טריטון הפסים – Ommatotriton vittatus

הפעם אני מספרת על טיול קצר ומיוחד מאד. יצאנו מאוחר, הגענו ליעד בשעה 20:20 בערב, עם פנסים. המטרה היתה לפגוש יצור מאד מיוחד, שפעיל בשעות הלילה: טריטון הפסים.

להמשיך לקרוא טריטון הפסים – Ommatotriton vittatus

שנה טובה תשפ"א

עוד שנה חלפה, והפעם שנה קשה במיוחד. ואין לי תקוות לעתיד בהיר יותר: אנחנו ניצבים בפני תקופה קשה אפילו יותר, מבחינה כלכלית, בריאותית ומדינית.

בכל זאת, אכתוב כמה איחולים…

להמשיך לקרוא שנה טובה תשפ"א

שום עקרון – Allium akirense

העזתי ונסעתי אל גבעת ברנר, טיפסתי על גבעת חמרה בשולי הישוב כדי למצוא פרח שמעולם לא פגשתי: שום עקרון.

להמשיך לקרוא שום עקרון – Allium akirense

צמריר הקדד – Tomares nesimachus

כיוון שאני לא יכולה לצאת לטבע, החלטתי לעבור על חוצצי התמונות שלי ולמצוא נושאים שרציתי לכתוב אודותיהם, אבל לא יצא לי.

להמשיך לקרוא צמריר הקדד – Tomares nesimachus

אסקפיזם בהר הנגב: איריס טוביה – Iris regis-uzziae

אז במצב הנוכחי, שלא הכל הכי הכי – ובעצם, אני בכלל לא יכולה לצאת מהבית ולחפש את הפרחים האהובים עלי כל כך – 

להמשיך לקרוא אסקפיזם בהר הנגב: איריס טוביה – Iris regis-uzziae

שמשונית הטיפין – Tuberaria guttata


אני חוזרת לחודש מאי, במורדות החרמון – ליד הישוב נמרוד. הגענו לשם מוקדם בבוקר – קצת אחרי 9, כלומר יצאנו מהבית לפני 7, והחברים שהצטרפו אלינו מירושלים – יצאו כבר בסביבות 6.

להמשיך לקרוא שמשונית הטיפין – Tuberaria guttata

אנדרוסק חד-שנתי – Androsace maxima

הפרח שלי היום הוא אחד שהרבה זמן רציתי לראות.

להמשיך לקרוא אנדרוסק חד-שנתי – Androsace maxima

היפוכריס קרח – Hypochaeris glabra

היפוכריס קרח

גמרתי לסקור את הטיול בקליפורניה, ובינתיים חלפו הקיץ, הסתו והחורף – ואנחנו בעיצומו של אביב נהדר. הכל פורח מסביב, ואני פשוט לא מספיקה לראות הכל! להמשיך לקרוא היפוכריס קרח – Hypochaeris glabra

קדד הקרקפות – Astragalus oocephalus

הפרח שלי להיום הוא פרח מיוחד, יפה ומאד מאד נדיר. יכול להיות שבעצם הוא כבר נכחד מהטבע בארץ. 

זהו קדד הקרקפות – אחד המינים היפים והמרשימים של קדד בארץ. קצת מזכיר את קדד אהרנברג, שפגשתי בחרמון לפני כמה שנים. 

גם לו יש ראשי פריחה צהובים, גדולים וצמריריים. אבל כשהוא נובל, הוא הופך מיד לחום ולא עובר דרך כל הכתומים והאדומים כמו קדד אהרנברג. 

זהו צמח גבוה – צומח לגובה מטר ויותר. הצמח נראה מקסים כשכל הקרקפות שלו פורחות: 

הצמח הזה נמצא בארץ בעבר ב-2 נקודות בלבד – בעמק החולה ובחורשת אקליפטוסים ליד עפולה. משתי הנקודות הללו, ככל הנראה, הוא נכחד. 

אבל מהאוכלוסיה של עפולה נאספו זרעים, והונבטו בגנים בוטנים – ותאמינו לי, זה לא משהו פשוט. מסתבר שזהו צמח עדין ומפונק, ולא תמיד מסכים לנבוט או לפרוח. 

בכפר יהושע נמצא "גן איריס" של אילן טל. לאילן יש אצבעות ירוקות, הוא מקדיש את ליבו ונשמתו לגן – והצמחים מרגישים זאת, ופורחים למענו. בזכות זה, כשביקרתי בגן, פגשתי שם את הקדד הנהדר הזה בשיא פריחתו. 

הקדד נקרא "קדד הקרקפות" כי התפרחות שלו הן בצורת קרקפות פורחות. 

התעוד המסודר הראשון של הקדד הזה בארץ הוא בשנת 1924. נח נפתולסקי – חוקר טבע, והאיש שנזקפות לזכותו כמה מציאות מיוחדות, כמו למשל גילוי מחדש של השושן הצחור שנחשב לנכחד – מצא את את הקדד הזה בעמק החולה. 18 שנים אחריו הגיע טוביה קושניר (שכבר כתבתי עליו) ומצא אותו קרוב לביתו (כפר יחזקאל) – בשולי עפולה.


בין 1942 ועד לשנות ה-90 אין שום דיווחים על הקדד הזה, ואז הגיעו אורי פרגמן-ספיר (היום המנהל המדעי של הגן הבוטני בגבעת רם) ויאיר אור ומצאו אותו מחדש, כנראה באותם מקומות כמו נפתולסקי וקושניר. במשך כמה שנים היה מעקב אחרי הצמחים, אבל בשנים האחרונות הם נכחדו משני האתרים הידועים.


היום אפשר לפגוש את הפרח הזה באחד משלושה מקומות: גן איריס, הגן הבוטני בגבעת רם וגן-המקלט בגן לאומי ציפורי.
ותודה לנוגן צברי מנאות קדומים שמוסיף שגם הם קיבלו צמח מאילן, ולכן אפשר לראות אותו פורח גם אצלם! 

אני מקווה שיכריזו על החורשה הקטנה בשולי עפולה כשמורה, ושישיבו אליה את הקדד המיוחד הזה. בחורשה ההיא נמצאו מגוון מינים נדירים ומיוחדים, ובאמת חשוב לשמור אותה. 

את התמונות צלמתי ב"גן איריס" בכפר יהושע, בתאריך 21.4.18. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
ואילן מוסיף:
צמח האם שהתחיל לפרוח לפני 5 שנים , הגיע לגובה של 1.8 מ' והיו לו 238 קרקפות . הצמח מייצר מעט מאד זרעים . אני מצליח להנביט אותו והתוצאות סבירות . הנבט גדל בשנתו הראשונה לגובה של כ – 20 ס"מ . מגיע הקיץ והעלים מתייבשים . אם התפתחו שרשים מספיק חזקים וחיוניים , הצמח יתעורר בבוא החרף . בקדד הקרקפות , הקרקפת יושבת בחיק העלה. לעומתו – בקדד אהרנברג, הקרקפת יושבת על עקץ די קצר.
תודה לאילן! 

יום הזכרון לשואה ולגבורה, תשע"ח

אלי, אלי,
שלא יגמר לעולם
החול והים,
רשרוש של המים,
ברק השמיים,
תפילת האדם. 

החול והים,
רשרוש של המים,
ברק השמיים,
תפילת האדם.

את השיר כתבה חנה סנש, שעלתה לארץ מהונגריה. חנה התגייסה לצבא הבריטי והתנדבה לקבוצת צנחנים שיועדו לצנוח באירופה ולחבור שם אל הפרטיזנים, על מנת להציל קהילות יהודיות שהיו נצורות תחת השלטון הנאצי. היא נתפסה ע"י השלטון ההונגרי, עונתה והוצאה להורג בהיותה בת 23 בלבד. 

חשבתי שהשיר הזה מאד מתאים לתמונות שצלמתי, כי צילמתי אותן בחוף תל אביב, מעל החול והים, עם רשרוש של המים.
הצמח הזה דווקא מסמל הרבה תקווה ואופטימיות. זהו דרדר נמוך, וכבר כתבתי עליו. דרדר נמוך מוכר בארץ בתור צמח נדיר שגדל רק בחוף הכרמל. 

ברשימות של האוניברסיטה העברית, נמצאו דיווחים על דרדר נמוך בחופי תל אביב משנות ה-20-30 של המאה ה-20. המדווחים היו פרופ. אייג, פרופ. פיינברון ופרופ. זהרי – ראשוני ענף הבוטניקה בארץ. ולא ברור אם הדרדר נמצא בחוף ת"א באופן טבעי, או שהוא הובא לשם כחלק מגינון בצמחי ארצנו שנעשה בהקמת גן העצמאות. בכל מקרה, זה באמת היה מזמן. 

בראשית שנות ה-90 הגיע למקום אדם נוסף ששם לב אל הדרדרים. מן הסתם הם היו שם כל השנים – אבל אם תשאלו חובבי פרחים לאן ללכת על מנת לחפש פרחים נדירים, חוף תל אביב לא תהיה התשובה הראשונה. וגם לא השניה…
וכך חלפו השנים, ובשנת 2011 הגיע למקום ד"ר גדי פולק, כחלק מהמחקר לכתיבת "הספר האדום" של צמחים בסכנת הכחדה. גדי מצא את הדרדרים. בשנת 2015 נערך במקום סקר מסודר (ע"י ד"ר יובל ספיר), פורסמה כתבה מרתקת באתר "כלנית", ובעקבותיהם גם אני הגעתי למקום, אבל בקיץ… ראיתי את הדרדרים בפרי: 

אתמול, רגע לפני יום הזכרון לשואה ולגבורה, הזדמן לי שוב לעבור בשטח, אם כי לזמן קצר מאד – והצלחתי לאתר שני דרדרים פורחים! 

הגדר כאן היא גדר שנועדה לעצור אבנים מלהדרדר על האנשים ההולכים בטיילת למטה. והדרדרים שממשיכים לפרוח 95 שנים אחרי שאלכסנדר אייג מצא אותם לראשונה – בהחלט משדרים אופטימיות. ויחד עם זאת, הסמליות של הגדר שהפרחים מאחוריה מאד בלטה לי. 

יהי זכר הנספים ברוך. אני מקדישה את הרשומה לזכר בני משפחתי, משפחות באטוס וגרין מקאליש, שנספו בשואה.
את התמונות צלמתי במצוק גן העצמאות בת"א, בתאריכים 19.8.2015 ו-11.4.2018

אני יודעת שהגרסה הזו היא לא ה"קלאסית", ובכל זאת, היא מיוחדת ומצאה חן בעיני.

למי שבכל זאת רוצה – הנה גרסה מוכרת יותר: 

כרכום גיירדו חופי – Crocus aleppicus, coastal populations

אני חוזרת אל פרחי ארצנו, והפעם כרכום גיירדו. 

כרכומי גיירדו הם לבנים, ומאד דומים לכרכום החורפי שהוא הנפוץ והמוכר בארץ. 

ההבדל ביניהם הוא באבקנים: בעוד לכרכום החורפי (בתמונה מעל) אבקנים כהים – סגולים-שחורים, לכרכום גיירדו (בתמונה הבאה) אבקנים בהירים – צהובים. 

כרכום גיירדו בארץ נפוץ ברמת הגולן ובצפון הגליל העליון. באיזורים אלה הוא נפוץ יותר מאשר הכרכום החורפי – לפי פרופ. שמידע, ניתן לסמן קו שבו מחליף כרכום גיירדו את החורפי.


הכרכום החורפי וכרכום גיירדו הם מינים ויקאריים – מינים קרובים זה לזה, המחליפים אחד את השני כשעוברים ממקום אחד לאחר. 

DSCN3161

אבל יש אוכלוסיה אחת של כרכום גיירדו שלא נמצאת בצפון הגליל או הגולן, ובה אני מתמקדת היום.

כבר הרבה שנים ידועה אוכלוסיה אחת של כרכומי גיירדו קרוב לחוף הים התיכון – אוכלוסיה חופית. אפשר למצוא אותה בחוף הכרמל ומעט דרומה – מאיזור אור עקיבא ועד מעגן מיכאל בערך. 

DSCN3191

הכרכומים הללו, מחוף הכרמל, הם מעט שונים מכרכומי גיירדו של הגולן והגליל. לפי הספר האדום של מינים בסכנת הכחדה, הם בעצם דומים קצת גם לכרכום קפריסאי קטן ששמו כרכום ונוס

DSCN3194

בפלורה של סוריה ולבנון, שכתב הבוטנאי הצרפתי פול מוטרד (Paul Mouterde),  מוזכר כרכום גיירדו מחופי צידון. יכול להיות שהוא זהה לכרכום הגיירדו מחופי הכרמל, אבל כידוע, המצב הפוליטי מונע מהבוטנאים שלנו לבדוק את הכרכומים שם. 

ועד שלא תערך עבודה מקיפה על הכרכומים, עם בדיקת DNA של כרכומי הגולן, מול אילו של החוף (ואם כבר, באותה הזדמנות צריך להשוות לכרכומים דומים בהרי אדום, בלבנון ובקפריסין…) – אנחנו נשארים עם כרכומים שנחשבים למין אחד, למרות שוני באוכלוסיות. 

מה שעושים במצב כזה זה להגדיר "אוכלוסיה" או "תת מין". ולכן כרכומי גיירדו של החוף נחשבים לאוכלוסיה נפרדת.

לחלקם יש גם דוגמא מאד יפה על הצד החיצוני של עלי הכותרת: 

אוכלוסית חוף הכרמל היא קטנה ומבודדת, ונמצאת באיזור שמאיימת עליו סכנת פיתוח – כמו כל צמחי מישור החוף. לכן הם הוכנסו לספר האדום, כלומר – מין נדיר בסכנת הכחדה. 

לפני כמה שנים התגלתה אוכלוסיה נוספת של כרכומי גיירדו במרומי הכרמל, באזור חורבת לובים. עוד לא פגשתי אותה – וזה מעניין ומעלה שאלות נוספות לגבי הקשר בין כרכומי גיירדו של החוף, של הכרמל ושל הגליל והגולן. 

ובקשר לשם – גיירדו –  צ'ארלס גיירדו (Charles Gaillardot) היה רופא שהסתובב בארץ ובסביבותיה במאה ה-19 יחד עם הדיפלומט הבוטנאי איזידור בלאנש.


כמה וכמה מצמחי ארצנו קרויים על שמו – כבר הזכרתי את הצמד הזה כשכתבתי על חוחן בלאנש.  

את התמונות צלמתי בחורבת מלח ליד אור עקיבא, בתאריכים 10.11.2014 וגם 14.11.2014 ובכורכרים של מעגן מיכאל בתאריך 9.12.2017.
את הכרכום החורפי צילמתי בכרמל בתאריך 30.11.2017

DSCN3493

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

ורגע אחרי הסוף – עוד משהו חמוד: הנרקיס הסתווי, שגם הוא נדיר ובסכנת הכחדה, פורח במקביל לכרכום גיירדו בכורכרי חוף הכרמל. לפני כמה שנים צילמתי אותו יחד עם פרפר כחליל החומעה:

 

סלמנדרה כתומה – Salamandra salamandra


גיבורת הרשימה שלי היום היא אחד מבעלי החיים המקסימים והמיוחדים בארץ: 


זוהי הסלמנדרה. הסלמנדרה היא דוחי פעיל לילה. לכן בד"כ, כשמגיעים ביום אפשר לראות לא הרבה יותר ממה שרואים בתמונה הבאה:  קצה הזנב מציץ מתוך סדק בקיר. 

אבל אם מגיעים למקום הנכון מוקדם בבוקר, לאחר לילה שירד בו גשם – אז יש חגיגה. 


הסלמנדרות יוצאות בלילות גשומים להזדווג ולהנות מהלחות. במשך היום הן מוצאות פינות נסתרות ומתחבאות בהן.


בניגוד לצפרדעים וקרפדות, שמטילות ביצים מהן בוקעים ראשנים – הסלמנדרות משריצות את הראשנים ישר למים. ובאמת, במקום בו ראינו את הסלמנדרות – מצאנו גם ראשנים רבים: 

הראשנים הללו יגדלו, ויקבלו את הצבעים הנהדרים של הסלמנדרה – ולא יאבדו את הזנב. הם יאבדו את הזימים ויפתחו ריאות. הרגליים יתחזקו כדי לאפשר חיים ביבשה. כל התהליך לוקח כשלושה חודשים. הסלמנדרה הבוגרת היא מאריכת ימים, ויכולה לחיות 25 שנים. 

הסלמנדרות הבוגרות הן יצור מרהיב. הן שחורות עם כתמים כתומים, ולכל סלמנדרה יש דגם כתמים שונה. זה מאפשר לחוקרים להבדיל ביניהן, ולדעת מה גודל האוכלוסיה. 


ובאמת, כשהיינו באתר הסלמנדרות – פגשנו את אמיר סווידאן, חוקר מהטכניון שעוקב אחרי הסלמנדרות ומתעד אותן כדי לעזור ליצורים העדינים הללו לשרוד. 


אמיר סיפר לנו על מצבן הקשה של הסלמנדרות – מצד אחד, בית הגידול שלהן – מעיינות ובריכות של מים מתוקים – נמצא בסכנת הכחדה: האדם שואב את המים, מייבש את המעיינות, בונה על השטחים – ולסלמנדרות אין איפה להזדווג, לראשנים אין איפה להתפתח.

הראשנים הם גם קניבלים. הגדולים טורפים את הקטנים יותר. ואם יש פחות בריכות, יש פחות מקומות להשריץ בהם ראשנים, לראשנים יש פחות מקום להתחבא ופחות מגיעים לבגרות. 


בעיה נוספת היא אנשים שרוצים "לשפץ" מעיינות. זה עוד רעיון מטומטם (ותסלחו לי על הישירות – זו דעתי הכנה על זה) שתופס תאוצה בשנים האחרונות: אנשים בונים בריכה סביב מעין טבעי, ומשחררים בה דגים שיאכלו זחלי יתושים. הדגים  חזקים יותר מראשני הסלמנדרה והם טורפים אותם. הסלמנדרות שנכנסות לבריכות המשופצות נתקעות בהם ולא יכולות לצאת – ואז אין להן איפה להתחבא, והן נטרפות. 



ועוד בעיה ממנה סובלות הסלמנדרות היא אמונות תפלות. האמינו שהן מביאות רוע, מסמלות אסונות ועוד כהנה וכהנה צרות. לכן הרגו אותן כשראו אותן – וגם היום יש אנשים שיהרגו סלמנדרה עדינה ונחמדה, שלא מסוגלת לפגוע באדם. 


אנחנו פגשנו שלוש-עשרה סלמנדרות והמון ראשנים, וזו באמת היתה זכות והתרגשות גדולה. 

את התמונות צלמתי בכרמל, בתאריך 30.11.2017. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

חומעת האווירון – Rumex rothschildianus

הפרח שלי היום הוא מין מאד נדיר, בסכנת הכחדה, אנדמי לארץ – לא סתם לארץ, לאזור השרון – שכידוע הוא אחד הצפופים מבחינת אוכלוסיה. 

זהו צמח לא גדול ולא מרשים, ששמו בעברית: חומעת האווירון.
השם בעברית מגיע בגלל צורת הפירות – שהזכירו לבוטנאים הראשונים צורת אווירון: 

השם הלטיני, לעומת זאת, הוא ציוני ומיוחד: חומעת רוטשילד – Rumex rothschildianus. 

את הצמח גילה בשנת 1906 אהרון אהרונסון – כן, אותו אהרון אהרונסון מניל"י ומסיפורי אם-החיטה. הוא קרא לחומעה הזו על שם מיטיבו, הברון רוטשילד (הפעם זהו הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד, מהענף הצרפתי של המשפחה – לא אותו ברון שמצא את העש של סחלב דארווין מהרשומה הקודמת.) 

ד"ר יובל ספיר מרחיב:
לצמח הזה יש שני שמות מדעיים. השם הרשמי בפלורה (ובאתר "צמחיית ישראל ברשת") הוא Rumex aeroplaniformis (בתרגום מילולי לעברית: חומעה בצורת אווירון). השם הזה מבוסס על תיאור פורמלי של הצמח שעשה אלכסנדר איג ופורסם בעברית במגדיר משנת 1931 וברשימת מינים מדעית שפורסמה (בצרפתית ולטינית) ב-1932. השם Rumex rothschildianus ניתן ע"י אהרן אהרונסון ב-1906, אבל הפרסום הזה היה ביומניו ובכתביו שהוחבאו מפני הטורקים ונחשפו רק אחרי מלחמת העולם הראשונה. השם הזה פורסם רשמית רק ב-1940 ע"י מיכאל אבן ארי, שפירסם רשמית את התיאור של אהרון אהרונסון בספר השני של "עזבון אהרון אהרונסון".
משם רק התחיל בלגן. היו כאלה שהשתמשו בשם של אהרונסון (זוהרי, דפני, רכינגר), אבל מאמר מדעי שפורסם ב-2008 קובע שבגלל החוקים הרשמיים של מתן שמות לצמחים, השם שפרסם איג היה ראשון, ולכן רשמית זוהי "חומעת האווירון" ולא "חומעת רוטשילד".
אני, באופן אישי, כשאני מתאר ומדבר על חומעת האווירון, משתמש בשני השמות. האחד (aeroplaniformis) מתאר יפה את הצורה ומתאים לשם העברי, והשני (rothschildianus) מספק סיפור יפה ומרגש על ראשית הציונות ועל אבי הבוטניקה העברית והתומך הגדול שלו.

החומעה הזו היא צמח מאד מיוחד. קודם כל – היא דו-ביתית. זוהי תכונה מקובלת בעצים, אבל מאד נדירה בצמחים חד-שנתיים כמו החומעה. בארץ יש 3 מיני בר (ועוד 2 פולשים) שהם חד-שנתיים ודו-ביתיים. אחד מהם כבר סקרתי בבלוג – המרקולית המצויה

צמח דו-ביתי הוא צמח שבו פרחי הזכר ופרחי הנקבה נפרדים. כמו בעצי חרוב או תות – לזכר יש פרחים עם אבקנים, לנקבה – פרחים עם עמוד עלי. פירות – כמובן – יש רק לנקבה. 

בתמונה מעל אפשר לראות את פרח הזכר, עם האבקנים, הנראים דומים גם לפרחים של ריבס המדבר, שגם הוא ממשפחת הארכוביתיים; ובתמונה הבאה – את פרחי הנקבה הקטנטנים ואת הפירות: 

חומעת האווירון הושבה למספר אתרים בשרון. קיבלתי הסבר איפה היא נמצאת, והתחלתי לחפש אותה… 

בהתחלה מצאתי רק את חומעת ראש הסוס הנפוצה. במבט ראשוני, כשמשווים רק את התמונות, הן די דומות. התחלתי לעבור עליהן אחת-אחת, לחפש. אבל כולן היו חומעות ראש סוס. כאלה:  

אבל – סוף טוב, הכל טוב! מצאתי – ספרתי שני זכרים וחמש נקבות! הנה שישה מתוכם: סימנתי אותם, כדי שיהיה קל להבדיל בין חומעות האוירון לחומעות ראש הסוס המקיפות אותן: 

מצגת זאת דורשת JavaScript.

 

חומעת האווירון היא מין בעייתי. מאד קל להנביט אותה – אחוזי הנביטה בגנים הבוטניים וגם בהשבות לטבע הם גבוהים למדי, 

ונראה שבסך הכל מספיק לפזר זרעים בשטח בשביל לייסד אוכלוסיה חדשה… ובאמת עשו זאת – פיזרו בחוף השרון, בגן לאומי נחל אלכסנדר ובמקומות נוספים. 

ובתחילה המצב נראה טוב, אבל… אחרי עשור בערך – אם חוזרים לשטח – הן נעלמות והסיבה לכך לא ברורה. החומעה מצליחה במשך כמה שנים, ואז נעלמת. אני מצאתי שבעה צמחים בלבד… 

בגנים בוטנים, בהם אוספים כל שנה את הזרעים וזורעים מחדש – היא נשמרת, ומשם מפזרים אוכלוסיות שלה. אני משערת שנדרש מחקר מסודר ארוך טווח, שיבדוק מה קורה ומה משתנה במשך הזמן, למה היא מצליחה בהתחלה – אבל אחרי כמה שנים כבר לא. אני מקווה שבאמת יצליחו להבין את האקולוגיה והביולוגיה של המין המיוחד הזה, כדי שהחומעות יצליחו לשגשג גם בעתיד. 

את התמונות צלמתי בשרון, בתאריך 31.3.2017

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

 

נטופית רפואית – Althaea officinalis

 

dscn9414

יום אחרי שפרסמתי את הרשומה אודות הקיצנית האשכולית, חזרתי לאחו בנימינה – ונפגשתי עם ידידי אורון. אורון לקח אותי לראות את הכוכב הנוכחי בעולמם של רודפי הפרחים: הנטופית הרפואית! 

dscn9337

הנטופית הרפואית היא צמח בר שגדל באירופה, אסיה וצפון אפריקה. היא גדלה באזורים לחים – ביצות, אחו לח וכדומה. אצלנו, כזכור, ייבשו את הביצות. 

dscn9341

וכך הנטופית נעלמה מנוף ארצנו… ב-20 השנים האחרונות היא נצפתה פעמיים בעמק החולה (ב-1998 וב-2002 – על ידי שאולי בקרמן, שטיילתי איתו בעבר בחרמון) – וזהו. למרות שחזרו וחיפשו אותה לאורך השנים, אין תצפיות מתועדות שלה מאז 2002. כל זה – עד לתחילת ספטמבר 2016. 

dscn9343

בתחילת ספטמבר טיילו שני חובבי טבע, אב ובנו – אמנון ונועם עביצל – באזורים המרוחקים יותר של אחו בנימינה, ולפתע שמו לב לצמח שונה: הם בדקו מקרוב, צילמו, קיבלו אישור – ומאותו רגע משלחות רבות יצאו לבקר את הנטופית.  והשבוע – גם אני הגעתי אליה.
ובעצם – תודה לאסתר שתיקנה אותי: מרים מילוא איתרה את הנטופית הזו כבר בשנת 2014, אך משום מה לא שמו לב לתגלית, ורק כאשר משפחת עביצל איתרו אותה – היא משכה את תשומת הלב הראויה. 

dscn9344

לפי הספר, הנטופית היא צמח עשבוני רב שנתי, שמגיע לגובה 70 ס"מ. הנטופית באחו בנימינה לא קראה את הספר, ולכן היא מתנשאת לגובה 2 מטרים. 

dscn9346

הנטופית היא ממשפחת החלמיתיים, ושמה הלטיני הוא Althea. את הסיפור על אלתיאה מהמיתולוגיה היוונית כבר כתבתי בבלוג, כשהצגתי את הנטופית השעירה – האחות הקטנה והנפוצה יותר של הנטופית הרפואית. 

dscn9351

הנטופית היא ממשפחת החלמיתיים – קרובה של החלמית (החובזה) והחטמית. בעבר היא נחשבה לחלמית, ומאוחר יותר הופרדה. 

dscn9415

השם העממי האנגלי של הנטופית הוא חלמית הביצות: Marsh Mallow. ואז עולה התהיה – מה הקשר למרשמלו, הממתק? ובכן, כאן אני נעזרת בידיעותיה של חברתי סאקרה

dscn9355

מסתבר, שחלקי הצמח – בעיקר הגבעולים והשורש – מכילים חומר רירי עשיר ששמש כבר במצרים העתיקה כתרופה, בעיקר לבעיות נשימה וכאבי גרון. הפרעונים העתיקים השאירו אחריהם מתכון לרקיחת תרופה מהנטופית: הם ערבבו אותה עם דבש, אגוזים וסוכר. המתכון התגלגל לו והגיע אל צרפת – שם הצרפתים הקציפו מרנג, הוסיפו לתערובת – והפכו אותה לממתק.
המרשמלו שאנחנו קונים כיום בחנויות כבר לא מכיל תמציות טבעיות של נטופית… עם השנים הוא הפך לממתק סינתטי מעובד. 

dscn9360

פרופ. אמוץ דפני כותב שאצל הרמב"ם הנטופית מופיעה בויכוח – איזה צמח משמש יותר לכישוף? הנטופית הרפואית או הדודא הרפואי? לפי פרופ. דפני, הדודא מנצח בכמות הסיפורים והאגדות עליו.

dscn9361

יחד עם זאת, פרופ. דפני מספר כי במרשם מתחילת המאה השבע עשרה מהווה אחד ממיני החטמית (הקרובה לנטופית, ואולי שתיהן נקראו באותו שם) כמרכיב של שיקוי "המאפשר לראות פֵיוֹת". בנוסף, בספר המוקדש כלו למרשמים עבור ביצוע קסמים וכישופים – הנטופית היא אחד המרכיבים בהכנת משקה להטלת כישוף על שקרנים כדי שיאמרו דברי אמת.

dscn9413

מבחינתי, פגשתי עוד מין נדיר בסכנת הכחדה – וגיליתי שוב כמה חשוב לשמור על בתי הגידול השונים והמיוחדים, כדי להגן על הרבגוניות והעושר של צמחי ארצנו. 

dscn9418

את התמונות צלמתי באחו בנימינה, בתאריך 20.9.2016. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

dscn9420  

 

קיצנית אשכולית – Carlina racemosa

dscn6832

אחרי הקיצנית הכרתית (שנקראת על שם האי כרתים, שם הוגדרה לראשונה) אני מציגה קיצנית נוספת: 

dscn6840

מין נדיר ובסכנת הכחדה – קיצנית אשכולית. 

dscn6847

התואר "אשכולית" – היא בגלל אשכולות הפרחים הקטנים שלה, בניגוד לקיצנית הכרתית, שאצלה הפרחים הם בודדים. (אין קשר לפרי ההדר… 😉 )

dscn6848

הבדל נוסף הוא הגודל – הקיצנית הכרתית היא צמח בגובה 40-50 סנטימטר, והקיצנית האשכולית בגובה 20 סנטימטר בערך. 

dscn6849

ובעצם, כשרואים את הקיצניות בשדה – הן נראות כמו סביונים קטנים וקוצניים. 

dscn6868

ובאמת, מאד נחמד ללכת בשטח היבש ופתאום לראות מקבצים צהבהבים פורחים. 

dscn6853

הקיצנית האשכולית פורחת במקום אחד בלבד בארץ: באחו בנימינה. כמובן, היא מוגדרת כמין נדיר בסכנת הכחדה. 

dscn6854

הקיצנית היא ממשפחת המורכבים, לכן כל "פרח" הוא בעצם תפרחת. 

dscn8644

מה שנראה לנו כ"עלי כותרת" – בחרציות ובסביונים אילו פרחים לשוניים. כאן אילו חפים קוצניים, ולא פרחים. במרכז התפרחת יש פרחים לשוניים – שם נמצא הצוף, ושם האבקנים והצלקות. 

dscn6861

הניצנים של הקיצנית מחודדים – 

dscn6837

ולאחר הפריחה, החפים מצטמקים והפרחים במרכז הופכים לפרי – מצעית ועליה זרעים צמריריים שמאוחר יותר יפוזרו על ידי הרוח.  

img_0445

אחו בנימינה הוא אחד האתרים המיוחדים ביותר בארץ. יש בו ריכוז גדול של מינים נדירים בסכנת הכחדה. הסיבה העיקרית היא שרוב האזורים שבעבר נראו כך – אחו לח, שמתייבש מאוחר – יובשו מזמן, ונבנו. אחו בנימינה הוא אחד האתרים האחרונים שנותרו כאחו לח.

באופן כללי, בית הגידול הלח הוא סוג בית הגידול שנמצא בסכנת ההכחדה החמורה ביותר בארץ. מצד אחד, אילו קרקעות כבדות ועשירות – כלומר, הרבה מהן נלקחו לחקלאות. מצד שני – שם נמצאות "הביצות" שהציונות עדיין נלחמת בהן, למרות שכבר מזמן אין במה להלחם. 

dscn6864

ולכן אפשר למצוא באחו בנימינה – פרט לקיצנית האשכולית – גם את סחלב הביצות, תורמוס צהוב ותורמוס שעיר, געדת הביצות, נענת המים וערבז החוף – ועוד מינים רבים שהם אמנם לא מינים אדומים, אבל עדיין נדירים למדי. לאחרונה נמצאה באחו נטופית רפואית – מין נדיר במיוחד שנחשב לנכחד מהאזור. אני מקווה להגיע בקרוב לאחו, על מנת לפגוש אותה. 

img_0419

וככה בתור בונוס קטן – כחליל מנומר שפגשתי באחד הביקורים באחו: פרפר קטן ומקסים. 

img_0378

את כל התמונות צלמתי באחו בנימינה, בתאריכים 6.9.2015, 4.9.2014, 1.9.2016. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

img_0443

גוגל הזכיר לי שהיום הוא יום הולדתה ה-126 של רחל המשוררת, אני מצרפת את אחד השירים האהובים עלי

 

 

מקור-חסידה תמים – Erodium subintegrifolium

DSCN1958

כמו שכתבתי בעבר, אין לי הרבה פנאי. 

DSCN1962

כתוצאה מכך, את הפוסט הזה התחלתי לתכנן לפני חודש ורק עכשיו ישבתי לכתוב אותו.

DSCN1963

היום אני מספרת על מקור-חסידה תמים, שבעבר נקרא מקור חסידה תמים-העלה.

DSCN1966

תמים – או תמים העלה – זה בגלל העלים שלו, שהם לא מפוצלים, לא גזורים, לא שסועים ולא מורכבים – הם די חלקים ותמימים

DSCN1959

וכמובן, מקור חסידה בגלל צורת הפרי –

DSCN4199

מקור-חסידה תמים הוא מין של מישור החוף, בארץ הוא גדל רק במישור החוף, בין הכרמל לעזה.

DSCN1964

וכמו רבים ממיני מישור החוף, הוא גם מין נדיר בסכנת הכחדה.

DSCN1969

אני חושבת שכבר הזכרתי את העובדה שמישור החוף הוא אחד האזורים הצפופים בעולם – רוב אוכלוסית הארץ גרה במישור החוף, וכמות האנשים רק גדלה

DSCN2770

וכמות השטחים הפתוחים הולכת ומתמעטת בקצב מהיר.

DSCN2773

לכן, פרחים שהיו נפוצים במישור החוף נעשים נדירים יותר ויותר.

DSCN2777

פרחים שמראש לא היו נפוצים  – כמו מקור החסידה הזה – כבר הגיעו לסכנת הכחדה.

DSCN2778

לפחות לגבי מקור החסידה הזה, עדיין לא מאוחר מדי: עוד אפשר למצוא מקבצים נאים שלו, למשל בשמורת יקום, בחוף גבעת אולגה ואפילו בתחומי כפר שמריהו (צמוד למערות בצפון הישוב).

DSCN4795

אני מקווה שיהפכו חלק מהאתרים הללו לשמורות טבע, כדי שמקורי החסידה היפים ימשיכו לפרוח עוד שנים רבות!

DSCN4205

וישמחו לא רק אותנו – אלא גם זבובים מיוחדים כמו הבומביל הזה:

DSCN2793

את התמונות צילמתי:
בגבעת אולגה, 20.2.2016
ביקום, 5.3.2016
בשמורת חוף השרון, 30.3.2016
ליד בית סניור בכפר שמריהו, 6.4.2016

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

DSCN4794  

חרצית דביקה – Chrysanthemum viscosum

DSCN2806

השנה אני מסתובבת בעיקר במישור החוף, אז פתאום אני שמה לב גם לפרחים הפחות-מוכרים כאן. 

DSCN2803

למשל, החרצית הדביקה. כולנו מכירים את החרצית העטורה, שצובעת עכשיו משטחים נהדרים בצהוב (סעו, למשל, בכביש 6 באזור נחל תנינים – הצהוב באזור מרהיב)

DSCN2807

אבל בארץ פורחים עוד שלושה מיני חרצית, קטנים יותר. והיום אני מתמקדת בחרצית הדביקה. 

DSCN2809

החרצית הדביקה היא קטנה יותר מהחרצית העטורה, העלים שלה פשוטים – ולא גזורים כמו של העטורה. 

DSCN3166

כמו שאפשר לראות בתמונות התקריב – החרצית הזו מכוסה שערות דקות. כל הגבעול שעיר, וגם העלים – והכל דביק. ומכאן שמה, חרצית דביקה. 

DSCN2936

החרצית הדביקה היא צמח חולות – היא גדלה בחולות, ובקרקעות של חול וחמרה מעורבת. היא קלציפובית – כלומר, לא גדלה בקרקעות המכילות גיר. 

DSCN2824

החרצית נראית נפלא במרבדים משולבים עם קחוון החוף: 

DSCN2813

החרצית הדביקה היא מין נדיר בסכנת הכחדה. אמנם פגשתי מרבדים שלה, ובשרון באמת אפשר עדיין למצוא אלפי חרציות דביקות – בעיקר בחולות בין חדרה להרצליה –

DSCN2825

אבל זהו שטח לא גדול, ויש בו לחצי בניה חזקים. ומחוץ לשטח הזה – החרצית הדביקה מאד מאד נדירה. 

DSCN2827

בעולם החרצית הדביקה גדלה רק בחופי הים התיכון, ובעצם מתמקדת בעיקר במזרח הים התיכון – חופי מרוקו, אלג'יר, תוניס, ספרד ופורטוגל. באזור שלנו – היא מוכרת רק מישראל.
גם בעולם – בארגון IUCN החרצית מוגדרת בתור Endangered – כלומר, בסכנת הכחדה. 

DSCN3162

ואנחנו גבול התפוצה המזרחי שלי החרצית הזו. אם היא תיכחד כאן – תפוצת החרצית הזו תיפגע באופן משמעותי. 

DSCN3163

ארגון IUCN – כלומר International Union for the Conservation of Nature and Nature Resources – כלומר, הארגון הבינלאומי לשימור טבע ומשאבי טבע – והוא מאגד הרבה מדינות, והרבה מדענים ממדינות וארגונים שונים, במטרה לשמור על מגוון המינים העולמי. 

DSCN3175

הארגון הגדיר מדד לשימור מינים בטבע – ולפיו הוא מגדיר האם מין הוא נפוץ או נדיר.
המדד כולל את הקריטריונים הבאים –
 LC – Least Concern – נפוץ בטבע, אינו בסכנה. כמו החרצית העטורה, או הסביון האביבי.

 NT – Near Threatened – עדיין לא נדיר, אבל כבר מתקרב לסכנה. למשל איריס הלבנון, או מרווה כחולה.

 VU – Vulnerable – פגיע. עתידו בסכנה. למשל, שום סתווי.

 EN -Endangered – בסכנת הכחדה. כמו החרצית הדביקה. 

 – CR – Critically Endangered – בסכנת הכחדה חמורה – כמו איריס הארגמן, שאני חוקרת

 – EW – Extinct in the Wild – נכחד בטבע – צמחים שנכחדו מהטבע, אך עדיין קיימים בגנים בוטניים, ויש נסיונות להשבתם. כמו מעלה עשן מדברי, שיח יפהפה שאפשר לפגוש בשמורת עין גדי. 

 – EX – Extinct – נכחד – צמחים שנכחדו כליל, מהטבע ומגנים בוטניים, ולא נותרו יותר. כמו תת המין הסורי של הפרא, שנכחד מהעולם לפני כ-90 שנים. כיום אצלנו אפשר למצוא את תת המין הפרסי. 

SHA02

אני מקווה שנשכיל לשמור על המינים הנדירים שלנו, ושגם מקבלי ההחלטות יבינו שהשמדת הטבע היא השמדת החיים, וחייבים לשמור ולהגן על הטבע כדי לשמור על איכות החיים שלנו.

DSCN2943

את החרציות צילמתי במהלך חודש מרץ 2016 בפארק השרון, בשמורת חוף השרון ובגן לאומי נחל אלכסנדר. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

DSCN2822

זוגן לבן – Zygophyllum album

DSCN2276

היום אני מציגה מין נדיר בסכנת הכחדה: זוגן לבן. 

DSCN2283

הזוגן הוא בן שיח שגדל בעיקר במלחות – כלומר, הוא מסתדר עם מים מלוחים 

DSCN2277

ולכן תחום התפוצה שלו מוזר קצת: מצד אחד, אפשר למצוא אותו באזור ים המלח, במלחות בערבה (למשל, עין עברונה) ומצד שני – על חוף הים.  

DSCN2278

אני פגשתי אותו בגן הלאומי אשקלון – ממש על חוף הים. 

DSCN2280

הזוגן הוא בן שיח סבוך: 

DSCN2291

עם עלים בשרניים ושמנמנים.  כל עלה בנוי כמו Y שמנמנה: נקניק בסיס, שממנו מתפצלים זוג עלעלים נקניקים. 

DSCN2281

זוג העלעלים הללו נתנו לזוגן את שמו. 

DSCN2282_2

הפרח של הזוגן קטן ולבן: 

DSCN2282

והזוגן שפגשתי היה עתיר פרחים.  

DSCN2288

לפני כמה שנים, בנחל פארן, צילמתי זוגן אחר – זוגן השיח – שיש לו פרח מיוחד יותר, וגם לו יש עלה בצורת Y –

הזוגן הלבן נפוץ לאורך החופים הדרומיים של הים התיכון – במצרים, לוב ותוניס – אצלנו הוא קיים, אך נדיר. 

DSCN2286

שמו הלטיני של הזוגן – זיגופילום – משמעותו עלים מחוברים, או מאוחים. 

DSCN2288_2

וזאת כי העלה הזה, בצורת Y, הוא מאפיין של רוב המינים בסוג זה.
פרט לזוגן הלבן ולזוגן השיח, פורח בארץ (באזור ים המלח) גם זוגן אדום (שהפרח שלו לא אדום…) וגם לו עלים כאלה.  

DSCN2289

יוצא הדופן בארץ הוא זוגן פשוט, שהעלים שלו פשוטים והוא גדל באזור אילת.

DSCN2290

את הזוגן הלבן צלמתי בגן לאומי אשקלון, בתאריך 25.2.2016
את זוגן השיח צילמתי בנחל פארן, בתאריך 7.3.2009

DSCN2292

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

DSCN2293

 

שרוכנית ארץ-ישראלית – Corrigiola palaestina

DSCN7015

אחד הצמחים המעניינים יותר שפגשנו בשלולית החורף בחדרה היה שרוכנית ארץ-ישראלית.

DSCN7040

כמו שהסברתי, שלולית החורף היא מערכת אקולוגית ייחודית. בחורף היא מוצפת מים – המים עומדים, ומהווים מקור חיים חשוב לזוחלים, לציפורים, לדו-חיים ולחרקים. 

DSCN7020

במהלך האביב והקיץ השלולית מתייבשת. הקרקע שומרת את הלחות – ובסוף הקיץ פורחים צמחים אוהבי-מים. הרבה מהצמחים הללו הם צמחים קטנים, שרועים – הם צובעים את קרקעית השלולית בירוק גם בשיא הקיץ. 

DSCN7017

השרוכנית הארץ-ישראלית היא אחד הצמחים הללו. השרוכנית היא צמח נדיר למדי – היא פורחת רק בשלוליות החורף, שהן בית גידול שהולך ונכחד – וגם שם היא נדירה.  

DSCN7021

הפרחים שלה קטנטנים ולבנים, וגדלים במקבצים קטנים. שימו לב לגודל שלהם יחסית לאצבעות שלי: 

DSCN7024

העלים חלקים, וצמח בודד יכול ליצור מעגל בקוטר 30 ס"מ.

DSCN7023

השם "שרוכנית" הוא בגלל הגבעולים הארוכים והמשתרכים על הקרקע. בארץ גדלים שני מינים של שרוכניות – שרוכנית החוף ושרוכנית א"י – ושניהם נדירים.
לפי "הספר האדום", השרוכנית הוא אחד הסוגים העתיקים יותר בעולמנו – כנראה הוא נוצר עוד לפני התפרקות יבשת פנגיאה, שכן אחד המינים הקרובים ביותר לשרוכניות שלנו הוא שרוכנית שגדלה בהרי האנדים בדרום אמריקה. 

DSCN7074

השלולית בה מצאנו את השרוכניות – כמו שכתבתי ברשימה הקודמת – כבר לא קיימת. אנחנו פגשנו אותן פורחות. 

DSCN7025

חלק מהשרוכניות שמצאנו הועתקו (כלומר… נעקרו ונשתלו מחדש) אל שלולית סמר הסמוכה, ואל הגן הבוטני של נאות קדומים. 

DSCN7019

הבעיה היא שהשרוכנית היא חד-שנתית. כלומר, זהו צמח שנובט מהזרע, פורח, מפזר זרעים – ומת. 

DSCN7022

העתקת צמח גורמת לו טראומה. וטראומה עלולה לגרום לו לא להצליח לייצר פירות, וזרעים לשנים הבאות. אני מקווה שהשרוכניות כן שרדו את ההעתקה – ושבשנה הבאה נוכל לפגוש שרוכניות בבריכת סמר ובמקומות נוספים בסביבה. 

DSCN7075

את התמונות צלמתי בשלולית "מחסני הרכבת" בחדרה, שכבר לא קיימת, בתאריך 7.9.2015 

DSCN7018

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

DSCN7016