דרדר החרחבינה – Centaurea eryngioides

הדרדר הרביעי והאחרון (לעת עתה) בסדרת הדרדרים, הוא דרדר יפהפה, גדול ומרשים: דרדר החרחבינה.

  

חרחבינה, למי שרוצה לדעת, היא קוץ ממשפחת הסוככיים, שצבעו סגול-כחלחל. שמה בלטינית – Eryngium, ולכן השם העברי של הדרדר הזה הוא תרגום מדויק של השם הלטיני (Centaurea eryngioides).
ולמה דרדר החרחבינה? כנראה הצמח הזכיר למגליו את החרחבינה.

מבחינת צבעוניות, דרדר החרחבינה הפוך מהדרדר המצרי: הפרחים בתפרחת הם ורודים, והמאבקים – צהבהבים בהירים.

    

לדרדר הזה יש פריחה גדולה ומרשימה – קוטר הפרחים מגיע לששה ס"מ. הם בולטים מאד, ונראים נפלא על רקע הסלעים, גם אם הם גדלים בתוך שיח (למשל, של ערטל מדברי, פה למעלה)

 

לדרדר הזה יש גם גבעולים ארוכים, כמעט חסרי עלים. הוא צומח באיזורים סלעיים, בסדקי הסלעים.

  

אנחנו פגשנו בו ליד בור חמת. בור חמת הוא בור מים מהתקופה הישראלית הקדומה, ששופץ בראשית שנות ה-80, וכיום אפשר להתרחץ בו. צלמתי אותו ברשימת הזריחה בנגב.

  

התמונות צולמו מסביב לבור חמת, שעל כביש 171 – מקום יפהפה, שפורחים בו דברים מאד מיוחדים; בתאריך 24.4.2010
שימו לב גם לניצנים של הדרדר הזה, שנראים כמו חרוזים מיוחדים (רק הקוצים מפריעים קצת לשימוש הזה…)

  

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא! ואם אהבתם, אני אשמח אם תקליקו על MaxIt, פה למטה מצד שמאל.

  

דרדר הערבות – Centaurea ammocyanus

הדרדר השלישי בסדרת הדרדרים שלי הוא צמח שרוע, חד-שנתי, בעל פרחים קטנים למדי – בקוטר של כ-2 ס"מ.

 

כך נראה הצמח השלם – שרוע ומפוזר על הקרקע, שולח זרועות לכל עבר.

  

זהו דרדר הערבות – קטן ועדין, אבל חינני מאד. הוא גדל בהר הנגב.

 

השם "דרדר" הוא שם תנכ"י – בתנ"ך נזכר הדרדר כשם לעשב-רע, הצומח בשדות:
בעת הגירוש מגן עדן, אלהים מסביר לאדם וחווה שיהיה לו קשה לגדל אוכל בשדות: "וְקוֹץ וְדַרְדַּר, תַּצְמִיחַ לָךְ" (בראשית, ג' י"ח)
ואילו הושע, באחת מנבואות הזעם שלו אומר: "קוֹץ וְדַרְדַּר, יַעֲלֶה עַל-מִזְבְּחוֹתָם" (הושע, י' ח')

אך המקרא אינו מתכוון לסוג מסוים, אלא משתמש בשם "דרדר" כשם נרדף לקוץ, או שם כולל לצמחים קוצניים. שימוש זה קיים גם בימנו.

  

בניגוד לשאר הדרדרים של הסדרה הזו, דרדר הערבות הוא חסר קוצים. בזה הוא מזכיר, למשל, את הדרדר הכחול המוכר.

התמונות צולמו בבורות לוץ, 24.4.2010

  

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא! ואם אהבתם, אני אשמח אם תקליקו על MaxIt, פה למטה מצד שמאל.

דרדר מצרי – Centaurea aegyptiaca

הדרדר השני בסדרת הדרדרים שלי הוא דרדר מצרי.

דרדר מצרי נקרא כך – כי הוא הוגדר לראשונה במצרים. העלים שלו כלל אינם קוצניים – רק עלי המעטפת העוטפים את התפרחת (זוכרים? משפחת המורכבים) – קוצניים. והקוצים הללו אימתניים למדי…

הדרדר המצרי הוא בן-שיח, כלומר שיח נמוך ומעוצה בבסיסו, שגבהו מגיע ל-20-25 ס"מ.

צבע הפרחים שלו מעניין: בתפרחת, הפרחים לבנבנים-צהבהבים, אבל בתוכם עולה צינור האבקנים, שהוא בגוון בורדו-אדמדם. התוצאה מאד מעניינת לטעמי.

 

לאחר הפריחה, הפירות שלו נראים קצת כמו צמר-גפן-סוכר, שתקעו בו קוצים חדים:

בארץ, אפשר למצוא את הדרדר המצרי במדרונות סלעיים בנגב. בעולם הוא פורח בצפון אפריקה, ובדרום מערב אסיה.

 

התמונות צולמו ב-24.4.2010, בבורות לוץ ובמצפה חגי (ליד שדה בוקר)

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא! ואם אהבתם, אני אשמח אם תקליקו על MaxIt, פה למטה מצד שמאל.

דרדר המדבר – Centaurea pallescens

אני מתחילה סדרת רשימות על דרדרים מהמדבר: סדרת "דרדר במדבר". והראשון בינהם – באופן מפתיע, שמו דרדר המדבר!

דרדר המדבר פורח… במדבר! והוא נפוץ למדי בכל צפון הנגב ובאיזור ים המלח. הוא פורח גם בדרום הנגב, אך שם הוא פחות נפוץ.

כמו החורשף הנאה, גם דרדר המדבר שרוע על פני הקרקע, ולא מתרומם. למה להשקיע אנרגיה בהרמת גבעול במדבר? קל יותר להתפשט על הקרקע, לספוג פחות מקרינת השמש.

הדרדרים שאני צלמתי – כולם צהובים – אפילו צהוב חיוור. אבל ישנם דרדרי מדבר שצבעם ורוד-סגלגל.
יובל ספיר מוסיף: זהו צמח עם שונות גדולה. יש מופעים עם פרחים צהובים ויש עם פרחים ורודים-סגולים, יש שרועים ויש זקופים. יש עם עלים תמימים ויש עם עלים גלוניים.

שימו לב לתמונה מעל – על עלה הדרדר עומד פשפש. שאלתי בפורום שמירת טבע, וWeinman – שהוא מומחה לחרקים – ענה לי שזהו פשפש ממשפחת הרכנפים, מהסוג Adelphocoris,
הנה הוא מקרוב:

לדרדר יש פרחים קטנים יחסית, בקוטר של כ-2 ס"מ; והוא הפחות-מרשים מבין הדרדרים שעוד יבואו…

התמונות צולמו בחולות משאבים, בתאריך 24.4.2010

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא! ואם אהבתם, אני אשמח אם תקליקו על MaxIt, פה למטה מצד שמאל.

 


 

ובלי קשר:
בשבת הקרובה, אנחנו מתכננים לחזור להר מירון – לפגוש סחלב מדהים ומיוחד ששמו רצועית הגליל.
אם מישהו מקוראי הבלוג מעוניין להצטרף – לטיול בדרגת קושי משפחתית, לפגוש פרחים מיוחדים באחד המקומות היפים ביותר בארץ – אתם מוזמנים לשלוח אלי מסר!