דמומית קטנת-פרי – Adonis microcarpa – ואגדה

בטיול האחרון שלי לתל צפית, פגשתי "שיח" דמומיות מבהיק:

אבל רגע! אתם שמים לב למשהו מיוחד בין הדמומיות הללו? חלק מהן צהובות. אפילו זהובות.
כמו תופעת הלבקנות, גם כאן ישנו פגם גנטי כלשהו, שגרם לכמה דמומיות להבריק בזהב. אבל עלי הגביע שלהן עדיין אדומים…
בכל מקרה, בעיני הן יפהפיות:

  

הבטחתי לספר את סיפורה של הדמומית, מתוך המיתולוגיה היוונית. כרגיל במיתולוגיה היוונית – זהו לא סיפור עם סוף טוב.

אדוניס היה עלם חמודות יפה-תואר כבר מגיל צעיר. אפרודיטה התאהבה בו בכל ליבה.
לפי חלק מהגרסאות, אדוניס היה בעצם אל – אל התשוקה. המקור של שמו הוא שֶמי – "אדון", ולפי חלק מהסיפורים הוא כנראה גלגול של האל הבבלי תמוז.

 

בכל מקרה, אפרודיטה התאהבה בנער ולקחה אותו תחת חסותה. היא הצפינה אותו אצל פרספונה אלת השאול, שתשמור עליו. (לפי אחת הגרסאות הוא היה עדין תינוק כשזה קרה)
פרספונה נקשרה אף היא אל אדוניס המקסים, וסרבה להחזירו אל אפרודיטה.

נוצרה מחלוקת, ומריבה בין שתי האלות. לכן הן באו אל זאוס, שישמש כבורר. זאוס חילק את השנה לשלוש עונות – באחת ישהה אדוניס עם פרספונה, בשניה עם אפרודיטה – ובשלישית – כרצונו.
אדוניס, שהתאהב באפרודיטה, בחר לבלות את השליש השלישי איתה.

אושרם של אפרודיטה ואדוניס לא האריך ימים… וכאן נכנסת לתמונה עוד אלה עצבנית ונקמנית: ארטמיס. אלת הציד.
לארטמיס היה צָיַד אחד – היפוליטוס. הוא לא היה מאהב, שכן ארטמיס היא האלה הבתולה. ציד שהחליט להיות נזיר והיה חביב עליה. בגלל תככנותה של אפרודיטה – הוא נרצח. וארטמיס כעסה!

לכן, כשאדוניס יצא לצוד יום אחד בגפו – היא שלחה אליו חזיר בר גדול. אדוניס ניסה לצוד את חזיר הבר, אך זה התקיף והרג אותו בעזרת ניביו.

מטיפות הדם שניתזו מגופו של אדוניס צצו פרחים – פרחי הדמומית (ולפי גרסה אחרת, דוקא הכלניות צצו מטיפות דמו).

לפי אחת הגרסאות, דמו זרם והפך לנחל – נחל אדוניס. לנחל הזה קוראים היום "נאהר איברהים" – והוא שוכן בצפון לבנון.

התמונות צולמו בהמון מקומות!
15.3.2008 בנחל קטלב
20.4.2008 בחורבת צונם (ליד גבול לבנון)
10.3.2009 בחורבת מחוז (ליד לבון)
21.3.2009 בגבעת זקיף מעל כרמיאל
26.3.2009 באיזור עופרה (בשומרון)
10.3.2012 בתל צפית

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

נטופית שעירה – Althaea hirsuta

הפרח שלי היום הוא קטן, לבנבן, ולא בולט. 

אה, וזה פרח שעיר – שעיר באמת. , וגם קצת דביק.

   

הכירו בבקשה את קרובת משפחתן הצנועה של החוטמית הזיפנית (הורודה הגדולה שרואים בנסיעה בכביש 6, וגם בדרך פרויד למשל) ושל החלמית הגדולה (היא החובזה): זוהי נטופית שעירה.

  

הנטופית היא פרח קטן, שגבהו 20-30 ס"מ. היא גדלה בארץ בעיקר באיזורים ההרריים במרכז ובצפון, ונדירה בעמקים.

שמה הלטיני של הנטופית – אלתיאה – משמעותו "המרפאת" ביוונית, ובאמת משתמשים במין אחר של נטופית – נטופית רפואית – לטיפול בשיעולים ועוד בעיות (למשל, אסטמה וברונכיטיס)  

אלתיאה היתה גם גיבורה טרגית במיתולוגיה היוונית – היא היתה מלכת קלידון. נולד לה בן בשם מלאגרוס, ואלות הגורל ניבאו לה שכאשר בול העץ הבוער באח כעת יישרף עד תומו – בנה ימות. היא מיד שלפה את בול העץ  מהאח והחביאה אותו.
כשמלאגרוס גדל, הוא הפך כמובן ללוחם מהולל. הוא נכנס לויכוח עם שניים מהדודים שלו – אחיה של אלתיאה, והרג אותם. שאר האחים שלה קמו בראש צבא והתקיפו את קלידון – ובקרב ההגנה מלאגרוס הרג עוד שני אחים.
אלתיאה לא סלחה לבנה, הוציאה את בול העץ החבוי ושרפה אותו.

  

את הנטופיות צלמתי:
בכרמל, 19.4.2008
בחורבת צונם בגליל המערבי, 20.4.2008
ובגלבוע, 2.4.2011

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

יקינתון מזרחי – Hyacinthus orientalis

 
החורף מתעכב – לצערי הרב, אמרו בחדשות שגם השבוע לא יהיו גשמים.  אבל התותחים הגדולים כבר מתחילים – צמחי הבצל והפקעת שולפים פרחים, ומרגשים אותנו ביופים.
 
והנה פרח נפלא: יקינתון מזרחי.
 

(קרני חיטים, 29.1.2005)

 
היקינתון פורח עכשיו – בינואר – בגליל התחתון, בארבל ובקרני חיטים.
 
(רמות נפתלי, 4.3.2007)
 
עוד חודשיים בערך – במרץ – הוא יחייך אלינו במירון, וברמות נפתלי
 
(ארבל, 19.1.2008)
 
וחודשיים מאוחר יותר – בסביבות מאי – בהר כחל בחרמון.
 
(ארבל, 19.1.2008)
 
פעם – כשהייתי ילדה – עוד ראיתי יקינתונים גם בכרמל. אבל לצערי הרב הם נעקרו משם, ונעלמו.
היקינתון הוא פרח נהדר – גם הצבע שלו מקסים, וגם הריח שלו עדין ונפלא.
 
(ארבל, 19.1.2008)
 
השם יקינתון – או השם הלטיני, הְיָקִינתוֹס – בא מהמיתולוגיה היוונית. היקינתוס היה בנה של המוזה קליאו, והיה ידוע ביפיו. עד כדי כך היה יפה, שהתאהב בו האל אפולו – ואף זכה באהבתו.
אך – כרגיל במיתולוגיה, טרגדיות ואסונות הם ענין של יום-יום, ואפולו הרג את אהובו בשוגג, כשהשליך דיסקוס ופגע בראשו…
היקינתון פרח במקום בו נפל היקינתוס, עלה מדמו – וכאן נשאלת השאלה האם להיקינתוס היה דם כחול?!
 
 
(ארבל, 17.1.2009)
 
כתמיד, אתם מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
 
(ארבל, 17.1.2009)