פרחים, מגדלים וכל מיני

כן, אני עדין בטוסקנה. מתפעלת ממרפסות פרחוניות. אפשר גם לתלות עציץ פטוניות ליד הכניסה הביתה. לא חייבים רק במרפסת!

 

חלק מהאנשים מעדיפים גרניום…

לחתול לא ממש אכפת באילו פרחים מדובר – העיקר שיהיה לו צל לישון בו.

מאד אהבתי את השימוש בחורשפים יבשים בחנות כלי החרסינה הזו, בפיאנצה –

החנות הזו במונטפולצ'יאנו היתה ממש מרשימה. כלומר, בכלל לא נכנסנו פנימה – אז אני לא בטוחה מה מכרו בה, אבל בכניסה היו שלוש קסדות צבאיות עתיקות, מעל נעליים ישנות שצופו בעיסת נייר והפכו לעציצים.
זה היה כל כך מקסים בעיני, שצילמתי את כולם! הקקטוסים בנעלים, הקסדות – מוטי הסביר לי לאיזה צבא שייכת כל קסדה. ממש מיוחד בעיני!

והיו גם סמלי אצולה, חרוטים, מגולפים ומצוירים על בניינים פה ושם. הנה כמה לדוגמא –

האצילים – וגם פשוטי העם – רכבו על סוסים. וכשהם עצרו במקומות מסויימים, הם קשרו את הסוס ליד הבנין. בשביל זה קבעו בקירות טבעות לחבלי הסוסים. אבל כאן זה טוסקנה, סתם טבעת לא תספיק לנו. אנחנו בעד טבעות-דרקונים!
הנה כמה מהן:  

 

ואם כבר ראשי דרקון – ברוב הערים היו ברזיות לרווחת הציבור. הברזיה הזו מצאה חן בעיני:

 

ברשימה על נופי טוסקנה, הזכרתי את הכיכר המרכזית של סיינה – Piazza deI campo. הבנין החשוב בכיכר הזו הוא בית העיריה של סיינה, עם מגדל השעון שלהם – עליו דוקא לא טיפסנו…

בחלק העליון של הכיכר נמצאת מזרקה – מזרקת השמחה – Fonte Gaia. המזרקה נבנתה במאה ה-15, לחגיגות סיום בנית האקוודוקט שהוביל מים לעיר. המזרקה היא בריכה מוקפת זאבים שיורקים מים.
נהנינו לראות את היונים עומדות בתור על ראש אחד הזאבים, וזו אחר זו מתכופפות לשתות מהמים.

לפי האמונה המקובלת, סיינה הוקמה על ידי סייינוס, שהיה בנו של רמוס – אחד ממייסדי רומא. לכן, אפשר למצוא גרסאות רבות של פסל הזאבה המניקה את רמוס ורומולוס פזורות ברחבי העיר.

מאד התרשמתי גם משעונים רבים שראינו – לא תמיד בראשי מגדלים.

מגדל השעון הקטן בתמונה השמאלית מעל נמצא במונטפולצ'יאנו, ובראש המגדל נמצא הטיפוס החביב הזה –  שהוא הליצן פולצ'ינלה – Pulcinella מתוך הקומדיה דל'ארטה – Commedia Dell'Arte.
לכאורה הוא אמור להכות בפעמון, אבל עברנו ליד כשהפעמון צלצל – ולא ראינו אותו זז…

 בסיינה ביקרנו גם בקתדרלה. זו אחת הקתדרלות הגדולות והחשובות – היא מלאה ביצירות אומנות, פסלים, פרסקות, פסיפסים ועוד ועוד. גם ספרית פיקולומיני שהזכרתי נמצאת בקתדרלה.
הקתדרלה הזו היא גדולה ומרשימה. היא נבנתה במאה ה-13. במאה ה-14 רצו להרחיב ולהגדיל אותה – להפוך את הקתדרלה הנוכחית לאגף בלבד בקתדרלת ענק שתפאר ותרומם – את מי? ישו? בוני הכנסיה? החשמנים שציוו על זה? זה לא באמת משנה. העיקר שיהיה להם "גדול יותר מלפירנצה".
העבודות, שהיו צפויות להמשך עשרות שנים, התחילו – אבל אז פרצה המגיפה השחורה שקטלה בערך 60% מתושבי האיזור ופגעה קשות גם בכלכלה ובתעשיה. העבודות נזנחו, והכנסיה נותרה בגודל המקורי. והיא בהחלט לא קטנה.

 

במונטפולצ'יאנו פגשנו כנסיה קטנה יותר – מצאו חן בעיני ה"אצטרובלים" המגולפים על המשקוף

וזו הכנסיה של פיאנצה.

התמונות צולמו במקומות הבאים –
פיאנצה, מונטפולצ'יאנו וקולה די ואל ד'אלסה 29.7.2012
סיינה 30.7.2012
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

יש ערים בעולם שברגע שאתה עובר בשעריהן הן מחבקות אותך

כך כתב לי סבא של דנדן על רומא, בתגובה לרשימת החתולים ברומא.
ומיד אמרתי שאני מבינה אותו. גם אני הרגשתי ככה – מין חיבוק חם של עיר ענקית, ומצד שני – ביתית.

ולכן אני מקדישה עוד רשימה אחת לרומא – לסמטאות, לרחובות – לעיר.
אחד הרחובות המקסימים בעיר הוא ויה ג'וליה – Via Giulia. רחוב שנבנה לפאר את שמו של האפיפיור יוליוס השני. שם, כזכור, ניצבת מזרקת המסיכה (שהראיתי ברשימת המזרקות) – וגם כנסית סן אוגוסטינו, שבה רפאל ניסה את כוחו בציור בסגנון מיכאלאנג'לו.

לא רחוק מויה ג'וליה נמצא קאמפו די פיורי – Campo di Fiori – משמעות השם היא "שדה הפרחים", וזהו השוק העירוני. המלון שלנו היה באחת הסמטאות היוצאות מהשוק, ולכן עברנו בו פעמים רבות.
השוק נפתח בשעות הבוקר המוקדמות – כשיצאנו בבוקר הדוכנים עמדו מלאים כל טוב – ובצהרים סוגרים ומפנים הכל. בערב, כשעברנו בכיכר – היא נראתה כמו כל כיכר אחרת ברומא – נקיה, עם פסל במרכז – ללא שום רמז לדוכנים, למזון, לקופסאות שהיו שם במשך היום.
מאד התפעלנו מהסדר והנקיון. זה, למשל, דוכן העגבניות –

אני ממליצה ללכת לטייל לאורך הטיבר בשעות הערב. בקיץ השמש שוקעת מאוחר – את התמונה הזו צלמתי אחרי 8 בערב, ובמדרגה התחתונה לצד הנהר יש דוכנים ומסעדות שנחמד לטייל בינהם.

 אחת הכיכרות הבולטות בעיר זו פיאצה ונציה. את המבנה הענקי שבכיכר רואים למרחקים – והוא לא אהוב על הרומאים. דלית סיפרה לנו שהם קוראים לו בלעג "עוגת החתונה" או "השן התותבת" – בגלל צבעו הלבן המבהיק.
זהו מונומנט אימתני שנבנה לכבוד ויטוריו עמנואל השני – Vittorio Emanuele II – שהיה המלך הראשון של איטליה המאוחדת. במרכזו נמצא קבר החייל האלמוני.

את תמונת "Il Vittorio" צלמתי מהמרפסת שבתמונה הבאה:
המרפסת הזו ממקומת בקצה המערבי של הגנים הגדולים ברומא – גני וילה בורגזה – Villa Borghese. כבר הזכרתי את הגנים, שיש בהם מזרקות נחמדות, מוזיאונים מעניינים וגם גן החיות של רומא נמצא שם.
בקצה המערבי ישנה מרפסת תצפית – לכיכר שם קוראים Piazzale Napoleone I (מה שמביא אותי לשאול את דוברי האיטלקית – מה ההבדל בין Piazza ל-Piazzale? )
וממנה אפשר לראות את כנסית סן-פטרוס, את הטיבר, את בתי המשפט ועוד ועוד.
אם תסתכלו במרפסת שבקומה התחתונה, תראו שגם שם יש מזרקה… מאד רציתי לעלות אל המזרקה הזו – אך זהו שטח סגור לקהל.

מהמרפסת יורדות מדרגות אל אחת הכיכרות הגדולות בעיר – Piazza DeI Popolo – כיכר העם.
וכדרך אגב – מהמדרגות היורדות לכיכר מגיעים אל מרתף טחוב שבו יש תערוכה מקסימה – ההמצאות של לאונרדו דה-וינצ'י. הם לקחו את השרטוטים שלו, ובנו על פיהם את המכונות של לאונרדו – מנופים, מכונות יריה, מצנחים, חליפת צלילה, מנועי בוכנות, אופניים, ואפילו פסנתר אישי. מעניין מאד לראות את המוצגים – ואת חלקם אפשר גם להפעיל – מה ששימח מאד את הילדים.

הכנסיה העיקרית בכיכר הזו היא כנסית Santa Maria DeI Popolo, שבה יש תמונות נהדרות שצייר קאראווג'יו. הפעם נאלצנו לוותר, כי הילדים סרבו לעלות לכנסיה.

מאד נהניתי לטייל בסמטאות – לראות מרפסות נפלאות עמוסות עציצים:  

או בתים חבויים לגמרי מאחורי סבך מטפסים –

ביקרנו גם במדרגות הספרדיות – אחת הכיכרות הידועות ביותר בעיר – Piazza Di Spagna, שנבנו על מנת להסדיר את הדרך בין שגרירות ספרד לותיקן.

ותמיד טוב לסיים את הביקור בפיאצה נאבונה. זו כיכר גדולה ומרשימה, שתכנן ברניני. היא מוקפת ארמונות מפוארים ובתי קפה יוקרתיים, ומלאה בציירים, אומני רחוב, רוכלים ותיירים.

עד כאן הטיול ברומא – אני מקווה שנהניתם מהחיבוק, וממליצה לכם ללכת לטייל בסבך הסמטאות…
התמונות צולמו ברומא, בתאריכים 24-28.7.2012

מוזמנים לקחת לעצמכם איזו גלידה טובה, ולהקליק על התמונות כדי לראותן בגודל מלא.