חסרף מזרחי – Anarrhinum forskahlii

לאחר רצף הפרפרים מהחרמון  (כחלילי דובדבן וניקול וגם חלק 1, חלק 2, חלק 3 ), אני נשארת במרומי החרמון – עם פרח עדין ומקסים: חסרף מזרחי, ממשפחת הלועניתיים.

  

החסרף נפוץ למדי בחרמון – בגובה 1500-2000 מטר, אפשר למצוא עכשיו המוני חסרפים פורחים.הם מאד עדינים, ואלגנטיים – ותמיד תמיד אני מצלמת אותם, שוב ושוב. העדינות שלהם, הדרך בה הפרחים הלבנים הזעירים קולטים את האור – שובה את לבי כל פעם מחדש.

אבל… מה זה השם המוזר הזה? חֲסֵרַף? חסר-אף? למי? ולמה?
כשהייתי בסיור הפרפרים, אחת המשתתפות בסיור היתה מותיקות רת"ם, ומובן שניהלנו כמה שיחות על פרחים. היא אמרה, שהשם "חסרף" הוא כי הפרח מזכיר פרח של מרווה, שהורידו לו את החלק העליון – כאילו נשאר פה, אבל אין מעליו אף.
אם מסתכלים על הפרח מקרוב, אפשר להבין את הכוונה:

  

ובכל זאת, הלכתי לבדוק את מקור השם הלטיני. זהו שם לא פשוט, ואפילו לא הייתי בטוחה איך מבטאים אותו. לפחות כאן נעזרתי באתר צמח השדה ולמדתי שמבטאים את השם: אָנָארִינוּם פוֹרְסְקָלִי. אבל… מה המשמעות שלו?

  

חיפושים ברשת הובילו אותי לאתר Factopia, ושם – תחת גינון – הופיע הסבר לשם. התחילית אנא- משמעותה חסר, ללא. רינום – זהו חוטם, דרבן.
ובאמת, אם תסתכלו על פרחים אחרים במשפחת הלועניתיים – למשל, הפשתניות, תראו שלפרחים שלהם פעמים רבות יש דרבן, שבו נמצא הצוף של הפרח. לחסרף – אין דרבן.

כלומר, בעצם השם שלו אמור היה להיות משהו כמו "חסר-דרבן". אבל כיון שזה שם מוזר, בעייתי – הם לקחו את הפירוש השני של המילה "רינום" – שזה חוטם. כלומר, אף. חסר-אף, כבר מתגלגל בקלות יותר, ואפשר אפילו להלחים את המלים למילה אחת.

  

שם המין הלטיני – פורסקאלי – משמעותו על שם פורסקאל. פורסקאל היה פטר פורסקאל (Peter Forsskål) – חוקר טבע שוודי, שחי בשנים 1732-1763. הוא היה מתלמידיו של לינאוס (אותו הזכרתי כשספרתי על סחלב קדוש).
פורסקאל יצא (כנהוג אז) לתור את העולם – הוא חקר את הצמחיה במצרים ובחצי האי ערב, וכשהגיע לאיזור תימן – חלה במלריה, ומת בגיל צעיר – בן 31 שנים בלבד. חברו למסע החזיר את כל כתביו והצמחים שייבש, אל לינאוס שהתאבל מרה על מות התלמיד המבטיח. לינאוס קרא על שמו את אחד הצמחים שהביא מחצי האי ערב – פורסקליאה שבירה מהסרפדיים; וגם את המין הזה של החסרף.
 

לפי הכתוב במגדיר, אפשר למצוא את החסרף גם במקומות אחרים בארץ – הוא פורח בסביבות אפריל בגליל התחתון, בהרי יהודה ושומרון… אני מודה שלי טרם הזדמן לפגוש אותו שלא בחרמון. לפי דיווחים באתר הפלורה, הוא פורח בירושלים בין קרית מנחם לעין כרם – בסביבות אפריל.

  

התמונות צולמו בחרמון, בתאריכים:
21.6.2008,
20.6.2009,
14.5.2010,
11.6.2010

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא! ואם אהבתם, אני אשמח אם תקליקו על MaxIt, פה למטה מצד שמאל.

  

עצירה קצרה בצומת סילבר

בדרך לדרום הרחוק, עצרנו בצומת סילבר.
למה, אתם שואלים?
נו, באמת. לראות פרחים כמובן!
באיזור אשקלון פורח פרח מיוחד, עדין וקטן ממשפחת הלועניתיים: פשתנית אשקלון, ששמה הלטיני – Linaria tenuis
 
כבר הראיתי כאן את הפשתנית הזעירה, ויחסית אליה – פשתנית אשקלון היא גדולה למדי. אבל… הכל יחסי! היא עדיין די קטנה – ומאד עדינה:
 

 
 
פשתנית אשקלון הוגדרה לראשונה באשקלון, ומכאן שמה. היא גדלה בחולות של דרום מישור החוף וצפון הנגב.
 

 
בצומת סילבר פורחים עוד כל מיני פרחים, למשל – עוד נציג למשפחת הלועניתיים – לועית קטנה – Misopates orontium
פה ממש רואים את הדמיון לנציג הידוע ביותר של המשפחה – לע הארי הגדול.
 

 
ועוד תמונה – כחליל על ניצן של עירית צרת עלים.
כמו שאפשר לראות מהתמונה, הכחליל הזה שרד התקפה כלשהי. לכן אני לא בטוחה איזה מן הכחלילים הוא – אני משערת שזה כחליל השברק.
 

 וכך נראית עירית צרת-עלים –Asphodelus tenuifolius   – ממשפחת השושניים –  כשהיא פורחת: היא מאד דומה לקרובתה, עירית גדולה שנפוצה בכל הארץ – רק שזו קטנה מאד (גובה הצמח – כ20 ס"מ, בניגוד למטר של הגדולה).
 

 
כל התמונות צולמו בצומת סילבר, 6.3.2009
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
 

 
 

פְּשֵׁטָה שְׂרוּעָה – Bacopa monnieri

כשפרסמתי את תמונות הציפורים מהכנרת, יובל התלונן שלא פרסמתי את הפשטה.
הבטחתי – ואני מקיימת – רשומה נפרדת לפשטה.

אז הנה לפניכם פְּשֵׁטָה שְׂרוּעָה:

זהו פרח קטן וחמוד, קטרו כשני סנטימטרים, והוא גדל אך ורק בבתי גידול לחים. כלומר, בשולי נחלים, בריכות, ואגמים.
במקרה שלנו – הכנרת.
למה קוראים לו בשם המוזר הזה, אתם שואלים?
הנה התשובה:

הפשטה שרועה ומתפשטת לכל הכיוונים. נו, ממש שם גאוני.
חבל רק, שמי שהמציא את השם הזה – שכח  שיש פרח שונה לגמרי ובכלל ממשפחה אחרת (פשתיים) שקוראים לו פִּשְׂתָּה. עוד דרך להתבלבל.
הפשטה היא ממשפחת הלועניתיים – כמו לע הארי.

אבל מה אכפת לפרח, באיזה שם אנחנו קוראים לו? הוא פשוט פורח לו, בסגלגל עדין, במין חוסר סימטריה מושלם, ובחן רב.

כל התמונות צולמו בחוף כנרת, ב19.9.2008. אתם מוזמנים לראותן בגודל מלא ע"י הקלקה עליהן והקשת F11.