ציפורים ליד הבית

רציתי קצת לספר על הציפורים שאפשר לראות ליד הבית.

כי למרות שבאמת זה כיף לנסוע לצפות בפלמינגו, או לראות פרחים נדירים – רוב בני האדם חיים באיזורים עירוניים, ונאלצים להסתפק בטבע העירוני.

ולכן, כל התמונות ברשומה היום צולמו בכפר סבא.
אני מתחילה עם דרור הבית – ציפור נפוצה ומשובבת לב. אני מאד אוהבת לראות את הדרורים מתרוצצים סביב. במיוחד נהניתי לפני כמה שנים, כשזוג דרורים קיננו בפתח צינור אוורור בבנין שלנו…

עוד אחד מהנפוצים והמוכרים הוא העורב האפור – זהו מין אופורטוניסטי, שמנצל היטב את קרבת האדם ומתרבה במיוחד באיזורים עירוניים.

אבל אם תסתכלו על עץ האיזדרכת עליו יושב העורב, תראו שיש סביבו להקה שלמה של ציפורים אחרות – זהו תור הצווארון. קרוב של הצוצלת, ניכר בצווארון השחור היפה שהוא עונד –

לפעמים אפשר לצפות גם בדורסים. הבז המצוי הוא דורס נפוץ וחביב עלי מאד. בשנים האחרונות נערכו מעקבים אחרי בזים שקיננו על רבי קומות. אני פגשתי את הבז הזה בפארק כפר סבא –
אבל בעבר כבר צילמתי בז על האנטנות שעל גג ביתי.

את העקב המזרחי (בעצם, שמו המלא הוא עקב חורף, תת מין מזרחי) פגשתי בשדות בשולי העיר. הוא גדול יותר, ופחות סביר למצוא אותו בתוך העיר.

הדוכיפת – שהוכתרה להיות הציפור הלאומית שלנו – מאד אוהבת מדשאות. היא משוטטת בהן, וצדה חרקים. יש כמה דוכיפתות שאני פוגשת באופן תדיר בגן הציבורי ליד ביתי

בשנים האחרונות התרבו מאד המאיינות המצויות. פולש שהגיע אלינו מהודו – מספר פרטים של מאיינה שולחו לחופשי מפארק הצפארי בתל אביב (לפני כ15 שנים), וכיום אפשר למצוא להקות גדולות של מאיינות מנהריה בצפון ועד באר שבע בדרום.

המאיינות הן ציפורים חזקות וחכמות, ויש להן שירים יפים ומגוונים. לצערי, אחד המזונות החביבים עליהן הוא גוזלים של דרורים וחוחיות – ולכן אני מאד לא אוהבת אותן.

בכל שנה בסתיו חוזרים אלינו הנחליאלים – חלקם נשארים אצלינו כל החורף, וחלקם ממשיכים דרומה לאפריקה.

הנחליאלי הלבן הוא ציפור מאד חביבה. הוא נוהג לעמוד ולנענע את זנבו מעלה-מטה בחינניות – ומכאן הוא קיבל את שמו האנגלי –  Wagtail.

עוד ציפור ששמחתי לגלות בתחומי העיר היא הירקון. הירקון הוא קרוב של החוחית, וניכר בצבעיו הירוקים-צהובים. אני מכירה אותו מחיפה והכרמל, וזו הפעם הראשונה שפגשתי אותו בכפר סבא.

 

הירקון הוא יציב בארצנו – אפשר למצוא אותו בעיקר במרכז ובצפון, אם כי פגשתי אחד בבאר שבע, ליד אנדרטת הנגב.

הרשימה כבר מתארכת, לכן אני אפסיק פה – ואמשיך ברשימה הבאה.
את התמונות צלמתי ברחבי כפר סבא, בנובמבר-דצמבר 2012

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

 

שלושה עורבים על עץ ישבו

 

עובר עלי שבוע עמוס, והחלטתי בכל זאת לפרסם רשימה – הפעם על שיר עם אנגלי, בלדה שנדפסה לראשונה בשנת 1611, אבל ייתכן מאד שהיא עתיקה אף יותר.
הבלדה הזו היא אמנם בלדה על Ravens, והעורבים האפורים שלנו הם Crows – אבל בעברית אין מלה נפרדת לRaven, ובנוסף, ישנן גרסאות שבהן הם שרים גם על Crows.

 

הבלדה מתחילה בשלושה עורבים שיושבים על עץ, ומחפשים מה לאכול. הם רואים אביר שמת בקרב – אבל על גופתו שומרים נץ וכלב ציד נאמנים. מאוחר יותר מגיעה גם איילה – Doe – לפי הפרשנות המקובלת, הכוונה היא בעצם לאהובתו או פילגשו של אותו אביר – היא חובשת את פצעיו, נושאת אותו וקוברת אותו – ומתה עוד באותו היום.

הנה השיר בביצוע פיטר, פול ומרי:

אני משערת שרובכם מכירים ביצוע זה או אחר לשיר הזה.. אני הכרתי אותו באלבום "קשת בענן" של הדודאים עם סוזן ופראן, שם הם שרו שירים אנגליים, אמריקאים, סקוטיים – מתורגמים לעברית.

לכן חיפשתי את הביצוע שלהם, אך לא מצאתי אותו. מצאתי משהו לא פחות מוצלח: ביצוע שבו יהודית רביץ ונורית גלרון מחליפות את סוזן ופראן. אני חושבת שהוא מצוין:

העורבים הם עורבים אפורים (Corvus cornix). העורב האפור הוא אחד המינים הנפוצים ביותר. זהו מין מלווה-אדם – כלומר, בניגוד להרבה בעלי חיים אחרים, הם משגשגים בקרבתנו, ניזונים מהזבל שלנו, ומתרבים בערים.
אמנם לא בדקתי את הנושא באופן מדעי – אבל התחושה שלי אומרת שהם מאד מתרבים. כילדה, בחיפה, ראיתי עורבים רק לעתים נדירות. כיום – באיזור בו גדלתי – ישנה להקת עורבים גדולה וקבועה.
הם התרבו עד כדי כך שהם מוגדרים כמזיקים לחקלאות, ואפילו יש המתה מבוקרת שלהם ע"י רשות הטבע והגנים.

 

 התמונות של העורבים על עץ כוריזיה בקבוקית (עם פרחים ורודים אחרונים) צולמו בפארק הירקון, 6.11.2010
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.