זר סביונים לחיים נחמן ביאליק

היום, י` בטבת תשע"ג הוא יום הולדתו ה-140 של חיים נחמן ביאליק.

החלטתי להקדיש לחיים נחמן ביאליק זר של סביונים אביביים. בעצם, "זר" נשמע לי קצת קטן בשביל המשורר הלאומי, אז אני אקדיש מרבד סביונים.

לסביון אמנם קוראים "סביון אביבי" – אבל אם תסתכלו סביב – גם בעיר וגם מחוצה לה – תראו שסביונים כבר פורחים, ואפילו ממלאים איי תנועה ומרבדי פריחה.
הסביונים מתחילים לפרוח כבר בתחילת החורף, וממשיכים עד לשיא האביב.

חיים נחמן ביאליק נולד בתחום האמפריה הרוסית – באיזור שכיום הוא באוקראינה – בתאריך י` בטבת תרל"ג. הוא התייתם מאביו בגיל 7, וגדל אצל סבו שהיה אדוק וקפדן.

ביאליק כתב שירה מגיל צעיר. הוא למד בישיבה, אבל נמשך אל ההשכלה ואל חיי הרוח – ועבר מהישיבה ללימודים חילוניים.
עם זאת, היהדות והמסורת היו חלק ממנו, והם מופיעים הרבה בשיריו.

אני חושבת שרוב האנשים שגדלו בארץ בשמונים השנים האחרונות מכירים את שירי הילדים של ביאליק. "נד נד", "רוץ בן סוסי", "קן לציפור"…
הנה אחד שחביב עלי –

ביאליק היה ממחדשי השפה העברית. הוא טבע מלים יפהפיות כמו "גחלילית", "שלדג", "מצלמה" – ועוד רבות. כלומר, הוא תרם לבלוג שלי עוד לפני שההורים שלי נולדו…

לא רחוק ממרבדי הסביונים פגשתי את הציפור הזו – דוחל שחור גרון.
הדוחל מגיע אלינו בחורף, ובקיץ הוא חוזר לאירופה ולרוסיה. אולי אליו כיוון ביאליק כשכתב את "אל הציפור"?

בתמונה הבאה, שימו לב לחרק ששותה מצוף הסביון – בערך במרכז התמונה –

כשראיתי אותו ברגע הראשון, חשבתי שזו דבורה. אבל לא! זהו זבוב. הוא מתחזה לדבורה בשביל להפחיד טורפים פוטנציאליים, שיודעים שלדבורה יש עוקץ. שמו – רקבן מפוספס.
יש כמה תמונות נהדרות שלו בבלוג של אדי, והסבר יפה על ההבדל בין זבוב לדבורה בבלוג של Weinman.

לאחר הפריחה, הסביון נובל – ומוציא פרי. הפרי שלו הוא ה"סבאלה" – זה שנתן לו את שמו. אני מאד אוהבת לנשוף על סביונים…

למרות החינוך הדתי והקפדן – או אולי בגללו – ביאליק לא היה בישן או צנוע בכל הקשור למין הנשי. אחד השירים היפים שלו מספר על התעלסות בפרדס…

ביאליק עלה לארץ בשנת 1924, והתגורר בתל אביב. השירים הרבים שלו הקנו לו את התואר "המשורר הלאומי", ולדעתי – בצדק גמור,

 כי גם היום מלחינים מחדש שירים שלו. הנה דוגמא שמצאתי בעת חיפושי – דין דין אביב ואלון אולארצ`יק שרים את "מאחורי השער" –

ובזה בעצם נמדדים המשוררים הגדולים שלנו: שגם עשרות שנים אחרי שהשיר נכתב, אפשר להלחין אותו מחדש, להצעיר אותו – והוא יישמע טוב.

הביצוע חביב מאד, ובהחלט עדכני – אבל אני עדיין מעדיפה את הביצוע הישן של אריק איינשטיין…

 

אז מזל טוב לחיים נחמן ביאליק, ואני מאחלת לו שעוד הרבה ילדים יגדלו על שיריו…

 

התמונות צולמו בכפר סבא, בתאריך 18.12.2012

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

ושיר נהדר אחד לסיום – נהדר במיוחד בגלל הביצוע הנפלא –

סביון הערבות – Senecio glaucus subsp. coronopifolius

s16

הרשימה של היום מדגימה במעט את הקשיים שלי. אךךך, קשה, קשה.

s12

ביום חמישי הייתי בהשתלמות רת"ם בצפון הנגב. בין שאר המקומות שהיינו בהם, לקחו אותנו לשדה מול מושב תפרח, ואחר כך לשדה אחר מאחורי קיבוץ ניר יצחק.
זה מושב תפרח:

s07

השדות הללו היו מוארים באופן יוצא דופן. ומלאים. מלאים בסביונים.

s06

הסביונים הללו גדולים יותר מהסביון האביבי שפורח ברוב איזורי הארץ, ומרשימים יותר: אילו סביוני הערבות. הם נפוצים בכל הנגב, מדבר יהודה והערבה.

s08

צלמתי עשרות תמונות של סביונים צהובים. מצד אחד, הרבה מהן מאד דומות זו לזו. מצד שני, היה לי מאד קשה לסנן אותן. הצהוב הזה הוא חגיגה נהדרת.

s05


ונמפית החורשף מסכימה איתי.

s19

כמו שאמרתי, הם גדולים יותר מסביון אביבי – אבל גודל הוא לא תמיד סימן טוב להגדרה. לכן הסתכלתי במגדיר לצמחי בר בארץ ישראל של פרופ. פיינברון-דותן ופרופ. דנין. שם כתוב:
"החפים החיצוניים בבסיס המעטפת דמויי סרגל או אזמל צר, חדים או בעלי חוד ארוך. כרגיל, אין צבעם כהה, ומספרם אינו עולה על 12."
הסתכלתי מאחורי הסביון: החפים החיצוניים הם הצ'ופצ'יקים בבסיס התפרחת, בחיבור לגבעול.


s01

רגע, את זה צריך להשוות לסביון הרגיל – לסביון האביבי, נכון? ניגשתי אל העציצים שלי, שהרוח הביאה אליהם סביונים: החפים קהים יותר, ומסתיימים בחוד שצבעו כהה, מספרם עולה על 12. סימנתי בחיצים לבנים את החפים בסביון האביבי:

s01a

אחרי שהסתכלנו היטב על סביון הערבות, ראינו שבעצם השדות הללו מלאים בפרחים נוספים!
למשל בתמונה הבאה: שן-ארי שעירה פורחת בין הסביונים:

s09

גם זמזומית אייג, שהיא גדולה יותר מהזמזומית המצויה, פורחת בין הסביונים:
הכדורים הלבנים הם ה"סבאים" – פירות הסביון.

s11

לעתים זיהינו את הפרחים השונים לפי השינוי במרקם, או בגוון הצהוב –

s15

ובהמשך שדה הסביונים השתרע שדה של חרציות, משולבות במצליב סגול: שלח הערבות:

s18

כשיצאנו משדה הסביונים גילינו שהנעלים שלנו נצבעו באבקה צהובה: פתאום לכולנו היו נעלים צהבהבות:

s13

אבל ללא ספק, את האושר הגדול מצאנו מאחורי ניר יצחק: שם ראינו כתמים סגולים בין הסביונים:

s03

איריס הנגב החל לפרוח!
איריס הנגב הוא ה"סגפן" מבין מיני איריסי ההיכל. הוא מסוגל לפרוח באיזורים שחונים, שבהם יש פחות מ-200 מ"מ גשם לשנה. בניר יצחק, למשל, יורדים כ-180 מ"מ גשם לשנה.

s02

 אני חושבת שהאיריסים הללו ערכו איזו השתלמות באומנות. אחרת, איך הם ידעו שהצבע הנכון לבחור כרקע לסגול, הצבע שיבליט אותם בצורה הטובה ביותר, יהיה צהוב!?

s17

  אם אתם רוצים לראות עוד קצת מהחגיגה שהיתה לנו בהשתלמות, אתם מוזמנים לשרשור בפורום צמחי בר.

s10

התמונות צולמו מול מושב תפרח ומאחורי קיבוץ ניר יצחק, בתאריך 23.2.2012
ובעציצים שלי, 26.2.2012

 s14

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בFlickr!

 

 s04

 

פרחים בפארק לאסן

 
האביב בסיירה נבאדה הוא מאוחר – השיא שלו הוא בסביבות יולי.
ולכן באוגוסט עדיין אפשר לפגוש פרחים מעניינים. לפרח היפה ביותר (בעיני) כבר הקדשתי רשימה – הColumbine,
והנה עוד כמה נחמדים:
 
אני מתחילה עם סביון.
 

 
גדול יותר מהסביון שלנו, ולמען האמת – חינני פחות… אבל זהו סביון – Senecio canus ממשפחת המורכבים (כלומר Compositae או Asteraceae)
 
סוכות כבר כאן, וממש לכבוד החג אני מציגה ערברבה (ממשפחת נר-הלילה – Onagraceae) – שלמרות הדמיון בשם היא לא קרובה של הערבה (ממשפחת הערבתיים)
 

 
הפרח המקסים הזה פרח לאורך הנחל, ממש על הגדה. זהו פרח גדול ויפהפה, ומושך את העין בצבעיו העזים.
השם העממי שלה הוא Fireweed – עשב האש – והשם הלטיני הוא Chamerion angustifolium.
 

 
פגשנו את הערברבה לאורך הCascades – המפלים בנחל שירדנו לאורכו. ראיתי אותה גם ליד המפל שירדנו בו.
 
 
פרח מקסים אחר שפגשנו לאורך הנחל – במרבדים צהובים קטנים, גם בלאסן וגם ביוסמיטי הוא זה:
 

 
זהו פרח ממשפחת הלועניתיים – Scrophulariaceae. וכמו כל המשפחה, גם כאן הפרח מזכיר פנים או לפחות פה של בעל חיים –
 

 
השם העממי שלו הוא Seep-Spring monkeyflower, כלומר משהו כמו "פרח-קוף לוגם-מעיינות"…
 

 
והשם הלטיני – mimulus guttatus. הנקודות החינניות עליו רק עוזרות לדמיין את פני הקוף.
 

 
זהו אכן פרח אוהב-לחות. גדל האיזורים ביצתיים, מוצפים או פשוט לחים.
 

 
מאד אהבתי אותו, ולכן צלמתי הרבהתמונות שלו…
 

 
עוד פרח מיוחד ומקסים, שהיה מאד קשה לצלם –
 

 
זהו פרח זעיר ממשפחת האברשיים – Ericaceae. למשפחה זו יש נציג אחד בארצנו – וזהו עץ הקטלב (אדום הגזע, שיום אחד גם יקבל רשימה מכובדת – זה עץ נפלא!)
 
הפרח הזה לא מאד מזכיר את הקטלב (פרט לזה שהגבעול שלו אדום… המממ…) שמו העממי הוא "אורן הנסיך הקטן" – Little Prince`s Pine ושמו הלטיני – Chimaphila menziesii – הוא פרח זעיר, (בערך ס"מ אחד גודלו של כל פרח) ומאד קשה לצילום.
 

 
כל התמונות צולמו בקליפורניה, בפארק הלאומי הוולקאני לאסן, בתאריך 15.8.2009
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
 

תודה רבה מקרב לב ליובל ספיר, שעזר לי לזהות את הפרחים שלא הצלחתי לזהות בעצמי!
 
 
 
 

עוד מנחל פארן – DYC

אתמול שוב טיילתי בצפון, ושוב יש לי מליון דברים לספר עליהם! אבל עוד לא גמרתי עם רשימות הטיול בדרום! אז אני ממשיכה בהפגזות שלי:
 
גם למשפחת המורכבים יש נציגים בדרום הנגב. ברשימה הזו אני אתמקד בכמה DYC:
 
פרעושית גלונית – Pulicaria incisa – אני באמת לא יודעת למה קוראים לה ככה. יש לה ריח מאד נעים ועדין.
תראו כמה היא נחמדה:
 

 
היא אוהבת לגדול בשולי הכביש, ממש בקצה:
 

 
פרח אחר שמצאנו שרוע בשולי הכביש היה לוניאה שרועה – Launaea nudicaulis
 

 
פגשנו גם כוכב ריחני, אבל התמונות שלו לא יצאו לי, אז אני מסתפקת בקישור.
 
אל מועדון הפרחים שגודלם עומד ביחס הפוך לשמם אני מצרפת את אהרונסונית פקטורי – Aaronsohnia factorovskyi. זהו מורכב צהוב וקטן, שנתגלה ע"י פרופסור אייג, מאבות הבוטניקה בארצנו. אייג קרא לו על שם שני אישים חשובים בבוטניקה של ארצנו: אהרון אהרונסון, שחקר את חיטת הבר בראשית המאה ה20, ואליעזר פקטורובסקי, ממניחי היסוד למחקר הבוטני בארץ. משפחת פקטורובסקי שינתה את שמה לפקטורי – ובעקבות זאת שונה גם שם הצמח…
 

  
ואחרון חביב וקטן: סביון צהוב – Senecio flavus .
בארץ שלנו יש ששה מיני סביונים, וכולם צהובים. למה דווקא לזה קוראים סביון צהוב? אין לי שמץ של מושג. הוא קטן יותר ושונה מהסביון שכולנו מכירים – סביון אביבי :
 

 
ועוד תמונה שלו:
 

 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש  F11 על מנת לראותן בגודל מלא.
כל התמונות צולמו בנחל פארן ולאורך כביש 40, ב7.3.2009

סביון אביבי – Senecio vernalis

 
החורף מנסה-לסמן-לנו שהוא כאילו-מתחיל, ומי מתייצב מיד לעזור לו?
 
הסביון האביבי. כן. אביבי – ופורח כבר בתחילת החורף.
 

 
לכאורה, הפרח הכי "פושט" מכולם – מי לא מכיר?! צהוב, קטן וזהו.
אבל בכל זאת, תנו לו רגע, תסתכלו עליו – יש לו חן משלו, יש לו עדינות.
 

 
בעולם, המין "סביון" כולל צמחים רבים ומגוונים. חלקם קטנים, כמו הפרח הקטן אצלינו – ואחרים גדולים מאד. באיים הקנריים יש עץ שהוא בעצם… סביון!
 
נזכרתי גם בשירו של אהוד מנור –
 
מה קרה לילד שדיבר אל כוכבים
שהמתיק סודות עם סביונים ושחפים
שספר כל נמש חרש ובחול נרדם –
מה קרה לו יום אחד שקם ונעלם?

 

 
ועוד תמונה אחת – מופע בהיר של סביון.
בחרציות, רואים לפעמים את מה שקוראים "מופע עשרה-שקלים" (או עשר-שקל, אם אתם מתעקשים…) – חרצית שהפרחים הלשוניים שלה (זוכרים? משפחת המורכבים!) הם דו-גוניים: צהור בבסיס, צהבהב בהיר בשוליים.
אצל סביונים זה פחות קורה. ובכל זאת, לפני שנתיים, ב12.2.2006 צלמתי את הסביון הזה:
 

 
כל התמונות צולמו בשמורת בני ציון. האחרונה – ב2.12.2006, והשאר ב-13.12.2008.
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11  על מנת לראותן בגודל מלא.
 
וכמובן, שיר: