מרווה מצרית – Salvia aegyptiaca

DSCN8595

בארץ גדלים 23 מיני מרווה, 8 מתוכם כבר סקרתי בבלוג: בין השאר, את המרווה המשולשת הנפוצה והמוכרת בזכות תכונותיה הרפואיות הרבות, ואת המרווה הכחולה, שהיא ללא ספק אחת הגדולות והיפות. 

DSCN8587

היום אני מציגה את אחת המרוות הקטנות ביותר: מרווה מצרית. 

DSCN8577

המרווה נקראת "מצרית" כי היא  הוגדרה לראשונה במצרים.
בארץ אפשר למצוא מרווה סורית, מרווה ארץ-ישראלית, מרוות יהודה ומרוות ירושלים – הן נקראות על שם האזור או המדינה, אך לא מחויבות לגדול רק שם. 

DSCN0199

המרווה המצרית היא צמח קטן, עם פרחים תכולים-סגולים זעירים – בגודל חצי סנטימטר בערך. כשמסתכלים מקרוב, רואים שיש דוגמאות עדינות על הפרח. 

DSCN0202

המרווה הזו היא צמח תרמופילי – כלומר, אוהב חום. 

DSCN0219

ובאמת, בארץ היא פורחת בעיקר במדבר: בנגב ובמדבר יהודה, ובספר המדבר – בבקעה. 

DSCN8574

הפעם הראשונה בה פגשתי את המרווה הזו היתה בנחל פארן, בדרום הנגב – לפני 6 שנים. 

DSCN8579

מאז התאהבתי בה, ועדיין אני חושבת שהמרווה הזו היא יפהפיה אמיתית: 

DSCN8584

אני מסוגלת לשבת הרבה זמן להסתכל על הפרחים הקטנים והעדינים הללו. 

DSCN8586

כמובן, קצת קשה למקד את המצלמה עליהם. אז מכריזים על עצירת שתיה, מתישבים ליד המרוות – ולא עוזבים עד שמרוצים מהתוצאות (וחשוב לזכור גם לשתות מים!) 

DSCN8585

המרווה המצרית היא בן-שיח, כלומר צמח שבסיסו מעובה – אבל בניגוד לשיח, שהוא גדול ומרשים, בן-שיח יכול להיות קטן. המרווה המצרית היא בגובה 20 ס"מ בערך. 

DSCN8594

את התמונות צלמתי –
במצפה חגי ליד שדה בוקר, בתאריך 1.10.2014
בראש נחל פיראן בבקעת הירדן, בתאריך 30.1.2015

DSCN8589

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

DSCN8596

פריחה בנחל פארן – חלק שני

 
אני ממשיכה בטיול בנחל פארן.
 
פגשנו פרח קטן מאד ממשפחת הציפורניים – ערטל מדברי – Gymnocarpos decander
למשפחת הציפורניים יש הרבה נציגים זעירים – פרחים כמו צללית, אפזרית, רב-פרי, דרכנית, קרנונית – שלכולם חמישה עלי כותרת, וכולם פיצקל`ך…
הערטל פורח בגוונים של ירוק-בורדו, שמאד אהובים עלי:
 

 
ועוד פרט, ירוק יותר –
 

 
עוד פרח מיוחד, ממשפחה מלאה נציגים מדבריים: דמיה לבידה – Pergularia tomentosa – ממשפחת האסקלפיים. כמעט דילגתי עליה, היא נראית יבשה לגמרי – ואז איתי (שאיתו טיילנו) קרא לי והראה לי את הפרחים העדינים שלה.
 

 
התמונות הבאות הן של קדד. (ממשפחת הפרפרניים)  יש כחמישים מינים של קדד בארצנו, והרבה פעמים קשה להבדיל בינהם אם אין להם פירות (וזאת בניגוד לאספסת, שלחלוטין בלתי אפשרי להבדיל בין כמה מהמינים שלה אם אין פרי).
 
הקדד הזה דווקא מאד קל לזיהוי: קדד משולחף – Astragalus spinosus – שנקרא כך בגלל הפירות שלו, שנראים כמו שלפוחיות:
 

 
קדד נוסף שפורח במדבר הוא קדד הסיף – Astragalus dactylocarpus
הנה הפרח שלו:
 

 
גם פה, שמו נובע מצורת הפרי שלו. הנה הפרי:
 

 
נציג נוסף למשפחת הפרפרניים: שיח ששמו קרוטלריה מצרית – Crotalaria aegyptiaca
 

 
גם לסילון ולמוריקנדיה ברשימה הקודמת, וגם לקרוטלריה כמעט ואין עלים. העלים הם קטנים ונוקשים, או בכלל לא קיימים. זאת התאמה של הצמחים הללו למדבר. הם מקטינים את שטח הפנים הכולל של הצמח, כדי שפחות מים יתאדו מן הצמח.
 
ועכשיו אני עוברת לטפיל: עלקת נטויה – Orobanche cernua  (משפחת העלקתיים)
העלקת נטפלת לשורשי צמח אחר, ויונקת ממנו את צרכי מחייתה. היא לא עושה פוטוסינתזה, ולכן אינה ירוקה.
 

 
הפרח הבא הוא ריסן דק. בעבר חשבו שיש שני מינים של ריסן בארץ: ריסן דק, שגדל באיזורים הגשומים יותר; וריסן נאכל – שגדל באיזורים השחונים. אבל… בשנת 2000 קבע החוקר קיי וולסן בגני- קיו שבלונדון, לאחר עיון בכל מיני הסוג ריסן בעולם, שבארץ מופיע רק מין אחד של ריסן: ריסן דק Blepharis attenuata.
ולכן, למרות שהייתי בטוחה שצלמתי ריסן נאכל – מסתבר שצלמתי ריסן דק.
מילא. עדין הפרח מיוחד ועדין מאד:
 

 
ולסיום הרשימה הזו – פרח יפהפה וקטן מאד: מרווה מצרית – Salvia aegyptiaca .
הפרחים הם בגודל של ס"מ אחד לערך, ותראו את הצבעוניות העדינה-סגלגלה-מנוקדת שלהם. נפלא!
 

 
עד כאן. כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.