חומעת האווירון – Rumex rothschildianus

הפרח שלי היום הוא מין מאד נדיר, בסכנת הכחדה, אנדמי לארץ – לא סתם לארץ, לאזור השרון – שכידוע הוא אחד הצפופים מבחינת אוכלוסיה. 

זהו צמח לא גדול ולא מרשים, ששמו בעברית: חומעת האווירון.
השם בעברית מגיע בגלל צורת הפירות – שהזכירו לבוטנאים הראשונים צורת אווירון: 

השם הלטיני, לעומת זאת, הוא ציוני ומיוחד: חומעת רוטשילד – Rumex rothschildianus. 

את הצמח גילה בשנת 1906 אהרון אהרונסון – כן, אותו אהרון אהרונסון מניל"י ומסיפורי אם-החיטה. הוא קרא לחומעה הזו על שם מיטיבו, הברון רוטשילד (הפעם זהו הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד, מהענף הצרפתי של המשפחה – לא אותו ברון שמצא את העש של סחלב דארווין מהרשומה הקודמת.) 

ד"ר יובל ספיר מרחיב:
לצמח הזה יש שני שמות מדעיים. השם הרשמי בפלורה (ובאתר "צמחיית ישראל ברשת") הוא Rumex aeroplaniformis (בתרגום מילולי לעברית: חומעה בצורת אווירון). השם הזה מבוסס על תיאור פורמלי של הצמח שעשה אלכסנדר איג ופורסם בעברית במגדיר משנת 1931 וברשימת מינים מדעית שפורסמה (בצרפתית ולטינית) ב-1932. השם Rumex rothschildianus ניתן ע"י אהרן אהרונסון ב-1906, אבל הפרסום הזה היה ביומניו ובכתביו שהוחבאו מפני הטורקים ונחשפו רק אחרי מלחמת העולם הראשונה. השם הזה פורסם רשמית רק ב-1940 ע"י מיכאל אבן ארי, שפירסם רשמית את התיאור של אהרון אהרונסון בספר השני של "עזבון אהרון אהרונסון".
משם רק התחיל בלגן. היו כאלה שהשתמשו בשם של אהרונסון (זוהרי, דפני, רכינגר), אבל מאמר מדעי שפורסם ב-2008 קובע שבגלל החוקים הרשמיים של מתן שמות לצמחים, השם שפרסם איג היה ראשון, ולכן רשמית זוהי "חומעת האווירון" ולא "חומעת רוטשילד".
אני, באופן אישי, כשאני מתאר ומדבר על חומעת האווירון, משתמש בשני השמות. האחד (aeroplaniformis) מתאר יפה את הצורה ומתאים לשם העברי, והשני (rothschildianus) מספק סיפור יפה ומרגש על ראשית הציונות ועל אבי הבוטניקה העברית והתומך הגדול שלו.

החומעה הזו היא צמח מאד מיוחד. קודם כל – היא דו-ביתית. זוהי תכונה מקובלת בעצים, אבל מאד נדירה בצמחים חד-שנתיים כמו החומעה. בארץ יש 3 מיני בר (ועוד 2 פולשים) שהם חד-שנתיים ודו-ביתיים. אחד מהם כבר סקרתי בבלוג – המרקולית המצויה

צמח דו-ביתי הוא צמח שבו פרחי הזכר ופרחי הנקבה נפרדים. כמו בעצי חרוב או תות – לזכר יש פרחים עם אבקנים, לנקבה – פרחים עם עמוד עלי. פירות – כמובן – יש רק לנקבה. 

בתמונה מעל אפשר לראות את פרח הזכר, עם האבקנים, הנראים דומים גם לפרחים של ריבס המדבר, שגם הוא ממשפחת הארכוביתיים; ובתמונה הבאה – את פרחי הנקבה הקטנטנים ואת הפירות: 

חומעת האווירון הושבה למספר אתרים בשרון. קיבלתי הסבר איפה היא נמצאת, והתחלתי לחפש אותה… 

בהתחלה מצאתי רק את חומעת ראש הסוס הנפוצה. במבט ראשוני, כשמשווים רק את התמונות, הן די דומות. התחלתי לעבור עליהן אחת-אחת, לחפש. אבל כולן היו חומעות ראש סוס. כאלה:  

אבל – סוף טוב, הכל טוב! מצאתי – ספרתי שני זכרים וחמש נקבות! הנה שישה מתוכם: סימנתי אותם, כדי שיהיה קל להבדיל בין חומעות האוירון לחומעות ראש הסוס המקיפות אותן: 

מצגת זאת דורשת JavaScript.

 

חומעת האווירון היא מין בעייתי. מאד קל להנביט אותה – אחוזי הנביטה בגנים הבוטניים וגם בהשבות לטבע הם גבוהים למדי, 

ונראה שבסך הכל מספיק לפזר זרעים בשטח בשביל לייסד אוכלוסיה חדשה… ובאמת עשו זאת – פיזרו בחוף השרון, בגן לאומי נחל אלכסנדר ובמקומות נוספים. 

ובתחילה המצב נראה טוב, אבל… אחרי עשור בערך – אם חוזרים לשטח – הן נעלמות והסיבה לכך לא ברורה. החומעה מצליחה במשך כמה שנים, ואז נעלמת. אני מצאתי שבעה צמחים בלבד… 

בגנים בוטנים, בהם אוספים כל שנה את הזרעים וזורעים מחדש – היא נשמרת, ומשם מפזרים אוכלוסיות שלה. אני משערת שנדרש מחקר מסודר ארוך טווח, שיבדוק מה קורה ומה משתנה במשך הזמן, למה היא מצליחה בהתחלה – אבל אחרי כמה שנים כבר לא. אני מקווה שבאמת יצליחו להבין את האקולוגיה והביולוגיה של המין המיוחד הזה, כדי שהחומעות יצליחו לשגשג גם בעתיד. 

את התמונות צלמתי בשרון, בתאריך 31.3.2017

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

 

מודעות פרסומת

נטופית רפואית – Althaea officinalis

 

dscn9414

יום אחרי שפרסמתי את הרשומה אודות הקיצנית האשכולית, חזרתי לאחו בנימינה – ונפגשתי עם ידידי אורון. אורון לקח אותי לראות את הכוכב הנוכחי בעולמם של רודפי הפרחים: הנטופית הרפואית! 

dscn9337

הנטופית הרפואית היא צמח בר שגדל באירופה, אסיה וצפון אפריקה. היא גדלה באזורים לחים – ביצות, אחו לח וכדומה. אצלנו, כזכור, ייבשו את הביצות. 

dscn9341

וכך הנטופית נעלמה מנוף ארצנו… ב-20 השנים האחרונות היא נצפתה פעמיים בעמק החולה (ב-1998 וב-2002 – על ידי שאולי בקרמן, שטיילתי איתו בעבר בחרמון) – וזהו. למרות שחזרו וחיפשו אותה לאורך השנים, אין תצפיות מתועדות שלה מאז 2002. כל זה – עד לתחילת ספטמבר 2016. 

dscn9343

בתחילת ספטמבר טיילו שני חובבי טבע, אב ובנו – אמנון ונועם עביצל – באזורים המרוחקים יותר של אחו בנימינה, ולפתע שמו לב לצמח שונה: הם בדקו מקרוב, צילמו, קיבלו אישור – ומאותו רגע משלחות רבות יצאו לבקר את הנטופית.  והשבוע – גם אני הגעתי אליה.
ובעצם – תודה לאסתר שתיקנה אותי: מרים מילוא איתרה את הנטופית הזו כבר בשנת 2014, אך משום מה לא שמו לב לתגלית, ורק כאשר משפחת עביצל איתרו אותה – היא משכה את תשומת הלב הראויה. 

dscn9344

לפי הספר, הנטופית היא צמח עשבוני רב שנתי, שמגיע לגובה 70 ס"מ. הנטופית באחו בנימינה לא קראה את הספר, ולכן היא מתנשאת לגובה 2 מטרים. 

dscn9346

הנטופית היא ממשפחת החלמיתיים, ושמה הלטיני הוא Althea. את הסיפור על אלתיאה מהמיתולוגיה היוונית כבר כתבתי בבלוג, כשהצגתי את הנטופית השעירה – האחות הקטנה והנפוצה יותר של הנטופית הרפואית. 

dscn9351

הנטופית היא ממשפחת החלמיתיים – קרובה של החלמית (החובזה) והחטמית. בעבר היא נחשבה לחלמית, ומאוחר יותר הופרדה. 

dscn9415

השם העממי האנגלי של הנטופית הוא חלמית הביצות: Marsh Mallow. ואז עולה התהיה – מה הקשר למרשמלו, הממתק? ובכן, כאן אני נעזרת בידיעותיה של חברתי סאקרה

dscn9355

מסתבר, שחלקי הצמח – בעיקר הגבעולים והשורש – מכילים חומר רירי עשיר ששמש כבר במצרים העתיקה כתרופה, בעיקר לבעיות נשימה וכאבי גרון. הפרעונים העתיקים השאירו אחריהם מתכון לרקיחת תרופה מהנטופית: הם ערבבו אותה עם דבש, אגוזים וסוכר. המתכון התגלגל לו והגיע אל צרפת – שם הצרפתים הקציפו מרנג, הוסיפו לתערובת – והפכו אותה לממתק.
המרשמלו שאנחנו קונים כיום בחנויות כבר לא מכיל תמציות טבעיות של נטופית… עם השנים הוא הפך לממתק סינתטי מעובד. 

dscn9360

פרופ. אמוץ דפני כותב שאצל הרמב"ם הנטופית מופיעה בויכוח – איזה צמח משמש יותר לכישוף? הנטופית הרפואית או הדודא הרפואי? לפי פרופ. דפני, הדודא מנצח בכמות הסיפורים והאגדות עליו.

dscn9361

יחד עם זאת, פרופ. דפני מספר כי במרשם מתחילת המאה השבע עשרה מהווה אחד ממיני החטמית (הקרובה לנטופית, ואולי שתיהן נקראו באותו שם) כמרכיב של שיקוי "המאפשר לראות פֵיוֹת". בנוסף, בספר המוקדש כלו למרשמים עבור ביצוע קסמים וכישופים – הנטופית היא אחד המרכיבים בהכנת משקה להטלת כישוף על שקרנים כדי שיאמרו דברי אמת.

dscn9413

מבחינתי, פגשתי עוד מין נדיר בסכנת הכחדה – וגיליתי שוב כמה חשוב לשמור על בתי הגידול השונים והמיוחדים, כדי להגן על הרבגוניות והעושר של צמחי ארצנו. 

dscn9418

את התמונות צלמתי באחו בנימינה, בתאריך 20.9.2016. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

dscn9420  

 

קיצנית אשכולית – Carlina racemosa

dscn6832

אחרי הקיצנית הכרתית (שנקראת על שם האי כרתים, שם הוגדרה לראשונה) אני מציגה קיצנית נוספת: 

dscn6840

מין נדיר ובסכנת הכחדה – קיצנית אשכולית. 

dscn6847

התואר "אשכולית" – היא בגלל אשכולות הפרחים הקטנים שלה, בניגוד לקיצנית הכרתית, שאצלה הפרחים הם בודדים. (אין קשר לפרי ההדר… 😉 )

dscn6848

הבדל נוסף הוא הגודל – הקיצנית הכרתית היא צמח בגובה 40-50 סנטימטר, והקיצנית האשכולית בגובה 20 סנטימטר בערך. 

dscn6849

ובעצם, כשרואים את הקיצניות בשדה – הן נראות כמו סביונים קטנים וקוצניים. 

dscn6868

ובאמת, מאד נחמד ללכת בשטח היבש ופתאום לראות מקבצים צהבהבים פורחים. 

dscn6853

הקיצנית האשכולית פורחת במקום אחד בלבד בארץ: באחו בנימינה. כמובן, היא מוגדרת כמין נדיר בסכנת הכחדה. 

dscn6854

הקיצנית היא ממשפחת המורכבים, לכן כל "פרח" הוא בעצם תפרחת. 

dscn8644

מה שנראה לנו כ"עלי כותרת" – בחרציות ובסביונים אילו פרחים לשוניים. כאן אילו חפים קוצניים, ולא פרחים. במרכז התפרחת יש פרחים לשוניים – שם נמצא הצוף, ושם האבקנים והצלקות. 

dscn6861

הניצנים של הקיצנית מחודדים – 

dscn6837

ולאחר הפריחה, החפים מצטמקים והפרחים במרכז הופכים לפרי – מצעית ועליה זרעים צמריריים שמאוחר יותר יפוזרו על ידי הרוח.  

img_0445

אחו בנימינה הוא אחד האתרים המיוחדים ביותר בארץ. יש בו ריכוז גדול של מינים נדירים בסכנת הכחדה. הסיבה העיקרית היא שרוב האזורים שבעבר נראו כך – אחו לח, שמתייבש מאוחר – יובשו מזמן, ונבנו. אחו בנימינה הוא אחד האתרים האחרונים שנותרו כאחו לח.

באופן כללי, בית הגידול הלח הוא סוג בית הגידול שנמצא בסכנת ההכחדה החמורה ביותר בארץ. מצד אחד, אילו קרקעות כבדות ועשירות – כלומר, הרבה מהן נלקחו לחקלאות. מצד שני – שם נמצאות "הביצות" שהציונות עדיין נלחמת בהן, למרות שכבר מזמן אין במה להלחם. 

dscn6864

ולכן אפשר למצוא באחו בנימינה – פרט לקיצנית האשכולית – גם את סחלב הביצות, תורמוס צהוב ותורמוס שעיר, געדת הביצות, נענת המים וערבז החוף – ועוד מינים רבים שהם אמנם לא מינים אדומים, אבל עדיין נדירים למדי. לאחרונה נמצאה באחו נטופית רפואית – מין נדיר במיוחד שנחשב לנכחד מהאזור. אני מקווה להגיע בקרוב לאחו, על מנת לפגוש אותה. 

img_0419

וככה בתור בונוס קטן – כחליל מנומר שפגשתי באחד הביקורים באחו: פרפר קטן ומקסים. 

img_0378

את כל התמונות צלמתי באחו בנימינה, בתאריכים 6.9.2015, 4.9.2014, 1.9.2016. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

img_0443

גוגל הזכיר לי שהיום הוא יום הולדתה ה-126 של רחל המשוררת, אני מצרפת את אחד השירים האהובים עלי

 

 

מקור-חסידה תמים – Erodium subintegrifolium

DSCN1958

כמו שכתבתי בעבר, אין לי הרבה פנאי. 

DSCN1962

כתוצאה מכך, את הפוסט הזה התחלתי לתכנן לפני חודש ורק עכשיו ישבתי לכתוב אותו.

DSCN1963

היום אני מספרת על מקור-חסידה תמים, שבעבר נקרא מקור חסידה תמים-העלה.

DSCN1966

תמים – או תמים העלה – זה בגלל העלים שלו, שהם לא מפוצלים, לא גזורים, לא שסועים ולא מורכבים – הם די חלקים ותמימים

DSCN1959

וכמובן, מקור חסידה בגלל צורת הפרי –

DSCN4199

מקור-חסידה תמים הוא מין של מישור החוף, בארץ הוא גדל רק במישור החוף, בין הכרמל לעזה.

DSCN1964

וכמו רבים ממיני מישור החוף, הוא גם מין נדיר בסכנת הכחדה.

DSCN1969

אני חושבת שכבר הזכרתי את העובדה שמישור החוף הוא אחד האזורים הצפופים בעולם – רוב אוכלוסית הארץ גרה במישור החוף, וכמות האנשים רק גדלה

DSCN2770

וכמות השטחים הפתוחים הולכת ומתמעטת בקצב מהיר.

DSCN2773

לכן, פרחים שהיו נפוצים במישור החוף נעשים נדירים יותר ויותר.

DSCN2777

פרחים שמראש לא היו נפוצים  – כמו מקור החסידה הזה – כבר הגיעו לסכנת הכחדה.

DSCN2778

לפחות לגבי מקור החסידה הזה, עדיין לא מאוחר מדי: עוד אפשר למצוא מקבצים נאים שלו, למשל בשמורת יקום, בחוף גבעת אולגה ואפילו בתחומי כפר שמריהו (צמוד למערות בצפון הישוב).

DSCN4795

אני מקווה שיהפכו חלק מהאתרים הללו לשמורות טבע, כדי שמקורי החסידה היפים ימשיכו לפרוח עוד שנים רבות!

DSCN4205

וישמחו לא רק אותנו – אלא גם זבובים מיוחדים כמו הבומביל הזה:

DSCN2793

את התמונות צילמתי:
בגבעת אולגה, 20.2.2016
ביקום, 5.3.2016
בשמורת חוף השרון, 30.3.2016
ליד בית סניור בכפר שמריהו, 6.4.2016

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

DSCN4794  

חרצית דביקה – Chrysanthemum viscosum

DSCN2806

השנה אני מסתובבת בעיקר במישור החוף, אז פתאום אני שמה לב גם לפרחים הפחות-מוכרים כאן. 

DSCN2803

למשל, החרצית הדביקה. כולנו מכירים את החרצית העטורה, שצובעת עכשיו משטחים נהדרים בצהוב (סעו, למשל, בכביש 6 באזור נחל תנינים – הצהוב באזור מרהיב)

DSCN2807

אבל בארץ פורחים עוד שלושה מיני חרצית, קטנים יותר. והיום אני מתמקדת בחרצית הדביקה. 

DSCN2809

החרצית הדביקה היא קטנה יותר מהחרצית העטורה, העלים שלה פשוטים – ולא גזורים כמו של העטורה. 

DSCN3166

כמו שאפשר לראות בתמונות התקריב – החרצית הזו מכוסה שערות דקות. כל הגבעול שעיר, וגם העלים – והכל דביק. ומכאן שמה, חרצית דביקה. 

DSCN2936

החרצית הדביקה היא צמח חולות – היא גדלה בחולות, ובקרקעות של חול וחמרה מעורבת. היא קלציפובית – כלומר, לא גדלה בקרקעות המכילות גיר. 

DSCN2824

החרצית נראית נפלא במרבדים משולבים עם קחוון החוף: 

DSCN2813

החרצית הדביקה היא מין נדיר בסכנת הכחדה. אמנם פגשתי מרבדים שלה, ובשרון באמת אפשר עדיין למצוא אלפי חרציות דביקות – בעיקר בחולות בין חדרה להרצליה –

DSCN2825

אבל זהו שטח לא גדול, ויש בו לחצי בניה חזקים. ומחוץ לשטח הזה – החרצית הדביקה מאד מאד נדירה. 

DSCN2827

בעולם החרצית הדביקה גדלה רק בחופי הים התיכון, ובעצם מתמקדת בעיקר במזרח הים התיכון – חופי מרוקו, אלג'יר, תוניס, ספרד ופורטוגל. באזור שלנו – היא מוכרת רק מישראל.
גם בעולם – בארגון IUCN החרצית מוגדרת בתור Endangered – כלומר, בסכנת הכחדה. 

DSCN3162

ואנחנו גבול התפוצה המזרחי שלי החרצית הזו. אם היא תיכחד כאן – תפוצת החרצית הזו תיפגע באופן משמעותי. 

DSCN3163

ארגון IUCN – כלומר International Union for the Conservation of Nature and Nature Resources – כלומר, הארגון הבינלאומי לשימור טבע ומשאבי טבע – והוא מאגד הרבה מדינות, והרבה מדענים ממדינות וארגונים שונים, במטרה לשמור על מגוון המינים העולמי. 

DSCN3175

הארגון הגדיר מדד לשימור מינים בטבע – ולפיו הוא מגדיר האם מין הוא נפוץ או נדיר.
המדד כולל את הקריטריונים הבאים –
 LC – Least Concern – נפוץ בטבע, אינו בסכנה. כמו החרצית העטורה, או הסביון האביבי.

 NT – Near Threatened – עדיין לא נדיר, אבל כבר מתקרב לסכנה. למשל איריס הלבנון, או מרווה כחולה.

 VU – Vulnerable – פגיע. עתידו בסכנה. למשל, שום סתווי.

 EN -Endangered – בסכנת הכחדה. כמו החרצית הדביקה. 

 – CR – Critically Endangered – בסכנת הכחדה חמורה – כמו איריס הארגמן, שאני חוקרת

 – EW – Extinct in the Wild – נכחד בטבע – צמחים שנכחדו מהטבע, אך עדיין קיימים בגנים בוטניים, ויש נסיונות להשבתם. כמו מעלה עשן מדברי, שיח יפהפה שאפשר לפגוש בשמורת עין גדי. 

 – EX – Extinct – נכחד – צמחים שנכחדו כליל, מהטבע ומגנים בוטניים, ולא נותרו יותר. כמו תת המין הסורי של הפרא, שנכחד מהעולם לפני כ-90 שנים. כיום אצלנו אפשר למצוא את תת המין הפרסי. 

SHA02

אני מקווה שנשכיל לשמור על המינים הנדירים שלנו, ושגם מקבלי ההחלטות יבינו שהשמדת הטבע היא השמדת החיים, וחייבים לשמור ולהגן על הטבע כדי לשמור על איכות החיים שלנו.

DSCN2943

את החרציות צילמתי במהלך חודש מרץ 2016 בפארק השרון, בשמורת חוף השרון ובגן לאומי נחל אלכסנדר. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

DSCN2822

זוגן לבן – Zygophyllum album

DSCN2276

היום אני מציגה מין נדיר בסכנת הכחדה: זוגן לבן. 

DSCN2283

הזוגן הוא בן שיח שגדל בעיקר במלחות – כלומר, הוא מסתדר עם מים מלוחים 

DSCN2277

ולכן תחום התפוצה שלו מוזר קצת: מצד אחד, אפשר למצוא אותו באזור ים המלח, במלחות בערבה (למשל, עין עברונה) ומצד שני – על חוף הים.  

DSCN2278

אני פגשתי אותו בגן הלאומי אשקלון – ממש על חוף הים. 

DSCN2280

הזוגן הוא בן שיח סבוך: 

DSCN2291

עם עלים בשרניים ושמנמנים.  כל עלה בנוי כמו Y שמנמנה: נקניק בסיס, שממנו מתפצלים זוג עלעלים נקניקים. 

DSCN2281

זוג העלעלים הללו נתנו לזוגן את שמו. 

DSCN2282_2

הפרח של הזוגן קטן ולבן: 

DSCN2282

והזוגן שפגשתי היה עתיר פרחים.  

DSCN2288

לפני כמה שנים, בנחל פארן, צילמתי זוגן אחר – זוגן השיח – שיש לו פרח מיוחד יותר, וגם לו יש עלה בצורת Y –

הזוגן הלבן נפוץ לאורך החופים הדרומיים של הים התיכון – במצרים, לוב ותוניס – אצלנו הוא קיים, אך נדיר. 

DSCN2286

שמו הלטיני של הזוגן – זיגופילום – משמעותו עלים מחוברים, או מאוחים. 

DSCN2288_2

וזאת כי העלה הזה, בצורת Y, הוא מאפיין של רוב המינים בסוג זה.
פרט לזוגן הלבן ולזוגן השיח, פורח בארץ (באזור ים המלח) גם זוגן אדום (שהפרח שלו לא אדום…) וגם לו עלים כאלה.  

DSCN2289

יוצא הדופן בארץ הוא זוגן פשוט, שהעלים שלו פשוטים והוא גדל באזור אילת.

DSCN2290

את הזוגן הלבן צלמתי בגן לאומי אשקלון, בתאריך 25.2.2016
את זוגן השיח צילמתי בנחל פארן, בתאריך 7.3.2009

DSCN2292

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

DSCN2293

 

שרוכנית ארץ-ישראלית – Corrigiola palaestina

DSCN7015

אחד הצמחים המעניינים יותר שפגשנו בשלולית החורף בחדרה היה שרוכנית ארץ-ישראלית.

DSCN7040

כמו שהסברתי, שלולית החורף היא מערכת אקולוגית ייחודית. בחורף היא מוצפת מים – המים עומדים, ומהווים מקור חיים חשוב לזוחלים, לציפורים, לדו-חיים ולחרקים. 

DSCN7020

במהלך האביב והקיץ השלולית מתייבשת. הקרקע שומרת את הלחות – ובסוף הקיץ פורחים צמחים אוהבי-מים. הרבה מהצמחים הללו הם צמחים קטנים, שרועים – הם צובעים את קרקעית השלולית בירוק גם בשיא הקיץ. 

DSCN7017

השרוכנית הארץ-ישראלית היא אחד הצמחים הללו. השרוכנית היא צמח נדיר למדי – היא פורחת רק בשלוליות החורף, שהן בית גידול שהולך ונכחד – וגם שם היא נדירה.  

DSCN7021

הפרחים שלה קטנטנים ולבנים, וגדלים במקבצים קטנים. שימו לב לגודל שלהם יחסית לאצבעות שלי: 

DSCN7024

העלים חלקים, וצמח בודד יכול ליצור מעגל בקוטר 30 ס"מ.

DSCN7023

השם "שרוכנית" הוא בגלל הגבעולים הארוכים והמשתרכים על הקרקע. בארץ גדלים שני מינים של שרוכניות – שרוכנית החוף ושרוכנית א"י – ושניהם נדירים.
לפי "הספר האדום", השרוכנית הוא אחד הסוגים העתיקים יותר בעולמנו – כנראה הוא נוצר עוד לפני התפרקות יבשת פנגיאה, שכן אחד המינים הקרובים ביותר לשרוכניות שלנו הוא שרוכנית שגדלה בהרי האנדים בדרום אמריקה. 

DSCN7074

השלולית בה מצאנו את השרוכניות – כמו שכתבתי ברשימה הקודמת – כבר לא קיימת. אנחנו פגשנו אותן פורחות. 

DSCN7025

חלק מהשרוכניות שמצאנו הועתקו (כלומר… נעקרו ונשתלו מחדש) אל שלולית סמר הסמוכה, ואל הגן הבוטני של נאות קדומים. 

DSCN7019

הבעיה היא שהשרוכנית היא חד-שנתית. כלומר, זהו צמח שנובט מהזרע, פורח, מפזר זרעים – ומת. 

DSCN7022

העתקת צמח גורמת לו טראומה. וטראומה עלולה לגרום לו לא להצליח לייצר פירות, וזרעים לשנים הבאות. אני מקווה שהשרוכניות כן שרדו את ההעתקה – ושבשנה הבאה נוכל לפגוש שרוכניות בבריכת סמר ובמקומות נוספים בסביבה. 

DSCN7075

את התמונות צלמתי בשלולית "מחסני הרכבת" בחדרה, שכבר לא קיימת, בתאריך 7.9.2015 

DSCN7018

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

DSCN7016

געדת הביצות – Teucrium scordium

DSCN6993

אני ממשיכה לספר על שלוליות מחסני הרכבת בחדרה. 

DSCN7064

היום אני מתמקדת במין נדיר בסכנת הכחדה שפרח בשלוליות: געדת הביצות. 

DSCN6909

 אבל לפני שאני מתמקדת בגעדה, אני חייבת להסביר דבר נוסף. בתגובות לרשימה הקודמת שאלו אותי – "ואיפה נגור?"
וזו בהחלט שאלה טעונה. 

DSCN6989

מדינת ישראל, נכון לשנת 2015, היא אחת המדינות הצפופות ביותר. לפי נתוני ויקיפדיה, גרים פה 380 נפש לקמ"ר בממוצע.
לשם השוואה: בצרפת הצפיפות היא 118 נפש לקמ"ר, בגרמניה 228 נפש לקמ"ר, בשוויץ 198. 

DSCN6988

אנחנו מכלים את עתודות השטח שלנו, ולטבע לא נותר כלום.
הדרך היחידה להתמודד עם זה, ולנסות לאפשר גם קיום לטבע – ומי שקורא בבלוג שלי ודאי יודע שעדיין יש טבע סביבנו וכדאי לשמור עליו – היא על ידי הצטמצמות בשטח ובניה לגובה. 

DSCN6907

בשנות ה-50 של המאה ה-20 היתה עליה נרחבת לארץ. המדינה התקשתה להתמודד עם גלי ההגירה, ובנתה דיור מהיר ככל יכולתה.
התוצאה היא בנייני דירות בני 2-4 קומות, בנויים מחומרים גרועים. לא מבודדים חום או קור, צנרת בסיסית. וכיום, 60 שנים אחרי – הבניינים הללו מתפוררים. 

כלומר, במרכזי הרבה ערים בארץ ישנן שכונות הבנויות גרוע, ומאכלסות מספר לא גדול של משפחות. לרוב זוהי אוכלוסיה חלשה, שלא יכולה להרשות לעצמה דירות איכותיות יותר. 

DSCN6980

הפתרון הנכון הוא פינוי בינוי לבניינים אילו. אני יודעת שזה נעשה ליד ביתי, בכפ"ס. אני חושבת שזה צריך להעשות בעוד מקומות.
במקום 2 בתים מתפוררים של 2-4 קומות, שמאכלסים יחד 4-16 משפחות – לבנות רב קומות של 10-15 קומות, שיאכלס 60-90 משפחות.
כמובן – זה צריך להעשות בחכמה. שימוש בחומרים חדישים, בניה איכותית, בידוד טוב של הבנין, דאגה למחזור פסולת, צנרת איכותית,  תכנון חניה תת קרקעית מספקת, הרחבת הכבישים במרכז העיר על מנת להקל על היציאה ממנה. וכמובן – לא לשכוח לדאוג גם לאותן 4-16 משפחות מעוטות יכולת, שיקבלו דירות במתחם החדש.
חשוב גם לשמור על העצים במרכזי הערים, ולנטוע נוספים – על מנת לדאוג לצל ולוויסות הטמפרטורה במרכז העיר. 

DSCN6982

בדרך זו גם נחדש את מרכזי הערים המזדקנים, וגם נחזק את האוכלוסיות החלשות שנותרו שם. בסופו של תהליך כזה, מרכז העיר יחזור להיות תוסס וחי כמו שצריך.
וכך גם נרוויח את השלוליות מחוץ לעיר, בהן ייקוו המים (במקום שתהיינה הצפות של השכונות החדשות) – וילדים יוכלו לצאת לצפות בציפורים, צפרדעים ופרחים. הטבע העירוני במיטבו. 

לדעתי, כיום – בישראל שנת 2015 – בניית ישובים חדשים, שכונות וילות או בתים צמודי קרקע לעשירים – זהו פשע סביבתי. אנחנו לא יכולים להרשות זאת לעצמנו. אילו מותרות שיפגעו בילדנו ובילדיהם. 

DSCN6983

ועכשיו, בנוגע לגעדה. כבר סיפרתי על כמה מינים של געדה הפורחים בארץ. געדת הביצות צומחת – כמשתמע משמה – בביצות, במקומות מוצפים חלקית. 

DSCN6986

היא פורחת בקיץ, אנחנו הספקנו לראות את סוף הפריחה – וגם לאסוף מעט זרעים. 

DSCN6911

הגעדה רגישה מאד לזיהום מים – היא נחשבת לביו-אינדיקטור למים טובים או מזוהמים. בעבר היא גדלה גם בעמק יזרעאל (למשל, בביצות הקישון)  וגם באזור מקורות הירקון – אך נכחדה משם. 

DSCN6981

כיום אפשר למצוא אותה בצפון עמק החולה, ובאחו בנימינה. שאריות מעטות יחסית למה שהיה לפני 100 שנים.
בעולם היא לא נדירה – גדלה סביב הים התיכון, וממשיכה לצד מקורות מים גם מזרחה לאסיה. 

DSCN6906

את התמונות צלמתי בשלוליות מחסני הרכבת ז"ל, ליד חדרה בתאריך 7.9.2015
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

DSCN7062

כרוניקה של מוות ידוע מראש

DSCN6979

ביולי האחרון הצטרפתי אל אלון ותומר מבנק הגנים במכון וולקני, לאיסוף זרעים מבריכות החורף המכונות "בריכות מחסני הרכבת בחדרה". 

DSCN6992

אתחיל בהסברים: בנק הגנים במכון וולקני הוא מקום שבו אוספים חומר גנטי (זרעים) מכל צמח בארץ, והמטרה היא גם לאסוף דגימות מכל אוכלוסיה גנטית.
את הזרעים הם מנקים, מייבשים ושומרים במקררים יחודיים – בתהליך שימור מיוחד, שאמור לשמר את חיוניות הזרעים לעשרות שנים, ואפילו מאות שנים.
יש להם היתרים מיוחדים לאיסוף זרעים של צמחי בר, גם של צמחים נדירים בסכנת הכחדה. פעמים רבות הם עוזרים לגנים הבוטניים בריבוי צמחים נדירים והצלתם.
למשל: בתמונה הבאה אפשר לראות צמח זעיר ונדיר ששמו אולדנית הכף: כאן הוא עוד פורח, והפרי ירוק – זהו שלב מוקדם מדי לאיסוף. צריך שהזרעים יבשילו, ורק אז אפשר לאסוף אותם. 

DSCN6954

ולגבי הבריכות בחדרה… הן נמצאות באתר שבו החלו לבנות שכונה חדשה. לצערנו, ערכי הטבע הנדירים בשטח לא נחשבים מספיק (כידוע, הם לא משלמים ארנונה). בחורף שעבר מצאו שם אלפי רומוליאות זעירות (מין נדיר בסכנת הכחדה), והן הועברו לגנים הבוטניים – במטרה (אולי) למצוא להן בית חדש.
אבל שלוליות חורף הן אקוסיסטמה ייחודית. בחורף הן מוצפות על ידי הגשמים. המים עומדים, ומתייבשים לאיטם. בקיץ – הקרקעית מתכסה ירוק, וכל מיני פרחים קטנים, כמעט בלתי נראים, פורחים שם. 

DSCN7069

בקיץ הגיע אל הבריכות דרור מלמד – בוטנאי מומחה, ומצא שם מגוון פורח. הוא דיווח על חלק מהמציאות שלו, ובעקבותיו – באנו אנחנו.
אנחנו באנו בספטמבר – בסוף הקיץ, במטרה לאסוף זרעים לפחות מחלק מהצמחים הללו. אלון ותומר חזרו פעם נוספת, נציגי הרט"ג העתיקו משם צמחים לשמורת בריכת סמר הסמוכה, וגם נציגים של הגן הבוטני בנאות קדומים באו לאסוף שם צמחים לגן הבוטני שלהם.  הכל במטרה להציל כמה שיותר צמחים. 

DSCN7009

לצפרדעים החיות בשלולית, לשבלולים, לחרקים, לזוחלים – זה לא יעזור. הם, לצערי הרב, נדונו למוות. 

העבודות כבר החלו… 

DSCN6999

ממש מתחת למשאיות מצאנו דגן קטן ומיוחד – עטיינית מגובבת (כן, עוד מין נדיר). כך היא נראית כשהיא פורחת: 

DSCN7035

בתמונה הבאה ישנו עוד דגן פורח, דווקא גבוה – דוחן אשון. הוא מאד הפתיע אותי: אני רגילה שהדגניים הם צמחים לא מרשימים, ירוקים, עם פרחים בלתי נראים.
הדוחן פורח בכתום וסגול: לדעתי זה בהחלט מיוחד. 

DSCN6976

אולדנית הכף – נקראת על שם הנריק ברנרד אולדנלנד, בוטנאי בן המאה ה-18, שחקר הרבה מקומות בחצי הכדור הדרומי – למשל, אוסטרליה ודרום אפריקה.
האולדנית היא פרח זעיר ממשפחת הפואתיים שפורח בלבן. היא פורחת רק בשלוליות המתייבשות, וכמובן מאד נדירה

DSCN7068

שיח מוכר יותר הפורח על גדות נחלים ובשלוליות חורף בארץ – הפטל הקדוש. חלק משיחי הפטל פרחו, וחלק כבר הניבו פירות שחורים, מתוקים-חמצמצים.
ניצלנו אותם להפסקת אוכל… 

DSCN7053

נמפית הבוצין התיישבה על פרחי עוקץ עקרב ריחני, ונהנתה מהצוף: 

DSCN6965

השטח בו הסתובבנו כולל 3 שלוליות. בינהן יש אזור מוגבה מעט. כשחצינו אותו – מצאנו עוד הפתעה: פירות של אספסת איטלקית.
בארץ יש כ-25 מינים שונים של אספסת. חלקם מאד נפוצים – למשל, האספסת המצויה. אספסת איטלקית היא מין נדיר בסכנת הכחדה. מיד שלפנו שקיות ניר, ומלאנו אותן בפירות אספסת.
במקום אחר אולי היינו אוספים במתינות – אבל כאן ידענו שמה שלא נאסוף – כנראה יאבד לעד. ולכן השתדלנו לאסוף כמה שיותר.
חלק מהאספסות תלכנה לשימור בבנק הגנים. חלק תועברנה לגנים הבוטניים, לשתילה בגן. אולי יימצא מקום להחזיר חלק מהן גם לטבע? 

DSCN7003

גם קצח השדה פרח בשטח: הקצח נפוץ למדי בחולות לאורך מישור החוף ועד צפון הנגב. הוא פורח בד"כ באביב המאוחר – מאי-יוני. בשלוליות החורף, בזכות המים, נשמרת לחות רבה יותר בקרקע – והוא יכול להמשיך לפרוח גם לאורך הקיץ. 

DSCN7073

באותו שלב, רט"ג השיגו צו מבית המשפט, המורה על עצירת העבודות – כדי שאפשר יהיה להציל כמה שיותר מצמחי הקיץ הנדירים.
זה לא מנע מהשמולדוזר הזה לחצות את השלולית בין מקבצי הסמר: 

DSCN7005

הוא לא רואה את האפרורית המצויה שבדיוק סיימה לפרוח בקרקעית… 

DSCN7041

אפילו הרדוף הנחלים פרח בשלולית – אבל אנחנו לא בטוחים אם הוא הגיע הנה כצמח בר, או פליט תרבות מגינון בסביבה. 

DSCN7045

בעל החיים הבולט בשטח היו השפיריות. הן אוהבות מקומות לחים, ונהנות מאד משלוליות חורף.

DSCN7047

את מקומם של המינים הפולשים הפעם מייצג בוען מצולע: הוא קרוב של הפרי המכונה "דובדבן האהבה". מקורו באמריקה, ובאמת, לפני שנתיים בעמק המוות פגשתי מין קרוב אליו. 

DSCN7059

זהו. שלושה חודשים חלפו מאז הביקור שלי בשטח. היום הבניה כבר בעיצומה – אני מקווה שמה שהעתיקו משם יצליח להקלט, ושלפחות חלק מבעלי החיים הצליחו לברוח לשמורת בריכת סמר הסמוכה. 

DSCN6961

את התמונות צלמתי ב"שלוליות החורף שליד מחסני הרכבת" ז"ל בחדרה, בתאריך 7.9.2015
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

DSCN7027

 

הערה נוספת לפני סיום, 1.12.2015:
בתגובות שקבלתי, שאלו אותי "האוכלוסיה גדלה -ואיפה יגורו האנשים?"
כיום, בשנת 2015, צפיפות האוכלוסין במדינת ישראל היא מהגבוהות בעולם. כ-315 נפש לקמ"ר.
הפתרון היחידי הוא לבנות לגובה.
בשנות ה-50, בזמן העליות הגדולות, נבנו כאן הרבה מבנים באיכות גרועה. היה צורך לבנות מהר על מנת לאכלס הרבה אנשים – ובנו. הבניינים שבנו אז הם נמוכים (2-4 קומות), עם דירות קטנות (3 חדרים לרוב) ומאיכות גרועה. הקירות לא מבודדים חום או קור, הצנרת מתפוררת, הקירות עצמם מתפוררים – הגיע הזמן לחדש.
הפתרון הנכון הוא פינוי-בינוי. בנית מגדל של 10-12 קומות, שיאכלס 60-80 משפחות במקום 2 בניינים נמוכים שאכלסו 8-16 משפחות.
וחייבים לבנות נכון – בניה מחומרים איכותיים ומבודדים תקטין את צריכת החשמל. שימוש בקולטי שמש לחימום מים, שימוש במים אפורים לאסלה (ולא במי שתיה), בניה איכותית וירוקה – תקטין את העלויות לתושבים ותשפר את חייהם, ומאידך – תאפשר ליותר אנשים לחיות במרכז העיר. זו גם דרך להזרים אוכלוסיה צעירה למרכזי הערים המזדקנים.

בנית ישובים חדשים של בתי-עשירים צמודי-קרקע או שכונות וילות חדשות – היום זהו פשע אקולוגי. פשע נגד הסביבה.

שנונית השְׁפֵלָה – Acanthodactylus schreiberi

IMG_6567

בימים אלו אני משתתפת בסקר טבע עירוני ברעננה. במסגרת הסקר הגענו אל השדה הנהדר הזה: 

DSCN0121

שדה לבן מלא פרח נפוץ ונחמד ששמו קחוונית מצויה, מנוקד פה ושם בפרג אגסי אדום ובחרציות עטורות צהובות. בין הפרחים ראינו עקבות לטאה – 

DSCN0177

ואז מצאנו גם את מי שהשאירו את העקבות הללו – לטאה ששמה שנונית השְׁפֵלָה. 

DSCN0170

שנונית השפלה היא לטאה לא קטנה – אורכה מגיע כמעט עד 30 ס"מ, וכמובן – 2/3 מהאורך הוא הזנב. 

DSCN0145

בעבר היא היתה נפוצה למדי בכל איזורי החולות המיוצבים – מבארי בדרום ועד אזור ביירות בצפון. 

DSCN0168

אבל – כמובן – בגלל תהליכי העיור המואצים בארץ ב-50 השנים האחרונות, אוכלוסית השנוניות הללו התמעטה מאד, וכיום הן נמצאות בסכנת הכחדה חמורה

DSCN0169a

לכן, כל מציאה של לטאה כזו היא משמחת. בשנים האחרונות הזדמן לי לפגוש כמה שנוניות – פגשתי אחת ליד יער קפלן בכפר סבא, אחת בשמורת בני ציון (שם היא מוגנת יותר), אבל המקבץ המרגש ביותר היה לפחות 6 לטאות ועוד עקבות שמצאנו במסגרת הסקר ברעננה, צפונית לאזור התעשיה. 

DSCN0173

כיום אין מידע מדויק על גודל האוכלוסיה של שנונית השפלה. ידוע שבעבר אפשר היה למצוא אותן בשדות פתוחים גם בתל אביב – אך העיר גדלה ולא נותרו כמעט שטחים פתוחים, וגם אם שרדו שם שנוניות – הן ודאי נתונות בלחץ מקום, ובאיום טריפה על ידי חיות בית כמו כלבים וחתולים. 

שנונית_שפלה

הלטאות נמצאות במקומות מבודדים, כנראה בקבוצות קטנות – וזו סכנה להמשך קיומו של המין, שהוא ייחודי לחופים שלנו ושל לבנון. 

IMG_6566

לכן חשוב לשמר שטחי חולות ואדמות קלות לאורך מישור החוף, להפריד אותם מהישובים הממלאים את השטח – ולדאוג שכלבים משוטטים וחתולי רחוב לא יכנסו לשטחים הללו, ולא יפגעו בדיירי המקום. 

DSCN0170_2

השנונית נקראת כך כי אצבעות הרגליים שלה מכוסות בליטות משוננות. זו גם משמעות השם הלטיני – אקנתו-דקטילוס – אקנתו זה משונן, קוצני; ודקטילוס – אצבע. 

IMG_5564

בשולי רעננה, ממש קרוב לכביש 4, פגשנו עוד כמה בעלי חיים – למשל, זוג בולבולים צהובי-שת 

DSCN0044

ופרפר לבנין התלתן מוצץ צוף מלשון שור מגובבת – לבנין התלתן הוא פרפר רבגוני למדי, ומופיע בצבעים שונים מלבן-ירקרק, דרך צהובים ועד כתום עז. כאן יש פרט שצבעו צהוב-לבן – 

DSCN0162

את התמונות צלמתי –
בשמורת בני ציון, בתאריך 25.4.2012
ליד יער קפלן בכפ"ס בתאריך 6.11.2013
וליד אזור התעשיה של רעננה בתאריך 20.4.2015 

DSCN0060

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

שנונית_שפלה2

אחילוף זעיר – Biarum olivierii

 DSCN5631

ושוב חזרתי למדבר, הפעם בשביל לפגוש לראשונה מין נדיר ומיוחד: אחילוף זעיר. 

DSCN5628

האחילוף גדל בחולות. כשמגיעים ומחפשים אותו, בשטח זה נראה כך: כמה עלים. 

DSCN5653

אם מסתכלים היטב, אפשר לראות את שולי הפרח: תפרחת של אחילוף היא מתחל (עלה גדול) העוטף שזרה (מעין ציר, במקרה שלנו הוא דק כמו חוט) שעליה נמצאים הפרחים.
סימנתי אותם כדי שיהיה ברור: 

DSCN5649A

רק רגע,  ראינו את הקצוות של הפרח – אבל איפה הפרח עצמו? 

DSCN5654A

הפרח הזה הוא תת קרקעי!
כדי לראות את הפרח, חשפתי את החול סביבו – המתחל יוצר מעין כד. 

DSCN5637

כמו ברבים ממשפחת הלופיים, הפרחים עצמם חבויים על השזרה בתוך המתחל. הדרך היחידה לראות אותם היא על ידי חיתוך הפרח, מה שלא עשיתי כמובן.
ברשימת האחילוף הקטן הראיתי אחילוף שנחתך למטרות לימודיות, ואפשר לראות שם איך הפרחים מסודרים על השזרה.
אחרי שהסתכלתי ועל האחילוף הזעיר צלמתי את הפרחים – כיסיתי אותם בחזרה. 

DSCN5637A

האחילוף הזעיר הוא מין נדיר בסכנת הכחדה – ידועים בסך הכל שלושה אתרים בנגב בהם הוא גדל, ועוד כמה במצרים. 

DSCN5644

האחילוף הזעיר הוא באמת זעיר – צלמתי אותו ליד מטבע, בשביל שאפשר יהיה להבין כמה הוא קטן: 

DSCN5661

בארץ גדלים חמישה מינים של אחילוף, ארבעה מתוכם כבר סקרתי – והשנה, אחרי שהצלחתי לפספס את הפריחה של ארבעתם – סוף סוף פגשתי את האחרון! 

DSCN5662

אמנם הוא פחות מרשים מהאחילופים האחרים, אבל הוא באמת צמח מיוחד. וזעיר. ודי קשה לאתר אותו… 

DSCN5656

כשסיפרתי על מיני האחילוף האחרים הגדלים בארץ, סיפרתי על מנגנון ההאבקה שלהם – הם מושכים זבובים ויתושים וכולאים אותם בגוף הפרח על להאבקה.
אצל האחילוף הזעיר, אמנם יש לפרח פתח קטן על פני החולות – ובכל זאת, רוב הצמח חבוי מתחת לפני הקרקע, ותהיתי מי מאביק אותו. 

DSCN5657

פעמים רבות, כשהפרח קטן במיוחד – זה מעיד על אבולוציה שפעלה לכיוון האבקה עצמית.
הלא מטרת הפרחים היא למשוך מאביקים. אבל אם המאביק הוא הרוח, או אם מתרחשת האבקה עצמית – אין צורך להשקיע אנרגיה ביצירת פרח גדול. ובאמת, במאמר "על האחילוף" באתר כלנית החדש והמצוין, כותב פרופ. שמידע שאצל האחילוף הזעיר מצאו שיש האבקה עצמית. מה שנקרא "אם אין אני לי, מי לי?!" 

DSCN5660

את התמונות צלמתי בחולות ממשית, בתאריך 15.12.2014
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

DSCN5665

געדה זעירת-פרחים – Teucrium parviflorum

IMG_5252

בארץ גדלים 12 מיני געדה. חלקם – כמו למשל, געדה מצויה, מאד נפוצים. 

IMG_7760

עד היום סקרתי בבלוג שלושה מינים, דווקא מהנדירים יותר: געדה מזרחית, געדה קפחת וגעדת החורש

IMG_5261

היום אני ממשיכה עם מין נוסף, גם הוא מין נדיר בסכנת הכחדה. געדה זעירת פרחים. 

IMG_5254

הפרחים של הגעדה הזו אכן זעירים – גודלם בערך 7-8 מילימטרים. 

IMG_5257

הפרח שייך למשפחת השפתניים, אך ה"שפה" העליונה של הגעדות מנוונת, וכמו שאפשר לראות בתמונות, נותר רק עלה כותרת אחד, ומעליו האבקנים והעלי של הפרח. 

IMG_7753

הצמח עצמו אפרפר, וגם עם הפרחים הסגולים – הוא נמוך, ולא בולט בשטח. 

IMG_7746

לפי הספרות, הגעדה הזו פורחת בעיקר בגליל התחתון ובעמק יזרעאל – ונדירה בהרי יהודה, שומרון והגלבוע. 

IMG_5268

אני צלמתי אותה דווקא במורדות הדרומיים של הגולן – ביער מבוא חמה. 

IMG_7758

לפי הספר האדום של צמחים נדירים בסכנת הכחדה, הצמח היה נפוץ בעבר ברוב עמק יזרעאל ובגליל התחתון, אך בגלל עיבוד הקרקעות הוא נכחד ממקומות רבים, וכיום הריכוזים העיקריים שלו הם באיזור יבנאל. 

IMG_5269

 בעולם, הגעדה הזו מוכרת רק מהמזרח התיכון – אירן, עירק, מזרח טורקיה, סוריה, לבנון ירדן – וישראל. 

IMG_7747

אף אחת מהמדינות הללו לא ידועה ביחס חיובי במיוחד לטבע, או בנסיונות לשמר אותו. ולכן אנחנו חייבים לשמור על הפרח הזה – על מנת שלא ייכחד מן העולם. 

IMG_7748

בארץ, רוב הגעדות פורחות באיזורים שאינם שמורות טבע. בחורשות קק"ל הם לא מוגנים, כי קק"ל לעתים הורסים את הצמחיה המקורית בשביל לטעת עצים.
ולכן, חשוב להכריז על שמורות טבע באיזורים בהם גדלה הגעדה הזו, על מנת להגן עליה.

 IMG_7761

את התמונות צלמתי בעין תאופיק, יער מבוא חמה
בתאריכים 3.5.2012 וגם 22.4.2014

IMG_7769

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

IMG_5258

מרווה כחולה – Salvia indica

IMG_6242

את הרשומה הקודמת גמרתי עם שילוב נפלא של תכול-על-סגול: 

IMG_6241

והיום אני ממשיכה בדיוק עם אותו תכול – ושמחה להציג לפניכם את המרווה הכחולה.

IMG_4054

בעצם, כבר כתבתי על המרווה הזו – אי שם בתחילת הבלוג שלי. אבל אז היא חלקה מקום עם מרווה מלבינה, וזו מרווה כל כך יפה ומיוחדת – מגיע לה מקום של כבוד. 

IMG_4128

יש הסכמה בין הבוטנאים וחובבי הטבע בארץ שזוהי היפה בין המרוות בארץ. קראתי את ההערה הזו בכמה וכמה מקומות – ואני, בשמחה, מצטרפת לדעת גדולים וחכמים ממני. זו ללא ספק מרווה נפלאה. 

IMG_5478

המרווה הכחולה היא צמח גבוה – יכולה להגיע גם לגובה של מטר וחצי; והפרחים שלה גדולים ומרשימים – כמעט ארבעה סנטימטרים גדלו של כל פרח. 

IMG_6388

המרווה הכחולה פורחת בארץ בהרי יהודה, בהר מירון וברמת הגולן.  התמונות ברשימה הפעם כולן מרמת הגולן. 

IMG_4050

את המרווה הזו פגשתי לראשונה בהר מירון, ממש בשביל הפסגה. שם יש ריכוז קטן ונחמד של מרוות.
אחר כך גיליתי שבחצר הבית של הוריה של חברה ירושלמית שלי פורחות המרוות הללו – באופן טבעי וללא עזרה.

IMG_5472

בעבר המרווה הזו היתה נפוצה למדי בירושלים – למשל, בשכונת קרית היובל. אבל בגלל הפיתוח הרב – הבניה, העיור – היא כמעט נכחדה מהעיר. בגוש עציון אפשר עדין למצוא ריכוזים יפים. 

IMG_5467

המרוות בחצר בירושלים, מאחורי בלוני הגז נראות פחות פוטוגניות. לכן עליתי לרמת הגולן – לראות אותן על רקע האלונים של יער אודם: 

IMG_7668

או הבקיה של הר בנטל: 

IMG_6251

או מאגר הבנטל – אם כבר מחפשים נוף מרשים, קשה להתחרות בזה: 

IMG_9317

בכלל, הר בנטל הוא מקום נהדר למרוות כחולות – הנה דוגמא לחלק קטן ממקבץ גדול: 

IMG_6379

ניצני המרווה הזו נראים כמו כפתורים כחלחלים ומקסימים –

 IMG_4057

הפרח הוא גדול ומרשים, וצבעו נפלא: 

IMG_4060

המרווה הזו מואבקת על ידי דבורים גדולות – למשל, דבורי עץ. הן מתישבות על בסיס הפרח ולוגמות צוף. משקלן מפעיל מעין מנוף, שמוריד את האבקנים החבויים בחלק העליון של הפרח, וממלא את הגב שלהן באבקה. 

IMG_4053

את התמונות צלמתי ברמת הגולן:
ב-5/5/2011 וב-22/4/2014 – ברכס בשנית
ב-7/5/2011 וב-2/5/2013 – ביער אודם
ב-16/5/2013 וב-26/4/2014 בהר בנטל 

IMG_6387

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

תלתן דגול – Trifolium billardierei

IMG_1733

תלתנים עוד לא הצגתי בבלוג. הם כל כך נפוצים וכל כך רבים, ואיכשהו, לא נגעתי בהם. אז היום אני מקדישה רשימה שלמה לתלתן. 

IMG_1785

ואם כבר תלתן, בחרתי באחד הנדירים ביותר: תלתן דגול. 

140327_תלתן_דגול

במשך שנים רבות חשבו שהתלתן הזה נכחד מהארץ. ואז, בשנת 2007, קיבלתי הזמנה להצטרף לסקר צמחי בר במתחם "תעש". רוצים להפשיר חלק מהקרקעות במתחם, ולבנות עליהן.
אני לא יודעת מה היו ההחלטות בסופו של דבר – הלא הקרקע שם מזוהמת משנים של חומרים כימיים עלומים….
בכל מקרה, בשנת 2007 לקחתי יום חופש מהעבודה, והצטרפתי אל הסקר. 

IMG_1743

במהלך הסקר מצאנו מגוון של פרחים שמאפיינים את קרקעות החמרה בשרון, ובגלל הפיתוח האינטנסיבי כמעט נעלמו. המין המיוחד ביותר, שעורך הסקר ד"ר רון פרומקין איתר – היה התלתן הזה.
מצאנו קבוצה של תלתנים שנראו לו "אחרים", פתחנו מגדיר, השווינו את הסימנים אחד לאחד, ואז התחילה ההתרגשות. פרח שלא ראו אותו מאז שנות ה-50 של המאה ה20, פורח מולנו במלוא הדרו! (טוב, "הדרו" זה אולי קצת מוגזם, אבל בכל זאת, בשיאו.) 

IMG_4033

בשנה לאחר מכן, הצטרפתי להמשך הסקר – ונסענו מיד לאזור בו היה התלתן הדגול. לצערנו הרב – לא ראינו בנקודה (שסימנו עם GPS כמובן) אפילו תלתן בודד… כבר התחלנו להתייאש – אבל אז, כמה מטרים בהמשך, מאחורי כמה שיחים – מצאנו את המקבץ הזה: המון תלתנים דגולים!

IMG_1731

מאז שנת 2008, התלתן נמצא בעוד כמה מקומות, נגישים יותר לציבור הרחב. למשל, יער נתניה (חורשת הסרג'נטים) – ועד כמה מקומות. עוז גולן מצא כמה ריכוזים באיזור רוחמה בדרום – ובעצם, כנראה התלתן הדגול מעולם לא נכחד, אלא רק נחשב לנכחד כי הוא פשוט לא בולט. 

IMG_1734

זהו פרח קטן, בצבע קרם-ורדרד. מאד לא בולט. אחרי שהפרח גומר לפרוח, עלי הכותרת של התלתן הדגול יורדים מטה ומסתדרים בגליל מסודר ומקופל, מאד יפה: 

IMG_4048

הוא גם דומה מאד למין אחר, שמאד נפוץ בכל מישור החוף – תלתן פלישתי. הנה הם, זה לצד זה: מימין, בגוון קרם, ופרי מסודר זהו התלתן הדגול. משמאל, מעט יותר ורוד (אבל רק מעט יותר), ועם פרי שדומה יותר לחצאית הוואיאנית – זהו תלתן פלישתי. 

IMG_1791

בכל מקרה, זהו עדין מין נדיר בסכנת הכחדה, ולכן מאד התרגשתי במהלך סקר הטבע העירוני שערכתי בשנה שעברה בכפר סבא – אז מצאתי בחורשה פצפונת בשולי העיר בערך עשרה תלתנים דגולים!

IMG_1735

והשנה חזרתי ומצאתי פרט בודד – כנראה, בגלל מיעוט הגשמים לא פרחו יותר.
אבל מצאתי פרט בודד נוסף גם בחורשה אחרת – יער קפלן בצפון כפר סבא. 

IMG_3226

כיון שהתלתן הזה הוא קטן ולא בולט, ומצד שני דומה מאד לתלתן הפלישתי – כנראה פשוט לא שמו לב אליו. 

IMG_1739

הסימנים החשובים שלו: הפרח הצעיר מסתיים בשפיץ חרוטי.
הגבעול – בחלק הקרוב לפרח – שעיר
צבע הפרח הוא בעיקר קרם, עם נטיה לורדרד.
הפרי הוא בעצם שרידי הפרחים, שיורדים מטה ומסתדרים כגליל מאורגן ומקופל. 

IMG_3224

אם במקרה יוצא לכם לטייל במישור החוף או בצפון הנגב, ולפגוש את התלתן הזה – אשמח לדעת! ספרו לי! 

IMG_3279

את התמונות צלמתי –
במתחם תע"ש בתאריכים 19.4.2007 וגם 26.3.2008
בחורשת הסרג'נטים בנתניה, 5.4.2010
בגן הבוטני של אוניברסיטת ת"א, 27.3.2014
ובחורשות אקליפטוס בכפר סבא, בתאריכים 11.4.2014 וגם 2.4.2014

IMG_4036

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

IMG_4045

שום הגלגל – Allium schubertii

IMG_2691

היום אני מציגה בפניכם מין נדיר ויפהפה – שום הגלגל. 

IMG_2671

אתחיל בהסבר קצר לגבי הסוג שום:
שום הוא אחד הסוגים הגדולים בעולם הצומח. ישנם מעל 1,200 מיני שום בעולם – מתוכם מעל 40 מינים שונים גדלים בארץ. סקרתי כבר כמה מהם בבלוג שלי.
שומים רבים הם מאד יפים, ומשמשים כצמחי נוי – ומצד שני, הם גם צמחי תועלת – השום, הבצל והכרשה (פראסה) שאנחנו אוכלים – הם מינים של שום.

IMG_2768

בתחילה סווגו השומים במשפחת השושניים, אך כיום הועברו למשפחת הנרקיסיים – ויש מחקרים שטוענים שהם ראויים למשפחה נפרדת משלהם, משפחת השומיים. 

IMG_2399

ישנם מינים מאד נפוצים, שאפשר לראות בשולי דרכים – כמו שום גבוה – ויש מאד נדירים. שום הגלגל הוא אחד הנדירים יותר – מין נדיר בסכנת הכחדה. 

IMG_2670

זהו גם אחד היפים יותר – אולי אפילו היפה בין השומים. תראו איזה צמח מרהיב, הפרחים נראים כמו זיקוקין די נור – 

IMG_2383

הפרחים ניצבים על עוקצים באורכים שונים. הארוכים יותר הם באורך 20 ס"מ ולפעמים יותר, ולכן קוטר של כדור שום כזה הוא 40-50 ס"מ. 

IMG_2364

שום הגלגל הוא מין של קרקעות כבדות – הוא מצליח יפה  בשדות בהם יש עיבוד מסורתי – כי הפקעת שלו נמצאת עמוק בקרקע. כמובן, שדות כאילה מתמעטים מאד וכבר אין הרבה מהם. 

IMG_2765

אני מכירה אותו בעיקר מרמת הנדיב. יש אתר בו הוא גדל באופן טבעי, ויש אתר בו נזרעו שומים ואפשר להנות מהם. ישנם אתרים נוספים, בעיקר בגליל התחתון – אך אפשר למצוא אותו גם צפונה, בחרמון וגם דרומה – באיזור קרית גת. 

IMG_2752

ברמת הנדיב צלמתי את התמונה הבאה – השום מוקף במרווה מנוצה ובחבלבל שעיר – 

IMG_2699

בעזרת הפייסבוק היום, הרבה דברים מתגלים במפתיע. וכשראיתי פרסום על שום הגלגל בישוב אורנית בשומרון, החלטתי לנסוע ולבקר. 

IMG_2689

נפגשתי עם רויטל מאורנית, והיא לקחה אותי לשדה שסוסים רועים בו. לדעתי זה נחמד מאד לצלם את הסוס דרך השום: 

IMG_2377

זה מאד מרגש, להגיע לשדה פתוח – ובו מציצים מכל עבר שומים. הסוסים לא התרגשו ממני או מהשומים – טעם השומים חריף להם מדי, והם לא אוכלים אותם. 

IMG_2692

ולמה, בעצם, קוראים לו "שום הגלגל"? פשוט מאד, כי הוא מתגלגל! 

IMG_2677  

אחרי שפירות השום מבשילים, כדור ה"זיקוקים" היבש מתנתק מהקרקע – מתגלגל ברוח, וכך הוא מפזר את זרעיו. זו אסטרטגיה שכמה וכמה צמחים משתמשים בה,
באנגלית קוראים לזה Tumble Weed.

IMG_2362

בזמן הפריחה, השומים מושכים דבורים וחרקים – וכמובן, בעקבותיהם באים הטורפים – 

IMG_2418s

זו נקבת סרטביש הפרחים – עכבישה שאורבת בין עוקצי הפרחים לחרקים, ותופסת אותם.

IMG_2418

את התמונות צלמתי באורנית, בתאריך 30.3.2014 וברמת הנדיב ב-31.3.2014
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

IMG_2374

איריס החרמון – Iris hermona

IMG_1286

איריסי ההיכל, כידוע למי שקורא בבלוג שלי, הם סקציה מיוחדת בסוג איריס – הכוללת איריסים יפהפיים במיוחד, בעלי פרח גדול ויחיד על כל עמוד תפרחת. 

IMG_1294

איריסי ההיכל גדלים רק באיזור המזרח התיכון וסביבותיו – מהקווקז (ארמניה, אזרבייג'ן) ועד אלינו. 

IMG_1288

אצלינו גדלים שמונָה* מינים של איריסי ההיכל – שבעה מתוכם כבר סקרתי. היום אני (סוף סוף) מגיעה אל השמיני.

IMG_1287

זהו איריס החרמון – או איריס הגולן. השם הרשמי הוא איריס החרמון, אבל רוב האוכלוסיות שלו בארץ הן דווקא בגולן, ולכן קוראים לו לפעמים איריס הגולן. 

IMG_1279

פגשתי אותו במקום מאד מיוחד: על גג של קבר שייח עתיק: 

IMG_1224

זהו קבר שייח מרזוק ברמת הגולן, עליו פורחים מקבצים נהדרים של איריס החרמון (יחד עם עריוני צהוב, כלך מצוי ועוד כמה) 

IMG_1226

תראו כמה האיריסים נראים גדולים ומרשימים מנקודת מבטו של הצהרון המצוי

IMG_1249

האיריסים על גג המבנה הם, כמובן, שתולים. וכאן התחלתי לתהות – מי שתל אותם, ומדוע?
את התשובה למדתי במאמר של פרופ. אמוץ דפני, על צמחי בתי קברות במזרח התיכון. 

IMG_1264

המוסלמים נהגו לשתול פרחים בהירים או לבנים בבתי הקברות – כי לבן הוא צבע הטהרה, והוא מעיד שהאדם הקבור ליד הפרחים הלבנים – הוא טהור. 

IMG_1257

חברתי סאקרה הוסיפה וסיפרה לי, שאיריס – אלת הקשת בענן היוונית – קבלה בשלב מסוים בפולקלור תפקיד נוסף – הובלת נשמות הנפטרים לעולם הבא ולכן שתלו איריסים בבתי קברות. 

IMG_1251

ובנוגע לאיריס החרמון – הוא דומה מאד לאיריס נצרתי: הדגם של ההיכל הבהיר (עם פסים עדינים ונקודות) והעלים התחתונים המנומרים-כהים. לכן תהיתי מה ההבדלים בינהם. 

IMG_1263

וכשיש לי שאלה לגבי איריסים, אני פונה אל חוקר האיריסים יובל ספיר, מנהל הגן הבוטני של אוניברסיטת ת"א

IMG_1250

יובל הסביר לי שההבדל הראשון הוא בגודל – לאיריס הגולן פרח גדול יותר, גבעול גבוה יותר – גבוה משמעותית מהעלים שלו. אצל האיריס הנצרתי, הפרח הוא בד"כ בגובה העלים ולפעמים אף נמוך מהם.
כמו כן, איריס הגולן יוצר גושים צפופים של עלים ופרחים – ואילו באיריס נצרתי יש רווחים גדולים בין שושנות העלים והגוש יכול להגיע לקוטר של כמה מטרים.

IMG_1236

את התמונות צלמתי ברמת הגולן, על גג קבר שייח מרזוק, בתאריך 20.3.2014

IMG_1231

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

IMG_1229

 

* לפי דוד שחק, מגדל האיריסים והאחראי על גן האיריסים ברמת הנדיב, יש בארץ תשעה מינים של איריסים, שכן האיריס השומרוני – שבאופן רשמי נחשב לאיריס הדור, תת מין שומרוני – לטענתו הוא מין נפרד. הוא מסביר שאיריס זה לדעתו התמיין מאיריס הגלבוע, ואינו דומה לאיריס ההדור.

סומקן ענקי – Onosma gigantea

IMG_0435

הרשימה של היום מתחילה בעקבות פרסום בפייסבוק. ידידי, ליאור אלמגור (שיש לו אתר יפהפה ומצגות טבע נהדרות, כדאי לבקר) – העלה כמה תמונות של מין נדיר בסכנת הכחדה – סומקן ענקי. 

IMG_0431

הסומקן הוא צמח ממשפחת הזיפניים, שלא הרבה ידוע עליו. ידוע שהוא רב שנתי, אך לפי הכתוב הוא "רב שנתי קצר חיים" – כלומר, חי שנים מעטות. 

IMG_0427

הסומקן הוא ממשפחת הזיפניים – רואים היטב את השעירות הרבה על הגבעולים, גביעי הפרחים והעלים.
הוא "ענקי" – יחסית לסומקנים אחרים. הצמח הוא בערך בגובה 60-70 ס"מ, והפרח באורך של 3 ס"מ.

IMG_0429

אני מכירה מהכרמל מין קרוב, ששמו סומקן מעוצה (ומתכננת רשומה גם עליו). את הסומקן הענקי פגשתי עד כה בעצם רק פעם אחת בחיים. הוא גדל באיזורים של קרקעות כבדות, בעיקר בהרי יהודה, בשפלת יהודה ובעמקים הצפוניים – עמק בית שאן ועמק יזרעאל.

IMG_0425

בהודעה בפייסבוק, ליאור סיפר שבאיזור בו עומדת להבנות שכונה חדשה של העיר מודיעין – שכונת "נופים", התגלו אלפי פרטים של סומקן ענקי! שאלתי אותו כיצד מגיעים למקום – והוא בשמחה קבע איתי פגישה, ולקח אותי לראות את הפריחה. 

IMG_0426

הגעתי לשדה והתפעלתי – הסומקנים הבהיקו בשמש, בין כל הדגניים (בעיקר שעורה ושיבולת שועל) שצמחו שם – 

IMG_0594

את המקום מצא מנחם אדר, והוא הראה אותו לליאור, שהראה אותו לי. 

IMG_0593

פרט להמוני סומקנים – מעל אלף פרטים באוכלוסיה – יש בשדה הזה עוד מינים מיוחדים, למשל – בתמונה הבאה אתם יכולים לראות מרווה מנוצה – שכמו הסומקן, אוהבת לגדול בקרקעות כבדות ואזורי חקלאות מסורתית – ואילו מקומות שמאד מתמעטים בארץ שלנו. 

IMG_0491

אבל… סומקנים, כידוע, לא משלמים ארנונה. 1800 המשפחות שיגורו בשכונה שתיבנה עליהם – ישלמו הרבה ארנונה לעירית מודיעין. ולכן מתכוונים לבנות את השכונה על הסומקנים.
רשות הטבע והגנים מעורבת בנושא, והם שלחו נציג שידאג להעתיק את הצמחים למקום מקלט.

IMG_0591

העבודות לא מחכות – הנה, אתם רואים את הטרקטור המתקרב לשדה הסומקנים… 

IMG_0415

דיברנו מעט עם האחראי מטעם רשות הטבע והגנים, אך לצערי הוא היה מהוסס ולא באמת ידע מה לומר. הזכיר משהו על איסוף זרעים, אם עוד יהיה ממה לאסוף בעוד חודשיים…
שלחתי שאלה לרשות הטבע והגנים, ואני מבטיחה לעדכן כשאקבל תשובה.

עדכון: קיבלתי אישור שמתכוונים לחכות עם הבניה עד אשר הזרעים יבשילו וניתן יהיה לאסוף אותם.
הפרחים הפורחים הם בעלי שורשים מאד עמוקים (מטרים לעומק), ולכן יש בעיה לוגיסטית לנסות לעקור אותם. לכן – עוקרים רק פרטים צעירים, ומעבירים אותם לגני מקלט. 

IMG_0448

אחת הבעיות היא, שלא יודעים הרבה על הצמח הזה. כנראה הוא מגדל עלים במשך כמה שנים, עד שהוא מתחזק – ואז פורח, מניב פירות וזרעים – ומת.
לפי הספר האדום, "לא ידוע כמה שנים חולפות ממועד התפתחות שושנת העלים ועד הפריחה, והאם צמח שפרח אכן סיים את חייו."

עדכון: יובל ספיר סיפר לי שבגן הבוטני באוניברסיטת ת"א יש פרטים הפורחים כמה שנים ברצף.

IMG_0447

ולכן, בעצם כנראה אין טעם להעתיק את הפרטים הפורחים. צריך להעתיק רק את אילו שעדין לא פרחו. לעומת זאת, אם אפשר להמתין עם הבניה עד שהפורחים יניבו פרי, ולאסוף זרעים – זה יכול להיות מועיל.
וכמו שכתבתי, עודכנתי שאכן מתכוונים להמתין עם הבניה עד שהזרעים יבשילו. 

IMG_0423

ושוב, לצערי, מדינת ישראל מתעלמת מהטבע הנפלא שיש לה – פרחים נדירים ומיוחדים – ומקיימת את דבריו של אברהם פורז, שהיה שר הפנים בשנת 2004: "רוצים טבע? סעו לחו"ל!" 

IMG_0419

את התמונות צלמתי בפאתי מודיעין, בתאריך 19.3.2014
המון תודה לליאור אלמגור שלקח אותי לראות את הפריחה!

IMG_0417

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

IMG_0414

 

מחרוזת קשתית – Enarthrocarpus arcuatus

IMG_9731

הרשימה הזו מוקדשת לתזזאיטית, שהזכירה לי פרח קטן ונחמד – מחרוזת קשתית. 

IMG_9726

המחרוזת היא בת למשפחת המצליבים. משפחת המצליבים היא משפחה שממש קל לזהות את הפרחים שלה: תמיד יש ארבעה עלי כותרת,  ששה אבקנים ועמוד עלי. 

IMG_9732

הצבעוניות של המחרוזת עדינה ונעימה – צהוב קרמי, ובמרכז הפרח יש כתם סגול שנועד למשוך את המאביקים. 

IMG_9812

 המחרוזת הקשתית היא מין נדיר בסכנת הכחדה. אפשר לפגוש אותה בחוף הכרמל, ובמישור החוף הצפוני – בין עכו לראש הנקרה. היא גדלה תמיד קרוב לחוף. 

IMG_9723

היא גדלה אך ורק צמוד לחוף, והאזורים שבהם היא פורחת נמצאים בסכנת פיתוח – כבר סיפרתי על נסיונות הבניה בחוף הבונים, ובעצם, לכל פיסת חוף טבעית בארץ יש יזם שרוצה לבנות בה משהו: כפר נופש, שכונה לעשירים, מלון מפואר… דרכים נהדרות להרוויח כסף. הרי המחרוזת – ושאר דיירי החוף – לא משלמים ארנונה או שכר דירה.

IMG_9736

ובעצם, למה קוראים לה "מחרוזת"? הסיבה היא הפרי – הוא נראה כמו תרמיל שעשוי מחרוזים קטנים מחוברים זה לזה. הפעם צלמתי רק מחרוזות טריות. כשהפרי מבשיל, החרוזים בולטים יותר. 

IMG_9746

זוהי מחרוזת קשתית – התרמילים המחורזים שלה אינם צומחים ישר, אלא בצורת קשת. 

IMG_9748

בארץ יש עוד מין של מחרוזת – מחרוזת משונצת, שגדלה במדבר. היא נפוצה למדי. 

IMG_9747

את התמונות צלמתי בחוף נחשולים, בתאריך 8.3.2014
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

IMG_9922_2

דוגון ירושלמי – Lachnophyllum noaeanum

אני ממשיכה עם הפרחים הפחות-ידועים של הסתיו, ומגיע לפרח ממשפחת המורכבים: דוגון ירושלמי.

השם העברי ברור למדי – דוגון – כי הוא פרח דו-גוני: צהוב וסגול.
מירושלים הוא כנראה נכחד כבר בשנות החמישים.

בעבר הדוגון היה פרח נפוץ למדי בארץ – זהו מין שאוהב אדמות כבדות, כמו שיש בשולי שדות חקלאיים; אבל הוא לא מסתדר עם החקלאות המודרנית – טרקטורים ודומיהם שהופכים את הקרקע. כלומר, הוא גדל בשולי שדות מעובדים באופן מסורתי.

וככל שהאדם מתקדם ועובר לחקלאות מודרנית – נדחקים שורשיו של הדוגון, ומצטמצמים שטחי המחיה שלו.

הדוגון נותר בארץ בערך בחמישה עשר מקומות – שליש מהם בשומרון, ושליש ברמת הגולן. אני מכירה אותו מרמת הנדיב, זכרון יעקב.

הפרח של הדוגון מזכיר מאד את פרחי האסתר הקטנים – והוא אכן קרוב מבחינה פיזיולוגית לסוג אסתר.

הפרי שלו הוא מין "סבא`לה" פזור-שיערות –

הצורה הכללית של הדוגון היא גוש פריחה צפוף בגובה עד 80 ס"מ  –

וזהו צמח דו שנתי.
כבר הסברתי, כאשר דיברתי על בוצין הבשן, מהו פרח דו שנתי – אבל אני אחזור על ההסבר –

צמח חד-שנתי הוא צמח שבשנה אחת נובט מהזרע, פורח, מופרה, מוציא פרי, מפזר זרעים – ומת. כמו למשל – מרסיה יפהפיה ותורמוס ההרים.
צמח רב-שנתי הוא צמח שחלק ממנו נותר חי כל השנה. למשל, עצים (כמו השקמה), שיחים (כמו רתם המדבר) וגיאופיטים (כמו הסחלביים)
צמח דו שנתי הוא צמח שבשנה הראשונה לחייו אוגר כוחות, ורק מוציא עלים – ללא פריחה או פרי. בשנה לאחר מכן, אם השנה הקודמת היתה טובה והוא אגר מספיק כוחות – הוא מוציא פרחים ואחריהם פרי, מפזר זרעים ומת.

 בשנה שעברה הפריחה ברמת הנדיב היתה מעטה מאד – כנראה בגלל מיעוט גשמים בחורף לפני כן. השנה היתה פריחה יפה, ואני מקווה שימשיכו גשמי הברכה.

ליד הדוגון פגשתי פרפר יפהפה – נמפית הסרפד.

התמונות צולמו ברמת הנדיב, בתאריך 15.11.2012
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

 ואם במקרה אתם נוסעים בכביש החוף, בין קיסריה לזכרון – תסתכלו על רכסי הכורכר משני צדי הכביש. עכשיו שיא הפריחה של הנרקיס האפיל, וכל הכורכר מלא נרקיסים פורחים.
אפשר לראות אותם באיזור בריכות הדגים של מעין צבי.

אחילוף החורן – Biarum auraniticum

המין השלישי בסדרת האחילופים שלי הוא – לדעתי – היפה והמיוחד בינהם.

ברור שהוא הססגוני ביותר. 

אני שמחה להציג בפניכם את אחילוף החורן: מין נדיר ומיוחד, מין אדום – כלומר, בסכנת הכחדה.

 

וכמובן, מין עם סיפור מיוחד.

אי-שם בשנות החמישים הסתובב במזרח התיכון בוטנאי צרפתי מוכשר ומכובד – שמו פול מוטֶרְד (Paul Mouterde).
מוטרד אסף באותו זמן הרבה מידע על הצמחיה של סוריה ולבנון, ובשנות ה-60 אף פרסם את "הפלורה של סוריה ולבנון", שעד היום נחשב לספר הבוטניקה המקיף ביותר לשתי המדינות הללו.

צרפתי אחר שהסתובב באיזור – פאבו (  Pabau  ) מצא מין לא מוכר של אחילוף, באיזור ג'בל א-דרוז – איזור החורן.
מין שלא דמה לאף אחד מהמינים המוכרים. ההבדל הבולט ביותר היה בשזרה: היא צהובה! והמתחל בעל צבעים משתנים – מצהוב עז, דרך ירוקים, כתומים, ומגיע גם לבורדו.

פאבו לקח את הפרח אל מוטרד, והוא הגדיר את האחילוף הזה בשם "אחילוף החורן". לא הרבה היה ידוע עליו, הוא נחשב אנדמי לסוריה.

בסתיו של שנת 1995 יצא לטייל במרכז הגולן אריה אוהד – ולא רחוק מצומת המפלים הוא מצאו אחילוף אחר. שונה. משהו לא מוכר.

אחילוף עם שזרה צהובה! המין שהיה ידוע מתאוריו של מוטרד הצרפתי (40 שנים קודם לכן) – אך לא נצפה ולא תועד מאז בשום מקום!
אריה אוהד הביא אל האחילוף הזה את עפר כהן, שהגדיר אותו ופרסם את המציאה.

מאז, חיפשו את האחילוף הזה במקומות רבים בגולן – אבל תחום התפוצה שלו הוא צר מאד. שטח של כעשרה קילומטרים רבועים, במרכז הגולן. באיזור גלגל רפאים.
ולכן יש לשמור היטב על השטח הזה – כי מחוץ לו האחילוף פשוט לא קיים…

ולכן, כבר שלוש פעמים עליתי לגולן כדי לפגוש את הפרח המיוחד הזה.

כן, גם הוא ריחני – אם כי פחות מאחילוף הגליל או אחילוף צר-עלים (או שפשוט הגעתי אליו ביום פחות חם…)

הססגוניות שלו, ליד הצמחיה היבשה, מאד מיוחדת.

הפעם שמנו לב לתופעה מיוחדת נוספת – מספר פרטים של האחילוף היו בעלי שזרה מקופלת. אנחנו לא יודעים מדוע זה קורה או איך – אבל זה בהחלט נראה מעניין:

 

תודה רבה ליובל ספיר על התיקונים בסיפור!
את התמונות צלמתי באיזור גלגל רפאים, בתאריכים 9.11.2011 וגם 2.11.2012

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.