שנונית השְׁפֵלָה – Acanthodactylus schreiberi

IMG_6567

בימים אלו אני משתתפת בסקר טבע עירוני ברעננה. במסגרת הסקר הגענו אל השדה הנהדר הזה: 

DSCN0121

שדה לבן מלא פרח נפוץ ונחמד ששמו קחוונית מצויה, מנוקד פה ושם בפרג אגסי אדום ובחרציות עטורות צהובות. בין הפרחים ראינו עקבות לטאה – 

DSCN0177

ואז מצאנו גם את מי שהשאירו את העקבות הללו – לטאה ששמה שנונית השְׁפֵלָה. 

DSCN0170

שנונית השפלה היא לטאה לא קטנה – אורכה מגיע כמעט עד 30 ס"מ, וכמובן – 2/3 מהאורך הוא הזנב. 

DSCN0145

בעבר היא היתה נפוצה למדי בכל איזורי החולות המיוצבים – מבארי בדרום ועד אזור ביירות בצפון. 

DSCN0168

אבל – כמובן – בגלל תהליכי העיור המואצים בארץ ב-50 השנים האחרונות, אוכלוסית השנוניות הללו התמעטה מאד, וכיום הן נמצאות בסכנת הכחדה חמורה

DSCN0169a

לכן, כל מציאה של לטאה כזו היא משמחת. בשנים האחרונות הזדמן לי לפגוש כמה שנוניות – פגשתי אחת ליד יער קפלן בכפר סבא, אחת בשמורת בני ציון (שם היא מוגנת יותר), אבל המקבץ המרגש ביותר היה לפחות 6 לטאות ועוד עקבות שמצאנו במסגרת הסקר ברעננה, צפונית לאזור התעשיה. 

DSCN0173

כיום אין מידע מדויק על גודל האוכלוסיה של שנונית השפלה. ידוע שבעבר אפשר היה למצוא אותן בשדות פתוחים גם בתל אביב – אך העיר גדלה ולא נותרו כמעט שטחים פתוחים, וגם אם שרדו שם שנוניות – הן ודאי נתונות בלחץ מקום, ובאיום טריפה על ידי חיות בית כמו כלבים וחתולים. 

שנונית_שפלה

הלטאות נמצאות במקומות מבודדים, כנראה בקבוצות קטנות – וזו סכנה להמשך קיומו של המין, שהוא ייחודי לחופים שלנו ושל לבנון. 

IMG_6566

לכן חשוב לשמר שטחי חולות ואדמות קלות לאורך מישור החוף, להפריד אותם מהישובים הממלאים את השטח – ולדאוג שכלבים משוטטים וחתולי רחוב לא יכנסו לשטחים הללו, ולא יפגעו בדיירי המקום. 

DSCN0170_2

השנונית נקראת כך כי אצבעות הרגליים שלה מכוסות בליטות משוננות. זו גם משמעות השם הלטיני – אקנתו-דקטילוס – אקנתו זה משונן, קוצני; ודקטילוס – אצבע. 

IMG_5564

בשולי רעננה, ממש קרוב לכביש 4, פגשנו עוד כמה בעלי חיים – למשל, זוג בולבולים צהובי-שת 

DSCN0044

ופרפר לבנין התלתן מוצץ צוף מלשון שור מגובבת – לבנין התלתן הוא פרפר רבגוני למדי, ומופיע בצבעים שונים מלבן-ירקרק, דרך צהובים ועד כתום עז. כאן יש פרט שצבעו צהוב-לבן – 

DSCN0162

את התמונות צלמתי –
בשמורת בני ציון, בתאריך 25.4.2012
ליד יער קפלן בכפ"ס בתאריך 6.11.2013
וליד אזור התעשיה של רעננה בתאריך 20.4.2015 

DSCN0060

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

שנונית_שפלה2

נפית כפופה – Nepeta curviflora

IMG_1319_2

היום אני מציגה פרח חמוד ממשפחת השפתניים – נפית כפופה 

IMG_4534

הנפית היא פרח נפוץ למדי בכל האיזור הים תיכוני – אפשר לפגוש אותה פורחת באפריל ומאי מצפון הנגב ועד מורדות החרמון. 

IMG_1308

לרוב היא פורחת במקבצים – גושי פריחה סגולים ויפים כמו בתמונה הבאה: 

IMG_4539

לנפית יש פרחים מאורכים וכפופים (לכן השם כפופה) ועתירי צוף. אך הצוף חבוי במעמקי הפרח, ורק דבורים גדולות או פרפרים בעלי חדק ארוך יכולים להגיע אל הצוף. 

IMG_1312

ולכן, מקבצי פריחה של נפית הם מקומות מצוינים לעצור לידם, ולחפש פרפרים. 

IMG_1316

ובאמת, כשהתחלתי לאסוף תמונות לרשימה הזו – מצאתי המון פרפרים. 

IMG_1413

למשל, סטירית משויישת שותה צוף נפית –  

IMG_4603

לימונית האשחר – 

IMG_1399

כחליל האפון –

IMG_1403

לבנין הכרוב – 

IMG_1414

ולבנין התלתן – 

IMG_1396

השם העברי, נפית, הוא פשוט נסיון למצוא שם שיישמע עברי ויהיה דומה לשם הלטיני, Nepeta. 

IMG_4415

לנפית הזו יש קרובה – נפית החתולים – הידועה גם בשם Catnip – צמח שהארומה המיובשת שלו אמורה לגרום לחתולים להשתגע… אבל לא תמיד. כמה וכמה חתולים שגידלתי לא התייחסו ל-Catnip בכלל. 

IMG_4463

את התמונות צלמתי –
בהר מירון, 29/5/2012
ובתל גזר, 17/4/2014

IMG_4543

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

IMG_4596

פנו דרך, מי זה בא? אנוכי הוא, בן ארבע!

מזל טוב! היום אני חוגגת את הבלוגולדת הרביעי שלי!


סטירית פקוחה על לטם שעיר

לכבוד החגיגה יצאתי להתפרפר לי עם פרפרים במירון, ופגשתי גם את רצועית הגליל הנהדרת.

 

הפרפרים בטיול הזה שיתפו איתי פעולה באופן מקסים. היפה מכולם (בעיני) היה פרפר נמפית היערה, שלאחר שבדק את האוטו שלי מכל הכיוונים, נעמד לכמה שניות גם על מקל ההליכה שהיה בתיק שלי.
אמנם לא יכולתי לצלם אותו על התיק מאחורי, אבל על האוטו הוא דגמן בצורה מאד יפה:

בשביל פסגה פגשתי פרפר עדין עם צבע ירקרק מטלי – מיוחד ומקסים, ודגמן יפה ובנחת על פרחים של פטל לביד –

זהו פרפר מציצן, הוא קצת הפריע לחיפושיות סביבו שמאד רצו להזדווג…
ובכל מקרה, זה פרפר נדיר למדי ששמו כחליל הדבשה. זיהה לי אותו ישראל פאר מאגודת חובבי הפרפרים.

פניה ברגשטיין כתבה שיר במיוחד לכבוד יום הולדת ארבע – והוא בדיוק מתאים לי עכשיו –


לימונית האשחר (2 נקבות) על דרבנית התבור

פנו דרך, מי זה בא?
– אנכי הוא, בן ארבע!
יש היום לי יום הולדת,
ואימי טרודה, עובדת,
היא טורחת ואופה
לכבודי עוגה יפה.


כחליל האלון על דם המכבים

מתנוססת העוגה,
אך אומרים לי: "אל תגע!
קודם יש לפתור חידה.
אם חכמת- אז תדע:
מה כתוב על העוגה?"
אך אני איני טפש,  ויודע לנחש:
שוקולד, שקדים ריבה,
כתובת נופת: בן ארבע!
ארבע שנים הן כבר פרק זמן מכובד לכל הדעות, הבלוג שלי כבר מאד מגובש ואני יודעת – לרוב – מה אני רוצה לומר ולהביע.
הבלוג שלי ממשיך להיות מקום שבו אני מציגה את התמונות שלי, אבל פרט למידע על הפרחים והפרפרים – אני גם מנסה להסביר על שמירת טבע והגנה על השטחים הפתוחים.
 
לבנין התלתן על נפית כפופה
השנה האחרונה לא היתה שנה פוריה במיוחד בבלוג שלי – ולמען האמת, לא באשמתי. באוגוסט תפוז שדרגו את מערכת המסרים, מה שגרם לשבועיים-שלושה של אי זמינות המסרים – ובעיות ותקלות בהתנהלות המערכת שעד היום לא נפתרו,
ולכן עצרתי מלפרסם.
וכיון שזה לא הספיק, בראשית אוקטובר ערכו שדרוג של הבלוגיה כולה, וכתוצאה מזה כמעט לא יכולתי לפרסם רשומות עד ליום ההולדת שלי, בסוף דצמבר.
זה היה מבחינתי משבר רציני, וכמעט עזבתי את תפוז.

לבנין הכרוב על נפית כפופה
זה גם גרם לפיגור רציני בדברים שרציתי לפרסם – נטשתי את הדיווחים מהטיול בארה"ב בקיץ שעבר, ולפתע פתאום גיליתי רשימה על חבלבל (ורוד יפהפה שאפשר לראות במאי לצידי דרכים, גם מהאוטו) שכתבתי והתכוונתי לפרסם…
מה אתם אומרים? שאני אחזור לרשימות מארה"ב?

כחליל האספסת על נפית כפופה
ובעצם, למה לא עזבתי את תפוז?
העניין הוא שאני "מושקעת" פה די עמוק. זו הרשומה ה-582 שלי, כלומר למרות הבעיות הצלחתי לפרסם השנה 122 רשומות.
גם הקהילה התפוזית – האנשים, הבלוגרים האחרים, חביבים עלי מאד.
קראו אצלי מעל 380,000 פעמים, כלומר השנה היו אצלי כ-105,000 קוראים. ירידה של כ-30% מהשנה שעברה (שאז היו כמעט 150 אלף)

כחליל האשחר על לטם שעיר
מבחינת בולים…
13 רשימות קיבלו בול "תמונת היום" – דומה לשנה שעברה, שאז אספתי ארבעה עשר בולים
13 רשימות קיבלו בול "בחירת העורך" כחול ו-3 קבלו בול "בחירת העורך" אדום.
2 מתוך הרשומות הללו עוטרו ב"בול-בול", ולכן בסך הכל 27 רשימות שלי עוטרו.

כחליל השברק
מבחינת איחולים, אני חושבת שאני פשוט אחזור על מה שכתבתי בשנה שעברה: זה לא השתנה.
לבלוג שלי אני מאחלת שיהיו לו הרבה קוראים,
אני מקווה שאנשים יהנו ממנו, יצאו לטייל בעקבותיו ואולי אפילו ישימו לב לאיזה פרח או ציפור שהם לא ראו אף פעם…
(למען האמת, אני יודעת שזה קרה כבר… )

סטירית הציבורת על דרדר מצוי
אני מקווה לסקור עוד כמה מאבקים בנושאי שמירת טבע, ואולי אפילו להשפיע קצת על האנשים מסביב – להראות להם כמה חשוב לשמור על הטבע סביבם
ומצד שני, כמה כיף לצאת ולהנות מהסובב אותנו!
וכמובן, לתפוז – שנה בלי תקלות טכניות, ועם הרבה QA יעיל!


נמפית היערה במנוחה רגעית על אלה ארץ-ישראלית

את התמונות צלמתי במירון – בעיקר בשביל המנדטורי ובשביל פסגה, ב-29.5.2012


סטירית משויישת על דרדר מצוי

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
ותראו את החיפושית שבאה להצטרף אל כחליל האלון:

עדעד כחול – Limonium sinuatum

אני קופצת בחזרה אל פרחי העונה במישור החוף – פרח בולט ונפוץ לאורך החוף: עדעד כחול.
אני אחזור בשבוע הבא אל פרחי החרמון המדהימים, יש לי לפחות שתי רשימות על פרחים מדהימים בקנה.

ועכשיו חידה: מה צבע הפרח של העדעד הכחול?

מי שענה "כחול" – טעה! צבע הפרחים הוא לבן!

לפרחי העדעד הלבנים יש גביע כחול – בולט וצבעוני, שנשאר גם לאחר תום הפריחה.בזכות הגביע הזה קוראים לעדעד "כחול".

כאילו הם "פורחים לעד"… מכאן בא השם "עדעד".

 

כבר סיפרתי פה על שניים ממיני העדעד שפורחים בחוף – עדעד רותמי ועדעד הביצות, שפורחים בורוד בקיץ.

גם העדעד הכחול פורח בחוף,  הוא מתחיל לפרוח כבר במרץ, ומסיים בקיץ.

גם העדעד הוא צמח צוף טוב לפרפרים שמגיעים אליו. כאן, למשל, אפשר לראות את לבנין התלתן (פרפר תזזיתי למדי…) עוצר לרגע ללגימת צוף עדעד:

בגינת הפרפרים ברמת הנדיב שתלו במיוחד את העדעד – ושם מצאתי את נמפית החורשף נהנית ממנו –

 העדעד הכחול תורבת, ואפשר לקנות אותו במשתלות ולשתול בגינה בבית. הוא מוסיף צבע למשך תקופה ארוכה בגינה, והוא מקסים.

   

העדעד הוא פרח מוגן בחוק, ואסור לקטוף אותו – גם במקומות שאינם שמורת טבע.  הוא נפגע קשות מקטיף בעבר, אבל התאושש והיום אפשר למצוא עדעדים לאורך כל חוף הים התיכון.

התמונות צולמו
ברמת הנדיב, 24.5.2011
בחוף השרון, ובגן לאומי אפולוניה 28.5.2011

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

  

כל מיני פרפרים בחרמון (חלק II)

החרמון הוא ההר הגבוה ביותר במדינה. שיאו של החרמון הוא בגובה 2814 מטר מעל פני הים – אבל האיזור הזה נתון לשליטת האו"ם. האיזור בשליטת סוריה כולל את רוב החרמון, ומגיע לגובה של כ2300 מטר – ולנו נותר שטח מצומצם מהר החרמון (אם אני לא טועה, כ-10% מכלל החרמון נמצאים בשליטת ישראל), ושיא הגובה הוא 2224 מטרים מעל פני הים,
או כמו שמייק לבנה אומר: "שיא החרמון הישראלי הוא שתים-שתים-שתים-שתים, ואם תרצו עוד שתים – וביחד, אלפיים מאתיים עשרים וארבעה מטר מעל פני הים"

אני פותחת בשני פרפרים נפוצים בכל הארץ, שעולים גם למרומי החרמון: פה מעל, לבנין הצנון (Artogeia rapae leucosoma) – שאוהב את משפחת המצליבים (וכאן הוא על מצליב יפהפה בשם אליסון חרמוני);
ומתחת, בצהוב – נקבת לבנין התלתן (Colias croceus Geoffroy), עסוקה בהטלת ביצה על קדד האורנים. קדד האורנים הוא ממשפחת הפרפרניים, כמו התלתן – ומהווה פונדקאי מוצלח עבור לבנין התלתן.
לדעתי, מי שהחליט על שמות הפרפרים בארצנו סבל מעיוורון צבעים… אחרת, מדוע הוא התעקש לקרוא ללבנין התלתן – שהוא צהוב (הגוון משתנה מצהוב-כתמתם לצהוב ירקרק) – לבנין?

הפרפר הבא גם הוא ממשפחת הלבנינים, אבל פה לא התעקשו על "לבנין" בשם – שמו הוא לימונית אירופית(Gonepteryx rhamni transiens). ברחבי המדינה מתעופף פרפר צהוב גדול ששמו לימונית האשחר. בחרמון ישנם שני מינים קרובים – הלימונית האירופית, ולימונית החרמון.
לפי מה שהבנתי, כל הלימוניות שאנחנו ראינו בסיור היו לימוניות אירופיות.

 

 

ובחזרה למשפחת הכחלילים… הפרפר הבא שלי הוא כחליל פרסי (Nordmannia persica persica) – פרפר שדווקא לא אוהב את הגבהים, ומעדיף גבהי ביניים – למשל, את איזור מטעי השקדים של מג'דל שמס. שם הוא גם מטיל את ביציו: על עצי השקד.

 פרס היא במזרח, והכחליל הבא שלי הוא כחליל מזרחי. כחליל מזרחי (Lycaena asabinus asabinus) הוא פרפר שצידו העליון הוא בצבע כתום-בוהק. בארץ נפגוש בו רק בחרמון, והוא מרחף לו מכאן ועד איזור אזרבייג'ן.

הכחליל המזרחי הוא פרפר טריטוריאלי: הוא עף מהר, מפטרל סביב השטח שלו, ובתום גיחת הפטרול – חוזר ונעמד בעמדת המוצא. יש כמה וכמה מינים של כחלילים שמתנהגים כך, וזה מקל עלינו הצלמים: אם ראינו כחליל כזה עומד, רצינו לצלם והוא ברח – כל שעלינו לעשות הוא לעצור, ולהמתין ללא תנועה ליד הנקודה שממנה עף הכחליל. תוך זמן קצר הוא ישוב לשם, ואז נוכל לצלם אותו:

 עוד שיטה לצלם פרפרים היא… לאתר אותם כשהם עסוקים. וזה מה שעשינו לצמד כחלילי הכרבולת הבא:

כחליל הכרבולת הוא מין קרוב לכחליל ניקול, שכבר סיפרתי עליו. אצלו הזכרים וגם הנקבות דומים למדי לנקבת כחליל ניקול – כלומר, חום וכתום – בלי הכחול הבוהק.
הנקבה מטילה את ביציה על צמח הכרבולת בחרמון, אבל גם על צמחים אחרים ממשפחת הפרפרניים – כמו כמה ממיני הקדד שבחרמון.

עוד כחליל יפהפה אחד הוא כחליל החרמון (Polyommatus icarus juno) – פרפר אוהב גבהים, שבדרך כלל מטייל בחרמון בגובה של 2 ק"מ, אך לעתים יורד אפילו עד ל1600 מטר.

הפרפר האחרון שלי להיום הוא הפחות מרשים מבין הפרפרים שצלמתי: הֶסְפֶּרִית המכבים (Carcharodus orientalis maccabaeus). רוב בני משפחת ההספריתיים הם פחות מרשימים משאר המשפחות: אילו פרפרים קטנים יחסית, בגווני אפור-חום. חלק מהם מגיעים גם לגווני כתום-צהוב, אבל הרוב הם חומים-אפורים, ולכן קשה להבדיל ביניהם.

הפעם, דובי אמר לי שזו הספרית המכבים – אז אני יכולה להיות בטוחה בזיהוי  ולספר לכם שאפשר למצוא אותה – פרט לחרמון – גם בפסגות של הרי יהודה ושומרון; ובעולם – מהרי הבלקן, דרך טורקיה, אירן, סוריה וירדן – הדרומיים ביותר נצפו באיזור פטרה.

 

התמונות צולמו בחרמון, בתאריכים:
21.6.2008
5.5.2010
14.5.2010
11.6.2010

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא! ואם אהבתם, אני אשמח אם תקליקו על MaxIt, פה למטה מצד שמאל.


 

הפרפרים מסמלים לנו את החופש, ומזכירים לי דווקא את מי שבשבי. ביום ראשון 27/6/2010 תצא צעדה ממצפה הילה – ביתו של גלעד שליט – לירושלים. את הפרטים אפשר וכדאי לקרוא בבלוג של אתי אברהמי. תקראו, תפיצו, אם אפשר גם תשתתפו!