הבלוגולדת השביעי, והשתלמות "כלנית" לחרמון

 

בתחילת מאי, היה הבלוגולדת השביעי של ידידי עופר D. הוא פספס את התאריך המדויק בכמה ימים, וכתב על כך שכנראה העניין הבלוגרי שלו פחת. 

כשהגבתי לו, כתבתי שטוב שהוא מזכיר לי – כי הבלוגולדת שלי הוא בערך חודש אחרי שלו. והנה, חלף החודש – וגם אני פספסתי את התאריך המדויק שלי, שהיה ב-2.6.
החלטתי שכנראה זהו סימן שאני לא צריכה לחקור את נושא הסטטיסטיקות (אם כי יש עליה יפה – השנה נכנסו לבלוג שלי בערך 57,500 אלף פעמים, שזה בערך 36% יותר ממה שבשנה שעברה, למרות שפרסמתי 98 רשומות, ירידה של 7% יחסית לשנה שעברה) – אלא לספר על השתלמות "כלנית" בה השתתפתי, ביום חמישי בחרמון. 

התחלנו את ההשתלמות באזור סיבוב איציק, ברום של 1,600 מטרים. הצמח הבולט בשטח היה שלהבית צהובת-עלים, שתמונתה פה מעל. השלהבית צובעת מדרונות בצהוב, יחד עם אחירותם החורש הנהדר.
מאד שמחתי לפגוש מקבצים מקסימים של פרח שכבר כתבתי עליו: חסרף מזרחי – פרח בעל פריחה לבנה ועדינה: 

מצאנו כמה שיחים גדולים ויפים של יערת המטבעות, שנקראת כך כי העלים שלה עגולים כמטבעות. ליערה יש הרבה צוף, והיא משכה אליה שלל דבורים, חיפושיות וגם את העש בתמונה הבאה: ברודן בוהק. גדלו כ-2 ס"מ וגם עליו כבר סיפרתי. 

ראינו כמה שיחי ורד הכלב, שהם ורדי בר מקסימים. פורחים יפה גם בהרי יהודה ובגליל. 

פתאום חלף על פני פרפר גדול – רדפתי אחריו ושמחתי שהוא התיישב לנוח על ענף של אלון: נמפית פנדורה, אחד הפרפרים היפים והגדולים בארץ. כבר כתבתי עליו ברשימת פרפרי החרמון. 

כחליל האפון הוא פרפר נפוץ מאד בארץ, והוא נהנה מאד מפרחי הקרקש הקיליקי שהם גדולים ומרשימים – 

אחרי הסיבוב ברום 1,600 מטרים, נסענו למרומי החרמון, לדולינת הגלגל שליד רכבל עליון, ברום 2,000 מטרים. התחלנו עם הדובדבן השרוע: 

הדובדבן השרוע הוא בעצם עץ, אך בגלל הרוחות, השלגים והתנאים הקשים במרומי החרמון – הוא שרוע על הקרקע בין הסלעים, ויוצר מסלעות פורחות בורוד. 

פרפרים מאד אוהבים אותו, וכך יצא שצילמתי הרבה תמונות של דובדבנים ופרפרים, כמו נמפית הבוצין בתמונה מעל, ונקבת כחליל ניקול שהצטרפה אליה לתמונה הבאה: 

בכלל, פגשנו המון פרפרים בחרמון. בעיקר כחלילי ניקול, שרפרפו לכל עבר, שתו צוף של דובדבנים, כרבולות וקדדים כשיכורים, וגם הזדווגו. הזוג הזה בחר לו את כחלית ההרים היפהפיה כמיטת כלולות: 

כריות צהובות של אליסון חרמוני נראות טוב במיוחד עם צמד זכרי כחליל ניקול –

בסביבות השעה 2 בצהרים נפתחים כל פרחי צבעוני החרמון הנהדרים, גם עליהם כבר כתבתי בבלוג –
אורי פרגמן-ספיר מהגן הבוטני בגבעת רם סיפר לנו ששמם הלטיני שונה, וכיום הוא Tulipa humilis. משמעות השם הלטיני הזה היא צבעוני גמד (או נמוך), ובאמת הצבעוני הזה נמוך מאד. הוא תורבת, ואפשר למצוא אותו בעולם בשלל גוונים מסחרר. 

במרומי החרמון מצאתי עוד ברודן – אבל בניגוד לברודנים שהיו על היערה, זהו ברודן קטן יותר – בגודל סנטימטר אחד, ולפני כמה שנים עוז ריטנר מאתר הטבע הישראלי הגדיר אותו כמין חדש למדע, וקרא לו ברודן החרמון. 

אילון הצפר (זה שהסב את ליבי אל האוח בהשתלמות הקודמת, ואל הסלעית הכורדית לפני כמה שנים) שוב הסב את תשומת לבי לציפור מיוחדת: חצוצרן החרמון. ציפור גדולה למדי (גודלה כ-15 ס"מ) שניצבה רחוק מאיתנו. 

ישבנו מעל עמק בולען, ודיברנו על התיאוריות השונות להיווצרות העמק (הסברות העדכניות מדברות על קריסה של מערכת מערות קרסטיות). רחוק רחוק מאיתנו, בתחתית העמק, רעתה להקה של חזירי בר. 2 נקבות עם גורים, ועוד כמה בוגרים. כאן בתמונה אפשר לראות את אחת הנקבות מניקה את גוריה: 

היעד האחרון שלנו בסיור היה רכס יפעת – אזור שלרוב לא מאפשרים לאזרחים להגיע אליו. כאן התפעלתי מהפירות היפים של אדר קטן-עלים: אדר נשיר, שהחרמון הוא גבול התפוצה הדרומי שלו. 

עוד פרפר חלף על פני ושימח אותי – סטירית הפסים. לצערי, לא הצלחתי לצלם את הצד העליון של הכנפיים, הצד עם הפסים שנתנו לה את שמה – אבל גם הצד התחתון של הסטירית הזו יפה. 

היו עוד עשרות מיני פרחים, היה לנו יום נהדר וגדוש פריחה. רק ב-8 בערב חזרנו לראש פינה, ורק בסביבות 10 בלילה הגעתי הביתה…
תודה רבה לפרופ. אבי שמידע, שמוציא את ההשתלמויות האינטנסיביות הללו ובאמת משקיע בהן המון מרץ, המון ידע – כל השתלמות היא חוויה;
למימי רון ושמיל קליין שמארגנים הכל לעילא ולעילא מאחורי הקלעים, ולאורי אשכר שנותן לי טרמפים כל פעם.

 

אז עם שום הכרמל (פה מעל) ועם מלעניאל הנוצות (דגן מיוחד, עם מלענים דמויי נוצות עדינות שגדל בחרמון ובהר הנגב) – אני מסיימת את הרשימה החגיגית הזו.
את התמונות צלמתי בחרמון, בתאריך 4.6.2015. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

Calypso balbosa – Fairy's Slipper – סחלב "סנדלי הפיה"

בדיוק היום לפני שנה – בתאריך 28.2.2013 – עזבתי את הבית והמשפחה, עליתי על סילון-לון-לון וטסתי ליבשת המוזהבת,
נסעתי לקליפורניה, והתארחתי אצל אום נטע (ולא, שמה הוא לא סוניה). 

עד היום פרסמתי 68 רשימות על הטיול ומה שפגשתי בו – והחלטתי שהיום, יום השנה לטיסה, אפרסם את רשימת הסיכום. 

פרסמתי 23 רשומות על הטיול עצמו – המקומות שהייתי בהם – למשל, עמק המוות, מדבר מוהאבי, פארק עץ יהושע; והאנשים שפגשתי – גל ועופר
15 רשימות על בעלי חיים שפגשתי – בעיקר ציפורים, יונקים וזוחלים,
ו-30 רשימות על הצומח המעניין – עצים, פרחים וקקטוסים.

לרשימת הסיכום בחרתי לי את הפרח המיוחד ביותר שפגשתי בטיול: סחלב עדין ויפהפה, ששמו Calypso balbosa – ושמו העממי "סנדלי הפיה" .

את הסחלב הזה פגשתי בטיול הנפלא שלנו אל הר טמלפייס – Mount Tamalpais – שהיה המסלול המיוחד ביותר בטיול מבחינה בוטנית.
אני שמחה להזכיר את הטיול, האיריסים, ועוד כל מיני פרחים שפגשנו בדרך.  

על מנת להבין את השם, צריך להסתכל על הפרח מקרוב – השֹפית שלו נראית כמו נעל אלגנטית מעודנת וקטנה. באנגלית קוראים לזה Slipper – כמו נעלי הזכוכית של סינדרלה. כיון שבסיפור סינדרלה ה-Slipper תורגם לסנדל הזכוכית, גם אני תרגמתי את השם לסנדל. 

סנדלי הפיות הללו גדלים ברוב יבשת צפון אמריקה. הם אוהבים יערות לחים ופינות חבויות. 

השם הלטיני – Calypso – הוא על שם הנימפה קליפסו מהמיתולוגיה היוונית, בתו של הטיטאן אטלס, שהתגוררה על אי חבוי, מיוער ולח. 

סנדלי הפיות הם צמחים קטנים למדי – גובה הגבעול הוא כעשרה סנטימטרים בלבד. הפרח גדול למדי – פרח ממוצע הוא בגודל 3-4 ס"מ.
בתמונה הבאה אפשר להתרשם כמה הם קטנים יחסית ליער סביבם – 

בתמונה הבאה אפשר לראות סחלב אחד מוקף פטריות – 

נהניתי מהדוגמא שעל השפית גם מאחור – הנימור הזה חביב מאד – 

הסחלב הזה מאד שימח אותי. בתחילה מצאנו 2 פרטים, אבל כשהמשכנו במסלול, ראינו עוד ועוד, מציצים אלינו מהסבך. בתחילה ניסיתי לספור אותם – אחרי הפרט ה-50 בערך הפסקתי לספור. 

אני רוצה שוב להודות לאום נטע, אבו נטע, נטע ואוּחת-נטע על ההזמנה והאירוח הנפלא,
ואם כבר, אז להזכיר את הביקור הנפלא לאיזור לוס אנג'לס – ולהודות גם לגל ועופר ומשפחותיהם על האירוח!

את התמונות צלמנו, אום נטע ואני על הר טאמאלפייס, בתאריך 4.3.2013 – ואני ממליצה לכל מי שמגיע בתקופה הזו לאיזור סן פרנסיסקו – לטייל על הר טאמאלפייס הנפלא!
​תודה לאום נטע על הרשות להציג את תמונותיה!

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

 

הערה קטנה – אני יודעת שבשבועיים האחרונים כמעט לא קראתי אצל אף אחד, אני פשוט בתקופת עומס. מבטיחה להשלים הכל!

טיול בלוגרים למעין צבי

ברכיות שוחות במים

לפני שבועיים בערך, עופר D שלח לי הודעה קצרה – הוא מגיע לארץ לכמה ימים, ורוצה לערוך מפגש בלוגרים. איפה כדאי להפגש? 

אנפה אפורה ולבנית גדולה

אחרי כמה מחשבות, הצעתי את בריכות הדגים ליד קיבוץ מעין צבי. תמיד יש מה לראות שם – ובתחילת נובמבר פורח שם הנרקיס האפיל – קרובו הפחות מוכר של הנרקיס המצוי. אז קבענו. 

שלדג לבן-חזה

הצעתו של עופר כמובן עוררה הדים בבלוגיה – ועשרות בלוגרים (ספרתי מעל 20 בלוגרים שהגיעו!) התייצבו בשמחה למפגש. 

אנפה אפורה

איתני הטבע, לעומת זאת, פחות שיתפו פעולה. כלומר, היה לנו יום שמשי ויפהפה למפגש – אך לא ירדו עדיין גשמים משמעותיים באיזור, ולכן הנרקיס האפיל לא פרח.
מוטי ואני הגענו מוקדם לפני כולם, והלכנו לבדוק אם יש פריחה – אך לא מצאנו. לכן, כשכולם הגיעו – הלכנו לטייל בשביל בין הבריכות. 

אנפת לילה

טוב שבעלי הכנף החיים באיזור אכן הסתובבו. זו, למשל סופית –

מבחינת פריחה, פגשנו שני מינים אמריקאיים – מינים פולשים – טיונית החולות, צמח שהובא לארץ בשנות הששים לייצוב חולות, והתפשט על כל מישור החוף –
הלבנין המשויש מאד אוהב אותו: 

וחמנית מצויה – גם היא, מוצאה ביבשת אמריקה; אך היא לא אגרסיבית כמו הטיונית. 

זרעי החמנית אהובים לא רק על בני אדם: ראיתי חוחית שהסתובבה במרץ מסביב לחמנית, ואכלה את הזרעים שלה –

על הדרך מצאנו צב ביצות שהלך לאיבוד. כיון שמכוניות נוסעות בדרך העפר הזו, החלטנו לעזור לו, והעברנו אותו אל המורד של תעלת המים הקרובה. הוא ירד לו למטה בזריזות. 

בחוף הים חיכו לנו חבצלות החוף האחרונות של העונה. זהו באמת פרח נפלא וחגיגי. 

​

הבעיה בקבוצה לא-הומוגנית שכזו היא, שקשה לתכנן טיול. אני אוהבת מסלולי טיול שיש בהם קצת יותר דרך – מסלול הליכה של כמה קילומטרים. אבל היו בקבוצה אנשים שגם הדרך שעשינו – כ-600 מטר מנקודת החניה אל החוף , בדרך עפר מסודרת, ואז חזרה באותה דרך – היתה קשה להם.
ובעצם, הרוב באו לראות את עופר. הציפורים והפרחים היו רק הליווי. 

חסידה שחורה ושחף כספי

ולכן, כשחזרנו למכוניות – נסענו לחניון קק"ל, ממש צמוד לצומת פורידיס. שם היו שולחנות, מקום לכולם – ושם כולם שלפו את התקרובת.
עופר הביא לנו במיוחד חלה, גלשי הפליאה בסלטים, תזזאיטית – מאפה בטטה ועוד ועוד… 
אני מאמינה שכולם נהנו בחלק הזה – אוכל טוב, חברותא וסיפורים. 
אפילו להקת שקנאים עברה מעלינו – 

רציתי לומר המון תודה לעופר שהגיע וגרם לכולנו להפגש, 
ותודה רבה לכל הבלוגרים שבאו, שהכינו מטעמים – אני חושבת שהמפגש בחורשה היה מאד נעים ומהנה!

לבנית קטנה – שימו לב לכפות הרגלים הצהובות!

את התמונות צלמתי בבריכות הדגים של מעין צבי, בתאריך 26.10.2013.
מתחת לכל תמונה כתבתי מה מצולם בה. 
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

הערה: באופן חד פעמי, כיון שזה היה מפגש תפוזי, אני מפרסמת את הרשימה המלאה גם בתפוז. 

ובנוסף – אני מזמינה את קוראי הבלוג להשתתף במבצע שמירה על הטבע – עקירת טיונית החולות – שעורכת רשות הטבע והגנים: 

אנא, תעקור נטוע

 גנים לאומיים חוף פלמחים ונחל אלכסנדר

טיונית החולות, הקרויה בלעז הטרוטקה, היא צמח שהובא לישראל לפי עשרות שנים ומשתלט על כל חלקה טובה תוך פגיעה בטבע הישראלי. כדי להסיר את המפגע בגן לאומי חוף פלמחים ובגן לאומי נחל אלכסנדר הציבור נקרא לעזרה. כל אחד יכול לסייע. מה שצריך הוא עקירה בעזרת הידיים של הצמח מהחול וריכוזו בערימה. ניתן לבוא כבודדים, משפחות וקבוצות. ניתן לבוא לכל הזמן המדובר או לחלקו. נשמח אם המתנדבים יגיעו עם כפפות עבודה לעקירה, כובע, נעלים סגורות ומזון.

מאחר שפגיעה בצומח בשמורת טבע דורשת היתרים מיוחדים חשוב להדגיש שפעילות העקירה מתקיימת אך ורק בשעות אלו והציבור מתבקש שלא לעקור במועדים אחרים בצורה עצמאית. הפעילות תתקיים בשעות 9:00 – 13:00. נשמח לכל עזרה.

נבקש להרשם במוקד  3639* כדי שנוכל להערך למספר המשתתפים.

המועדים: (בשעות 9:00 – 13:00):

• גן לאומי פלמחים: שישי, 1 בנובמבר, שבת 16 בנובמבר
• גן לאומי נחל אלכסנדר: שבת 2 בנובמבר, שישי 15 בנובמבר

לקבוצות מומלץ לתאם עם מנהל הגן הלאומי הרלבנטי:

• גן לאומי נחל אלכסנדר: רועי שטראוס 057-5603406
• גן לאומי חוף פלמחים: אמיר חן 057-2416059

אחר צהרים באגם בלבואה – Balboa Lake

"אחרי החגים" הגיע באופן רשמי, ואני חוזרת אל חוויות הטיול שלי בקליפורניה, מחודש מרץ האחרון.
כזכור לכם – או שאולי כבר שכחתם, גל ועופר לקחו אותנו ל"גיחה קצרה" אל Sepulveda Basin – שהתארכה, כי היה שם הרבה מה לראות, ולנו היה הרבה על מה לדבר…

כיון שכך, כשגמרנו את הסיבוב שם – נסענו לדיינר נחמד לארוחת צהרים, ומשם המשכנו אל הפארק העירוני, שכולכם מכירים כבר מהרשימות של אבי, עופר וגל – אגם בלבואה – Balboa Lake.

בניגוד לשמורת Sepulveda, שהיא שמורת טבע  ולכן ההתערבות בה מינימלית – ישנו שביל סביב לאגם וזהו – כאן זהו פארק עירוני, עם עצים נטועים, שביל סלול והכל מתורבת יותר…

היתרון הוא, שהם שתלו שם עצי דובדבן, ואנחנו הגענו אל ראשית הפריחה.

בשנת 1999 גרתי ליד העיר וושינגטון DC, בירת ארה"ב. באפריל פרחו שם הדובדבנים, ואני התמוגגתי מהטיול לאורך נהר הפוטומק, עם כל עצי הדובדבן הנהדרים.
אמנם לא שחזרתי את החוויה במלוא עוצמתה, אך בכל זאת – פריחת הדובדבן היא מרהיבה ומרגשת.

גם עצי הדולב המקומיים – שאבי כתב גם עליהם – הם מרשימים, התפעלתי מהפירות התלויים כמחרוזות מהעצים.

על אחד מעצי האורן סביב האגם עמדו כמה אנפות לילה – הן התחבאו בין הענפים והציצו עלינו.

האגם עצמו נחמד מאד, ומושך בעלי כנף רבים.

אחרי הקורס המזורז אצל אבו נטע, אנחנו כולנו מזהים כבר את ה-American Wigeon – הזכר מלפנים, הנקבה מאחוריו –

הקורמורן – Double Crested Cormorant –

להקות גדולות של אגמית אמריקאית – American Coot – שדומה באופן חשוד לאגמיות שפוגשים אצלינו –

והיו גם כאילה שראיתי לראשונה, כמו הברווז המדהים הזה, בעל המקור התכול – Ruddy Duck – בעברית שמו צחראש אדמוני – על שם הראש הלבן והגוף האדמוני. אני לא יודעת למה לא מזכירים את המקור התכול הנפלא שלו!

וישנו גם הטבלן המקסים הזה – Horned Grebe –

כיון שהיינו באגם ביום ראשון – שהוא יום השבתון – היו המוני אנשים סביב האגם – מטיילים, רוכבים על אופניים, משחקים, מפקנקים…
אנחנו טיילנו מסביב לאגם, עד לפינת משחקים, שם נטע ואחותה נהנו להשתולל.

פגשנו שלושה מינים של ציפורים שחורות –

זהו Common Grackle – זו ציפור גדולה למדי ומרשימה מאד –

וזוהי נקבה של Brewer`s Blackbird

אבל הנחמד מכולם היה ה-Red Winged Blackbird, שהתרחץ בפלג מים קטן, והתיז מים לכל הכיוונים…

באגם אפשר למצוא גם עופות מים שהובאו על ידי האדם – למשל, להקה של אווזי בית, וגם כמה ברבורים אירופאיים, כמו זה –

אבל האחד הזה הפתיע אפילו את אבו נטע – זהו אווז קטן (רק מעט יותר גדול מברכיה), ששמו אווז רוס – Ross` Goose. הוא הסתובב לו עם להקה של אווזי בית, שהיו כולם גדולים ממנו.
אבו נטע הסביר לנו שזהו אווז בר, ובעונה הזו הוא אמור להיות כבר בדרך צפונה, לכיוון אלסקה – וזה מפתיע למצוא אותו כל כך דרומה, באיזור לוס אנג`לס.

אחרי שנהנינו מהברווזים, מהחברה ואפילו ממתקני המשחקים,

הגענו למסקנה (בצער מסוים) שהגיע הזמן להתחיל את דרכנו צפונה – שכן, מחר יום עבודה ויש בינינו כאילה שעובדים ולא רק מטיילים.
לכן נפרדנו בחיבוקים חמים – והתחלנו את מסעינו צפונה, אל ביתה של אום נטע.

שוב אני רוצה להודות ולשלוח חיבוקים ונשיקות לגל ולליידי M, לעופר ולליידי D, ולכל בני ביתם (כולל באדי ושישי) – על האירוח, האהבה והשמחה שהם הרעיפו עלי.

התמונות צולמו כולן סביב אגם בלבואה, בתאריך 3.3.2013.
את רובן צלמתי אני, פרט לשתיים של אבו נטע – תודה על הרשות להשתמש בתמונות!
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

אהבה חוצה גבולות (ואגמים)

היה זה יום אביבי יפה על גדות אגם ספולוודה (Sepulveda Basin).

וודי, ברווז היער (Wood-Duck) הציץ מהסבך שעל גדת האגם וראה שאין באופק ציידים או איומים אחרים. הוא החליט לצאת לשיט באגם שילווה בנשנוש קל של צמחים מזינים ובריאים.
אבל כשוודי יצא מהסבך הוא הבין שיש משהו מוזר מסביב: לא רק איומים לא היו מסביב – גם ברווזי יער אחרים לא נראו.

נכון שהאגם וסביבותיו היו מלאים בברווזים מסוגים שונים, אבל אף אחד מהם לא היה ברווז יער!

וודי הרגיש לפתע מאוד בודד ומסכן.
כיצד זה קרה?

 

מכיוון שוודי היה כל כך שקוע בצערו, הוא שכח לחלוטין מתוכניות השיט באגם ולא שם לב שהוא נעמד לא רחוק מברכיה חיננית שרבצה על הגדה.

 

אבל הברכיה שמה לב לוודי וגם היא תהתה מה עושה במקום ברווז יער בודד. מכיוון שהיא לא הייתה ביישנית גדולה היא קמה ונגשה אליו.
וודי נחרד מהרהוריו למשמע שאלתה: "היי, מה אתה עושה פה?"
הוא מיהר להתגונן בהתקפה: "זכותי להיות פה כמו כל ברווז אחר! זו מדינה חופשית!"

 

הברכיה קצת נרתעה מהמענה התוקפני, אבל הבינה שהניסוח שלה לא היה כל כך מוצלח ולכן התנצלה ואמרה:
"אני מתנצלת… לא התכוונתי לפגוע. רק תהיתי מה ברווז יער יפה כמוך עושה פה לבדו. אני ברכה, דרך אגב".

וודי שמח לשמוע את המחמאה ולכן גם קיבל את ההתנצלות והציג את עצמו.

 

ברכה ווודי שקעו בשיחה קצרה ושמחו לגלות שיש להם תחומי עניין משותפים רבים, כמו למשל שחייה באגם ואכילת צמחי מים.
הם טיילו מעט על חוף האגם ונהנו מהשלווה.

וודי נזכר בתוכניתו המקורית והציע לברכה להתלוות אליו לשיט תענוגות (כלומר נשנושים).

ברכה קיבלה את ההצעה בשמחה ושניהם ירדו למים. המים היו נעימים, והם נהנו לשחות בהם אחד אחרי השני. ברכה הראתה לוודי את הנקודות החביבות עליה, מקומות הנשנושים הטובים ביותר בשטח.

 שקועים באושרם, הם לא שמו לב לזכר ברכיה שקפץ אחריהם למים והסתכל עליהם במבט מאיים.

זכר הברכיה חתר אליהם במלוא המרץ וכשהתקרב מספיק הוא קרא בקול רם: "ברכיה! מה את עושה פה עם ברווז גוי?"

וודי וברכה הסתכלו עליו בהפתעה וברכה התעשתה ראשונה וענתה: "מה זה עניינך בכלל?"
הזכר הזר לא וויתר ואמר בטון מאיים: "אני חבר במשמרות הצניעות ובמשטרת המוסר ותפקידי לוודא שבאגם שלנו לא יהיו נישואי תערובת!"

 

למשמע הדברים פרצו וודי וברכה בצחוק ווודי אמר: "אנחנו נמצאים בארצם של החופשיים וביתם של האמיצים, מקום בו כל ברווז (ואדם) חופשי לעשות כרצונו כל עוד הוא לא פוגע באחרים!"

זכר הברכיה קצת התבלבל. הוא המשיך לשחות לא רחוק אבל התחיל לחשוב על דבריו של וודי.

 

וודי וברכה ניצלו את הבלבול והתרחקו מהמקום תוך החלפת בדיחות על אותו זכר מוזר.

כשהם חזרו לגדה הם כבר הרגישו שהכימיה ביניהם היא מעבר לסתם ידידות…

 

והם חיים להם באושר עד עצם היום הזה.

ונטע מבקשת להוסיף –
The wood duck and the female mallard were so happy to be together, And I bet they will mate and have beautiful ducklings!

 לסיפור האהבה המיוחד הזה היינו עדים באגם Sepulveda.
הברווז הזכר הוא Wood Duck – שמו הלטיני Aix sponsa, והוא קרוב של ברווז המנדרין הסיני!
הנקבה (והמטרידן) היא ברכיה מצויה – Mallard – שמה הלטיני Anas platyrhynchos והיא נפוצה בכל העולם.
את התמונות צלמנו כולנו – עופר, גל, אום-נטע, אבו-נטע ואני – על כל תמונה כתוב שם הצלם.
תודה לכולם על הרשות להציג את תמונותיהם!
את הציורים הנהדרים ציירה נטע, שמאד התלהבה מסיפור האהבה המיוחד.
תודה למוטי שכתב את הסיפור המלא, כמו שהוא משתקף מהתמונות.

סיפור האהבה התרחש בתאריך 3.3.2013 ב-Sepulveda Basin Wildlife Reserve, ליד לוס אנג`לס
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

בלוגרים בשמורת Sepulveda Basin

טבלן – Pied-billed Grebe

כמו שסיפרתי, היינו בארוחת ערב לבבית ונהדרת. אחריה התפזרנו לישון – אני אצל עופר, ומשפחת אום נטע – אצל גל.
בבוקר, עופר ואני קמנו, אכלנו ארוחת בוקר כמו שאני רגילה מהבית (כלומר, פרוסת לחם וכוס תה) – ונסענו להצטרף אל השאר…

 
האי באגם Sepulveda

כשהגענו אל גל, גילינו שהמושגים של גל ומשפחתו לארוחת בוקר הם בלתי רגילים בעליל… סלטים, חביתות ומאכלים שונים מילאו את השולחן…
לא היתה לנו ברירה – והצטרפנו אל החגיגה  

קורמורן – Double Crested Cormorant; ואגמית – American Coot

אחרי שאכלנו ושבענו, גל הציע לקחת אותנו אל שמורת Sepulveda Basin. אתם ודאי כבר מכירים אותה – למשל, מהבלוג של גל, או של עופר.
הרעיון היה – "נעשה סיבוב קצר בשמורה הזו, ואז ניסע להרים לטיול"

 
שקנאי אמריקאי לבן –  American White Pelican

נסענו לשמורה – ואיזה יופי של שמורה! אגם מקסים באמצע, סכור על ידי סכר מרשים. באמצע האגם ישנו אי – ובו מקננים הקורמורנים וגרים השקנאים.
מסביב לאגם ישנו שביל, ובו הלכנו.  

:
אנפה כחולה גדולה – Great Blue Heron – ומאחוריה אווזים קנדיים

כלומר, הלכנו – ועצרנו כי פתאום ראינו אנפה, או שלך, או שיח עם פרחים מעניינים. והתקדמנו עוד כמה צעדים, ועצרנו שוב…
כי באמת, איך אפשר לא לעצור לצלם שיח כזה:

השיח הזה הוא אוג. השם העממי שלו הוא "תות לימונדה" – Lemonade Berry, והשם הלטיני – Rhus integrifolia. הייתי מתרגמת את זה ל"אוג תמים-עלה".
בארץ גדל קרוב משפחה שלו – אוג הבורסקאים – שממנו מכינים את התבלין החמצמץ סומאק. 

נטע ואחותה הסתובבו בינינו, וחיפשו מציאות. פתאום הן מצאו סרטן גדול, הפוך על החוף. אולי הסרטן הזה הופל על ידי בעל כנף שניסה לטרוף אותו. הוא היה בחיים.
הפכנו אותו, צילמנו אותו – והחזרנו אותו אל מי האגם, שימשיך לחיות שם (עד האנפה הבאה?)
אום נטע מוסרת שזהו Crayfish – סרטן של מים מתוקים, בגודל כף יד בערך.

Fiddleneck – Amsinckia sp – פרח קטן ממשפחת הזיפניים שליווה אותי בכל קליפורניה

על העץ הגבוה ביותר באי ניצב לו שָלָךְ – Osprey – זהו עוף דורס מרשים וגדול, שניזון מדגים בלבד, ואפשר למצוא אותו גם בארץ.
כיון שהאי במרכז האגם, והשלך ניצב לו על הענף במשך זמן רב, יכולנו לצלם אותו מכל הכיוונים במשך הטיול:

 הדורס השני שצלמתי היה בז אמריקאי –  American Kestrel. הוא תפס לו ציד כלשהו, וישב על ענף כדי לאכול אותו ולבדוק מפעם לפעם שאף אחד לא בא לחטוף לו את האוכל.

יונקי הדבש שריחפו סביבנו היו מאד פעילים וחביבים. כיון שאני מתכננת רשימה שלמה רק ליונקי הדבש, אשים פה רק תמונה אחת, של זכר יפהפה – Allen`s Hummingbird.

הפריחה באיזור רק מתחילה, ושמתי לב לשיח יפהפה עם פרחים צהובים. גל גילה לי (באיחור מסוים…) שזהו Golden currant, כלומר – חמוציות זהובות, ושמו הלטיני – Ribes aureum.

 

אני לא הייתי היחידה שהתפעלה מהפרחים היפים של החמוציות – פרפר זנב-סנונית מנומר מערבי (Western Tiger Swallowtail) בדק את הפרחים, אחד אחד:

פגשנו כמה מינים של אנפות בשטח –
לבנית גדולה – Great White Egret – תראו כמה יפה גלימת הנוצות העדינה שלה

אנפה ירוקת-גב – Green-Backed Heron

והאנפה הגדולה והמרשימה של האיזור – האנפה הכחולה הגדולה – Great Blue Heron

 בדרך היו לנו הרבה שיחות. עופר מאד שמח שבאתי, כי עכשיו אני יכולה לנסות לזהות את הפרחים בשטח.
את השיח המקסים בתמונה הבאה לא הצלחתי לזהות. שלחתי שאלות לכמה חברים, ולא קבלתי תשובה – עד… לרגע כתיבת רשימה זו! יובל ספיר לא נרתע מהמשימה, ומצא עבורי שזהו Baccharis glutinosa – שיח ממשפחת המורכבים, ששמו העממי הוא Mule`s Fat – שומן הפרדה.
אז תודה רבה ליובל – בשמי, ובשם כל הבלוגרים מקליפורניה

את ה-Red Winged Blackbird אני מכירה מהביקורים הקודמים, ובכל זאת – אי אפשר להתעלם מדוגמן שכזה:

ראינו הרבה טבלנים – Pied-Billed Grebe – באגם, ובמיוחד התפעלנו מהאפרוחים שלהם – שנראים מבולבלים לחלוטין.

 

ראינו הרבה ברווזים באיזור. מאד התרשמתי מה"חלון" הלבן בראש השחור של אילו: Hooded Merganser. שמו בעברית: מרגון מקושט. את הנקבה (שכרגיל, היא אפרורית יותר) אפשר לראות מאחור מצד שמאל:

ועכשיו, כולם לשיר איתנו:

לסבתא של אפרים
לסבתא ברווזיים
אחד לבן
אחד שחור
לסבתא ברווזיים

ובשלולית המים
טבלו את הרגלים
טבל לבן
טבל שחור
לסבתא ברווזים…

לא המשכנו לשיר עם הברווזיים הללו – שאגב, הם ברווזי בית (וכן, השחור מהתמונה השניה הוא לא זה מהראשונה… ככה זה. הוא לא נשאר לשחות עם הלבן, בניגוד לשחור השני) –
כי לאיזור הגיע שקנאי:

ואווז קנדה – Canada Goose – שנחת בדיוק במים –

והיו עוד ועוד…
הרשימה מתארכת, ובאמת הסיור ה"קצרצר" שלנו בשמורה כבר מזמן עבר את ה"שעה-שעה וחצי" שחשבנו שהוא ייקח.
לכן  בסופו של דבר לא נסענו להרים לטיול נוסף.

פרפר ממשפחת ההספריתיים – Duskywings (השם הלטיני: Erynnis )

במקום זה, הלכנו לאכול ארוחת צהרים טעימה, ואחריה…
טוב, זה כבר ברשימה הבאה.

Red Eared Slider – צבגון אדום-אוזן – מין פולש בארץ, שמוצאו ממרכז ארה"ב, ולכן נחשב לפולש גם בקליפורניה.

תודה לגל ועופר על האירוח,
תודה לאבו-נטע על זיהוי בעלי הכנף, לגל על זיהוי השיחים וליובל על זיהוי השיח הסורר.
אתם כמובן מוזמנים לקרוא את הרשומה של עופר ואת הרשומה של גל !

את התמונות צלמתי בתאריך 3.3.2013, באגן ספולוודה, ליד לוס אנג`לס, קליפורניה.
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

מפגש "באמריקה"

נוף בקניון מליבו

אחד הדברים שעשיתי לקראת הנסיעה אל אום-נטע היה לספר לעופר ולגל שאני מתכוונת להגיע לאיזור.

קניון מליבו

התגובות לא אחרו להגיע. "את חייבת לבוא גם אלינו! ה-Bay Area הוא רק 5-6 שעות נסיעה מאיתנו! ניקח אותך אל… את חייבת לראות את…"

טיול בלוגרים לנחל כלח, 14.5.2011

אני רוצה להתחיל בתודות….

 תודה לעופר, שבא לביקור בארץ ונתן לי מוטיבציה לזמן את כולם לטיול
 תודה למזג האויר, ששיתף איתנו פעולה באופן מושלם
 תודה לאמא שלי, שלקחה על עצמה את ההדרכה בכלל בלי להניד עפעף
 תודה לשושן הצחור שפרח במקום הקבוע שלו

 ותודה גדולה ומיוחדת  לכל אחד ואחד מ-45 משתתפי הטיול – כן! ארבעים וחמישה אנשים הגיעו!

 ואם לחזור לרגע לאחור… התחזית היתה נגדנו,  ובשעה 6 בבוקר התעוררתי מסופת רעמים – שהפכה לגשם קל. התארגנו ויצאנו, מצוידים בסווצ'רטים, בגדים להחלפה ומטריות.
לאורך הדרך ירד גשם שהשתנה מגשם קל ונעים, למבול עז. כבר חיכיתי לטלפונים מכולם, שיספרו לי שהם מבטלים. כבר כמעט התחלתי לדאוג…
אבל הגענו לכרמל, ושם היה קריר – השולחנות והסביבה היו לחים עוד מגשם שירד שם קודם לכן, אבל השמים היו בהירים.

חיכינו לכל המוזמנים, ויצאנו לדרך.
המסלול עובר בדרך שהיתה, לפני קום המדינה, הדרך היחידה שקישרה את קיבוץ בית אורן לעיר חיפה.
פגשנו שלל פרחים, למשל:

פשתת המכבד שצלמתי היא אחת מארבעה מיני פשתה שפגשנו: פשתה שעירה (בורוד), פשתה מצויה, פשתה אשונה ופשתת המכבד – בצהוב.

פגשנו שני מיני מורכבים כחולים ודומים: פרחיו של העולש (משמאל) יושבים בחיק הגבעול, בעוד פרחיה של החסה (מימין) – ניצבים על גביעים שנראים כמו פמוטים מעוצבים:

שלושה מינים של שפתניים שבלטו – אשבל מופסק, שנקרא כך כי כל הגבעולים גדלים עד גובה אחיד, ונפסקים בבת אחת, אשבל ארץ-ישראלי שאוהב סדקי סלע, וגעדה מפושקת בורוד עז:

פגשנו גם חרקים שונים – כמו טריכודית הפסים: חיפושית גדולה שדגמנה עבורנו

מבין כל הפרפרים שריחפו סביבנו, קלטתי שניים במצלמה: נמפית החורשף וסטירית פקוחה.

עינבלית סיפרה לנו על פירות הדודא הרפואי, ומה קורה כשמדריכת טיולים מנסה לתת לשופט מכובד להריח פרי דודא רפואי…
אם אתם רוצים עוד כמה סיפורים על הדודא, כתבתי עליו פה.

ואז הגענו אל גולת הכותרת: השושן הצחור. פרח יפהפה ומרשים, עם ריח נפלא!
כל מי שיכול לטפס, טיפס אל השושן חובב המצוקים, ומי שלא – נהנה מיופיו מרחוק.

המשכנו עוד קצת, כדי לראות פרח נדיר וחביב מאד – פעמונית דמשקאית

ישבנו לשמוע את האגדה על הלטם המרווני והלטם השעיר

וחזרנו לחניון, לאכול ארוחת צהרים מצוינת!

את התמונות צלמתי בטיול לנחל כלח, 14.5.2011
כתבתי על כל תמונה מה מצולם בה
וכתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

ושוב תודה לכולם! נהניתי מאד, שמחתי להכיר את מי שלא הכרתי, ולהעמיק  את ההכרות עם מי שכן!

רשימות נוספות על הטיול:  (אני אשתדל להוסיף את כל מי שיכתוב. מוזמנים לשלוח לי מסר אם פספסתי מישהו!)

 בבלוג של טל1954 (השוקולדים היו מ-ע-ו-ל-י-ם!)  

 בבלוג של y י ר י ת

 בבלוג של סבא של דנדן

 בבלוג של  ענבלית

 בבלוג של הקלפטה הפולניה

 בבלוג של Trips and tips

 בבלוג של Anguly

 בבלוג של Motior

 בבלוג של shi1957

  בבלוג של טליונת1

 בבלוג של עופר D

הזמנה לטיול – לנחל כלח

ביום שבת, 14.5.2011 אנחנו מתכננים לטייל לכרמל – לנחל כלח.
יש לנו שתי מטרות נעלות:
לפגוש את עופר D
ולראות שושן צחור!

 

לאחר כמה התכתבויות, אני משנה את נקודת המפגש:
במקום להגיע לחניון מבוא כלח, נפגש בחניון הפיתולים:
נוסעים עד הכניסה לחוות הסוסים שלפני בית אורן. לפני החווה, יש דרך עפר (שהרבה פעמים מכוניות חונות בתחילתה) לכיוון צפון. נוסעים בה עד מבנה השרותים (נסיעה לא ארוכה). שם חונים.

שימו לב: הכניסה לחניון היא בתשלום – או בחינם לבעלי כרטיס מטמון
יש 2 אפשרויות למסלול – האחת ארוכה, לא מאד מוצלת אך קלה להליכה
השניה – קצרה, יפה ומוצלת, אבל כוללת טיפוס/ירידה של מפלים.
אני משערת שנראה בתחילת הטיול מה ההעדפות של הנוכחים, ובכל מקרה אני מתכוונת לקחת אתכם לאחת הנקודות היפות בארץ:

ניפגש בשעה 10:00 – בחניון הפיתולים
בכניסה לחניון מבוא כלח – החניון הראשון אחרי אוניברסיטת חיפה לבאים מכיוון חיפה.זוהי גם הכניסה לחיבר.
לבאים מכיוון צומת אורן – עולים בכביש 721 עד לצומת דמון. שם פונים שמאלה לכיוון חיפה, לכביש 672. ממשיכים עד לאוניברסיטה – אין שם פניה שמאלה לחניון, לכן יש להמשיך מעט עד לכיכר, להסתובב בה, לחזור ולהכנס ימינה למבוא החניון – שם נמצא המבנה של רט"ג.
מאחורי המבנה, לפני שיורדים לחניון, יש איזור שמספיק לכמה מכוניות לחנות – נפגש שם.
נטייל, ואח"כ נערוך פיקניק קצר – מוזמנים להביא ארוחה קלה.

נא לדאוג לנעלי הליכה נוחות, כובע, קרם הגנה ומים!

אני מבקשת ממי שרוצה לבוא שישלח אלי מסר , כדי שנדע להפגש!
את התמונות צלמתי בנחל כלח, 24.4.2010.