עם הסתו חזרו הצפורים

IMG_6687

השבוע קיבלתי בשורה משמחת: יש מדריך חדש בסדרת "טבע ישראלי" – מדריך לציפורים נודדות.

agur01

כבר סיפרתי על המדריכים של נועם – כמה הם נוחים ומוצלחים בעיני: הזכרתי אותם כמה וכמה פעמים בבלוג, ומבחינתי – מדריך חדש – האחד עשר במספר – הוא סיבה טובה לרשימה חדשה. 

IMG_6708

המדריך הפעם מוקדש לציפורים נודדות, וכדרכו של נועם – בדפדפת הקטנה הוא מצליח להכניס המון מידע. 

pelican01

קודם כל, יש הקדמה שמסבירה על הנדידה – מדוע ציפורים נודדות? איך הן יודעות להתחיל לנדוד? איך הן מנווטות? איך עוקבים אחריהן? – לכל השאלות הללו יש תשובות בדפדפת. 

IMG_6716

האיורים מראים הרבה מהציפורים במבט מלמטה, כדי שייקל עלינו לזהות אותן כשהן עפות מעלינו. כך זיהיתי את הדיה השחורה (בלטינית: Milvus migrans) בתמונה הבאה: 

DAYA

יש גם איור שמראה איך הן נודדות – העגורים (Grus grus בלטינית), למשל, נודדים במבנה דמוי האות "V" – מבנה מסודר, בו הציפור שבראש ה-V סופגת את רוב הרוח ומשקיעה את רוב המאמץ, והאחרות משקיעות פחות מאמץ. 

agur03

החסידות השחורות (Ciconia negra בלטינית), לעומתם, עפות בצורה אחרת – הן מאתרות זרמי אוויר העולים מעלה, עולות איתם ואז דואות קדימה. משום כך אין להן סיבה לטוס במבנה מסודר, וכשהן מטפסות מעלה – נראה שכל אחת עפה בכיוון אחר. 

stork-black

אבל גם ציפורי שיר קטנות נודדות. למשל – דוחל שחור גרון (בלטינית: Saxicola rubicola): 

DUHAL

או חכלילית עצים (Phoenicurus phoenicurus) חמודה: כאן בתמונה זו נקבה –

hachlilit

וגם דורסים גדולים, כמו העקב המזרחי (Buteo buteo vulpinus): 

AKAVMIZ

או הרחם המדברי (Neophron percnopterus) – אחד הדורסים הגדולים והמרשימים: 

RAHAM

על כל ציפור במדריך יש מידע שימושי מאד – מתואר הגודל שלה, סימני זיהוי יחודיים – כמו המקור של הכפן הלבן (Platalea leucorodia)

KAPAN

מתואר מסולול הנדידה – וגם יש המלצות על מקומות מומלצים לצפות בציפורים הללו, למשל – את החסידה הלבנה (Ciconia ciconia) נמצא ליד בריכות דגים: 

stork-white

לאמא שלי בחצר יש עץ שסק. יום אחד היא שמעה ציוץ ציפורים מיוחד. היא יצאה לחצר, ומצאה להקה של ציפורים יפהפיות שבאו לאכול: זהבן מחלל (בלטינית – Oriolus oriolus)
הזהבן הוא ציפור שיר יפהפיה שמבלה את החורף באפריקה, ואת הקיץ – באירופה. אצלינו היא חולפת בדרך. 

ZAHAVAN

הרבה עופות נודדים דרך ישראל – זו הדרך היבשתית המהירה המקשרת בין אירופה לאפריקה.
לפי ההערכות, כ-500 מליון ציפורים נודדות חולפות בארץ כל שנה. 

העגורים האפורים הם מהמוכרים יותר –

agur02

יש עוד כמה ציפורים נודדות חביבות שרציתי להציג כאן: חנקן נובי (Lanius nubicus)

DSCN3360

חטפית אפורה (Muscicapa striata): 

HATAFIT

וציפור מיוחדת, שפגשתי ליד קבר בן גוריון: סבראש (Jynx torquilla): 

SAVROSH

כמו שאר המדריכים בסדרה,  המדריך לציפורים נודדות נוח לשימוש: הוא קל לנשיאה, מתקפל ועמיד ברטיבות.

מחיר 29 ₪
להשיג בחנויות ספרים,חנויות מטיילים ובשמורות הטבע.
עורך ומפיק:נועם קירשנבאום
הוצאה לאור:"טבע ישראלי"
לפרטים נוספים:
נועם 7904905 050
talituly@zahav.net.il

pelican-cormorandt     

את תמונות הציפורים הנודדות צלמתי ברחבי הארץ, בשנים 2014-2015. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
תודה לאמא שלי שנתנה לי להשתמש בתמונת הזהבן!

pelican02

יום גשום באגמון החולה – חלק II

DSCN7071

כמו שספרתי, היינו באגמון החולה… (וראינו שם כמה דאות) מפעם לפעם שמענו את צעקות העגורים, וכמה מהם חלפו מעלינו, או הסתובבו בשדה הסמוך.
בתמונה הבאה אפשר לראות משפחה: הצעיר מקדימה, והוריו בעקבותיו. 

DSCN7149

באגמון אפשר לפגוש מינים רבים של ברווזים – מסתובבים יחד, שוחים או נחים. הברווזים הלבנים בתמונה הבאה הם ממין טדורנה ירוקת-ראש. פרט אליהם יש בתמונה ברכיות, מריות, סיקסק אחד – ואפילו סיפן (מימין מאחור)

DSCN7193

הטדורנות הללו מצאו חן בעיני, וקצת הצטערתי שכולן ישבו מכורבלות – כנראה בגלל הגשם – ולא ראיתי את המקור האדום המרשים שלהן.
אתם מוזמנים לראות תמונות יפות שלהן באתר תצפית המצוין.
אגב, בתמונה הבאה – פרט לטדורנות – יש תמירון אחד וכמה מריות. 

DSCN7191

המרית גם היא ברווז משעשע – בתמונה הבאה אתם יכולים לראות נקבה. לזכר יש ראש ירוק מבריק. המרית נקראת כך על שם המקור הרחב שלה, המזכיר מרית בצורתו –

DSCN7300

צלמתי גם שרשיר – ברווז נפוץ למדי, עם ציור יפה על הראש – תראו כמה הוא נחמד, שוחה לו בבריכה מלאה צמחי ספלילה –

DSCN7312

אמא שלי קראה לתמונה הבאה – Bottoms Up! – אילו ברכיות, שבתיאום מושלם צללו כולן כדי לחפש מזון. התוצאה משעשעת מאד בעיני: 

DSCN7287

אני חושבת שהברווזים הנחמדים ביותר שראינו הפעם היו אילו: ברווז צהוב מצח. המצח הצהוב בולט מאד אצל הזכר – 

DSCN7266

בבית בדקתי, וגיליתי שהברווז צהוב-המצח נקרא באנגלית Eurasian Widgeon, והוא קרוב של ברווז אחר שהצגתי כאן – ברווז שאבו-נטע לימד אותי להכיר – American Widgeon.
את קרובו האמריקאי פגשתי (בין השאר) באגם בלבואה

DSCN7277

בשטח האגמון היו להקות רבות של עוף מים חביב נוסף – האגמית. הן התהלכו על החוף, וגם ירדו למים בקפיצות התאבדות משעשעות מאד.
זה הזכיר לי את האגדות אודות ה-Lemmings, שקופצים מהצוק בזה אחר זה. האגמיות, כמובן, קופצות למים ומתחילות לשחות… 

DSCN7225

לצערי, כל תמונות הקפיצות שלהן יצאו לי מטושטשות. אבל צלמתי אותן שוחות בטור לאחר מכן: 

DSCN7235

השמש התחילה לשקוע – קרן אור האירה את האנטנות ברמות נפתלי. בגלל מסך העננים זה נראה היה ממש מצויר. מין תחושה של משהו לא אמיתי –

DSCN7410

ואז הגענו אל המוני העגורים… היו שם רבבות. והצעקות שלהם… מכירים את הביטוי "מצווח ככרוכיה"? ובכן, הכרוכיה זה שם אחר לעגור, ו-30,000 עגורים עושים המון המון רעש. 

DSCN7335

לצערי, מרפי לא שכח אותי – ובשלב הזה נגמרו לי הבטריות של המצלמה… לפחות נשאר הטלפון, ויכולתי לצלם סרטון (מרחוק): קבלו חצי דקה (בערך) של עגורים מצווחים: 

 

עד כאן הטיול באגמון. היה יום מקסים, ירד קצת גשם – ומאד נהניתי.
את התמונות והסרטון צלמתי באגמון החולה, בתאריך 28.12.2014 – מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

DSCN7293

יום גשום באגמון החולה – חלק I

DSCN7294

ביום ראשון, 28.12.2014 נסעתי לאגמון החולה. הפרסומים הרשמיים דיברו על יותר מ-30,000 עגורים ששוהים בשמורה, ורצינו לראות אותם. אכן פגשנו בהם – ופגשנו עוד בעלי כנף רבים. היו לנו הרבה מציאות.
כיוון שיש הרבה – רשמי הטיול יפורסמו בשתי רשומות. אני מקווה שתהנו.

DSCN7173

אני מתחילה בשני עופות מהצבעוניים ביותר בארץ: שלדגים. ראינו שני נציגים מהמשפחה: שלדג לבן חזה בתמונה מעל, ושלדג גמדי (שכבר הופיע בבלוג) בתמונה הבאה.
שני אילו הם עופות יציבים בארץ. כמשתמע משמם הם אוכלי דגים – אם כי השלדג לבן החזה לא בוחל גם במכרסמים, זוחלים ודו-חיים קטנים, ולא מגביל את עצמו לתפריט דגים.

DSCN7222

ציפור מיוחדת אחרת שפגשתי – וזה המפגש הראשון שלי איתה – היא חרטומית הביצות. ציפור ביצות קטנה, בעלת מקור ארוך ומרשים. מאד התפעלנו מהדוגמא היפה בגווני חום על הגב שלה – 

DSCN7160

באגמון אפשר לראות כל מיני בעלי כנף. ראינו גם ציפורי שיר – הנה אחת נחמדה: עפרוני מצוייץ, שנקרא כך על שם הציצית החביבה על ראשו –

DSCN7245

בפלורידה פגשתי את המגלן הלבן. בארץ חי המגלן החום, שלמרות שמו המשעמם – יש לו גוונים יפים ומיוחדים: 

DSCN7311
מאד התלהבתי מלהקת המגלנים הזו – לא שמתי לב אליהם בעשב הגבוה, אבל הם שמו לב אלי, וכשהתקרבתי מדי – התרוממו ועפו במשק כנפים.
DSCN7386

הטיול שלנו באגמון הפעם היה ביום סגרירי במיוחד. למזלנו, רוב היום לא ירד גשם חזק – היו רק טפטופים פה ושם. הגשם התחשב בנו באופן מופתי: כשהוא התחזק, היינו בדיוק ליד מצפור השקנאים הבנוי. נכנסנו פנימה וישבנו לאכול סנדביץ', עד שהגשם יירגע. מתוך המצפור צפינו באנפה אפורה שעמדה לה בגשם: 

DSCN7350

ועכשיו אתנחתת עגורים. כבר ציינתי שהיו שם הרבה מאד עגורים? רבבות! וכולם ממין עגור אפור, שכבר כתבתי עליו

DSCN7401

באגמון אפשר למצוא כל מיני דורסים, חלקם מאד נפוצים – כמו הבז המצוי הזה –  אם אני לא טועה, זהו זכר – לפי הגב החום. 

DSCN7202

הדורס המרשים שלנו לטיול הזה היה עיט צפרדעים: נראה שנוצותיו מעט סתורות מהרוח והגשם… 

DSCN7370

עיט צפרדעים נחשב לדורס בינוני – מוטת כנפיו היא בערך 180 ס"מ. זהו דורס בסכנת הכחדה – לפי ההערכות, יש פחות מ-10,000 עיטי צפרדעים בכל העולם. הערכות פסימיות יותר מדברות על כ-3,000 עיטים בלבד. 

DSCN7377

בערך 150 עיטי צפרדעים מגיעים לארץ מדי שנה ומבלים פה את החורף. לפי העדויות, בעבר עיטי הצפרדעים קיננו בארץ, באיזור החולה. אך מאז ייבוש החולה – בשילוב עם התרבות אוכלוסית האדם בארץ – הם הפסיקו לקנן כאן. 

DSCN7185

השם "עיט צפרדעים" מרמז, לכאורה על המרכיב העיקרי תפריט של העיט – צפרדעים. ובכן, אמנם הוא לא יתנגד לאכול צפרדעים אם הוא יתפוס אותן – אך עיקר התפריט כולל מכרסמים, דגים ועופות ביצה שונים. השם כן מרמז על בית הגידול העיקרי של העיט הזה – איזורי ביצה. 

DSCN7382

ועם עוד כמה עגורים אני מפסיקה: המשך יבוא.
את התמונות צלמתי בתאריך 28.12.2014, באגמון החולה. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

DSCN7417

 

היתה יפה כמו בשירים, כמו בסתיו הציפורים

הסתיו הוא הזמן לציפורים הנודדות, ובסתיו הזה הזדמנו לי כמה וכמה ציפורים נחמדות מאד. 

DSCN1349

אני חושבת שהציפורים המזוהות ביותר עם הסתיו בשנים האחרונות הם העגורים האפורים. עשרות ומאות אלפי עגורים מגיעים אל איזור החולה, ולבוא לצפות בהם זהו מחזה נפלא –

DSCN1359

בשנים האחרונות יצא לי לפגוש גם פלמינגו מצוי בארץ, כמה וכמה פעמים. הם מוכרים כבר כמה שנים בבריכות המלח ליד אילת, אך השנה פגשתי הרבה מהם בבריכות המלח של עתלית. 

DSCN1597

הנה הם, בבריכה למרגלות שרידי המבצר – 

DSCN1611

הפלמינגו הם נפלאים בעיני – מגוחכים ומוצלחים במיוחד. כבר כתבתי עליהם פעמיים – כאן וגם כאן

DSCN1633

במעין צבי פגשתי מגלן חום, עומד מעל בריכת דגים ומחפש ארוחה: 

DSCN2773

ולראשונה הצלחתי לצלם זרון סוף – דורס לא גדול, שמסתובב באיזורי בריכות דגים. 

DSCN1344

מבין עופות הגדה, בחרתי להציג הפעם את הסיפנים: סיפן עקוד. 

DSCN2785

אילו ציפורים עדינות וחששניות, בעלות מקור דקיק ומעוגל, כמו סיף 

DSCN2786

ברגע שמתקרבים מעט אל הסיפנים (ולא, לא הייתי מאד קרובה…) – הם פורשים כנפיים ומתרחקים. 

DSCN2791

פגשתי גם ציפורים מקומיות, כאילו שלא נודדות.
למשל, פרחון של צופית בוהקת – כלומר, צופית צעירה שזה-אך פרחה מן הקן, והיא נהנית מצוף בוגנוויליאה – 

DSCN3093

ופשוש מקסים, שדגמן לי באופן יפה במיוחד: 

DSCN3143

אחד ממבשרי הסתיו המוכרים הוא הנחליאלי הלבן – פגשתי אותו (בין השאר) במרכז כפר סבא. 

DSCN3317

אבל השנה, לראשונה, הצלחתי לצלם גם מין נוסף של נחליאלי – נחליאלי זנבתן. התפעלתי מהשת הצהוב שלו. 

DSCN3305

גם חכלילית עצים היא ציפור נודדת. הזכר מרשים בצבעיו האדומים-כחולים. אני צלמתי את הנקבה, שצבעיה עדינים יותר – 

DSCN3615

והופס! היא ברחה ממני… 

DSCN3613

בצומת גולני פגשתי להקה של גבתונים – גבתון עפרוני, שכבר הצגתי בבלוג

DSCN4301

הם דומים במראה הכללי לדרור, אך גדולים יותר, והנוצות מעוטרות יותר.
הצמד הזה, על הגדילנים היבשים, מאד מצא חן בעיני: 

DSCN4313

עד כאן הציפורים שלי, שפגשתי ברחבי הארץ – מהחולה בצפון ועד להב בדרום, באוקטובר ונובמבר. 

DSCN4312

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

DSCN1602

 

עגור אפור – Grus grus

אני לא יודעת מה יהיה עם תפוז, ולמען האמת – נראה לי שהם נכנסו לתרדמת, הם פשוט משאירים את זה ככה. נו, שיהיה. אנשים יתרגלו לקוביות הלא-סגורות, לקפיצות בעמודים, לפרסומות שנוספות ונוספות… זו פלטפורמה חינמית, לא?!
יש לי המון מה לספר, והמון מה לתאר – ובכל זאת אני לא כותבת כלום, כי הפגיעה באסתטיקה של הבלוג פשוט מפריעה לי. כן, אני יודעת שכמה אנשים, כמו גגגונת ומיזי אמרו לי שהן בכלל לא שמו לב. אבל מה לעשות, יש בי צד פרפקציוניסטי, ואני רוצה שהבלוג שלי יראה מושלם. לא רק סביר, אלא מושלם. מושלם בעיני.

מה, גם זה אסור לי?

עוד נושא שחשוב לי מאד: בשבוע הבא תמלא שנה לשריפה האיומה בכרמל. היום מתחילים להרוס את הבתים שנשרפו בבית אורן. באתר האגודה הישראלית לאקולוגיה התפרסם מאמר חשוב, שכתבו יחד אנשי רשות הטבע – פקחים, אקולוגים ומומחית שריפות. אני ממליצה לקרוא.

ואחרי כל ההקדמות, אני מגיעה סוף סוף אל נושא הרשימה שלי היום: העגור האפור.
פגשנו את העגור בשמורת החולה, ועל הטיול שלנו תוכלו לקרוא אצל מוטי. אני מספרת על העגורים.

העגור האפור הוא עוף גדול – הוא מגיע לגובה של 1.20-1.40 מטר, ומוטת הכנפים נעה בין 2.20 ל2.50 מטר!
ויחד עם זאת, הוא שוקל רק כ-5.5 ק"ג. טוב, הוא צריך להטיס את כל הגודל הזה, הוא לא יכול להרשות לעצמו להיות כבד…

העגור האפור הוא אפור ברובו. הראש הוא שחור עם שני פסים לבנים שיורדים מהעיניים אל הצוואר, וכתם אדום. אין הרבה הבדל בין הזכרים לנקבות –
אבל אם זה המצב, מה מצולם בתמונה הבאה? מימין זה עגור, לפי התיאור בספר. אבל הפרט השמאלי בתמונה משמאל?

 

משמאל פשוט יש פרט צעיר יותר – כבר לא גוזל, אך עדין לא בוגר.

העגורים מקננים בצפון אירופה ואסיה, בקיץ.

את החורף הם מבלים בדרום החם – גם אצלינו, וגם דרומה יותר, באפריקה.

בסתיו ובאביב הם נודדים. יש להם מסלולי נדידה קבועים – ובימינו, כל שנה חולפים כ-30,000 עגורים מעל לשקע הסורי אפריקני, ועוצרים לנוח בעמק החולה. הרבה מהם נשארים גם לבלות את החורף.

לא תמיד זה היה כך. לפי האנציקלופדיה של החי והצומח, בשנות החמישים, בגלל ייבוש החולה והרעלות – לא חרפו כלל עגורים בארצנו. הם השתדלו לעבור ולספוג נזק מינימלי. לשרוד.
באמצע שנות ה-60 התחילו לחזור עגורים אלינו, ובשנות ה-80 כבר חרפו בארץ כ-2500 עגורים.

 

ההרעלות באו כדי למנוע מהעגורים לפגוע בחקלאות. אבל בשלב מסוים הבינו שזו פגיעה בטבע, והחליטו להפסיק את ההרעלות. והעגורים החלו לשוב….

אבל לשוב – פירושו גם לשוב לשדות, לאכול את הגידולים השונים… הם אוהבים זרעי כותנה, בוטנים, חומוס ועוד ועוד…
אז מה עושים?

הפתרון הראשון היה כזה – התחילו לגדל בשדות בשטח האגמון כל מיני גידולים שהעגורים אוהבים. בעיקר בוטנים. משם – לא גרשו אותם. בשדות האחרים יש תותחים שיורים ומרעישים כל כמה זמן, ומפחידים את העגורים שלא יינחתו שם.

התוצאה היתה חרב פיפיות:  העגורים לא הגיעו אל השדות, אבל… היה להם טוב בחולה: מקור מזון זמין ונוח, אתר בטוח מפני ציד (פרט לתן או זאב מזדמן), מזג אויר נוח ברובו… הם נשארו. העגורים הפסיקו לנדוד, והיה חשש שהם פשוט משנים את דפוסי ההתנהגות שלהם בגללנו.
מה גם, שלכלכל 30,000 עגורים למשך השנה – זה עלות כספית גבוהה מאד.
אז העגורים החליטו להשאר, וכמובן – חזרו גם לשדות החקלאיים… חרב פיפיות, אמרתי?

ולכן כיום הפרוייקט שונה. לפי הכתוב באתר האגמון, מאפשרים להם לנוח ולאכול במשך עונת הנדידה – אבל דואגים שהמזון ייגמר, או לפחות יתדלדל בצורה רצינית בזמן שבו הם צריכים להמשיך הלאה.
באותו זמן גם מתחילים לגרש אותם, להפחיד אותם – ועל ידי כך, גורמים להם לחזור לדפוס הטבעי, ולנדוד.
טנדר שנוסע ליד השדה ומעלה הרבה אבק – זה בהחלט גורם מאיים בעיני העגורים.

ואז הם נודדים להם הלאה, באלפיהם…

באגדות עם באירופה, ראו בעגור עוף מבשר רעות – אולי בגלל הצעקות. העגורים נוהגים לעוף בגובה רב (מעל 2 ק"מ, לפעמים אפילו ברום 3 ק"מ!) – ולכן קולותיהם נשמעים הרבה לפני שרואים אותם.
כמו אות מבשר רעות שמגיע מהמרחק.
אחד השמות הנרדפים לעגור בעברית הוא "כרוכיה", והביטוי הציורי "מצווח ככרוכיה" הוא ברור מאד כשעומדים מתחת ללהקת עגורים חולפת, או מול להקה במנוחה –

בטורקיה, באיראן ובמדינות קרובות להם העגור דוקא נחשב כסמל לנאמנות בנישואין, ומסמל מזל טוב.

התמונות צולמו באגמון החולה, בתאריכים 9.11.11 וגם 26.11.11
ותמונה אחת של הנדידה – צלמתי במרכז הצפרות באילת, 28.10.2011

 וככה, בשביל אקורד הסיום – רגע לפני השקיעה, הירח כבר עלה – והעגורים באים ללון ליד מצפור העגורים, באגמון החולה –