השנה החלטתי לאחל לכם שנה טובה עם מגוון של פרפרים ממשפחת הכחלילים – Lycaenidae.
משפחת הכחליליים היא משפחה גדולה עם מגוון פרפרים, רובם קטנים למדי. לרבים מהם יש גוון כחול או תכלת בצד העליון של הכנפיים, ומכאן שם המשפחה.
שנה טובה תשפ"ג – עם כחלילים
תגית: כחליל החומעה
שנים עשר ירחים
בתשרי – נתן הדקל פרי שחום נחמד
בחשוון – ירד יורה ועל גגי רקד:
בכסלו נרקיס הופיע
בטבת ברד (טוב, למען האמת – הפעם זה שלג, והרבה שלג!)
ובשבט – חמה הפציעה ליום אחד
באדר עלה ניחוח מן הפרדסים
בניסן הונפו בכוח כל החרמשים
באייר הכל צמח
ובסיוון – הבכיר
בתמוז ואב –
שמחנו אחר קציר
תשרי, חשוון
כסלו, טבת
חלפו, עברו ביעף
גם שבט, אדר
ניסן, אייר
סיוון, תמוז ואב.
ובבוא אלול אלינו – ריח סתו עלה
והתחלנו את שירנו מהתחלה (וגם עם המון אובך)
שנה טובה לכולם! ותודה רבה לנעמי שמר על השיר המקסים!
סתיו של פרפרים – חלק ראשון
בסתיו הזה טיילתי די הרבה, ופגשתי כל מיני פרפרים. אני שמחה לחלוק איתכם כמה וכמה מהם.
מעבר לזה, הבלוג בתפוז – שלכאורה אינו פעיל – חצה אתמול את קו חצי מליון הצופים! התרשמתי מאד.
אני מתחילה עם אחד מהנפוצים בפרפרי ארצנו: כחליל החומעה. (שמו הלטיני: Lycaena thersamon omphale) בחורבת מלח פגשתי כמה כחלילי חומעה, וצלמתי שניים: אחד מעט מרוט על הסתוונית, בתמונה מעל; והשני – תמונה מוצלחת במיוחד בעיני – על נרקיס סתווי:
לפני חודש בערך היתה להקה גדולה של שקנאים בעמק חפר. כמו רבים אחרים, גם אני נסעתי לראות אותם. המצפור מוקף בגינה נחמדה ובה פרחי אזוביון משונן. הם משכו את הספרית הדוחן (שמה הלטיני: Pelopidas thrax), ואני צלמתי אותה:
בגינה בקיבוץ להב פגשתי את נמפית הסרפד (Vanessa atalanta) –
בשמורת ביתן אהרון פגשתי את זנב הסנונית הנאה (Papilio machaon) –
כבר סיפרתי על מרבדי בן-החצב הסתווי שפגשתי בביתן אהרון. הפריחה הרבה משכה גם פרפרים –
למשל, את נמפית הבוצין (ששמה הלטיני: Melitaea trivia), פרפר כתום ולא גדול.
בן-חצב סתווי משך עוד פרפרים: למשל, במעיין צבי פגשתי דנאית הדורה (Danaus chrysippus) שנהנית מבני החצב –
ובגבעת עדה פגשתי את כחליל הקוטב (Zizeeria karsandra) על בן החצב:
הרשומה מתארכת לי, אז עם עוד כחליל חומעה (הפעם נהנה מפרחי עוקץ עקרב) אני אפסיק – המשך יבוא.
את התמונות צלמתי ברחבי הארץ, באוקטובר ובנובמבר 2014. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
פרפרים מכל מיני צבעים, ירדו אלי ביום אביב נעים
נמפית החורשף, רמות מנשה 5.4.14
מזמן לא היתה לי רשימה של פרפרים, והצטברו אצלי כמה וכמה פרפרים נחמדים שצלמתי לאחרונה. ותצפית מיוחדת שרציתי לחלוק איתכם.
הראשון הוא כחליל החומעה – פרפר קטן ממשפחת הכחלילים, שהוא דווקא כתום. פגשתי אותו בכפר סבא.
בתחילת אפריל היה אירוע מרגש של נדידת נמפית החורשף בארץ. אפילו בעיתונות כתבו על זה. אני צלמתי נמפית אחת מתוך הנודדות, שעצרה לנוח לרגע על חרצית –
ברמת הנדיב פגשתי את נמפית הבוצין – אחת הנמפיות הכתומות, שהן מאד דומות וממש קשה לי להבדיל בינהן.
הצד התחתון של הנמפית הזו –
ברמות מנשה פגשתי את כחליל האזוב –
ובטיול משפחתי לתל גזר ריחפו מסביבנו המוני פרפרים! עשרות ומאות!
ראינו הרבה מאד סטירית משוישת – כמו כאן למעלה, על נפית כפופה ולמטה על דרדר קרומי
גם לבנין הצנון נהנה מהנפית הכפופה הרבה בתל גזר –
אבל הסיבה האמיתית לרשימת הפרפרים היא זנב סנונית נאה, פרפר יפהפה ומיוחד
אבל סתם לצלם זנב סנונית כל אחד יכול… יש לי רשימה מלאה בתמונות שלו. הפעם הצלחתי לצלם נקבת זנב סנונית מטילה ביצים על צמח שומר פשוט:
הנה הביצה שהיא הטילה –
ועוד אני מנסה לצלם את הביצה, הפרפרית עשתה סיבוב, חזרה, והטילה שוב:
יש כאן שתי ביצים שלה:
ואם אתם רוצים לקרוא עוד על פרפרי זנב הסנונית, יש רשימה נהדרת בבלוג "חרקים – עולם קטן בגדול" של עמיר וויינשטיין.
בערב חג שני יצאנו, מוטי ואני, לגיחה זוגית בשמורת בני ציון. ניסיתי לצלם שם את לבנין הרכפה – אך גם הוא ברח ממני כל הזמן… בסופו של דבר הצלחתי לצלם תמונה אחת, ובבית גיליתי ש…תפסתי עוד נקבה מטילה!
אז הנה, לבנינת הרכפה מטילה ביצה:
ברמת הגולן, בשדה מלא שעורת התבור מצאתי את הפרפר הקטן והמקסים הזה – הספרית השעורה
וברכס בשנית ברמת הגולן מצאתי חיזור של כחלילים: הנה זוג אחד, אני לא בטוחה איזה כחליל זה ואעדכן את הרשימה כשאדע –
הנה העדכון הגיע: אילו כחלילי חומעה, הם מעט מרוטים ולכן לא זיהיתי אותם. תודה לאלכס עוז מאגודת חובבי הפרפרים על הזיהוי!
והשניים הללו הם זוג כחליל החומעה –
את התמונות צלמתי –
בכפר סבא, 2.4.2014
ברמות מנשה, 5.4.2014
בתל גזר, 17.4.2014
וברמת הגולן, 22.4.2014
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
טבע עירוני – אלון תבור בכפר סבא
במסגרת סקר הטבע העירוני שאני עורכת בכפר סבא, צפתה לי הפתעה מיוחדת.
מסתבר שממש בשולי צומת רעננה, מאחורי אמדוקס, מסתתרת לה חורשת אלוני תבור קטנה.
בעבר, לפני 100-200 שנים כל איזור השרון היה מכוסה חורשות של עצי אלון תבור.הטורקים כרתו את רובם בזמן מלחמת העולם הראשונה ואנחנו בנינו על רוב מה שנשאר – והיום בעצם נותרו רק מעט מאד שרידים.
החורשה מאד קטנה – בערך חמישה עשר עצים בוגרים ועוד כ-20 עצים צעירים (בגובה עד 2 מטר)
אבל בכל זאת, חורשה!
כמובן, לחורשה הזו יש בעיה חמורה. כביש 531 – שמחבר כרגע את כביש 6 לצומת רעננה, אמור להמשיך עד הרצליה. והוא אמור לעבור צמוד לחורשה הזו.
אחד העצים עומד ממש בתוואי המתוכנן, וכבר התחילו לפנות את השטח ולהכין אותו לסלילה.
את העץ הקיפו בגדר – אני משערת שמתכוונים להעתיק אותו, ומקווה שיעתיקו אותו לגן ציבורי כלשהו בעיר.
כמובן, לזיקית שראיתי למרגלותיו זה לא ממש ישנה לאן יעתיקו אותו… אני מקווה שהיא תינצל…
אבל גם אם יסללו את הכביש בצורה שלא תפגע בחורשה עצמה, עדיין יש איומים על המשך קיומה של החורשה.
בעצם זו חורשה מעורבת – יש שם כמה עצי הדר, כנראה שרידים של פרדס קלמנטינות; שני עצי זית, וכמה שיחי לנטנה ססגונית.
שיחי הלנטנה מהווים איום כי הם אגרסיביים יותר – הם מתפשטים וחונקים את השורשים של שאר הצמחים ומקשים עליהם לחיות. זהו מין פולש בעייתי מאד.
בשביל לאפשר לחורשה להתקיים, ראשית צריך לעקור את הלנטנות, ובזהירות. כך אפשר יהיה לגשת בקלות אל העצים ולהנות מהם.
אבל גם אם נפנה את הלנטנות, ואת ערימות הזבל שיש בשולים – עדיין יש גורם מאיים על החורשה הזו: האדם…
הבעיה היא שהדרך הנוחה להגיע אל השטח היא דווקא מתוך מושב רמות השבים, ולא מתוך כפר סבא.
ואם עכשיו זה עוד אפשרי להגיע מכפר סבא – צריך לחצות את כביש 40 מול המשטרה, וללכת לאורך קניון שרונה ובית המשפט עד שמגיעים לשטח – אחרי שיסללו את כביש 531, זה יהיה קשה מאד.
הציבור ומקבלי ההחלטות לא מכירים כלל את השטח המיוחד הזה, הנמצא בגבול איזור משרדים. וזה מעלה חשש לגבי עתיד השטח.
תושבי כפר מל"ל ורמות השבים מן הסתם מכירים אותה, אבל אין להם זכות להביע את דעתם בנושא… זהו שטח מוניציפלי של כפר סבא.
ובעצם זו הסיבה שאני מפרסמת את הרשימה הזו. בשביל שאנשים ידעו. אני בטוחה שהרבה תושבים של כפר סבא – כמו אילו שמגיעים אל "גן מנשה" בשבתות, היו שמחים אם היתה עוד חורשה חביבה בתחומי העיר. כזו שמאפשרת לנו לשבת בצל עצים, וסתם לנוח.
אם אתם תושבי כפר סבא, או אם אתם מכירים תושבי כפר סבא – אני אשמח אם תפיצו את הרשימה הזו, כדי שכולם ידעו. ואז אולי יהיה לעירית כפר סבא אינטרס לשמור על השטח, לנקות אותו ולהפוך אותו לפינת חמד – כמו שצריך.
בסיכום הסקר, בדיווח על האיזור אני בהחלט מתכוונת לכלול את דעתי ולבקש שיישמרו על השטח הזה.
באיזור פגשתי גם פרפרים – אמנם לא פגשתי פרפרים נדירים במיוחד, אבל בכל זאת: זה משמח לטייל ולראות פרפרים מעבר ללבנין הכרוב (שהוא בערך היחידי שנכנס לתוך העיר).
הפרפרים בתמונות מעל הם לבנין משוייש ולבנין הרכפה, ובתמונות הבאות – כחליל החומעה וכחליל האספסת. כתבתי על כל תמונה את שם הפרפר – אם תגדילו, תוכלו לראות.
התמונות צולמו בכפר סבא, בתאריכים 18.11.2012 ו-20.11.2012
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
השיר הזה כבר לא כל כך מייצג את כפר סבא – אני לא מכירה שום רפת שנותרה בעיר – אבל בכל זאת…
קורנית מקורקפת – Coridothymus capitatus
אל הפרח הזה הגעתי בעקבות שיחה שניהלתי לפני חודש בערך, עם בן-דודי יואב. יואב הוא בעל חנות פרחים מקסימה בחיפה. אני בהחלט ממליצה עליו ועל החנות – "לה ולי פרחים".
זו חנות שבה הפרחים תמיד טריים, האנשים תמיד אדיבים ומקצועיים, וסידורי הפרחים הם חגיגה של צבע.
יואב סיפר לי על הנסיעות שלו להביא פרחים לחנות מאיזור המרכז. הוא נוסע לאורך כביש החוף בערך פעם בשבוע. חברים שאלו אותו אם הדרך לא משעממת אותו.
משעממת? מה פתאום?! ענה להם יואב. כל פעם אני רואה פרחים אחרים לאורך הכביש. חבצלת החוף פותחת את העונה באיזור מחלף חבצלת, שבועיים אחריה מגיעים החצבים (אילו שחווה אלברשטיין שרה עליהם בשיר "שיר תשרי").
מאוחר יותר רואים נרקיס אפיל, אחריו פורחים איריס ארץ-ישראלי, רתם, רקפות, כלניות, קידה שעירה, גזר ואמיתה – כל שבועיים מתחלף הנוף.
ועכשיו? מה פורח שם בקיץ?
בקיץ הרוב באמת אפרפר יותר, אבל פה ושם רואים כריות סגלגלות כאילה – קורנית מקורקפת.
השם "קורנית" מגיע מהמקורות, כבר בתקופת המשנה (וכנראה עוד קודם) השתמשו בקורנית לתיבול ולהסקה.
"מקורקפת" – כי הצמח גדל במעין "קרקפות" – בני שיח בצורת חצי-כדור.
הריח שלה דומה לריח האיזוב (זעתר), והיא קרובה לטימין המוכר לנו מהמטבח – ששמו הוא "בת קורנית פשוטה".
הקורנית שימשה לתיבול מאכלים – וגם לחליטות – למרות שחליטת מקורנית יש בה חריפות מסויימת.
השתמשו בה גם כצמח בושם. ביוון העתיקה נהגו להכין כריות מלאות בעלי קורנית – כנגד מרה שחורה.
מפיקים ממנה שמנים אתריים – שמשמשים לרפואה ולקוסמטיקה.
השתמשו בענפיה גם להסקה – גם כשהם נשרפים הם מפיצים ריח טוב.
אבל זה לא הכל…
הקורנית פורחת בקיץ – מה שהופך אותה לצמח צוף חשוב. הדבורים באות אליה בהמוניהן,
ולפי הכתוב באנציקלופדיה של החי והצומח, דבש קורנית הוא בעל צבע ענבר-אדמדם וטעמו משובח.
לצערי, מעולם לא טעמתי דבש קורנית . מצד שני, על הקורנית ראיתי הרבה דבורים אוספות צוף ואבקה
וגם פרפרים השתתפו עמן בשמחה – הפעם פגשתי את כחליל החומעה, אחד הכחלילים הנפוצים בארצנו
אבל בעקבות החרקים מגיעים גם הטורפים – והפעם מצאתי את הדבר המסקרן הבא –
זוהי רשת עכביש ממשפחת המשפכניים. משפכן – כי הרשת בנויה כמו משפך, אליו נופלים החרקים, ובו הם נלכדים.
הפרחים של הקורנית הם קטנים למדי (6-8 מ"מ), סגולים – ושיא הפריחה שלה הוא עכשיו, ביולי. היא תמשיך לפרוח עד ספטמבר, ואולי גם אחר כך.
בעולם הקורנית גדלה באגן הים התיכון – סביב לו וכן באיים שבתוכו.
בארץ היא גדלה באיזורי כורכר, קירטון וחוואר באיזורים הים-תיכוניים, ואם אתם פוגשים אותה – אני ממליצה בחום למולל כמה עלים ולהריח אותם. זה ריח נהדר!
התמונות צולמו על כורכרי כביש החוף, באיזור נחשולים, בתאריך 14.6.2012
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
חרחבינה מכחילה – Eryngium creticum
הקיץ כבר כאן, ואני עוברת אל הקוצים.
אחד הקוצים היפים שיש הוא חרחבינה מכחילה.
השם שלו נוראי… צריך לבטא אותו מַכְחִילָה – כלומר, כ' לא דגושה ואחריה ח' רכה. אם אתם תימנים, זה יבוא לכם בקלות. אבל אשכנזיה כמוני שוברת פה את הגרון…
מצד שני, השם בהחלט הולם אותה – היא מתחילה כשושנת-עלים ירוקים, שעולה מהם גבעול ירוק עם קוצים ירקרקים, והם מכחילים עם הבשלתם.
השם חרחבינה הוא קדום, נזכר במשנה כצמח שהאוכל ממנו יוצא ידי חובת מרור בפסח – וכן, אפשר לקחת את העלים הטריים (בפסח עוד אפשר למצוא את שושנת העלים לפני שהגבעול עולה) ולאכול אותם – למשל כתוספת לסלט. הם אכן מרירים.
באחד המדרשים נאמר: "מה מרור זה שתחילתו רך וסופו קשה – כך המצרים". עלי החרחבינה הצעירים אכן רכים, אך כאשר הם מבשילים – הם מתקשים והופכים לקוצים קשים.
ואילו משמעות השם – חרחבינה – מגיעה משורש "חָרב" – כלומר יבש, כיון שהיא פורחת כשהכל מתייבש.
החרחבינה היא ממשפחת הסוככיים – כלומר, כל פרח הוא בעצם תפרחת שמסודרת כסכך קטן. הצורה האופיינית היא צורתו של הגזר שפורח בצידי הדרכים, אבל אפשר לראות את זה גם אצל החרחבינה – הסכך שלה מעוגל יותר
החרחבינה פורחת במאי-יוני, בתקופה שבה רוב הפרחים כבר גמרו לפרוח – אבל בשיא העונה של הפרפרים. ולכן היא צמח צוף חשוב לפרפרים.
לכן, אם אתם רוצים למשוך פרפרים לגינה שלכם – חרחבינה היא צמח מומלץ ביותר. גם הצבע שלה נפלא, וגם הפרפרים אוהבים אותה.
בקולאז' הבא אפשר לראות את כחליל החומעה, אחד הפרפרים הנפוצים בארצנו, נהנה מחרחבינה בשמורת בני ציון:
ולעומתו, כחליל האשחר – פרפר נדיר למדי שמרחף בגליל העליון – בתמונה הימנית העליונה יש שני כחלילים, ואותם פגשתי ביער ברעם –
התמונות צולמו במקומות הבאים –
חוף אכזיב, 12.6.2008
בני ציון, 15.5.2010, 28.5.2010 וגם 7.6.2011
יער ברעם 11.6.2011
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!
כחליל החומעה – Lycaena thersamon omphale
היום אני חוזרת לפרפרים. אחד הנפוצים* בפרפרי ארצנו.
* רציתי לכתוב "הנפוצים והמקסימים", אבל בניגוד לכל מיני פרוקי רגליים אחרים – הפרפרים כולם מקסימים! לא כן?
ראיתם פעם פרפר שלא היה מקסים?
בכל מקרה, הנה לפניכם כחליל החומעה. הוא אמנם שייך למשפחת הכחלילים – אבל הכנפיים שלו כתומות, ואין בו שמץ כחול.
אולי בגלל זה, בספר "פרפרי ארץ ישראל" של יצחק אייזנשטיין הוא קרוי "נחושתני החומעה" ולא "כחליל החומעה".
בתמונה הראשונה רואים את הכחליל – בעצם, כחלילית – שותה לה מפרחי ליפיה זוחלת – פרח עדין ויפהפה, מהמשפחה של הוֶרְבֶּנָה. צולם בשמורת עינות אפק, 21.6.2008
את התמונה הזו צלמתי בהר מירון, 24.4.2007 – יום העצמאות. זה היה טיול נפלא, שבו ראיתי לראשונה ניאוטינה תמימה – סחלב זעיר, שלקח לי 3 שנים לחפש אותו ולמצוא אותו…
התמונה הזו מעוררת בי רגשות מיוחדים… אני יודעת שזה לא באמת כך, ושאני סתם מאנישה את הפרפרים – אבל נראה לי כאילו הצעירה היפה, באה לעזור או להקשיב לדברי חכמה מפי הפרפר הזקן והמרוט יותר.
אני יודעת שאצל פרפרים הגיל נספר אחרת – הם חיים ימים ספורים כפרפרים, ופרפר בן 5 ימים כבר נחשב זקן בד"כ – אבל התמונה הזו נעימה ורגועה. ממש מספרת סיפור…
צלמתי אותה באחו בנימינה, 12.4.2008
והפרפר המרוט הוא הזכר, שמחזר אחרי הנקבה הצעירה.
ולבסוף, אני חוזרת אל הכחליל שעל הליפיה, מעינות אפק, 21.6.2008
לילה טוב לכולם!
פרחים, פרפרים וכל מיני 