טוב שם טוב משמן טוב (סחלב הביצות, פעם שניה)

כמו שקרה לי עם רצועית הגליל, כשהתחלתי לבדוק את סחלב הביצות (כן, זה שפרסמתי לפני 2 רשימות) – ניצבתי מופתעת מול השם.

 

הפעם לא היו ארבעה שמות לטיניים לבחור מהם, אלא רק שניים…
Orchis laxiflora או Orchis dinsmorei


ושוב שאלתי את עצמי: מהו שמו של הסחלב הזה?

 

הספרות, כדרכה נחלקה בין הדעות.
האתר של פרופ. דנין, הסכים עם האנציקלופדיה של החי והצומח ועם חוברת רת"ם העוסקת בסחלבים: זהו Orchis dinsmorei.

המגדיר לצמחי ארץ ישראל (של פרופ. פינברון ופרופ. דנין) , לעומת זאת, הסכים דווקא עם לקסיקון מפה של פרופ. שמידע ועם הספר "צמחי ישראל בתמונות" החביב עלי: זהו Orchis laxiflora.

ספרו של אסף שיפמן לא הושיע אותי הפעם: הוא נותן את שני השמות, כשמות חלופיים; כשהשם הרשמי לדעתו הוא Orchis laxiflora.

הישועה הגיעה אלי הפעם מספר ישן שקניתי לא מזמן בחנות יד שניה: ספר הסחלבים בישראל של פרופ. אמוץ דפני.

 

פרופץ דפני מסביר, שבדרום אירופה – למשל, איטליה וצרפת – הוגדר המין "סחלב הביצות" ונקרא בשם Orchis laxiflora. אבל כאשר בדקו את סחלבי הביצות באיזורינו – סוריה, לבנון וישראל – נתגלו מספר הבדלים. ולכן, כותב פרופ. דפני, יש הצדקת לתת לסחלב באיזורינו שם נפרד מהסחלב האירופאי – והוא נקרא Orchis dinsmorei

ומה זה dinsmorei? על שם דינסמור.
דינסמור – ג'ון דינסמור – היה בוטנאי אמריקאי שחי בירושלים, במושבה האמריקנית בראשית המאה ה-20. הוא לימד טבע, חקר רבות את צמחית הארץ, וגילה צמחים רבים שלא היו ידועים מהארץ.


ענת סקילי כתבה עליו, בהקשר של פרח יפה אחר הקרוי על שמו – דבורנית דינסמור.

 

לפני כמה זמן, אסף שיפמן העלה השערה שבארץ בעצם גדלים שני המינים:  ברוב הארץ – במישור החוף, ובגליל – זהו Orchis dinsmorei; ואילו למרגלות החרמון – זהו Orchis laxiflora.
כשהיינו איתו, הוא אכן הראה לנו את ההבדלים (ציור על השפית, הזוית של הדרבן מהפרח – ועוד).
אסף מדד ובדק פרטים מכל נקודה ידועה בארץ (ומאז ייבוש הביצות אין הרבה…), והשווה לטורקיה, ולמדינות באירופה. לפני שנה בערך הוא פרסם מאמר שטוען שאילו באמת שני המינים.
אם אילו אכן שני מינים, או פשוט זן שונה מעט שמושפע ממזג האוויר – צריך לבדוק. בינתיים, אני לפחות מקבלת את דעתו של פרופ. דפני, בתוספת ההערה של אסף: בארץ גדל Orchis dinsmorei (כלומר, סחלב דינסמור) – ובחרמון, כמו באירופה – Orchis laxiflora (סחלב הביצות האירופאי) 

  

 את התמונות צלמתי :
באחו בנימינה,
בנחל חזורי (ממש ליד נבי חזורי, למרגלות החרמון)
בעין בדולח ליד קרית שמונה
ובנחל סמך ברמת הגולן.

   

בחודשים מרץ ואפריל של השנים 2005-2010

   

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא

 

 

הבהרה:
נראה לי שבלבלתי כמה אנשים, ולכן אני אסביר שגם ברשימה הקודמת על סחלב הביצות וגם בזו – מופיעים במעורבב הפרחים מנחל חזורי ומאחו בנימינה, ואני – במבט ראשוני, ובלי להתעמק – לא יודעת להבדיל בינהם.
הפרחים הם כמעט זהים, ההבדלים הם זעירים וחשובים בעיקר למשוגעי בוטניקה וחולי סחלבת.
גם זה, וגם ההוא נקראים בעברית סחלב הביצות. לגבי השם הלטיני – יש תהייה, וזה הבסיס לרשימה הזו.

מודעות פרסומת

סחלב הביצות – Orchis dinsmorei

  

הסחלב שלי היום הוא סחלב הביצות.
סחלב הביצות קרוי כך, כי הוא גדל בביצות: באדמות כבדות, באיזורים שהם מוצפים במים לפחות חלק מהשנה.

 

בתנאים טובים, הוא גם הסחלב הגבוה ביותר בארץ. בספרות כתוב שעמוד התפרחת הוא בגובה של 50-80 ס"מ. אני פגשתי מספיק סחלבים שלא קראו את הספר – בשנים טובות הגיעו גם לגובה של מטר או יותר, והשנה – גלי החום פגעו קשות בפריחה, ופגשתי כמה שגבהם לא עלה על 30 ס"מ….

 

בתמונה פה מעל, אפשר לראות סחלבים שצלמתי באחו בנימינה בשנת 2005, שהיתה שנה טובה מבחינת גשמים באיזור. יש כמה סחלבים בגובה 50-80 ס"מ, אבל האחד הגבוה הוא מעל מטר.

  

כשיש שנה טובה, עם מים, האחו מלא בפרחים –

 השנה, כמו שאמרתי, היו כמה גלי חום קשים בפברואר וגם במרץ – והם האיצו וקצרו את משך הפריחה. לכן, כשהגעתי השנה לאחו בנימינה – היו רק מעט פרטים שפרחו עדיין, והגבוהים ביותר בקושי הגיעו לגובה של 50 ס"מ.

 

אחו בנימינה, שנמצא באמצע הדרך בין פרדס חנה לבנימינה, הוא – לדעתי – המקום הנוח ביותר לפגוש את סחלבי הביצות. קרוב למרכז, נגיש. בעבר היו גם סחלבי ביצות באיזור עמק חפר – אבל אני באמת לא יודעת אם הם עדיין קיימים שם.
כמו רוב צמחית המים והאדמות הכבדות, גם סחלב הביצות סבל מהעובדה שהוא מתחרה על משאבים עם בני האדם – הביצות יובשו, המעינות נשאבו, נחלים התיבשו – ותפוצתו של סחלב הביצות הצטמצמה מאד.

 

אני פגשתי סחלבי ביצות בארבעה מקומות:
באחו בנימינה,
בנחל חזורי שלמרגלות החרמון (ממש ליד נבי חזורי)
בעין בדולח ליד קרית שמונה
ובנחל סמך ברמת הגולן.

(בעצם, גם בגן הבוטני של אוניברסיטת תל אביב…)
כולם צולמו בשנים 2005-2010

 

סחלב הביצות פורח במרץ-אפריל. השנה, בסוף מרץ כבר פגשתי פרטים רבים נובלים, או שכבר נבלו וחנטו פירות:

  

כתמיד, מומלץ להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!