זה הסתיו עם המרבד

 DSCN2743

גמרתי לסקור את הטיול בפלורידה, וכבר יש לי המון מה לספר על הסתיו בארץ.
אחד הדברים המרהיבים ביותר, לטעמי, הוא מרבדי פריחה. אני מאד אוהבת לפגוש משטח צפוף של פרחים נפלאים. 

DSCN3574

השנה היו לי כמה הצלחות עם פרחי הסתיו – מקבצים יפים ואפילו מרבדים  צפופים ונהדרים. 

DSCN4217

הראשונות היו החלמוניות הזעירות – בגן הציבורי בגבעת עדה, שם אני פוגשת אותן כבר כמה שנים, פגשתי מקבץ יפה שלהן, עשרות פרחו זו לצד זו… 

DSCN1477

חלמונית זעירה היא פרח חמקמק למדי. אם מפספסים את הפריחה, קשה לדעת שהיא היתה שם… השנה בגבעת עדה היה לה טוב – היו שני מחזורי פריחה. 

DSCN1506

וכשבאתי לראות את המחזור השני (שבו פרחו רק חלמוניות זעירות מעטות) – ראיתי שהחלמוניות של המחזור הראשון כבר הוציאו עלים. הצפיפות מאד מרשימה: 

DSCN3239

עוד מרבדים נהדרים שפגשתי השנה – היו של בן-חצב סתווי

DSCN2729

כל שנה בראשית נובמבר שמורת ביתן אהרון בשרון לובשת שמלה סגולה, וזה פשוט נפלא: 

DSCN2735

בני החצב הסתוויים שם קטנים מאד (כל הצמח הוא בערך בגובה 5 ס"מ) – אבל הצפיפות שלהם מרהיבה!

DSCN2750

גם סתווניות היורה שימחה אותי במרבדיה. בחורבת מלח ליד אור עקיבא פגשתי מרבד דליל למדי – 

DSCN3181

זה היה פתיח נחמד, אך ידעתי שאפשר לקבל יותר: בחורשת הארבעים בכרמל חיכה לי, כמו כל שנה, המרבד הנהדר בשולי החורשה –

DSCN3708

ואז הגעתי לרמת הנדיב, ושם כבר היה מרבד מרשים במיוחד 

DSCN3575

סתוונית היורה בצפיפות נפלאה, פשוט חגיגה של סתווניות 

DSCN3578

ורוד-על-ורוד, ואני בכלל לא אוהבת את הצבע הורוד… אבל איך אפשר שלא להתרגש?! 

DSCN3579   

כמובן, פגשתי גם חלמוניות גדולות… אמנם השנה לא פגשתי מרבד צפוף שלהן – אבל ראיתי מקבצים מאד יפים.
הראשון – חלמונית גדולה (עם כמה סתווניות התשבץ) מרכס בשנית בגולן: 

DSCN1072

אחר כך ירדנו דרומה: הנה מקבץ חלמוניות מאתר החלמוניות ליד להבים – 

DSCN3013

והאחרון ממורדות הר תבור – 

DSCN4029

ואם כבר היינו בתבור, עלינו לפסגה – ושם כל הדרך היתה מלאה בכרכומים. כרכום חורפי – 

DSCN4215  

הכרכומים הם פרחים מאד אהובים עלי – במיוחד אילו שיש להם עורקים סגולים על הפרח. הם מקסימים במיוחד. 

DSCN4277

את התמונות צלמתי:
ברכס בשנית, 20.10.2014
בגבעת עדה, 22.10.2014 וגם 10.11.2014
בשמורת ביתן אהרון, 6.11.2014
בשמורת חלמוניות להבים, 8.11.2014
בחורבת מלח, 10.11.2014
ברמת הנדיב, 14.11.2014
בחורשת הארבעים, 15.11.2014
ובהר תבור, 20.11.2014

DSCN2756

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

DSCN3710

ועוד משהו אחד: אני ממליצה על פרוייקט "בשבילים של סבא" – פרויקט של ענבל, שהכרתי דרך פייסבוק.
ענבל החליטה לבנות משחקי רביעיות פרחי ארצנו וחיות ארצנו, בעקבות סבא שלה.
ענבל פתחה פרוייקט ב-Headstart, ואני ממליצה לכולם להציץ, ואולי גם לתרום לפרוייקט.

תחילת העונה בשמורת בני ציון, 10.11.12

איזה יופי של סופשבוע היה! הגשמים פשוט נפלאים. ניצלנו הפוגה ונסענו לראות מה התחדש בשמורת בני ציון.
כזכור, שמורת בני ציון היא שמורה קטנה אבל עשירה מאד.
כבר בשולי השמורה פגשנו שלדג לבן-חזה יפהפה, ניצב על עץ ומסתכל:

השמורה עוד יבשה ברובה, הפריחה רק מתחילה: סתוונית היורה כבר פורחת –

וגם בן-חצב סתווי מציץ פה ושם בין הקוצים של סירה קוצנית.

כשאין הרבה פריחה, מסתכלים גם על הדברים הקטנים. למשל, הפרחים הזעירים של המתנן השעיר –
שיח שבעבר השתמשו בו ליצירת חבלים.

ארכובית שבטבטית פורחת –

וגם אספרג החורש –

ליד אחד השבילים פגשנו צב צעיר וחמוד: אחד שבקע ממש לא מזמן – תראו כמה הוא קטן ליד מטבע של שקל!

פגשנו גם את החיפושית הזו – בלפס יהודה (איזה שם מזוויע… ובלטינית: Blaps judaeorum) – היא בערך באותו גודל כמו הצבון

שאריות מהפריחה של שנה שעברה – צמחים יבשים של עכובית הגלגל,

החצבים כבר גמרו לפרוח, ועכשיו העלים שלהם מתחילים ללבלב –

ואז צִפּתה לנו הפתעה: קבוצה של כתמה עבת-שורשים:

כשנסענו חזרה, ראינו כמה אנפיות בקר מטיילות בשולי השמורה:

אחת מהן היתה אמיצה מספיק בשביל לתת לי לצלם "תמונת פספורט" שלה:

התמונות צולמו ב-10.11.2012 בשמורת בני ציון

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

טיול שבת אל שמורת בני ציון – 12.12.2009

 
בשבת נשארנו קרוב לבית -ובכל זאת קפצנו לטיול קצר בשמורת בני ציון.
כבר כתבתי כאן על שמורת בני ציון הקטנה, שאני מאד אוהבת – בגלל העושר המרוכז שלה.
וגם הפעם נהנינו בשמורה.
 

 
את פנינו קידמו בחיוך שני מיני פרחים מורכבים צהובים קטנים – הסביון האביבי, ופה בתמונה – צפורני חתול מצויות.
הפרח נקרא כך על שם הפרי שלו, שנראה כמו כפת חתול שכל הציפורנים שלה שלופות.
 

 
עלינו בשביל, וכשכבר תהיתי איפה הן – הן הציצו וחייכו אלי מכל עבר: החינניות! חיננית הבתה, גם היא ממשפחת המורכבים, פרח עדין ונחמד של ראשית החורף.
 

 
כבר הצגתי פה את החינניות, והזכרתי את התכונה שלהן לחייך אל השמש – הן מפנות את ראשן לכיוון השמש, ומחייכות…
 

 
המשכנו וירדנו אל עץ האקליפטוס הענק – וליידו באחו, ראינו את ההוכחה שהחורף כבר כאן – פורחת באדום עז ויפהפה…
 

 
כבר ציינתי שכל שנה, כשהכלניות הראשונות פורחות, נראה לי שהן אדומות יותר ממה שזכרתי? מבהיקות יותר ממה שזכרתי?
 

 
עוד הוכחה שהחורף כבר מתחיל – לפחות לדעת הצמחים – פרחה באיזורים הגבוהים יותר של השמורה:
 

  
 
המרסיה היפהפיה אמנם קטנה מאד,אך זה כלל לא גורע מיופיה!
 

 
המשכנו לטייל ופגשנו עוד מצליב זעיר – הפעם בגוון צהבהב-קרמי עדין –
 

 
כאן קצת נעצרתי… לא הייתי בטוחה מי זה. פניתי לפורום צמחי בר – ושני אנשים שאני מאד מעריכה זיהו לי את הפרח בתור כרוב החוף.
למען האמת, חשבתי על הכרוב – אבל אני מכירה את כרוב החוף כצמח גדול יותר, ואילו הפרט הזה היה "פרט רעב" – זעיר ואומלל.
 

 
כדי להזכיר לנו שהסתיו עוד לא לחלוטין סגר את ענייניו פה, עדין פרחו סתווניות היורה פה-ושם –
 

 
ראינו כמות נאה של זחלים מסתובבים על הצמחים הקטנים ובינהם –
 

 
אני משערת שזהו זחל של טוואי כלשהו. לא מצאתי אותו בספרים שלי. שאלתי בפורום שמירת טבע, ואני ממתינה לתשובה – ומבטיחה לעדכן אם תהיה.
 

 
בדרכנו חזרה, עצרנו במרכז הקניות המאולתר בכניסה לבני ציון. בד"כ אני לא עורכת קניות בשבת (עונג שבת אצלי קשור לפרחים וטבע) – אבל הפעם עצרנו בחנות "ספרים בכפר" – ואני שמחה לאמר שסוף סוף קניתי לי עותק של ה"משקולת הצהובה" – ב50 שקלים בלבד!
יש לי אוסף מכובד למדי של ספרים בנושאי בוטניקה של ארץ ישראל, אבל מגדיר מלא מעולם לא היה לי. עכשיו – יש!
 

 
 
כל התמונות צולמו בשמורת בני ציון, בתאריך 12.12.09
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
 
 

רשימה לבנה לשבועות

 
לכבוד שבועות החלטתי ללבוש לבן ולהציג פרחים לבנים.
השושן הצחור, שאין כמוהו בלבנים, כבר סיים את פריחתו – והרעיון שלי הפעם הוא לקחת פרחים שביום-יום כלל אינם לבנים, אבל פה-ושם יש מופע לבן שלהם.
כלומר, לבקנים.
 
כבר הצגתי פה שני לבקנים, ואני אזכיר אותם:
 
כלנית מצויה  – Anemone coronaria
ממשפחת הנוריתיים – שצלמתי ליד קיבוץ ארז, 15.2.2007 :
 

 
סתוונית היורה  – Colchicum stevenii
ממשפחת השושניים – שצלמתי בחורשת הארבעים, 1.12.2007:
 

 
ועכשיו אני מוסיפה, לפי סדר כרונולוגי:
 
בן חצב יקינתוני  – Scilla hyacinthoides
 
גם הוא ממשפחת השושניים,  שצלמתי בחורשת הסרג`נטים הנתניה,  31.3.2007 : צבעו של בן-החצב הוא תכלת-סגלגל. האחד הזה החליט להתחפש לקרובו החצב:
 

 
ומבט על פרח בודד מקרוב:
 

 
פעמונית קִפּחת  – Campanula rapunculus
 
ממשפחת הפעמוניתיים  – פרח נפוץ ומוכר, בצבע סגול עז.  במירון, ב-23.5.2007 – הפעמונית החליטה להחליף את הסגול בלבן.
 
  
 
כנראה יש משהו באווירו של הר מירון, שגורם לפרחים לרצות להטהר מצבעי היום-יום, ולהתקשט בלבן חגיגי. יש לי כמה צילומים של סחלבים לבקנים מהמירון.  הנה שוב הפעמונית:
 

 

דרדר כחול  – Centaurea cyanoides
ממשפחת המורכבים.
ב5.4.2008 ביקרתי בגן הבוטני של עָתַי יופה בנתיב הל"ה. זהו מקום נפלא, ושמעתי שעכשיו עתי עורך שם סיורים בתשלום. זהו גן מדהים שכולל כמה מהיפים והנדירים שבצמחי ארץ-ישראל.
בביקורי אז, עתי הראה לי דרדר כחול – שפרח בלבן:
 

 
הדרדר הכחול – עם צבעו הכחול העז – תמיד הקסים אותי. והנה, גם בלבן הוא מיוחד ומרגש:
 

 

שום תל-אביב  – Allium tel-avivense
 

גם הוא ממשפחת השושניים, פרח ורוד ומיוחד של מישור החוף שכבר הצגתי פה  – ואת האחד המיוחד הזה פגשתי בשמורת בני ציון, 19.2.2009
 
 

 
יקינתון מזרחי – Hyacinthus orientalis
 
עוד נציג יפהפה של משפחת השושניים, שככב אצלי בעבר.
בטיול במירון, בפורים האחרון – 10.3.2009 – ההר היה מלא יקינתונים. חגיגה תכולה לכל עבר. אבל בין המוני התכולים – גילינו בשביל הפסגה אחד לבן:
 
   
 
עכנאי יהודה – Echium judaeum
 
ממשפחת הזיפניים. פרח חביב מאד, שצובע מרבדים בורוד-סגול במרץ. בגבעת זקיף, מעל כרמיאל ב-21.3.2009 – הוא הפתיע אותנו בלבן.
 
 
 
ועכשיו, לכבוד החג – אני שוב מארחת בבלוג את אמא שלי – ציפורן חתול1. כשסיפרתי לה שאני מתכוונת להכין רשומה לבקנית לכבוד שבועות, היא תרמה לי עוד שני פרחים מיוחדים בלבן:
 
דם המכבים האדום – Helichrysum sanguineum
 
ממשפחת המורכבים. כשמו כן הוא – אדום. בעצם, האדום שבו איננו הפרח אלא מעטפת של הפרחים. הפרחים הם בצבע קרם, פורחים מאוחר יותר ופחות בולטים. אבל אין ויכוח על זה שהמעטפת היא אדומה לוהטת…
 
… פרט למקרים שבהם היא לבקנית: צולם ע"י ציפורן חתול1, ליד עפולה, 8.5.2009 :
 
 
 
ואין כמו לסגור את הרשימה הזו עם פרח מרהיב, לא משנה מה הצבע שלו:
 
מרווה כחולה – Salvia indica
 
המרווה הכחולה ממשפחת השפתניים כבר כִּכבה אצלי ביום העצמאות. היא גדולה ומרהיבה. בהר בנטל, ב-8.5.2009,  ציפורן חתול1 פגשה אותה בלבן!
 
 
 
חג שמח ולבן לכולכם!
כדאי מאד להקליק על התמונות ולהקיש על F11 על מנת לראותן בגודל מלא!!!
 
 

סתווניות משוגעות

אני חושבת שלא כולם ראו את סתוונית החרמון שפרסמתי לפני כמה ימים… התפוז   לא שלח הודעות. אז אני מפנה אתכם, ומזמינה אתכם לקרוא ולהגיב…
הפעם אני רוצה להראות תמונות של אנומליות שנתקלתי בהן.
לפרחים של משפחת השושניים, באופן עקרוני – כמשתמע משמם, יש ששה עלי כותרת וששה אבקנים לכל פרח.
 
אם, למשל, תבדקו את הסתווניות, השומים והחצבים שכבר פרסמתי פה – תראו שזה נכון לכולם.
אבל… פה ושם יש שונות. אנומליה. לפעמים זה מתבטא בצבע, לפעמים בצורת הפרח.
ואז מוצאים, במצוק הארבעים, בין שלל סתוונית היורה ורודות מחייכות – אחת לבקנית:

זו סתוונית היורה, לבנה לגמרי, שצלמתי במצוק הארבעים, 1.12.2007.
 
דוגמא חביבה אחרת, היא סתוונית היורה עם שמונָה עלי כותרת ושמונָה אבקנים:
 

מקסים, נכון? אותה פגשתי במעין צבי (כשבאתי לחפש נרקיס אפיל) ב18.11.2006
הנה עוד תמונה שלה, מזוית אחרת:
 

אבל שמונה עלי כותרת זה ממש לא מספיק לנו. איך אומרים, the more – the merrier !
הנה סתוונית היורה, עם לא פחות מעשרה עלי כותרת ועשרה אבקנים!
 

אותה פגשתי בירידה לחורשת הארבעים, השנה – 1.11.2008
 
ולא רק סתוונית היורה. הנה למשל, פרט עדין ויפהפה של סתוונית החרמון, עם שבעה עלי כותרת ושבעה אבקנים:
 

 
אותה צלמתי בעמק מן, 7.11.2008
הנה היא שוב, מזוית אחרת – עם אחותה הקטנה מבצבצת בצלה:
 

 
כתמיד, מוזמניים להקליק על התמונות ולהקיש על F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

סתוונית היורה – Colchicum stevenii

 
היורה חלף, ואפילו נהנינו ממנו. ואם היורה ירה – מיד צריך לחפש את הפרח המסמל את הסתיו יותר מכולם – סתוונית היורה.
 
אז יצאנו לנו אל מצוק הארבעים – והעיניים זהרו בורוד.
 

 
כבר בתחילת הירידה לחורשת האלונים הקדושים היה משטח ורוד ונפלא. ובהמשך – החגיגה רק התגברה. סתווניות חיכו וקרצו אלינו מכל כיוון ועבר.
 

 
בבודדים, בזוגות ובמקבצים. עדינות ונחמדות.
 

 
אם מסתכלים עליהן מלמעלה, נראה כאילו הן ממש מחיכות אלינו – אני תמיד חייבת לחייך אליהן בחזרה…
 

 
הפקעת של הסתוונית מכילה רעל – הקרוי "קולכיצין". (ושמה הלטיני של הסתוונית – קולכיקום, מאותו מקור). ברעל הזה משתמשים גם לרפואה – מפיקים ממנו תרופות שונות.
 

 
המקור לשם – הוא איזור ושמו קולכיס בצפון תורכיה, לחוף הים השחור. היוונים הכירו את תכונותיו הרעילות של הפרח, ולפי המיתולוגיה היוונית, הסתוונית היתה אחד הצמחים בהם השתמשה מדיאה המכשיפה, שגרה בקולכיס, התאהבה בגיבור יאסון ועזרה לו להשיג את גיזת הזהב.
 

 
בספרו של עזריה אלון "77 שיחות על טבע" כתוב שלסתוונית קוראים גם "בָּר-יוֹרֶה"
אני פשוט אוהבת לראות אותן מציצות בין הסלעים במצוק – כמו עציצים קטנים ומקסימים שנוצרו שם באופן טבעי.
 

 
כל התמונות צולמו במצוק הארבעים בכרמל, 1.11.2008
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.