שום יריחו – Allium hierochuntinum

b01

אני חוזרת אל חודש מרץ בבקעת הירדן. נסענו לחפש צמח מיוחד: שום יריחו. 

b04

הסוג "שום" הוא סוג מאד מגוון – בעולם ידועים כ-1,000 מינים של שום, מתוכם בארץ גדלים מעל 40 מינים שונים. 

b10

הבצל והשום שאנו אוכלים ומבשלים – גם הם מינים של שום. 

b12

בבלוג שלי, כמובן, דילגתי על כמה מהמינים הנפוצים יותר (למשל, שום משולש ושום גבוה) – וכתבתי על כמה שומים חביבים עלי, כמו שום הגלגל, שום הכרמל ושום סתווי. אתם יכולים להציץ בבכל מיני השום שכתבתי עליהם כאן

b03

הפעם נסענו לבקעת הירדן, לחפש את אחד המינים הנדירים והעדינים יותר – שום יריחו.
הגענו לשדה מלא דגני בר – בעיקר שעורה – שהרוח שיחקה בו – 

b01

והתחלנו לחפש, בין גבעולי השעורה את השומים הקטנים והחבויים הללו 

b09

לשום יריחו יש צבע תכול-סגול נהדר, והוא גדל בעיקר בדרום בקעת הירדן ובמדבר יהודה. 

b05

הניצן שלו, שאפשר לראות בתמונה הבאה, מכוסה קרום מגן ששמו מָתחל – זוהי תכונה אופיינית לכל המינים בסוג שום – יש מתחל המגן על הניצנים. בחלק מהמינים המתחל נושר כשהפרח פורח, ובחלק הוא נשאר. 

  b08

כשהפרח מתחיל לפרוח, המתחל מתקפל מטה 

b06

הפרחים נפתחים, ומבהירים מעט עם הפריחה 

b11

לאבקנים יש צבע בורדו-סגול, שמשתלב נהדר עם התכול של עלי הכותרת! 

b16

ואם אתם תוהים לגבי הריח – כן. לעלי שום יריחו יש ריח של שום! 

b13

כשהסתובבנו בשדה השומים, היו עוד כמה שמשכו את עיני – למשל הפרפר הנחמד הזה, ממשפחת ההספריתיים – כנראה הספרית הנשרן: 

b14

והכחליל המעודן הזה, שנהנה מהצוף של שלח הערבות – כחליל השברק 

b15

את התמונות צלמתי בבקעת הירדן, בתאריך 9.3.2015
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
ו…כמעט חג שמח! 

b02

פנו דרך, מי זה בא? אנוכי הוא, בן ארבע!

מזל טוב! היום אני חוגגת את הבלוגולדת הרביעי שלי!


סטירית פקוחה על לטם שעיר

לכבוד החגיגה יצאתי להתפרפר לי עם פרפרים במירון, ופגשתי גם את רצועית הגליל הנהדרת.

 

הפרפרים בטיול הזה שיתפו איתי פעולה באופן מקסים. היפה מכולם (בעיני) היה פרפר נמפית היערה, שלאחר שבדק את האוטו שלי מכל הכיוונים, נעמד לכמה שניות גם על מקל ההליכה שהיה בתיק שלי.
אמנם לא יכולתי לצלם אותו על התיק מאחורי, אבל על האוטו הוא דגמן בצורה מאד יפה:

בשביל פסגה פגשתי פרפר עדין עם צבע ירקרק מטלי – מיוחד ומקסים, ודגמן יפה ובנחת על פרחים של פטל לביד –

זהו פרפר מציצן, הוא קצת הפריע לחיפושיות סביבו שמאד רצו להזדווג…
ובכל מקרה, זה פרפר נדיר למדי ששמו כחליל הדבשה. זיהה לי אותו ישראל פאר מאגודת חובבי הפרפרים.

פניה ברגשטיין כתבה שיר במיוחד לכבוד יום הולדת ארבע – והוא בדיוק מתאים לי עכשיו –


לימונית האשחר (2 נקבות) על דרבנית התבור

פנו דרך, מי זה בא?
– אנכי הוא, בן ארבע!
יש היום לי יום הולדת,
ואימי טרודה, עובדת,
היא טורחת ואופה
לכבודי עוגה יפה.


כחליל האלון על דם המכבים

מתנוססת העוגה,
אך אומרים לי: "אל תגע!
קודם יש לפתור חידה.
אם חכמת- אז תדע:
מה כתוב על העוגה?"
אך אני איני טפש,  ויודע לנחש:
שוקולד, שקדים ריבה,
כתובת נופת: בן ארבע!
ארבע שנים הן כבר פרק זמן מכובד לכל הדעות, הבלוג שלי כבר מאד מגובש ואני יודעת – לרוב – מה אני רוצה לומר ולהביע.
הבלוג שלי ממשיך להיות מקום שבו אני מציגה את התמונות שלי, אבל פרט למידע על הפרחים והפרפרים – אני גם מנסה להסביר על שמירת טבע והגנה על השטחים הפתוחים.
 
לבנין התלתן על נפית כפופה
השנה האחרונה לא היתה שנה פוריה במיוחד בבלוג שלי – ולמען האמת, לא באשמתי. באוגוסט תפוז שדרגו את מערכת המסרים, מה שגרם לשבועיים-שלושה של אי זמינות המסרים – ובעיות ותקלות בהתנהלות המערכת שעד היום לא נפתרו,
ולכן עצרתי מלפרסם.
וכיון שזה לא הספיק, בראשית אוקטובר ערכו שדרוג של הבלוגיה כולה, וכתוצאה מזה כמעט לא יכולתי לפרסם רשומות עד ליום ההולדת שלי, בסוף דצמבר.
זה היה מבחינתי משבר רציני, וכמעט עזבתי את תפוז.

לבנין הכרוב על נפית כפופה
זה גם גרם לפיגור רציני בדברים שרציתי לפרסם – נטשתי את הדיווחים מהטיול בארה"ב בקיץ שעבר, ולפתע פתאום גיליתי רשימה על חבלבל (ורוד יפהפה שאפשר לראות במאי לצידי דרכים, גם מהאוטו) שכתבתי והתכוונתי לפרסם…
מה אתם אומרים? שאני אחזור לרשימות מארה"ב?

כחליל האספסת על נפית כפופה
ובעצם, למה לא עזבתי את תפוז?
העניין הוא שאני "מושקעת" פה די עמוק. זו הרשומה ה-582 שלי, כלומר למרות הבעיות הצלחתי לפרסם השנה 122 רשומות.
גם הקהילה התפוזית – האנשים, הבלוגרים האחרים, חביבים עלי מאד.
קראו אצלי מעל 380,000 פעמים, כלומר השנה היו אצלי כ-105,000 קוראים. ירידה של כ-30% מהשנה שעברה (שאז היו כמעט 150 אלף)

כחליל האשחר על לטם שעיר
מבחינת בולים…
13 רשימות קיבלו בול "תמונת היום" – דומה לשנה שעברה, שאז אספתי ארבעה עשר בולים
13 רשימות קיבלו בול "בחירת העורך" כחול ו-3 קבלו בול "בחירת העורך" אדום.
2 מתוך הרשומות הללו עוטרו ב"בול-בול", ולכן בסך הכל 27 רשימות שלי עוטרו.

כחליל השברק
מבחינת איחולים, אני חושבת שאני פשוט אחזור על מה שכתבתי בשנה שעברה: זה לא השתנה.
לבלוג שלי אני מאחלת שיהיו לו הרבה קוראים,
אני מקווה שאנשים יהנו ממנו, יצאו לטייל בעקבותיו ואולי אפילו ישימו לב לאיזה פרח או ציפור שהם לא ראו אף פעם…
(למען האמת, אני יודעת שזה קרה כבר… )

סטירית הציבורת על דרדר מצוי
אני מקווה לסקור עוד כמה מאבקים בנושאי שמירת טבע, ואולי אפילו להשפיע קצת על האנשים מסביב – להראות להם כמה חשוב לשמור על הטבע סביבם
ומצד שני, כמה כיף לצאת ולהנות מהסובב אותנו!
וכמובן, לתפוז – שנה בלי תקלות טכניות, ועם הרבה QA יעיל!


נמפית היערה במנוחה רגעית על אלה ארץ-ישראלית

את התמונות צלמתי במירון – בעיקר בשביל המנדטורי ובשביל פסגה, ב-29.5.2012


סטירית משויישת על דרדר מצוי

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
ותראו את החיפושית שבאה להצטרף אל כחליל האלון:

טבע עירוני: תחנת הצפרות בגן סאקר, ירושלים – חלק שני

המשך הסיור בתחנת הצפרות בירושלים. הקליקו לחלק הראשון.

רוב הציפורים שראיתי בתחנת הצפרות היו צוצלות, דרורים ובולבולים – ציפורים שאני רואה בכל מקום, ולא צריכה לנסוע במיוחד לירושלים בשביל לפגוש אותן.
אבל פה ושם הגיעו כמה מיוחדות, כמו קנית – ציפור שאוהבת להתחבא בסבך ביצה, ופה היא מתחבאת בין עליו של האיריס הענף:
אבנר מספר שעופות מים מתחילים לגלות את הבריכה, וכבר ביקרו אצלם אנפית גמדית וכמה לבניות.

גם נקר סורי עבר מעלינו, בין העצים. לצערי, הוא לא נשאר לדגמן לי מספיק זמן. 

נקבת הסבכי שחור-הכיפה, לעומת זאת, שיתפה איתי פעולה ועמדה בסבלנות על ענף עד שהצלחתי לצלם תמונה טובה שלה.

בבריכה חיות המון צפרדעים – שומעים אותן מכל עבר, לראות קצת יותר קשה כי הן חבויות בבוץ. אבנר מספר שהוא ראה פעם אחת שלדג לבן-חזה יורד ותופס חמש צפרדעים בזו אחר זו…
לא נראה שזה פגע במיוחד באוכלוסיה. למשל, בתמונה הבאה יש ארבע צפרדעים. (וזו הסיבה שלא הורדתי מהתמונה את החלקים עם הענפים המטושטשים…)

בשטח הפתוח של התחנה נשמרת הצמחיה טבעית. עכשיו רוב הפרחים כבר גמרו לפרוח, ומצאתי צלע-שור קטנה: פרח קטן ועדין ממשפחת הסוככיים:

ומה לגבי פרפרים? המוני פרפרים מרפרפים בשטח. בודדים הצלחתי לצלם.
למשל, לבנין הכרוב –

כחליל השברק – שהגב שלו בצבע כחול מטלי משגע

כחליל האפון נהנה מאד מפרחי אחירתם החורש. שימו לב שגם אצלו, כמו לכחליל האשחר, יש ראש מדומה עם שנצים דמויי מחושים בחלק האחורי של הכנפיים –

גם סטיריות היו – ראיתי סטירית פקוחה וגם את סטירית היבלית. צלמתי סטירית משויישת שנהנתה מצוף של דרדר מצוי –

לפתע שמעתי זמזום חזק, ממש הליקופטר מעלי… הסתכלתי וראיתי משהו שחור וגדול (גדול יחסית לחרק…). הוא נחת על שיח צלף קוצני, ואני התקרבתי כדי לצלם:
זהו קפנודיס השקד. חיפושית גדולה (כמעט 5 ס"מ אורכה), שהפונדקאי שלה הוא עץ השקד. הבעיה היא שזחלי הקפנודיס הורסים את עצי השקד והורגים אותם, ולכן החיפושית הזו נחשבת למזיק רציני לחקלאות.

הסתובבתי עוד קצת בשטח התחנה, ראיתי שרקרקים ופשושים שבאו לבקר,
הודיתי לאבנר על הסיור המקיף וההסברים היפים.
בדרך לאוטו, על עץ ברוש, פגשתי שוב את הסבכית שחורת-הכיפה. עכשיו אני כבר מזהה אותה בעצמי:

התמונות צולמו בתחנת הצפרות בירושלים, בתאריך 15.5.2012
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא
וגם מוזמנים לבקר בתחנה המקסימה הזו.