יום העצמאות ה-68 למדינת ישראל, תשע"ו

10363756_10203225916503285_4993678581003656921_n

קשה לי עם המעבר החד מיום הזכרון ליום העצמאות. הייתי מעדיפה שיהיה רווח, שתהיה אפשרות להרגע מהעצב לפני הזיקוקים והשמחה. 

DSCN0321

אז בחרתי שיר, שמבטא היטב את רגשותי למדינה, ואני מעטרת אותו בפרחים בצבעי כחול לבן. כתבתי על כל תמונה את שם הפרח, ואם יש לי רשימה המוקדשת לפרח – הקלקה על התמונה תעביר אל הרשימה הזו. 

DSCN0689

אין לי ארץ אחרת
גם אם אדמתי בוערת

DSCN5372

רק מילה בעברית חודרת
אל עורקיי, אל נשמתי 

DSCN0799

בגוף כואב, בלב רעב
כאן הוא ביתי 

DSCN6222

לא אשתוק, כי ארצי
שינתה את פניה 

DSCN1832

לא אוותר לה,
להזכיר לה,

DSCN5387

ואשיר כאן באוזניה
עד שתפקח את עיניה

IMG_3874

אין לי ארץ אחרת
גם אם אדמתי בוערת 

DSCN5733

רק מילה בעברית חודרת
אל עורקיי, אל נשמתי 

DSCN6234

בגוף כואב, בלב רעב
כאן הוא ביתי 

DSCN9565

לא אשתוק, כי ארצי
שינתה את פניה 

e03

לא אוותר לה,
להזכיר לה,

IMG_3476

ואשיר כאן באוזניה
עד שתפקח את עיניה 

IMG_6200

אין לי ארץ אחרת
עד שתחדש ימיה
עד שתפקח את עיניה

IMG_6819

את השיר כתב אהוד מנור, הלחינה ושרה קורין אלאל.

חג עצמאות שמח!

תורמוס ההרים

מרווה כחולה – Salvia indica

IMG_6242

את הרשומה הקודמת גמרתי עם שילוב נפלא של תכול-על-סגול: 

IMG_6241

והיום אני ממשיכה בדיוק עם אותו תכול – ושמחה להציג לפניכם את המרווה הכחולה.

IMG_4054

בעצם, כבר כתבתי על המרווה הזו – אי שם בתחילת הבלוג שלי. אבל אז היא חלקה מקום עם מרווה מלבינה, וזו מרווה כל כך יפה ומיוחדת – מגיע לה מקום של כבוד. 

IMG_4128

יש הסכמה בין הבוטנאים וחובבי הטבע בארץ שזוהי היפה בין המרוות בארץ. קראתי את ההערה הזו בכמה וכמה מקומות – ואני, בשמחה, מצטרפת לדעת גדולים וחכמים ממני. זו ללא ספק מרווה נפלאה. 

IMG_5478

המרווה הכחולה היא צמח גבוה – יכולה להגיע גם לגובה של מטר וחצי; והפרחים שלה גדולים ומרשימים – כמעט ארבעה סנטימטרים גדלו של כל פרח. 

IMG_6388

המרווה הכחולה פורחת בארץ בהרי יהודה, בהר מירון וברמת הגולן.  התמונות ברשימה הפעם כולן מרמת הגולן. 

IMG_4050

את המרווה הזו פגשתי לראשונה בהר מירון, ממש בשביל הפסגה. שם יש ריכוז קטן ונחמד של מרוות.
אחר כך גיליתי שבחצר הבית של הוריה של חברה ירושלמית שלי פורחות המרוות הללו – באופן טבעי וללא עזרה.

IMG_5472

בעבר המרווה הזו היתה נפוצה למדי בירושלים – למשל, בשכונת קרית היובל. אבל בגלל הפיתוח הרב – הבניה, העיור – היא כמעט נכחדה מהעיר. בגוש עציון אפשר עדין למצוא ריכוזים יפים. 

IMG_5467

המרוות בחצר בירושלים, מאחורי בלוני הגז נראות פחות פוטוגניות. לכן עליתי לרמת הגולן – לראות אותן על רקע האלונים של יער אודם: 

IMG_7668

או הבקיה של הר בנטל: 

IMG_6251

או מאגר הבנטל – אם כבר מחפשים נוף מרשים, קשה להתחרות בזה: 

IMG_9317

בכלל, הר בנטל הוא מקום נהדר למרוות כחולות – הנה דוגמא לחלק קטן ממקבץ גדול: 

IMG_6379

ניצני המרווה הזו נראים כמו כפתורים כחלחלים ומקסימים –

 IMG_4057

הפרח הוא גדול ומרשים, וצבעו נפלא: 

IMG_4060

המרווה הזו מואבקת על ידי דבורים גדולות – למשל, דבורי עץ. הן מתישבות על בסיס הפרח ולוגמות צוף. משקלן מפעיל מעין מנוף, שמוריד את האבקנים החבויים בחלק העליון של הפרח, וממלא את הגב שלהן באבקה. 

IMG_4053

את התמונות צלמתי ברמת הגולן:
ב-5/5/2011 וב-22/4/2014 – ברכס בשנית
ב-7/5/2011 וב-2/5/2013 – ביער אודם
ב-16/5/2013 וב-26/4/2014 בהר בנטל 

IMG_6387

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

רשימה לבנה לשבועות

 
לכבוד שבועות החלטתי ללבוש לבן ולהציג פרחים לבנים.
השושן הצחור, שאין כמוהו בלבנים, כבר סיים את פריחתו – והרעיון שלי הפעם הוא לקחת פרחים שביום-יום כלל אינם לבנים, אבל פה-ושם יש מופע לבן שלהם.
כלומר, לבקנים.
 
כבר הצגתי פה שני לבקנים, ואני אזכיר אותם:
 
כלנית מצויה  – Anemone coronaria
ממשפחת הנוריתיים – שצלמתי ליד קיבוץ ארז, 15.2.2007 :
 

 
סתוונית היורה  – Colchicum stevenii
ממשפחת השושניים – שצלמתי בחורשת הארבעים, 1.12.2007:
 

 
ועכשיו אני מוסיפה, לפי סדר כרונולוגי:
 
בן חצב יקינתוני  – Scilla hyacinthoides
 
גם הוא ממשפחת השושניים,  שצלמתי בחורשת הסרג`נטים הנתניה,  31.3.2007 : צבעו של בן-החצב הוא תכלת-סגלגל. האחד הזה החליט להתחפש לקרובו החצב:
 

 
ומבט על פרח בודד מקרוב:
 

 
פעמונית קִפּחת  – Campanula rapunculus
 
ממשפחת הפעמוניתיים  – פרח נפוץ ומוכר, בצבע סגול עז.  במירון, ב-23.5.2007 – הפעמונית החליטה להחליף את הסגול בלבן.
 
  
 
כנראה יש משהו באווירו של הר מירון, שגורם לפרחים לרצות להטהר מצבעי היום-יום, ולהתקשט בלבן חגיגי. יש לי כמה צילומים של סחלבים לבקנים מהמירון.  הנה שוב הפעמונית:
 

 

דרדר כחול  – Centaurea cyanoides
ממשפחת המורכבים.
ב5.4.2008 ביקרתי בגן הבוטני של עָתַי יופה בנתיב הל"ה. זהו מקום נפלא, ושמעתי שעכשיו עתי עורך שם סיורים בתשלום. זהו גן מדהים שכולל כמה מהיפים והנדירים שבצמחי ארץ-ישראל.
בביקורי אז, עתי הראה לי דרדר כחול – שפרח בלבן:
 

 
הדרדר הכחול – עם צבעו הכחול העז – תמיד הקסים אותי. והנה, גם בלבן הוא מיוחד ומרגש:
 

 

שום תל-אביב  – Allium tel-avivense
 

גם הוא ממשפחת השושניים, פרח ורוד ומיוחד של מישור החוף שכבר הצגתי פה  – ואת האחד המיוחד הזה פגשתי בשמורת בני ציון, 19.2.2009
 
 

 
יקינתון מזרחי – Hyacinthus orientalis
 
עוד נציג יפהפה של משפחת השושניים, שככב אצלי בעבר.
בטיול במירון, בפורים האחרון – 10.3.2009 – ההר היה מלא יקינתונים. חגיגה תכולה לכל עבר. אבל בין המוני התכולים – גילינו בשביל הפסגה אחד לבן:
 
   
 
עכנאי יהודה – Echium judaeum
 
ממשפחת הזיפניים. פרח חביב מאד, שצובע מרבדים בורוד-סגול במרץ. בגבעת זקיף, מעל כרמיאל ב-21.3.2009 – הוא הפתיע אותנו בלבן.
 
 
 
ועכשיו, לכבוד החג – אני שוב מארחת בבלוג את אמא שלי – ציפורן חתול1. כשסיפרתי לה שאני מתכוונת להכין רשומה לבקנית לכבוד שבועות, היא תרמה לי עוד שני פרחים מיוחדים בלבן:
 
דם המכבים האדום – Helichrysum sanguineum
 
ממשפחת המורכבים. כשמו כן הוא – אדום. בעצם, האדום שבו איננו הפרח אלא מעטפת של הפרחים. הפרחים הם בצבע קרם, פורחים מאוחר יותר ופחות בולטים. אבל אין ויכוח על זה שהמעטפת היא אדומה לוהטת…
 
… פרט למקרים שבהם היא לבקנית: צולם ע"י ציפורן חתול1, ליד עפולה, 8.5.2009 :
 
 
 
ואין כמו לסגור את הרשימה הזו עם פרח מרהיב, לא משנה מה הצבע שלו:
 
מרווה כחולה – Salvia indica
 
המרווה הכחולה ממשפחת השפתניים כבר כִּכבה אצלי ביום העצמאות. היא גדולה ומרהיבה. בהר בנטל, ב-8.5.2009,  ציפורן חתול1 פגשה אותה בלבן!
 
 
 
חג שמח ולבן לכולכם!
כדאי מאד להקליק על התמונות ולהקיש על F11 על מנת לראותן בגודל מלא!!!
 
 

מרוות בכחול ולבן – Salvia – ליום העצמאות!

 

 

 
יום עצמאות שמח!
 

 
לכבוד יום העצמאות אני חגיגית, לובשת כחול ולבן – ומציגה בפניכם צמד פרחים יפהפה, שתי מרוות.
יש לא מעט מרוות "ציוניות" – כמו מרוות יהודה, מרוות ירושלים, מרווה ארץ-ישראלית וכמובן, מרווה דגולה; אבל כמו שהבטחתי – אני מתמקדת בכחול ובלבן (הפעם גם בשמות הפרחים).
 

 
הפרח הראשון שלי הוא המרווה הכחולה – Salvia indica.
המרווה הכחולה פורחת עכשיו-עכשיו (כן!!! זה הזמן!) בהרים הגבוהים – הר מירון, רמת הגולן והרי ירושלים.
 

 
והעזר-כנגדו הוא המרווה המלבינה – Salvia samuelssonii
שגדלה בהרי יהודה ושומרון ובצפון הנגב, וגם שם היא נדירה.
היא מעט גדולה יותר מהמרווה המשולשת הנפוצה, אך קטנה יותר מהמרווה הכחולה המרשימה.
 

 
כן, אני מסכימה שבתמונות המרווה הכחולה נראית סגלגלה יותר מאשר כחולה, אבל קראו לה מרווה כחולה, היא יפה וחגיגית – זה פרח גדול, מרשים ויפהפה, אז למה לא לחגוג איתה ?!
 

 
שיר שמאד מתאים לי היום:
 
אין לי ארץ אחרת 
מילים: אהוד מנור, לחן: קורין אלאל
 
אין לי ארץ אחרת
גם אם אדמתי בוערת
רק מילה בעברית חודרת
אל עורקי אל נשמתי
בגוף כואב
בלב רעב
כאן הוא ביתי.
לא אשתוק כי ארצי
שינתה את פניה
לא אוותר לה אזכיר לה
ואשיר כאן באוזניה
עד שתפקח את עיניה.
 

 

 
כאן, בביצוע של גלי עטרי וקורין אלאל:
 
 



 
את המרווה הכחולה פגשתי לראשונה בשביל פסגה במירון. אבל אחד הקטעים המשעשעים יותר קרו לי דווקא בירושלים:
חובב-טבע ירושלמי (בועז פסטמן) שלח אותנו לראות את המרווה הכחולה בקריית-היובל. אז בשבת אחת, כשבקרנו חברים מירושלים, הלכנו לחפש את המרווה. המקום שהגענו אליו נראה לנו מוכר, אבל לא היינו בטוחים – ובכל מקרה את המרווה לא מצאנו.
חזרנו לפורום שמירת טבע, ובקשנו הבהרות, ואז, לאחר שיחה עם החברים מירושלים…
הסתבר לנו שהמרווה פורחת בחצר של ההורים של החברה שלנו! מאחורי בלוני הגז שלהם! ממש כך:
 

 
תודו שזה צירוף מקרים משעשע…
 

 
אני מאד אוהבת גם את הניצנים של המרווה הכחולה:
 

בתמונה הבאה של המרווה המלבינה אפשר לראות את שני האבקנים של המרווה, שיורדים על הדבורים שבאות לחפש צוף, מדביקים להם אבקה על הגב – כדי שהדבורים יאביקו את הפרח הבא שהם מבקרות בו:
 

 
המרוות הכחולות  צולמו:
בקרית יובל, ירושלים 9.4.2007
בגן הבוטני של נתיב הל"ה, 5.4.2008
בשביל פסגה במירון, 19.4.2006
וברמת בגולן, ליד אלרום, 12.5.2007 וגם 24.5.2009
 
 

 
המרווה המלבינה צולמה בנחל תלכיד, 26.3.2009
 
 כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!