ספלול מחוספס – Aristolochia scabridula

הספלול האחרון שלי לעת עתה (פורחים בארץ עוד שלושה מינים שטרם היה לי העונג לפגוש) הוא הספלול המחוספס.

  

הוא קרוי "מחוספס" בגלל העלים המחוספסים (שהם דומים מאד לאילו של הספלול הססגוני).


הוא נדיר למדי, אני מכירה אותו רק מהחרמון ומיער אודם. הוא לא מופיע במגדיר,  כלומר לא היה ידוע בארץ בראשית שנות ה-90.

  

גם הוא שרוע על הקרקע, וגם אצלו הפרחים חבויים בין העלים וצריך לחפש אותם –

אבל היום רציתי לדבר על הספלול בהקשר של חרקים.

הספלול הוא צמח פונדקאי חשוב מאד לכמה מיני פרפרים ממשפחת הצבעוני.
הראיתי פה בעבר (למשל) את הצבעוני השקוף והצבעוני הקשוט – שניהם מטילים את ביציהם על צמחי הספלול. והזחלים נהנים מהעלים. 

בתמונה מעל אפשר לראות זחל של פרפר צבעוני שקוף. הזחל הספציפי הזה נהנה אמנם מעליו של אחד ממיני הספלול האחרים (ספלול השדה, אם אני זוכרת נכון) – אבל כל עוד זה ספלול, זחלי הצבעוני השקוף ישמח לכרסם את העלים.

אם מסתכלים על הפרח מהצד, רואים שהמבנה הוא דמוי חצוצרה, הצינור רחב ומפותל. אברי הרביה (אבקנים, צלקת) חבויים בפנים.
כאשר חרק בא להאביק את הפרח, הוא נכנס פנימה – בעקבות הריח. בתוך הפרח יש שערות הפונות מטה ומונעות מהחרקים שנכנסו לצאת עד שהן נובלות. החרקים מבלים יום-יומיים בתוך הפרח עד שהשערות נובלות.


  

אבל מסתבר שלא תמיד החרקים לומדים מטעויות… חרקים שנלכדו ממהרים, אחרי שהשתחררו, להתפתות שנית ולהיכנס לפרח נוסף – כך הם מאביקים אותו. 

התמונות צולמו באתרים הבאים:
ביער אודם, 7.5.2011
ובחרמון, בתאריכים 21.5.2009, 5.5.2010 וגם 14.5.2010
הזחל צולם ברמת הנדיב, 1.1.2009

 

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

ספלול ססגוני – Aristolochia paecilantha

למרות חגיגות זיהום האויר מסביבנו, אני ממשיכה עם סדרת הספלולים שלי, אל ספלול נדיר ומיוחד: ספלול ססגוני.
הפרחים שלו גדולים בערך פי 2  מאילו של הספלול המטפס.

  

הספלול הססגוני הוא צמח שרוע – הוא גדל על הקרקע  והפרחים חבויים בין העלים:

  

 השם הלטיני של הספלול –  Aristolochia – בנוי משתי מלים ביונית עתיקה.
Aristos – פירושו "הטוב ביותר"
Lochia – זו לידה.
לפי האמונה העממית, צמחי הספלול נחשבים כצמח המקל על הלידה, אבל הפיקו ממנו גם סם להפלות, ולמטרות רפואיות נוספות.

     

הניצנים של הספלול גם הם נחמדים מאד – הם מזכירים לי קצת את הזחל מ"עליסה בארץ הפלאות", באיורים של ג'ון טניאל.

העלים עדיין בצורה דמוית לב,  אבל ה"מפרץ" רחב יותר. המרקם איננו מבריק, אלא רך יותר.

לפי המגדיר לצמחי בר בארץ-ישראל (של פרופ. פיינברון ופרופ. דנין), הספלול הססגוני הוא נדיר – אבל אפשר למצוא אותו גם בהרי יהודה ושומרון, גם בגליל ובבקעת כינרות, גם בגולן ובחרמון.
אני מכירה אותו רק מיער אודם ומהחרמון.

לגבי ה"ססגוני"…
לא הצלחתי למצוא הסבר למה הוא קרוי "ססגוני", שהרי צבעיו – ירוק וחום. הספלול המטפס מהרשימה הקודמת ססגוני (ונאה) יותר לדעתי.

  

התמונות צולמו בתאריכים:
5.5.2010 בחרמון
7.5.2011 ביער אודם

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא
והרשימה היום מוקדשת לנטשה, חובבת הספלולים

ספלול מטפס – Aristolochia sempervirens

היום אני מתחילה סדרה של שלוש רשימות על פרחים נדירים, עדינים ומיוחדים: הספלולים.

 

הראשון בסדרה הוא לטעמי גם היפה מבין השלושה: ספלול מטפס.

מבחינתי, הספלול המטפס הוא המוכר והידוע מכולם. אני מכירה אותו מהכרמל ומהמירון מאז ילדותי.

 

רק מאוחר יותר למדתי שהספלול הזה הוא נדיר למדי, וגדל בעיקר בהרים, מהשומרון וצפונה.

הפרי הטרי שלו נראה כמו כדור שיש לו חיבורים. מזכיר קצת תפרים בכדורגל…
כאשר הוא מבשיל, החיבורים הללו נפתחים, ונוצרת סלסילה שממנה מתפזרים הזרעים. אפשר לראות תמונה של הסלסילה באתר צמחית ישראל ברשת.

העלים של הספלול הם בצורת לב. אצל הספלול המטפס הלבבות מבריקים, מה שגורם בלבול בינו לבין שני מטפסים אחרים, נפוצים יותר – הטמוס והקיסוסית.

 אבל הפרחים של הספלולים הם יחודיים מאד, ואותם אי אפשר לבלבל.

באנציקלופדיה של החי והצומח, כתוב שבמהדורה הראשונה של המגדיר לצמחי ארץ ישראל – זו שהוציאו אייג, זהרי ופיינברון (שהיו מייסדי ענף הבוטניקה בארץ) קראו לספלול בשם "אוזניות" – בגלל דמיונו של הפרח לאפרכסת האוזן.
אבל לקראת הוצאת המהדורה השניה, הם החליטו – בתיאום עם אנשי האקדמיה לשפה העברית – לשנות את השם ל"ספלול", כי צורת הפרח הזכירה להם ספל.

 

הספלול הוא צמח אוהב צל, וגדל בחורשים. בעבר קראו לו "ספלול החורש", אבל כיון שיש כמה מינים של ספלולים שגדלים בחורש – הפכו אותו לספלול מטפס.  

התמונות צולמו:
באיזור חורבת רקית בכרמל, בתאריכים 1.4.2011, 30.3.2010, 9.4.2009
ובמירון, 8.5.2010

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

 

 

טיול למירון, 8.5.2010

בשבוע שעבר, סיפרתי לכם שאני מתכננת לעלות למירון – ואכן עליתי, עם כל המשפחה (כולל ציפורן חתול1). הצעתי לאנשים להצטרף, ולשמחתי,  גגג האחת (והיחידה!) הצטרפה אלינו, יחד עם משפחתה!
אז קודם כל – תודה לך גימלית יקרה! שמחנו מאד להפגש ולטייל יחד!

עוד לפני שהגענו לאיזור הטיול ונפגשנו עם שאר המטיילים, עצרנו בין ראמה לבית ג'אן, כדי להסתכל מלמטה על מישויה פעמונית שצמחה על המצוק:

נכון שהיא שווה מבט? או כמה?

משם הגענו אל הכביש העולה לפסגה, ושם פגשנו את גגג ומשפחתה. הילדון שלה והעננצ'יק שלי התחברו להם בשמחה ונעלמו לעבר האופק, כשמבוגר תורן זה או אחר מנסה לשכנע אותם לשמור איתנו על קשר עין. אבל באמת, מה יותר חשוב? פרחים, או איזו עונה של "הפיג'מות" היתה המוצלחת ביותר?!

בזמן שהם דנו בנושאים החשובים באמת, אנחנו חיפשנו רצועיות. זו רק תחילת העונה עבור רצועית הגליל (וגם כך הן מקדימות) – אבל ספרנו 27 עמודי פריחה, רובם עדיין בניצנים וחלקם יפהפיים. אחר כך, בשביל פסגה ובירידה אליו היו עוד ניצן ושני פורחים – כך שסגרנו את הספירה ב-30 רצועיות: מספר מכובד ללא ספק.

פרח מקסים נוסף שפורח לאורך הכביש הוא דרבנית התבור. לצערי, הפרט היחידי שמצאתי כשגגג היתה ליידי – היה פרט אומלל, בגובה כ-30 ס"מ. לפני כן ראיתי כמה פרטים יפים, וראויים לשמם.

דבורנית גדולה עדיין פרחה לצד הכביש – עוד סחלב מיוחד, שכאן פגשנו ממש את סוף הפריחה שלו.

לאורך כל המסלול שלנו התבשמנו בריח הנפלא של פרחי אחירותם החורש – שהם צהובים, דומים לרותם – אך גדולים יותר, וריחניים מאד.

צהוב נוסף, שכעת רק מתחיל לפרוח הוא השלהבית הדביקה, (ממשפחת השפתניים) שפרחיה נראים כמו שלהבות קטנות.

ופגשנו גם את הפטל הלביד פורח. הפרחים מזכירים לנו שהוא ממשפחת הורדניים, אבל לא שמעתי על מישהו שאכל מפירותיו…

נציג מכובד אחר ממשפחת הורדניים, שכעת פורח במלוא עוזו לאורך כבישי הגליל העליון הוא הורד – ורד הכלב. הפרחים שלו ורודים ביום הראשון, וככל שחולפים הימים – הם מלבינים.

בתוך החורש פגשנו את הספלול המטפס – פרח קטן ויפהפה, שפירותיו נראים כמו חצצוצרות קטנות.

אבל היום הזה היה שייך ללא ספק לפרפרים. הפרפר הנפוץ ביותר היה הסטירית המשוישת – שנקראת כך כי הצד התחתון של כנפיה נראה כמו אבן שיש. הסטירית הזו היא הפרפר הראשון שהצגתי בבלוג שלי.

כמו שאפשר לראות, הסטירית אוהבת את הקוצים המורכבים. בשלוש התמונות הקטנות הסטיריות יושבות על דרדר מצוי (ואילו שלושה פרפרים מתוך עשרות שפגשנו) – ובתמונה הגדולה, הסטירית יושבת על חוחן הקנרס.
חוחן הקנרס הוא עוד קרוב של הקנרס – הארטישוק. ולא, זהו לא ארטישוק. עדיין, זהו קוץ מרשים (הצמח מגיע לגובה של כ-2 מטר) ויפה. הנה הוא, עם דבורה מסוג מחושית:

פגשנו עוד שלל פרפרים וחרקים, כולל זוג פרפרי סטירית פקוחה שעסקו בהזדווגות, והמון המון מושיות – פרות משה רבנו – שרגשו במיוחד את הצ'ופון של גגג.
סטירית פקוחה נקראת כך בגלל העיניים שעל הכנפיים העליונות. הן מסוות את עצמן על ידי "עצימת" העין: החבאת הכנפיים העליונות בין התחתונות, ואז הפרפר נראה כמו קליפת עץ.  

וגם פעמוניות קיפחות – שהיו ברובן בסוף הפריחה. אבל הספקנו לראות כמה לבקניות. כאן: מימין פעמונית בצבע הרגיל, ומשמאל – הלבקנית.

ולקינוח, מצאנו שלל בני-חורש רחבי-עלים, בגוונים שונים ויפהפיים

אחרי הטיול, נסענו למסעדה… אבל זה כבר סיפור אחר לגמרי.

הטיול היה נעים מאד (אני אוהבת את המירון…) והחברה – נפלאה, שמחנו מאד להכיר את הגימלית ואת משפחתה!

 

התמונות צולמו במירון, 8.5.2010
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!