הביאו לי במתנה ריחות שדה וקצת אבקה…
הפרח שלי היום הוא דרדר מצוי. פרח לא נדיר בכלל, שפורח אחרי שיא האביב, במאי וביוני.
להמשיך לקרוא דרדרים מכל מיני צבעים ירדו אלי ביום אביב נעיםהביאו לי במתנה ריחות שדה וקצת אבקה…
הפרח שלי היום הוא דרדר מצוי. פרח לא נדיר בכלל, שפורח אחרי שיא האביב, במאי וביוני.
להמשיך לקרוא דרדרים מכל מיני צבעים ירדו אלי ביום אביב נעיםבתחילת מאי, היה הבלוגולדת השביעי של ידידי עופר D. הוא פספס את התאריך המדויק בכמה ימים, וכתב על כך שכנראה העניין הבלוגרי שלו פחת.
כשהגבתי לו, כתבתי שטוב שהוא מזכיר לי – כי הבלוגולדת שלי הוא בערך חודש אחרי שלו. והנה, חלף החודש – וגם אני פספסתי את התאריך המדויק שלי, שהיה ב-2.6.
החלטתי שכנראה זהו סימן שאני לא צריכה לחקור את נושא הסטטיסטיקות (אם כי יש עליה יפה – השנה נכנסו לבלוג שלי בערך 57,500 אלף פעמים, שזה בערך 36% יותר ממה שבשנה שעברה, למרות שפרסמתי 98 רשומות, ירידה של 7% יחסית לשנה שעברה) – אלא לספר על השתלמות "כלנית" בה השתתפתי, ביום חמישי בחרמון.
התחלנו את ההשתלמות באזור סיבוב איציק, ברום של 1,600 מטרים. הצמח הבולט בשטח היה שלהבית צהובת-עלים, שתמונתה פה מעל. השלהבית צובעת מדרונות בצהוב, יחד עם אחירותם החורש הנהדר.
מאד שמחתי לפגוש מקבצים מקסימים של פרח שכבר כתבתי עליו: חסרף מזרחי – פרח בעל פריחה לבנה ועדינה:
מצאנו כמה שיחים גדולים ויפים של יערת המטבעות, שנקראת כך כי העלים שלה עגולים כמטבעות. ליערה יש הרבה צוף, והיא משכה אליה שלל דבורים, חיפושיות וגם את העש בתמונה הבאה: ברודן בוהק. גדלו כ-2 ס"מ וגם עליו כבר סיפרתי.
ראינו כמה שיחי ורד הכלב, שהם ורדי בר מקסימים. פורחים יפה גם בהרי יהודה ובגליל.
פתאום חלף על פני פרפר גדול – רדפתי אחריו ושמחתי שהוא התיישב לנוח על ענף של אלון: נמפית פנדורה, אחד הפרפרים היפים והגדולים בארץ. כבר כתבתי עליו ברשימת פרפרי החרמון.
כחליל האפון הוא פרפר נפוץ מאד בארץ, והוא נהנה מאד מפרחי הקרקש הקיליקי שהם גדולים ומרשימים –
אחרי הסיבוב ברום 1,600 מטרים, נסענו למרומי החרמון, לדולינת הגלגל שליד רכבל עליון, ברום 2,000 מטרים. התחלנו עם הדובדבן השרוע:
הדובדבן השרוע הוא בעצם עץ, אך בגלל הרוחות, השלגים והתנאים הקשים במרומי החרמון – הוא שרוע על הקרקע בין הסלעים, ויוצר מסלעות פורחות בורוד.
פרפרים מאד אוהבים אותו, וכך יצא שצילמתי הרבה תמונות של דובדבנים ופרפרים, כמו נמפית הבוצין בתמונה מעל, ונקבת כחליל ניקול שהצטרפה אליה לתמונה הבאה:
בכלל, פגשנו המון פרפרים בחרמון. בעיקר כחלילי ניקול, שרפרפו לכל עבר, שתו צוף של דובדבנים, כרבולות וקדדים כשיכורים, וגם הזדווגו. הזוג הזה בחר לו את כחלית ההרים היפהפיה כמיטת כלולות:
כריות צהובות של אליסון חרמוני נראות טוב במיוחד עם צמד זכרי כחליל ניקול –
בסביבות השעה 2 בצהרים נפתחים כל פרחי צבעוני החרמון הנהדרים, גם עליהם כבר כתבתי בבלוג –
אורי פרגמן-ספיר מהגן הבוטני בגבעת רם סיפר לנו ששמם הלטיני שונה, וכיום הוא Tulipa humilis. משמעות השם הלטיני הזה היא צבעוני גמד (או נמוך), ובאמת הצבעוני הזה נמוך מאד. הוא תורבת, ואפשר למצוא אותו בעולם בשלל גוונים מסחרר.
במרומי החרמון מצאתי עוד ברודן – אבל בניגוד לברודנים שהיו על היערה, זהו ברודן קטן יותר – בגודל סנטימטר אחד, ולפני כמה שנים עוז ריטנר מאתר הטבע הישראלי הגדיר אותו כמין חדש למדע, וקרא לו ברודן החרמון.
אילון הצפר (זה שהסב את ליבי אל האוח בהשתלמות הקודמת, ואל הסלעית הכורדית לפני כמה שנים) שוב הסב את תשומת לבי לציפור מיוחדת: חצוצרן החרמון. ציפור גדולה למדי (גודלה כ-15 ס"מ) שניצבה רחוק מאיתנו.
ישבנו מעל עמק בולען, ודיברנו על התיאוריות השונות להיווצרות העמק (הסברות העדכניות מדברות על קריסה של מערכת מערות קרסטיות). רחוק רחוק מאיתנו, בתחתית העמק, רעתה להקה של חזירי בר. 2 נקבות עם גורים, ועוד כמה בוגרים. כאן בתמונה אפשר לראות את אחת הנקבות מניקה את גוריה:
היעד האחרון שלנו בסיור היה רכס יפעת – אזור שלרוב לא מאפשרים לאזרחים להגיע אליו. כאן התפעלתי מהפירות היפים של אדר קטן-עלים: אדר נשיר, שהחרמון הוא גבול התפוצה הדרומי שלו.
עוד פרפר חלף על פני ושימח אותי – סטירית הפסים. לצערי, לא הצלחתי לצלם את הצד העליון של הכנפיים, הצד עם הפסים שנתנו לה את שמה – אבל גם הצד התחתון של הסטירית הזו יפה.
היו עוד עשרות מיני פרחים, היה לנו יום נהדר וגדוש פריחה. רק ב-8 בערב חזרנו לראש פינה, ורק בסביבות 10 בלילה הגעתי הביתה…
תודה רבה לפרופ. אבי שמידע, שמוציא את ההשתלמויות האינטנסיביות הללו ובאמת משקיע בהן המון מרץ, המון ידע – כל השתלמות היא חוויה;
למימי רון ושמיל קליין שמארגנים הכל לעילא ולעילא מאחורי הקלעים, ולאורי אשכר שנותן לי טרמפים כל פעם.
אז עם שום הכרמל (פה מעל) ועם מלעניאל הנוצות (דגן מיוחד, עם מלענים דמויי נוצות עדינות שגדל בחרמון ובהר הנגב) – אני מסיימת את הרשימה החגיגית הזו.
את התמונות צלמתי בחרמון, בתאריך 4.6.2015. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
בדיוק בתאריך 2.6.2008 פתחתי לעצמי בלוג באתר תפוז.
אחרי תלאות רבות, בדיוק בתאריך 2.6.2013 העברתי את הבלוג דירה מתפוז לWordpress.
אני עדיין חושבת שיש לתפוז יתרונות.
למשל, בוורדפרס, כל הפורמטים של הטקסט הם בתשלום. בעקרון הגופן היחיד שיש לי כמשתמשת חינמית הוא ברירת המחדל – ואני לא אוהבת אותו. אני עוקפת את המגבלה הזו ע"י שימוש בתגי HTML שיקבעו את הגופן והגודל.
גם הקהילה של תפוז היא יתרון – אם כי היום היתרון הזה מתמסמס והולך. אני רואה יותר ויותר אנשים שנוטשים את הבלוג בתפוז. פורום הבלוגיה שומם יחסית למה שהיה לפני שנתיים, ועוד יותר יחסית למה שהיה לפני 4 שנים.
מצד שני – היתרון העצום של וורדפרס – יציבות המערכת ואמינותה – חשוב לי יותר מאשר היתרונות הטכניים של תפוז.
גם הפרסומות שקופצות לי בתפוז עם כל הקלקה של העכבר – מקלקלות לי את חווית הגלישה.
ולכן היום אני חוגגת בלוגולדת שישי – שהוא גם בלוגולדת ראשון, אז הוא מרגש למדי.
בתקופה האחרונה צלמתי המון פרפרים – לכבוד הבלוגולדת אציג חלק מהם פה.
בסוף אפריל האחרון, טיילתי ביער אודם. באיזור הג'ובה הגדולה פגשנו עץ לבנה רפואי עמוס פריחה, ורוחש כולו:
עשרות נמפיות חורשף (פרפר מאד נפוץ, שהופיע בבלוג שלי פעמים רבות) ריחפו סביב העץ, עברו מפרח לפרח ונהנו מהצוף. לא הצלחתי לצלם יותר משלוש יחד – לכן תאלצו להאמין לי, שהמראה של העץ הפורח בלבן, עם כל הפרפרים שבאים וחוזרים ועוצרים ומרחפים – היה נהדר.
בלוגולדת דורש קצת סטטיסטיקות, נכון?
ובכן, בשנה האחרונה נכנסו לבלוג שלי בוורדפרס כמעט 42,000 פעמים. זה אמנם פחות מאשר בשנה שעברה בתפוז (שם היו 72,000 כניסות בשנה), אך יותר מבשנה הראשונה של הבלוג, בה היו 30,000 כניסות בלבד.
מעניין שהבלוג בתפוז, שכולל את הרשומות מחמש השנים הראשונות, והפניות לרשומות מהשנה האחרונה – עדיין מושך קהל, ונכנסו אליו בערך כפול מאשר לבלוג הזה – 80,000 איש!
מה שאומר שכבר יש שם 480,000 כניסות – אני מתקרבת לחצי מליון.
אבל אני לא חושבת על חזרה לתפוז. עם כל התלונות שאני שומעת, כל הבעיות והתקלות הטכניות – טוב לי כאן בפינה שלי, בשקט עם הפרפרים ובלי צרות.
גם הכחליל המקושט הראשון שפגשתי בחיי מעדיף שקט ושלווה – השבוע למדתי שהפונדקאי שלו זה צמח קטן ולא בולט ששמו שלוחית קרחת.
סטטיסטיקות הסיכום שלי השנה:
שנה | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 |
רשימות | 160 | 169 | 131 | 122 | 106 | 105 |
כניסות | 30,000 | 100,000 | 150,000 | 100,000 | 72,000 | 42,000 |
אני מפרסמת בממוצע שתי רשומות לשבוע, שזה יפה מאד לדעתי.
ומה בנוגע לפרפרים? צלמתי את נמפית פנדורה מזווית פחות שגרתית – מציץ מאחורי הקוצים של עכובית הגלגל. זהו אחד הפרפרים הגדולים והיפים בחרמון:
את כחליל האפון תפסתי בחדר המיטות –
וגם לכחליל ניקול הצצתי ברגעים האינטימיים. ידידי אהבל ארץ-ישראלי טוען שהתמונות הללו הן התשובה לשאלה "איך עושים פרפרים?"
נמפית היערה חוזרת לצוף של לטם שעיר בהר מירון, ממש כמו הנמפיות שצלמתי לכבוד הבלוגולדת הראשון שלי –
אני מאחלת לבלוג שלי הצלחה, אני מקווה שאנשים שהגיבו אצלי בתפוז והפסיקו להגיב כאן יחזרו בכל זאת – בכלל, אני אשמח לראות תגובות, אפילו סתם "איזה יופי" לא מחייב.
כי מבחינת מנויים, מצבי אמור להיות מצוין. בתפוז יש לי 150 מנויים – ואילו כאן רשומים 245! אז מנויי היקרים, בואו לשמוח איתי!
את התמונות צלמתי –
ברמת הגולן, 26.4.2014
בכרמל, 16.5.2014
במירון, 17.5.2014
ובחרמון, 27.5.2014
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
ואגב, בתחילת ימי הבלוג כתבתי שהייתי רוצה לצלם את נמפית היערה. זה התגשם תוך פחות משנה. אז עכשיו אני רוצה לצלם את נמפית הקטלב ואת סטירית הטבעת…
לפני קצת יותר משבועיים, מטייל מזדמן פגש פרח לא מוכר בחרמון. הוא צילם אותו, והעלה את תמונתו לפורום צמחי בר, על מנת לשאול מהו הצמח.
התגובה היתה מפתיעה: ד"ר אורי פרגמן-ספיר, המדען הראשי של הגן הבוטני בירושלים, שאל אותו אם… הוא בטוח שהתמונה צולמה בחרמון, ולא בקווקז.
אבל היא צולמה בחרמון. לאחר עוד חקירות ודרישות, אורי מצא את התשובה בספר של פרחי הלבנון: זהו קדד אהרנברג. קדד מוכר מלבנון ומסוריה, ובארץ נצפה פעם אחת ע"י פרופסור שמידע, בשנת 2008.
מאז פרסום התמונה בפורום "צמחי בר", הקדד הזה הפך לנקודה לעליה לרגל. כל אנשי הבוטניקה בארץ פתאום נסעו לטייל בחרמון.
כידוע לכם, ביום שישי (17.6 – לפני אחרון) גם אני הייתי בטיול בחרמון. ואת הטיול הדריך שאולי מגונן. אחרי שהוא כבר הראה לנו את הריבס, ועוד דברים נפלאים – הוא פתאום אמר לנו "עכשיו אנחנו נוסעים לנקודה האטרקטיבית ביותר בחרמון".
אז נסענו, ובמקום מסוים על הכביש העולה להר חבושית עצרנו. מעלינו התנשא מצוק בגובה כחמישה מטרים. "זה שם, למעלה" – אמר שאולי בביטחון.
כבר ירדנו בעקבות שאולי מצוק מאד קשה עד לריבס האמיתי – אז מה זה בשבילנו לטפס מצוק (ועוד נמוך יחסית) בשביל הקדד?
אז טיפסנו למעלה, ושם חיכתה לנו חגיגה צבעונית.
הפרחים של הקדד הם צהובים, וגדלים בכדורים. גדלו של כל כדור הוא בערך אגרוף.
כאשר הפרחים מזדקנים ונובלים, הם הופכים לכתומים, משם לאדומים, לסגולים ולבסוף חומים.
כאן אפשר לראות את כל השלבים – מניצן ירקרק ועד לפרי סגול-חום :
כשמסתכלים על גוש הפריחה בשטח מקבלים מרבד נפלא כזה:
הצבעוניות שלו פשוט שבתה את לבי, ולא הפסקתי לצלם. יש לי כ-70 תמונות של הקדד הזה, רובן מאד דומות לזו:
הקדד שייך למשפחת הפרפרניים.
בארצנו גדלים (פרט לקדד הזה) 48 מיני קדד, חלקם דומים מאד זה לזה. אפשר למצוא מינים שונים של קדד מהחרמון ועד אילת, מהמירון ועד ים המלח.
כאן בבלוג הצגתי רק את הקדד הקהירי, שגם הוא יפהפה – אם כי שונה לגמרי מהקדד הזה.
התמונות צולמו בחרמון, בתאריך 17.6.2011
וכדאי מאד להקליק עליהן, ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.
המון תודה לשאולי שבזכותו היה לנו טיול מרגש ומיוחד!
רגע לפני הסוף, אני מוסיפה עוד שתי תמונות של פרפר נהדר מהחרמון, שכבר הראיתי פה בבלוג בשנה שעברה: נמפית פנדורה – שותה צוף מדרדר מצוי, וממריאה:
לחלק השלישי שמרתי את הפרפרים המיוחדים ביותר (לפחות לדעתי…)
הפרפר הראשון בינהם הוא המין האחרון שזוהה בחרמון. זהו כחליל, אבל צבע הכנפיים שלו ירוק. בעבר חשבו שהוא כחליל ירוק – פרפר נדיר למדי, שמרחף גם במירון. אבל לפני כ-6 שנים, נערכה בדיקה במעבדה – וגילו שהכחליל הירוק של המירון והכחליל הירוק של החרמון הם שני מינים נפרדים! הכחליל הזה דומה יותר למין אחר, שמרחף בארצות צפוניות יותר – ושמו כחליל פאולה. אני לא יודעת מה השם הלטיני, אני יכולה לספר לכם שהפרפר הזה עורר התרגשות רבה בקרב חובבי הפרפרים שטיילתי איתם.
הפרפר הבא הוא אחד הפרפרים הנפלאים ביותר שפגשתי: פרפר גדול, שעף מהר – ולעתים עוצר ומסווה את עצמו, כך שהוא נראה כמו גל אבנים קטן או ענף יבש – ממש כך:
הפרפר הזה הוא סטירית הפסים (Chazara persephone transiens). הוא פרפר יפהפה, וכל אילו שאני צלמתי הם נקבות.
סטירית הפסים היתה בעבר נפוצה בהרים – גם ברחבי הארץ – אך היא מתמעטת. מהרי ירושלים היא נכחדה באמצע המאה ה-20, וגם בחרמון היא כבר לא נפוצה. לפי הכתוב בספר, אפשר למצוא אותה גם במירון – אך שם היא מאד מאד נדירה.
כיון שזהו פרפר מהיר-תעופה, היה לי מאד קשה להשיג תמונות טובות שלו – וגם אילו שצלמתי כללו כולן את הצד התחתון. הוא אמנם יפה ומיוחד – אבל הפסים הלבנים, שעל שמם נקראת הסטירית "סטירית הפסים" – נמצאים בצד העליון של הכנף…
כאן נחלץ לעזרתי אופיר, אחד מחברי האגודה שהסתובב עם רשת פרפרים. הוא לכד סטירית אחת, ובעדינות שאין כמותה, הוציא את הפרפרית מהרשת, החזיק אותה כך שיכולתי לצלם אותה – ואז שחרר אותה, ללא פגע. היא פרחה מידיו, והמשיכה לעוף רחוק וגבוה. וכעת תוכלו לראות את הצד העליון של הכנפים (פה מעל) וגם את התחתון (פה מתחת) של סטירית ההרים.
ועכשיו, עוד כמה נמפיות… הנמפית הבאה היא שוב אחת מהכתומות-שחורות שמבלבלות אותי. זוהי נמפית הבירוניקה.
נמפית הבירוניקה היא הראשונה מבין הנמפיות הכתומות-שחורות שנראית בחרמון. אני צלמתי אותה בראשית מאי, בהשתלמות רת"ם. היא מרחפת בסמוך לקרקע, ורצוי בתחתית העמקים. החרמון הוא גבול התפוצה הדרומי שלה, והפונדקאי שלה הוא פרח מקסים ומיוחד – ברוניקה ארוכת שיבולת.
הפרפר הבא העביד אותי קשה מאד, עד שהשגתי תמונה טובה שלו… הוא ריחף מצד לצד בתוך דולינה מלאה שיחי קדד אדום-פרחים קוצניים, ולא עצר ליותר משניה. רדפנו אחריו – אני וגם צלם פרפרים אמיתי אחד… כשהשגתי תמונה אחת טובה, החלטתי להמשיך הלאה.
בעונג רב אני מציגה בפניכם את נמפית הפנינים (Issoria lathonia lathonia) :
זהו פרפר נדיר מאד – זהו מין נודד, ולא כל שנה הוא מגיע לחרמון. הוא נקרא כך, בגלל העיגולים הבהירים בצידם התחתון של הכנפים האחוריות – במציאות, הצבע שלהם מבהיק, ממש לבן-פנינה. זהו פרפר יפהפה, מיוחד ומקסים – ואני מרגישה בת-מזל מאד שראיתי אותו, ועל אחת כמה וכמה שגם צלמתי אותו.
הפרפר האחרון שלי מהחרמון – הוא עוד נמפית, גדולה, יפהפיה מהממת: נמפית פנדורה (Damora pandora pandora). זהו פרפר גדול (מעל 4 ס"מ גדלו), שמעופו מהיר מאד, והצבעים שלו – כתומים-ירוקים – פשוט נפלאים.
הפעם הצלחתי לצלם בדיוק תמונה אחת ויחידה שלו – ואני מאד מרוצה ממנה.
הצד התחתון שלו ירקרק, עם מעט כתום.
סיור הפרפרים עם דובי בנימיני היה מרתק ומיוחד מאד עבורי, ואני ממליצה שוב למי שרוצה לצלם פרפרים להצטרף לאגודת חובבי הפרפרים בישראל – הם עורכים סיורי פרפרים במקומות רבים בארץ.
התמונות צולמו בחרמון, בתאריכים:
5.5.2010
14.5.2010
11.6.2010
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא! ואם אהבתם, אני אשמח אם תקליקו על MaxIt, פה למטה מצד שמאל.
מחר, 24.6 – הוא יום הולדתה של חברתי הטובה אום-נטע! (בקישור – הבלוג שלה, שנזנח לטובת שלל פרוייקטים ורעיונות אחרים…)
לך, יקירתי, רציתי לאחל המון מזל טוב! אני מאחלת לך שהחיים שלך יהיו צבעוניים, עשירים וקלילים כמו כנפי הפרפר! חיבוק ונשיקות ממני ומכל המשפחה – מוטי והעננצ'יקים, זוג צפורני החתול וגם החתולה הג'ינג'ית ובן זוגה.
אני מצרפת לך תמונה – לטאה זריזה, תת-מין חרמוני: