ציפורים ליד הבית

רציתי קצת לספר על הציפורים שאפשר לראות ליד הבית.

כי למרות שבאמת זה כיף לנסוע לצפות בפלמינגו, או לראות פרחים נדירים – רוב בני האדם חיים באיזורים עירוניים, ונאלצים להסתפק בטבע העירוני.

ולכן, כל התמונות ברשומה היום צולמו בכפר סבא.
אני מתחילה עם דרור הבית – ציפור נפוצה ומשובבת לב. אני מאד אוהבת לראות את הדרורים מתרוצצים סביב. במיוחד נהניתי לפני כמה שנים, כשזוג דרורים קיננו בפתח צינור אוורור בבנין שלנו…

עוד אחד מהנפוצים והמוכרים הוא העורב האפור – זהו מין אופורטוניסטי, שמנצל היטב את קרבת האדם ומתרבה במיוחד באיזורים עירוניים.

אבל אם תסתכלו על עץ האיזדרכת עליו יושב העורב, תראו שיש סביבו להקה שלמה של ציפורים אחרות – זהו תור הצווארון. קרוב של הצוצלת, ניכר בצווארון השחור היפה שהוא עונד –

לפעמים אפשר לצפות גם בדורסים. הבז המצוי הוא דורס נפוץ וחביב עלי מאד. בשנים האחרונות נערכו מעקבים אחרי בזים שקיננו על רבי קומות. אני פגשתי את הבז הזה בפארק כפר סבא –
אבל בעבר כבר צילמתי בז על האנטנות שעל גג ביתי.

את העקב המזרחי (בעצם, שמו המלא הוא עקב חורף, תת מין מזרחי) פגשתי בשדות בשולי העיר. הוא גדול יותר, ופחות סביר למצוא אותו בתוך העיר.

הדוכיפת – שהוכתרה להיות הציפור הלאומית שלנו – מאד אוהבת מדשאות. היא משוטטת בהן, וצדה חרקים. יש כמה דוכיפתות שאני פוגשת באופן תדיר בגן הציבורי ליד ביתי

בשנים האחרונות התרבו מאד המאיינות המצויות. פולש שהגיע אלינו מהודו – מספר פרטים של מאיינה שולחו לחופשי מפארק הצפארי בתל אביב (לפני כ15 שנים), וכיום אפשר למצוא להקות גדולות של מאיינות מנהריה בצפון ועד באר שבע בדרום.

המאיינות הן ציפורים חזקות וחכמות, ויש להן שירים יפים ומגוונים. לצערי, אחד המזונות החביבים עליהן הוא גוזלים של דרורים וחוחיות – ולכן אני מאד לא אוהבת אותן.

בכל שנה בסתיו חוזרים אלינו הנחליאלים – חלקם נשארים אצלינו כל החורף, וחלקם ממשיכים דרומה לאפריקה.

הנחליאלי הלבן הוא ציפור מאד חביבה. הוא נוהג לעמוד ולנענע את זנבו מעלה-מטה בחינניות – ומכאן הוא קיבל את שמו האנגלי –  Wagtail.

עוד ציפור ששמחתי לגלות בתחומי העיר היא הירקון. הירקון הוא קרוב של החוחית, וניכר בצבעיו הירוקים-צהובים. אני מכירה אותו מחיפה והכרמל, וזו הפעם הראשונה שפגשתי אותו בכפר סבא.

 

הירקון הוא יציב בארצנו – אפשר למצוא אותו בעיקר במרכז ובצפון, אם כי פגשתי אחד בבאר שבע, ליד אנדרטת הנגב.

הרשימה כבר מתארכת, לכן אני אפסיק פה – ואמשיך ברשימה הבאה.
את התמונות צלמתי ברחבי כפר סבא, בנובמבר-דצמבר 2012

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

 

כֵּרְוָן מצוי – Burhinus oedicnemus

בפורום צפרות, נוהגים לפתוח שרשור יומי של תצפיות. כל מי שראה ציפור מעניינת, או יצא לסיור צפרות – מדווח שם, ולפעמים מוסיף גם תמונות.

והשבוע, לפתע ראיתי הודעה בשרשור היומי:  בין הוד השרון לכפר סבא נצפו כ-300 כרוונים!

כלומר, לא אחד או שנים, לא עשרות.. מאות! מאות כרוונים, במרחק של 5 דקות נסיעה מהבית שלי!

אז שלחתי מסר, בדקתי וחקרתי, יצאתי לשדה – ועכשיו אני יכולה לספר לכם על הכרוון!
כך נראה השדה במבט ראשון: שדה חרוש, תלמים-תלמים, פה-ושם נראה (במיוחד בחלק האחורי) שיש כמה אבנים פזורות:

אז כמו שניחשתם כבר, האבנים הללו הן כרוונים. כרוונים הם ציפורים קרובות יחסית לחופמאים, אבל בניגוד לחופמי – הם לא עופות מים, אלא מעדיפים שדות פתוחים, חולות, איזורים סלעיים.

 

הם אוהבים להסתובב על האדמה, ולא מאד אוהבים לעוף. בהתחלה הם יברחו, ורק אם יחשבו שיש סכנה – כמו אדם שהתקרב מדי אל שולי השדה – הם יברחו בתעופה למרחק קצר:

אם הסכנה תמשיך, אז הם יברחו למקומות מרוחקים יותר.  הם בהחלט מסוגלים לעוף, וחלקם נודדים בין אירופה לישראל ולאפריקה.

לכרוון יש עיניים צהובות, מקור צהוב שקצהו שחור – וגם רגלים צהובות (שלא רואים בתמונה הזו…)

הכרוונים עמדו בשדה, בין התלמים ועליהם – ואני הסתובבתי סביב לשדה, מקפידה לא לדרוך על התלמים (בכל זאת, מישהו עבד, חרש וזרע שם) – ומנסה בכל זאת להתקרב למרחק סביר לצילום…
בשלב מסוים קלטתי שיש הרבה יותר כרוונים שם ממה שחשבתי בהתחלה. כאן בתמונה אפשר לראות דוגמא: כמה כרוונים אתם רואים בתמונה? במבט חפיף רואים ארבעה. אולי חמישה. תגדילו ותספרו, אנחנו מצאנו שלושה עשר…

אם אתם רוצים לראות את אילו שאנחנו מצאנו, סימנו אותם בתמונה כאן.

הכרוון מתלהק בחורף ללהקות גדולות, ואני אכן פגשתי להקה גדולה – בעזרת התמונות שלי, הערכתי את גודל הלהקה בכ-150 ציפורים. רפי מפורום ציפורים שהפנה אותי לשם – כתב הערכה של 300. אולי ביום שאני עברתי שם חלק טיילו בשדה ליד…

ובקשר לשם… כרוון… שם מוזר, מה מקורו? באתר המרכז לטיפוח ציפורי הבית כתוב שהשם העברי מגיע מהשם הערבי – כרוואן – והם קראו לו כך בגלל הקריאות שלו, שנשמעו דומות ל"כרוון! כרוון!" – בעצם, הקריאות דומות יותר לשם האנגלי: Curlew מאשר לשם הערבי (או העברי)

באביב – בסביבות אפריל – הלהקה תתפרק לזוגות, והם יחפשו מקומות לקנן.

אצל הכרוון "מקום לקנן" לא חייב להיות קן, או מקום סתר. יכול להיות סתם בשולי שדה, או באיזור חולי. הם חופרים גומה רדודה, בערך בעומק של 5 ס"מ, ומטילים בה 2 ביצים.
הם מטילים ביצים על האדמה, ואז נשארים לשמור על הביצים.

שני ההורים ישתפו פעולה וידגרו על הביצה במשך 26 ימים. אחר כך הם יטפלו באפרוחים במשך חודש וחצי – ואז יישלחו אותם לדרכם העצמאית.
אם הקן נהרס (למשל, ע"י טורפים)  – הכרוונים יטילו "הטלת מילואים" – ביצה נוספת תוטל, ויהיה נסיון נוסף להביא גוזל לעולם. זו שיטה נפוצה אצל הרבה מיני ציפורים – מגדלים ביצים בקן, ואם יש בעיה – ישלהם Plan B – ביצה נוספת שתוטל.

התמונות צולמו בהוד השרון, 12.1.2012

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא! 

  תוספת: בעקבות שאלות ששאלו אותי:
הכרוון הוא עוף גדול – בערך 40-45 ס"מ גדלו (כלומר, בערך כמו סיקסק).
הוא ניזון מחרקים, חסרי חוליות וזוחלים קטנים – כלומר, החקלאים יכולים לשמוח כשלהקת כרוונים מתנחלת להם בשדות: זו הדברה אורגנית מצויינת!