מים רעים בעמק המוות

b07

אחר הצהרים, אחרי הטיול בקניון הפירמידה, וביקור בכמה מנקודות התצפית הרשמיות – הגענו אל Badwater Basin – אגן המים הרעים. 

SONY DSC

המים שראינו הם שלוליות, שנותרו מהגשם שירד. רוב הזמן האגן הזה יבש – אנחנו זכינו להנות מההשתקפויות בשלוליות: 

SONY DSC

בעבר – לפני כעשרת אלפים שנים, שכנה פה ימה מלוחה שמילאה את רוב עמק המוות. בשיאה, היא מילאה את כל העמק – ימה באורך 130ק"מ, ובעומק 100מ' ואף יותר.
הימה התיבשה באופן הדרגתי והפכה למלחה רדודה, בעומק כחצי מטר.
עם חלוף השנים, הכל התייבש, ונותר מישור מלח – 

SONY DSC

קילומטרים על קילומטרים של מלח! בתמונה הבאה אין טיפת מים: 

SONY DSC

פה ושם נותרו מעיינות קטנים בשטח, אך בגלל כמויות המלח, המים לא ראויים לשתיה – ומכאן השם Badwater. 

b11

ויש שם המון המון מלח! אפשר לרדת לשטח ולטייל על גבישי המלח. 

SONY DSC

אפשר גם לראות מרקמים שונים וגבישים שונים של המלח: 

b09

אגן זה הוא הנקודה הנמוכה ביותר בחצי הכדור המערבי. את הנקודה הנמוכה ביותר בכל כדור הארץ, אנחנו מכירים היטב – ים המלח.
אגן המים הרעים בעמק המוות נמצא בערך 90 מטר מתחת לפני הים. גובה פני הים מסומן על ההר ממול:

SONY DSC

השלט מסומן בחץ צהוב בתמונה מעל. הנה הוא מקרוב: 

b05

השמש התחילה לשקוע – צילמתי את השקיעה משתקפת בשלולית –

b10

אום נטע צלמה את הצלליות המתארכות שלנו – לדעתי זו יצאה תמונה נפלאה: אני בצד ימין, מנופפת ביד: 

SONY DSC

ותמונה שתעזור להבין את מרחבי המלח: 

b12

אפשר אפילו לראות את המרחבים הללו בתמונת לווין – בGoogle Maps:
אגב, יפה מאד לטייל בעמק המוות גם עם Google Maps – הצבעוניות, המרקמים השונים של ההרים והעמק נראים נפלא גם כתמונת לווין! 

 

התפעלנו מאד מצבעי השקיעה, יחד עם ההשתקפות בשלולית –

b13

השמש כבר ממש שוקעת, ואנחנו מתחילות לנסוע דרומה – 

SONY DSC

היה שלום, עמק המוות! לילה טוב!

b15

את התמונות צלמנו – אום נטע ואני – בעמק המוות, בתאריך 9.3.2013
ותודה לאום נטע על הרשות להציג את תמונותיה!

b16

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

b14

מודעות פרסומת

המדבר באריזת מתנה

לכבוד השנה החדשה, החלטתי להגיש לכם את המדבר באריזת מתנה –
ירדנו לנגב, לחפש פרחים. וגם מצאנו – אבל הפעם אני מתמקדת דווקא בעלים.

כבר כתבתי פה על חבצלת הנגב, שהיא דומה מאד לחבצלת החוף – רק מעט יותר קטנה. כתבתי גם שלפי ההשערות, היא התפתחה מחבצלת החוף – עובדה שהזרעים שלה מצופים מעטה שחור שנועד לעזור להם לצוף על המים, ולהגן עליהם מפני המלח בים; למרות שהיא גדלה במדבר שבו אין ים.
כשהפרי בשל והזרעים מתחילים להתפזר, הם נראים כך:

היחוד של חבצלת הנגב הוא דווקא בעלים שלה.

הם נראים כמו סרט מתנה, שסלסלו אותו יפה-יפה

וממש אפשר לחשוב שמישהו קישט את המדבר בסרטי מתנה ירוקים ויפים –

עובי הסרטים, הכמות והגודל משתנים מחבצלת אחת לשניה. זו, למשל, חבצלת צעירה יותר – העלים צרים יותר –

לזו יש עלים רחבים יותר –

ואצל זו רואים את הפרי שבנוי משלוש פרודות, וכל פרודה מכילה זרעים שחורים –

בטיול פגשנו עוד עלים יפים של צמחים מיוחדים. למשל העלים של הקדד הקהירי, שכבר כתבתי עליו והיללתי את יופיו בכל שלב (עלים, פריחה, פרי) –

עוד עלים מקסימים ומיוחדים הם העלים הגלוניים של החצב הגלוני – כאן אפשר להבין מאיפה הוא קיבל את שמו –

ושושנת עלים קטנה במיוחד – בקוטר 5 ס"מ בערך – זו השושנת של בן-חצב מדברי – קרוב של בן-חצב סתווי, פורח כמוהו בסתיו – ומעולם לא פגשתי אותו פורח…
אני מקווה להגיע אליו בשנה הבאה.

עוד דבר מרשים שפגשנו בחולות – פטריה.

זו פטריה גדולה מאד, שגדלה בחולות, בקרבת אקליפטוסים. שמה פסיפסית החולות (ותודה לפטריותית על ההגדרה). היא שייכת למחלקת פטריות הכרס – פטריות שנראות לרוב כמו כדור סגור, עד שהן מבשילות – ואז הן מתפוצצות ומפיצות את הנבגים שנראים כמו אבק.
הפטריה הזו כבר התפוצצה, ומה שאנחנו רואים פה אילו השאריות לאחר הפצת הנבגים. המטבע למטה נועד לקנה מידה – להבהיר כמה היא גדולה.

התמונות צולמו בחולות משאבי שדה ובחולות ממשית, בתאריך 29.12.2012

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

תוספת, בעקבות שאלתו של עופר D – למה לצמחים רבים במדבר יש עלים מסולסלים, גלוניים, מתולתלים?

את ההסבר מצאתי בספר "הצומח בנגב" של פרופ. דנין:
לעלים יש פיוניות – פתחים זעירים דמויי פה, שדרכם מתבצע חילוף הגזים של העלה – שאיפת CO2 בעת פוטוסינתזה, שאיפת חמצן בעת נשימה. דרכם גם מתאדים מים מהעלה. 
כשהעלה מקופל, והפיוניות לא פונות ישירות אל השמש – אידוי המים יהיה נמוך יותר. כלומר, זו בעצם עוד שיטה לחסכון במים במדבר. 

דמומית משוננת – Adonis dentata

האם אתם זוכרים את אדוניס, מהמיתולוגיה היוונית, שמטיפות דמו צמחו ועלו פרחי הדמומית?

 

ובכן, במדבר כנראה היה אדוניס אחר: אחד בעל דם… צהוב!

  

אחרת, איך אפשר להסביר את הפרחים הללו?

 במראה – צורת הפרח, עלי הגביע העלים ההגזורים והברק של עלי הכותרת זו בדיוק דמומית, רק שהצבע הוא צהוב!

   

זוהי הדמומית המשוננת – זהו גם שמה הלטיני, Dentata (שמזכיר לכולנו לשמור על ההיגיינה הדנטלית!)

 

משוננת – כי הפרי שלה מורכב מפרודות שלכל אחת מהן מעין שן בולטת.

ליד תל קריות מצאתי דמומית משוננת אחת שהצבע שלה היה כתום יותר – אך היא עדיין דמומית משוננת.

התמונות צולמו:
בנחל סכר, דרומית לבאר שבע, 24.2.2010
ביער דודאים, צפונית לבאר שבע, 5.3.2010
בתל ערד ובתל קריות, 31.3.2012

 

 כמובן, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

 

וכאן – בין הדמומיות הצהובות – אפשר לראות גם דמומיות כתומות, אבל ממש כתומות. לא כמו המשוננת הכתמתמה. אבל הן כבר נושא לרשימה אחרת לגמרי…

יום הרשומה 2010 – ערב יורד על הר הנגב

בצלאל הכריז על תאריך 7.5 בתור "יום הרשומה" – יום שבו אני (בעלת הבלוג) בוחרת רשומה מאילו שפרסמתי בעבר – כזו שאהבתי במיוחד, או כזו שלא קבלה מספיק תשומת לב – ומפרסמת אותה מחדש.
התלבטתי רבות איזו רשומה לבחור לכבוד יום זה. יש הרבה רשומות שלי שאני מאד אוהבת – למשל, כל רשומות הסחלבים למיניהן, או הנופים ובעלי החיים הנפלאים מקליפורניה…
אבל החלטתי לבחור את הרשומה הזו – לא בגלל התמונות (למרות אמירתו של הנסיך הקטן – "יפה השקיעה ללב עצוב") – אלא בגלל הכתוב.
הבלוג שלי הוא בלוג קליל:  כמה פרחים יפים, כמה פרפרים, איזה פריט מידע איזוטרי… אבל פה ושם יש אמירה. והרשומה הזו  (כמו הרשומה על הנימפאה התכולה, והרשומה על התורמוס הצהוב) מבטאת מאד את דעותי בנושא מאד קרוב ללבי: הגנה על הטבע ושמירה על השטחים הפתוחים.
אז בחרתי ברשומה הזו, בשביל להדגיש שוב את חשיבות הנושא.
 
פורסם לראשונה ב21.1.2010

 
 
היום אני מפרסמת את הרשימה האחרונה מהסיור להר הנגב, ובה תמונות השקיעה.
 

 
השקיעה צובעת הכל בצבעים משוגעים. הכתום עז יותר, הורוד חם יותר… הכל מקסים ונפלא.
 

 
רציתי לנצל את תמונות השקיעה לאמר כמה מלים על המדבר.
כשהוקמה המדינה – המוטו בארץ היה "הפרחת השממה". חשוב לבנות, לסלול, לחרוש…
 
ממורדות הלבנון עד ים המלח
נעבור אותך במחרשות,
אנו עוד ניטע לך ונבנה לך,
אנו ניפה אותך מאד.

נלבישך שלמת בטון ומלט
ונפרוש לך מרבדי גנים,
על אדמת שדותיך הנגאלת
הדגן ירנין פעמונים.

 
את זה כתב אלתרמן, וזה היה הלך הרוח בכל הארץ. בן גוריון נתן דוגמא אישית ועבר לנגב.
 

 
האמונה אז היתה שהמדבר הוא "שממה". "מקום ריק" ש"מחכה שנפריח אותו".
אני מקווה שהצלחתי להבהיר לכם שהמדבר מלא חיים. שממה – הוא לא.
יש כאן צמחים, בעלי חיים, גיאולוגיה ייחודית, היסטוריה…
 

 
אני חושבת שבמקום ל"הפריח את השממה", כיום אנחנו צריכים להגן עליה. להשאיר את המדבר חי ונושם, בלי בטון ומלט, בלי תאורת לילה (פרט לזו הטבעית) – ועם הכוכבים, הצמחים, ובעלי החיים.
אני מצרפת קישור לכתבה בנושא האיומים הקיימים בארץ על השטחים הפתוחים, מאתר החברה להגנת הטבע.
 

 
המדבר שלנו הוא ייחודי מאד. המכתשים הם נוף מיוחד לאיזור שלנו. עם מחשבה ופיתוח נכון, מצפה רמון יכולה להפוך לפנינה תיירותית, מקום שבו נוכל ללמוד להכיר את המדבר ולאהוב אותו.
 

 
השאלה היא רק – האם יש בנו את החכמה הזו?
 

 
התמונות צולמו בהר הנגב, 25-26.12.2009
כדאי מאד להגדיל אותן…. תקליקו עליהן – זה עובד.
ותודה לכל מי שטייל איתי במדבר.
 
סיכום רשימות סיור המדבר – 25-26.12.2009

 
נופים וסיורים –
סיור עם הפקח – חלק ראשון  
סיור עם הפקח – חלק שני
זריחה בהר הנגב

בעלי חיים –
פרוייקט ההשבה לטבע – פראים וראמים
פרסתנים בנגב – יעלים וצבעים
צמחיה –
הבטחה לעתיד – ניצני ריבס המדבר

 
 

ערב יורד על הר הנגב

 
היום אני מפרסמת את הרשימה האחרונה מהסיור להר הנגב, ובה תמונות השקיעה.
 

 
השקיעה צובעת הכל בצבעים משוגעים. הכתום עז יותר, הורוד חם יותר… הכל מקסים ונפלא.
 

 
רציתי לנצל את תמונות השקיעה לאמר כמה מלים על המדבר.
כשהוקמה המדינה – המוטו בארץ היה "הפרחת השממה". חשוב לבנות, לסלול, לחרוש…
 
ממורדות הלבנון עד ים המלח
נעבור אותך במחרשות,
אנו עוד ניטע לך ונבנה לך,
אנו ניפה אותך מאד.

נלבישך שלמת בטון ומלט
ונפרוש לך מרבדי גנים,
על אדמת שדותיך הנגאלת
הדגן ירנין פעמונים.

 
את זה כתב אלתרמן, וזה היה הלך הרוח בכל הארץ. בן גוריון נתן דוגמא אישית ועבר לנגב.
 

 
האמונה אז היתה שהמדבר הוא "שממה". "מקום ריק" ש"מחכה שנפריח אותו".
אני מקווה שהצלחתי להבהיר לכם שהמדבר מלא חיים. שממה – הוא לא.
יש כאן צמחים, בעלי חיים, גיאולוגיה ייחודית, היסטוריה…
 

 
אני חושבת שבמקום ל"הפריח את השממה", כיום אנחנו צריכים להגן עליה. להשאיר את המדבר חי ונושם, בלי בטון ומלט, בלי תאורת לילה (פרט לזו הטבעית) – ועם הכוכבים, הצמחים, ובעלי החיים.
אני מצרפת קישור לכתבה בנושא האיומים הקיימים בארץ על השטחים הפתוחים, מאתר החברה להגנת הטבע.
 

 
המדבר שלנו הוא ייחודי מאד. המכתשים הם נוף מיוחד לאיזור שלנו. עם מחשבה ופיתוח נכון, מצפה רמון יכולה להפוך לפנינה תיירותית, מקום שבו נוכל ללמוד להכיר את המדבר ולאהוב אותו.
 

 
השאלה היא רק – האם יש בנו את החכמה הזו?
 

 
התמונות צולמו בהר הנגב, 25-26.12.2009
כדאי מאד להגדיל אותן…. תקליקו עליהן – זה עובד.
ותודה לכל מי שטייל איתי במדבר.
 
סיכום רשימות סיור המדבר – 25-26.12.2009

 
נופים וסיורים –
סיור עם הפקח – חלק ראשון  
סיור עם הפקח – חלק שני  
זריחה בהר הנגב
בעלי חיים –
פרוייקט ההשבה לטבע – פראים וראמים
פרסתנים בנגב – יעלים וצבעים
צמחיה –
הבטחה לעתיד – ניצני ריבס המדבר
 
 

דמיה לבידה – Pergularia tomentosa

 
הבטחתי רשימה לדמיה, ואני מקיימת.
 
דֶמְיָה לבידה זהו שיח מדברי נמוך, ממשפחת האסקלפיים (אליה משתייכת גם פתילת המדבר הגדולה, הידועה בשם "תפוח סדום")
 

 
העלים של השיח דמויי לב, ומכוסים שכבה שעירה, כמו בד לֶבֶד – ולכן הם לבידים.
אבל… מה זה ולמה זה דֶמיה?
 

 
פה הסיבה היא פשוטה. שמו הלטיני של הצמח היה פעם דמיה – Daemia. לא טרחו לתרגם, אבל… כשהשם הלטיני שונה – השאירו את השם העברי על כנו.
 

 
בכל מקרה, הפרחים של הדמיה יפהפיים. שילוב נפלא של בורדו עם לבן, קצת שעיר ותלוי כפעמונים.
 

 
הדמיה היא צמח סודאני, שמקורו בסוואנות של מזרח אפריקה. בישראל – היא גדלה בואדיות חמימים של הערבה והנגב, ובמדבר יהודה לאורך ים המלח.
 

 
כמו כל צמחי המדבר, הדמיה פורחת בהתאם למים. במקרה שלנו, היא פורחת ליד משאבה של מקורות. כמו שספרתי, פגשנו מעין "נווה מדבר" – גוש ירוק של צמיחה ופריחה ליד מתקן של מקורות.
 

 
בשנה שעברה, טיילנו בנגב באיזור באר אשלים – שגם שם ישנו מתקן של מקורות – ופגשנו שם רבים מהפרחים היפים והמיוחדים של הנגב. כתבתי עליהם אז 4 רשומות (למי שמעוניין: ראשונה, שניה, שלישית, רביעית )
הרבה מהפרחים שראינו אז, פגשנו גם הפעם. ולכן אני לא אחזור עליהם.
 

 
אני מקווה (ומאמינה) שהשנה, אחרי השטפונות והגשמים המרובים בנגב – תהיה שנה מוצלחת ופורחת בכל רחבי המדבר.
 

 
כל התמונות צולמו בהר הנגב, 25-26.12.2009
כדאי מאד להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.
 

 
ובנושא אחר –
השבוע צוין יום השנה ה-40 למותה של המשוררת האהובה עלי, לאה גולדברג. תפוז ערכו, יחד עם רשת ג` מצעד שירי לאה גולדברג, בדירוג הגולשים. מובן שהשתתפתי בדירוג.
השיר האהוב עלי – את תלכי בשדה, שמצוטט בראש הבלוג שלי – הגיע למקום השני (המכובד), וזו סיבה מספיק טובה להוסיף אותו פה.
 
 

 


(ולמי ששואל, השיר שהגיע למקום הראשון היה סליחות המצוין ששרה יהודית רביץ הנפלאה. אבל את השיר הזה אני אוהבת יותר)

שחור-זנב Cercomela melanura

 
היום אני מדרימה למדבר, בשביל להציג בפניכם ציפור שיר אפורה, קטנה מעט מדרור, לא מרשימה ולא מיוחדת – אבל חביבה מאד.
 

 
זהו שחור-זנב. מקור השם ברור, נכון? וזהו גם שמו הלטיני וגם שמו הערבי.
בעקרון זוהי צפור מדברית, שוכנת נאות מדבר.
 
(30.9.2006, מרכז המבקרים – מצפה רמון)
 
בתחומי ישראל, שחור הזנב עלה לאורך הירדן והרחיב את תפוצתו, וניתן לצפות בו גם באיזור הגלבוע – למרות שלי טרם נזדמן לפגוש אותו שם.
 
(10.5.2008, ואדי חאסה, ממלכת ירדן)
 
לפי האנציקלופדיה של החי והצומח, שירתו של שחור הזנב היא שקטה וערבה.
 
(שדה בוקר, ליד קבר בן גוריון, 28.9.2007)
 
שחור הזנב הוא ציפור יציבה – כלומר, ניתן למצוא אותו כל השנה. הוא אינו נודד.
 
(שדה בוקר, ליד קבר בן גוריון, 28.9.2007)
 
בטיול לעין עבדת, התעכבתי כמה דקות – ולפתע ראיתי שחור זנב עומד על סלע. הוא היה חמוד כל כך, ומיד צלמתיהו. הנה כך:
 

 
כמובן, תמונה אחת לא מספקת אותי, אז לחצתי שוב… אבל הוא החליט לו בינתיים לעוף מאותו סלע – וזה מה שיצא: תמונה שאני מאד אוהבת:
 

 
שתי התמונות האחרונות צולמו בעין עבדת, 28.9.2007
 
(שדה בוקר, ליד קבר בן גוריון, 28.9.2007)
 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.
 

יעל נובי – Capra Ibex Nubiana

 
בערים של איזור המרכז מסתובבים חתולים.
 
במצפה רמון – מסתובבים יעלים!
 
לפני שנתיים וחצי (30.9.2006) צלמתי במצפה את הגדיה החמודה הזו:

 
וגם הפעם לא התאכזבתי. רק הגענו למצפה, והעננצ`יקית שלי קראה בשמחה: יעל!
ואכן, מתחת לעץ, במלכותיות, נח לו האדון הבא:
 

 
הוא ישב וצפה בנו, והרשה לי להתקרב ולצלם אותו:
 

 
שני זכרים נוספים אכלו מהעץ הסמוך:
 
  
 
כשהתקרבתי יותר מדי, הם התרחקו…
 

 
הנקבות היו חששניות יותר, וראינו אותן רק מרחוק:
 

 
למחרת, מראש המצוק בקניון עדה שבנחל פארן – ראינו עוד קבוצה של נקבות וגדיים:
 

 
התמונות צולמו באיזור מרכז המבקרים במצפה רמון, 6.3.2009 ובקניון עדה ב-7.3.2009.
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות עלמנת לראותן בגודל מלא.
 

פריחה בנחל פארן – חלק שני

 
אני ממשיכה בטיול בנחל פארן.
 
פגשנו פרח קטן מאד ממשפחת הציפורניים – ערטל מדברי – Gymnocarpos decander
למשפחת הציפורניים יש הרבה נציגים זעירים – פרחים כמו צללית, אפזרית, רב-פרי, דרכנית, קרנונית – שלכולם חמישה עלי כותרת, וכולם פיצקל`ך…
הערטל פורח בגוונים של ירוק-בורדו, שמאד אהובים עלי:
 

 
ועוד פרט, ירוק יותר –
 

 
עוד פרח מיוחד, ממשפחה מלאה נציגים מדבריים: דמיה לבידה – Pergularia tomentosa – ממשפחת האסקלפיים. כמעט דילגתי עליה, היא נראית יבשה לגמרי – ואז איתי (שאיתו טיילנו) קרא לי והראה לי את הפרחים העדינים שלה.
 

 
התמונות הבאות הן של קדד. (ממשפחת הפרפרניים)  יש כחמישים מינים של קדד בארצנו, והרבה פעמים קשה להבדיל בינהם אם אין להם פירות (וזאת בניגוד לאספסת, שלחלוטין בלתי אפשרי להבדיל בין כמה מהמינים שלה אם אין פרי).
 
הקדד הזה דווקא מאד קל לזיהוי: קדד משולחף – Astragalus spinosus – שנקרא כך בגלל הפירות שלו, שנראים כמו שלפוחיות:
 

 
קדד נוסף שפורח במדבר הוא קדד הסיף – Astragalus dactylocarpus
הנה הפרח שלו:
 

 
גם פה, שמו נובע מצורת הפרי שלו. הנה הפרי:
 

 
נציג נוסף למשפחת הפרפרניים: שיח ששמו קרוטלריה מצרית – Crotalaria aegyptiaca
 

 
גם לסילון ולמוריקנדיה ברשימה הקודמת, וגם לקרוטלריה כמעט ואין עלים. העלים הם קטנים ונוקשים, או בכלל לא קיימים. זאת התאמה של הצמחים הללו למדבר. הם מקטינים את שטח הפנים הכולל של הצמח, כדי שפחות מים יתאדו מן הצמח.
 
ועכשיו אני עוברת לטפיל: עלקת נטויה – Orobanche cernua  (משפחת העלקתיים)
העלקת נטפלת לשורשי צמח אחר, ויונקת ממנו את צרכי מחייתה. היא לא עושה פוטוסינתזה, ולכן אינה ירוקה.
 

 
הפרח הבא הוא ריסן דק. בעבר חשבו שיש שני מינים של ריסן בארץ: ריסן דק, שגדל באיזורים הגשומים יותר; וריסן נאכל – שגדל באיזורים השחונים. אבל… בשנת 2000 קבע החוקר קיי וולסן בגני- קיו שבלונדון, לאחר עיון בכל מיני הסוג ריסן בעולם, שבארץ מופיע רק מין אחד של ריסן: ריסן דק Blepharis attenuata.
ולכן, למרות שהייתי בטוחה שצלמתי ריסן נאכל – מסתבר שצלמתי ריסן דק.
מילא. עדין הפרח מיוחד ועדין מאד:
 

 
ולסיום הרשימה הזו – פרח יפהפה וקטן מאד: מרווה מצרית – Salvia aegyptiaca .
הפרחים הם בגודל של ס"מ אחד לערך, ותראו את הצבעוניות העדינה-סגלגלה-מנוקדת שלהם. נפלא!
 

 
עד כאן. כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

באשן תמים – Cleome arabica

 
בסוף השבוע שעבר (7.3 – 6) היינו בנגב – ישנו במצפה רמון, וטיילנו באיזור פארן.
ועכשיו יש לי המון תמונות של צמחים לא מוכרים מן הדרום הרחוק.
 
אבל הפרח היפה והמיוחד ביותר שפגשנו, לטעמי – היה עוד פרח מהפרחים בעלי השמות הבלתי נסבלים: באשן תמים. וזה עוד שיפור, כי שמו המקורי הוא באשן שלושת העורקים.
 

 
בספרו "פרחים יפים בנגב", עזריה אלון כותב על הבאשן:
צמח חד-שנתי ממשפחת הצלפיים. ענפיו ועליו דביקים, ומותירים ריח רע על כל איזר הנוגע בהם. בעלי חיים נמנעים מלאכול את הצמח הזה או את חלקיו; למעט כמה חרקים שיש להם מנגנונים לנדף את חמרי הרעל שבצמח.
 

 
אז רציתי לאמר, שבדקתי. מוללתי את הפרח, והרחתי אותו. והריח ממש בסדר, לפחות לפי האף שלי.
כלומר, לא הייתי עושה ממנו בושם – אבל זה לא שהריח רע כמו לוף, למשל!
 

 
את הבאשן פגשנו פורח בתעלת ניקוז, צמוד לכביש 40, ליד אפיק נחל פארן.
 

 
כל התמונות צולמו ב7.3.2009, וכתמיד – כדאי לכם להקליק על התמונות ולהקיש על F11 על מנת לראותן בגודל מלא.