אני ממשיכה עם הסקר הבוטני בהר דב. לאחר שירדנו מהפסגה הגבוהה ביותר, עצרנו בפסגה אחרת – הר אגס.
כשיצאנו מהמכוניות ראיתי פרפר – אז מיד רדפתי אחריו. בסופו של דבר גיליתי שזוהי לימונית האשחר (Gonepteryx cleopatra), פרפר די נפוץ שאפשר לראות ברוב האזור הים תיכוני. אני מכירה אותו מחצר הבית שגרתי בו כילדה. בכל זאת, היה נחמד לפגוש אותו גם כאן:
היום אני מציגה פרפר מאד נחמד – לימונית האשחר.
השם מאד ברור: לימונית – בגלל הצבע הלימוני, ועצי האשחר הם הפונדקאים של זחלי הלימונית הזו.
ללימונית יש גם הסוואה מוצלחת – היא מסוגלת להראות כמו עלה ולפעמים לא שמים לב שהיא בכלל שם.
את לימונית האשחר אפשר לפגוש בכל האזור הים תיכוני בארץ – מהחרמון ועד לדרום הרי יהודה.
הצבע הצהוב של הלימוניות מאד נחמד. וקל להבדיל בין זכרים – שצבעם צהוב עז, כמו כאן על השלהבית הדביקה :
לבין הנקבות, שלהן יש גוון ירקרק יותר, כמו כאן על דרבנית התבור:
והנה הזכר מחזר אחר הנקבה, שנהנית לה מצוף מרווה משולשת:
בעולם, אפשר למצוא את לימונית האשחר סביב הים התיכון – דרום אירופה, צפון אפריקה ואצלינו.
החוקרים הראשונים שתארו את לימונית האשחר התפעלו מהצבע שלו, וקראו לו – Butterfly – כלומר, מעופף בצבע חמאה.
השם נעשה מקובל – וקיבל פרשנות משלו, וכיום Butterfly זו המילה לפרפר.
כלומר, הלימונית היא הפרפר האולטימטיבי! The Original Butterfly!
וכאן אני חייבת להזכיר, כמובן, את לואיס קרול ששיחק עם המלים והמציא את ה-Bread and Butterfly בספרו "מעבר למראה ומה שאליס ראתה שם"
כך ג'ון טניאל צייר את ה-Bread and Butterfly : (התמונה מ-Alice In Wonderland Wikia)
וזוהי גירסת דיסני:
לפני שנתיים פרסמתי ברשימה על הגעדה המפושקת את התמונה הבאה, עם לימונית אשחר זכר בזוית מיוחדת. אני מאד אוהבת את התמונה הזו:
לפרפרים בעצם אין פה. יש להם קשית ארוכה שאותה הם מחדירים אל הפרח, ובעזרתה הם מוצצים ממנו את הצוף:
את התמונות צלמתי במקומות הבאים:
במירון, בתאריכים 12.5.12, 29.5.12, 18.5.13, 17.5.14
בכרמל בתאריך 16.5.14
ובהרי יהודה, בתאריך 16.6.15
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
פעמים רבות, באותם מקומות בהם פורחת הגעדה הכרתית – אפשר למצוא לידה פרח דומה.
זוהי הגעדה המפושקת – ועליה אני כותבת היום.
צמח הגעדה המפושקת נמוך יותר מהגעדה הכרתית, בגובה של 30-40 ס"מ בלבד.
הפרחים בצבע ורוד מג'נטה עז (ולא ורדרד לילכי עדין ) – אך תסתכלו על מבנה הפרח: הם ממש דומים: זו הגעדה המפושקת
וזו הכרתית –
לשתיהן יש עלה כותרת תחתון שמשמש כמנחת לדבורים, לשתיהן צוף ואבקה, ושתיהן פורחות בתחילת הקיץ.
ובעצם, מבנה הפרח הזה מאפיין את כל מיני הגעדה – פרח חד-שפתני ממשפחת השפתניים, עם ארבעה אבקנים (2 ארוכים יותר, 2 קצרים יותר) מעליו.
געדות רבות מושכות חרקים רבים, ובטיולי האחרון לנחל שורק נהניתי מאד לראות את פרפרי לימונית האשחר נהנים מצוף געדה מפושקת:
בתחילה ראיתי את הזכר – שצבעו צהוב עז
אחריו את הנקבה, שהיא ירקרקה יותר
ואז, לשמחתי הרבה, שניהם התישבו יחד על אותו צמח – כך שיכולתי לצלם אותם יחדיו:
קראתי שעלי הגעדה המפושקת משמשים לחליטות – מעולם לא טעמתי תה געדה מפושקת. בפעם הבאה שאפגוש געדה, אני מקווה לנסות!
את התמונות צלמתי בכרמל, בתאריכים 29/4/2012, 2/5/2015 וגם 31/5/2015,
בנאות קדומים בתאריך 20/5/2012
ובנחל שורק בתאריך 16/6/2015
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
היום אני מציגה צמח מאד נפוץ באיזורים הים-תיכוניים בארץ – שלהבית דביקה.
אני חושבת שהשם מאד ברור: שלהבית, כי הפרחים נראים כמו שלהבות צהובות.
דביקה – כי על העלים יש שערות בלוטיות מעט דביקות.
השלהבית הדביקה היא שיח, שגבהו יכול להגיע עד 150 ס"מ. וכשהיא פורחת – היא מאירה את סביבתה בצהוב:
הפרחים של השלהבית גדולים (כמעט 3 ס"מ!) ומזכירים מעט את פרחי המרווה.
הם מסודרים בדוּרים, עם רווח בין דוּר לדוּר
דּוּר – כמו שכבר סיפרתי – משמעותו עיגול, הקפה – למשל, הקפה שמקיפים השומרים במסלול השמירה שלהם, או שורה של קליעה בסל קלוע. בבוטניקה – המשמעות היא שורה של פרחים או עלים המקיפים את הגבעול באותו גובה.
אפשר לראות שאצל מרווה מצויה, מרווה כחולה ובעצם, אצל הרבה מרוות – הפרחים פורחים בדורים, בניגוד לחטמית הזיפנית – למשל – ששם הפרחים פורחים לאורך הגבעול, בצורה אקראית.
וכמו אצל חלק מהמרוות גם כאן ישנו מנגנון האבקה שמיועד לדבורים גדולות – צריך להכנס אל הפרח בשביל לקבל את הצוף, ואבקנים החבויים בכובע הפרח יורדים וממלאים את גב הדבורה באבקה.
בתמונה הבאה אפשר לראות דבורת-עץ סגולה – אחת הדבורים הגדולות בארצנו – נכנסת אל הפרח, כדי למצוא צוף ולהאביק אותו.
אבל לא רק דבורים מגיעות אל השלהבית. בכמה וכמה מקרים מצאתי פרפרים על שלהביות – פרפרים שאפילו התאימו את הצבע לפרחי השלהבית.
הפרפרים הללו הם לימונית האשחר – פרפר ממשפחת הלבניניים, שצבעו צהוב-לימוני. לזכר (השמאלי בתמונה מעל ובתמונה הבאה) יש צבע צהוב עז יותר, במיוחד בצד העליון של הכנפיים.
לנקבה (מימין בשתי התמונות) – צבע צהוב-ירקרק עדין יותר.
כמו שאפשר לראות, הפרפרים מנצלים את החדק הארוך שלהם, ולא באמת נכנסים לתוך הפרח. אני חושבת שהם לא שימושיים לפרח, כלומר לא מאביקים אותו.
אבל הם נתנו לי שפע הזדמנויות לצילומים מוצלחים.
השלהבית פורחת בארץ בכל האזור הים תיכוני, בעיקר בהרים – מהרי יהודה ועד לחרמון, לרום 1400 מטר.
ברום גבוה יותר מחליף אותה מין קרוב אליה – מין ויקארי ששמו שלהבית צהובת עלים; ובמדבר – מין ויקארי אחר, ששמו שלהבית המדבר.
(על מינים ויקאריים כבר הסברתי בבלוג כמה פעמים)
את התמונות צלמתי –
בכרמל בתאריכים 25.4.15, 3.5.13, 30.4.12
במירון ב-29.5.12
בנחל כזיב ב-12.5.12
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
בדיוק בתאריך 2.6.2008 פתחתי לעצמי בלוג באתר תפוז.
אחרי תלאות רבות, בדיוק בתאריך 2.6.2013 העברתי את הבלוג דירה מתפוז לWordpress.
אני עדיין חושבת שיש לתפוז יתרונות.
למשל, בוורדפרס, כל הפורמטים של הטקסט הם בתשלום. בעקרון הגופן היחיד שיש לי כמשתמשת חינמית הוא ברירת המחדל – ואני לא אוהבת אותו. אני עוקפת את המגבלה הזו ע"י שימוש בתגי HTML שיקבעו את הגופן והגודל.
גם הקהילה של תפוז היא יתרון – אם כי היום היתרון הזה מתמסמס והולך. אני רואה יותר ויותר אנשים שנוטשים את הבלוג בתפוז. פורום הבלוגיה שומם יחסית למה שהיה לפני שנתיים, ועוד יותר יחסית למה שהיה לפני 4 שנים.
מצד שני – היתרון העצום של וורדפרס – יציבות המערכת ואמינותה – חשוב לי יותר מאשר היתרונות הטכניים של תפוז.
גם הפרסומות שקופצות לי בתפוז עם כל הקלקה של העכבר – מקלקלות לי את חווית הגלישה.
ולכן היום אני חוגגת בלוגולדת שישי – שהוא גם בלוגולדת ראשון, אז הוא מרגש למדי.
בתקופה האחרונה צלמתי המון פרפרים – לכבוד הבלוגולדת אציג חלק מהם פה.
בסוף אפריל האחרון, טיילתי ביער אודם. באיזור הג'ובה הגדולה פגשנו עץ לבנה רפואי עמוס פריחה, ורוחש כולו:
עשרות נמפיות חורשף (פרפר מאד נפוץ, שהופיע בבלוג שלי פעמים רבות) ריחפו סביב העץ, עברו מפרח לפרח ונהנו מהצוף. לא הצלחתי לצלם יותר משלוש יחד – לכן תאלצו להאמין לי, שהמראה של העץ הפורח בלבן, עם כל הפרפרים שבאים וחוזרים ועוצרים ומרחפים – היה נהדר.
בלוגולדת דורש קצת סטטיסטיקות, נכון?
ובכן, בשנה האחרונה נכנסו לבלוג שלי בוורדפרס כמעט 42,000 פעמים. זה אמנם פחות מאשר בשנה שעברה בתפוז (שם היו 72,000 כניסות בשנה), אך יותר מבשנה הראשונה של הבלוג, בה היו 30,000 כניסות בלבד.
מעניין שהבלוג בתפוז, שכולל את הרשומות מחמש השנים הראשונות, והפניות לרשומות מהשנה האחרונה – עדיין מושך קהל, ונכנסו אליו בערך כפול מאשר לבלוג הזה – 80,000 איש!
מה שאומר שכבר יש שם 480,000 כניסות – אני מתקרבת לחצי מליון.
אבל אני לא חושבת על חזרה לתפוז. עם כל התלונות שאני שומעת, כל הבעיות והתקלות הטכניות – טוב לי כאן בפינה שלי, בשקט עם הפרפרים ובלי צרות.
גם הכחליל המקושט הראשון שפגשתי בחיי מעדיף שקט ושלווה – השבוע למדתי שהפונדקאי שלו זה צמח קטן ולא בולט ששמו שלוחית קרחת.
סטטיסטיקות הסיכום שלי השנה:
| שנה | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 |
| רשימות | 160 | 169 | 131 | 122 | 106 | 105 |
| כניסות | 30,000 | 100,000 | 150,000 | 100,000 | 72,000 | 42,000 |
אני מפרסמת בממוצע שתי רשומות לשבוע, שזה יפה מאד לדעתי.
ומה בנוגע לפרפרים? צלמתי את נמפית פנדורה מזווית פחות שגרתית – מציץ מאחורי הקוצים של עכובית הגלגל. זהו אחד הפרפרים הגדולים והיפים בחרמון:
את כחליל האפון תפסתי בחדר המיטות –
וגם לכחליל ניקול הצצתי ברגעים האינטימיים. ידידי אהבל ארץ-ישראלי טוען שהתמונות הללו הן התשובה לשאלה "איך עושים פרפרים?"
נמפית היערה חוזרת לצוף של לטם שעיר בהר מירון, ממש כמו הנמפיות שצלמתי לכבוד הבלוגולדת הראשון שלי –
אני מאחלת לבלוג שלי הצלחה, אני מקווה שאנשים שהגיבו אצלי בתפוז והפסיקו להגיב כאן יחזרו בכל זאת – בכלל, אני אשמח לראות תגובות, אפילו סתם "איזה יופי" לא מחייב.
כי מבחינת מנויים, מצבי אמור להיות מצוין. בתפוז יש לי 150 מנויים – ואילו כאן רשומים 245! אז מנויי היקרים, בואו לשמוח איתי!
את התמונות צלמתי –
ברמת הגולן, 26.4.2014
בכרמל, 16.5.2014
במירון, 17.5.2014
ובחרמון, 27.5.2014
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
ואגב, בתחילת ימי הבלוג כתבתי שהייתי רוצה לצלם את נמפית היערה. זה התגשם תוך פחות משנה. אז עכשיו אני רוצה לצלם את נמפית הקטלב ואת סטירית הטבעת…
היום אני מציגה פרח חמוד ממשפחת השפתניים – נפית כפופה
הנפית היא פרח נפוץ למדי בכל האיזור הים תיכוני – אפשר לפגוש אותה פורחת באפריל ומאי מצפון הנגב ועד מורדות החרמון.
לרוב היא פורחת במקבצים – גושי פריחה סגולים ויפים כמו בתמונה הבאה:
לנפית יש פרחים מאורכים וכפופים (לכן השם כפופה) ועתירי צוף. אך הצוף חבוי במעמקי הפרח, ורק דבורים גדולות או פרפרים בעלי חדק ארוך יכולים להגיע אל הצוף.
ולכן, מקבצי פריחה של נפית הם מקומות מצוינים לעצור לידם, ולחפש פרפרים.
ובאמת, כשהתחלתי לאסוף תמונות לרשימה הזו – מצאתי המון פרפרים.
למשל, סטירית משויישת שותה צוף נפית –
לימונית האשחר –
כחליל האפון –
לבנין הכרוב –
ולבנין התלתן –
השם העברי, נפית, הוא פשוט נסיון למצוא שם שיישמע עברי ויהיה דומה לשם הלטיני, Nepeta.
לנפית הזו יש קרובה – נפית החתולים – הידועה גם בשם Catnip – צמח שהארומה המיובשת שלו אמורה לגרום לחתולים להשתגע… אבל לא תמיד. כמה וכמה חתולים שגידלתי לא התייחסו ל-Catnip בכלל.
את התמונות צלמתי –
בהר מירון, 29/5/2012
ובתל גזר, 17/4/2014
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
מזל טוב! היום אני חוגגת את הבלוגולדת הרביעי שלי!
סטירית פקוחה על לטם שעיר
לכבוד החגיגה יצאתי להתפרפר לי עם פרפרים במירון, ופגשתי גם את רצועית הגליל הנהדרת.
הפרפרים בטיול הזה שיתפו איתי פעולה באופן מקסים. היפה מכולם (בעיני) היה פרפר נמפית היערה, שלאחר שבדק את האוטו שלי מכל הכיוונים, נעמד לכמה שניות גם על מקל ההליכה שהיה בתיק שלי.
אמנם לא יכולתי לצלם אותו על התיק מאחורי, אבל על האוטו הוא דגמן בצורה מאד יפה:
בשביל פסגה פגשתי פרפר עדין עם צבע ירקרק מטלי – מיוחד ומקסים, ודגמן יפה ובנחת על פרחים של פטל לביד –
זהו פרפר מציצן, הוא קצת הפריע לחיפושיות סביבו שמאד רצו להזדווג…
ובכל מקרה, זה פרפר נדיר למדי ששמו כחליל הדבשה. זיהה לי אותו ישראל פאר מאגודת חובבי הפרפרים.
פניה ברגשטיין כתבה שיר במיוחד לכבוד יום הולדת ארבע – והוא בדיוק מתאים לי עכשיו –
לימונית האשחר (2 נקבות) על דרבנית התבור
פנו דרך, מי זה בא?
– אנכי הוא, בן ארבע!
יש היום לי יום הולדת,
ואימי טרודה, עובדת,
היא טורחת ואופה
לכבודי עוגה יפה.
כחליל האלון על דם המכבים
)
נמפית היערה במנוחה רגעית על אלה ארץ-ישראלית
את התמונות צלמתי במירון – בעיקר בשביל המנדטורי ובשביל פסגה, ב-29.5.2012
סטירית משויישת על דרדר מצוי
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
ותראו את החיפושית שבאה להצטרף אל כחליל האלון:
לפני שנה, סיפרתי לכם על גינת הפרפרים המקסימה ברמת הנדיב – ממש ליד גני הברון. אז פגשתי שם את רפרף הדבקה.
השבוע חזרתי אל רמת הנדיב, גם לגינת הפרפרים וגם לסיור בשטח. גינת הפרפרים פתוחה בשעות בהן האיזור כולו פתוח, ובחינם – ועכשיו, חודש מאי, הוא חודש השיא מבחינת הפרפרים,
ולכן כדאי מאד לבקר בגינת הפרפרים!
בנוסף, אפשר לקנות במרכז המבקרים ספר מקסים – "פרפרים ברמת הנדיב" שכתבה ד"ר רחלי שוורץ-צחור, האקולוגית של רמת הנדיב, ואייר טוביה קורץ – שהוא המאייר המוביל בארץ בכל הקשור לציורי טבע.
אני אציג בפניכם חלק מהפרפרים שראיתי (את החלק שהצלחתי לצלם…) – עם הערות מתוך הספר.
אני פותחת בסטירית משויישת.
סטירית המשויישת הוא פרפר יוצא דופן במשפחת הסטיריתיים – רוב הסטיריות הן בגווני חום-כתום-אפור, ואילו זו בוהקת לה בלבן.
בספר כתוב שהסטיריות אוהבות להתקבץ על פרחי ברקן סורי – כמו בתמונה הזו:
הצבעים שלו – שילוב של לבן ושחור – הם צבעי אזהרה. בתחילה חשבו שהסטירית מתחפשת ללבנין, כי מיני הלבנין הם רעילים.
אך לאחרונה מצאו כי הזחלים ניזונים מצמחים ממשפחת הדגניים, הנגועים בפטריה. הפטריה רעילה לציפורים וחרקים רבים, אבל הסטיריות פיתחו עמידות נגד הרעל.
כלומר, הפרפר הזה רעיל לטורפים, ולא סתם הוא מתהדר בצבעי אזהרה.
כאן הסטירית מתעופפת לאחר ביקור בגדילן מצוי – קרוב של הברקן –
את הפרפרית הבאה פגשנו ממש בכניסה לגני הברון, שותה צוף מפרחי דייטס דו-גוני (Dietes bicolor) – זוהי לימונית האשחר.
הלימונית קבלה את שמה מהזכר – שצבעו הוא צהוב-לימוני עז ומרשים. ראינו אותו מרחף בשטח, אבל הוא היה זריז וחסר סבלנות – לכן לא הצלחתי לצלם אותו.
הגברת, לעומתו, צבעיה מעודנים יותר, ירקרקים. היא היתה עסוקה בפרחי הדייטס, ואפשרה לי לצלם.
בספר הפרפרים, כתוב שפרפרי הלימונית הם אילו שאחראים לשם "Butterfly" – הלימונית נקראת באנגלית "Butter-Fly" – כלומר, מעופף החמאה, בגלל הצבע הצהוב. וממנה נגזר השם לכל הפרפרים באשר הם!
מהלימונית אני עוברת אל קרוב משפחתה הנפוץ מאד: לבנין הכרוב.
לבנין הכרוב הוא אחד הפרפרים הנפוצים ביותר בארצינו, הוא בולט בצבעו הלבן. לבן? לבן עבורינו. בעצם, נקבת הלבנין היא בעלת צבע אולטרה-סגול,
אותו אנחנו לא רואים, אבל הלבנינים כן.
לבנין הכרוב הסתגל לחיים ליד האדם. הזחלים אוכלים את צמחי המצליבים, כמו כרוב, כרובית, צנון ועוד.
אבל הוא אוהב גם את העלים של כובע-הנזיר, וכבר ראיתי איך 3-4 זחלים של לבנין הכרוב מחסלים ערוגה שלמה של עלי כובע הנזיר…
מלבנין הכרוב אני עוברת אל לבנין הרכפה – זהו פרפר נודד! באביב ובתחילת הקיץ נודדות להקות קטנות של לבנינים מצפון אפריקה לאירופה.
אצלינו אפשר לפגוש אותו כל השנה. הוא קרוי על שם הרכפה הלבנה, עליה מטילה הנקבה את הביצים. כאן הוא מנצל צמח צוף מעולה (אך מין פולש אגרסיבי) – לנטנה ססגונית.
והנה הגעתי אל הפרפר הנפוץ ביותר ברחבי תבל: ה-Painted Lady – נמפית החורשף.
כאן היא נהנית מלנטנה ססגונית (אחת עם פרחים אדומים, ולא סגולים כמו בתמונה הקודמת)
הנמפיות נפוצות כל כך, כי הזחלים שלהן מסתגלים לצמחים רבים ממשפחות שונות. המשפחה העיקרית החביבה עליהם היא משפחת המורכבים – במיוחד צמח החורשף (על שמו נקרא המין).
מחקר שנערך לאחרונה ברמת הנדיב גילה שזחלי הנמפית אוהבים גם את הקנרס הסורי ואת חוחן הקנרס, שני קוצים גדולים ומרשימים ממשפחת המורכבים.
הנמפית אינה רעילה, ולפי הכתוב בספר – היא חביבה מאד על טורפים. ובאמת, כשהייתי בחוף הכרמל לראות את הדרדר הנמוך – פגשתי גמל שלמה משובץ טורף את נמפית החורשף.
ועכשיו אני עוברת לפרפר הגדול והמרהיב ביותר שפגשנו – זנב-סנונית נאה. זהו פרפר תזזיתי, הוא לא נח לרגע. אפילו כשהוא עצר ללגום צוף מהחד-אבקן, הוא המשיך לרפרף בכנפיו –
זנב-הסנונית קרוי כך על שום קצות כנפיו המאורכות, המזכירות את זנבה של הציפור סנונית.
זחליו של זנב-הסנונית ניזונים מצמחים ממשפחת הפיגמיים – פיגם מצוי, ולפעמים גם הדרים שונים; וגם על צמחי שומר פשוט.
תראו איך הוא מנסה לברוח לי מהתמונה:
המשכתי להסתובב בגינת הפרפרים, ומצאתי טורף נוסף אורב להם: זיקית מובהקת, מתחבאת לה בין ענפיו של דרדר מכסיף (שלא פרח עדיין)
התמונות צולמו ברמת הנדיב – בעיקר בגינת הפרפרים, אבל גם בשטח הפתוח וגם בכניסה לגנים; בתאריך 6.5.2012
תמונת גמל-השלמה הטורף את הנמפית צולמה בחוף הכרמל, 30.4.2012
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.
אני מסיימת עם סטירית על פוטנדריה – צמח מים יפה הפורח בבריכה בכניסה לגנים,
וממליצה לכולכם ללכת לבקר ברמת הנדיב – בגנים המסודרים, בגינת הפרפרים (שנמצאת בקצה המתחם המסודר) וכמובן, בשטח!
ותודה לד"ר רחלי שוורץ-צחור, שמקדישה לנו מזמנה בכל ביקור שלנו!
רחלי ביקשה ממני להוסיף הזמנה לאירוע פרפרים ברמת הנדיב, אני מוסיפה בשמחה:
פרחים, פרפרים וכל מיני 
