לזכרו של עזריה אלון

a01

אתמול בבוקר הלך מאיתנו עוד אחד מדור הנפילים, מהאנשים שפקחו את עינינו והראו לנו את סביבתנו – עזריה אלון. 

a08

לצערי, לא הכרתי את עזריה אלון. מבחינתי – הוא תמיד היה כאן. אני לא יכולה לתאר לעצמי את מדינת ישראל, בלי החברה להגנת הטבע שהוא היה בין מקימיה. או בלי יערות הכרמל, שהוא נלחם להשאיר אותם כפארק טבע ולא לבנות שם. 

a03

עזריה אלון נולד באוקראינה, בשנת 1918; ועלה עם משפחתו לארץ בגיל 7. הוא למד בבית הספר הריאלי בחיפה – כלומר, הוא הסתובב בשכונה בה גרתי כילדה – עוד לפני שאבא שלי נולד. 

a04

כשהיה בן 20, הצטרף עזריה אלון לקיבוץ בית השיטה – שם הוא התגורר עד סוף חייו. 

a14

עזריה אלון פעל ללא לאות למען הטבע. הוא לימד אותנו שכדי לשמור על הטבע – צריכים להכיר אותו. אדם לא יתעניין בשימור והצלה של פרחי בר – אם הוא לא יודע שהם קיימים. ולכן צריך לחזק את הקשר בין האנשים לבין סביבתם.
זה היה הרעיון שהוביל את עזריה אלון בכל פעולותיו.
הוא זכה פעמיים בפרס ישראל – בשנת 1980, יחד עם החברה להגנת הטבע; ובשנת 2012 – פרס מיוחד על מפעל חיים ותרומה לקהילה. הוא זכה גם בעוד עשרות פרסים ואותות הוקרה, והיה ראוי לכולם.  

a05

הפרח האהוב על עזריה אלון היה, ללא ספק, האיריס. בספרו על האיריסים הוא כותב:
"איריס, כך קבע המחבר של אחד הספרים על איריסים, איננו רק שם של צמח: האהבה לאיריסים היא מחלה, ומי שנדבק בה לא בנקל יירפא ממנה. מחבר הספר הזה מאשר את האבחנה, והוא עצמו נמנה עם החולים: מאז נגלו לי איריסי ההיכל, תחילה איריס הגלבוע ואיריס הארגמן ואחר כך יתר חבריהם, אני מכור להם.
אין זה גורע מאום מחלקם של שאר מיני פרחים יפהפיים שיש לנו בארץ, אבל עדין האיריס נישא בראש כולם."
(עזריה אלון, "איריסים", הוצאת משרד הבטחון, 1992) 

a15

בהקדמה לספרו "77 שיחות על טבע" כותב עזריה אלון:
"לא אנחנו התחלנו לשוחח על טבע. זהו נושא אשר לכל איש יש בו דיעה, ואפילו ידיעה – אם כי לפעמים הידיעה מועטת במקצת, ובלתי מדויקת מעט או הרבה. גם מאת מי שמכריז בהחלטיות שאיננו מכיר אף צמח אחד ואף חיה אחת אפשר "לסחוט" הודאה שבעצם הוא כן מכיר כלנית ורקפת ונרקיס וברוש וחסידה ועורב – ואז הוא כבר מסוגל לעשות עוד צעד ו"לגלות" אפילו את הבולבול ואת החוחית שבחצרו." 

אני חושבת שלעזריה אלון עצמו יש חלק גדול בעובדה שאפילו האנשים שלא מתעניינים בטבע מכירים את הנרקיס, הרקפת והכלנית.

a06

בספרו "ישראל – טבע ונוף" עזריה אלון מזכיר לנו את הקשר בין התנ"ך לארץ ישראל:
"התנ"ך נוצר בארץ ישראל, ויותר מכן: הוא צמח מתוכה. הוא ריכוז של רעיונות דתיים וחברתיים, אך אילה יכלו, אולי, להיווצר גם בארץ אחרת. אך כל המעיין בו יווכח ללא קושי כי ספר זה, כמות שהוא, לא יכול היה להכתב אלא בארץ זו. כל דרך המחשבה של התנ"ך, צורות הביטוי שלו, מטבעות הלשון – כל אילה צמחו מתוך הארץ, מנופה ואקלימה, ולא יכלו להתהוות כמו שהם בשום מקום אחר, אלא כאן. "

וזו הסיבה שגם אתאיסטית כמוני מתעניינת בתנ"ך, ונהנית לקרוא בו ולמצוא בו קשר אלי ואל סביבתי. 

a02

עזריה אלון הבין שכדי לשמור על דמותה של הארץ – ועל דמותנו שלנו – אנחנו צריכים לשמור על הטבע. הוא אמר: "לטבע אני לא דואג – אני דואג לאדם: עולם בלי פרפרים, בלי ציפורים ובלי פרחים הוא עולם שאיני יכול להשלים איתו." 

a13

ועוד ציטוט מרשים ומרגש שלו (ותודה לאוריה שאצלו קראתי את זה) –
"בערוב ימיו שואל אדם את עצמו אם חי כפי שהיה רוצה לחיות, ואם עשה דבר בעל ערך או העביר סתם את חייו. אין לי אף טיפה של חרטה או צער על כך שהקדשתי שני שלישים מימי חיי לפעילות לרעיון של שמירת הטבע והנוף של הארץ. 

לשמחתי לא הייתי היחיד. החברה להגנת הטבע, שבמידה רבה היה לי חלק בהקמתה ובפעילותה, החלה בקומץ 'משוגעים' ויש בה רבבות חברים ומאות רבות של עובדים, ועל הזמן מתווספים אליה כוחות צעירים וחדשים.
היא שינתה מושגים בציבור, וקשה לי לתאר איך היתה הארץ נראית אלמלא היא קמה בשעתה. כשאני מביט לאחור אני חש שעשיתי משהו בחיי"

a07

עזריה אלון פעל בכל דרך אפשרית לקרב אותנו אל הטבע, אל הארץ שלנו. הוא נלחם למענה, הוא הדריך מטיילים ולימד מדריכים, הוא כתב ספרים, והוא הגיש פינה שבועית ברדיו – הכל כדי ללמד אותנו. 

a09

המורשת שלו היא מורשת של חיים, של אהבה, של לימוד ושל התבוננות. המורשת שלו היא ילדים משחקים בחורשה בין הרקפות. 

a10

אני מקווה שנשכיל לשמור על המורשת שלו, לטפח אותה ולדאוג לארץ ולטבע סביבנו. עזריה כבר לא איתנו, אבל אנחנו יכולים ללכת בדרכו.
יהי זכרו ברוך. 

כתבות נוספות עליו:

enlightened באתר החברה להגנת הטבע

 באתר Walla חדשות

 באתר Ynet

 בבלוג עונג שבת של דוד אסף

 באתר פרס ישראל

​ כתבה לזכרו בערוץ 2, עם עמיר בלבן

 באתר צמח השדה – כתבה של פרופ. עמרם אשל

a11

את התמונות צלמתי בשלושה טיולים בחודש ינואר:
נרקיס מצוי, איריס הסרגל ודבורנית שחומה בכרמל – 4.1.2014
נץ חלב אזמלני, לופית מצויה, פרפרים ורקפות ביער כוכב יאיר – 11.1.2014
צפורים, איריס ארץ-ישראלי, עירית גדולה ועוד רקפות – ליד בריכות הדגים של מעין צבי, 18.1.2014

a12

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

a16

לופית מצויה – Arisarum vulgare

היא ירוקה (ונעשית חומה עם הגיל),

  

היא קטנה – יחסית לשאר בני משפחתה

 

היא בכלל לא בולטת בשטח

ולפעמים אני חושבת שהעלים יפים ומרשימים יותר מן הפרח…

 

הכירו בבקשה את הלופית המצויה – אחד ממיני הלופיים הנפוצים יותר  בארצנו.
בארץ אפשר לפגוש אותה מצפון הנגב ועד לגבול הלבנון.

כמו לשאר בני משפחתה, יש לפרח מבנה מיוחד. במקום עלי כותרת, הפרח בנוי מציר תפרחת מעובה ששמו שִזְרָה ועליו נמצאים פרחים קטנטנים . הוא עטוף בעלה גדול – לעלה הזה קוראים מִתְחָל. העלה עוטף את השזרה – ה"גבעול" שעליו הפרחים,  ויוצר מעין כד שמגן עליהם.
פה בתמונה, השזרה הוי ה"צ'ופצ'יק" הבולט, והמתחל הוא "עלה הכותרת" המפוספס ירוק-לבן.
כלומר, אנחנו בעצם לא רואים בכלל את הפרחים. הם זעירים וחבויים בתוך המתחל!

     

ולמרות הדמיון בצורה לצמח ה"כדנית" הטורף, הלופיים שלנו אינם טורפים. לכל היותר הם יכלאו חרק ליום או יומיים לפני שהם ישחררו אותו. הלופית לא עושה גם את זה.

  

השזרה של הפרח הזכירה לאנשים מטה – ולכן שמו העממי של הפרח הוא מטה אהרון – על שם מטהו של אהרון הכהן  – מטה שבאופן פלאי צמחו ממנו פרחים ושקדים כדי להוכיח ששבט לוי הוא השבט הנבחר מבין שבטי ישראל על ידי אלוהים. המטה נשמר במשכן בקודש הקודשים, לאות על הבחירה באהרון ובשבט לוי –
"וַיְהִי מִמָּחֳרָת, וַיָּבֹא מֹשֶׁה אֶל-אֹהֶל הָעֵדוּת, וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה-אַהֲרֹן לְבֵית לֵוִי, וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ, וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים" (במדבר י"ז, כג)

התמונות צולמו :
בכורכרי עתלית, 10.1.2008
בכוכב יאיר, 24.1.2009 וגם 11.1.2011
בקרני חיטים, 2.1.2010
ובאלוני יצחק, 5.2.2011

  

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

טיול לכוכב יאיר (חלק I)

בשבת, בשבוע שעבר היה אובך…
אובך די מגעיל. ממש הוציא לנו את החשק לטייל…
 
בסופו של דבר כן יצאנו. אבל נסענו קרוב: לכוכב יאיר.

מצאתי שרשור בפורום שמירת טבע, שהוביל לשרשור בפורום כוכב יאיר-צור יגאל,  שהוביל לאתר "הועדה הציבורית לשימור נוף, טבע והמורשת הבנויה, כוכב יאיר-צור יגאל" (וכאן רציתי לשאול : הם לא יכלו למצוא לעצמם שם יותר קליט?!?!). באתר הזה היתה מפה.
אז יצאנו…
"שביל האורנים" מתחיל כשביל סלול, שיוצא ליד מטע אבוקדו. בשולי השביל פורח מגוון פרחים.
מיד לאחר מטע האבוקדו – מתחילות חורשות של ברושים ואורנים, מלאות ברקפות! וזה ממש כיף!

 בערך לקראת אמצע השביל, הוא הופך לשביל עפר – אך עדיין רחב ונוח.
לאורך  "שביל האלונים" יש פריחה יפה של כלניות בשלל גוונים – לבנות, אדומות וסגולות

אבל אני, כדרכי, מתכוונת להתרכז דווקא בפרחים פחות ידועים…
הנה כמה מהפרחים שפגשנו לאורך השבילים:
צנון מצוי: פרח ממשפחת המצליבים, בגוון צהבהב. הוא לא מרשים במיוחד, עד שמסתכלים עליו מלמטה. העורקים הכהים מאד יפים בעיני:

לופית מצויה: אחד הקטנים ממשפחת הלופים, ידועה ב"כתונת הפסים" שלה… שמה העממי הוא "מטה אהרון"
טופח נאה: פרח חביב ששמו יאה לו…
ובת משפחתו הקטנה והעדינה של הטופח: בִּקְיָה ארץ-ישראלית.

ועכשיו, אחד מאותם DYC… לא הייתי בטוחה מי הוא – אז שאלתי. וכמובן, קבלתי מספר תשובות. בסופו של דבר הגיע ד"ר אורי פרגמן-ספיר, מנהל הגן הבוטני בגבעת רם – שכבר עזר לי בהגדרות שונות – וקבע שזהו מרור הגינות:

פירות של מקור חסידה כבר מסבירים לנו למה קוראים לפרח כך. אני חושבת שזהו מקור-חסידה חלמיתי, אבל אני לא בטוחה.

חבלבל סיצילי פורח בד"כ רק באמצע מרץ, ודי הופתעתי לראות אותו פה:

מספיק להפעם, נכון? המשך יבוא!
כל התמונות צולמו ביער כוכב יאיר, 24.1.2009
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.