עירית גדולה – פרחים, פרפרים וכל מיני

פתרון חידון העלים

איך היה החידון בעיניכם? אתם חושבים שהצלחתם? בטוחים בעצמכם? מצוין! זה בהחלט משמח!

בואו נראה את התשובות:

פברואר כבר כאן, וגשם – אין. אני חייבת להודות שכל השמש הזו – 25 מעלות במשך היום לאורך כל ינואר – די מדכאת אותי. ולא רק אותי, גם את הטבע. יצאתי לכרמל לראות פריחה.
פרחים חד-שנתיים כמעט לא ראיתי. לא מצאתי כוכביות, מקורי חסידה או אפילו נזמית לופתת בכרמל. רק סביונים, ומעט צפורני חתול. ברשימה כאן אני אראה כמה מאילו שכן פורחים – צמחים שהם רב-שנתיים ולא תלויים רק בעונת הגשם הנוכחית.

הקידה השעירה, למשל – זהו שיח. הקידה רגילה להתמודד עם הקיץ כל שנה, היא אוגרת נוזלים גם מהעונות הקודמות – ולכן מסוגלת לפרוח גם בשנים קשות.

הכלניות – האהובות על כולנו – גם הן רב-שנתיות. יש להן ציצת-שורשים שנשארת בקרקע גם לאחר הפריחה, כך שגם הן יכולות לפרוח בשנים קשות. אבל אפשר לראות שהגבעולים נמוכים יותר מהרגיל.

עצי השקדיה הנהדרים חגיגיים כל כך בפריחה מלאה – פשוט נפלאים!

השקד המצוי – השקדיה – כעץ, מצליח להראות נהדר גם בשנה יבשה. הוא אמנם התחיל לפרוח מאוחר, אבל הפריחה נהדרת, הריח נפלא, והמוני דבורים, פרפרים וציפורים מאושרים לבוא ולהנות ממנו.

זמזומית מצויה פורחת כבר בכרמל – רק שהזמזומיות הרבה יותר קטנות, בערך חצי הגודל מאילו שצלמתי בכרמל לפני שנה.

כתמה עבת-שורשים – עוד צמח רב שנתי עם שורש מעובה שנשאר בקרקע כל השנה, פורחת גם היא – וגם היא קטנה ונמוכה יותר מהרגיל.

עוד פרח רב שנתי ממשפחת המורכבים הוא חיננית הבתה – פרח ששמו מאד הולם אותו. בשנים קודמות ראיתי מרבדים של חינניות בכרמל. השנה, לצערי, פגשתי בודדות.
אני אוהבת את החינניות שתמיד מחייכות אל השמש, ואם מסתכלים עליהן מאחור – הצד התחתון של הפרחים הלשוניים הוא ורדרד.

הלכתי לחפש שניים מהפרחים המיוחדים לכרמל – מינים שבארץ אפשר למצוא אותם רק בכרמל. הראשון הוא האכסף המבריק היפהפה והנהדר – בן-שיח מקסים עם עלים כסופים ופרחים צהובים-אדמדמים.

השני הוא הרומוליאה הצידונית – ממשפחת האיריסיים, גיאופיט (בעל פקעת) קטן – גודל הפרח הוא כ-2 ס"מ, והוא פשוט מקסים. ברוב האיזורים הים תיכוניים בארץ מתחילה עכשיו לפרוח הרומוליאה הסגלולית (שהיא לבנבנה-סגלגלה) – ורק בכרמל אפשר למצוא את הרומוליאה הצידונית, שהיא ממש סגולה.

בשבוע שעבר אמא שלי מצאה מקבץ מקסים של איריס ארץ ישראלי באיזור רקית. בשבת נסענו לשם בעקבותיה – זה מקבץ מקסים, ממש לצד הכביש העולה לרקית.

אבל לא סתם נסעתי לראות מקבץ איריסים – מצאנו שם איריס מיוחד, עם ארבע תעלות האבקה (וּשמונָה עלי כותרת) – הנורמלי (כמו בתמונה מעל) הוא עם שלוש תעלות האבקה, וששה עלי כותרת.
בעצם מצאנו שלושה איריסים כאילה, "מרובעים".

אבל איריס מרובע זה לא מספיק, נכון? אז הנה איריס מחומש: חמש תעלות האבקה, עשרה עלי כותרת – מוטציה יוצאת דופן, ואיריס מקסים ומיוחד:

גם העיריות החלו לפרוח בכרמל, באיחור רב. בדרך כלל אפשר למצוא את הראשונות בסוף דצמבר – והשנה הן פרחו מאוחר יותר.

עוד פרח אהוב עלי ומסמל לי מאד את החורף הוא בן-חצב החורש, שפורח בסביבות חניון האגם ועין אלון –

בפברואר בכרמל אמורים לפרוח כבר כמה מיני סחלבים. הלכנו לחפש את הסחלב הנקוד ומצאנו כמה ניצנים שעדין לא פרחו.
הדבורנית השחומה, לעומת זאת – כבר בשיאה:

הופתענו מאד לגלות את הניצנים הללו – אילו ניצני צמיחה של שנק החורש. זו עוד הוכחה לכך שהטבע ויתר על החורף השנה. שנק החורש פורח בדרך כלל באפריל, בסביבות פסח. את הניצנים הללו אני מחפשת בדרך כלל באמצע מרץ ולא לפני כן.

ועם השחרור הנחמד הזה אני גומרת את הגיחה היבשה לכרמל, ומקווה שכן ירדו עוד כמה גשמים, כי כרגע המצב עגום מאד.

את התמונות צלמתי בכרמל – בשפך נחל אורן, באיזור רקית, בחניון האגם, מעל עין אלון – בתאריך 8.2.2014
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
ושימו לב לחגב הזעיר כאן, על האיריס המרובע:

אחרי הבחירות עולים לתבור

לפני 4 שנים טיילנו (אני והמשפחה המורחבת) בהר תבור, ונהנינו מאד ממרבדי הכדן הסגול שם. מאז, לא הזדמן לי לחזור לשם בעונת הכדנים.
ולכן החלטתי שהגיע הזמן לחזור אל הר תבור! ואם אפשר לעשות את זה בחברותא – על אחת כמה וכמה.

הזמנתי כמה וכמה חברים – כאן המקום לשלוח איחולי החלמה מהירה לצ`ופון של גגגונת, ולסבא של דנדן (גם אביטל חסרה לנו) – אני מקווה שנוכל לטייל בפעם אחרת!
נפגשנו בראש התבור, צפינו על הנוף ממרפסת התצפית – ואז יצאנו אל שביל הפסגה, להקיף את ראש ההר.
הדודאים עדיין פורחים – העננצ`יקית התלהבה מהרעיון שבשורשי הדודאים השתמשה Professor Sprout לרפא את אילו שנפגעו מה-Basilisk. (הארי פוטר וחדר הסודות, למי ששכח)

אני מאד אוהבת סידורי פרחים טבעיים, למשל – כלנית וכלך מצוי:

צלמתי פרפר, ובעצם לא הספקתי לראות מה צלמתי עד שהגעתי הביתה… זוהי סטירית הציבורת:

שום משולש התחיל לפרוח, ואנחנו הרחנו את ריח השום שיש לעלים שלו, ומיששנו את הגבעול המשולש שנתן לו את שמו

זלזלת הקנוקנות כבר גמרה לפרוח – זהו הפרי שלה:

ולאורך הדרך ראינו הרבה צחנן מבאיש, עליו כתבתי רק בשבוע שעבר –

רוב אלוני התבור עומדים בשלכת, העלים רק מתחילים ללבלב – וזה מאד נחמד לראות אותם משקיפים על העמק

התבור כולו פורח! פרט לכלניות ולרקפות שבאמת בולטות ויש הרבה מהן, בדקתי כמה מהקטנים הבלתי נראים:
חלבלוב השמש, שהוא נפוץ – אבל ירקרק ולא בולט; כוכבית מצויה – מאד נפוצה אבל קטנה: גודל הפרח הוא כחצי ס"מ. ואם חשבתם שהיא קטנה, אז תדעו לכם שעל האביבית הזעירה הסתכלנו עם זכוכית מגדלת… גודל הפרח הוא מילימטר אחד.

פגשנו שלושה מיני ורוניקה, צילמתי שניים –

כשישבנו להסתכל על האביבית הזעירה, קלטתי משהו זז. עינבלית העלתה אותו (באדישות של מדריכת טיולים ותיקה…) על המכנסיים שלה, וכך יכולתי לצלם אותו בנוחות: זהו ארכרגל אפור (בשטח התבלבלתי בינו לבין קרוב שלו – הרגלביש… שניהם קרובים של העכביש ושניהם בעלי רגלים ארוכות)

לאורך המסלול פגשנו המון זהביות. רובן היו קטנטנות, צמודות קרקע ובעלות עלי כותרת מעוגלים – זהבית דמשקאית. בסוף המסלול פגשתי אחת שהיתה גדולה פי שלוש, ובעלת עלי כותרת מחודדים: זהבית השלוחות :

התרגשתי מאד מהמקבץ הנהדר של גביעונית הלבנון – אמנם הזן הדרומי שגדל בנגב צבעוני ומיוחד יותר, אבל גם אילו נהדרות!

ואז סוף סוף הגענו אל הכדנים.

מורדות ההר מנוקדים-מנוקדים בסגול הנפלא של הכדן הסגול – כולם התקדמו, ורק אני נשארתי לצלם עוד ועוד תמונות מאד דומות לזו:

מצאתי לי סידור פרחים אלגנטי ועדין: כדן סגול, רקפת מצויה ועלי חצב:

המון עריוני צהוב פורח על ההר! אני מאד אוהבת אותם, ואת העירית הגדולה. הנה הם משקיפים לכיוון נצרת –

כדי שלא נשכח שט"ו בשבט היה ממש לפני שבועיים, פגשנו שקדיה ענקית ועמוסת פריחה – תענוג!

כשהכנתי את הרשימה הזו, הסתכלתי על רשימת הכדנים שפרסמתי בעקבות הביקור הקודם בתבור.
מסתבר שגם הביקור הקודם היה ממש אחרי הבחירות!
אני חושבת שמה שכתבתי אז – עדיין אקטואלי:
כן, אני יודעת שהיו בחירות. כן, הצבעתי. אני מסכימה עם מה שביבי אמר: "העם אמר את דברו בברור". ודברו הוא – שהוא לא יודע מה הוא רוצה, אבל בטוח שאף אחת מהאופציות הקיימות לא ממש מוצאות חן בעיניו.

אחרי שרווינו כדנים, גביעוניות, עריונים ושאר פרחים – פרשנו מחצלות וישבנו לפיקניק. ליד המקום בו ישבנו (יחד עם כמה מליוני ברחשים) לאכול את המטעמים שהכינו כולם – ראיתי את העלים הללו: ורק אני התרגשתי מהם…
אילו עלים של איריס ארם-נהרים, שיפרח בסביבות פסח.

אחרי הפיקניק נפרדנו מכולם. אבל… עוד היה אור! בשבילי, לבזבז שעות אור בנסיעה הביתה זה באמת מוגזם. חייבים למצוא עוד נקודה לעצור בדרך.
מה דעתכם על מנחת מגידו?

במנחת מגידו תמיד אפשר למצוא כלניות מיוחדות. פרט לעובדה ששם יש ריבוי של סגולות-לבנות-ורודות, אם מחפשים היטב – מוצאים גם כלניות מיוחדות, כמו זו למשל:

את נמפיות הסרפד שראיתי בתבור לא הצלחתי לצלם, אבל במנחת מגידו אחת מהם נחתה על עלה של חוחן, וכך יכולתי לצלם אותה:

ואפילו עורבני הציץ בין ענפי האקליפטוס!

הרשימה מתארכת, ויש עוד המון תמונות – אתם מוזמנים להציץ באלבום (זהו אלבום פייסבוק).

אני אגיד כאן תודה רבה מאד לעינבלית וחבריה, לאיילת מטיילת, לחתולי8 ולמשפחות שלהם ושלי (במיוחד למוטי) – היה לנו טיול מקסים!
הקישורים הם לרשומות שכל אחד כתב על הטיול, מוזמנים להקליק על השמות בשביל לקרוא את התיאורים שלהם!

את התמונות צלמתי בהר תבור ובמנחת מגידו, 9.2.2013
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

בחזרה לכרמל, אחרי השריפה

בשבת, אחרי המון המון זמן חזרתי לכרמל.
אתם צריכים להבין, שהתקופה היחידה בחיי שבה היו מרווחים של יותר מחודש בין ביקור אחד שלי בכרמל למשהו – היתה בתקופה שבה חייתי בארה"ב. זה מוזר מאד עבורי, לא להיות בכרמל.

כבר באיזור כלא 6 ראינו את המורדות השרופים מולנו.
איזור שפך נחל אורן והכניסה למערת אצבע נפגעו באופן קל, והגשמים כבר השפיעו לטובה (רק שיבואו עוד!!!)

האלונים בתמונה מעל אמנם נחרכו, אבל בגלל הנביטה המאסיבית מסביבם, אני מאמינה שהשורשים לא נפגעו – ולכן או שהאלון עצמו יתחדש ויגדל עלים חדשים, או שיצמחו גזעים צעירים מסביב לגזע השרוף. לעצים האילה יש סיכוי טוב להתאושש.
ברשימה שלי שקראה לא לבוא לשתול בכרמל ציטטתי את נעמה טסלר, דוקטורנטית המתמחה בשריפות יער, והיא אמרה שתוך שלושה שבועות, אם ירד גשם, נראה שינבטו צמחים צעירים. התמונה מעל מוכיחה יפה את דבריה, ואם תגדילו את התמונה הבאה, תראו שגם כאן יש נביטה והתחדשות:

התחלנו את הנסיעה בכיוון מעלה, במטרה להגיע לאיזור שלא נפגע בשריפה – חורשת הארבעים – ולטייל שם. לצערנו, רוב מדינת ישראל גם רצתה לנסוע לראות מה קרה בשריפה. לאורך כל הדרך הכביש נראה כך –

זחלנו את הדרך הזו… הנסיעה מצומת אורן ועד לאוניברסיטה ארכה שעה וחצי. זה היה קשה מאד.
ולמען האמת, אני לא בטוחה מה כולם רצו. לא ראיתי אנשים יורדים לשבילים או לחניונים, פרט לחניון מחצבות קדומים – הקרוב ביותר לאיזור אסון האוטובוס. איזור זה אכן ספג מכת אש קשה.

וכך נראה אחד הצנירים בשביל הצנירים – האש לא ירדה עד אליו.

היו גם סימנים טובים. הנה, למשל, לבלוב עלי עירית גדולה – ראיתי המוני עלים של עיריות לאורך הדרך, גם באיזורים שרופים וגם באיזורים לא שרופים.

ראיתי גם כמה בזים בשמים מעל – אבל לא הצלחתי לצלם אותם.
נרקיסים החלו לפרוח באיזורים שפחות נשרפו –

ויחד עם זאת, עצוב לראות מחזות קשים של שריפה

אפילו לא נסעתי לאיזור חורבת רקית, הר שוקף או חניון האגם האהובים עלי. אני יודעת שהם נפגעו קשה מאד.

בסופו של דבר, אחרי זחילה ארוכה, הגענו אל איזור חורשת הארבעים, וירדנו בשביל אל המצוק. להפתעתינו, היו רק מעט מטיילים בשביל. הרוב משום מה העדיפו להשאר במכוניות ובפקק…

במצוק הארבעים חיכו לנו חברים ותיקים –
שלל כרכומים –

המוני נרקיסים ריחניים – אגב, למי שתוהה, הנרקיס ההררי והנרקיס שגדל בביצות, שניהם נרקיס מצוי. זה אותו נרקיס.

תחילת הפריחה של הרקפות עם העלים (יש גם פריחה של רקפות היסטרנטיות)

ואפילו אחד ממיני האיריסים – איריס שיקבל רשימה משלו – אני מקווה שעוד השבוע.

התמונות צולמו בכרמל, לאורך הכביש 721 ובמצוק הארבעים, 25.12.2010
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות להקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

עירית גדולה – Asphodelus aestivus

הבטחתי לyירית רשימה על עיריות, ואני מקיימת.

העירית הגדולה, ממשפחת השושניים, היא פרח נפוץ ובולט. גובה הגבעול שלה הוא 60-80 ס"מ, ולפעמים אפילו מטר.

העירית נפוצה בכל הארץ, ואיזורים בהם היא מתרבה הם עדות לרעיית-יתר.

וזאת למה?

עלי העירית מכילים חומרים רעילים – ולכן הצאן והבקר לא אוכלים אותם. במקומות בהם הם רועים, הם אוכלים את כל הפרחים והצמחים האכילים, מזבלים היטב את השטח בצואה – והעירית מנצלת זאת להתרבות ולפרוח.

בבסיס הפרח יש צוף רב, והעיריות מושכות דבורי דבש רבות.

בנוסף לדבורים שנהנות מהצוף ומאביקות את העירית – ישנו עוד חרק שחי על העירית – פשפש ששמו רכנף העירית. הרכנף פוגע בעיריות ומוצץ את לשדן; ומי שרוצה לקרוא על הרכנפים – מוזמן לבלוג החרקים של Weinman. יש שם רשימה שלמה עליהם.

גובהה ויופיה של העירית הופכים אותה לצמח בולט בשטח, משקיף על סביבותיו. כמו העירית הזו, שצלמתי בבקעת הירדן, משקיפה על הרי מואב –

פרח העירית הוא פרח קלאסי של משפחת השושניים:

פרח סימטרי לחלוטין (בספרות המקצועית קוראים לזה "פרח נכון" – וכבר כתבתי על זה בהקשר של פרח "לא נכון" – העיריוני)

יש לפרח העירית ששה עלי כותרת, ששה אבקנים ועמוד עלי אחד.

העירית הזו היא עירית גדולה, ובארץ ישנם עוד כמה וכמה מינים נוספים, קטנים יותר. הנפוץ שבהם הוא עירית צרת-עלים. היא גדלה במישור החוף הדרומי, ובצפון הנגב. פגשתי אותה בצומת סילבר – וגם במוזיאון ארץ ישראל ברמת אביב, ליד הפסיפסים.