בחזרה למירון – הפעם בסתיו


קוצן קפח – מאחרוני פרחי הקיץ

נראה לי שלאט לאט אני לוקחת את כל הבלוגרים לשביל פסגה במירון… כבר הייתי שם עם גגג  האחת,  עם y י ר י ת, עם Anguly….
הילדים שלי מכירים את השביל הזה טוב כמעט כמו את הדרך לבית הספר!
הפעם נפגשנו עם איילת מטיילת, עינבלית וגגג האחת.

מסתבר שהיה לנו מזג אויר נפלא: באיזור המרכז סבלו מהחום והלחות, היו הפסקות חשמל – לנו היתה רוח קרירה, עננות נמוכה – מזג אויר אידאלי לטיול.

כדי לגוון קצת (לפחות בשבילי…) התחלנו בשביל המוביל אל חורבת בק. שם מצאנו סתווניות משני מינים – באיזורים הפתוחים, שבהם הקרקעות כבדות יותר – פרחה סתוונית ירושלים –
סתוונית ירושלים נחשבת לפרח הגדול ביותר בארץ….
למראית עין, זה מוזר. הלא לאדמונית החורש  או לשושן הצחור יש פרח גדול יותר? ומה לגבי הגזר הקפח?
אז אני אסביר: הגזר הוא בכלל תפרחת שבנויה מהרבה פרחים קטנים. כל אחד גדלו כחצי ס"מ. אצל הסתוונית – זהו פרח אחד בודד.
בנוסף, השחלה של הסתוונית נמצאת עמוק באדמה – ליד הפקעת, כ-20 ס"מ בעומק האדמה. מבחינה בוטנית, השחלה היא חלק מהפרח. ולכן, גדלו של הפרח הוא 10 ס"מ מעל לאדמה ועוד 20 ס"מ מתחת לפני האדמה – בסה"כ 30 ס"מ!
זה בהחלט גדול יותר מהשושן הצחור או האדמונית, שגודל הפרח שלהם הוא כ-15 ס"מ.

ובאיזורים המוצלים יותר – פרחה סתוונית בכירה, שהיא הסתוונית הנפוצה באיזור המירון.
בניגוד לסתוונית היורה, גם סתוונית ירושלים וגם הסתוונית הבכירה מתחילות לפרוח לפי אורך היום – ולא לפי כמות הגשמים.

איכס, אמא! את מחזיקה את זה ביד?! שאלה המצ'יסטה – אבל איילת לא נרתעה, ואני צלמתי את קן הצרעות הנטוש –

העננצ'יק והאקליפטוס הם כבר מכרים ותיקים. הספקתי לצלם אותם בתחילת הטיול – ומאותו רגע הם הלכו יחד ולא הפסיקו לדבר.
לעננצ'יקית לקח קצת זמן, אבל היא והמצ'יסטה קלטו אחת את השניה, ומאותו רגע גם הן נעלמו באופק… טוב שמקגייבר רץ קדימה לוודא שכולם בסדר!

ידעתי שאני אפגוש את הסתווניות. קיוויתי לפגוש כרכום ראשון – בד"כ אני פוגשת את הכרכומים המיוחדים של המירון בסביבות סוף אוקטובר או תחילת נובמבר.
אף כרכום לא הקדים, אך בכל זאת צפתה לי הפתעה משמחת: החלמוניות התחילו לפרוח!

עוד פרח שפרח – ציפורן נקוד. זהו אחד הפרחים הנפוצים בארץ, והוא פורח פחות או יותר לאורך כל השנה. לרוב אני מתעלמת ממנו…

העננות מסביב היתה כבדה, והנוף מהמצפור הראשון היה נוף סקוטי למהדרין. הנה כל המטיילים במרפסת:

בתחילת השביל היו רק מעט סתווניות, אך ככל שהתקדמנו פגשנו עוד ועוד – מדרונות מנוקדים בסתווניות בכירות –

פה ושם פרח קוץ סתווי נחמד – חורשף מצוייץ.

וכמה שאני אשת-חתולים, לא יכולתי שלא להתלהב מקויה, הכלבה המפורסמת ביותר בבלוגיה -היא באמת כלבה סימפטית וחמודה בדיוק כמו שהיא נראית!

בגלל מזג האויר הקריר, כמעט לא ראינו חרקים. פה ושם עברה לה סטירית פקוחה.
אבל לצד הכביש החוזר לחניון ראינו טיון דביק פורח, ועליו פשפשים – תריסית שעירה. זהו פשפש נפוץ למדי על פרחים ברוב הארץ.

היה לי טיול כיף, מאד מאד נהניתי וממש שמחתי לפגוש את כל מי שבא!
הפיקניק אחרי הטיול היה מ-צ-ו-י-ן, כבר מצאתי מחדש את המתכון של עופר לסלט הסלק, ולביבות הירק שלי מבוססות על אילו של ניקי ב – הפעם הוספתי גם בטטה. לפעמים אני מוסיפה צנוברים, או ערמונים…
הגשם לסיום – מבחינתי היה קינוח סעודה מושלם, למרות שבגללו נאלצנו להתקפל.

כל התמונות צולמו במירון, 1.10.2012
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

קישורים:  לרשימה של איילת מטיילת , ולרשימה של עינבלית

טיול בלוג לעמק המצלבה

 
החמסין אמנם הרתיע, אבל לא את כולם: בכל זאת יצאנו לנו לחום, אל עמק המצלבה בירושלים – לראות את פריחת סתווניות ירושלים!
 
בסופו של דבר, הגיעו 4 משפחות – אנג`ולי והבנות, חנה של ליאור בהרכב מלא, אמאלה 4 אוצרות בהרכב חלקי ובתוספת מ`, ואני עם מוטי והעננצ`יקים.
 

 
הסתווניות התייצבו למענינו, כמו כל שנה: בניגוד לסתוונית היורה, שפורחת לאחר הגשם, סתוונית ירושלים (שמה הלטיני – Colchicum hierosolymitanum) היא היסטרנטית – כלומר, הפריחה שלה מושפעת מאורך היום ולא מהגשמים – אבל היא כן אמורה להיות מושפעת מהטמפרטורה הכללית – מה שלא מסתדר עם 30+ המעלות שחממו את סביבתנו…
בכל מקרה, הסתווניות פרחו לכבודנו.
והיתרון של ירושלים – לא סבלנו מהלחות האיומה של מישור החוף!
 
הגדולות של אנג`ולי, חנה ושלי הסתדרו בינהן יפה – והלכו לבדוק מה תלו אנשים על ענפי הזיתים
 

 
סטינו סטיה קלה בשביל הסברים על בית הבד שבעמק – הנה העננצ`יק שהגיע אליו ראשון –
 

 
האוצרונת של אמאלה  – אגב, היא בהחלט אוצר, הצחיקה את כולם ומשכה הרבה תשומת לב – היתה מוכרחה לטפס על בית הבד עצמו, לבדוק הכל מקרוב. טוב שיש לה אח גדול ונפלא ששומר עליה –
 

 

 
בכל החלק העליון של העמק ראינו מקבצי סתווניות, אם כי מעטים – זו עדיין ראשית העונה שלהם.
 

 
סתוונית ירושלים נחשבת לפרח הגדול ביותר בארץ.
איך זה יכול להיות? הפרח שאנחנו רואים הוא בערך בגודל עשרה ס"מ! מה עם גזר קפח, למשל? הוא לא גדול יותר ?
ובכן, יש פה רמאות מסוימת….
גזר קפח הוא פרח ממשפחת הסוככיים: כלומר, כל "פרח" הוא בעצם תפרחת של הרבה פרחים קטנים, כמו שאפשר לראות בתמונות של הר הקסמים.
ואילו אצל הסתוונית, השחלה וחלקי הרביה של הפרח נמצאים עמוק באדמה – לפעמים אפילו 20 ס"מ לעומק. כלומר, לפי אנשי הבוטניקה – 10 ס"מ מעל לקרקע, ועוד 20 מתחת לקרקע זה ביחד 30 ס"מ! יש פרח בר גדול יותר בארץ?!
 

 
עצי הזית היוו אטרקציה נהדרת, וכל הילדים טפסו עליהם באיזה שלב –
כאן, למשל, בנה של חנה מימין, והעננצ`יקית משמאל:
 

 
והנה התאומים של חנה וליאור –
 

 
השביל נוח וקליל, הנה רוב החבורה מטיילת לה –

 
וגם בן-חצב סתווי כבר פורח בעמק – זהו פרח קטן ועדין, נחבא אל הכלים.
 

 
הנה ענת של אנג`ולי (ומאחוריה מיכל אחותה) בודקת את בן-החצב מקרוב –
 

 
בן חצב סתווי פורח ללא קשר לגשמים, אבל גם עם קשר: 
הוא מוציא עמוד פריחה אחד היסטרנטי, לפי אורך היום ולפי מזג האויר. לאחר הגשמים הראשונים, הוא בדרך כלל יוציא עמוד פריחה נוסף, ובשנים טובות ועשירות בגשמים – הוא יכול להוציא גם עמוד פריחה שלישי מעט מאוחר יותר.  
 

 
העץ הנפוץ ביותר בעמק הוא עץ הזית. פגשנו כמה זיתים יפהפיים, עם מעט מאד פרי –
 

 
ראינו (ולא צלמתי) גם את דבקון הזית – צמח טפילי שמטפס על הזית וגדל עליו.
ראינו (וכן צלמתי) ילדים מטפסים על עצי הזית – כאילה שלא גדלים עליו:  
 
לדוגמא, נעה של אנג`ולי טפסה גבוה –
 

 
מבחינת בעלי חיים, לא היו הרבה – גם להם היה חם. לא ראינו חוגלות, אבל פגשנו חרדון אחד, פרפרי לבנין הצלף שהתעופפו מסביב, וכמובן – את אחד מהעורבים של הכנסת:
 

 
אחרי הטיול, ירדנו לגן הציבורי שבקצה העמק, שם ישבנו לארוחה מצוינת, שיחה נינוחה, והרבה משחקים…
 
העננצ`יקית והבנות של אנג`ולי נהנו לשחק יחד –
 

 

 
והעננצ`יק  גם נהנה –
 

 
כל הפנים טושטשו במכוון.
כל התמונות צולמו בעמק המצלבה, 17.10.2009
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
 
זו ההזדמנות שלי לאמר תודה רבה מאד לכל מי שהגיע והגיעה, ממש שמחתי להכיר את כולכם – אני מאושרת שאנשים נפלאים כמותכם קוראים אצלי!
 
 
 
בשבת הקרובה אנחנו עולים לשביל פסגה במירון – טיול משפחות, הליכה של כשעתיים. אם מישהו רוצה להצטרף אלינו – מוזמן לשלוח מסר

ה ז מ נ ה

 

(אלה ארצישראלית בשלכת, עמק המצלבה, 29.10.2005)
 
רבותי, החלטתי לנסות לצאת מהוירטואליות.
 
 
ביום שבת, 17.10.2009 – אני מתכננת טיול בוקר קליל בעמק המצלבה, עם בראנץ` במקום.
 
המטרה האנושית: להכיר קצת את מי שקורא בבלוג שלי (ומסוגל להגיע לעמק המצלבה ביום שבת בבוקר),
 
המטרה הבוטנית: לפגוש את סתוונית ירושלים, ואם אפשר – עוד מציאות, כגון – סתוונית היורה, ובן-חצב סתווי.
 
 

(סתוונית ירושלים, עמק המצלבה, 29.10.2005)
 
..ואם נפגוש איזו חוגלה או שתיים, אני בכלל לא אתנגד!
 

(חוגלות, עמק המצלבה, 4.10.2007)
 
כל הקוראים שלי מוזמנים לבוא, בסביבות 10:30 בבוקר לעמק המצלבה, לדאוג לעצמם למים, כובעים ונעלים נוחות; להביא משהו לאכול – הרעיון הוא לערוך בראנץ` לא מחייב, כל אחד יביא מה שהוא רוצה.
 

 
כיוון שאני לא-ירושלמית (למהדרין), אני לא בטוחה לחלוטין מהו המקום האידאלי להפגש. 
לפי הצעתו של צאט ניק – אני מעבירה את מקום המפגש לצומת של רופין-קפלן, ליד החניון של מוזיאון ישראל. מפהבקישור.
  
אני גם אשמח לדעת אם יש מישהו (פרט לmotior, שלו אין הרבה ברירה) שמתכוון לבוא.
כרגיל, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא