שבוע עבר מסקר איריס הארגמן שהשתתפתי בו. רק שבוע אחד.
ביום חמישי בבוקר קיבלתי הודעה בוואטסאפ – "בוקר כואב ורע משמורת אלוני קדימה. ונדליזם חמור התרחש הבוקר/אתמול בערב בשמורה" – השחתה מכוונת, ובמקור חשבו שהיתה גם עקירה של צמחים.
בחור שטייל בשמורה הזדעזע לגלות "זר" פרחי בר זרוק על הקרקע. זר שכלל שום תל אביב, צבעונים, תורמוסים, פרגים – וכמובן, גם איריסים. ולא סתם איריסים , אלא האיריסים הצהובים – שמשכו המון מטיילים וחובבי טבע אל השמורה הקטנה הזו בשבועיים האחרונים.
לכן הבוקר נסעתי לראות מה התרחש. לשמחתי, לא מצאתי סימני עקירה.
אבל השמחה היתה קצרה אל מול מראות של צבעונים קטופים וזרוקים על הקרקע.
התקרבתי אל גוש הפריחה הצהוב – לפחות לא פגעו בפרחים שסיימו לפרוח, אז יש סיכוי ליצירת פרי.
הנה העדות האילמת: משמאל, לפני שבוע. מימין – ביום שישי בבוקר.
שוב אני ניצבת מוכת אלם אל מול הרס לשם הרס. מדוע לקטום כך את ראשי הפרחים? מדוע להרוס?
יש כמה השערות – ההשערה הפשוטה ביותר, היא שמישהו קטף לעצמו זר פרחים. מישהו אחר ראה אותו, העיר לו – והקוטף זנח את הזר הקטוף וברח.
השערה אחרת, היא שמישהו כועס על עיריית קדימה, או על רשות הטבע והגנים – והחליט להתנקם בטבע, כי כאן בארץ קל להיות חזק על חלשים.
אז רציתי לומר כמה מלים על שמורת טבע, והמשמעות שלה.
שמורת טבע נועדה – קודם כל ומעל לכל – לשמור על הטבע. אנחנו רק אורחים בשמורה. מבקרים.
כשאתם מבקרים חברים, האם תורידו תמונה מהקיר שלהם, ותיקחו אותה – רק כי היא מוצאת חן בעיניכם? האם תקחו את צנצנת הזכוכית שלהם ותשברו אותה, רק כי הם אמרו משהו לא לרוחכם?
אני משערת שלא. אז למה אנשים מרשים לעצמם לעשות דברים כאלה בטבע?
כשיוצאים לטבע, צריך לזכור שאנחנו מבקרים.
לא משאירים בשטח שום דבר פרט לטביעות הרגלים שלנו,
לא לוקחים שום דבר פרט לרשמים ולתמונות שצילמנו.
לפני 50 שנים בערך, קמו כמה אנשים מדהימים – ביניהם עזריה אלון ז"ל ועוזי פז יבדל"א, ובעזרת הסופר ס. יזהר (שהיה ח"כ) העבירו את חוק ההגנה על הצומח – אסור לקטוף פרחי בר!
הם לימדו את הילדים מגיל צעיר, ואותם ילדים (שהיום הם בגיל של אמא שלי) – למדו והעבירו את הידע הלאה. בזכותם יש לנו מרבדי פריחה של כלניות, בזכותם עדיין פוגשים את האיריסים והסחלבים בטבע.
אבל באיזו נקודת זמן בדרך הפסיקו לשים דגש על הרעיון. הדור שלי עדיין מכיר את רוב העקרונות, אבל אנשים שצעירים ממני ב-20 שנים, או אנשים שהגיעו לארץ ב-20 השנים האחרונות – לא למדו את הססמאות, לא הפנימו את רעיון השמירה.
רבים מהם יוצאים לטבע ומתפעלים מהפריחה – אבל לא מבינים שקטיפת פרחים בטבע – תמנע מהצמח לפתח פרי, ובלי פרי – לא תהיינה פריחות בעתיד.
אני מזכירה שוב את אחד הפתגמים החביבים עלי – פתגם אינדיאני שאומר: לא ירשנו את כדור הארץ מאבותינו. קיבלנו אותו בהשאלה מצאצאינו.
הגיע הזמן להחזיר את הסיסמאות, ללמד מחדש את כולם:
צא לנוף – אך אל תקטוף!
בינתיים בשמורת קדימה הפריחה מתקדמת: האיריסים מסיימים לפרוח, וזהו שיא הפריחה של שום תל-אביב (בתמונה מעל) ושל התורמוס הארץ-ישראלי (בתמונה השניה ברשומה)
פשתנית יפו (בתמונה מעל) ומצילות החוף (בתמונה הבאה) מתחילות לפרוח.
אני מקווה מאד שאנשים ישימו לב, יהנו מהפריחה ויזכרו להשאיר אותה כדי שגם אחרים יוכלו להנות.
ואם אתם נתקלים במישהו שקוטף – תסבירו לו, בעדינות, שאסור לקטוף, וצריך לשמור על הטבע.
על מפגעי טבע, ועל אנשים שהורסים – חשוב לדווח למוקד *6911
את התמונות צלמתי בשמורת אלוני קדימה, בתאריך 6.3.2015
פרט לתמונת האיריסים הצהובים הפורחים שהיא מתאריך 26.2.2015
פרחים, פרפרים וכל מיני 