אתמול בבוקר הלך מאיתנו עוד אחד מדור הנפילים, מהאנשים שפקחו את עינינו והראו לנו את סביבתנו – עזריה אלון.
לצערי, לא הכרתי את עזריה אלון. מבחינתי – הוא תמיד היה כאן. אני לא יכולה לתאר לעצמי את מדינת ישראל, בלי החברה להגנת הטבע שהוא היה בין מקימיה. או בלי יערות הכרמל, שהוא נלחם להשאיר אותם כפארק טבע ולא לבנות שם.
עזריה אלון נולד באוקראינה, בשנת 1918; ועלה עם משפחתו לארץ בגיל 7. הוא למד בבית הספר הריאלי בחיפה – כלומר, הוא הסתובב בשכונה בה גרתי כילדה – עוד לפני שאבא שלי נולד.
כשהיה בן 20, הצטרף עזריה אלון לקיבוץ בית השיטה – שם הוא התגורר עד סוף חייו.
עזריה אלון פעל ללא לאות למען הטבע. הוא לימד אותנו שכדי לשמור על הטבע – צריכים להכיר אותו. אדם לא יתעניין בשימור והצלה של פרחי בר – אם הוא לא יודע שהם קיימים. ולכן צריך לחזק את הקשר בין האנשים לבין סביבתם.
זה היה הרעיון שהוביל את עזריה אלון בכל פעולותיו.
הוא זכה פעמיים בפרס ישראל – בשנת 1980, יחד עם החברה להגנת הטבע; ובשנת 2012 – פרס מיוחד על מפעל חיים ותרומה לקהילה. הוא זכה גם בעוד עשרות פרסים ואותות הוקרה, והיה ראוי לכולם.
הפרח האהוב על עזריה אלון היה, ללא ספק, האיריס. בספרו על האיריסים הוא כותב:
"איריס, כך קבע המחבר של אחד הספרים על איריסים, איננו רק שם של צמח: האהבה לאיריסים היא מחלה, ומי שנדבק בה לא בנקל יירפא ממנה. מחבר הספר הזה מאשר את האבחנה, והוא עצמו נמנה עם החולים: מאז נגלו לי איריסי ההיכל, תחילה איריס הגלבוע ואיריס הארגמן ואחר כך יתר חבריהם, אני מכור להם.
אין זה גורע מאום מחלקם של שאר מיני פרחים יפהפיים שיש לנו בארץ, אבל עדין האיריס נישא בראש כולם."
(עזריה אלון, "איריסים", הוצאת משרד הבטחון, 1992)
בהקדמה לספרו "77 שיחות על טבע" כותב עזריה אלון:
"לא אנחנו התחלנו לשוחח על טבע. זהו נושא אשר לכל איש יש בו דיעה, ואפילו ידיעה – אם כי לפעמים הידיעה מועטת במקצת, ובלתי מדויקת מעט או הרבה. גם מאת מי שמכריז בהחלטיות שאיננו מכיר אף צמח אחד ואף חיה אחת אפשר "לסחוט" הודאה שבעצם הוא כן מכיר כלנית ורקפת ונרקיס וברוש וחסידה ועורב – ואז הוא כבר מסוגל לעשות עוד צעד ו"לגלות" אפילו את הבולבול ואת החוחית שבחצרו."
אני חושבת שלעזריה אלון עצמו יש חלק גדול בעובדה שאפילו האנשים שלא מתעניינים בטבע מכירים את הנרקיס, הרקפת והכלנית.
בספרו "ישראל – טבע ונוף" עזריה אלון מזכיר לנו את הקשר בין התנ"ך לארץ ישראל:
"התנ"ך נוצר בארץ ישראל, ויותר מכן: הוא צמח מתוכה. הוא ריכוז של רעיונות דתיים וחברתיים, אך אילה יכלו, אולי, להיווצר גם בארץ אחרת. אך כל המעיין בו יווכח ללא קושי כי ספר זה, כמות שהוא, לא יכול היה להכתב אלא בארץ זו. כל דרך המחשבה של התנ"ך, צורות הביטוי שלו, מטבעות הלשון – כל אילה צמחו מתוך הארץ, מנופה ואקלימה, ולא יכלו להתהוות כמו שהם בשום מקום אחר, אלא כאן. "
וזו הסיבה שגם אתאיסטית כמוני מתעניינת בתנ"ך, ונהנית לקרוא בו ולמצוא בו קשר אלי ואל סביבתי.
עזריה אלון הבין שכדי לשמור על דמותה של הארץ – ועל דמותנו שלנו – אנחנו צריכים לשמור על הטבע. הוא אמר: "לטבע אני לא דואג – אני דואג לאדם: עולם בלי פרפרים, בלי ציפורים ובלי פרחים הוא עולם שאיני יכול להשלים איתו."
ועוד ציטוט מרשים ומרגש שלו (ותודה לאוריה שאצלו קראתי את זה) –
"בערוב ימיו שואל אדם את עצמו אם חי כפי שהיה רוצה לחיות, ואם עשה דבר בעל ערך או העביר סתם את חייו. אין לי אף טיפה של חרטה או צער על כך שהקדשתי שני שלישים מימי חיי לפעילות לרעיון של שמירת הטבע והנוף של הארץ.
לשמחתי לא הייתי היחיד. החברה להגנת הטבע, שבמידה רבה היה לי חלק בהקמתה ובפעילותה, החלה בקומץ 'משוגעים' ויש בה רבבות חברים ומאות רבות של עובדים, ועל הזמן מתווספים אליה כוחות צעירים וחדשים.
היא שינתה מושגים בציבור, וקשה לי לתאר איך היתה הארץ נראית אלמלא היא קמה בשעתה. כשאני מביט לאחור אני חש שעשיתי משהו בחיי"
עזריה אלון פעל בכל דרך אפשרית לקרב אותנו אל הטבע, אל הארץ שלנו. הוא נלחם למענה, הוא הדריך מטיילים ולימד מדריכים, הוא כתב ספרים, והוא הגיש פינה שבועית ברדיו – הכל כדי ללמד אותנו.
המורשת שלו היא מורשת של חיים, של אהבה, של לימוד ושל התבוננות. המורשת שלו היא ילדים משחקים בחורשה בין הרקפות.
אני מקווה שנשכיל לשמור על המורשת שלו, לטפח אותה ולדאוג לארץ ולטבע סביבנו. עזריה כבר לא איתנו, אבל אנחנו יכולים ללכת בדרכו.
יהי זכרו ברוך.
כתבות נוספות עליו:
באתר החברה להגנת הטבע
באתר Walla חדשות
באתר Ynet
בבלוג עונג שבת של דוד אסף
באתר פרס ישראל
כתבה לזכרו בערוץ 2, עם עמיר בלבן
באתר צמח השדה – כתבה של פרופ. עמרם אשל
את התמונות צלמתי בשלושה טיולים בחודש ינואר:
נרקיס מצוי, איריס הסרגל ודבורנית שחומה בכרמל – 4.1.2014
נץ חלב אזמלני, לופית מצויה, פרפרים ורקפות ביער כוכב יאיר – 11.1.2014
צפורים, איריס ארץ-ישראלי, עירית גדולה ועוד רקפות – ליד בריכות הדגים של מעין צבי, 18.1.2014
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
פרחים, פרפרים וכל מיני 