סטירית פקוחה – Maniola telmessia

IMG_9364

חזרנו מחופשה בלונדון, ויש לי המון המון תמונות לסדר. 

DSCN3870

אמנם זו היתה חופשה עירונית לחלוטין – לא יצאנו כמעט מהעיר – אך בכל זאת, באחד הלילות התעוררתי בשעה 3 לפנות בוקר, הצצתי מהחלון סתם כך – וראיתי ברחוב למטה (היינו בקומה 6) צמד שועלים!
בגלל החושך והמרחק לא צילמתי, ויחד עם זאת – זה באמת היה מרגש מאד. 

IMG_8547

אז עד שאתחיל לארגן את התמונות מלונדון – קבלו את אחד הפרפרים הנפוצים באביב המאוחר: סטירית פקוחה. 

IMG_8546

הסטירית שייכת למשפחת הסטיריתיים, שלאחרונה – כמו הרבה אורגניזמים עוברת שינויים בהגדרות. כיום היא נחשבת לתת-משפחה במשפחת הנימפיתיים. 

IMG_8907

הסטירית נקראת פקוחה – בגלל ה"עין" בכנף העליונה. כשהיא מנסה להסוות את עצמה, היא מקפלת את הכנפיים העליונות אל בין התחתונות, ונראית כמו עלה יבש. 

DSCN5909

בתמונה מעל אפשר לראות את הסטירית נהנית מהצוף של פואנית איטלקית, בנחל שורק. בתמונה הבאה – היא מקפלת את הכנף העליונה, וכמעט נעלמת מהעין. 

IMG_2250

הסטירית הפקוחה היא פרפר מזרח תיכוני – אפשר למצוא אותה באירן, בטורקיה ועד אלינו, בעיקר באזורים עם מזג אוויר ים תיכוני. 

IMG_1675

במבט ראשון הסטירית הפקוחה נראית סתם כמו פרפר חום. בתמונה הבאה היא נהנית מצוף הפואנית, יחד עם לבנין הכרוב (שהוא אחד הפרפרים הנפוצים בתבל): 

DSCN5908

אבל אם מסתכלים, הדוגמא החומה על הכנף, בשילוב הכתם הכתום וה"עין" הם חינניים למדי: 

IMG_9377

כמו שאפשר לראות בתמונות, הסטירית נהנית מצוף של פרחים רבים. למשל, בתמונה הבאה: פיגם מצוי.  
IMG_7761

ובתמונה הבאה – לטם שעיר

IMG_1676

וגם דרדר מצוי – שהוא אמנם מצוי, אך מאד רבגוני. למשל, כאן יש פרט לבן עם אבקנים ורודים: 

IMG_7814

וכאן – דרדר מצוי ורוד – 

 IMG_9362

את התמונות צלמתי –
במירון, בתאריכים 4.6.2011 ו-24.5.2015
בנחל כזיב, בתאריכים 12.5.2012 ו-10.5.2013
בנחל גוש חלב, 11.6.2011
בנחל כלח בכרמל, 3.5.2013
ובנחל שורק 16.6.2015 

DSCN5912

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא! 

IMG_9380

פנו דרך, מי זה בא? אנוכי הוא, בן ארבע!

מזל טוב! היום אני חוגגת את הבלוגולדת הרביעי שלי!


סטירית פקוחה על לטם שעיר

לכבוד החגיגה יצאתי להתפרפר לי עם פרפרים במירון, ופגשתי גם את רצועית הגליל הנהדרת.

 

הפרפרים בטיול הזה שיתפו איתי פעולה באופן מקסים. היפה מכולם (בעיני) היה פרפר נמפית היערה, שלאחר שבדק את האוטו שלי מכל הכיוונים, נעמד לכמה שניות גם על מקל ההליכה שהיה בתיק שלי.
אמנם לא יכולתי לצלם אותו על התיק מאחורי, אבל על האוטו הוא דגמן בצורה מאד יפה:

בשביל פסגה פגשתי פרפר עדין עם צבע ירקרק מטלי – מיוחד ומקסים, ודגמן יפה ובנחת על פרחים של פטל לביד –

זהו פרפר מציצן, הוא קצת הפריע לחיפושיות סביבו שמאד רצו להזדווג…
ובכל מקרה, זה פרפר נדיר למדי ששמו כחליל הדבשה. זיהה לי אותו ישראל פאר מאגודת חובבי הפרפרים.

פניה ברגשטיין כתבה שיר במיוחד לכבוד יום הולדת ארבע – והוא בדיוק מתאים לי עכשיו –


לימונית האשחר (2 נקבות) על דרבנית התבור

פנו דרך, מי זה בא?
– אנכי הוא, בן ארבע!
יש היום לי יום הולדת,
ואימי טרודה, עובדת,
היא טורחת ואופה
לכבודי עוגה יפה.


כחליל האלון על דם המכבים

מתנוססת העוגה,
אך אומרים לי: "אל תגע!
קודם יש לפתור חידה.
אם חכמת- אז תדע:
מה כתוב על העוגה?"
אך אני איני טפש,  ויודע לנחש:
שוקולד, שקדים ריבה,
כתובת נופת: בן ארבע!
ארבע שנים הן כבר פרק זמן מכובד לכל הדעות, הבלוג שלי כבר מאד מגובש ואני יודעת – לרוב – מה אני רוצה לומר ולהביע.
הבלוג שלי ממשיך להיות מקום שבו אני מציגה את התמונות שלי, אבל פרט למידע על הפרחים והפרפרים – אני גם מנסה להסביר על שמירת טבע והגנה על השטחים הפתוחים.
 
לבנין התלתן על נפית כפופה
השנה האחרונה לא היתה שנה פוריה במיוחד בבלוג שלי – ולמען האמת, לא באשמתי. באוגוסט תפוז שדרגו את מערכת המסרים, מה שגרם לשבועיים-שלושה של אי זמינות המסרים – ובעיות ותקלות בהתנהלות המערכת שעד היום לא נפתרו,
ולכן עצרתי מלפרסם.
וכיון שזה לא הספיק, בראשית אוקטובר ערכו שדרוג של הבלוגיה כולה, וכתוצאה מזה כמעט לא יכולתי לפרסם רשומות עד ליום ההולדת שלי, בסוף דצמבר.
זה היה מבחינתי משבר רציני, וכמעט עזבתי את תפוז.

לבנין הכרוב על נפית כפופה
זה גם גרם לפיגור רציני בדברים שרציתי לפרסם – נטשתי את הדיווחים מהטיול בארה"ב בקיץ שעבר, ולפתע פתאום גיליתי רשימה על חבלבל (ורוד יפהפה שאפשר לראות במאי לצידי דרכים, גם מהאוטו) שכתבתי והתכוונתי לפרסם…
מה אתם אומרים? שאני אחזור לרשימות מארה"ב?

כחליל האספסת על נפית כפופה
ובעצם, למה לא עזבתי את תפוז?
העניין הוא שאני "מושקעת" פה די עמוק. זו הרשומה ה-582 שלי, כלומר למרות הבעיות הצלחתי לפרסם השנה 122 רשומות.
גם הקהילה התפוזית – האנשים, הבלוגרים האחרים, חביבים עלי מאד.
קראו אצלי מעל 380,000 פעמים, כלומר השנה היו אצלי כ-105,000 קוראים. ירידה של כ-30% מהשנה שעברה (שאז היו כמעט 150 אלף)

כחליל האשחר על לטם שעיר
מבחינת בולים…
13 רשימות קיבלו בול "תמונת היום" – דומה לשנה שעברה, שאז אספתי ארבעה עשר בולים
13 רשימות קיבלו בול "בחירת העורך" כחול ו-3 קבלו בול "בחירת העורך" אדום.
2 מתוך הרשומות הללו עוטרו ב"בול-בול", ולכן בסך הכל 27 רשימות שלי עוטרו.

כחליל השברק
מבחינת איחולים, אני חושבת שאני פשוט אחזור על מה שכתבתי בשנה שעברה: זה לא השתנה.
לבלוג שלי אני מאחלת שיהיו לו הרבה קוראים,
אני מקווה שאנשים יהנו ממנו, יצאו לטייל בעקבותיו ואולי אפילו ישימו לב לאיזה פרח או ציפור שהם לא ראו אף פעם…
(למען האמת, אני יודעת שזה קרה כבר… )

סטירית הציבורת על דרדר מצוי
אני מקווה לסקור עוד כמה מאבקים בנושאי שמירת טבע, ואולי אפילו להשפיע קצת על האנשים מסביב – להראות להם כמה חשוב לשמור על הטבע סביבם
ומצד שני, כמה כיף לצאת ולהנות מהסובב אותנו!
וכמובן, לתפוז – שנה בלי תקלות טכניות, ועם הרבה QA יעיל!


נמפית היערה במנוחה רגעית על אלה ארץ-ישראלית

את התמונות צלמתי במירון – בעיקר בשביל המנדטורי ובשביל פסגה, ב-29.5.2012


סטירית משויישת על דרדר מצוי

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
ותראו את החיפושית שבאה להצטרף אל כחליל האלון:

טיול בלוגרים לנחל כלח, 14.5.2011

אני רוצה להתחיל בתודות….

 תודה לעופר, שבא לביקור בארץ ונתן לי מוטיבציה לזמן את כולם לטיול
 תודה למזג האויר, ששיתף איתנו פעולה באופן מושלם
 תודה לאמא שלי, שלקחה על עצמה את ההדרכה בכלל בלי להניד עפעף
 תודה לשושן הצחור שפרח במקום הקבוע שלו

 ותודה גדולה ומיוחדת  לכל אחד ואחד מ-45 משתתפי הטיול – כן! ארבעים וחמישה אנשים הגיעו!

 ואם לחזור לרגע לאחור… התחזית היתה נגדנו,  ובשעה 6 בבוקר התעוררתי מסופת רעמים – שהפכה לגשם קל. התארגנו ויצאנו, מצוידים בסווצ'רטים, בגדים להחלפה ומטריות.
לאורך הדרך ירד גשם שהשתנה מגשם קל ונעים, למבול עז. כבר חיכיתי לטלפונים מכולם, שיספרו לי שהם מבטלים. כבר כמעט התחלתי לדאוג…
אבל הגענו לכרמל, ושם היה קריר – השולחנות והסביבה היו לחים עוד מגשם שירד שם קודם לכן, אבל השמים היו בהירים.

חיכינו לכל המוזמנים, ויצאנו לדרך.
המסלול עובר בדרך שהיתה, לפני קום המדינה, הדרך היחידה שקישרה את קיבוץ בית אורן לעיר חיפה.
פגשנו שלל פרחים, למשל:

פשתת המכבד שצלמתי היא אחת מארבעה מיני פשתה שפגשנו: פשתה שעירה (בורוד), פשתה מצויה, פשתה אשונה ופשתת המכבד – בצהוב.

פגשנו שני מיני מורכבים כחולים ודומים: פרחיו של העולש (משמאל) יושבים בחיק הגבעול, בעוד פרחיה של החסה (מימין) – ניצבים על גביעים שנראים כמו פמוטים מעוצבים:

שלושה מינים של שפתניים שבלטו – אשבל מופסק, שנקרא כך כי כל הגבעולים גדלים עד גובה אחיד, ונפסקים בבת אחת, אשבל ארץ-ישראלי שאוהב סדקי סלע, וגעדה מפושקת בורוד עז:

פגשנו גם חרקים שונים – כמו טריכודית הפסים: חיפושית גדולה שדגמנה עבורנו

מבין כל הפרפרים שריחפו סביבנו, קלטתי שניים במצלמה: נמפית החורשף וסטירית פקוחה.

עינבלית סיפרה לנו על פירות הדודא הרפואי, ומה קורה כשמדריכת טיולים מנסה לתת לשופט מכובד להריח פרי דודא רפואי…
אם אתם רוצים עוד כמה סיפורים על הדודא, כתבתי עליו פה.

ואז הגענו אל גולת הכותרת: השושן הצחור. פרח יפהפה ומרשים, עם ריח נפלא!
כל מי שיכול לטפס, טיפס אל השושן חובב המצוקים, ומי שלא – נהנה מיופיו מרחוק.

המשכנו עוד קצת, כדי לראות פרח נדיר וחביב מאד – פעמונית דמשקאית

ישבנו לשמוע את האגדה על הלטם המרווני והלטם השעיר

וחזרנו לחניון, לאכול ארוחת צהרים מצוינת!


את התמונות צלמתי בטיול לנחל כלח, 14.5.2011
כתבתי על כל תמונה מה מצולם בה
וכתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

ושוב תודה לכולם! נהניתי מאד, שמחתי להכיר את מי שלא הכרתי, ולהעמיק  את ההכרות עם מי שכן!

רשימות נוספות על הטיול:  (אני אשתדל להוסיף את כל מי שיכתוב. מוזמנים לשלוח לי מסר אם פספסתי מישהו!)

 בבלוג של טל1954 (השוקולדים היו מ-ע-ו-ל-י-ם!)  

 בבלוג של y י ר י ת

 בבלוג של סבא של דנדן

 בבלוג של  ענבלית

 בבלוג של הקלפטה הפולניה

 בבלוג של Trips and tips

 בבלוג של Anguly

 בבלוג של Motior

 בבלוג של shi1957

  בבלוג של טליונת1

 בבלוג של עופר D


טיול למירון, 8.5.2010

בשבוע שעבר, סיפרתי לכם שאני מתכננת לעלות למירון – ואכן עליתי, עם כל המשפחה (כולל ציפורן חתול1). הצעתי לאנשים להצטרף, ולשמחתי,  גגג האחת (והיחידה!) הצטרפה אלינו, יחד עם משפחתה!
אז קודם כל – תודה לך גימלית יקרה! שמחנו מאד להפגש ולטייל יחד!

עוד לפני שהגענו לאיזור הטיול ונפגשנו עם שאר המטיילים, עצרנו בין ראמה לבית ג'אן, כדי להסתכל מלמטה על מישויה פעמונית שצמחה על המצוק:

נכון שהיא שווה מבט? או כמה?

משם הגענו אל הכביש העולה לפסגה, ושם פגשנו את גגג ומשפחתה. הילדון שלה והעננצ'יק שלי התחברו להם בשמחה ונעלמו לעבר האופק, כשמבוגר תורן זה או אחר מנסה לשכנע אותם לשמור איתנו על קשר עין. אבל באמת, מה יותר חשוב? פרחים, או איזו עונה של "הפיג'מות" היתה המוצלחת ביותר?!

בזמן שהם דנו בנושאים החשובים באמת, אנחנו חיפשנו רצועיות. זו רק תחילת העונה עבור רצועית הגליל (וגם כך הן מקדימות) – אבל ספרנו 27 עמודי פריחה, רובם עדיין בניצנים וחלקם יפהפיים. אחר כך, בשביל פסגה ובירידה אליו היו עוד ניצן ושני פורחים – כך שסגרנו את הספירה ב-30 רצועיות: מספר מכובד ללא ספק.

פרח מקסים נוסף שפורח לאורך הכביש הוא דרבנית התבור. לצערי, הפרט היחידי שמצאתי כשגגג היתה ליידי – היה פרט אומלל, בגובה כ-30 ס"מ. לפני כן ראיתי כמה פרטים יפים, וראויים לשמם.

דבורנית גדולה עדיין פרחה לצד הכביש – עוד סחלב מיוחד, שכאן פגשנו ממש את סוף הפריחה שלו.

לאורך כל המסלול שלנו התבשמנו בריח הנפלא של פרחי אחירותם החורש – שהם צהובים, דומים לרותם – אך גדולים יותר, וריחניים מאד.

צהוב נוסף, שכעת רק מתחיל לפרוח הוא השלהבית הדביקה, (ממשפחת השפתניים) שפרחיה נראים כמו שלהבות קטנות.

ופגשנו גם את הפטל הלביד פורח. הפרחים מזכירים לנו שהוא ממשפחת הורדניים, אבל לא שמעתי על מישהו שאכל מפירותיו…

נציג מכובד אחר ממשפחת הורדניים, שכעת פורח במלוא עוזו לאורך כבישי הגליל העליון הוא הורד – ורד הכלב. הפרחים שלו ורודים ביום הראשון, וככל שחולפים הימים – הם מלבינים.

בתוך החורש פגשנו את הספלול המטפס – פרח קטן ויפהפה, שפירותיו נראים כמו חצצוצרות קטנות.

אבל היום הזה היה שייך ללא ספק לפרפרים. הפרפר הנפוץ ביותר היה הסטירית המשוישת – שנקראת כך כי הצד התחתון של כנפיה נראה כמו אבן שיש. הסטירית הזו היא הפרפר הראשון שהצגתי בבלוג שלי.

כמו שאפשר לראות, הסטירית אוהבת את הקוצים המורכבים. בשלוש התמונות הקטנות הסטיריות יושבות על דרדר מצוי (ואילו שלושה פרפרים מתוך עשרות שפגשנו) – ובתמונה הגדולה, הסטירית יושבת על חוחן הקנרס.
חוחן הקנרס הוא עוד קרוב של הקנרס – הארטישוק. ולא, זהו לא ארטישוק. עדיין, זהו קוץ מרשים (הצמח מגיע לגובה של כ-2 מטר) ויפה. הנה הוא, עם דבורה מסוג מחושית:

פגשנו עוד שלל פרפרים וחרקים, כולל זוג פרפרי סטירית פקוחה שעסקו בהזדווגות, והמון המון מושיות – פרות משה רבנו – שרגשו במיוחד את הצ'ופון של גגג.
סטירית פקוחה נקראת כך בגלל העיניים שעל הכנפיים העליונות. הן מסוות את עצמן על ידי "עצימת" העין: החבאת הכנפיים העליונות בין התחתונות, ואז הפרפר נראה כמו קליפת עץ.  

וגם פעמוניות קיפחות – שהיו ברובן בסוף הפריחה. אבל הספקנו לראות כמה לבקניות. כאן: מימין פעמונית בצבע הרגיל, ומשמאל – הלבקנית.

ולקינוח, מצאנו שלל בני-חורש רחבי-עלים, בגוונים שונים ויפהפיים

אחרי הטיול, נסענו למסעדה… אבל זה כבר סיפור אחר לגמרי.

הטיול היה נעים מאד (אני אוהבת את המירון…) והחברה – נפלאה, שמחנו מאד להכיר את הגימלית ואת משפחתה!

 

התמונות צולמו במירון, 8.5.2010
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!