Vicoli di Toscana

דוד שלח לי הערה לגבי רשימת הדנאיות מאתמול – הוספתי אותה (ועוד תמונה נפלאה אחת) לרשימה. אתם מוזמנים להסתכל ולקרוא.
אבל היום אני חוזרת לאיטליה, ולא סתם – אל הסמטאות הצרות והמקסימות של הערים היפהפיות בטוסקנה.

לערים אנחנו נכנסים דרך השער, כמובן – השער בתמונה מעל הוא של מונטפולצ'יאנו, ובתמונה הבאה – של פיאנצה.

כשעוברים את השער, רואים את רחובות העיר – Colle di Val D'Elsa במקרה הזה.

ליתר דיוק, אפשר לומר שאילו סמטאות העיר.

פה ושם מגלים הפתעות – פיאצה קטנה ובה פסל. כאן – זהו עמוד האריה של מונטפולצ'יאנו, שהזכרתי ברשימת האריות שלי.

מה שמאד בלט לי היה השמירה על נקיון ואסטתיקה. בכל מקום יש עציץ פורח, והרחובות נקיים. כלום לא זרוק.

רוב הערים העתיקות הללו – כל אילו שאנו ביקרנו בהן – בנויות על הרים. כיון שכך, הרבה מהסמטאות הן תלולות מאד.

ולפעמים יש זויות שנראות ממש בלתי אפשריות…

גם בסיינה – שהיא עיר גדולה יותר – אפשר למצוא זויות מעניינוות. הרחוב הזה – שכן, זה רחוב רחב ולא סמטה – יורד ממרכז העיר העתיקה אל איזור החניונים והעיר החדשה.

 ישנן סמטאות שממש לא נראה לי שכדאי להכנס אליהן עם רכב. לאיטלקים, לעומת זאת, יש דיעה אחרת…
הנה, למשל, רחוב באורבייטו:

ויש רחובות, שאפילו לאיטלקים הם צרים מדי – ואין בהם מכוניות.

אבל אם יש מכונית, כדאי שתהיה חניה ליד הבית…

בזכות המיקום, לכל עיר ישנם נופים מרהיבים – עוד אחזור אליהם ברשימה אחרת.

הסמטאות מתפתלות להן, ובמונטפולצ'יאנו שמענו לפתע מוזיקה קלאסית – נדמה לי שזה היה קונצ'רטו של ויולדי.
אחרי כמה פיתולים מצאנו את מקור המוזיקה – רביעית נגניות כלי מיתר.

אבל גם הרכבים קטנים יותר מפיקים מוזיקה נעימה…

זהו, עד כאן סיורנו בסמטאות – הנה שער היציאה מהעיר  

התמונות צולמו בערים הבאות –
Orvieto – אורבייטו – 28.7.2012 – אגב, אורבייטו היא דרומית יותר ואינה בטוסקנה, אבל מבחינת מבנה העיר – היא דומה מאד.
Pienza – פיאנצה – 29.7.2012
Montepulciano – מונטפולצ'יאנו – 29.7.2012
Colle di Val D'Elsa – קולה די ואל ד'אלסה – 29.7.2012
Sienna – סיינה – 30.7.2012
כתמיד, מומזנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

יש ערים בעולם שברגע שאתה עובר בשעריהן הן מחבקות אותך

כך כתב לי סבא של דנדן על רומא, בתגובה לרשימת החתולים ברומא.
ומיד אמרתי שאני מבינה אותו. גם אני הרגשתי ככה – מין חיבוק חם של עיר ענקית, ומצד שני – ביתית.

ולכן אני מקדישה עוד רשימה אחת לרומא – לסמטאות, לרחובות – לעיר.
אחד הרחובות המקסימים בעיר הוא ויה ג'וליה – Via Giulia. רחוב שנבנה לפאר את שמו של האפיפיור יוליוס השני. שם, כזכור, ניצבת מזרקת המסיכה (שהראיתי ברשימת המזרקות) – וגם כנסית סן אוגוסטינו, שבה רפאל ניסה את כוחו בציור בסגנון מיכאלאנג'לו.

לא רחוק מויה ג'וליה נמצא קאמפו די פיורי – Campo di Fiori – משמעות השם היא "שדה הפרחים", וזהו השוק העירוני. המלון שלנו היה באחת הסמטאות היוצאות מהשוק, ולכן עברנו בו פעמים רבות.
השוק נפתח בשעות הבוקר המוקדמות – כשיצאנו בבוקר הדוכנים עמדו מלאים כל טוב – ובצהרים סוגרים ומפנים הכל. בערב, כשעברנו בכיכר – היא נראתה כמו כל כיכר אחרת ברומא – נקיה, עם פסל במרכז – ללא שום רמז לדוכנים, למזון, לקופסאות שהיו שם במשך היום.
מאד התפעלנו מהסדר והנקיון. זה, למשל, דוכן העגבניות –

אני ממליצה ללכת לטייל לאורך הטיבר בשעות הערב. בקיץ השמש שוקעת מאוחר – את התמונה הזו צלמתי אחרי 8 בערב, ובמדרגה התחתונה לצד הנהר יש דוכנים ומסעדות שנחמד לטייל בינהם.

 אחת הכיכרות הבולטות בעיר זו פיאצה ונציה. את המבנה הענקי שבכיכר רואים למרחקים – והוא לא אהוב על הרומאים. דלית סיפרה לנו שהם קוראים לו בלעג "עוגת החתונה" או "השן התותבת" – בגלל צבעו הלבן המבהיק.
זהו מונומנט אימתני שנבנה לכבוד ויטוריו עמנואל השני – Vittorio Emanuele II – שהיה המלך הראשון של איטליה המאוחדת. במרכזו נמצא קבר החייל האלמוני.

את תמונת "Il Vittorio" צלמתי מהמרפסת שבתמונה הבאה:
המרפסת הזו ממקומת בקצה המערבי של הגנים הגדולים ברומא – גני וילה בורגזה – Villa Borghese. כבר הזכרתי את הגנים, שיש בהם מזרקות נחמדות, מוזיאונים מעניינים וגם גן החיות של רומא נמצא שם.
בקצה המערבי ישנה מרפסת תצפית – לכיכר שם קוראים Piazzale Napoleone I (מה שמביא אותי לשאול את דוברי האיטלקית – מה ההבדל בין Piazza ל-Piazzale? )
וממנה אפשר לראות את כנסית סן-פטרוס, את הטיבר, את בתי המשפט ועוד ועוד.
אם תסתכלו במרפסת שבקומה התחתונה, תראו שגם שם יש מזרקה… מאד רציתי לעלות אל המזרקה הזו – אך זהו שטח סגור לקהל.

מהמרפסת יורדות מדרגות אל אחת הכיכרות הגדולות בעיר – Piazza DeI Popolo – כיכר העם.
וכדרך אגב – מהמדרגות היורדות לכיכר מגיעים אל מרתף טחוב שבו יש תערוכה מקסימה – ההמצאות של לאונרדו דה-וינצ'י. הם לקחו את השרטוטים שלו, ובנו על פיהם את המכונות של לאונרדו – מנופים, מכונות יריה, מצנחים, חליפת צלילה, מנועי בוכנות, אופניים, ואפילו פסנתר אישי. מעניין מאד לראות את המוצגים – ואת חלקם אפשר גם להפעיל – מה ששימח מאד את הילדים.

הכנסיה העיקרית בכיכר הזו היא כנסית Santa Maria DeI Popolo, שבה יש תמונות נהדרות שצייר קאראווג'יו. הפעם נאלצנו לוותר, כי הילדים סרבו לעלות לכנסיה.

מאד נהניתי לטייל בסמטאות – לראות מרפסות נפלאות עמוסות עציצים:  

או בתים חבויים לגמרי מאחורי סבך מטפסים –

ביקרנו גם במדרגות הספרדיות – אחת הכיכרות הידועות ביותר בעיר – Piazza Di Spagna, שנבנו על מנת להסדיר את הדרך בין שגרירות ספרד לותיקן.

ותמיד טוב לסיים את הביקור בפיאצה נאבונה. זו כיכר גדולה ומרשימה, שתכנן ברניני. היא מוקפת ארמונות מפוארים ובתי קפה יוקרתיים, ומלאה בציירים, אומני רחוב, רוכלים ותיירים.

עד כאן הטיול ברומא – אני מקווה שנהניתם מהחיבוק, וממליצה לכם ללכת לטייל בסבך הסמטאות…
התמונות צולמו ברומא, בתאריכים 24-28.7.2012

מוזמנים לקחת לעצמכם איזו גלידה טובה, ולהקליק על התמונות כדי לראותן בגודל מלא.