איריס הארגמן, שמירת טבע והתזה שלי

megadim02

בזמן האחרון אני קצת מזניחה את הבלוג, לצערי – אך זה מסיבות טובות: התחלתי ללמוד לתואר שני, בבי"ס פורטר למדעי הסביבה באוניברסיטת תל-אביב.
החלטתי לספר על נושא התזה שלי: אני 
מתמקדת בענייני שמירת טבע וספציפית – באיריס הארגמן – Iris atropurpurea. 

OLG01

תחום התפוצה הטבעי של איריס הארגמן הוא בין חדרה לאשדוד. כידוע, זהו גם האזור הצפוף בארץ – מעל 3.5 מליון בני אדם מתגוררים בשטח הזה, הצפיפות רק הולכת וגדלה – וכמות השטחים הפתוחים מתמעטת. 

ASH03

כי כזכור, גם איריסים לא משלמים ארנונה

YQM02

את אחת הדוגמאות הבולטות פגשתי באשדוד. באזור התעשיה ניר-גלים של אשדוד, ממש בשולי אחד המפעלים, צמוד לכביש 41 היתה אוכלוסיה קטנה של איריס הארגמן.
אבל השטח סבל – וממשיך לסבול – מנזקים – בעיקר זיהום ודריסה. האוכלוסיה התמעטה והתמעטה. כחלק מהמחקר שלי, ביקרתי אוכלוסיות טבעיות – אבל כאן כבר לא ממש נשארה אוכלוסיה. כמו שאתם יכולים לראות בתמונה הבאה – נותר גוש פריחה בודד של איריסים – אחרון שנותר לפלטה. 

NRG01

וזה מתקשר אל מטרת המחקר שלי. כמו שכתבתי, תחום התפוצה של האיריס הארגמן הוא בין חדרה לאשדוד. ונשאלת השאלה – למה? למה הוא לא גדל דרומה יותר, או צפונה יותר?
בעבר היתה אוכלוסיה בודדת באזור עתלית, אך היא נכחדה באופן טבעי. אוכלוסיות רבות נוספות נכחדו בגלל בניה בכל השטח. מאשדוד, דרך תל אביב ונתניה ועד חדרה. 

YQM01

לפני 8 שנים, רגע לפני שהתחילו לבנות את שכונת "אגמים" בנתניה, באו אנשי רשות הטבע והגנים ואספו את קני השורש של האיריסים מהשטח. אלפי איריסים נאספו מהאזור שבו כיום יש רבי קומות.
האקולוג ד"ר יריב מליחי מרשות הטבע והגנים, בשיתוף עם ד"ר יובל ספיר מאוניברסיטת תל אביב החליטו לערוך ניסוי: הם מדדו ושקלו איריסים, ודאגו לשתול קבוצות מדודות בשמורות טבע וגנים לאומיים במישור החוף. 

OLG02

המטרה היתה לבדוק מהם התנאים להתבססות מוצלחת של איריס הארגמן. מתי ואיפה טוב לו. יובל המתין כמה שנים על מנת לאפשר לאיריסים להתבסס (או להכחד), וכעת הגיע תורי – אני בודקת מה מצב האיריסים (וגם נהנית ממרבדי תלתן פלישתי מעורב בלוטוס מצוי)

ASH04

אנסה להבין באלו מקומות ובאלו תנאים איריס הארגמן יכול לשגשג, ובהסתמך על זה – לבנות מפת תחזיות, מפה שתחזה מהם המקומות הטובים עבור איריס הארגמן.
שאלת המחקר היא – מהם התנאים הנדרשים להשבה מוצלחת לטבע של מין נדיר בסכנת הכחדה? 

ASH01
לטובת הצד הגיאוגרפי של המחקר הצטרף ד"ר רפי קנט מאוניברסיטת בר-אילן, ואני מרגישה שעם מנחים שכאלה – יובל ורפי – ובעזרתו של יריב – אני יכולה להגיע רחוק. 

megadim04

בשלב הראשון, אני צריכה ללכת ולספור את כל האיריסים. כמה שושנות עלים בצבצו, כמה פרחים פרחו. האוכלוסיה היפה ביותר עד כה, ללא ספק – היא אוכלוסית מגדים, ליד עתלית. האוכלוסיה משגשגת ואף מתרבה. ובנוסף, הגעתי אליה לא הרבה אחרי השיא – היא נראית נפלא על רקע חיפה: 

megadim01

בינתיים האיריסים כבר נבלו, ואל חוף השרון, למשל, הגעתי אחרי הפריחה. עדיין, זו אוכלוסיה נאה, וראיתי שפרט לאיריסים שנשתלו (אותם אפשר לראות בתמונה הבאה) יש גם נביטות חדשות, במרחק כמה מטרים מנקודות השתילה המקוריות. 

SHA01

בחלק מהאיריסים הפירות כבר מבשילים:  

ALX05

במסגרת התואר, אני נחשפת לכל מיני דברים מגניבים במיוחד. למשל, ביום שלישי שעבר יצאתי עם ארז וטל מחברת TerraScan לצלם את נקודות ההשבה בגן לאומי נחל אלכסנדר.  המטרה שלנו היא לבדוק פרמטרים שונים, כמו אחוז כיסוי הקרקע בצומח (ואיזה צומח). אני חייבת לציין שזה היה ממש כיף, ומאד מהנה. ארז וטל הם מאד מקצועיים, ותמונות הרחפן מרתקות בעיני. 

ALX04

בשלב הבא אצא שוב אל כל האתרים, על מנת לספור פירות – ואז נתחיל לעבד את כל הנתונים שאספתי, לבדוק את דגימות הקרקע, לשקול את דגימות הצומח (שכוללות גם תלתן חקלאי)  וכן הלאה. 

ALX03

האיריסים בסוף העונה סובלים יותר מכרסום – בעלי חיים שונים אוכלים את הפרח.

ALX02

ואני מקווה לא למצוא הרבה פירות אכולים כמו זה – אלא פירות שיפיצו זרעים, מהם ינבטו נבטי איריסים חדשים, ופרחים חדשים. 

ALX01

 יחד עם זאת – אני מרגישה צורך לציין שהעתקת איריסים, והשבתם אל שמורות טבע – אינה מספיקה. כי אמנם האיריסים הם פרחים יפהפיים, אנדמיים למישור החוף – אבל הם חלק ממערכת אקולוגית, מסביבה שכוללת כל מיני צמחים – חלקם נפוצים (כמו התלתנים שאפשר לראות בתמונות מעל) וחלקם נדירים מאד.
חשוב לשמור על כל המערכת האקולוגית! האיריסים מואבקים על ידי זכרי דבורים שישנים במחילות ההאבקה שלהם. הדבורים הללו צריכות פרחים נוספים בשביל מזון. זרעי האיריסים מופצים על ידי נמלים – גם הן חלק מהמערכת – והמערכות האקולוגיות של מישור החוף, בגלל העובדה שכל כך צפוף כאן – נתונות ללחצים עזים במיוחד. זו חובתנו לשמור על המעט שנותר למען הדורות הבאים. 

DSCN2314

גם לילדים ולנכדים שלנו מגיעה הזכות לפגוש את הזוגן הלבן מהרשומה הקודמת, או את ההיפוכריס הקרח בתמונה הבאה:

ASH02

גם להם מגיע להנות מחרצית דביקה: מין קרוב לחרצית העטורה הנפוצה, אך קטן יותר.

SHA02

וממקור חסידה תמים:

YQM03

את התמונות צלמתי במגדים, יקום, ניצנים, אשדוד ונחל אלכסנדר בפברואר ומרץ 2016
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

megadim03

בחזרה למנגרובים

SAMSUNG CAMERA PICTURES

עם כל העצב הממלא אותי כרגע, אני מנסה לחזור לשגרה ולספר על הטיול בפלורידה. סיפרתי באופן כללי על הביצות, ועכשיו אתמקד במנגרובים. 

SAMSUNG CAMERA PICTURES

המנגרובים הם עצים שגדלים במים, ולא סתם – במים מלוחים. בשולי האוקיאנוס, באיזורים יחסית רדודים – אפשר למצוא גושים של מנגרובים.
עצי מנגרובים גדלים באיזורים טרופיים וסב-טרופיים, בין קו רוחב 30° דרום לקו רוחב 30° צפון. 

SAMSUNG CAMERA PICTURES

המנגרובים יוצרים חורשות צפופות של שורשים וענפים, וסביבתם מהווה בית גידול לכמה מיני בעלי חיים. המנגרובים גדלים בדרך כלל בחופים רדודים או בשפכי נהרות.

 

SAMSUNG CAMERA PICTURES

בעצם כמעט אין אדמה סביב עצי המנגרובים. העצים יוצאים ישירות מהמים. לכן, רוב בעלי החיים שאפשר למצוא כאן הם עופות ובעלי חיים ימיים.
ראינו כמה וכמה קינים של עופות דורסים בין העצים, יש גם הרבה דגים במים – וכמובן, אי אפשר בלי יתושים.

SAMSUNG CAMERA PICTURES

האליגטורים מעדיפים איזורים של מים מתוקים. הם מגיעים אל איזורי המנגרובים לצוד שם, אך חוזרים לאיזורי הנהר.

SAMSUNG CAMERA PICTURES

לפי מה שספרו לנו הריינג'רים, כל מיני יונקים מגיעים למנגרובים, בחיפושי מזון. נצפו שם זאבים ואפילו פומות (Florida Panther).
בעלי חיים שכן אפשר למצוא בסבך המנגרובים הם נחש נדיר שנקרא נחש המנגרובים, ודביבונים – שמסתדרים בסבך, בלי לרדת לקרקע. הם ניזונים מדגים וחיים בין העצים. 

SAMSUNG CAMERA PICTURES

טיילנו בין המנגרובים בכל מיני דרכים –  שטנו בסירת מנוע רגילה, וגם ב-Airboat – סירה עם פרופלור ענק שעושה המון המון רעש: 

SAMSUNG CAMERA PICTURES

טיילנו ברגל על החוף וגם בתוך המים הרדודים – ואפילו טיפסנו אל מגדל תצפית, לראות חלק קטן מסבך המנגרובים העצום מלמעלה. 

SAMSUNG CAMERA PICTURES

בחוף פארק ביסקיין טיילנו לאורך הטיילת, ומצאנו מקום שנראה מקסים למנוחה – איזו שלווה, לשבת ככה מול האוקיאנוס, בצל המנגרובים: 

SAMSUNG CAMERA PICTURES

חבל רק שהטמפרטורה היא מעל 35 מעלות, הלחות בערך 90% ופה ושם יש גם יתושים… צלמתי את המקום, אך לא ישבנו. 

SAMSUNG CAMERA PICTURES

עצי המנגרובים התרגלו לחיות בסביבה קשה למדי: רוב המים הם מלוחים, לכן יש להם מנגנוני סינון מלח ופליטת מלח.
יש להם גם מנגנונים לחיסכון במים – הקטנת כמות האידוי למינימום.

SAMSUNG CAMERA PICTURES
השורשים שלהם נמצאים מתחת לפני המים – בסביבה ענייה בחמצן, לכן יש להם שורשי אוויר לקליטת חמצן,
וכיוון שאין הרבה אדמה – הרבה פעמים הזרעים מתחילים לנבוט צמוד לצמח האם, ורק בהמשך ניתקים ממנו, זורמים עם המים, ונאחזים במקום אחר.  

SAMSUNG CAMERA PICTURES

חורשות המנגרובים בפלורידה מורכבות בעיקר מעץ אחד ששמו העממי Red Mangrove. ישנם עוד כמה וכמה מיני צומח בסבך, אך בערך 80% מהסבך הוא המנגרוב האדום – Rhizophora mangle

SAMSUNG CAMERA PICTURES

יש לי עוד סיפורים על המנגרובים, ולכן תהיה רשומת המשך.
את התמונות צלמתי בדרום פלורידה – בסביבות ה-Everglades ובפארק Biscayne, ביולי 2014.
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

SAMSUNG CAMERA PICTURES

 

 

 

Mono Lake, California

לאחר שיצאנו מבודי, המשכנו דרומה אל Mono Lake.
הנופים בדרך מקסימים – הרים בעלי עוצמה והוד, אגמים כחולים ומבריקים…

Mono Lake – אגם מונו – הוא אגם מלוח לא רחוק מהכניסה המזרחית של יוסמיטי. רמת המליחות שלו היא 7%, שזה הרבה פחות מרמת המליחות של ים המלח שלנו (מעל 30%) – אך עדיין, המים מלוחים.

אך הדבר המיוחד באגם מונו הוא הטוּפָה – tufa – משקעי סלע שנוצרו כתוצאה מהשקעת מינרלים ליד מעיינות גיאותרמיים, כלומר מעיינות חמים.

אגם מונו ידוע מתצורות הטופה שלו, עמודי אבן שמקיפים את האגם – בעיקר מצידו הדרומי, שם נמצאת שמורת הטופה של אגם מונו.

האגם יובש בחלקו – מים נשאבו ממנו בשביל לנצל את המינרלים.
אבל בשלב מסוים, האמריקאים הבינו שהאגם הזה הוא שכית חמדה ואוצר טבע, עצרו את השאיבה והכריזו על המקום כשמורה לאומית.
עדיין, כשהולכים בשביל המסודר (והמותאם לנכים! ממש אמריקה!) רואים מפעם לפעם שלט – "עד לכאן הגיעו המים בשנת 1940" "עד לכאן הגיעו המים בשנת 1965" וכן הלאה… מראות הייבוש בהחלט גרמו לנו לחשוב על ים המלח והכינרת המצטמקים שלנו…

האגם הזה ריתק אנשים במשך זמן רב. תמונה של אדם צולל לאגם מונו, שצילם הצלם Storm Thorgerson מופיעה באלבום המדהים של פינק פלויד – Wish You Were Here.
קלינט איסטווד צלם כמה סצנות מסרטו "High Plains Drifter" מ-1973 ליד האגם, אפילו מארק טווין הזכיר אותו באחד מספריו.

תצורות האבן במים פשוט מקסימות, וכמו שאפשר לנחש – אני לא הפסקתי לצלם…

 ולצלם…

לMono Lake יש מערכת אקולוגית עדינה ושברירית – ומאד מיוחדת.
שילוב המעינות (החמים והקרים) ומי המלח, גורם להיווצרות בקטריות, ומין אצות זעירות.
מן הבקטריות והאצות ניזונים שני יצורים –

שרימפ – סרטן זעיר ושקוף, שגדלו בין סנטימטר לשניים – ולא הצלחתי לצלם אותו, למרות שמצאנו כמה. שמו Mono Lake brine shrimp  כלומר סרטן מי-המלח של אגם מונו.

היצור השני הוא זבוב – זבוב קטן ושחור, שמליונים ממנו מקיפים את האגם – כמו בתמונה פה מעל. שמו של הזבוב הוא Brine Fly והוא ממשפחת זבובים שנקראת Ephydridae.

כשניגשנו לאגם, ורצינו להתקרב למים – גיליתי לפתע שאני עומדת בין מליוני זבובים! נרתעתי בבהלה…
אך מהר מאד גילינו, שהזבובים מפחדים מכל צל, ואינם מתנהגים כמו הזבובים אצלינו. להפך – הם בורחים, וכיון שיש כמויות כל כך אדירות של זבובים, וכל זבוב שבורח גורם לעשרה לידו לברוח, נוצר אפקט של גלי זבובים שזזים מצד לצד…

זה הפך את הזבובים באופן מיידי לאטרקציה, והעננצ`יקים, שקודם לא רצו להתקרב למים – הלכו עכשיו בכוונה, ברקיעות, לאורך רצועת הזבובים – ונהנו מאד להפחיד אותם וליצור גלי בריחה של זבובים…

אך האקולוגיה לא מפסיקה פה. את השרימפסים והזבובים צדים עופות מים, וציפורים שונות. ישנם המוני שחפים באגם – בתמונה פה מעל זהו שחף מערבי – Western Gull כמו שראינו בסן-פרנסיסקו, אך פרט לשחפים ראינו כל מיני ציפורים, ואני מתכוונת להקדיש להן רשומה נפרדת.

ובקשר לשם… אגם מונו. Mono Lake
אז לא, אני יודעת שזה יפתיע אתכם – אבל לא היו באיזור מעריצים של שלומי סרנגה…

בעבר חיו באיזו של האגם ושל פארק יוסמיטי אינדיאנים (או שמא אמריקאים מקוריים?) מבני פאייוט – Paiutes, שבט הקוצדיקאאה – Kutzadika`a.
בני שבט אחר – שבט יוקוט שחיו באיזורים הנמוכים יותר של קליפורניה, כינו אותם מונו בשפתם.

"מונו" – פירושו "אוכלי הזבובים". בני ה-Kutzadika`a לא השתמשו במושג הזה, אבל הם נהגו לאסוף את הרימות של הזבובים מסביב לאגם, ולאכול אותם.

אחד המינרלים שמשכו את האדם לאגם הוא ה-Alkaline , שממנו יש הרבה באגם.

 כיון שהמים הם מי מלח, קל לצוף עליהם – ולעומת זאת, לשחפים קשה לשחות בהם: הם צפים גבוה מדי, וקשה להם לנווט במים…
אבל מה הם לא יעשו בשביל אוכל?!

כל התמונות צולמו ב-Mono Lake south Tufa Basin, בתאריך 17.8.2009

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. אני יודעת שיש המון, תגדילו לפחות חלק – כדאי לכם!

ואם כבר הזכרתי אותו –