אילנית מצויה ועוד דוחיים

ביום רביעי, במסגרת השתלמות רת"ם, טיילנו במאגרי מים בדרום רמת הגולן. היינו במקומות מיוחדים מאד, חלקם שלוליות מתייבשות, חלקם מעיינות, וגם מאגר מים סכור.
הפעם, פרט למספר צמחים מיוחדים – לכדו את עיני האילניות. ליד כל שלולית או ביצה שהיו בהם מים, קיפצו אילניות. – אילנית מצויה – Hyla savigni.
הראשונה שראיתי היתה בוגרת – באורך של כארבעה סנטימטרים –

 

אבל הרוב היו צעירות-קטנטנות, באורך של סנטימטר אחד ומטה.

האילנית אינה צפרדע! היא שייכת – כמו הצפרדע – לסדרת חסרי הזנב במחלקת הדוחיים, אבל היא בת למשפחה נפרדת.
בסיור רת"ם, הצמחיה מסביבנו רחשה אילניות. כל צעד גרם לעשר אילניות לקפץ ולברוח הרחק מאיתנו…

מחלקת הדוחיים – זהו תרגום של המילה היוונית Amphibia – שפירושה חיים דו-צדדיים. ראשן האילנית בוקע מביצה במים, וחי במים במשך פרק חייו הראשון. הראשן נראה כראש עם זנב, ללא גפיים וללא איברים נוספים.
במשך הזמן, מתפתחים האיברים – הגוף גדל, והגפיים צומחות. בסופו של דבר, הזנב נעלם. קצב ההתפתחות תלוי בסביבה – אבל בד"כ תוך שנה הוא מגיע לבגרות. אילניות יכולות לחיות כ-20 שנים.
כאן אפשר לראות אילנית זעירה, שעוד לא סיימה את ההתפתחות – ועדיין יש לה זנב:

האילנית אוהבת לשהות על עצים ושיחים בקרבת המים, ומכאן שמה. רוב האילניות ירוקות, אבל זה לא קבוע – הן מחליפות צבע במהירות בהתאם לסביבתן: חום, חום-שחור, אפרפר, ירקרק, צהוב – ולפעמים גם כתמים – ירוק מנומר בנקודות אפורות, וכיו"ב.
בדרך כלל, צבעם של אילניות שיושבות על העלים והצמחים – יהיה ירוק. אילו שבבוץ – יהיו חומות-אפורות. אילו שעל גזעי עצים – יהיו חומות-מנומרות…
מה שקבוע הוא צבע הגחון – הוא תמיד בהיר.

חלקן נראו לי כמו אבני חן זעירות על העלים:

בתמונה הבאה אפשר לראות אילנית בוגרת (שפגשתי בכרמל, 19.2.2005) – שימו לב לגוף החלקלק, ולעיניים שמוסוות על ידי הפס החום לאורך גופה –

האילניות, כאמור, חיות במקווי מים. מקווי המים בארץ התמעטו מאד, ואיתם גם בעלי החיים הגרים שם. כיום אפשר לפגוש אילניות במישור החוף בשלולית דורה בנתניה, בבאסה בהרצליה, ובעוד כמה בריכות עונתיות. בהרים מצבן טוב יותר – הן חיות ליד מעיינות שונים.
לפי הכתוב באתר החברה להגנת הטבע, בעשר השנים האחרונות חלה הפחתה של למעלה מ-30% במספר אתרי-ההטלה הפעילים. כיום גם האילנית היא מין אדום – כלומר, מין בסכנת הכחדה.
באחד המעיינות שהיינו בהם, ראיתי אבן קטנה – ועליה מתחממות שתי אילניות. אני מזכירה שכל אחת מהן היא בגול של סנטימטר לערך… כל קנה המידה פה פצפון:

הזוג הזה (וגם האחת שעברה בשחיה לידן) מאד מצא חן בעיני – אז התעכבתי שם:

אחת האילניות שצלמתי החליטה שהיא לא רוצה להיות האובייקט: היא מעדיפה להיות הצלם. ולכן היא קיפצה לה על מצלמתו של עמית (מנהל פורום שמירת טבע) – במטרה להגיע לצד הצלם:  

אחד הצמחים הנפוצים מסביב לשלוליות המים הוא פספלון דו-טורי – ועליו מטפסת האילנית כאן:

בארצנו חיו בעבר שבעה מינים של דוחיים, ואחד מהם נכחד מהעולם (לא רק מהארץ).
מתוך שבעת המינים הללו, שני מינים הם מסדרת בעלי-הזנב – טריטון הפסים וסלמנדרה כתומה – שניהם מאד נדירים כיום.
חמשת המינים האחרים הם מסדרת חסרי הזנב – כלומר, צפרדעים וקרוביהן –
המין שנכחד הוא עֲגֻלָשוֹן שחור-גחון, שהיה מין דומה לצפרדע, בעל לשון עגולה וגחון שחור מנוקד. הוא נכחד עם ייבוש החולה.
המין שהיה הנפוץ ביותר בארץ (ודווקא אותו לא צלמתי…) הוא הקרפדה הירוקה. היא ניכרת בגב מגובשש, וכמו כל הדוחיים, גם היא מוגדרת בסכנת הכחדה.
עדכון: בשנת 2011, נתגלה העגולשון מחדש בשמורת החולה! מסתבר שהם לא נכחדו, אלא היו ועודם מאד נדירים! 

מבין הדוחיים בארצנו, היחידה שעונה לשם צפרדע – היא צפרדע הנחלים. בתמונה פה אפשר לראות פרט צעיר – הגדולות הן בד"כ באורך 10 ס"מ, ומגיעות אפילו ל-15 סנטימטרים.
גם צפרדע הנחלים אינה בעלת צבע אחיד – מירוק בהיר ועד חום. אצל צפרדע הנחלים בולט הראש המשולש – בניגוד לקרפדה, שראשה מעוגל יותר. הצפרדעים הן קניבליות! אם תשימו שתי צפרדעים בגדלים שונים זו ליד זו – הגדולה תטרוף את הקטנה יותר.
גם אצל צפרדע הנחלים, העיניים מוסוות כחלק מפס שעובר בצידי הגוף. כיום, צפרדע הנחלים היא הדוחי הנפוץ ביותר בארץ, אבל היא מוגדרת כמין בסיכון עולמי.

הדוחי האחרון ברשימה הוא חַפָּרִית עין-החתול, שכיום שמה שונה לחפרית מצויה.
אם מסתכלים על העיניים שלה, רואים מאיפה מגיע השם "עין החתול". יש לה אישון אנכי, כמו לחתולים – בניגוד לשאר הדוחיים שהראיתי פה, שאצלם האישון עגול. החפרית קבלה את שמה כי היא אוהבת להתחפר בבוץ. גם הצבע שלה בוצי. החפרית היא בסכנת הכחדה חמורה – לפי ההערכות, יש מאות בודדות של חפריות בארץ.

התמונות צולמו:
בכרמל – 19.2.2005 – האילנית הבודדת
בשלולית דורה – 26.5.2007 – צפרדע הנחלים
ובגולן – 9.6.2010 – כל השאר.

 כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא! 

ולסיום, שיר מתבקש:

מודעות פרסומת

נופר צהוב – Nuphar lutea

 
במעבר חד, אני נוטשת את נהר המרסד  – אבל נשארת עם סביבה מימית, ועוברת אל נחל הירקון.
בשבת האחרונה ביקרנו בגן לאומי מקורות הירקון (בין צומת ירקון לצומת סגולה, ליד כפר הבפטיסטים) – הגן חביב, בעיקר אם אתם רוצים לערוך פיקניק רגוע בצל עצי האקליפטוס, ולהשקיף על החלקים הפחות-מזוהמים של הירקון.
 

 
בנחל ישנם איזורים כמו בתמונה מעל – מכוסים עלים רחבים. אילו עלים של פרח שפעם היה נפוץ ברוב נחלי מישור החוף – הנופר הצהוב.
 

 
 יצאנו גם מתחומי הגן הלאומי והמשכנו אל "בריכת הנופרים" – והופתענו לטובה.
זהו מבט כללי על הבריכה:
 

 
בספרות כתוב שהנופר פורח בין יוני לספטמבר. הנופרים בבריכה שכחו לקרוא את הספר, ובזכות זה אנחנו פגשנו פריחה נאה.
 

 
כאמור, הנופר היה נפוץ, אבל בגלל הייבוש המסיבי של ביצות ונחלים, והזיהום של מה שנשאר – הנופר התמעט והגיע לסף הכחדה בכל הארץ. לא רק במישור החוף – אם כי שם, בגלל הלחץ וכמות האוכלוסיה, הפגיעה הקשה ביותר.  (כבר הזכרתי פה בבלוג את הביטוי "לא משלמים ארנונה")
 

 
כמו שכתוב באתר Wildflowers
 
הרס בתי הגידול המימיים הביא אותו לסף הכחדה. נוספה לכך גם פגיעתן של הנוטריות אשר התפשטו בארץ בעשרות השנים האחרונות ומכרסמות את צמחי המים מסכלות כל נסיון להשבתו אל בתי הגידול מהם נכחד.
 

 
הנוטריה, למי שלא מכיר, היא מכרסם בינוני, שמוצאו בדרום אמריקה. הוא הובא לארץ כדי לגדל אותו, ולהשתמש בפרווה – לפני כ100 שנים. אבל… בגלל הבדלי מזג האוויר בין ישראל להרים של דרום אמריקה, הפרווה של הנוטריה פה היא מדולדלת ודקה יותר. לא טובה למעילים וכיו"ב. אז מה עושים? משחררים את החיות. "נו, שילכו. מה זה משנה. לנו הן לא מועילות."
 

 
כיום, מי שרוצה לראות נופר צהוב במישור החוף – יכול לעשות זאת בבריכת הנופרים של מקורות הירקון, או בגן הבוטני של אוניברסיטת ת"א.
 

 
אם נתרחק ממישור החוף, אפשר לפגוש את הנופר בכמה נקודות בעמק החולה ובמקורות הירדן. אני פגשתי אותו בגן הבוטני שפתחו באגמון החולה.
 

 
העלים של הנופר הם בעלי משקל סגולי נמוך מזה של המים, ולכן הם צפים על פני המים. הם גדולים מאד, בשביל להגדיל את רמת הפוטוסיתזה שהם עושים.
 

 
קראתי שוב את הרשימה שלי, והנופרים המקסימים לא מצליחים להסתיר את הגוון הכחול-עצוב של הרשומה עצמה. אני מקווה שגם הנכדים שלי יזכו לראות את הפרח הזה בסביבתו הטבעית, מאיר את הנחל שזורם סביבו בצהוב עז ומקסים.
 

 
כל התמונות צולמו במקורות הירקון, בתאריך 19.12.2009
 

 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!