הרהורים על שנאה

רשומה לא שגרתית אצלי היום. בלי תמונות, בלי פרחים. אני לא יכולה לשים משהו אהוב ליד כל כך הרבה שנאה.


השבוע נתקלתי בשלושה ביטויי שנאה קשים באינטרנט. במיוחד בפייסבוק, אבל בעצם כל הרשת רחשה בנושא.

הנושא הראשון היה מחאת המילקי בברלין.
אנשים התעלמו לחלוטין ממה שניסה אותו אדם עלום שם לומר – לדעתי, מה שהוא רצה לומר זה "ישראל יקרה לי, ועצוב לי שאני לא יכול להרשות לעצמי לחיות כאן". ובסך הכל הוא צודק – יוקר המחיה כאן גבוה מאד. הרבה יותר גבוה מהמשכורות שאנשים מרוויחים.

כן, הוא עשה את זה בצורה מטומטמת (קריאה לאנשים לרדת מהארץ) – אבל אנשים ראו את המילה "ברלין" וקפצו להם הפיוזים. "לך, יא חתיכת בוגד!" "לא רוצים אותך כאן" "לך אל הנאצים, נראה מה הם יעשו לך" – זו רק רוח הדברים שהוטחו באותו אדם. הרבה ממה שנאמר לו היה קללות ואיחולי מוות בעינויים. כל כך הרבה שנאה וזעם הוטחו בו. אנשים מריצים תמונות של היטלר – פתאום חצי מהפייסבוק מלא תמונות של היטלר ימ"ש, שהעלו אותם נשמות טובות ש"בסך הכל מתנגדים לירידה מהארץ".
ומה בסך הכל הוא ניסה לומר? שיוקר המחיה כאן גבוה. במקום הסביר לו למה כדאי להשאר בארץ ולהלחם על יוקר המחיה, התנפלו עליו בצורה כל כך פראית – עד שנראה לי שהיום הוא פשוט מפחד לחזור לארץ.

הנושא השני היה גיא מרוז. אני מבינה שגיא – כאיש ציבור – נהנה פה ושם מפרובוקציות. הפעם הוא חלק עם המדינה את חתונת בנו, בניו יורק. הבן התחתן – "רחמנא לצלן" עם אמריקאית בת הדת הקתולית. החתונה נערכה כדת משה וישו, וכמקובל אצל אמריקאים – בנוכחות רב וכומר.
גיא, האב המאושר, העלה בפייסבוק מספר תמונות מהאירוע. הוא קיבל אלפי תגובות. חלקן באמת אמרו "מזל טוב" ודברים לגופו של ענין. אבל הרוב כללו קללות, איומים, קריאה לגיא ולכל משפחתו להתאבד, "השם ירחם ויציל! התבוללות!" "תמנון חזירי עם 49 זרועות טומאה שמכרו את נשמתם לשטן" ועוד כהנה וכהנה קללות ונאצות.

ואני שואלת, מי שמכם? האם האל שלכם מינה אתכם להיות שומרי ראשו ומגיניו? איך אתם מתיימרים לדעת מה האל שלכם רוצה? אם הוא היה מתנגד לחתונה הזו, בתור אל כל יכול, הוא יכול היה להכות את הנוכחים בברק או צונאמי או משהו כזה. אם הוא לא התנגד, באיזו זכות אתם יכולים לבוא ולטעון להסכמתו או סירובו של האל?

הנושא השלישי היה חברת הכנסת מרב מיכאלי. את ח"כ מיכאלי אני מאד מעריכה עוד מזמן שהיתה לה תכנית בוקר ברדיו, והייתי שומעת אותה בדרך לעבודה.
השבוע היא ביקרה בסוכת השומרונים בחולון, ומאד נהנתה. היא קצת בלבלה בין "יהודים" ו"שומרונים" (שכן, השומרונים חושבים עצמם לצאצאי שבטי ישראל ולא יהודה) – אבל בסך הכל הפוסט שלה בפייסבוק בנושא היה אופטימי וחביב.

ולא כך התגובות. אמנם היו כמה שדיברו לגופו של ענין ותיקנו את טעותה של ח"כ מיכאלי, אך היו הרבה תגובות בסגנון "בונים סוכה בבית? ההלכות שלהם אינם לפי הפסיקה היהודית!" "את מטומטמת רצינית, או רק עושה את עצמך?" "מי את בכלל שתחליטי דברים כאלה???את בכלל מאמינה בקב״ה?? לדברים האלו יש גדולי דור שמחליטים ולא את ושכמותך…ליצנית"  – בקיצור, שנאה, קללות ואיחולי מוות לח"כ מיכאלי ולכל העדה השומרונית.

ואני לא מצליחה להבין. כל האלימות המילולית הזו פשוט כואבת לי. למה? למה לקלל, למה לאיים? ומי שמכם שליחי האל ומפרשי דברו הבלעדיים? איזה יוהרה וחוסר נימוס זה, להתנהג כך! אתם חושבים שבעזרת ההתלהמות והבהמיות האילה תצליחו לשנות את דעתו של מישהו?

אתם מכירים את האמרה "אם אין לכם משהו טוב לומר – אז פשוט אל תאמרו!" ? – לפעמים נכון לשתוק. לא לכל דבר צריך להגיב.

אני ממליצה לכל אותם מגיבים לנסות להתאמן על המשפט הבא: "אינני מסכים עם דיעותיך, אך אלחם על זכותך להביע אותן." (את זה אמר הפילוסוף הצרפתי וולטר, במאה ה-18)

אני יודעת שאם אני אחליט לרדת מהארץ, זה לא יהיה לברלין, וזה לא יהיה בגלל מחירי מוצר זה או אחר. זה יהיה כשאני לא אוכל לחיות יותר מוקפת כל כך הרבה שנאה.

עוד יש טבע במדינת ישראל, בואו לשמור עליו!

אני רוצה להסב את תשומת לבכם למספר ארועי שמירת טבע שיתקיימו בחג סוכות.

גל אנושי בחוף בצת –

בצפון הארץ, צפונית לנהריה, ישנו חוף מקסים, חוף בצת. חוף פתוח ובתולי, וצומחים בו גם כמה צמחים יחודיים. ישנן תכניות לבנות במקום כפר נופש ומרכזי קניות – כלומר, לסגור את החוף ולהעביר אותו לבעלי ההון.
החברה להגנת הטבע מקיימת ביום שבת, 15.10.2011, החל מהשעה 13:00 בצהרים, אירוע מחאה ציבורי למען שמירה על החוף. הם מבטיחים דוכנים, מופעים מוזיקליים – ויצירת גל אנושי לאורך החוף, להמחשת ההתנגדות הציבורית. בואו בהמוניכם!
פרטים נוספים – באתר החברה להגנת הטבע.

קריאה אחרונה להצלת חולות סמר –

ביום שני, 17.10.2011 בחול המועד סוכות , החל מהשעה 15:00 יתקיים אירוע למען הצלת חולות סמר, בהנחית אברי גלעד ובהשתתפות אמנים שונים.
למי שלא זוכר: חולות סמר הם דיונת חול – בית גידול חשוב לבעלי חיים וצמחים יחודיים, ורוצים להרוס אותו על מנת לכרות חול לבניה.
הועלו הצעות לחלופות לחול הזה – אבל קל יותר להרוס מלבדוק אם החלופות הללו שימושיות.
אני יודעת שזו נסיעה ארוכה, כמעט עד אילת – ובכל זאת, זהו מאבק חשוב ואם אתם יכולים להגיע, מה טוב.

מצילים את חולות סמר


הצלת חופי הכרמל –

למחרת, ב-18.10.2011 יום שלישי, חול המועד סוכות החל מהשעה 10 בבוקר תתקיים צעדה למען הצלת חופי הכרמל.
על חופי הכרמל – בעיקר באיזור דור-הבונים שכרגע זהו חוף טבעי ורובו פתוח לכולם – מתכננים להקים כפרי נופש, אתרי בילוי ומסעדות. כלומר, במקום חוף חופשי ופתוח לכולם – החוף יהיה חוף פרטי לבאי כפרי הנופש. רק מי שישלם יוכל להכנס.
באתר "כחול-ירוק" כתוב כך:

מימוש תוכניות הבנייה ברצועת החוף של הבונים ונחשולים יביא לפגיעה בלתי הפיכה ולבכייה לדורות בייחודם של חופי הכרמל.
חוף נחשולים וסביבתו יהפוך עם מימוש התוכנית לגוש בנוי מתוכנן אשר ימיר רצועת חוף אינטימית במחצב נדל"ן, ימנע נגישות הציבור לחוף וינכס את החוף לידי בעלי ההון.
חוף הבונים יאבד לנצח את בתוליותו וייחודו ויהפוך לעוד חוף מוסדר בתשלום, אחד מני רבים.
את התוכניות ניתן עדיין לעצור – אם נפעל עכשיו, יחד!
 
 אתם מוזמנים להצטרף לאירוע, למען שמירה על חוף ים יפהפה, קרוב ומקסים –
אילו האירועים שאני יודעת עליהם בסוכות הקרוב. זה רק חלק קטן מהאיומים על הטבע והסביבה בארץ. אני מתכוונת להגיע לפחות לאחד האירועים שכאן, אני אשמח מאד אם תבחרו לכם אירוע ותבואו.
אם אתם נופשים באילת בסוכות – סעו לאירוע בחולות סמר. זה לא רחוק, וזה חשוב מאד.
אם אתם נופשים בצפון – סעו לחוף בצת
בקיצור, צאו להגן על הארץ שלנו – אין לנו אחרת!
לסיום, תמונה אחת שצלמתי בחוף הבונים – עם פתגם חכם מאד: