Mori Point – מינים פולשים בקליפורניה

הטיול הבא שאספר עליו הוא הטיול ל-Mori Point. זה מסלול הליכה על מצוקים מעל האוקיאנוס, ו-Mamma Quail הבטיחה (וקיימה) נופים ופריחה.
ההתחלה דוקא לא היתה מרשימה. את התמונה הבאה צילמתי ממש בכניסה: 

למי שלא מזהה, יש כאן בתמונה: חרצית עטורה – Glebionis coronarium (כן, כמו שלנו), לפתית מצויה – Hirschfeldia incana, (כן, כמו שלנו), קרדה איטלקית – Carduus pycnocephalus, קרובה לשלנו, ברומית – Bromus sp. – אני לא בטוחה איזה מין, אבל דומה לברומית ספרדית או ברומית דו-אבקנית שגדלות אצלינו. למרגלותיהם פרח מקור-חסידה גזור – Erodium cicutarium, כן. גם הוא נפוץ אצלינו. 

אז תחילת המסלול היתה קצת עצובה ולכן החלטתי שוב לכתוב על בעית המינים הפולשים. 

אמנם כבר כתבתי מהם מינים פולשים, אבל זו בעיה אקולוגית חמורה ואני חושבת שחשוב להסביר שוב. מינים פולשים הם מינים זרים לסביבה בה הם גדלים: מינים שנוכחותם במקום מסוים היא תוצאה של התערבות האדם, בין אם התערבות מכוונת ובין אם לא.  

אחרי שהצמח הגיע למקום מסוים, הפלישה מתרחשת לרוב בטווח זמן ארוך – ולכן הוגדרו שלבים שונים: 

 צמח מזדמן – צמח זר שפורח בשטח, לפעמים גם מתרבה, אבל לא מקיים אוכלוסיה בת קיימא. כלומר, אם נעזוב אותו לנפשו ולא נוסיף עוד פרטים – תוך כמה שנים הוא ייכחד מהמקום. 

 צמח מאוזרח – צמח זר, שכבר מקיים אוכלוסיות ארוכות טווח ללא עזרת האדם לפחות 10 שנים, אבל עדיין מוגבל בתפוצתו לנקודה שבה התחיל לפלוש. 

 צמח פולש – צמח מאוזרח, שמייצר כמות צאצאים גדולה ומופץ למרחקים גדולים מנקודת המקור. 

ברשימה על מינים פולשים לאורך כביש 1 בקליפורניה, לפני 5 שנים, סיפרתי על הדרכים השונות בהן צמחים פולשים מגיעים למקום מסוים:
👿 צמחי נוי, כמו זקן התיש הסגול – Tragopogon porrifolius בתמונה השניה ברשימה.
👿 צמחים שימושיים, כמו הפשתה התרבותית – Linum usitatissimum – ממנה מפיקים את סיבי הפשתן – בתמונה מעל.
👿 צמחים שהגיעו בטעות, אולי נדבקו למכנסים של מישהו, או היו במקרה בתוך משלוח של צמחים אחרים, כמו האספסת המצויה – Medicago polymorpha – בתמונה הבאה. 

קיימת גם הגדרה נוספת, לשלב רביעי – צמחים פולשים משני סביבה – Invasive transformers. הכוונה למינים פולשים בעלי יכולת לשנות את התכונות, התנאים, הצורה או האופי של מערכות אקולוגיות בשטח גדול.

משני הסביבה יכולים לשנות את המינרלים בקרקע, למשל – הם מנצלים הרבה מן החנקן והסידן בקרקע, ומונעים מצמחים אחרים להשתמש בו, משנים את ה-pH הטבעי, מייצבים חולות, ועוד. 

בקליפורניה נרשמה התגברות בתופעת השריפות בעקבות מיני דגניים פולשים. שריפות יער הן תופעה טבעית בקליפורניה, אבל הדגניים הפולשים מתחדשים מהר יותר יחסית לצמחים המקומיים ודוחקים אותם. כאשר יש שריפה, הם מחזקים אותה – עשבים יבשים בוערים היטב, הורגים את התחרות, ומתחדשים בעצמם בקלות. 

צמחים הפולשים במקווי מים, כמו יקינתון המים שפגשתי בנחל אלכסנדר וגם בפלורידה יכולים לשנות את טמפרטורת המים, להוריד את שיעור החמצן במים ולפגוע בחי ובצומח המקומיים. 

היו צמחים שבאמת הופתעתי לפגוש בקליפורניה. למשל, הרוש העקוד – Conium maculatum, בתמונה מעל. זהו צמח רעל, ויש בקליפורניה מספיק מיני סוככיים יפים ממנו. למה להביא אותו? 

מינים אחרים בהחלט לא הפתיעו אותי, למשל בתמונה הבאה, אלו סלסילי הכסף, שמה העממי של מללנית הים – Lobularia maritima, צמח ממשפחת המצליבים שמשתמשים בו הרבה כצמח כיסוי בגינון: 

רוב המינים שהאדם מעביר ממקום למקום (ויש אלפים כאלה) לא הופכים למינים פולשים. במחקר הפולשים מדברים על "חוק העשיריות" – רק כ-10% מהמינים המובאים למקום מסויים יהפכו למינים מזדמנים. רק כ-10% מהמזדמנים יהפכו למינים מאוזרחים, ורק כ-10% מהמינים המאוזרחים יהפכו ממש לפולשים. כלומר, בהערכה גסה, רק מין אחד מתוך 1000 מינים שהובאו למקום מסוים יהפוך למין פולש. כיום יש גם חישובים נוספים, אבל ככלל אצבע, זה לא רחוק מהמציאות. בכל זאת יש המוני פולשים. וכל פולש משתלט בצורה מרשימה ודוחק את כולם. למשל, הפרח בתמונה הבאה: אהל רב-פרחים – Drosanthemum floribundum – מכסה משטחים ורודים מהממים על המצוקים מעל חוף האוקיאנוס. מוצאו בדרום אפריקה. 

אחת הסיבות להצלחתם של הפולשים היא העדר אויבים טבעיים. לכל היצורים בעולם (פרט לאדם, שהתגבר על רוב הגורמים) יש גורם מגביל – גורם שמגביל את התפשטותם במרחב, בשביל לאפשר את מגוון המינים המקסימלי, זה שמעיד על מערכת אקולוגית בריאה ומקיימת. לדוגמא בעלי חיים שאוכלים או טורפים אותם, או (במקרה של טורפי על) הקושי להשיג כמויות מזון שיתמכו באוכלוסיה גדולה מספיק.

אם מעבירים צמח (או בעל חיים) ממקומו הטבעי למקום אחר – ולרוב גם מאזרחים אותו שם, כמו שעושים עם צמחי נוי וצמחים שימושיים – האויבים הטבעיים שלו (כמו חיפושיות שאוכלות את הפירות ומקטינות את מספר הצאצאים, פטריות שמפרקות חלקים ממנו, עצים שמצלים עליו וכן הלאה) לא נמצאים שם. אין מי שיגביל אותו וימנע ממנו להתפשט. 

לרבים מהצמחים הפולשים יש מגוון תכונות משותפות שבזכותם הם יכולים לפלוש. 

הראשונה – גמישות אקולוגית. הם מסוגלים לשרוד במגוון קרקעות, טווח טמפרטורות רחב (את מקור החסידה הגזור פגשתי בעמק המוות!), כמויות משתנות של משקעים. אם נסתכל שוב על החרצית העטורה, היא פורחת סביב אגן הים התיכון – גם במקומות קרים יחסית, כמו הרי ירושלים, וגם בחום של באר שבע. גם בחמרה במישור החוף, וגם בקרקעות גיר או בזלת בגליל ובגולן. 

תכונה נוספת היא ריבוי אל-מיני – הם לא חייבים לייצר פירות. הם לא תלויים במאביקים או ביצורים אחרים שיפיצו את הזרעים. החמציץ הנטוי, שפולש גם בארץ וגם בקליפורניה, מתרבה רק באופן וגטטיבי, ובכל זאת הצליח להגיע כמעט לכל פינה בארץ וגם בקליפורניה. 

יכולת התחדשות ומהירות צימוח – כל עוד השורש קיים או הזרע קיים, גם אם כרתנו אותם וגם אם שרפנו אותם, הם יתחדשו. ולא רק זה, הם יצמחו מהר יותר מכל מי שמסביבם – ואז לא יאפשרו לאחרים להתחדש. 

כאן אפשר לראות את סלסלי הכסף, עדיין מוקפים בפרג הקליפורני המקומי – אשולציה קליפורנית

תחרותיות – המינים הפולשים מנצלים את המשאבים ביעילות רבה יותר. אחד הדוגמאות המוכרות אצלינו היא טיונית החולות, שמקורה בדרום קליפורניה. בקליפורניה השורשים שלה יורדים לעומק 2-3 מטרים על מנת להגיע למי התהום. אצלינו הם מעמיקים ל-6 מטרים ויותר, וכך מונעים מהצמחיה המקומית לקבל מים. 

העלוק המצוי – Bellardia trixago – בתמונה הבאה מצא שיטה אחרת – כמו שמרמז שמו, הוא טפיל-למחצה. הוא מנצל את הצמחים המקומיים לקבל מהם את הדרוש לו לשרוד. 

פעמים רבות המינים הפולשים גם נעזרים באללופתיה – העלים הנושרים, הפירות או השורשים של הצמח מפרישים חומרים המונעים מצמחים אחרים להתבסס לידם.  

עוד תכונה היא כמות הזרעים והיעילות בהפצתם. מינים פולשים מייצרים לרוב כמויות גדולות של זרעים, ומצליחים להפיץ אותם למרחקים. לחרצית יש זרעים שנישאים ברוח, לאספסת – זרעים שנצמדים לפרוות בעלי חיים (ארנבות, שועלים וכיו"ב) והם מפיצים אותם במרחב. ולזרעים יש חיוניות ויכולת תרדמה. כלומר, אם פוזרו הזרעים במרחב – לא כולם ינבטו בעונה הקרובה. חלקם יישארו רדומים, במצב זרע, וימתינו שנה, שנתיים ויותר, על מנת לנבוט בזמן מאוחר יותר. כך הם מונעים תחרות בינם לבין עצמם, אבל מאפשרים לעצמם להתחדש ולנבוט גם אם ניסינו לבער אותם מן השטח. 

כיום, אחרי שפיזרנו כל מיני צמחים ובעלי חיים בעולם בחוסר אחריות ובלי להבין את ההשלכות – אנחנו צריכים לנסות להתמודד עם זה. במקומות רבים בעולם יש פעילויות לטיפול בנושא.
בין הראשונים לטפל בנושא היתה ניו זילנד, שכבר בשנת 1996 חוקקה חוק מתקדם במיוחד שנועד לעצור פלישות עתידיות, לדאוג לתקציבים לטיפול בפלישות קיימות, וגם להעניש אנשים המנסים להבריח מינים פולשים. בשנת 2015, האיחוד האירופי חוקק חוק המחייב את כל מדינות אירופה, וגם הוא מטפל בנושא על כל השלכותיו. בארץ, הארגונים הירוקים מנסים כבר כמה שנים להעביר חוק דומה לזה של ניו זילנד והאיחוד האירופי, אך עדיין ללא הצלחה. ואני חושבת שרוב הקוראים שלי יודעים מה דעתי על ממשלת ישראל לפחות בעשור האחרון. כל סדר הקדימויות שלהם הפוך ולא הגיוני. 

בקליפורניה יש מספר חוקים המטפלים בנושאים שונים, לא בדקתי אם הם מכסים את כל הבעיה או רק חלקים ממנה. בכל הנוגע לצומח, יש להם ארגון מקומי – Cal-IPC – המועצה לניהול מינים פולשים שמנהלת את שיקום המערכות האקולוגיות. 

הלחך בתמונה מעל – Plantago coronopus, לחך שסוע, הוא קרוב ללחך השסוע שגדל אצלינו במדבר, אך זהו מין שונה – מוצאו באירופה וגם הוא פולש בקליפורניה. 

אבל אני לא רוצה שהרשומה הזו תהיה רק שלילית. ולכן אספר שבפארק הזה נעשו עבודות רבות לשיקום המערכת האקולוגית, להדברת המינים הפולשים ולהשבת מינים מקומיים. 

אז עם ברוש מונטריי (Cupressus macrocarpa) המקומי והנהדר (פה מעל, למרות שהוא מוקף עשב-פמפס – Cortaderia selloana, פולש מדרום אמריקה) אנחנו יוצאים לדרך בשביל: המשך (אופטימי) יבוא! 

הרבה מהמידע שכתבתי פה קראתי בספר "הצמחים הפולשים בישראל" של ד"ר ז'אן-מארק דופור-דרור, חלק למדתי בקורס "הבסיס המדעי לשמירת טבע" של פרופ. תמר דיין באוניברסיטת ת"א, והשאר מאתרים שונים ברשת.
את התמונות צלמתי ב-Mori Point, בתאריך 10.5.2018. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

אמברוסיה מכונסת – Ambrosia confertiflora

DSCN9953

היום אני רוצה לספר על פולש חדש בארץ – אמברוסיה מכונסת.
למרות השם המבטיח – אמברוסיה היא מזון האלים מהמיתולוגיה היוונית – האמברוסיה היא מין בעייתי מאד. 

20151106_140838

מקורה של האמברוסיה הוא באזור מקסיקו ודרום ארה"ב. שם היא צומחת בעמקים צחיחים למחצה. אצלינו היא פולשת בעיקר במישור החוף ובבקעת הירדן. 

20151112_121049

ד"ר ז'אן-מארק דופור-דרור, אחד החוקרים הבכירים בארץ בכל הקשור למינים פולשים, מסביר שיש שלושה שלבים שצמח זר עובר על מנת להפוך למין פולש.
השלב הראשון – מין מזדמן – בשלב זה, יש צמחים שפולשים לשטחים הטבעיים, אך עדיין לא מקיימים אוכלוסיה. רק פרטים בודדים מזדמנים. האוכלוסיה עדין לא מבוססת.
בשלב השני – המין מאוזרח. כלומר, יש אוכלוסיה שכבר התבססה, ומתחדשת באופן עצמאי ללא "עזרה" אנושית.
השלב השלישי הוא שלב הפלישה המסיבית – בשלב זה, האוכלוסיה מתרבה, ומייצרת אוכלוסיות נוספות בשטחים מרוחקים יותר מהמקור.

DSCN9587

לפי ההשערות, האמברוסיה הגיעה לארץ באמצעות סיוע חקלאי שנשלח מארה"ב לרשות הפלסטינית בסביבות שנת 2000. שקי מספוא לבעלי חיים, או זרעים לחקלאות נשלחו מארה"ב. השקים כללו (בנוסף למה שרצו לשלוח) גם זרעים של אמברוסיה.
הזרעים – יחד עם פסולת, ביוב וכל מיני דברים אחרים – נזרקו לנחל שכם, שהוא יובל של נחל אלכסנדר – ומכאן הם מתפשטים באזור השרון.
מעט אחר כך הם ירדו גם בנחל תרצה – שיורד משכם אל בקעת הירדן והתפשטו גם שם. 
 DSCN9586

האמברוסיה הגיעה לשלב השלישי במהירות גבוהה. היא מילאה את גדות נחל אלכסנדר, ודחקה משם את הצמחיה המקומית – הקנה ושיח אברהם – וכמובן גם את בעלי החיים שחיו בסבך הקנה (ציפורי שיר ועופות מים נהנים מהקנה) או נהנו מהצוף של שיח אברהם

 DSCN9588

מכאן היא מתפשטת. את התמונות ברשומה הזו צלמתי ברעננה, כפר סבא ובשולי ג'לג'וליה. בכל מקום אליו היא מגיעה, גדל גוש גדול של אמברוסיה, שדוחק כמעט לחלוטין את הצמחיה שהיתה שם – גוש צפוף ואחיד של אמברוסיה. 

SAMSUNG CAMERA PICTURES

האמברוסיה היא צמח גדול. גובה הצמחים נע בין חצי מטר לשנים וחצי מטרים. באזור נחל אלכסנדר נמדדו גם פרטים בגובה ארבעה מטרים! 

IMG_5101

האמברוסיה היא צמח בעייתי מאד.  העלים אמנם יפים, אך גם העלים וגם הגבעולים מפרישים חומרים צורבים – ומגע איתם יכול לגרום לתגובה אלרגית קשה, במיוחד לאנשים הרגישים לכך. 

IMG_4830

למשל, החזקתי ענף של האמברוסיה לכמה שניות על מנת לצלם את התפרחת – ותוך דקות הרגשתי עקצוץ וגירוי ביד, ורק אחרי שחזרתי הביתה ורחצתי היטב את הידיים – זה עבר. 

SAMSUNG CAMERA PICTURES

הפרחים שלה קטנים ומאד לא מרשימים. בתמונה מעל אפשר לראות את הפרחים הזכריים, ובתמונה הבאה – את הפרחים הנקביים. הפרחים הקטנים והלא-אטרקטיביים הללו מעידים על כך שהאמברוסיה מואבקת על ידי הרוח. היא מייצרת הרבה אבקה, שמתפזרת על ידי הרוח לשטח גדול. כמובן, גם זה גורם אלרגני בעייתי. 

SAMSUNG CAMERA PICTURES

וכאן נשאלת השאלה – מה עושים? איך אפשר לעצור את הצמח הבעייתי הזה? 

DSCN9590

ד"ר ז'אן מארק דופור-דרור חוקר כעת את האמברוסיה, ובקרוב יפרסם מאמר וסיכום של הנושא.
בינתיים – ראו שאין טעם לקצור את הצמחים. היו נסיונות פשוט לקצור את השטח, אבל תוך 5 חודשים האמברוסיה התאוששה לחלוטין. גם קוטלי העשבים ה"רגילים" בשימוש עירוני (ראונד-אפ או גרלון) אינם יעילים – וגם בעייתיים כי הם פוגעים במערכת האקולוגית, במיוחד בנחלים. 

20151112_121054

ומה אתם יכולים לעשות? 

אם שמתם לב לאמברוסיה באזור מגוריכם – או בטיול – שימו לב איפה זה, אם אפשר תשמרו לעצמכם נ.צ. של המקום.
באתר של המשרד להגנת הסביבה יש דף מוקדש לנושא האמברוסיה. שם אפשר להוריד טופס (WORD) דיווח, למלא אותו – ולשלוח במייל אל רועי פדרמן, שהוא פרוייקטור התכנית. 

DSCN9932

את התמונות צלמתי ברעננה, כפר סבא וג'לג'וליה, בין 2013 ל-2016.
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

לקריאה נוספת: מאמר מעניין של הגר לשנר באתר כלנית

DSCN9591

ולסיים במשהו מוצלח: העננצ'יק כתב פואמה בשיעורי בית בספרות. הוא אישר למוטי לפרסם אותה בבלוג – וכולם מוזמנים לקרוא ולצחוק!

New and Old Londoners

 

רגע לפני שאני מתחילה – אם לא קראתם ולא שמעתם, ביום שישי האחרון מחלת הסרטן גזלה מאיתנו בלוגרית מדהימה – המיזנטרופית.
רציתי לכתוב משהו, אבל עפר ומוטי כתבו יפה יותר. מוזמנים לקרוא. 


DSCN1637

אני ממשיכה עם הטיול בפארקים במרכז לונדון.
כמו שספרתי, ראינו שועלים לילה אחד מחלון החדר שלנו – אך לא צלמתי אותם. ראיתי וצלמתי בעלי חיים אחרים, ועליהם אספר הפעם. 

רוב בעלי החיים שראינו היו ציפורים – בעיקר עופות מים (שכבר הקדשתי להם שלוש רשומות: אחת, שתים, שלוש) ועקעקים (כמו בתמונה הבאה) 

היו גם צפורי שיר נוספות, שרובן ברחו ממני… אחת הספקתי לקלוט, והיא מצויה גם בארץ: קיכלי רונן – שבאנגלית שמו Song Thrush ובלטינית Turdus philomelos

DSCN8468

המינים הפולשים לא פסחו על לונדון, ופגשנו דררה מצויה – Rose Ringed Parakeet – ששמה הלטיני Psittacula krameri. מוצאה של הדררה הוא בהודו ובאפריקה המשוונית, אבל כיום אפשר לפגוש אותה בהרבה מאד מקומות בעולם. אצלינו היא מאד נפוצה. 

מכל הפרפרים שראיתי – שהיו בעיקר סטיריות חומות – הצלחתי לצלם שניים. הראשון הוא פרפר ממשפחת ההספריות שלא הצלחתי לזהות, אני יכולה רק לספר לכם שהוא יושב על פרח ערברבה – 

השני הוא סטירית קטנה ונחמדה, ששמה באנגלית Meadow Brown ובלטינית – Maniola jurtina. היא קרובה לסטירית הפקוחה שלנו. 

DSCN8441_Maniola jurtina

ההפתעה שלנו היתה… שלא פגשנו הרבה סנאים. היו כמה, פה-ושם – אבל ממש לא הרבה. וזה הפתיע אותנו, כי אנחנו זוכרים שבטיולנו הקודם בלונדון, אי שם בראשית שנות ה-90, ראינו המון סנאים – בכל הפארקים ובכל הסביבה. 

הפעם ראינו סנאים, אך באופן יחסי – ממש בודדים.
אני יודעת שסנאים מסתדרים טוב בסביבה אנושית. יכולים להעיד על כך מליוני תושבי ניו יורק, לוס אנג'לס וערים גדולות נוספות. הם גם מוגדרים כמזיקים, כי הם נוהגים ללעוס את הציפוי של כבלי חשמל. 

אז התחלתי לבדוק – ומצאתי. מסתבר שסנאי הבר הבריטי הוא הסנאי האדום. סנאי מקסים שצבעו ג'ינג'י כהה.
הסנאים האפורים – מוצאם במזרח ארה"ב, והם הובאו ללונדון בסוף המאה ה-19. 

DSCN1649

 

מאז הם התרבו והתפשטו – והפכו להיות מין פולש. הם מתחרים בסנאים האדומים על מקורות המזון ואתרי המחיה ו…מנצחים. באנגליה הסנאים האדומים הפכו למין בסכנת הכחדה. 

לפי ההערכות, הסנאי האדום עלול להכחד מבריטניה בתוך 20 שנים. ממש בקרוב.
ולכן הבריטים החלו לנסות לטפל בנושא. 

לא שזה יהיה קל. ישנם – לפי ההערכות – כחמישה מליון סנאים אפורים ברחבי אנגליה, ורק כ-140,000 סנאים אדומים. 

אני משערת שהעובדה שראינו פחות סנאים הפעם, היא פשוט כי התחילו במאבק לשלוט בכמויות שלהם. אני בהחלט מאחלת לבריטים הצלחה במאבק הזה – כי כמה שהסנאים האפורים חמודים, אני אשמח לפגוש סנאי אדום בביקור הבא באנגליה! 

DSCN8340

את התמונות צלמתי ברחבי הפארקים של לונדון, בסוף יוני וראשית יולי 2015.

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

DSCN8442

לטאות Anole בפלורידה

IMG_9152

ביומינו הראשון בפלורידה, נסענו מאיזור שדה התעופה של מיאמי אל איזור אורלנדו. על מנת לא להתעיף בנסיעה הארוכה, עצרנו בערך באמצע הדרך בשמורה נחמדה ששמה Grassy Waters.
בשמורה ראינו כמה וכמה לטאות חומות-אפורות קטנות, אבל לפתע העננצ'יק שאל אותי: מה זה הכתום הזה שיוצא ללטאה מהגרון?  

IMG_9456

בתחילה לא ראיתי כלום. סתם לטאות חומות קטנות, בשלל גווני חום ואפור. העננצ'יק כבר חשב שהוא דמיין – ואז, לפתע: 

IMG_0275

הופ! הלטאה שלפה מין דגלון כתום-אדום מהגרון, הציגה אותו לראווה לשניה או שתיים – והעלימה אותו בחזרה בנבכי גרונה! 

IMG_9164

מובן שהיינו חייבים לחקור את הנושא. הריינג'רית בשמורה הסבירה לנו שהלטאה הזו היא Cuban Brown Anole – ושמה הלטיני Anolis sagrei. 

SAMSUNG CAMERA PICTURES

הלטאה הזו היא מין פולש בפלורידה. היא נפוצה באיים הקריביים, בקובה ובחלקים הצפוניים של דרום אמריקה. היא הגיעה לארה"ב בספינות. 

IMG_0694

קודם כל, היינו חייבים להבין מהו הדגלון הזה. באנגלית קוראים לו Dewlap, ובעברית – פימה. הזכרים שולפים אותו מפעם לפעם כדי להכריז על טריטוריה, וגם כדי למשוך נקבות. גם לנקבות יש פימה, אך קטנה יותר – ולא ברור לי למה בדיוק.
בעונת האביב והקיץ הם נוטים להיות יותר טריטוריאליים, ולהשוויץ יותר בפימות שלהם. 

IMG_9238

כי איזו נקבה לא תימשך אל יצור גברי שכזה? אפילו באמצע האוכל הוא משוויץ בגבריותו: 

SAMSUNG CAMERA PICTURES

הנקבות לרוב מעודנות יותר, ויש להן דוגמא מתוחכמת יותר על הגב – לא סתם כתמים או נקודות, אלא ממש דוגמא – 

SAMSUNG CAMERA PICTURES

הלטאות הללו הגיעו אל איי ה-Keys בדרום פלורידה כבר בסוף המאה ה-19. הן התפשטו ליבשת במהלך המאה ה-20, והצפינו עד למדינת ג'ורג'יה, הן לא תגענה צפונה יותר, פשוט בגלל מזג האוויר. אילו יצורים טרופיים, שזקוקים למזג אוויר חם. 

IMG_0256

במהלך הטיולים שלנו בפלורידה ראינו את הלטאות הללו בכל מקום. בחניה של המלונות, בפארקי הטבע, בגנים הבוטניים, בפארקי השעשועים – ממש בכל מקום.
חשבתי שאילו לטאות ממינים שונים – מגוון הצבעים והצורות שלהן הוא כל כך רחב! אך כששאלתי, מומחי הזוחלים ענו לי ש…לא. כולן Brown Anole – והוסיפו: Welcome to Florida…

SAMSUNG CAMERA PICTURES

ובכל זאת, ראינו עוד שני מינים של Anole – בגנים הבוטניים של מיאמי, Fairchild Tropical Botanical Gardens פגשנו לטאת אנול פורטו-ריקנית – Puerto Rican Crested Anole – ששמה הלטיני Anolis cristatellus cristatellus. ה-Crest זהו הרכס לאורך הגב של הזכר שאפשר לראות בתמונה הבאה.

SAMSUNG CAMERA PICTURES

 גם זו לטאה פולשת – מוצאה בפורטו ריקו, והיא ברחה ממגדלי זוחלים במיאמי בשנות ה-70, ומאז ביססה אוכלוסיה בסביבות מיאמי.
צלמתי גם את הנקבה, תמונה מעט מטושטשת. גם לה יש רכס על הגב, אם כי קטן ופחות בולט:

SAMSUNG CAMERA PICTURES

אגב, גם ללטאת ה-Anole הפורטוריקנית יש פימה בולטת, רק בד"כ בצבע צהוב ולא כתום כמו של ה-Brown Anole. כיוון שלא צלמתי את הפימה שלו, הנה עוד תמונה של זכר Brown Anole מרשים: 

SAMSUNG CAMERA PICTURES

מבין כל הלטאות שראינו היה מין אחד ויחיד שאיננו מין פולש: לטאת אנול ירוקה – Green Anole – שנקראת גם Carolina Anole, כלומר לטאת אנול קרוליינה, או בלטינית Anolis carolinensis.

SAMSUNG CAMERA PICTURES

כמובן, גם היא מגיעה בשלל גוונים – מחום ועד ירוק. בעצם, יש לה תכונות של זיקית – היא מסוגלת להחליף צבע מירוק לחום, בהתאם לסביבתה. ולכן לעתים קוראים לה "הזיקית האמריקנית" – American Chameleon.
זאת למרות שאין קשר בינה לבין הזיקיות.

SAMSUNG CAMERA PICTURES

זו לטאה גדולה יותר מהאנול החומה, וגם לזכר שלה יש פימה – שלא הצלחתי לצלם. 

SAMSUNG CAMERA PICTURES

תפוצתה בכל דרום מזרח ארה"ב – היא מגיעה צפונה עד צפון קרוליינה, ולעתים אפילו עד וירג'יניה, ומזרחה עד לטקסס. 

SAMSUNG CAMERA PICTURES

לטאות ה-Anole משתייכות למשפחת Polychrotidae – משפחת לטאות של העולם החדש (כלומר, כל המינים נמצאים ביבשות אמריקה ובאיים סביבן) המונה כ-300 מינים.
ה-Green Anole היא היחידה מכל המשפחה שהיא מקומית ביבשת צפון אמריקה – אך יש עוד כמה וכמה מינים שפלשו לשם בעקבות האדם, וכמו שאפשר לראות מהתמונות שלי – ה-Brown Anole היא בהחלט הלטאה הנפוצה ביותר שפגשנו.

IMG_9148

את התמונות צלמתי בכל מקום – מגרשי חניה, פארקים, גנים ציבוריים, שולי בריכות שחיה, וגם שמורות טבע, במהלך יוני ויולי 2014, בפלורידה 

SAMSUNG CAMERA PICTURES

ועם ה-Brown Anole שטורפת תולעת כלשהי, אני מציעה לכם להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

SAMSUNG CAMERA PICTURES







טבע עירוני – אלון תבור בכפר סבא

במסגרת סקר הטבע העירוני שאני עורכת בכפר סבא, צפתה לי הפתעה מיוחדת.

מסתבר שממש בשולי צומת רעננה, מאחורי אמדוקס, מסתתרת לה חורשת אלוני תבור קטנה.
בעבר, לפני 100-200 שנים כל איזור השרון היה מכוסה חורשות של עצי אלון תבור.הטורקים כרתו את רובם בזמן מלחמת העולם הראשונה ואנחנו בנינו על רוב מה שנשאר – והיום בעצם נותרו רק מעט מאד שרידים.

החורשה מאד קטנה – בערך חמישה עשר עצים בוגרים ועוד כ-20 עצים צעירים (בגובה עד 2 מטר)

אבל בכל זאת, חורשה!

כמובן, לחורשה הזו יש בעיה חמורה. כביש 531 – שמחבר כרגע את כביש 6 לצומת רעננה, אמור להמשיך עד הרצליה. והוא אמור לעבור צמוד לחורשה הזו.
אחד העצים עומד ממש בתוואי המתוכנן, וכבר התחילו לפנות את השטח ולהכין אותו לסלילה.
את העץ הקיפו בגדר – אני משערת שמתכוונים להעתיק אותו, ומקווה שיעתיקו אותו לגן ציבורי כלשהו בעיר.

כמובן, לזיקית שראיתי למרגלותיו זה לא ממש ישנה לאן יעתיקו אותו… אני מקווה שהיא תינצל…

אבל גם אם יסללו את הכביש בצורה שלא תפגע בחורשה עצמה, עדיין יש איומים על המשך קיומה של החורשה.
בעצם זו חורשה מעורבת – יש שם כמה עצי הדר, כנראה שרידים של פרדס קלמנטינות; שני עצי זית, וכמה שיחי לנטנה ססגונית.

שיחי הלנטנה מהווים איום כי הם אגרסיביים יותר – הם מתפשטים וחונקים את השורשים של שאר הצמחים ומקשים עליהם לחיות. זהו מין פולש בעייתי מאד.
בשביל לאפשר לחורשה להתקיים, ראשית צריך לעקור את הלנטנות, ובזהירות. כך אפשר יהיה לגשת בקלות אל העצים ולהנות מהם.

אבל גם אם נפנה את הלנטנות, ואת ערימות הזבל שיש בשולים – עדיין יש גורם מאיים על החורשה הזו: האדם… 

 

הבעיה היא שהדרך הנוחה להגיע אל השטח היא דווקא מתוך מושב רמות השבים, ולא מתוך כפר סבא.
ואם עכשיו זה עוד אפשרי להגיע מכפר סבא – צריך לחצות את כביש 40 מול המשטרה, וללכת לאורך קניון שרונה ובית המשפט עד שמגיעים לשטח – אחרי שיסללו את כביש 531, זה יהיה קשה מאד.

הציבור ומקבלי ההחלטות לא מכירים כלל את השטח המיוחד הזה, הנמצא בגבול איזור משרדים. וזה מעלה חשש לגבי עתיד השטח.
תושבי כפר מל"ל ורמות השבים מן הסתם מכירים אותה, אבל אין להם זכות להביע את דעתם בנושא… זהו  שטח מוניציפלי של כפר סבא.

ובעצם זו הסיבה שאני מפרסמת את הרשימה הזו. בשביל שאנשים ידעו. אני בטוחה שהרבה תושבים של כפר סבא – כמו אילו שמגיעים אל "גן מנשה" בשבתות, היו שמחים אם היתה עוד חורשה חביבה בתחומי העיר. כזו שמאפשרת לנו לשבת בצל עצים, וסתם לנוח.
אם אתם תושבי כפר סבא, או אם אתם מכירים תושבי כפר סבא – אני אשמח אם תפיצו את הרשימה הזו, כדי שכולם ידעו. ואז אולי יהיה לעירית כפר סבא אינטרס לשמור על השטח, לנקות אותו ולהפוך אותו לפינת חמד – כמו שצריך.

בסיכום הסקר, בדיווח על האיזור אני בהחלט מתכוונת לכלול את דעתי ולבקש שיישמרו על השטח הזה.

באיזור פגשתי גם פרפרים – אמנם לא פגשתי פרפרים נדירים במיוחד, אבל בכל זאת: זה משמח לטייל ולראות פרפרים מעבר ללבנין הכרוב (שהוא בערך היחידי שנכנס לתוך העיר).

הפרפרים בתמונות מעל הם לבנין משוייש ולבנין הרכפה, ובתמונות הבאות – כחליל החומעה וכחליל האספסת. כתבתי על כל תמונה את שם הפרפר – אם תגדילו, תוכלו לראות.

התמונות צולמו בכפר סבא, בתאריכים 18.11.2012 ו-20.11.2012

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

השיר הזה כבר לא כל כך מייצג את כפר סבא – אני לא מכירה שום רפת שנותרה בעיר – אבל בכל זאת…

אנא, תעקור נטוע!

אני לא יודעת אם שמתם לב, אבל בשנים האחרונות הנוף בארץ משתנה מאד, ולאו דווקא לטובה.
כבר דיברתי על העובדה שאנחנו אחת המדינות הצפופות ביותר בעולם – בממוצע, גרים אצלינו 359 בני אדם בקמ"ר אחד. ולכן הבעיה הגדולה ביותר אצלינו היא הבניה – רוב השטחים הפתוחים נעלמים פשוט בשביל שיהיה לאנשים איפה לגור.

אבל היום אני מתמקדת בבעיה אחרת: בעית המינים הפולשים.
נתחיל בשאלה הבסיסית: מהם מינים פולשים?
פתחתי את ספרו של ד"ר ז'אן-מארק דופור-דרור – הצמחים הפולשים בישראל. הוא מדבר אמנם על צמחים, אבל הרעיון דומה גם כשמדובר על בעלי חיים.
צמחים פולשים הם צמחים זרים למערכת האקולוגית – צמחים שהובאו על ידי האדם בצורה מכוונת – או לא מכוונת.
כלומר, מצד אחד אנחנו יכולים לדבר על האקליפטוסים, שהובאו "ליבש את הביצות", או על לנטנה ססגונית שהביאו אותה לגינון; ומצד שני על זרעים שהגיעו במקרה, ולא שמו לב אליהם – כמו קייצת קנדית, שלפי ההשערה הגיעה לארץ יחד עם מזון לדגים.

אבל לא כל צמח שהגיע במקרה הופך מיד מין פולש. בהתחלה הוא נחשב ל"מין מזדמן" – פורח פעם אחת, אבל לא מייצר אוכלוסיה שממשיכה את עצמה.
למשל, אם תשחררו תוכי ממין ארה בחורשת הארבעים בכרמל (כן, זה קרה באמת) – הוא יצליח להסתדר שם, אבל כל עוד הוא לבד, הוא לא יקיים אוכלוסיה.

השלב הבא הוא מין מאוזרח: צמח שכבר מקיים אוכלוסיה במקום מסוים, האוכלוסיה מתחדשת ללא עזרת האדם כבר כמה שנים, אבל באופן מקומי.

השלב הבא הוא מין פולש – זהו מין מאוזרח, שמרחיב את תחום התפוצה שלו למרחקים, יוצר כמות צאצאים מרובה – ומשפיע על המערכת האקולוגית – מכחיד מינים מקומיים חלשים יותר.
דוגמא מצויינת (ולא לחיוב) למין פולש כזה היא טיונית החולות – Heterotheca subaxillaris.
הטיונית הובאה לישראל בשנת 1975 – נערך אז ניסוי בייצוב חולות נודדים, ופוזרו זרעים מעטים בחוף הגליל ובחוף השרון.
כיום, כמעט 40 שנים אחרי, הטיונית מכסה את כל מישור החוף. כל הפריחה הצהובה שאתם רואים לאורך הקיץ והסתיו בשולי כביש החוף וכביש 4, בשולי הערים – זו טיונית החולות.
לפני כ-10 שנים נצפו פרטים של הטיונית גם ליד גשר בנות יעקב, בעמק הירדן!

הבעיה היא שלטיונית יש שורשים עמוקים וחזקים – והיא חונקת את המינים האחרים בסביבתה, ומשתלטת על השטח.

בשבת האחרונה נערכה פעילות מטעם רשות הטבע והגנים: הם הזמינו את הקהל לבוא ולעקור טיוניות באיזור נחל אלכסנדר.
אנחנו – כמובן באנו!
האיזור שהיינו בו ידוע בזכות מין נדיר אחד שגדל בו – סוף הקרין. אבל היו בשטח כל כך הרבה טיוניות, אני בקושי ראיתי מינים אחרים….

אז התחלנו לעקור – גם את שושנות העלים הקטנות, אבל גם את הפרטים הגדולים יותר, שכבר פרחו. הטיונית היא צמח רב שנתי, כלומר היא תפרח שוב בשנה הבאה…
כל צמח מסוגל לייצר בין 5000 ל-18000 זרעים!

וזו עבודה קשה, לנקות את השטח… לעקור צמח אחר צמח… לעבור משטח כזה –

לכזה –

פה ושם היו לנו רגעי נחת: מצאנו זיקית קטנטנה, בגודל שלושה ס"מ:

אייל מיטרני, הממונה על תחום הקהילה במחוז מרכז של רשות הטבע והגנים, היה האחראי על האירוע. שמחתי לפגוש אותו (אנחנו מכירים כבר כמה שנים באופן וירטואלי…)
אנשים רבים הגיעו, בינהם קבוצה גדולה של בני נוער ערבים. אייל סיפר לי שאילו בני נוער מהישוב זמר ליד טול כארם, שהתארגנו ביחד ובאו לעזור.

לאט לאט נערמו להן ערימות של טיוניות

ואפשר היה גם לראות קצת צמחים מקומיים בינהם – למשל, חבצלת החוף ולוטוס מכסיף – שסימנתי אותם פה בחיצים:

לא ברור? רגע, חכו 10 דקות – אני אנקה את השטח.
הנה החבצלת – עמוסת פירות –

והנה העלים של הלוטוס המכסיף:

אני חייבת לציין שכל מה שעקרנו – ועקרנו הרבה, חזרנו עם יבלות על הידיים למרות הכפפות המגנות – זה כטיפה בים.
אני משערת שאם יתחילו במבצעי עקירה שכאילה בצורה סדירה יותר, אפשר יהיה להרגיש את השיפור. אני מקווה שרשות הטבע והגנים באמת תצא בסדרה של מבצעים כאילה.

התמונות צולמו באיזור שפך נחל אלכסנדר, בתאריך 17.11.2012

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
מוזמנים לקרוא גם את החוויות של מוטי מהאירוע – כאן.


וכמובן, השיר שרציתי לצרף – למישהו יש עדיין קוד ישן? – השיר כאן.
תודה למוטי, שמשום מה אצלו עדין מופיע קוד הטמעה ישן. מקווה שתפוז יתקנו את הבעיה כבר…

שלושה ציפורניים – שלושה פולשים

 

אני ממשיכה עם צמחים שפגשתי בטיול בארה"ב, ביולי האחרון. הפעם יש לי שלושה פרחים – קרובים, אך רחוקים. כולם בני משפחה אחת: משפחת הציפורניים.
אחד המאפיינים של משפחת הציפורניים הוא שלכל הפרחים יש תמיד חמישה עלי כותרת.

הפרח הראשון הוא בורית רפואית – Soapwort או בלטינית –  Saponaria officinalis.

הבורית נפוצה למדי. השורשים שלה מכילים סבונין (Saponin) ומאז ימי קדם השתמשו בהם לניקוי – להפקת סבון.
השם השני – "רפואית" – מגיע משימוש נוסף של הצמח, כחומר משלשל.

הבורית היא מין פולש – היא הובאה מאירופה, שם היא נפוצה, והתפשטה. היא נפוצה למדי במזרח ארצות הברית

ומפולש אחד, לפולש אחר – צמח דומה לו מאד. במבט ראשון חשבתי שזה בעצם אותו פרח…

במבט שני שמתי לב שעלי הכותרת של הפרח הזה מפוצלים ולא עגולים חלקים, והגביע נפוח מעט –

ואכן, זוהי ציפורנית, ולא בורית. לאחר התייעצות עם ד"ר יובל ספיר , זו ציפורנית לבנה (Silene alba) או ציפורנית רחבת-עלים (Silene latifolia)

ובכל מקרה, זהו עוד מין שמוצאו באירופה. התחלתי כבר לתהות אם ראיתי בכלל מינים אמריקאים – או רק פולשים אירופאים…

ואני עדיין תוהה בנושא, כי המין שלישי שלי היום גם הוא פולש שמוצאו באירופה!

זהו ציפורן. השם העממי שלו הוא Deptford Pink והשם הלטיני – Dianthus armeria

פגשתי אותו באיזור טבעי לחלוטין – באיזור Thacher State Park ששם טיילנו.

ואפילו פגשתי אחד מוטציוני – עם שישה עלי כותרת.

מינים פולשים זו בעיה בכל העולם, ולמדתי בביקור האחרון שם, שבמזרח ארצות הברית הבעיה הזו היא חמורה הרבה יותר מאשר אצלינו.
אנחנו אמנם מוצפים בפולשים רבים, למשל שיטה כחלחלה וטיונית החולות – אבל עדיין רואים אצלינו יותר חצבים, חרציות, פרגים ועולש – שהם כולם מקומיים – ואילו בארצות הברית, להרגשתי, ראיתי הרבה יותר מינים פולשים מאשר מינים מקומיים.  

התמונות צולמו במקומות הבאים –
Albany, New York – 7.7.2011
Thacher State Park, New York – 8.7.2011
Corning, New York – 11.7.2011

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

ועוד דבר שנזכרתי בו הרגע: היום הוא יום הולדתו ה-71 של ג'ון לנון – המון מזל טוב לו!
והיום פול מקרטני מתחתן בפעם השלישית,  הפעם עם אשת עסקים עשירה בשם ננסי שבל – Nancy Shevell – ואני מאחלת לשניהם מזל טוב והצלחה.

Epitaph to a Parrot


דררה אוכלת אזדרכת, צפון ת"א, 25.1.2008

אנחנו מקריאים לילדים שלנו עכשיו את "משפחתי וחיות אחרות". מין בילוי נחמד – כל ערב לפני השינה, קוראים פרק אחד.
ג`ראלד דארל הוא, כמובן, אחד הסופרים החביבים עלי ביותר – וגם איש שאני מאד מעריכה, בגלל פועלו הרב למען שימור טבע, הגנה על הטבע ועל העולם שאנו חיים בו.
הילדים שלנו מאד מרוצים מהסיפורים – אתמול קראנו איך לארי פתח קופסת גפרורים מלאה עקרבים על מנת להדליק סיגריה לאחר ארוחת ערב, והכל הפך למהפכה…


דררה ירוקה אוכלת אזדרכת, צפון ת"א, 25.1.2008

אחת הדמויות האהובות בספרים הללו היא ד"ר תאודור סטפנידס – שמלמד את ג`רי הרבה זואולוגיה, ומספר סיפורים מצחיקים כל הזמן.
תיאו היה רופא, משורר, מתרגם ועוד דברים רבים בזכות עצמו. במלחמת העולם השניה, כשהיה בן כמעט 50, הוא התנדב לצבא הבריטי, והיה רופא צבאי ביוון וכרתים.
חיפשתי קצת ברשת – ומצאתי שיר קצר, שהוא כתב – שיר שמאד מצא חן בעיני.
אני מצטטת אותו כאן כלשונו:
 
 
דררות על אנטנה, כפר סבא, 3.10.2008

 

Epitaph to a Parrot

For thirty years he talked in feathered pride
For thirty years he talked before he died.
You say that parrots do not really know
The meaning of the words they speak? Just so,
I grant you that you may be right – but then,
Do men?

By Theodore Stephanides

 
נכון שזה חביב?
מיד צרפתי לזה תמונות של התוכי העיקרי שמסתובב אצלנו בארץ – הדררה הירוקה
 
 
דררות על אנטנה, כפר סבא, 3.10.2008
 
כאן נכנסתי קצת לדילמה. ג`ראלד דארל, וגם תיאודור סטפנידס, פעלו רבות למען שימור ולימוד. ואני מציגה אותם עם תמונות של מין פולש?
הדררה, למי שלא יודע, היא תוכי שמוצאו באיזור הודו-פקיסטן. וזה כבר מתאים, כי גם ג`רי וגם תיאו נולדו בהודו…
לפני 20-30 שנים ברחו כמה דררות מאנשים שגידלו אותן, ואולי כמה "נשמות טובות" ש"חסו" על התוכים המסכנים שחיים בכלוב – שיחררו אותם סתם כך.  הדררות נפגשו, הקימו להקות – והתרבו…
 
היום יש דררות בכל הארץ – מדן ועד אילת. ראיתי דררות באילת רבות עם טריסטרמיות על חצי בגט שמישהו זרק…
 
 
דררות על אנטנה, כפר סבא, 3.10.2008
 
אז כן, אני דוקא שמה פה את הדררות, הפולשות, שמסתובבות וצורחות כל בוקר ליד הבית שלי – בתור עוד דוגמא לכישלון שלנו בשמירה על הטבע. הדררה היום היא אחת הציפורים הנפוצות בארץ. וחבל שכך. כי זו ציפור אופרטוניסטית ואגרסיבית, והיא דוחקת את רגלי הציפורים המקומיות – כמו חוחיות, דרורים, בולבולים…
 
דררות על אנטנה, כפר סבא, 3.10.2008

שוב, אין לי מסקנה ואין לי פתרון כרגע. רק שיר נחמד, ותקווה שנלמד מטעויות העבר שלנו.
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

ולמעוניינים: רשימת ההמשך: תרגום לשיר

 

איכהורניה עבת-רגל – Eichhornia crassipes

הפעם אני חוזרת אל ענייני שמירת טבע.
וזה לא סיפור הצלחה…
 
בעקבות דיווח בפורום שמירת טבע, נסענו לנחל אלכסנדר. נסענו לאורך הנחל, בשביל עפר – מכביש 4, מזרחה. הנחל מזוהם, אבל זה לא חדש, נכון? הרבה בקבוקי פלסטיק, קופסאות, שאריות שונות, ואפילו כדורגל צפים בנחל.
 
ואז ראינו את זה:

 
נראה תמים, נכון? צמח מים ששט לו בנחל, ויורד עם הזרם.
השלב הבא הוא זה:
 

 
זהו מרבד של עדשת-מים – צמח מים שנראה כמו עדשים קטנים שיוצרים מרבד על המים, והוא מנוקד בעלים של אותו צמח, מהתמונה הקודמת. עדשת מים מתפתחת במים שזורמים מאד לאט.
 
ואז מגיע השלב השלישי:
 

 
יפהפה, נכון?
זוהי איכהורניה עבת-רגל, או בשם העממי – יקינטון המים.
לא, אין קשר ליקינטון המוכר. זה צמח ממשפחה אחרת לגמרי – פונטדריים.
וזהו צמח פולש.
 

 
זהו צמח שמוצאו בדרום אמריקה.ליתר דיוק, באגן האמזונס בברזיל.  לכאן הוא הובא – כנראה – על ידי "נשמות טובות" שנמאס להן לגדל אותו בבית, אז הם זרקו אותו לנחל.
השערה אחרת היא שהוא הגיע הנה מהנילוס, שגם שם הוא מזהם תעלות ויובלים. (לשם הוא הגיע במאה ה19, על ידי קולוניאליסטים שרצו לקשט את הנחלים באיזור)
כאן הוא התפשט, והוא פשוט חוסם את הזרימה של הנחל. יוצר מחסומים וסכרים.
 

 
"אבל הוא כל כך יפה!" יאמרו לי. "הסגול הזה נפלא!"
כן, הוא יפה. אני מסכימה. אבל הוא מטרד אקולוגי. למשל, הוא בית גידול מצוין לחלזונות שחיים בסמביוזה עם זחלי הבילהרציה. זוכרים את הבילהרציה?
היא די נכחדה מהארץ. למה לנו להחזיר אותה?
 
 

 
קראתם את מה שצאט ניק כתב על המאנייקית ההודית? אני מסכימה עם כל מילה שלו, ומוסיפה לרשימה שלו את הפרח היפהפה הזה.
 
 

 
הוא מסתדר טוב עם עדשת המים – הוא מאט את הזרימה, והיא מכסה את המים בשכבה ירוקה. הוא פוגם באיכות המים על ידי חסימת המגע של המים עם האויר, וכמובן, דוחק את רגליהם של הצמחים המקומיים שאינם יכולים לצמוח. 

 
אבל… לא הכל רע ושחור. האיכהורניה תורמת לנקיון הנחל – היא קולטת מזהמים שונים, כגון מתכות – והמים נקיים יותר מהזיהום של בני האדם.
 
אז מה התוצאה? האם עלינו להשאיר אותה שם, או להשמיד?
לצערי, למרות היופי הרב – לדעתי אין מקום להשאיר את יקינטון המים בנחל אלכסנדר. זהו אינו מקומו הטבעי, ובעיות של מים עומדים, ומקומות גידול ליתושים – יש לנו די והותר. נחל אלכסנדר צריך להמשיך לזרום, ולהיות בית למגוון בעלי חיים – אנחנו ראינו שם היום אנפות (אפורות ולבנות), שלדג לבן-חזה, דורסים שונים, נמיה, שפמנונים, צבים משלושה מנים, ועוד ועוד.
עמית מנדלסון, מנהל פורום שמירת טבע, העביר את המידע לרשות הטבע והגנים – והם אמרו לו שהבעיה ידועה מזה שנתיים, ושהם "מנסים לטפל בנושא". אני תוהה למה אין טיפול מסיבי. כפי שזה נראה כרגע, יש אוכלוסיה מבוססת מאד, והיא מתרחבת לאוכלוסיות נוספות במורד הנחל.
 
כתמיד, אתם מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.  
 
לקריאה נוספת: כאן, מתוך האתר של המרכז לצמחים פולשים וצמחי מים באוניברסיטת פלורידה.