היום יום הולדת!

קצח

היום אני חוגגת יום הולדת לאמא שלי! 

לכבוד יום הולדתך, אמא – אני מאחלת לך: 

שתמשיכי לטייל בכל העונות:
בקיץ – 

קיץ

בסתיו – 

סתיו

בחורף – 

חורף

וכמובן גם באביב – 

אביב

שתטיילי בכל הארץ!
בצפון – 

חרמון

בדרום – 

הרהנגב

במזרח – 

בקעה  

ובמערב – 

חוף 

וכמובן, בכרמל ליד הבית 

כרמל

שנמשיך לרדוף יחד אחרי הפרחים שאנחנו אוהבות 

סחלבים 

 וככה על הדרך שיהיו גם כמה פרפרים –

פרפרים 

ואפילו ציפורים… 

ציפורים  

שתהיה לך שנה טובה, מלאה דברים יפים וצבעוניים והרבה הרבה אהבה 

צבעונים

אוהבת אותך – עננת.
ומצטרפים לברכות כמובן מוטי והעננצ'יקים  

את התמונות צלמתי ברחבי הארץ – בין אוגוסט 2014 ליולי 2015, בטיולים שערכתי יחד עם אמא שלי או בעקבותיה.
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

מודעות פרסומת

סתיו של פרפרים – חלק ראשון

DSCN3111

בסתיו הזה טיילתי די הרבה, ופגשתי כל מיני פרפרים. אני שמחה לחלוק איתכם כמה וכמה מהם.
מעבר לזה, הבלוג בתפוז – שלכאורה אינו פעיל – חצה אתמול את קו חצי מליון הצופים! התרשמתי מאד. 

DSCN3213

אני מתחילה עם אחד מהנפוצים בפרפרי ארצנו: כחליל החומעה. (שמו הלטיני: Lycaena thersamon omphale) בחורבת מלח פגשתי כמה כחלילי חומעה, וצלמתי שניים: אחד מעט מרוט על הסתוונית, בתמונה מעל; והשני – תמונה מוצלחת במיוחד בעיני – על נרקיס סתווי: 

DSCN3186

לפני חודש בערך היתה להקה גדולה של שקנאים בעמק חפר. כמו רבים אחרים, גם אני נסעתי לראות אותם. המצפור מוקף בגינה נחמדה ובה פרחי אזוביון משונן. הם משכו את הספרית הדוחן (שמה הלטיני: Pelopidas thrax), ואני צלמתי אותה: 

DSCN2561

בגינה בקיבוץ להב פגשתי את נמפית הסרפד (Vanessa atalanta) – 

DSCN3104

בשמורת ביתן אהרון פגשתי את זנב הסנונית הנאה (Papilio machaon) – 

DSCN2765

כבר סיפרתי על מרבדי בן-החצב הסתווי שפגשתי בביתן אהרון. הפריחה הרבה משכה גם פרפרים – 

DSCN2768

למשל, את נמפית הבוצין (ששמה הלטיני: Melitaea trivia), פרפר כתום ולא גדול. 

DSCN2770

בן-חצב סתווי משך עוד פרפרים: למשל, במעיין צבי פגשתי דנאית הדורה (Danaus chrysippus) שנהנית מבני החצב –

DSCN2912

ובגבעת עדה פגשתי את כחליל הקוטב (Zizeeria karsandra) על בן החצב: 

DSCN3254

הרשומה מתארכת לי, אז עם עוד כחליל חומעה (הפעם נהנה מפרחי עוקץ עקרב) אני אפסיק – המשך יבוא.
את התמונות צלמתי ברחבי הארץ, באוקטובר ובנובמבר 2014. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

DSCN4288

 

זה הסתיו עם המרבד

 DSCN2743

גמרתי לסקור את הטיול בפלורידה, וכבר יש לי המון מה לספר על הסתיו בארץ.
אחד הדברים המרהיבים ביותר, לטעמי, הוא מרבדי פריחה. אני מאד אוהבת לפגוש משטח צפוף של פרחים נפלאים. 

DSCN3574

השנה היו לי כמה הצלחות עם פרחי הסתיו – מקבצים יפים ואפילו מרבדים  צפופים ונהדרים. 

DSCN4217

הראשונות היו החלמוניות הזעירות – בגן הציבורי בגבעת עדה, שם אני פוגשת אותן כבר כמה שנים, פגשתי מקבץ יפה שלהן, עשרות פרחו זו לצד זו… 

DSCN1477

חלמונית זעירה היא פרח חמקמק למדי. אם מפספסים את הפריחה, קשה לדעת שהיא היתה שם… השנה בגבעת עדה היה לה טוב – היו שני מחזורי פריחה. 

DSCN1506

וכשבאתי לראות את המחזור השני (שבו פרחו רק חלמוניות זעירות מעטות) – ראיתי שהחלמוניות של המחזור הראשון כבר הוציאו עלים. הצפיפות מאד מרשימה: 

DSCN3239

עוד מרבדים נהדרים שפגשתי השנה – היו של בן-חצב סתווי

DSCN2729

כל שנה בראשית נובמבר שמורת ביתן אהרון בשרון לובשת שמלה סגולה, וזה פשוט נפלא: 

DSCN2735

בני החצב הסתוויים שם קטנים מאד (כל הצמח הוא בערך בגובה 5 ס"מ) – אבל הצפיפות שלהם מרהיבה!

DSCN2750

גם סתווניות היורה שימחה אותי במרבדיה. בחורבת מלח ליד אור עקיבא פגשתי מרבד דליל למדי – 

DSCN3181

זה היה פתיח נחמד, אך ידעתי שאפשר לקבל יותר: בחורשת הארבעים בכרמל חיכה לי, כמו כל שנה, המרבד הנהדר בשולי החורשה –

DSCN3708

ואז הגעתי לרמת הנדיב, ושם כבר היה מרבד מרשים במיוחד 

DSCN3575

סתוונית היורה בצפיפות נפלאה, פשוט חגיגה של סתווניות 

DSCN3578

ורוד-על-ורוד, ואני בכלל לא אוהבת את הצבע הורוד… אבל איך אפשר שלא להתרגש?! 

DSCN3579   

כמובן, פגשתי גם חלמוניות גדולות… אמנם השנה לא פגשתי מרבד צפוף שלהן – אבל ראיתי מקבצים מאד יפים.
הראשון – חלמונית גדולה (עם כמה סתווניות התשבץ) מרכס בשנית בגולן: 

DSCN1072

אחר כך ירדנו דרומה: הנה מקבץ חלמוניות מאתר החלמוניות ליד להבים – 

DSCN3013

והאחרון ממורדות הר תבור – 

DSCN4029

ואם כבר היינו בתבור, עלינו לפסגה – ושם כל הדרך היתה מלאה בכרכומים. כרכום חורפי – 

DSCN4215  

הכרכומים הם פרחים מאד אהובים עלי – במיוחד אילו שיש להם עורקים סגולים על הפרח. הם מקסימים במיוחד. 

DSCN4277

את התמונות צלמתי:
ברכס בשנית, 20.10.2014
בגבעת עדה, 22.10.2014 וגם 10.11.2014
בשמורת ביתן אהרון, 6.11.2014
בשמורת חלמוניות להבים, 8.11.2014
בחורבת מלח, 10.11.2014
ברמת הנדיב, 14.11.2014
בחורשת הארבעים, 15.11.2014
ובהר תבור, 20.11.2014

DSCN2756

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

DSCN3710

ועוד משהו אחד: אני ממליצה על פרוייקט "בשבילים של סבא" – פרויקט של ענבל, שהכרתי דרך פייסבוק.
ענבל החליטה לבנות משחקי רביעיות פרחי ארצנו וחיות ארצנו, בעקבות סבא שלה.
ענבל פתחה פרוייקט ב-Headstart, ואני ממליצה לכולם להציץ, ואולי גם לתרום לפרוייקט.

אחילוף החורן – Biarum auraniticum

המין השלישי בסדרת האחילופים שלי הוא – לדעתי – היפה והמיוחד בינהם.

ברור שהוא הססגוני ביותר. 

אני שמחה להציג בפניכם את אחילוף החורן: מין נדיר ומיוחד, מין אדום – כלומר, בסכנת הכחדה.

 

וכמובן, מין עם סיפור מיוחד.

אי-שם בשנות החמישים הסתובב במזרח התיכון בוטנאי צרפתי מוכשר ומכובד – שמו פול מוטֶרְד (Paul Mouterde).
מוטרד אסף באותו זמן הרבה מידע על הצמחיה של סוריה ולבנון, ובשנות ה-60 אף פרסם את "הפלורה של סוריה ולבנון", שעד היום נחשב לספר הבוטניקה המקיף ביותר לשתי המדינות הללו.

צרפתי אחר שהסתובב באיזור – פאבו (  Pabau  ) מצא מין לא מוכר של אחילוף, באיזור ג'בל א-דרוז – איזור החורן.
מין שלא דמה לאף אחד מהמינים המוכרים. ההבדל הבולט ביותר היה בשזרה: היא צהובה! והמתחל בעל צבעים משתנים – מצהוב עז, דרך ירוקים, כתומים, ומגיע גם לבורדו.

פאבו לקח את הפרח אל מוטרד, והוא הגדיר את האחילוף הזה בשם "אחילוף החורן". לא הרבה היה ידוע עליו, הוא נחשב אנדמי לסוריה.

בסתיו של שנת 1995 יצא לטייל במרכז הגולן אריה אוהד – ולא רחוק מצומת המפלים הוא מצאו אחילוף אחר. שונה. משהו לא מוכר.

אחילוף עם שזרה צהובה! המין שהיה ידוע מתאוריו של מוטרד הצרפתי (40 שנים קודם לכן) – אך לא נצפה ולא תועד מאז בשום מקום!
אריה אוהד הביא אל האחילוף הזה את עפר כהן, שהגדיר אותו ופרסם את המציאה.

מאז, חיפשו את האחילוף הזה במקומות רבים בגולן – אבל תחום התפוצה שלו הוא צר מאד. שטח של כעשרה קילומטרים רבועים, במרכז הגולן. באיזור גלגל רפאים.
ולכן יש לשמור היטב על השטח הזה – כי מחוץ לו האחילוף פשוט לא קיים…

ולכן, כבר שלוש פעמים עליתי לגולן כדי לפגוש את הפרח המיוחד הזה.

כן, גם הוא ריחני – אם כי פחות מאחילוף הגליל או אחילוף צר-עלים (או שפשוט הגעתי אליו ביום פחות חם…)

הססגוניות שלו, ליד הצמחיה היבשה, מאד מיוחדת.

הפעם שמנו לב לתופעה מיוחדת נוספת – מספר פרטים של האחילוף היו בעלי שזרה מקופלת. אנחנו לא יודעים מדוע זה קורה או איך – אבל זה בהחלט נראה מעניין:

 

תודה רבה ליובל ספיר על התיקונים בסיפור!
את התמונות צלמתי באיזור גלגל רפאים, בתאריכים 9.11.2011 וגם 2.11.2012

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

אחילוף צר-עלים – Biarum angustatum

אחרי שהצגתי את אחילוף הגליל, אני מציגה את אחיו – אחילוף צר-עלים.

לפי שמו, אפשר להבין שהעלים שלו צרים (יחסית לעלים של מיני האחילוף האחרים) אבל ברשימה הזו – לא תראו עלים.

האחילוף פורח בסתיו – ללא עלים. צורת גדילה זו נקראת פריחה היסטרנטית.

העלים יצוצו מאוחר יותר, בחורף. יש לחזור בדצמבר או ינואר לראותם…

אחילוף צר עלים דומה מאד לאחילוף הגליל. אחד ההבדלים הבולטים הוא בצבע – לאחילוף צר-העלים יש גב מנומר,

הבדל נוסף הוא בבסיס הפרח. לאחילוף הגליל יש "כוסית" מעוגלת, ואילו לאחילוף הזה אין.
כלומר… בעצם יש לו – אבל היא חבויה מתחת לפני הקרקע.

אחד הדברים המעניינים באחילוף (וגם באחיו, הלוף – שפורח באביב) הוא השזרה – המוט הכהה באמצע.

כזכור, על השזרה פורחים הפרחים – הפרחים הזכריים בחלק העליון, והפרחים הנקביים בבסיס.

השזרה כהה מאד, דבר המסייע לה לאגור את חום השמש. הטמפרטורה שלה יכולה להיות גבוהה מהטמפרטורה של הסביבה בחמש מעלות, ואפילו יותר.

כתוצאה מהחום – משתחרר אותו "ריח עדנים" שבני משפחת הלופיים ידועים בו.
זה הריח המושך את הזבובים – וגם חיפושיות קטנות.

אחילוף צר עלים פורח במישור החוף ובשפלה. לפי הספרות הוא פורח בעוד מקומות – אבל נדיר יותר בהם.

התמונות צולמו בחורבת מלח ליד בית חנניה, בתאריכים 30.10.2012 וגם 4.11.2012

כתמיד, כדאי להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

אחילוף הגליל – Biarum pyrami

החלטתי לכתוב על כמה פרחי סתיו מיוחדים, ומסריחים…

הכירו, בבקשה, את האחילוף – אני פותחת באחילוף הגליל, שהוא כנראה הנפוץ מבין מיני האחילוף בארץ.
הוא פורח בסתיו – אוקטובר-נובמבר.

אמנם שמו "אחילוף הגליל", אבל אפשר למצוא אותו גם בכרמל, ביהודה ושומרון, בגולן, בגלבוע ועוד.

הצבע שלו הוא צבע בורדו-שחור כהה ועשיר, והריח – כמו כל משפחת הלופיים – ריח ביוב, שנועד למשוך זבובים.

אבל בעצם מה שאנחנו רואים כאן – זה בכלל לא הפרח. העלה הכהה נקרא מַתְחָל – וזהו עלה שעוטף את התפרחת.

המוט המזדקר מתוך המתחל נקרא שִיזְרָה – זהו ציר תפרחת שעליו יושבים הפרחים.
אז… איפה הפרחים?

הפרחים חבויים בפנים: הם נמצאים על בסיס השזרה, והמתחל עוטף אותם.
הכדורים הצמודים לשזרה בתמונה הבאה הם הפרחים הזכריים של האחילוף. מתחת לו יש זיפים ארוכים, ומתחת לזיפים – בבסיס השזרה – נמצאים הפרחים הנקביים.

וככה הלוף "פועל":
הפרחים הנקביים מפיצים ריח. הריח מושך את הזבובים.
זבוב בא אל הלוף למצוא אוכל, או מקום להטיל בו ביצים. הוא (או היא) נכנס פנימה – ואז נלכד מתחת לזיפים הארוכים למשך יומים שלושה.
המתחל בשלב הזה חלקלק, ולכן הזבובים הלכודים אפילו לא מצליחים לטפס מעלה.

כשהשלב הנקבי מסתיים, הפרחים הזכריים פורחים והמתחל נעשה מחוספס יותר. כעת הזבוב יכול לטפס מעלה, ובדרך הוא מתמלא אבקה מהפרחים הזכריים. הזבוב אינו חכם ביותר, ולכן הוא עף מהר אל האחילוף הבא.
שם שוב "יפול בפח" – ויילכד. 

 אבל הפעם הוא מכוסה כולו אבקה מהאחילוף הקודם שהוא ביקר בו – ולכן הוא יאביק את האחילוף הזה.
והשיטה הזו פועלת. הזבובים טפשים מספיק וכבר נצפו זבובים שעברו מאחילוף לאחילוף במשך שבוע שלם.
כמו כן, אם תחתכו מתחל של אחילוף (טוב, אל תחתכו. פשוט תאמינו לי) – לרוב תמצאו שם יותר מזבוב אחד.

את ההסברים על ההאבקה למדתי מפרופסור שמידע בהשתלמות רת"ם לפני שנה.
את התמונות צלמתי –
ב-24.10.2009 וב-26.11.2011 בהר מירון,
ב-10.11.2011 וב-4.11.2012 בגבעת עדה

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

 

 

 

סתוונית בכירה – Colchicum troodi

הסתכלתי בבלוג שלי, לראות על אילו מפרחי הסתיו דילגתי – וגיליתי שבעצם מעולם לא הקדשתי רשימה מסודרת לסתוונית הבכירה.
היא אמנם ביקרה כאן פעמיים, אבל מעולם לא כנושא הרשימה – ובהחלט מגיע לה להיות כוכבת בפני עצמה.

 

הסתונית הבכירה היא מהראשונות שפורחות. אולי רק סתוונית הקליפות (מהנגב) מקדימה אותה. לרוב הן מתחילות לפרוח בערך באותו זמן.
בגלל זה קוראים לה סתוונית בכירה – היא הבכירה בין הסתווניות.

הסתוונית הבכירה פורחת בגליל העליון, וממשיכה צפונה דרך לבנון וסוריה ועד לטורקיה. מערבה מאיתנו אפשר למצוא אותה בקפריסין.

בעצם, שמה הלטיני הוא "סתוונית טרודי" – על שם רכס הרי הטרודוס בקפריסין, שם הוגדרה לראשונה.

הסתוונית הבכירה היא היסטרנטית – כלומר, היא פורחת בסתיו ללא עלים (העלים יצאו בחורף). היא מתחילה לפרוח כבר באמצע ספטמבר, ובשנים טובות ממשיכה עד דצמבר.

הנה העלים שלה, עם הפירות במרכז. לסתוונית הבכירה יש שושנת עלים צמודה לקרקע, עם 3-4 עלים רחבים מאד –

בניגוד לסתוונית היורה, שפורחת אחרי הגשם הראשון, הסתוונית הבכירה רגישה לאורך היום – ומתחילה לפרוח כשהימים מתקצרים.
לכן אפשר למצוא אותה פורחת גם בשנים בהן היורה מתעכב מאד.

הסתוונית הבכירה היא לרוב לבנה, אם כי פה ושם אפשר למצוא כמה ורודות יותר.

בניגוד לרוב אחיותיה – סתוונית התשבץ, סתוונית היורה, סתוונית ירושלים – שפורחות בבתה, כלומר בשטחים פתוחים ללא עצים – הסתוונית הזו מעדיפה את החורש, ותמצאו אותה לרוב בצל עצי אלון.
כיון שכך, קשה למצוא לה תאורה טובה… לפעמים אני אפילו נאלצת להשתמש בפלאש …

 

הפרחים הנובלים של הסתוונית נשארים ליד הפרחים הטריים שעדיין פורחים, כדי להגדיל את כתם הצבע ולמשוך חרקים.

עכשיו זהו סוף הפריחה של הסתוונית הבכירה – ניתן למצוא אותה עוד במערת פער ובעוד כמה מקומות בגליל העליון.
סתוונית היורה כבר פורחת יפה בכרמל ובחופו, וסתוונית ירושלים פורחת בהרי יהודה, הגליל והגולן.

את התמונות צלמתי בהר מירון ובמערת פער, בתאריכים 1.10.2012 וגם 28.10.2012
את העלים צלמתי ב3.4.2010, בשביל המנדטורי בעליה למירון.

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

סתיו, סתיו, סתיו!

התעוררתי הבוקר לקול מטח גשם חזק (אבל קצר מדי) – וזה מאד שימח אותי.
הסתכלתי מהחלון אל הגן הציבורי שליד הבית: איזה יופי! גשם!

עצי הסיגלון והמכנף נראים יפים יותר, הירוק שלהם ירוק יותר בגשם

הדררות ניסו למצוא מסתור מהגשם בין עלי העץ… לא תמיד הן הצליחו

עליתי לגג לצלם את הבוקר הזהוב – השמש המנסה לזרוח בין העננים

ככל שהיא עלתה, הרי השומרון נראו לי טבולים בזהב

ומזהב השמים הפכו לתכול-מעונן: הגשם פסק בינתיים

בן-החצב הסתווי שלי מתקדם בפריחה,

והגשמים גרמו גם לתורמוס לנבוט –

בצהרים שוב ירד גשם, אבל השמש עדיין נראתה. מיד עליתי למעלה, לחפש את הקשת: הנה היא, מעל בתי כפר סבא –

בעצם יש שם שתי קשתות… רואים?

התמונות צולמו בכפ"ס, היום, 26.10.2012
מוזמנים להקליק עליהן על מנת לראותן בגודל מלא,

סתיו נעים לכם!

 עכשיו אמור היה לבוא כאן שיר, אבל בגלל שתפוז תומכים רק בהטמעה של שירים מyoutube בצורה הישנה, ו-youtube שדרגו מערכות – אי אפשר יותר להטמיע שירים.
אז קבלו קישור לשיר שרציתי להשמיע, ואני חושבת מחשבות בכיוון מכבש המלים.

סימנים של סתיו

הבוקר פרחו בעציצים שלי שני בני-חצב סתווים

אז מה אתם אומרים? הסתיו כבר פה?

את התמונה צלמתי היום, 24.10.12 אצלי על הגג.
מוזמנים להקליק על מנת לראות אותה בגודל מלא.

בחזרה למירון – הפעם בסתיו


קוצן קפח – מאחרוני פרחי הקיץ

נראה לי שלאט לאט אני לוקחת את כל הבלוגרים לשביל פסגה במירון… כבר הייתי שם עם גגג  האחת,  עם y י ר י ת, עם Anguly….
הילדים שלי מכירים את השביל הזה טוב כמעט כמו את הדרך לבית הספר!
הפעם נפגשנו עם איילת מטיילת, עינבלית וגגג האחת.

מסתבר שהיה לנו מזג אויר נפלא: באיזור המרכז סבלו מהחום והלחות, היו הפסקות חשמל – לנו היתה רוח קרירה, עננות נמוכה – מזג אויר אידאלי לטיול.

כדי לגוון קצת (לפחות בשבילי…) התחלנו בשביל המוביל אל חורבת בק. שם מצאנו סתווניות משני מינים – באיזורים הפתוחים, שבהם הקרקעות כבדות יותר – פרחה סתוונית ירושלים –
סתוונית ירושלים נחשבת לפרח הגדול ביותר בארץ….
למראית עין, זה מוזר. הלא לאדמונית החורש  או לשושן הצחור יש פרח גדול יותר? ומה לגבי הגזר הקפח?
אז אני אסביר: הגזר הוא בכלל תפרחת שבנויה מהרבה פרחים קטנים. כל אחד גדלו כחצי ס"מ. אצל הסתוונית – זהו פרח אחד בודד.
בנוסף, השחלה של הסתוונית נמצאת עמוק באדמה – ליד הפקעת, כ-20 ס"מ בעומק האדמה. מבחינה בוטנית, השחלה היא חלק מהפרח. ולכן, גדלו של הפרח הוא 10 ס"מ מעל לאדמה ועוד 20 ס"מ מתחת לפני האדמה – בסה"כ 30 ס"מ!
זה בהחלט גדול יותר מהשושן הצחור או האדמונית, שגודל הפרח שלהם הוא כ-15 ס"מ.

ובאיזורים המוצלים יותר – פרחה סתוונית בכירה, שהיא הסתוונית הנפוצה באיזור המירון.
בניגוד לסתוונית היורה, גם סתוונית ירושלים וגם הסתוונית הבכירה מתחילות לפרוח לפי אורך היום – ולא לפי כמות הגשמים.

איכס, אמא! את מחזיקה את זה ביד?! שאלה המצ'יסטה – אבל איילת לא נרתעה, ואני צלמתי את קן הצרעות הנטוש –

העננצ'יק והאקליפטוס הם כבר מכרים ותיקים. הספקתי לצלם אותם בתחילת הטיול – ומאותו רגע הם הלכו יחד ולא הפסיקו לדבר.
לעננצ'יקית לקח קצת זמן, אבל היא והמצ'יסטה קלטו אחת את השניה, ומאותו רגע גם הן נעלמו באופק… טוב שמקגייבר רץ קדימה לוודא שכולם בסדר!

ידעתי שאני אפגוש את הסתווניות. קיוויתי לפגוש כרכום ראשון – בד"כ אני פוגשת את הכרכומים המיוחדים של המירון בסביבות סוף אוקטובר או תחילת נובמבר.
אף כרכום לא הקדים, אך בכל זאת צפתה לי הפתעה משמחת: החלמוניות התחילו לפרוח!

עוד פרח שפרח – ציפורן נקוד. זהו אחד הפרחים הנפוצים בארץ, והוא פורח פחות או יותר לאורך כל השנה. לרוב אני מתעלמת ממנו…

העננות מסביב היתה כבדה, והנוף מהמצפור הראשון היה נוף סקוטי למהדרין. הנה כל המטיילים במרפסת:

בתחילת השביל היו רק מעט סתווניות, אך ככל שהתקדמנו פגשנו עוד ועוד – מדרונות מנוקדים בסתווניות בכירות –

פה ושם פרח קוץ סתווי נחמד – חורשף מצוייץ.

וכמה שאני אשת-חתולים, לא יכולתי שלא להתלהב מקויה, הכלבה המפורסמת ביותר בבלוגיה -היא באמת כלבה סימפטית וחמודה בדיוק כמו שהיא נראית!

בגלל מזג האויר הקריר, כמעט לא ראינו חרקים. פה ושם עברה לה סטירית פקוחה.
אבל לצד הכביש החוזר לחניון ראינו טיון דביק פורח, ועליו פשפשים – תריסית שעירה. זהו פשפש נפוץ למדי על פרחים ברוב הארץ.

היה לי טיול כיף, מאד מאד נהניתי וממש שמחתי לפגוש את כל מי שבא!
הפיקניק אחרי הטיול היה מ-צ-ו-י-ן, כבר מצאתי מחדש את המתכון של עופר לסלט הסלק, ולביבות הירק שלי מבוססות על אילו של ניקי ב – הפעם הוספתי גם בטטה. לפעמים אני מוסיפה צנוברים, או ערמונים…
הגשם לסיום – מבחינתי היה קינוח סעודה מושלם, למרות שבגללו נאלצנו להתקפל.

כל התמונות צולמו במירון, 1.10.2012
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

קישורים:  לרשימה של איילת מטיילת , ולרשימה של עינבלית

חסידה שחורה – Ciconia negra

את הרשימה על החסידה סיימתי בתמונה של שתי חסידות – הלבנה המוכרת, ועוד אחת – שחורה. כאן בתמונה מעל אפשר לראות את שתיהן יחד עם אנפה אפורה.

ובכן, אני שמחה להכיר לכם את החסידה השחורה!

בצורתה הכללית, היא דומה מאד לחסידה הלבנה. היא מעט יותר קטנה – אורך גופה הוא עד מטר אחד, בעוד החסידה הלבנה יכולה להגיע ל1.15 מטר,
ומוטת כנפיה – 155 ס"מ, בעוד מוטת הכנפיים של החסידה הלבנה מגיעה ל2 מטרים.

ההבדל העיקרי הוא, כמובן, בצבע – החסידה הלבנה היא לבנה, ורק כנפיה שחורות. החסידה השחורה היא שחורה, ורק בטנה לבנה.

שתיהן אוהבות לאכול דגים, דוחיים, מכרסמים קטנים – החסידה הלבנה מעשירה את התפריט גם בחרקים, ואילו השחורות מעדיפות דגים בכל הזדמנות,
ורק אם אין ברירה הן תעבורנה לתזונה חלופית.

החסידות השחורות נדירות הרבה יותר. הן אוהבות לקנן באיזורים לא-מופרעים – בשטחים טבעיים, וכידוע אילו התמעטו בכל העולם, לא רק אצלינו.
החסידות הלבנות מקננות גם על בניינים ועמודי חשמל. השחורות – רק על צמרות עצים ובמצוקים.

במעין צבי פגשתי גם את אילו וגם את אילו – שכן, גם החסידות השחורות נודדות – מבלות את החורף באפריקה, וחוזרות צפונה לקנן באירופה באביב ובקיץ.

ברוב הפעמים בהן פגשתי חסידות שחורות – פגשתי רק בודדות – 2-3 חסידות שהצטרפו ללהקה של לבנות ונדדו איתן.
בשנה שעברה היה לי מזל: פגשתי להקה שלמה, כ-30 חסידות שחורות יחדיו, עוסקות ב"בזיזת" דגים מבריכות הדגים של מעין צבי.

לפי הכתוב בספרים, בארץ חולפות כל שנה כמה אלפי חסידות שחורות – וכמה עשרות אלפים, ואפילו מאות אלפי חסידות לבנות.
להקה של חסידות שחורות תמנה לרוב עשרות בודדות של חסידות, אם כי נצפו גם להקות של מאות פרטים.
להקה של חסידות לבנות תמנה מאות חסידות, ולפעמים אפילו מעל אלף חסידות.

אפשר לראות בתמונות שלרוב החסידות השחורות יש מקור אדום ורגלים אדומות, כמו ללבנות. אבל מפעם לפעם יש כאילו עם מקור ורגלים בצבע צהבהב-ירקרק –

אילו פשוט חסידות צעירות, שטרם הגיעו לבגרות.

החסידות השחורות הן גם מאד חששניות. כל רעש קל גורם להן לפרוש כנפיים ולברוח מהאיזור…

לפי האנציקלופדיה של החי והצומח, החסידה השחורה המבוגרת ביותר שתועדה היתה בת 18 שנים.

החסידה השחורה תוארה לראשונה על ידי חוקר הטבע השבדי לינאוס – Linnaeus – בספרו Systema Naturae.
כזכור, לינאוס היה החוקר הראשון שביסס שיטה מדעית לתאר ולתת שמות לכל עולם החי והצומח סביבנו.

התמונות צולמו בתאריכים 13.11.2011 (הלהקה) וגם 13.9.2012 (הבודדים), במעין צבי.

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

 ועוד משהו אחד – אתמול הלך לעולמו חיים חפר, משורר ופזמונאי שליווה את המדינה שלנו מהחיתולים, וכתב עליה ועלינו בהרבה אהבה וחן (וגם אירוניה וביקורת מושחזת).
אני מצרפת פה שני שירים שלו – הראשון בגלל החסידה, השני (שהוא תרגום של שיר צרפתי) פשוט מתאים לבלוג שלי

חסידה לבנה – Ciconia ciconia

מי לא מכיר את החסידה? זהו עוף מרשים, גדול ובולט בארצנו – בעיקר באביב, כשלהקות עצומות של אלפי חסידות נודדות צפונה מאפריקה לאירופה ואסיה, כדי לקנן שם.
בסתיו הן חוזרות דרומה, לאיזור מקורות הנילוס – שם יבלו את החורף. 

בדרך הן עוברות אצלינו, ואפשר לראות להקות ענקיות בתעופה בדרך. 

החסידה היא עוף גדול, שצורך הרבה אנרגיה בשביל לעוף. לכן יש להן "פטנט" – הן מוצאות זרמי אויר שעולים מעלה, וממריאות במעגלים על זרמי האויר מעלה מעלה.
כשהן מגיעות מספיק גבוה – הן פשוט פורשות ישר את הכנפיים – ודואות קדימה עם הרוח. הדאיה מורידה אותן מטה וקדימה, עד לזרם האויר הבא, אותו הן תנצלנה לטפס מעלה.
משום כן, הרבה פעמים כשרואים חסידות נודדות – נראה שהן פשוט חגות במעגלים: כך הן עולות למעלה, ותכף הן תדאינה קדימה. 

כאמור, החסידות מקננות בעיקר באירופה ובצפון אסיה. פה ושם ניתן למצוא חסידות שנשארות לקנן בארץ – בספרו "ציפורים בישראל", מספר חוקר הטבע והסופר אליעזר שמאלי על חסידות מקננות ממש באיזור דור, בשנת 1951; ועל מכתב של אהרוני, מראשוני הזואולוגים בארצנו, שמספר על קינון בארץ בשנת 1903.
גם כיום ידועים אתרי קינון חסידות בארץ – בעמק הירדן ובדרום הגולן. 

החסידות הן הציפורים שזכו למעקב מפורט יותר מכל ציפור אחרת. אליעזר שמאלי מספר על תצפיות של חסידות נודדות באיזורינו במכתבים מהמאות ה-16-18.
בשנת 1906 החל אורניתולוג גרמני בשם יוהאנס תינמן לטבע את החסידות ולעקוב אחרי הנדידה באופן מסודר יותר. זה היה רעיון מהפכני לתקופה. הוא טיפס לקינים והלביש טבעות אלומיניום על הגוזלים – וכך יכול היה לעקוב אחריהם. 

אני הלכתי לחפש את החסידות במעין צבי, ונהניתי לראות אותן סביב בריכות הדגים – יחד עם אנפות אפורות, שחפים, סיקסקים ועוד ועוד. 

מאד נהניתי לקרוא את דבריו של אליעזר שמאלי על החסידות. הוא כותב ומפרט במשך אחד-עשר עמודים תמימים על החסידות, הרגלי החיים שלהן, מעקב אחריהן, הסטורית התצפיות בהן ועוד.
זה אמנם ארוך מעט, אבל החלטתי שאני פשוט חייבת לצטט כמה קטעים מדבריו. השפה נפלאה, התיאורים מלבבים – מאד נהניתי, ואני מקווה שגם אתם תהנו.
הרשיתי לעצמי לקצר מעט…
וכך כותב שמאלי: 

כשהתחלנו לאסוף ידיעות על החסידה בארץ-ישראל, משכה את תשומת לבנו הופעה מיוחדת במינה: במשך יוני נראות עוד בארץ קבוצות חסידות גדולות הנודדות על פניה ללא מטרה מסוימת. ולא עוד, אלא שגם במשך יולי נראות חסידות מהלכות בשדות.
וידוע, שהחסידות מגיעות לאירופה במשך אפריל וניגשות לקינון ודגירה. ואין להעלות על הדעת, שחסידות מפגרות אילה תעלינה עוד צפונה בחדשי הקיץ המאוחרים. ובארץ הרי החסידה אינה דוגרת.
חסידות יוני-יולי בארץ ישראל מה הן איפוא?

זה שנים רבות שמו לב לדבר, שגם באירופה נודדות במשך הקיץ קבוצות-חסידות קטנות ממקום למקום, בלי לעסוק בקינון ודגירה.
בפי העם ידועות החסידות האלה בשם "חסידות טרף", כי מתנפלות הן על קיני החסידות הדוגרות, קוראות לריב ומדנים ומפריעות לחיי המשפחה השקטים.
ומקובלת היתה הדיעה, שאלה הם זכרים "מיותרים" שלא זכו למצוא להם בנות זוג, והרי הם נודדים כרווקים מרי-לב ממקום למקום ועוללים עלילות-פוחזים. 

לפני שאני ממשיכה – מה דעתכם על התיאור הזה? האנשה מושלמת לחסידות… ואליעזר שמאלי ממשיך: 

אך בא פרופסור תינמן ושם לאל את הדעה הזאת. הוא ירה באחת עשרה "חסידות טרף" והמיתן.
(אני אזכיר שפרופסור תינמן הוא החוקר שהמציא את הרעיון לטבע את החסידות. בראשית המאה העשרים, ציד למטרות מדעיות היה דבר מקובל מאד.)

ובחזרה לשמאלי: 

כשניתח אותן ובדקן מצא ששש מהן נקבות הן ורק חמישה זכרים בינהן! אין לדבר איפוא על רווקות בעל כורחה מתוך חוסר נקבות, ויש לחפש סיבה אחרת להופעה זאת.
ולאט לאט, אחר בדיקות נוספות נקבע, שחסידות אילה צעירות הן שלא הגיעו עוד לגיל דגירה, או זקנות – שיצאו כבר מכלל דגירה. 

כי ידוע הדבר, שיצר הדגירה הוא הוא הדוחף את ציפורי המסע לשוב מחניית החורף שלהן צפונה והוא המנחה אותן חזרה למולדתן.
חסידות אילה, התועות במשך חודשי הקיץ באירופה, ארץ ישראל ואפריקה – הן לרוב צעירות שטרם נתבגרו, או זקנות שבלוטות המין שלהן צמקו כבר לגמרי ואינן מסעירות את דמן, ואינן מעוררות אותן להפליג לגליל דגירתן. 

אז מה תגידו? מצד אחד יש לנו חסידות-"שבאב" – צעירות פורקות עול,
ומצד שני – Hell's Grannies, כמו אצל מונטי פייתון… 

החסידות מגיעות לבגרות מינית בגיל 4-5, אבל מתחילות לנדוד בגיל שנה.
בטבע, הן שורדות בד"כ כשתיים עשרה שנים – אבל יש תיעוד של חסידות בנות מעל 20 שנים.
זה משאיר להן זמן רב להיות ב"כנופיות ההרס" של החסידות… 

אני חושבת שהסיפורים הללו על החסידות מעניינים לא פחות מכל האגדות העממיות עליהן – שהן מביאות תינוקות, מסמלות צניעות ומתינות, ומבשרות (לפחות לאירופאים) את בוא האביב.  

התמונות צולמו במקומות הבאים –
הר הנגב, 23.4.2012
תל צפית, 10.3.2012
תל ערד, 31.3.2012
רמות מנשה, 6.5.2012
ורוב התמונות – סביב הבריכות – ממעין צבי, 13.9.2012 

 

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

עוד תמונה אחת: של החסידה הלבנה – יחד עם קרובתה, החסידה השחורה. אבל זה כבר נושא לרשימה חדשה… 

הקטע הזה באמת מתבקש פה, נכון? 

דנאית הדורה – Danaus chrysippus

 

אני עדיין בהשלמות מהסתיו… והפעם – פרפר. ולא סתם פרפר: דנאית הדורה.

 הדנאית ההדורה היא פרפר נודד. איזור התפוצה שלו הוא פָּליאוטרופי. כלומר, הוא מסתובב באיזורים הטרופיים – אפריקה, מדגסקר, דרום מזרח אסיה (אינדונזיה, סין והודו) – אבל מגיע גם צפונה יותר, אלינו.
גבול התפוצה הצפוני שלו הוא דרום אירופה (איטליה, יוון, ספרד)

  

אצלינו, אפשר לפגוש אותו כל השנה באיזור ים המלח. בקיץ, החל ממאי, הוא נודד צפונה ואז אפשר לפגוש אותו ברוב חלקי הארץ. הפעם פגשתי אותו בשמורת החולה, אם כי בעבר פגשתי אותו גם ברמות מנשה, ובמישור החוף.

בספר "מדריך הפרפרים בישראל" של דובי בנימיני, כתוב שבנובמבר נצפים הרבה פעמים פרטים קרועי כנפיים, שהגיעו לכאן מהצפון בדרכם דרומה. ובאמת, חלק מהפרפרים שפגשתי אכן היו מרוטי כנפים. למרות זאת הם ממשיכים בדרכם דרומה –

  

בעבר קראו לפרפר הזה "דנאית תפוח סדום" – על שם הצמח הפונדקאי. הנקבה מטילה את הביצים על צמחים ממשפחת האסקלפיים, כמו תפוח-סדום (ששמו הרשמי הוא "פתילת המדבר הגדולה"). אך כיון שהפרפר נמצא גם במקומות רבים בהם תפוח-סדום לא גדל, ומשתמש גם בפונדקאים רבים נוספים ממשפחת האסקלפייים – שינו את שמו לדנאית הדורה. אני חושבת שהשם הולם אותו להפליא.

הרבה מהצמחים ממשפחת האסקלפיים הם רעילים. לדנאית יש מנגנון הגנה, שמאפשר לזחל לאכול מהצמחים הללו ולעכל את הרעל. כתוצאה מזה, הזחלים והפרפרים עצמם רעילים – ולכן טורפים, לרוב, לא ינסו לטרוף אותם.

 כשטיילתי באגמון החולה, באוקטובר ונובמבר האחרונים, זה היה שיא נדידת הדנאיות באיזור. הגן הבוטני של האגמון רחש פרפרים מכל עבר. עשרות פרפרים ריחפו בין פרחי השנית הגדולה – זה היה מרהיב!
כיון שכך, הצלחתי אפילו לקלוט פרפר רגע לפני שהוא נוחת על פרח השנית:

 

שמתי לב גם לאחד המאפיינים של משפחת הדנאיתיים: גופו של הפרפר מנוקד כולו. ממש מחווה לאומנית היפנית יאיוי קוסמה, שהר הקסמים בדיוק כתבה עליה…

עכשיו, בחורף – הדנאיות נדדו דרומה, ולא סביר שנפגוש אותן. הדור הבא יחזור אלינו בסביבות אפריל-מאי.

   

התמונות צולמו בשמורת החולה ובאגמון החולה, בתאריכים:
20.10.2011, 9.11.2011

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

 

 

 

 

 

יש לי בלוג, ויש לי יום הולדת!


איריס הסרגל, רמות מנשה, 3.12.11

שבעים ותשעה ימים חלפו מאז שתפוז גרדשו את הבלוגיה, והיום – לראשונה מאז 10.10.11 – הבלוג שלי נראה כמו שרציתי שייראה!


שושנתית הלבנון – העלים יפים יותר מהפרח. נחל מערות, כרמל, 3.12.11

בנוסף, למי שלא יודע (כי הוא לא קרא אצל מוטי) – היום זה יום ההולדת שלי. התיקון הגיע ממש בזמן…


מרסיה יפהפיה, שמורת בני ציון, 10.12.11

אז החלטתי שאני חייבת לפרסם היום רשימה! אבל… על מה?


רקפת מצויה, מערת התאומים, 21.12.11

חשבתי לחזור אל כמה מפרחי הסתיו שהזנחתי: יש לי שני מיני אחילוף ומין אחד של כרכום שפרחו באוקטובר ונובמבר, ודוקא רציתי לכתוב אודותיהם…


חיננית הבתה, עין אלון בכרמל, 17.12.11

יש גם כמה בעלי חיים שהצטברו אצלי – חרדון-צב מצוי, דנאית הדורה ועוד…


דודא רפואי בגן איריס טל בכפר יהושע, 29.12.11

אחרי כמה התלבטויות, החלטתי לפרסם מקבץ פרחי-דצמבר. פרחים שצלמתי החודש הזה, בשלל מקומות בארץ.


כרכום חרפי, ליד מערת התאומים, הרי יהודה, 21.12.11

דצמבר הוא חודש עם מעט פריחה – פרחי הסתיו – כרכומים וסתווניות – כבר גומרים לפרוח, ופרחי החורף – כלניות ורקפות – רק מתחילים.
ובכל זאת, פגשתי גם מאילו וגם מאילו – אפילו את האיריס הארץ-ישראלי כבר פגשתי:


איריס א"י, מערת התאומים, הרי יהודה, 21.12.11

נרקיסי ההר כבר גומרים לפרוח, אבל אפשר עוד לפגוש אותם בהרי יהודה ובכרמל. הנרקיסים של מישור החוף רק מתחילים עכשיו.


נרקיס מצוי, יער הקדושים, הרי יהודה, 21.12.11

מבין הסחלבים – מתחילה עכשיו לפרוח הדבורנית השחומה. זוהי דבורנית קטנה ועדינה, ומסמלת את תחילת הפריחה של הסחלבים בארץ.


דבורנית שחומה, עין אלון, כרמל, 26.12.11

גם הסביונים התחילו לפרוח כבר. אם תסתכלו על איי התנועה ושולי הדרכים שאתם עוברים בהן – אני בטוחה שתוכלו לראות סביונים. אפילו בתל אביב ראיתי אותם.
הסביון קרוי "סביון אביבי" – אבל הוא לא ממש מתחשב בשמו, ומתחיל לפרוח כבר בראשית החורף, ולאורך כל החורף והאביב.


מרבד סביון אביבי, שמורת בני ציון, 29.12.11

את התמונות צלמתי במקומות שונים בארץ, ככתוב – לאורך חודש דצמבר 2011

   
כלנית מצויה למרגלות עץ זית וצפורני חתול מצויות, שפך נחל אורן, 29.12.11

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!


כלנית מצויה, שמורת בני ציון, 29.12.11

השיר הזה פשוט מתבקש, נכון?

דרך הבשור, 10.9.2011

הסתיו כבר ממש-בערך כאן, והחצבים חוגגים מכל עבר. הפעם החלטנו לחגוג איתם במחוזות ילדותה של חברתי הטובה, אום נטע – נסענו לדרך הבשור.
אום נטע, יקירתי – אמנם לא היית איתי הפעם בטיול, אבל אני מבטיחה לך שחשבתי עליך לארכו, וכל פעם נזכרתי בחוויות משותפות שלנו מהאיזור.

 

התחלנו באיזור קיבוץ גבולות, על כביש 222. ליד "אתר פינוי אשפה דיה" בדרך כלל אפשר למצוא דיות מצויות מסביב. לצערנו, הפעם לא ראינו עשרות רבות של דיות (כמו שהיו בשנת 2005, אם אני זוכרת נכון…) – אבל ריחפו מעלינו דיות – וזה מה שקלטתי במצלמה:

דרך הבשור מקשרת את כביש 222  (בדרום) וכביש 241 (בצפון), היא מתאימה לכל רכב – וזהו טיול קליל ונחמד. נוסעים בדרך, עוצרים בנקודות התצפית השונות, מדי פעם יוצאים לטיולון של 10 דקות – בסך הכל, בילוי מהנה של 3-4 שעות, ומתאים לימים חמים – כי רובו ברכב.

התחלנו במגדל התצפית, שממנו צפינו על הסביבה. לצערי, קירות מרפסת התצפית הם גבוהים ואטומים – אז שני בני ה-10+ לא יכלו לראות מלמעלה את הנוף (אלא אם הרימו אותם, ובגיל הזה הם כבר לא רוצים שירימו אותם, והם גם כבדים!) הילדים הגדולים יותר – כן נהנו מהנוף.
משם המשכנו לגשר התלוי.

הילדים מאד נהנו לחצות את הגשר ולנדנד אותו – אבל גם לעמוד עליו ולצפות בנחל הזורם למטה, בשפיריות ובציפורים ליד למים

באחת העצירות פגשתי פרפרים קטנטנים ומקסימים – כחליל הקיטנית, שותה צוף מפרחי ארכובית שבטבטית: פרח שגדלו עומד ביחס הפוך לאורך השם שלו: הפרח גדלו כשני מילימטר.
הפרפרים הללו  גם הם קטנים – גודל הפרפר כחמישה מילימטר, והגב שלו כחול מקסים.

ליד באר רבובה – באר שהיתה שייכת לכפר ערבי לפני קום המדינה – מצאנו עץ שקמים בודד בנוף

אבל הסיבה העיקרית, מבחינתי, לטיול – היתה חצבים. והחצבים באמת לא אכזבו אותי: מצאנו קבוצות רבות של חצב מצוי (מימין) וחצב גלוני (משמאל)

  

החצב המצוי הוא החצב המוכר לכולם. כאשר הוא בפריחה מלאה, גבהו מעל מטר וחצי,ופריחתו לבנה. הניצנים שלו נראים כך:

החצב הגלוני הוא האח הקטן והפחות-מרשים: גבהו פחות מחצי מטר, הפרחים אפרפרים: בצבע הלס. אבל הניצנים דומים לאילו של החצב המצוי –
בכל מקרה, היתה לי חגיגה גם מאילו וגם מאילו – מאות חצבים מצויים פרחו, ואיתרתי עשרות חצבים גלוניים.

אחת הנקודות שעצרנו בהן היא גב שרוחן. הגב הזה סיפק מים לעיר שרוחן ששרידיה נמצאים ליד.
כשאנחנו ביקרנו בגב, המים היו מגעילים למדי – מלאים ירוקת. אבל זה לא הפריע לכמה צבי ביצות נחמדים (שיקבלו רשימה משלהם בעתיד) לשחות ברפש…

אחד היתרונות של טיול ברכב, הוא שלא מפחידים ציפורים – ואפשר לעצור מול הציפורים ולצלם אותן. כאן יש מקבץ לדוגמא של כמה ציפורים שפגשנו:

טיפסנו על תל שרוחן והסתכלנו סביב. העיר שרוחן מופיע בספר יהושע בתנ"ך, כאחת הערים של שבט שמעון.

בהמשך הדרך פגשנו עוד חצבים גלוניים – כאן אפשר לראות גם את הפירות שלהם –

גם לכבשים ולעיזים היה חם, הן הצטופפו בצל עלי האשל, ומילאו את כל השטח המוצל.
את הטיול אפשר לגמור בפארק אשכול – מקום מצוין לפיקניק ולשכשוך במי הנחל – הם מוטים לבריכות שכשוך נחמדות.

תודה רבה לקרקל1 שעזר לי בזיהוי הפרפר והציפורים!
התמונות צולמו בדרך הבשור, 10.9.2011

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

סתיו נעים לכולם!

שלדג גמדי – Alcedo atthis

לפני כמה שנים, טיילנו ליד בריכות הדגים של מעין צבי – למרגלות הכרמל. אנחנו מגיעים לשם לרוב בסתיו – בנובמבר, בשביל לפגוש פרח סתווי יפהפה – הנרקיס האפיל


העננצ'יק שלי היה אז קטן (בן 5 בערך) – והסרט האהוב עליו היה "משפחת סופר-על" – The Incredibles.  הדמות החביבה עליו היתה הבן שלהם – "חץ" – שמסוגל לרוץ במהירות. בעקבותיו, העננצ'יק שלי נהנה מאד לרוץ.

עודנו מטיילים בשביל ליד הבריכות, ופתאום צדה את עינו של העננצ'יק תנועה באוויר. מה זה? תראו כמה מהר הציפור הזו עפה!

הסברתי לו שזהו שלדג גמדי. העננצ'יק נפעם והתפעל: ציפור כזו קטנה, גמדית – ועפה כל כך מהר מצד לצד? מיד צורף השלדג הגמדי לרשימת הגיבורים הנערצים עליו, והוא רץ מצד לצד באושר וקרא – "אני רץ מהר כמו חץ וכמו שלדג גמדי!!!" :P

  

השנה חזרנו לבריכות, וחיפשנו את הנרקיסים (והסתווניות, כדנים, בן-חצב סתווי וכרכומים) שפורחים באיזור. אבל… השנה הכל יבש. המראה מדכא. מצאנו סתוונית אחת זעירה, בן-חצב סתווי בגודל ציפורן האצבע שלי, וכעשרה נרקיסים קטנים, צמאים ואומללים.

מי שכן חיכו לנו הפעם – היו השלדגים הגמדיים. מעל לבריכות הדגים, פרשו רשת של כבלי מתכת. כנראה שרוצים למתוח שם רשת כדי שעופות המים לא יוכלו לדוג את הדגים מהבריכה. מצד אחד, אני מבינה את כעסם של בעלי הבריכות על הציפורים שגוזלות את פרנסתם. מצד שני, בתור חובבת ציפורים וטבע – ברשתות הללו נלכדות ציפורים ונחנקות למוות בעינויים. זה כואב לי מאד לראות את זה. זו בהחלט התעללות בבעלי חיים, ופגיעה בחיות בר.

 

אבל בבריכה הזו עוד אין רשתות – רק שורות של כבלי מתכת מתוחים מעל פני המים. מבחינת האסטתיקה, הם בהחלט מכערים את הנוף (ומפריעים לי גם בתמונות שצלמתי). מבחינת עופות המים – כרגע זה מצוין. זה מאפשר להם מקום מנוחה ממש מעל האוכל. הם נחים על הכבלים – ואם הם רואים דג עובר מתחתם – הם צוללים במהירות ותופסים אותו. כך יכולתי לצלם את השלדג הגמדי. הוא עמד על כבל מעל פני המים, וכל כמה רגעים צלל בחבטה למים – פלופ! ועלה משם. לא ראיתי אותו תופס משהו, אבל הוא בהחלט היה נחוש בדעתו והמשיך ללא עכבות או היסוסים. כל פעם הוא עלה, ישב דקה או שתיים על אחד הכבלים – וצלל שוב.

באיזה שלב, הצטרפה גם בת זוגו – שניהם צללו ועלו, ומפעם לפעם פרצו במחול מעופף אחד סביב השני. הצלחתי אפילו לתפוס אותם בתעופה: תמונה שאני מאד מרוצה ממנה.

מי שקרא בבלוג של אדי (שיש לו תמונות ציפורים מ-ע-ו-ל-ו-ת) זוכר – אולי – איך מבדילים בין שלדג גמדי זכר לנקבה. לזכר – מימין – יש מקור שחור לחלוטין, ואילו לנקבה – משמאל – החלק התחתון של המקור חום-אדום. אפשר לראות זאת מצוין ברשימה של אדי, שקישרתי אליה. 


 

ומה בקשר לשם?
בעבר, השלדג נקרא "שולה הדגים הקטן". אבל ביאליק הציע להחליף את השם ל"שלדג" – הצעה מוצלחת מאד, שהתקבלה בשמחה.
השם הערבי של השלדג הוא صيّاد السّمك  – שזה "צייד הדגים" (אני לא בטוחה בערבית, אז אם אני טועה, אשמח לתיקון). שם אחר בערבית הוא الرفراف – הרפרף – בגלל הרפרוף בכנפיים האופייני לבני המשפחה.

השלדג הגמדי ניזון מדגים קטנים – הוא צד דגים שגדלם לא יותר מ-9 ס"מ, אבל בהחלט נהנה לגוון את מזונו בחרקים שונים – כמו שפיריות, ולעתים גם בסרטנים זעירים.

התמונות צולמו בבריכות ליד מעין צבי, בתאריך 27.11.2010

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

רקפת קיסוסית – Cyclamen hederifolium

לכאורה עכשיו סתיו… אבל אין גשם, חם מדי – גם הצמחים מתמהמהים. לכן הלכתי לטייל בגן הבוטני של גבעת רם, בירושלים.

 

הגן הבוטני בירושלים הוא נחמד מאד – אפשר לפגוש שם צמחיה מכל קצווי תבל – אפילו סקוויה קטן פגשנו שם.

ושם פורחת עכשיו רקפת: רקפת קיסוסית.

ראשית, רואים מיד שזו רקפת. חמישה עלי כותרת, הפרח פורח הפוך – מאד דומה לרקפת המצויה שלנו.

אך ישנם הבדלים – שימו לב לעלי הכותרת: יש לכל עלה שתי בליטות:

לרקפת קיסוסית יש תפוצה רחבה מאד -באיזור הים-תיכוני, מצרפת ועד טורקיה, וברוב איי הים התיכון. להשוואה, הרקפת המצויה שלנו גדלה בין יוון לאירן.  

השם – רקפת קיסוסית – מגיע מהשם הלטיני, שהוא בעצם "רקפת בעלת עלים דמויי-קיסוס" – כי העלים שלה (שיוצאים מאוחר יותר) נראים כך:

והם מאד דומים בצורתם לעלים של צמח הקיסוס. אבל – כמו לרקפת המצויה – יש לרקפת הזו מגוון עצום של צבעים ודוגמאות על העלה.

באתר ה-Alpine Garden Society מסבירים, שהרקפת הזו היא עמידה מאד וקל לגדל אותה, שהפרח שלה יפה מאד ופורח באוגוסט-ספטמבר (אצלינו זה מתעכב קצת לספטמבר-אוקטובר), אבל היא פרח חובה לכל גן (No garden should be without her) – ולאו דווקא בגלל הפרחים, אלא בעיקר בגלל העלים הרבגוניים, המיוחדים והיפים שלה.

ובעצם, כשחיפשתי מידע על הרקפת הזו – רוב מה שמצאתי היה המלצות לגינון. מרוב המלצות והצעות (מישהו הגדיר אותה בתור אחד מה-Top Ten – עשרת הצמחים הטובים ביותר לגינון) – פשוט יש לי חשק עכשיו לקום ולנסוע לאיזו משתלה, ולשאול אם יש להם רקפת קיסוסית.
ישנו אתר אמריקאי שמוקדש כולו לרקפת הזו, ולגידולה כצמח גנני. שם מסופר, בין השאר, שישנם כ-20 מיני רקפות בעולם – ורובם פורחים באיזור הים-תיכוני.

מבחינת בתי גידול – היא מאד מגוונת. היא גדלה בחורשות וביערות – בצל; בבתה הפתוחה – בשמש, במדרונות סלעיים. אפשר למצוא אותה מגובה פני הים ועד לרום של 1300 מטר. היא מותאמת לחורפים רטובים, וקייצים יבשים וארוכים.

הרקפת הזו היא היסטרנטית – כלומר, פורחת בסתיו, ללא העלים. העלים מופיעים מאוחר יותר. הרקפת המצויה שלנו פורחת לרוב עם העלים – מינואר ואילך. אבל יש לה גם מופעים היסטרנטיים – ופריחה באוקטובר-נובמבר. אם אתם מעוניינים לראות רקפות פורחות כעת, אפשר לחפש (פרט לבלוג שלי) במצוק הארבעים בכרמל, בגיא בן-הינום בירושלים (לאורך המצוק), ובאיזור נחל כסלון ליד בית שמש. מן הסתם יש עוד מקומות, אילו המקומות שאני מכירה.

אבל אם יורשה לי לחזור לרגע אל הרקפת הקיסוסית – אפילו כפרי, אחרי הפריחה (ותודה לnoa500 על התיקון) – היא מאד חיננית. הספירלה הזו פשוט מתוקה בעיני:

 בעבר, הרקפת הזו נקראה גם "רקפת נפוליטנית". אבל בשנת 1997, בוטנאי בריטי בשם כריסטופר גריי-וילסון (Grey-Wilson) בדק את כל מיני הרקפות הידועים, ו"עשה סדר" בטקסונומיה (חלוקה למינים). הוא גילה שבעצם הרקפת הנפוליטנית והרקפת הקיסוסית הן מין אחד. וכיון שהשם "קיסוסית" הוצע קודם (1789) והשם "נפוליטנית" מאוחר יותר (1813) – לקיסוסית יש קדימות, וכיום הוא השם הרשמי.

 

 הרקפות צולמו בגן הבוטני של האוניברסיטה העברית בגבעת רם, בתאריכים:
3.12.2005
30.10.2008
9.10.2010

 כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

 

 

חבצלת הנגב – Pancratium sickenbergeri

אחרי שהצגתי את חבצלת החוף המפוארת, ואת החבצלת קטנת-הפרחים הצנועה – נותרה עוד חבצלת אחת שפורחת בארץ, ולא דברתי עליה: חבצלת הנגב.

היו לי כמה סיבות – ראשית, היא פורחת מאוחר יותר. בעוד אחיותיה ממהרות לפרוח באוגוסט (חבצלת החוף) וספטמבר (שתיהן) – היא מתמהמהת לה עד אוקטובר-נובמבר.
שנית – לא צלמתי אותה פורחת בטבע. חיפשתי, באמת חיפשתי – אבל תמיד הגעתי מוקדם מדי או מאוחר מדי.

וכך היה גם השנה: חיפשתי אותה בטיולנו בראשית אוקטובר – ולא מצאתי. ואם לא מוצאים בטבע, מה נותר לעשות? ללכת לגן בוטני.
במצפה רמון ישנה פינת חי מקסימה שמיועדת לחיות המדבר: ה"חי-רמון" – אפשר לראות שם מכרסמים, זוחלים ואפילו חרקים שחיים במדבר, ויש צוות נחמד של מדריכים ששמחים לערוך סיורים למבקרים. אבל יש ל"חי רמון" עוד חלק, שרוב אנשים מדלגים עליו – גן בוטני, שכולל צמחים מיוחדים לנגב.

ניגשתי לגן הזה, ושם קבלתי פיצוי: שיא פריחת חבצלות הנגב! ראינו המון חבצלות פורחות, ויכולנו להשוות אותן לאחיותיהן.

אז מה הם ההבדלים?
חבצלת הנגב דומה מאד לחבצלת החוף, ופחות לחבצלת קטנת-הפרחים. מבנה הפרח זהה לזה של חבצלת החוף – אך קטן יותר. אני מצטערת שלא צלמתי עם קנה-מידה. תצטרכו לקבל את זה כעובדה.
עוד הבדל מהותי הוא הריח. לחבצלת החוף יש ריח נפלא, משכר ומבשם. לחבצלת הזו – יש ריח קלוש ולא נעים.

חבצלת הנגב גדלה בחולות, והזרעים שלה מאד דומים לאילו של חבצלת החוף – וגם הם עטופים באותו מעטה דמוי-שעם שעוזר להם לצוף עם המים.

קראתי באינטרנט שזה עוזר לזרעים לצוף על נגר עילי (כלומר, מים שניגרים בדרך) – אבל כמה נגר כבר יש בחולות? הרעיון מוזר, ולא מסתדר לי.

לכן פיתחתי לי תיאוריה.
התיאוריה שלי היא מסובכת יותר, ומן הסתם לא הייתי חושבת על דבר כזה אם לא הייתי עוברת כמה וכמה סיורים עם פרופ. שמידע…
אני מנחשת שבעבר – בתקופה שהיו בה יותר מים בנגב – חבצלת החוף התפשטה גם לנגב. אחרי שהמים נסוגו, והמדבר תפס את מקומם – החבצלת הזו לא נכחדה, אלא התאימה את עצמה לתנאים החדשים: היא צורכת פחות מים, הפרחים קטנים יותר – ונוצרו עוד כמה הבדלים, אבל באופן בסיסי היא מאד קרובה לחבצלת החוף. כך התפתח מין חדש.

אני חושבת שאפשר לומר שחבצלת החוף וחבצלת הנגב הן מינים ויקאריים – כלומר, מינים קרובים זה לזה מבחינה סיסטמתית, המחליפים זה את זה בבתי גידול שונים. בחולות החוף פורחת חבצלת החוף – וכשיורדים למדבר, מחליפה אותה חבצלת הנגב.

אחרי שכתבתי את המשפט הקודם, הלכתי לחפש בספרות. ובאמת, בספר "מדריך פרחי הבר בישראל – חלק ב' – צמחיית המדבר" של אבי שמידע ודוד דרום, כתוב: "חבצלת הנגב היא מין שהתפתח כנראה מחבצלת החוף, והזרעים המותאמים לציפה במים לא השתנו הרבה במדבר." – נו, מה תאמרו? נכון שאני תלמידה טובה?

כאן למעלה אפשר לראות פירות צעירים של חבצלת הנגב – הם דומים מאד לאילו של חבצלת החוף, וגם הם מעט קטנים יותר.

אבל היחוד היפה של חבצלת הנגב הוא העלים שלה. הם צצים בסביבות פברואר-מרץ, הם קטנים וצרים, ועל מנת לחסוך בשטח התאדות – הם מאד מסולסלים. ממש כמו סרט של מתנה. זה בהחלט אחד ההבדלים הבולטים בינה לבין החבצלות האחרות – התאמה מושלמת לחיים במדבר.
העלים הללו פשוט מקסימים – כל אחד מסולסל מעט אחרת, כאילו מישהו ישב עם מספרים ותלתל אותם…

התמונות צולמו –
בחי רמון, במצפה רמון (1.10.2010 וגם 29.9.2007)
והעלים – בחולות ממשית, 13.2.2010

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

 

 

 

 

 

אדר קטן-עלים – Acer monspessulanum

 


כמו שהבטחתי, אני בענייני שלכת. והיום אני מקדישה את הרשימה לעץ שלכתי ונהדר: אדר קטן-עלים.


האדר נקרא באנגלית Maple, ומאחד המינים הנפוצים בארה"ב מפיקים את סירופ המייפל. סירופ מייפל הוא המוהל המתוק בגזע העץ. כאשר פוצעים את העץ – המוהל יוצא החוצה, כמו שרף בעצי אורן. את השרף הזה אוספים, וזהו הסירופ הטעים.
אגב – שימו לב, אני מתכוונת לסירופ מייפל טהור אמיתי  – Pure Maple Syrup, Grade A, Dark Amber. אני לא מתכוונת לסירופ תירס או סוכר  "בטעם מייפל" שזה מה שנפוץ בארץ. זה כלל לא אותו הדבר.


האדר קטן העלים נקרא כך בגלל עליו הקטנים – כ-3 ס"מ גודלו של כל עלה, הם עדינים ונחמדים – ובעונה הזו יש להם צבעים נפלאים.
בארה"ב, האדר נמצא עכשיו בשלכת – עטור עלים צבעוניים בשלל צבעים נהדרים. מאד שמחתי לפגוש את האדר הזה, ולגלות שכמו קרוב משפחתו האמריקאי, גם הוא עוטה שלל צבעים נהדרים לכבוד העונה.


 אדר קטן עלים שכיח למדי בחרמון, וגדל מרום של 1200 מטר, ועד לרום של 2100 מטר – כלומר, אפשר למצוא אותו אפילו ברום של 2 ק"מ. דבר זה נדיר אצל עצים – בגבהים הללו בד"כ לא גדלים עצים.
האדר אמנם גדל שם, אבל הוא לא מפותח מאד ונראה לרוב יותר כמו שיח ולא כמו עץ. הרוחות והקור ברום זה משפיעות על הצמיחה שלו.


הפרחים של האדר הם קטנים וירקרקים – ממש לא מרשימים. כלומר, לא מרשימים אותנו. הדבורים דווקא אוהבות אותם, ונהנות מהצוף הרב שהם מספקים.


 לפי אבי שמידע, האדר הזה הוא בעצם תת-מין מקומי של אדר קטן-עלים. בעבר קראו לאדר שלנו אדר חרמוני, אבל לאחר שהגיעו למסקנה שאין מספיק הבדלים בינו לבין האדר קטן-העלים בשביל להכריז עליו כעל מין נפרד – ביטלו את החרמוני, והאדר הוא אדר קטן-עלים.

 


ואיזה עלים יפים…. אחד-אחד, הצבעוניות שלהם נפלאה! 


 השם העממי באנגלית של האדר הזה הוא  Montpellier maple  – אדר מונפלייה. כבר נתקלנו במונפלייה בעבר – כשסיפרתי על מרבה-חלב מונפלייני. מונפלייה זו  עיר בצרפת, שיש בה אוניברסיטה גדולה גן בוטני חשוב, והרבה חוקרים של צמחית האיזור הים-תיכוני.


 השם "אדר" מקורו בתלמוד. אבל לפי ההערכות – האדר התלמודי הוא לא האדר של ימינו. זו בעיה ידועה – ישנם שמות רבים של מיני צמחים ובעלי חיים שמופיעים במקורות – בתנ"ך, בתלמוד, במשנה – ולא תמיד אנחנו יכולים לדעת אם השם מהמקורות תואם לשימוש שלו כיום.
במקרים מסויימים אפשר להיות די בטוחים – למשל, הנשר והשפן , או ארז הלבנון –  מתוארים בתנ"ך מספיק טוב ודי ברור לנו מי הם.  יש גם שמות שנשתמרו בערבית או ארמית, ולפי השפות הללו אפשר לזהות את הצמח או החיה. 
יש מקרים אחרים שבהם אנחנו לא בטוחים –  ויש גם מקרים שבהם פשוט לקחו שם תנ"כי, והצמידו אותו לצמח או חיה בני ימינו, בלי לדעת למה כיוונו אבותינו.


 התמונות צולמו בחרמון, ב28.9.2010


כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

 

שלכת

אחד הדברים המרגשים ביותר שחוויתי כאשר גרתי בארה"ב היה השלכת. כל העצים קבלו צבעים משגעים – אדומים, כתומים, צהובים, חומים… מרהיב.

בארץ זה לא קורה הרבה. כאשר העלים מתייבשים, הם מיד הופכים לחומים ונושרים….
לחומים היבשים יש חן משלהם – הנה, למשל, דרדר שהתייבש:

 

יש יוצאים מן הכלל, כמו למשל אלה ארץ-ישראלית, שאפשר לפגוש אותה במקומות רבים בארץ – למשל, עמק המצלבה ושביל פסגה במירון. אבל למי שפגש את הסתיו האמיתי, זה לא מספיק. לכן התרגשתי מאד כשהייתי בחרמון בסוכות:

 פתאום ראיתי שם צבעי שלכת אמיתיים!

בסוכות קבלתי הזמנה להצטרף לסיור בחרמון עם מייק לבנה, המצולם בתמונה פה מעל. מייק הוא אחד המומחים הגדולים בארצנו לכל הקשור לטבע. במיוחד באיזור הצפון. הוא חקר את החרמון מהרגע שהחרמון היה ברשותינו, הוא מכיר אותו היטב – צמחיה, חי, מסלע, נופים, הסטוריה, אגדות –  הידע שלו מדהים. לטייל איתו זו חויה נפלאה, כי הוא מטייל למקומות מיוחדים, ויודע לספר עליהם דברים נפלאים.

באחת הדולינות צלמתי את התמונה הבאה:

אם תגדילו, תראו שזה לא סתם קרקע יבשה. כל האדמה מלאה כר-קוצים – כלומר, צמחיה – רק שהכל כעת עומד בשלכת, ויש שלל גווני חום. הצילום עושה עוול לדולינה הזו, המראה הוא מרהיב.
הצמחיה הכר-קוצית מאפיינת את האיזורים הגבוהים בחרמון – בגלל הרוחות והשלגים, הצמחים לא צומחים לגובה, אלא בצורת כריות. ורובם גם קוציים.

אבל אני רוצה שלכת אמיתית! ואת זה קבלתי בעיקר משני מיני עצים שפגשנו. הראשון – פה מעל – הוא אדר קטן-עלים, שיקבל רשימה משלו.

השני הוא  בן-חוזרר הררי (Sorbus torminalis) ממשפחת הורדיים .

בן-חוזרר הררי הוא עץ שגדל באירופה ובטורקיה. אצלינו אפשר למצוא אותו בחרמון. בתור ורדני, יש לו פרחים לבנים יפים – דומים קצת לאילו של האגס. אבל כעת הוא משגע בצבעי שלכת אדומים ומקסימים. פשוט תענוג.

 ורק כדי שלא נשכח איפה אנחנו – הנה קוסיניה חרמונית – אחד הקוצים הנפוצים בחרמון, יבשה כבר, ולדעתי גם היא יפהפיה – 

התמונות צולמו בחרמון, 28.9.2010 – ושוב אני רוצה להודות למייק שהדריך, לעירית שהזמינה – ולשאר חברַי לטיול, שהם כולם אנשים מקסימים ומאד נהניתי איתם.

 

 כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

 

ולסיום: היום לפני  48 שנים יצא השיר הזה, והתחיל עידן חדש: