עורבני סטלר – Steller`s Jay – Cyanocitta stelleri

IMG_1418

הנסיעה לאורך Highway 1 היא לא קצרה – במיוחד אם עוצרים לראות כל מיני דברים בדרך – ואנחנו עצרנו גם בכמה פינות שפשוט היתה בהם פריחה נחמדה. 

IMG_1465

בשלב מסוים, נעשינו רעבות – זמן לארוחת צהרים. אז נכנסנו לפארק מקסים – Julia Pfeiffer Burns State Park, שאום נטע תכננה להראות לי בכל מקרה והתיישבנו ליד שולחן אוכל.
ישבנו להכין סלט – ומיד הם התקרבו אלינו, מכל כיוון: 

IMG_1414

ציפורים כחולות-שחורות מבריקות ונפלאות! ואני כבר מכירה אותם – פגשתי אותם בפארק יוסמיטי, לפני ארבע שנים.
זהו עורבני סטלר – Steller's Jay. 

SONY DSC

לפני ארבע שנים ראיתי אותם בעיקר מציצים בסבך. הפעם אמנם הם התחילו בין הענפים – 

IMG_1421

אבל מהר מאד הם ירדו אל השולחן שלנו, הסתובבו מסביב וניסו לשכנע אותנו לתת להם אוכל. הסלט שלנו לא מאד עניין אותם – הם רצו פחמימות…
בינתיים אום נטע הצליחה לצלם פורטרט מצוין של אחד העורבנים הללו, עם כתר הנוצות הנהדר שלו – 

SONY DSC

ויכולנו לראות גם את הנוצות הנפלאות שעל הגב שלו – גווני הכחול הבוהקים הם פשוט נהדרים!

IMG_1412

באתר "All About Birds" כתוב שהעורבנים הללו הם חצופים, סקרנים, אינטיליגנטיים ורעשנים. אילו שאנחנו פגשנו בהחלט היו סקרניים. ובררנים. 

IMG_1433

בגלל הצבעים הכחולים הבוהקים שלו, אנשים נוטים לשבש את שמו – לקרוא לו "Stellar Jay", כלומר "עורבני כוכבי" (או מבהיק כמו  כוכבים) במקום עורבני סטלר – Steller Jay.
העורבני הזה קרוי על שם זואולוג גרמני בשם גיאורג שטלר, שגילה את העורבני הזה באלסקה, בשנת 1741. 

SONY DSC

כלומר, בעצם הייתי אמורה לקרוא לו עורבני שטלר…
שטלר הסתובב רבות באיזור הקוטב הצפוני במאה ה-18, וגילה שם בעלי חיים שלא היו ידועים עד אז. כמה מבעלי החיים הללו קרויים על שמו – פרט לעורבני, אפשר למצוא את עיטם שטלר, אריה-הים של שטלר, ברווז ששמו אדרית שטלר – ופעם היתה גם פרת הים של שטלר

IMG_1417

אני רוצה לספר רגע על פרת הים – כי זה סיפור עצוב ומכעיס במיוחד. שטלר גילה את פרות הים האילו באיים בים ברינג – הים המפריד בין סיביר ואלסקה.
הפרות הללו היו יצורים ידידותיים להפליא – יצור ענק שמשקלו מגיע ל3.5 טונות, וניזון מאצות.
בני האדם הגיעו לאיים הללו – ותוך 27 שנים קצרות ניצלו את חוסר הפחד וקוצר הראיה של הפרות, צדו את כל פרות הים שהיו באי והכחידו אותן לחלוטין.
כיום נשארו החיבורים של שטלר אודות פרת הים, כמה איורים שהוא אייר וכמה שלדים במוזיאונים ובאוניברסיטאות. 

IMG_1432

פרות הים אמנם פחות מפורסמות מהדודו, שהתגלה בשנת 1601 ונכחד 80 שנים לאחר מכן – אבל סיפורן העגום מאד דומה.
היום, ממרחק של כמה מאות שנים, אנחנו מבינים שאנחנו חייבים להתעורר ולשמור על מגוון המינים בעולם. כרגע אנחנו מכחידים עוד ועוד בעלי חיים, ופוגעים בכדור הארץ – עד שנכחיד גם את עצמנו. 

IMG_1437

את התמונות צלמנו, אום נטע ואני, בתאריך 14.3.2013 ב- Julia Pfeiffer Burns State Park.
תודה לאום נטע על הרשות להציג את תמונותיה!

IMG_1463

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

IMG_1464

שביל פסגה – הר דיאבלו – Mount Diablo

אני מתחילה עם סיפורי הטיול שלי לקליפורניה – יש לי הרבה מה לספר.

הטיול הראשון שערכנו היה אל הר דיאבלו – Mount Diablo. זהו אחד ההרים הגבוהים והבולטים באיזור מפרץ סן פרנסיסקו – ה-Bay Area. גבהו מעט יותר מקילומטר – 3849 רגל, שהם 1173 מטרים (קרוב לגובה של הר מירון).
כבר בעליות אל ההר פגשנו עץ אורן לא גדול, עם אצטרובלים מרשימים: זהו אורן קולטר – Coulter Pine. האורן הזה ידוע באיצטרובלי ענק, שיכולים להגיע לגודל של 40 ס"מ ולשקול 5 קילוגרמים. אילו בתמונה הם צנועים יותר – גודלם "רק" כ-20 ס"מ.

השביל עצמו נעים מאד. הוא מתחיל בקטע מיוער, ממש שביל קסום.

מאוחר יותר השביל נפתח, ואפשר להנות מהנוף. כיון שזהו הר בולט ובודד בשטח, הוא היה חשוב לאינדיאנים שחיו באיזור. היו שבטים שהתייחסו להר זה בתור "נקודת היצירה" – "Point Of Creation" – הנקודה שבה התחיל העולם.
לפי אחת המסורות, מולוק הקונדור ברא את נכדו, ווק-ווק הבז מתוככי ההר.

לא פגשנו קונדור על ההר, אבל ראינו זרון צפוני – Northern Harrier – Circus cyaneus – נהנה מהנוף היפה, ומחפש לעצמו ארוחה.

מאוחר יותר, בראשית המאה ה-19, אינדיאנים משבט הצ`ופקאן ניצלו את סבך הערבות על ההר על מנת לברוח מהספרדים ששלטו באיזור. החיילים הספרדיים, שלא הצליחו לתפוס את הבורחים, קראו לאיזור "Monte DeI Diablo" – כלומר, סבך השטן.
כאשר דוברי האנגלית השתלטו על האיזור, הם הפכו זאת פשוט ל-Mount Diablo.
בשנים האחרונות נעשה נסיון של נוצריים דתיים קיצוניים הגרים באיזור להחליף את שם ההר – כי "דיאבלו", כלומר – השטן – פוגע באמונותיהם הדתיות. לשמחתי, הקיצונות הזאת נשארה בצד ושמו של ההר נשאר על כנו.

האביב רק מתחיל על ההר. ראינו פרחים מעטים, ובעיקר צמודי קרקע. הראשון היה תורמוס – קטנטן וחביב מאד. שמו הוא תורמוס דו-גוני – Lupinus bicolor.

אחריו מצאנו סיגל – נראה מוכר? בארץ משתמשים בגינון ב"אמנון ותמר" וגם בסיגלית הריחנית, ששניהם שייכים לסוג סיגל. הסיגלים בטבע אצלינו קטנים מאד, וכבר הראיתי את הסיגל הצנוע מהחרמון.
שמו העממי של הסיגל הזה הוא כנראה "קפוץ ג`וני" – Johnny jump up – ושמו הלטיני  – Viola pedunculata

שני פרחים בני משפחת המצליבים בלטו בשטח בצבעיהם העזים –
הראשון, בצהוב-חם הוא אריסימון –  Erysimum capitatum – שמו העממי הוא Western Wallflower, כלומר, פרח-קיר מערבי – ואכן, הוא גדל בעיקר במצוקים.
השני – בורוד עז – הוא קרוב של הארביס שפורח אצלינו בהרים, ושמו Boechera breweri. שמו העממי הוא Brewer`s rock cress – כלומר, גרגר-סלעים ברואר (כנראה על שם הבוטנאי וויליאם הנרי ברואר, בן המאה ה-19)

 

היו גם בעלי חיים בשטח – למשל הלטאה הנחמדה הזו – Sceloporus occidentalis bocourtii – Coast Range Fence Lizard

אחד השיחים הנפוצים בקליפורניה הוא הערער הקליפורני – California Juniper – ששמו הלטיני Juniperus californica.
זהו קרוב של הברוש, נמוך יותר ולצמח יש ריח נעים מאד.

גם החיפושית הזו, קרובתה של פרת-משה רבנו נהנתה מהערער. היא חיפושית מהסוג Cycloneda.

 

בשלב מסוים אום נטע הסבה את תשומת לבי להרים מושלגים ומאד רחוקים – הרי הסיירה נבאדה! זהו רכס ההרים הגדול של קליפורניה, שם נמצאים פארק יוסמיטי ופארק לאסן ועוד מקומות מדהימים. ההרים מרוחקים כ-180 מייל מהר דיאבלו.
לא הצלחתי לצלם אותם, אבל אום נטע הצליחה. לדעתי התמונה ממש מרתקת, במיוחד בהתחשב במרחק הרב.

אחד העצים שפורחים כעת בקליפורניה הוא עץ הדפנה הקליפורנית – Umbellularia californica. זהו בן משפחה של הער האציל – עץ הדפנה שגדל אצלינו, ועליו משמשים לתיבול. לדפנה הקליפורנית ישנו ריח אחר, והוא צמח רפואי חשוב לאינדיאנים שחיו באיזור.

בירידה מן ההר ראיתי לפתע משהו אדום פורח בצד הדרך. אום נטע עצרה, אני טיפסתי על המצוק ומצאתי את הפרח החביב הזה:
זהו "לוחם אינדיאני" – Indian Warrior ששמו הלטיני Pedicularis densiflora.

 הנוף מההר מרהיב, ובמצלמה המצויינת של אום נטע הוא נראה ממש נפלא!

ועם העורבני המקומי – Scrub Jay – עורבני השיחים – גמרנו את המסלול הנחמד הזה.
תודה לאום נטע על האישור להשתמש בתמונות שלה – ועל שלקחה אותי לשם.

 

את התמונות צלמנו אום נטע ואני בהר דיאבלו, בתאריך 1.3.2013
מוזמנים להקליק עליהן על מנת לראותן בגודל מלא!

צוויץ צוויץ צוויץ, בלוגולדת שלישי!


גבתון שחור ראש, רמת הגולן, 5.5.2011

ככה פתאום חלפו להן שלוש שנים מאז אותו יום בו פתחתי את הבלוג.


להקת עגורים  – עגור הכתר – מעל בית חנן, 12.3.2011

שלוש שנים הן כבר פרק זמן מכובד – והרשימה הזו היא הרשימה ה-460 שאני מפרסמת.
בשנה האחרונה צפו בבלוג שלי בערך 147,000 פעמים, מה שמביא אותי כמעט ל-275,000 כניסות לבלוג.
בשנה שעברה מניתי 6 רשומות שהיו להן יותר מ-1000 כניסות, והשנה הכפלתי את הכמות: יש לי 12 רשומות שיש להן מעל 1,000 כניסות.
הרשימה שהיתה "הרשימה הנצפית ביותר" שלי בשנה שעברה – רקפת מצויה – מופע סתווי – ירדה אחר כבוד למקום השני, אבל לא מסיבה משמחת: הרשימה הנצפית ביותר בבלוג היא הזעקה שלי מהשריפה הגדולה בכרמל – "אל תבואו לשתול בכרמל!" שאליה נכנסו מעל 41,000 פעמים.
אני עדיין עומדת מאחורי כל מילה ממה שכתבתי שם, ודעו לכם, שכאשר רשות הטבע והגנים מאתרים צמחים שאנשים שותלים בשטח – הם עוקרים אותם, כדי שלא יהפכו למינים פולשים. הטבע לא צריך עזרה בשיקום, ושתילת מינים זרים רק גורמת נזק.



חסידה לבנה, רמת הגולן, 5.5.2011

בשנתיים הראשונות לבלוג, 13 תמונות קבלו בול "תמונת היום" ועוד 6 רשומות קיבלו בול "בחירת העורך" – כלומר, 19 רשומות שנבחרו.
בשנה השלישית, 23 רשומות שלי קיבלו בולים: 14 פעמים "תמונת היום", ועוד 10 פעמים בחירות העורך (3 פעמים קבלתי "בולבול" – בחירה כפולה).
רשימה אחת – "בחזרה לכרמל אחרי השריפה" – קבלה גם בול בחירת עורך וגם תמונת היום, ולכן הכפילות בספירה.


פרפור עקוד, הרצליה, 26.5.2011

לכבוד יום ההולדת שלי ארגנתי לי מקהלה שתשיר את השירים היפים והנעימים ביותר…


עורבנים, כפר סבא, 11.3.2008

מקהלה עליזה

מלים: לאה נאור
לחן: נורית הירש


דוחל שחור-גרון, רמות מנשה, 1.1.2011

על ראש הברוש שבחצר
שמחה והמולה,
שם כל הציפורים בעיר
הקימו מקהלה.
העפרונית הסולנית
ניקתה את הגרון,
שילבה כנף, זקפה מקור
וגם פצחה ברון.


גבתון עפרוני, דרום רמת הגולן, 5.5.2011

ציף ציף, שריק שרק
בול בול בול בול ביל בל
לה לה לה…
וכל מי ששמע אמר,
אח! איזו מקהלה!


כחל, צפון רמת הגולן, 7.5.2011

פתאום הפסיק את השירה
פשוש אחד זעיר,
אם אין מילים ואין תווים
הוא לא מוכן לשיר.


בולבולים, כפר סבא, 11.3.2011 

 "אנחנו לא רוצים מילים",
רגזו הבולבולים,
"אנחנו, גם ללא מילים,
נורא מתבלבלים"

ציף ציף, שריק שרק
בול בול בול בול ביל בל
לה לה לה…
וכל מי ששמע אמר,
אח! איזו מקהלה!


סנונית מערות, הרצליה,  26.5.2011

הסנוניות כתבו תווים
על חוט ועל גדרות,
תוכי אחד לימד אותן
מילים נהדרות.


דררה מצויה, ליד מערות אפקה, ת"א, 8.1.2011

אלפי דרורים ועפרונים
פרצו מיד בשיר,
ומקולות הבולבולים
התבלבלה העיר.


בולבול, כפר סבא, 11.3.2011

ציף ציף, שריק שרק
בול בול בול בול ביל בל
לה לה לה…
וכל מי ששמע אמר,
אח! איזו מקהלה!


סבכי שחור-ראש, נחל כזיב, 21.5.2011

"אוי די כבר, די לכם לשיר",
צעק פתאום הברוש,
"לכו לישון, כבר מאוחר
כואב לי כבר הראש"


דרור הבית, ליד מערות אפקה, ת"א, 8.1.2011 – יש שם זוג! ראיתם?

האופרטה היפה
לא באה עד סופה –
מחר יצפצפו קונצרט
על עץ הצפצפה.

ציף ציף, שריק שרק
בול בול בול בול ביל בל
לה לה לה…
וכל מי ששמע אמר,
אח! איזו מקהלה!


שלדג לבן-חזה, שמורת כרי נעמן, 19.3.2011

קצת איחולים: לבלוג שלי אני מאחלת שיהיו לו הרבה קוראים,
אני מקווה שאנשים יהנו ממנו, יצאו לטייל בעקבותיו ואולי אפילו ישימו לב לאיזה פרח או ציפור שהם לא ראו אף פעם…
אני מקווה לסקור עוד כמה מאבקים בנושאי שמירת טבע, ואולי אפילו להשפיע קצת על האנשים מסביב – להראות להם כמה חשוב לשמור על הטבע סביבם
ומצד שני, כמה כיף לצאת ולהנות מהסובב אותנו!

אנפה ארגמנית, נחל שניר, 22.5.2010
את הציפורים שבאו לחגוג איתי היום פגשתי בעיקר בשלוש השנים האחרונות, בכל רחבי הארץ.
וממש כדאי להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

חסידה לבנה, רמות מנשה, 1.5.2010

 ועכשיו השיר – הביצוע של שייקה אופיר מקסים, אבל גם זה של ריצ'רץ' חמוד… אז תקשיבו פעמיים:

עורבני סטלר – Steller`s Jay – Cyanocitta stelleri

 
היום אני ממשיכה עם עורבנים.
ברשימה הקודמת סיפרתי שהיו שני מיני עורבנים שפגשנו בחוף המערבי – האחד הוא עורבני השיחים, והשני – העורבני שאני מציגה היום – עורבני סטלר.
 

 
את רוב העורבנים הללו פגשנו ליד חופי אגם טנאיה (Tenaya Lake) בפארק יוסמיטי. הראשונים היו חבויים בין עצי  האורן, אבל גם כך ראינו את הצבעים המופלאים שלהם –
 

 
שמו של העורבני הזה – עורבני סטלר – הוא על שם זואולוג-בוטנאי חוקר גרמני בן המאה ה-18, גיאורג וילהלם סטלר, שהיה הראשון שתאר אותו.
 

 
העורבני עצמו יפהפה. ראש שחור שהופך לגוף כחול-מבריק, ציפור גדולה (בערך בגודל של העורבני שלנו) ומרשימה.
 

 
כשטיילנו לחוף האגם, יכולנו להנות מהעורבנים הללו במלוא יופים – הם טיילו על החוף החולי, חיפשו מזון. 
 

 
העורבנים הם אומניבורים – כלומר, אוכלי כל. הם ניזונים גם ממזון צמחי -פירות, אגוזים, בלוטים, זרעים; וגם מחרקים, תולעים, ביצים וגוזלים. כ-2/3 ממזונם הוא צמחי, וכ-1/3 מגיע מן החי.
ישנם אפילו דיווחים על עורבנים שטרפו נחשים קטנים ולטאות קטנות!
 

 
העורבני הזה חי בהרים של מערב אמריקה – ברוקי`ס ובסיירה נבאדה, לאורך כל היבשת עד אלסקה. 
ושוב אני מפנה את מי שרוצה לשמוע אותם – לאתר All About Birds היפהפה.
 

 
התמונות צולמו בפארק יוסמיטי, בתאריך 17.8.2009 לאורך ה-Tioga Pass.
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
 

עורבני השיחים – Scrub Jay – Aphelocoma californica

אני חוזרת לתמונות מהטיול בארצות הברית, באוגוסט האחרון – אל ציפור נפוצה מאד במערב ארה"ב – ה-Scrub Jay.

ה-Jay הוא העורבני, אך בארה"ב יש מספר מינים שלו. כשגרנו בחוף המזרחי, פגשנו את העורבני האפור (Gray Jay) והעורבני הכחול (Blue Jay).

בחוף המערבי הכרנו שני מינים נוספים – והפעם אני מתמקדת באחד מהם – ה-Scrub Jay.

משמעות המילה "Scrub" (פרט לקירצוף) – היא צמחיה נמוכה. לפי מה שקראתי, העורבני הזה נוטה לגור באיזורים של צמחיה נמוכה יחסית – חורשות של עצים נמוכים, שיחים – מה שנקרא בלשון מקצועית "גָרִיגָה" (Garigue). כיון שהשם "עורבני הגריגה" נשמע לי מוזר, בחרתי לתרגם את שמו ל"עורבני השיחים" – וזהו כמובן, תרגום פרטי שלי – ולא שמו הרשמי.

את העורבנים שלנו פגשנו בסן פרנסיסקו, ב-Golden Gate Park, ובשמורת Point Lobos הנפלאה.

העורבני הזה נוטה לגור בחורשות של ערערים, ואלונים נמוכי קומה.
בקיץ הוא אוגר לו מזון וטומן אותו במחבואים, כדי שיהיה לו זמין לחודשי החורף. מחקרים שנעשו, גילו שהעורבני חכם מאד ומצליח לדאוג לעצמו לכמויות מזון מספיקות, במספר מחבואים – לזכור איפה כל המחבואים נמצאים, ולהשתמש בהם בעת הצורך. כמו רוב חברי משפחת העורבים, הם נמשכים לחפצים מבהיקים ואוספים גם אותם למחבוא.

 אנחנו ראינו עורבני אחד עסוק בהטמנת מזון:

התמונות צולמו בסן פרנסיסקו, ב-Golden Gate Park בתאריך 8.8.2009
ובשמורת Point Lobos בתאריך 11.8.2009

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

רגע לפני הסוף אני מזמינה אתכם לבקר ברשומה שmotior פרסם היום – על הופעה מיוחדת במינה שהיינו בה ביום חמישי האחרון.

 ולסיום, אני מוסיפה קטע מקסים שמצאתי במקרה. ג`ולי אנדריוס מארחת את ג`ין קלי – זו הנאה צרופה, וכל מילה נוספת מיותרת: