לזכרו של עזריה אלון

a01

אתמול בבוקר הלך מאיתנו עוד אחד מדור הנפילים, מהאנשים שפקחו את עינינו והראו לנו את סביבתנו – עזריה אלון. 

a08

לצערי, לא הכרתי את עזריה אלון. מבחינתי – הוא תמיד היה כאן. אני לא יכולה לתאר לעצמי את מדינת ישראל, בלי החברה להגנת הטבע שהוא היה בין מקימיה. או בלי יערות הכרמל, שהוא נלחם להשאיר אותם כפארק טבע ולא לבנות שם. 

a03

עזריה אלון נולד באוקראינה, בשנת 1918; ועלה עם משפחתו לארץ בגיל 7. הוא למד בבית הספר הריאלי בחיפה – כלומר, הוא הסתובב בשכונה בה גרתי כילדה – עוד לפני שאבא שלי נולד. 

a04

כשהיה בן 20, הצטרף עזריה אלון לקיבוץ בית השיטה – שם הוא התגורר עד סוף חייו. 

a14

עזריה אלון פעל ללא לאות למען הטבע. הוא לימד אותנו שכדי לשמור על הטבע – צריכים להכיר אותו. אדם לא יתעניין בשימור והצלה של פרחי בר – אם הוא לא יודע שהם קיימים. ולכן צריך לחזק את הקשר בין האנשים לבין סביבתם.
זה היה הרעיון שהוביל את עזריה אלון בכל פעולותיו.
הוא זכה פעמיים בפרס ישראל – בשנת 1980, יחד עם החברה להגנת הטבע; ובשנת 2012 – פרס מיוחד על מפעל חיים ותרומה לקהילה. הוא זכה גם בעוד עשרות פרסים ואותות הוקרה, והיה ראוי לכולם.  

a05

הפרח האהוב על עזריה אלון היה, ללא ספק, האיריס. בספרו על האיריסים הוא כותב:
"איריס, כך קבע המחבר של אחד הספרים על איריסים, איננו רק שם של צמח: האהבה לאיריסים היא מחלה, ומי שנדבק בה לא בנקל יירפא ממנה. מחבר הספר הזה מאשר את האבחנה, והוא עצמו נמנה עם החולים: מאז נגלו לי איריסי ההיכל, תחילה איריס הגלבוע ואיריס הארגמן ואחר כך יתר חבריהם, אני מכור להם.
אין זה גורע מאום מחלקם של שאר מיני פרחים יפהפיים שיש לנו בארץ, אבל עדין האיריס נישא בראש כולם."
(עזריה אלון, "איריסים", הוצאת משרד הבטחון, 1992) 

a15

בהקדמה לספרו "77 שיחות על טבע" כותב עזריה אלון:
"לא אנחנו התחלנו לשוחח על טבע. זהו נושא אשר לכל איש יש בו דיעה, ואפילו ידיעה – אם כי לפעמים הידיעה מועטת במקצת, ובלתי מדויקת מעט או הרבה. גם מאת מי שמכריז בהחלטיות שאיננו מכיר אף צמח אחד ואף חיה אחת אפשר "לסחוט" הודאה שבעצם הוא כן מכיר כלנית ורקפת ונרקיס וברוש וחסידה ועורב – ואז הוא כבר מסוגל לעשות עוד צעד ו"לגלות" אפילו את הבולבול ואת החוחית שבחצרו." 

אני חושבת שלעזריה אלון עצמו יש חלק גדול בעובדה שאפילו האנשים שלא מתעניינים בטבע מכירים את הנרקיס, הרקפת והכלנית.

a06

בספרו "ישראל – טבע ונוף" עזריה אלון מזכיר לנו את הקשר בין התנ"ך לארץ ישראל:
"התנ"ך נוצר בארץ ישראל, ויותר מכן: הוא צמח מתוכה. הוא ריכוז של רעיונות דתיים וחברתיים, אך אילה יכלו, אולי, להיווצר גם בארץ אחרת. אך כל המעיין בו יווכח ללא קושי כי ספר זה, כמות שהוא, לא יכול היה להכתב אלא בארץ זו. כל דרך המחשבה של התנ"ך, צורות הביטוי שלו, מטבעות הלשון – כל אילה צמחו מתוך הארץ, מנופה ואקלימה, ולא יכלו להתהוות כמו שהם בשום מקום אחר, אלא כאן. "

וזו הסיבה שגם אתאיסטית כמוני מתעניינת בתנ"ך, ונהנית לקרוא בו ולמצוא בו קשר אלי ואל סביבתי. 

a02

עזריה אלון הבין שכדי לשמור על דמותה של הארץ – ועל דמותנו שלנו – אנחנו צריכים לשמור על הטבע. הוא אמר: "לטבע אני לא דואג – אני דואג לאדם: עולם בלי פרפרים, בלי ציפורים ובלי פרחים הוא עולם שאיני יכול להשלים איתו." 

a13

ועוד ציטוט מרשים ומרגש שלו (ותודה לאוריה שאצלו קראתי את זה) –
"בערוב ימיו שואל אדם את עצמו אם חי כפי שהיה רוצה לחיות, ואם עשה דבר בעל ערך או העביר סתם את חייו. אין לי אף טיפה של חרטה או צער על כך שהקדשתי שני שלישים מימי חיי לפעילות לרעיון של שמירת הטבע והנוף של הארץ. 

לשמחתי לא הייתי היחיד. החברה להגנת הטבע, שבמידה רבה היה לי חלק בהקמתה ובפעילותה, החלה בקומץ 'משוגעים' ויש בה רבבות חברים ומאות רבות של עובדים, ועל הזמן מתווספים אליה כוחות צעירים וחדשים.
היא שינתה מושגים בציבור, וקשה לי לתאר איך היתה הארץ נראית אלמלא היא קמה בשעתה. כשאני מביט לאחור אני חש שעשיתי משהו בחיי"

a07

עזריה אלון פעל בכל דרך אפשרית לקרב אותנו אל הטבע, אל הארץ שלנו. הוא נלחם למענה, הוא הדריך מטיילים ולימד מדריכים, הוא כתב ספרים, והוא הגיש פינה שבועית ברדיו – הכל כדי ללמד אותנו. 

a09

המורשת שלו היא מורשת של חיים, של אהבה, של לימוד ושל התבוננות. המורשת שלו היא ילדים משחקים בחורשה בין הרקפות. 

a10

אני מקווה שנשכיל לשמור על המורשת שלו, לטפח אותה ולדאוג לארץ ולטבע סביבנו. עזריה כבר לא איתנו, אבל אנחנו יכולים ללכת בדרכו.
יהי זכרו ברוך. 

כתבות נוספות עליו:

enlightened באתר החברה להגנת הטבע

 באתר Walla חדשות

 באתר Ynet

 בבלוג עונג שבת של דוד אסף

 באתר פרס ישראל

​ כתבה לזכרו בערוץ 2, עם עמיר בלבן

 באתר צמח השדה – כתבה של פרופ. עמרם אשל

a11

את התמונות צלמתי בשלושה טיולים בחודש ינואר:
נרקיס מצוי, איריס הסרגל ודבורנית שחומה בכרמל – 4.1.2014
נץ חלב אזמלני, לופית מצויה, פרפרים ורקפות ביער כוכב יאיר – 11.1.2014
צפורים, איריס ארץ-ישראלי, עירית גדולה ועוד רקפות – ליד בריכות הדגים של מעין צבי, 18.1.2014

a12

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

a16

שמירת טבע בישראל: עמק ססגון

לפני הכל, עדכון עצוב: בית המשפט העליון החליט לדחות את העתירה של אדם טבע ודין בנוגע לחולות סמר, ולאפשר לקבלנים להפוך את הדיונה למכרה חול.  "אדם טבע ודין"הבטיחו להמשיך להלחם על הדיונה, בועדה המחוזית – אבל הסיכויים עגומים מאד.



ובכל זאת, אני ממשיכה עם סקירת המאבקים למען השמירה על הטבע.
מעט דרומה לדיונה של סמר נמצאת  בקעת תמנע.
אני משערת שרובנו בקרנו בגן הלאומי תמנע – הנמצא במרכז בקעת תמנע.
האיזור הדרומי של הבקעה הוא שטח הרוס על ידי איזורי תעשיה כימית, אתרי פסולת והטמנת אשפה וכיוצא באילה.

נשאר האיזור הצפוני של הבקעה – שקרוי בשם "עמק ססגון" – בגלל אבני החול הססגוניות שבו.

כיום, האיזור הזה הוא שטח פתוח – לא שמורת טבע. שביל ישראל עובר בו, ומביא מאות מטיילים להנות מהנופים המדבריים המיוחדים הללו.

אבל… אי אפשר להשאיר שטח פתוח אצלינו בארץ. שטח ללא מטרה פרט להיותו "מקום יפה"…. ולכן התקבלההחלטה: השטח ניתן ליזם (קבוצת איגרא), על מנת שיבנה מלון פאר בעמק.


ארנבית הצבעים – משפחת הזיפניים – מהשורשים אפשר לעשות חינה (אבל לא חייבים… זה פרח ממש חמוד)

ההחלטה מאפשרת לקבלן לקחת חלק מהשטח בעמק, ולבנות עליו מלון אחד. הוא גם זכאי (כמובן) לקבל עזרה כספית מהמדינה – כלומר, המסים שלנו יעזרו לממן את מלון הפאר הזה.
הקבלן ואנשיו ישבו ועבדו וחזרו עם…
לא. זה לא תכנית למלון. גם אם תנסו לשכנע אותי, אני לא חושבת שאני אוכל להגדיר את התכנית הזו כ"מלון". זה מתחם ענק שיכלול ארבעה מלונות, מרכז כנסים, אמפיתיאטרון להופעות, חנויות, נחל מלאכותי שזורם מסביב ואיים מלאכותיים, פארק מים ופארק אתגרי…
וכל זה על שטח גדול פי כמה וכמה מהשטח שהוקצב.
(ובכלל, פארק מים במדבר?? איזו ראוותנות, איזה בזבוז מיותר!)

וזהו, הם כמעט התחילו לעבוד. אף אחד לא אמר כלום על החריגות מהרעיון המקורי.

מזה שלוש שנים מתנהל מאבק אזרחי עיקש להצלת העמק. "אדם טבע ודין" ותושבים מהערבה הדרומית עתרו לביהמ"ש, בטענה שמתחם המלונות חרג בעשרות עד מאות אחוזים מהמותר. השופט קבע שהתוכנית אכן מהווה "פגיעה חמורה בשלטון החוק" וציווה לדון בה מחדש, לאחר שייערך תסקיר סביבתי הכולל בחינת חלופות.
החברה להגנת הטבע ערכו חוברת, ובה הם הציעו שמונֶה חלופות. לא אחת, לא שתים – אלא שמונה חלופות שיפגעו פחות בטבע.

הראשונה מהן היתה הפשוטה ביותר בעיני.
במרחק של עשרים דקות נסיעה (בערך) מתמנע שוכנת העיר… אילת.
רגע, בעיר אילת יש מלונות! יש מתחם מלונות אדיר, כולל תשתיות עירוניות (חשמל, מים, ביוב) , כולל חנויות, ואפילו ים קרוב! למה צריך בכלל עוד מתחם?
כיום, התיירות העירונית (מלונות) נמצאת באילת, ומצפון לה ישנה תיירות כפרית – צימרים ובתי הארחה ביישובים הקטנים.
למה בכלל צריך להוסיף עוד מתחם מלונות גדול שכזה? התפוסה במלונות אילת אינה מלאה. לא קורה כיום מצב שבו תייר שמחפש חדר מלון באילת (ובמיוחד אם מדובר בחדר מלון יוקרתי)  – נשאר ללא חדר.


זוגן פשוט – משפחת הזוגניים

אבל גם אם יוחלט שצריך (וגם בית המשפט, כאמור, לא בטוח בכל מאת האחוזים שזה אכן דרוש) – הועלו שבע הצעות נוספות לאתרים שיפגעו פחות בנוף ובטבע, הם נמצאים קרוב יותר ליישובים הקיימים – כלומר, עלות הקמת התשתיות תהיה נמוכה יותר,
והם לא יהרסו שטח ארץ בתולי שכזה.

היזם, מן הסתם, מסרב. הוא קיבל אישור לשטח הזה, תכנן תכניות ורצה כבר להתחיל.
ומבחינתו הוא צודק – האישור התקבל בכל הועדות.


לוטונית מדוקרנת – משפחת הפרפרניים

אבל אנחנו בני אדם. אנחנו טועים מפעם לפעם. וכאשר אנחנו מחליטים החלטה שיסודה בטעות, יש שתי אפשרויות:
האחת, לומר – נו, אז טעינו. לא חשוב. ממשיכים עם הטעות הלאה. נהרוס מה שנהרוס.
השניה – לעצור לרגע, לומר – רגע. היתה החלטה חפוזה, ולא חשבנו עליה עד הסוף. מצד שני, שום דבר עדיין לא נהרס. אפשר לעצור ולהציל, אפשר לשנות את ההחלטה.


מחטנית המדבר – משפחת המורכבים. נקראת "מחטנית" כי היא נראית כמו עץ מחט זעיר. כל גודלה – כ-3 ס"מ

וכאן אני רוצה להזכיר מאבק אחר, שאני מתכוונת לכתוב גם עליו. מאבק שהצליח. המאבק למען חוף פלמחים.
גם שם התקבלה החלטה – ההחלטה היתה להקים כפר נופש יוקרתי וטיילת ארוכה לאורך החוף. אבל בזכות מאבק של תושבי האיזור, ובראשם נערה אחת נהדרת – התכנית בוטלה.
החוף הזה יישאר יפה ופתוח לציבור הרחב.


אני אפילו לא יודעת של מה העלה הבודד הזה, אבל איזה מעגל יפה הוא שרטט בחול!

ההחלטה להקים את מתחם המלונות התקבלה לפני שנים. המודעות לשמירה על הטבע עוד לא היתה חזקה.
פרופסור אמוץ זהבי, שהוא זואולוג, ממקימי החברה להגנת הטבע, פרופסור אמריטוס באוניברסיטת ת"א ומנהל ביס"ש חצבה אמר: "שגיאות צריך לתקן, כי עמק כמו עמק ססגון אי אפשר לקנות בכסף, ושום אדם לא יכול לייצר אותו כמו שהוא היום".



לוטוס אילתי – משפחת הפרפרניים

עזריה אלון, שגם הוא ממקימי החברה להגנת הטבע, ואדם שפעל רבות למען הסביבה ולמען החינוך בארץ אמר בכתבה בידיעות אחרונות מאוקטובר האחרון –
"בשנים האחרונות עולה המודעות לערכו הנופי של הנגב ולסיכוי הגלום בו כמוקם לתיירות מדברית. אולם יש לזכור, יש סיכוי לתיירות כזו רק בתנאי שהמיקום למיזם תיירותי כזה או אחר ייבחרו בהתאם למינימום הפגיעה במדבר, וכל פיתוח שייעשה בו יותאם לאופיו המיוחד של המדבר.
הכנסת מיזמים בעלי אלמנטים זרים הנוגדים את אופיו של המדבר – איננה תירות מדברית.
(את הכתבה המלאה אפשר לקרוא באתר המאבק)

בעקבות החריגה החמורה של הקבלן מהתכנון המקורי (חריגה של 75%), השופט הורה לוועדה המחוזית לערוך סקר חדש באיזור. הסקר פורסם בדצמבר, והוא מאמץ את רוב הטענות נגד המיזם.
אני מקווה שכעת הועדה המחוזית תאמץ את מסקנות הסקר (שהיא שילמה עליו), ובאמת תעצור את המיזם המנופח והמיותר הזה.


בהק צחור – משפחת הגרניים. קרוב משפחה נדיר, עדין ומיוחד של מקור החסידה.

התמונות של עמק ססגון ותמונת תכנית אתר המלונות נלקחו מאתר המאבק למען עמק ססגון, כמו גם רוב המידע פה (תודה, ערן!)
התמונות שלי צולמו בבקעת תמנע במרץ האחרון, והן בעיקר פרחים מדבריים יחודיים לאיזור.
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

 


שושנת יריחו האמיתית – משפחת המצליבים

גם כאן, אני מקווה שהעמק הזה ישמור על יופיו ויישאר טבעי ומקסים כמו שהוא היום.
לקריאה נוספת –

אתר המאבק הרשמי – www.sasgon.org  
דף המאבק בפייסבוק
המאבק באתר אדם טבע ודין

 


 

 

* פרופסור אמריטוס – פרופסור שיצא לגמלאות, אך עדיין שומר על קשר פעיל עם האוניברסיטה.