חדשות מרעישות ותצפית מיוחדת

שוב אני זונחת את פרחי אוקטובר (יש לי עוד חוב אחד) ואת הרשימות מארה"ב (לא ספרתי עדיין כמה רשימות יש לי…) – בשביל חדשות מרעישות ונפלאות לכל חובבי הטבע!

בשמורת החולה נמצא מחדש עֲגֻלָּשׁוֹן שְׁחוֹר-גָּחוֹן – סוג של דו-חיים, קרוב נדיר של הצפרדע, שעולם המדע היה בטוח שהוא נכחד!
לראשונה, אחרי כמעט 60 שנים – (57 שנים ליתר דיוק…) יש צילומים והוכחות שהעגלשון עדין חי!

ראשית, לגבי העגלשון – זו צפרדע כהה וקטנה. היא נקראת כך כי הלשון שלה עגולה, ואינה משמשת ללכידת חרקים. היא מעט פרימיטיבית יותר מהצפרדעים.
הגחון – כלומר, תחתית הגוף שלה – שחור מנוקד.
העגלשון נתגלתה בארץ בשנת 1940, ע"י פרופסור היינריך מנדלסון, פרופסור לזואולוגיה, ממייסדי אוניברסיטת ת"א, ואחד הראשונים שהבין את חשיבות שימור הטבע; ופרופסור היינץ שטייניץ שהיה ביולוג ימי באוניברסיטה העברית.
פרופ. מנדלסון הגדיר את העגלשון כמין אנדמי לארץ.
מאז ייבוש החולה, בשנת 1953, לא נצפתה הצפרדע הזו בארץ – היא מסומנת כ"נכחדה" בכל הספרות.
היא מופיעה גם בפוסטר הדו-חיים שנחשבים שנכחדו של Conservation International  : בשורה התחתונה, Hula Painted Frog –

והנה, השבוע – במהלך סיור באיזור סגור לקהל בשמורת החולה, הפקח יורם מלכה פגש צפרדע. צפרדע כהה, קצת מוזרה… הוא עצר לבדוק אותה – ונשימתו נעתקה. הוא בדק במגדירים, השווה את הגחון השחור המנוקד – והזמין מומחה לדו-חיים – את ד"ר שריג גפני מהמרכז האקדמי רופין, כדי לאמת את הזיהוי.
העגלשון שנתגלה זו נקבה, הם מדדו אותה וצלמו אותה, והיא כמובן תוחזר לשמורה. עכשיו צריך רק לחפש את שאר המשפחה שלה…
אתם מוזמנים לקרוא בשמחה את הסיפור המלא, ולהנות מהתמונות –
 כתבה באתר ynet, כוללת תמונות עדכניות וגם את התמונות הישנות של פרופ' מנדלסון
 כתבה באתר הארץ, עם תמונה יפה
 כתבה באתר NRG

קישורים נוספים – שוודאי ישונו בימים הקרובים:
 עגלשון באתר IUCN – רשימת המינים האדומים העולמית
 עגלשון באתר החברה להגנת הטבע – רשימת המינים האדומים בארצנו
 בויקיפדיה – כמובן – מישהו כבר דאג לעדכן את התגלית.




ומהתרגשות אחת, להתרגשות שניה – אתמול הייתי בהשתלמות רת"ם בגולן. נרטבנו היטב, אבל רגע לפני הגשם היתה לנו תצפית מיוחדת – דווקא בציפור, לא בפרח.

זו ציפור שיר קטנה ונחמדה, וברגע הראשון – הצפרים בחבורה לא היו בטוחים מי היא. אבל מהר מאד נשלפו המשקפות והמגדיר, והציפור זוהתה בתור סלעית חלודת-שת, מין שמקנן בטורקיה, צפון עירק ומערב אירן.
היא קרויה גם סלעית כורדית – או באנגלית Kurdish Wheatear, ובלטינית – Oenanthe xanthoprymna
בחורף היא נודדת דרומה אל חצי האי ערב – ואז לפעמים אפשר לראות אותה גם בארצנו.
זו תצפית נדירה ומיוחדת בציפור מקסימה. ואני חייבת תודות לאילון, לנעמי ול-Aetos – הצפרים בחבורה, ששמו לב אליה, הראו לי אותה, וכמובן גם זיהו אותה.

את העגלשון אני מקווה לפגוש ביום מן הימים,
את הסלעית צלמתי במורדות רמת הגולן, 16.11.11 – וכמובן שרצוי להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

 

סלעית לבנת-כנף – Oenanthe lugens

למרות שהתמונות שלי הן תמונות צבע, היום אני מציגה ציפור בשחור-לבן.

הציפור שלי היום מתוארת בתור "הנפוצה והשכיחה ביותר בין הסלעיות השחורות-לבנות במדבריות ישראל" (מתוך האנציקלופדיה לחי ולצומח)

  

ואתם יודעים מה? הם צודקים. הכירו את הסלעית לִבנת-הכנף:

ביומיים שהסתובבנו במדבר, פגשנו את הסלעיות הללו בכל נקודה שעצרנו בה, וגם ראינו בדרכנו עוד ועוד.

לסלעית לבנת-הכנף יש לחיים, גרון וצוואר שחורים, והכנפיים הן שחורות בחלקן העליון, ולבנות בבסיסן. בזמן תעופה הכנפיים נראות לבנות, ומכאן השם.

אבל סימן הזיהוי המובהק ביותר לסלעית הזו – הם התחתונים האדמדמים-חומים שלה! או בשפה יפה יותר: "הגוון החלוד של התת-שת". זוהי נקודה שבד"כ קשה יותר לשים לב אליה בצילומים – ולכן שמחתי מאד כשראיתי את התמונה הבאה: כאן רואים בבירור את הכתם האדמדם בתחתית הבטן של הציפור, ואנחנו יכולים להיות בטוחים שזו אכן הסלעית לבנת הכנף.

 הסלעית הזו אמנם שחורה-לבנה, אך היא בהחלט מוסיפה צבע וחיים למדבר!

 בארץ אפשר לפגוש את הסלעיות הללו בעיקר בנגב ובמדבר יהודה, אך היא עולה גם צפונה, אל איזור השומרון.

 

הסלעית הזו היא יציבה בישראל. כלומר, היא חיה כאן כל השנה, ואפילו מקננת ומגדלת את גוזליה.
זאת בניגוד לציפורים אחרות, שנודדות – סלעית חורף, למשל, מגיעה אלינו רק בחורף. כלומר היא חורפת אצלינו.
סלעית קיץ – מגיעה אלינו רק בקיץ (מדהימים השמות האילה! פשוט גאוניים) – כלומר, היא מקייצת אצלינו.
סלעית אירופית, שכבר הצגתי בבלוג – היא חולפת. כלומר, היא עוברת אצלינו בדרך מ.. אל… – ועוצרת רק לזמן קצר, בעונות המעבר.

 עוד תמונה אחת שרציתי להציג – לא של סלעית, אבל כן מהדרום: עורב חום-עורף מרחף מעל למכתש רמון. צלמתי אותו במצפה רמון, מהטיילת.

 התמונות צולמו במקומות שונים בנגב (ממשית, בורות לוץ, מצפה רמון, ובין לבין) בתאריכים 1-2.10.2010

 כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

 

 

סלעית אירופית – Oenanthe oenanthe

בחוף השרון, עוד באוקטובר, פגשנו סלעית:
 

 
היא עמדה לה שם, בקצה המצוק –  והסתכלה מסביב. מחפשת ציד – כלומר, חרקים.
 

 
ואני התחלתי להקליק על המצלמה…
 

 
זוהי סלעית אירופית, ציפור בעלת תפוצה עולמית רחבה מאד. אלינו היא מגיעה באביב ובסתיו.  בסתיו היא "לבושה" בגוונים חומים-אפורים, באביב – הפס השחור על הכנף מודגש יותר.
 

 
כל התמונות צולמו בחוף השרון, 11.10.2008
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.
 
 
 

סלעית שחורת בטן – Oenanthe leucopyga

 
 
במצפה רמון, עצרנו בתצפית על המכתש. אנחנו מאד אוהבים את נקודת התצפית הזו, והרבה פעמים אפשר גם לראות שם יעלים.
הפעם חיכתה לנו שם ציפור:
 

 
הציצה לפה,
הציצה לשם
 

 
ירדה רגע למטה –
עלתה בחזרה
 

 
זוהי סלעית שחורת בטן, פרט צעיר. כשהוא מתבגר – נוספת לו גם כיפה לבנה.
השם הלטיני שלה – סלעית לבנת-זנב – הולם אותה יותר לדעתי, אבל ככה זה.
   

כל התמונות צולמו במצפה רמון, 13.11.2008
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.
 
שבת שלום!