כרכום נאה – פרחים, פרפרים וכל מיני

יום גשום בחרמון, 31.10.2014

בסוף אוקטובר עלינו לחרמון, לטיול בעמק מן. הגענו ליום סגרירי עם טפטוף גשם כמעט ללא הפסקה.
כמובן, זה לא הרתיע אותנו – ירדנו בשביל לעמק, כדי לפגוש את הפרחים המיוחדים של החרמון.

הראשונה – סתוונית החרמון. היא גדלה במורדות העמק, אך לא בבסיסו. ניכרת באבקנים הכהים שלה, שראינו אותם דרך עלי הכותרת – גם כשהפרח היה סגור בגלל הגשם:

גינות טחב קטנות קישטו את המורדות:

בתחתית העמק התחילו לפרוח סתווניות קצרות עלים – נחמד לצלם אותן עם העמק נפרש מאחוריהן –

טיפות הגשם על עלי הכותרת נראות ממש כמו יהלומים:

בעמק מן פורחת גם חלמונית גדולה. החלמוניות של החרמון הן הראשונות שמתחילות לפרוח – כבר בסוף ספטמבר – ולכן בסוף אוקטובר אמנם קיווינו לפגוש עוד חלמוניות, אך ידענו שיכול להיות שאחרנו אותן.
לשמחתנו, פגשנו את החלמונית האחרונה פורחת ורטובה מהגשם:

עוד פרח שאחר לפרוח הוא החוחן הקפח – קוץ שפורח בד"כ בקיץ, ואפשר למצוא אותו גם בגליל ובכרמל –

בשלב הזה כבר היינו רעבים… צריך לדאוג להפסקת אוכל. טוב שיש עצי עוזרר קוצני בשטח. זהו עץ ממשפחת הורדיים, כלומר קרוב של התפוח – קרוב לו גם בטעם, רק שגודל הפרי מספיק ל2 נגיסות בערך.
עצי העוזרר היו עמוסי פירות, ונהנינו מאד לאכול אותם. אני חושבת שהעוזררים של עמק מן הם העוזררים הטעימים ביותר שאכלתי.

פגשנו גם שלושה (מתוך ארבעה) מיני כרכומים הפורחים בעמק מן:

בבסיס העמק פגשנו את כרכום החרמון, שצבעו סגול-לילך, ויש לו צלקות כתומות מפוצלות לחוטים דקים – התפעלתי גם מהעורקים הסגולים החיצוניים על עלי הכותרת:

במורד פגשנו את הכרכום הנאה, שיש לו צלקת אדומה-כתומה, מפוצלת ל-3 אונות עבות –

ומעל העמק פגשנו את כרכום גיירדו הלבן –

מצאתי גם שרידים יבשים של פרח קטן ממשפחת הרקפתיים – שמו אנדרוסק חד-שנתי. פעמים רבות ראיתי את האנדרוסק היבש, מעולם לא ראיתי אותו פורח.

וגם ורד הכלב, בפירותיו האדומים נראה נהדר –

העננים ירדו וכיסו אותנו מכל כיוון. ראיתי "חלון" בעננים, ודרכו אפשר היה לראות את הנוף:

בעצם, בגלל העננים הרבים, בהתחלה כלל לא הייתי בטוחה לאיזה כיוון אני מצלמת… אבל כשהסתכלתי בעיון בתמונה הבאה – ראיתי בבירור את טורבינות הרוח של רכס בשנית: כלומר, צילמתי לכיוון דרום.

אחר כך הדרמנו מהחרמון, ליער אודם ועוד… אבל זה כבר סיפור אחר.
כל הקישורים ברשימה הם קישורים לרשימות קודמות על הפרחים שפגשתי בטיול הזה.
את התמונות צלמתי בחרמון, בתאריך 31.10.2014 – מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

כמה טוב שבאתי הביתה

את החדשות על מותו של אריק איינשטיין שמעתי בחדר מיון.
באותו יום, באופן פתאומי למדי, הברך שלי התחילה לכאוב כאבי תופת. באותו לילה אושפזתי בבית חולים.

ולכן, את החדשות על אריק והעצב – לא הספקתי לעכל ורק עכשיו אני מתחילה להתאבל על מותו של הזמר האהוב עלי כל כך.

אתמול השתחררתי, אחרי ששה ימים ארוכים בבית החולים. ששה ימים שבהם העיקר עבורי היה הכאבים והקושי ללכת. ששה ימים שבהם הייתי מנותקת לחלוטין מכל מה שקורה מחוץ למחלקה האורתופדית (ב').

הברכיים שלי עדיין במצב רגיש, ואני לא יודעת מתי אוכל לחזור לטייל – אל הסחלבים האהובים עלי ואל ההרים האהובים עלי.
למשל, הר מירון – בדיוק גמרו לפרוח שם החלמוניות, הסתווניות והכרכומים.

רגע לפני שכל הבלגן התפרץ, עוד הספקתי לבקר בחממה הטרופית של הגן הבוטני של אוניברסיטת תל אביב, ולפגוש בחממה פרח מדהים – אמורפופאלוס קוניאק, ממשפחת הלופיים.

זהו קרוב גדול של הלוף שלנו, שגדל במזרח אסיה ובפיליפינים. בחממה באוניברסיטת ת"א משה פרי מגדל אותו ומטפח אותו.

הוא פורח אחת לעשר שנים – בארץ זו הפעם הראשונה שהוא פרח. הוא מוציא גבעול גדול ועבה בגובה של מטר בערך, ועליו פורחת תפרחת לופית שגודלה מעל חצי מטר נוסף. זה מאד מאד מרשים, אפילו אם זה רק בעציץ:

גם השם הלטיני – אמורפופאלוס – "איבר מין גברי חסר צורה" הוא מרשים, ולדעתי הולם מאד את צמח הזה…

אז כעת אני צריכה להחלים ולחזק את הרגל, כדי שאוכל לחזור למירון ולכרמל, לגולן ולהרי יהודה, לחרמון ולנגב – ולפגוש שם את כל חביבי נפשי, הפרחים.

רציתי לומר תודה לצוות האחיות והאחים המוצלחים של המחלקה האורתופדית ב' בבית חולים מאיר – צוות של אנשים טובי לב ונעימים, שבאמת מנסים להקל על החולים את השהות הלא-נעימה במחלקה; ולרופאים הרבים שעברתי דרכם – שבדקו אותי, ניתחו אותי, ניתחו את המידע לגבי…

בינתיים, אני חושבת שאריק איינשטיין מסכם היטב את מה שאני מרגישה:

בתמונות, לפי הסדר אפשר לראות:
סתוונית בכירה, כרכום נאה חלמונית גדולה ונוף מהמירון – כולם מהר מירון, מתאריך 2.11.2013
אח"כ אמורפופאלוס קוניאק וגולנית ערב מהגן הבוטני של אוניברסיטת ת"א, 18.11.2013
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

the flower, my friend is blowing in the wind

עוד כרכום נאה, מהר מירון, 21.10.2008 – עם המון רוח.

לדעתי יצאה תמונה די מעניינת, אז אני מצרפת לה שיר.

How many roads must a man walk down
Before you call him a man?
Yes, `n` how many seas must a white dove sail
Before she sleeps in the sand?
Yes, `n` how many times must the cannon balls fly
Before they`re forever banned?
The answer, my friend, is blowin` in the wind,
The answer is blowin` in the wind.

How many times must a man look up
Before he can see the sky?
Yes, `n` how many ears must one man have
Before he can hear people cry?
Yes, `n` how many deaths will it take till he knows
That too many people have died?
The answer, my friend, is blowin` in the wind,
The answer is blowin` in the wind.

How many years can a mountain exist
Before it`s washed to the sea?
Yes, `n` how many years can some people exist
Before they`re allowed to be free?
Yes, `n` how many times can a man turn his head,
Pretending he just doesn`t see?
The answer, my friend, is blowin` in the wind,
The answer is blowin` in the wind.

השיר הוא – כמובן – של בוב דילן. שיר מופלא, שכל פעם אני מוצאת בו רבדים חדשים.

אני מצרפת הנה ביצוע של בוב דילן עם ג`ואן באאז.

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונה ולהקיש F11 על מנת לראותה בגודל מלא.

כרכום נאה – Crocus pallasii

אני ממשיכה מכרכום – לעוד כרכום. רק שלא יתכרכמו פני…

הכרכום שלי היום הוא – לדעתי – הכרכום הכי יפה בארץ. זהו כרכום נאה.

גם הוא פורח בגליל ובגולן – לאורך שביל פסגה במירון יש פרטים יפהפיים, וביער אודם בגולן גם לא חסר…

כמו שאתם רואים, מה שמיוחד בכרכום הזה הוא הצבע. צבע סגול-לילכי נפלא, עם עורקים כהים על עלי הכותרת. וצלקת אדומה מפוצלת ל-3 במרכז. צבעוניות נפלאה.

בעצם, יש בארץ עוד שלושה מינים של כרכומים בגוון מאד דומה:

כרכום דמשקאי – פורח בהר הנגב, נוטה להיות בהיר יותר, צלקת מפוצלת להרבה אונות.
כרכום השבכה – פורח בגולן, והצלקת שלו מפוצלת להמון אונות דקות – לא רק לשלוש; ועל הבצל שלו יש שבכה של שורשים
כרכום החרמון – מאד דומה לכרכום השבכה, רק שלו אין שבכה על הבצל.