שנה טובה תשפ"ג – עם כחלילים

שעיר האשחר, כרמל, 14.5.2022

השנה החלטתי לאחל לכם שנה טובה עם מגוון של פרפרים ממשפחת הכחלילים – Lycaenidae.
משפחת הכחליליים היא משפחה גדולה עם מגוון פרפרים, רובם קטנים למדי. לרבים מהם יש גוון כחול או תכלת בצד העליון של הכנפיים, ומכאן שם המשפחה.

הבלוגולדת השביעי, והשתלמות "כלנית" לחרמון

 

בתחילת מאי, היה הבלוגולדת השביעי של ידידי עופר D. הוא פספס את התאריך המדויק בכמה ימים, וכתב על כך שכנראה העניין הבלוגרי שלו פחת. 

כשהגבתי לו, כתבתי שטוב שהוא מזכיר לי – כי הבלוגולדת שלי הוא בערך חודש אחרי שלו. והנה, חלף החודש – וגם אני פספסתי את התאריך המדויק שלי, שהיה ב-2.6.
החלטתי שכנראה זהו סימן שאני לא צריכה לחקור את נושא הסטטיסטיקות (אם כי יש עליה יפה – השנה נכנסו לבלוג שלי בערך 57,500 אלף פעמים, שזה בערך 36% יותר ממה שבשנה שעברה, למרות שפרסמתי 98 רשומות, ירידה של 7% יחסית לשנה שעברה) – אלא לספר על השתלמות "כלנית" בה השתתפתי, ביום חמישי בחרמון. 

התחלנו את ההשתלמות באזור סיבוב איציק, ברום של 1,600 מטרים. הצמח הבולט בשטח היה שלהבית צהובת-עלים, שתמונתה פה מעל. השלהבית צובעת מדרונות בצהוב, יחד עם אחירותם החורש הנהדר.
מאד שמחתי לפגוש מקבצים מקסימים של פרח שכבר כתבתי עליו: חסרף מזרחי – פרח בעל פריחה לבנה ועדינה: 

מצאנו כמה שיחים גדולים ויפים של יערת המטבעות, שנקראת כך כי העלים שלה עגולים כמטבעות. ליערה יש הרבה צוף, והיא משכה אליה שלל דבורים, חיפושיות וגם את העש בתמונה הבאה: ברודן בוהק. גדלו כ-2 ס"מ וגם עליו כבר סיפרתי. 

ראינו כמה שיחי ורד הכלב, שהם ורדי בר מקסימים. פורחים יפה גם בהרי יהודה ובגליל. 

פתאום חלף על פני פרפר גדול – רדפתי אחריו ושמחתי שהוא התיישב לנוח על ענף של אלון: נמפית פנדורה, אחד הפרפרים היפים והגדולים בארץ. כבר כתבתי עליו ברשימת פרפרי החרמון. 

כחליל האפון הוא פרפר נפוץ מאד בארץ, והוא נהנה מאד מפרחי הקרקש הקיליקי שהם גדולים ומרשימים – 

אחרי הסיבוב ברום 1,600 מטרים, נסענו למרומי החרמון, לדולינת הגלגל שליד רכבל עליון, ברום 2,000 מטרים. התחלנו עם הדובדבן השרוע: 

הדובדבן השרוע הוא בעצם עץ, אך בגלל הרוחות, השלגים והתנאים הקשים במרומי החרמון – הוא שרוע על הקרקע בין הסלעים, ויוצר מסלעות פורחות בורוד. 

פרפרים מאד אוהבים אותו, וכך יצא שצילמתי הרבה תמונות של דובדבנים ופרפרים, כמו נמפית הבוצין בתמונה מעל, ונקבת כחליל ניקול שהצטרפה אליה לתמונה הבאה: 

בכלל, פגשנו המון פרפרים בחרמון. בעיקר כחלילי ניקול, שרפרפו לכל עבר, שתו צוף של דובדבנים, כרבולות וקדדים כשיכורים, וגם הזדווגו. הזוג הזה בחר לו את כחלית ההרים היפהפיה כמיטת כלולות: 

כריות צהובות של אליסון חרמוני נראות טוב במיוחד עם צמד זכרי כחליל ניקול –

בסביבות השעה 2 בצהרים נפתחים כל פרחי צבעוני החרמון הנהדרים, גם עליהם כבר כתבתי בבלוג –
אורי פרגמן-ספיר מהגן הבוטני בגבעת רם סיפר לנו ששמם הלטיני שונה, וכיום הוא Tulipa humilis. משמעות השם הלטיני הזה היא צבעוני גמד (או נמוך), ובאמת הצבעוני הזה נמוך מאד. הוא תורבת, ואפשר למצוא אותו בעולם בשלל גוונים מסחרר. 

במרומי החרמון מצאתי עוד ברודן – אבל בניגוד לברודנים שהיו על היערה, זהו ברודן קטן יותר – בגודל סנטימטר אחד, ולפני כמה שנים עוז ריטנר מאתר הטבע הישראלי הגדיר אותו כמין חדש למדע, וקרא לו ברודן החרמון. 

אילון הצפר (זה שהסב את ליבי אל האוח בהשתלמות הקודמת, ואל הסלעית הכורדית לפני כמה שנים) שוב הסב את תשומת לבי לציפור מיוחדת: חצוצרן החרמון. ציפור גדולה למדי (גודלה כ-15 ס"מ) שניצבה רחוק מאיתנו. 

ישבנו מעל עמק בולען, ודיברנו על התיאוריות השונות להיווצרות העמק (הסברות העדכניות מדברות על קריסה של מערכת מערות קרסטיות). רחוק רחוק מאיתנו, בתחתית העמק, רעתה להקה של חזירי בר. 2 נקבות עם גורים, ועוד כמה בוגרים. כאן בתמונה אפשר לראות את אחת הנקבות מניקה את גוריה: 

היעד האחרון שלנו בסיור היה רכס יפעת – אזור שלרוב לא מאפשרים לאזרחים להגיע אליו. כאן התפעלתי מהפירות היפים של אדר קטן-עלים: אדר נשיר, שהחרמון הוא גבול התפוצה הדרומי שלו. 

עוד פרפר חלף על פני ושימח אותי – סטירית הפסים. לצערי, לא הצלחתי לצלם את הצד העליון של הכנפיים, הצד עם הפסים שנתנו לה את שמה – אבל גם הצד התחתון של הסטירית הזו יפה. 

היו עוד עשרות מיני פרחים, היה לנו יום נהדר וגדוש פריחה. רק ב-8 בערב חזרנו לראש פינה, ורק בסביבות 10 בלילה הגעתי הביתה…
תודה רבה לפרופ. אבי שמידע, שמוציא את ההשתלמויות האינטנסיביות הללו ובאמת משקיע בהן המון מרץ, המון ידע – כל השתלמות היא חוויה;
למימי רון ושמיל קליין שמארגנים הכל לעילא ולעילא מאחורי הקלעים, ולאורי אשכר שנותן לי טרמפים כל פעם.

 

אז עם שום הכרמל (פה מעל) ועם מלעניאל הנוצות (דגן מיוחד, עם מלענים דמויי נוצות עדינות שגדל בחרמון ובהר הנגב) – אני מסיימת את הרשימה החגיגית הזו.
את התמונות צלמתי בחרמון, בתאריך 4.6.2015. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

הבלוגולדת הששי שלי!

צבעוני צהוב

בדיוק בתאריך 2.6.2008 פתחתי לעצמי בלוג באתר תפוז. 

נמפית היערה על לטם שעיר

אחרי תלאות רבות, בדיוק בתאריך 2.6.2013 העברתי את הבלוג דירה מתפוז לWordpress. 

כחליל ניקול על חבושית המטבעות

אני עדיין חושבת שיש לתפוז יתרונות.
למשל, בוורדפרס, כל הפורמטים של הטקסט הם בתשלום. בעקרון הגופן היחיד שיש לי כמשתמשת חינמית הוא ברירת המחדל – ואני לא אוהבת אותו. אני עוקפת את המגבלה הזו ע"י שימוש בתגי HTML שיקבעו את הגופן והגודל.
גם הקהילה של תפוז היא יתרון – אם כי היום היתרון הזה מתמסמס והולך. אני רואה יותר ויותר אנשים שנוטשים את הבלוג בתפוז. פורום הבלוגיה שומם יחסית למה שהיה לפני שנתיים, ועוד יותר יחסית למה שהיה לפני 4 שנים.
מצד שני – היתרון העצום של וורדפרס – יציבות המערכת ואמינותה – חשוב לי יותר מאשר היתרונות הטכניים של תפוז.
גם הפרסומות שקופצות לי בתפוז עם כל הקלקה של העכבר – מקלקלות לי את חווית הגלישה. 

צבעוני החרמון על קדד חרמוני

ולכן היום אני חוגגת בלוגולדת שישי – שהוא גם בלוגולדת ראשון, אז הוא מרגש למדי.
בתקופה האחרונה צלמתי המון פרפרים – לכבוד הבלוגולדת אציג חלק מהם פה. 

נמפית החורשף על לבנה רפואי

בסוף אפריל האחרון, טיילתי ביער אודם. באיזור הג'ובה הגדולה פגשנו עץ לבנה רפואי עמוס פריחה, ורוחש כולו: 

נמפית החורשף על לבנה רפואי

עשרות נמפיות חורשף (פרפר מאד נפוץ, שהופיע בבלוג שלי פעמים רבות) ריחפו סביב העץ, עברו מפרח לפרח ונהנו מהצוף. לא הצלחתי לצלם יותר משלוש יחד – לכן תאלצו להאמין לי, שהמראה של העץ הפורח בלבן, עם כל הפרפרים שבאים וחוזרים ועוצרים ומרחפים – היה נהדר. 

נמפית החורשף על לבנה רפואי

בלוגולדת דורש קצת סטטיסטיקות, נכון?
ובכן, בשנה האחרונה נכנסו לבלוג שלי בוורדפרס כמעט 42,000 פעמים. זה אמנם פחות מאשר בשנה שעברה בתפוז (שם היו 72,000 כניסות בשנה), אך יותר מבשנה הראשונה של הבלוג, בה היו 30,000 כניסות בלבד. 

צבעוני צהוב

מעניין שהבלוג בתפוז, שכולל את הרשומות מחמש השנים הראשונות, והפניות לרשומות מהשנה האחרונה – עדיין מושך קהל, ונכנסו אליו בערך כפול מאשר לבלוג הזה – 80,000 איש!
מה שאומר שכבר יש שם 480,000 כניסות – אני מתקרבת לחצי מליון. 

לימונית האשחר – זכר מחזר אחרי נקבה על מרווה משולשת

אבל אני לא חושבת על חזרה לתפוז. עם כל התלונות שאני שומעת, כל הבעיות והתקלות הטכניות – טוב לי כאן בפינה שלי, בשקט עם הפרפרים ובלי צרות.
גם הכחליל המקושט הראשון שפגשתי בחיי מעדיף שקט ושלווה – השבוע למדתי שהפונדקאי שלו זה צמח קטן ולא בולט ששמו שלוחית קרחת. 

כחליל מקושט

סטטיסטיקות הסיכום שלי השנה: 

שנה	1	2	3	4	5	6
רשימות	160	169	131	122	106	105
כניסות	30,000	100,000	150,000	100,000	72,000	42,000

אני מפרסמת בממוצע שתי רשומות לשבוע, שזה יפה מאד לדעתי.

כחליל ניקול על אליסון חרמוני

ומה בנוגע לפרפרים?  צלמתי את נמפית פנדורה מזווית פחות שגרתית – מציץ מאחורי הקוצים של עכובית הגלגל. זהו אחד הפרפרים הגדולים והיפים בחרמון: 

נמפית פנדורה על עכובית הגלגל

את כחליל האפון תפסתי בחדר המיטות – 

כחליל האפון – הזדווגות

וגם לכחליל ניקול הצצתי ברגעים האינטימיים. ידידי אהבל ארץ-ישראלי טוען שהתמונות הללו הן התשובה לשאלה "איך עושים פרפרים?" 

כחליל ניקול בהזדווגות

נמפית היערה חוזרת לצוף של לטם שעיר בהר מירון, ממש כמו הנמפיות שצלמתי לכבוד הבלוגולדת הראשון שלי – 

נמפית היערה על לטם שעיר

אני מאחלת לבלוג שלי הצלחה, אני מקווה שאנשים שהגיבו אצלי בתפוז והפסיקו להגיב כאן יחזרו בכל זאת – בכלל, אני אשמח לראות תגובות, אפילו סתם "איזה יופי" לא מחייב. 

צבעוני החרמון על קדד מפורץ

כי מבחינת מנויים, מצבי אמור להיות מצוין. בתפוז יש לי 150 מנויים – ואילו כאן רשומים 245!  אז מנויי היקרים, בואו לשמוח איתי! 

לימונית האשחר – 2 נקבות על דרבנית התבור

את התמונות צלמתי –
ברמת הגולן, 26.4.2014
בכרמל, 16.5.2014
במירון, 17.5.2014
ובחרמון, 27.5.2014

כחליל ניקול על קדד חרמוני

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
ואגב, בתחילת ימי הבלוג כתבתי שהייתי רוצה לצלם את נמפית היערה. זה התגשם תוך פחות משנה. אז עכשיו אני רוצה לצלם את נמפית הקטלב ואת סטירית הטבעת… 

נמפית החורשף על לבנה רפואי

נפית כפופה – Nepeta curviflora

היום אני מציגה פרח חמוד ממשפחת השפתניים – נפית כפופה 

הנפית היא פרח נפוץ למדי בכל האיזור הים תיכוני – אפשר לפגוש אותה פורחת באפריל ומאי מצפון הנגב ועד מורדות החרמון. 

לרוב היא פורחת במקבצים – גושי פריחה סגולים ויפים כמו בתמונה הבאה: 

לנפית יש פרחים מאורכים וכפופים (לכן השם כפופה) ועתירי צוף. אך הצוף חבוי במעמקי הפרח, ורק דבורים גדולות או פרפרים בעלי חדק ארוך יכולים להגיע אל הצוף. 

ולכן, מקבצי פריחה של נפית הם מקומות מצוינים לעצור לידם, ולחפש פרפרים. 

ובאמת, כשהתחלתי לאסוף תמונות לרשימה הזו – מצאתי המון פרפרים. 

למשל, סטירית משויישת שותה צוף נפית –  

לימונית האשחר – 

כחליל האפון –

לבנין הכרוב – 

ולבנין התלתן – 

השם העברי, נפית, הוא פשוט נסיון למצוא שם שיישמע עברי ויהיה דומה לשם הלטיני, Nepeta. 

לנפית הזו יש קרובה – נפית החתולים – הידועה גם בשם Catnip – צמח שהארומה המיובשת שלו אמורה לגרום לחתולים להשתגע… אבל לא תמיד. כמה וכמה חתולים שגידלתי לא התייחסו ל-Catnip בכלל. 

את התמונות צלמתי –
בהר מירון, 29/5/2012
ובתל גזר, 17/4/2014

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

חודש מרץ בכרמל

לדעתי, חודש מרץ הוא החודש היפה בשנה. הזמן הטוב ביותר להתלבט יחד עם הכלניות באיזה סימון שבילים לבחור – ולצאת לטייל!
גם השנה, שלא ירדו מספיק גשמים, אפשר היה למצוא פריחה יפה בכרמל – בעיקר פריחת גיאופיטים. 

הכל פורח, והסחלבת בכרמל בעיצומה. 

ואם יש גם כמה שפני סלע (כמו בתמונה מעל) או פרפרים (כמו כחליל האפון בתמונה הבאה) – זה בכלל נפלא!

במרץ האחרון טיילתי בכרמל רק שלוש פעמים, והתמונות כאן הן חלק קטן מאד ממה שראיתי באותם טיולים. למשל, זבוב בומביל על פרי של כרבולתן השדות: 

את רוב הצמחים ברשומה הזו כבר סקרתי בבלוג, ולכן כל שם יהיה קישור לרשומה שבה כתבתי על המין. למשל, ספלול מטפס: מצאנו עץ נהדר עמוס פרחי ספלול –

אחד הסחלבים המקדימים עדין פורח: סוף הפריחה של הסחלב הנקוד בכרמל – וזהו פרט מיוחד, צהוב לגמרי: 

שיא הפריחה של סחלב הגליל: בגליל אפשר למצוא אותו רק בגווני צהבהב-ירקרק. בכרמל הוא צבעוני, עם גווני ורוד, בורדו, לבן, ירוק וצהוב –  

השנה, לראשונה התגלה סחלב איטלקי פורח בכרמל. מובן שגם אני נסעתי במיוחד לפגוש אותו: 

לא נשכח גם הסחלב האנטולי. בד"כ אני מחפשת מיוחדים – כמו לבקנים. הפעם זה בדיוק הפוך: הצבע שלו היה כמעט ארגמני, ולא עבר מספיק טוב בצילום. 

 סחלב שלוש-השיניים מאד נפוץ בכרמל, האחד הזה היה גדול ומרשים – 

שפתנים דווקא היו הרבה פחות מהרגיל. בעבר צלמתי מקבצים גדולים שלהם, השנה מצאתי רק פרטים בודדים, פה ושם

סחלבן החורש – הסחלב הלבן – מנקד את החורש בפרחיו הלבנים המעודנים 

שנק החורש בד"כ פורח רק באפריל, השנה הוא התחיל כבר באמצע מרץ. השנה גם הצלחתי לראשונה לצלם דבורה בתוך השנק: 

נהניתי מאד מהדבורניות – כאן בתמונה, מימין לשמאל אפשר לראות דבורנית צהובה, דבורנית נאה, מקבץ של דבורניות דינסמור ודבורנית הקטיפה. 

דבורניות גדולות יוצרות סידור נפלא יחד עם הלטם המרווני –  

וללא ספק, היפה בדבורניות היא דבורנית הדבורה. 

     

היו גם רבים שאינם ממשפחת הסחלבים, למשל בן חצב יקינתוני –

ובאפריל פורחת רימונית הלטם – אך מצאנו כבר פרט ראשון מבצבץ בין הלטמים. 

את התמונות צלמתי במקומות שונים בכרמל, בתאריכים 17.3.2014, 22.3.2014 וגם 31.3.2014
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

פנו דרך, מי זה בא? אנוכי הוא, בן ארבע!

מזל טוב! היום אני חוגגת את הבלוגולדת הרביעי שלי!

סטירית פקוחה על לטם שעיר

לכבוד החגיגה יצאתי להתפרפר לי עם פרפרים במירון, ופגשתי גם את רצועית הגליל הנהדרת.

 

הפרפרים בטיול הזה שיתפו איתי פעולה באופן מקסים. היפה מכולם (בעיני) היה פרפר נמפית היערה, שלאחר שבדק את האוטו שלי מכל הכיוונים, נעמד לכמה שניות גם על מקל ההליכה שהיה בתיק שלי.
אמנם לא יכולתי לצלם אותו על התיק מאחורי, אבל על האוטו הוא דגמן בצורה מאד יפה:

בשביל פסגה פגשתי פרפר עדין עם צבע ירקרק מטלי – מיוחד ומקסים, ודגמן יפה ובנחת על פרחים של פטל לביד –

זהו פרפר מציצן, הוא קצת הפריע לחיפושיות סביבו שמאד רצו להזדווג…
ובכל מקרה, זה פרפר נדיר למדי ששמו כחליל הדבשה. זיהה לי אותו ישראל פאר מאגודת חובבי הפרפרים.

פניה ברגשטיין כתבה שיר במיוחד לכבוד יום הולדת ארבע – והוא בדיוק מתאים לי עכשיו –

לימונית האשחר (2 נקבות) על דרבנית התבור

פנו דרך, מי זה בא?
– אנכי הוא, בן ארבע!
יש היום לי יום הולדת,
ואימי טרודה, עובדת,
היא טורחת ואופה
לכבודי עוגה יפה.

כחליל האלון על דם המכבים

מתנוססת העוגה,
אך אומרים לי: "אל תגע!
קודם יש לפתור חידה.
אם חכמת- אז תדע:
מה כתוב על העוגה?"

אך אני איני טפש,  ויודע לנחש:
שוקולד, שקדים ריבה,
כתובת נופת: בן ארבע!

כחליל האפון על פטל לביד

ארבע שנים הן כבר פרק זמן מכובד לכל הדעות, הבלוג שלי כבר מאד מגובש ואני יודעת – לרוב – מה אני רוצה לומר ולהביע.
הבלוג שלי ממשיך להיות מקום שבו אני מציגה את התמונות שלי, אבל פרט למידע על הפרחים והפרפרים – אני גם מנסה להסביר על שמירת טבע והגנה על השטחים הפתוחים.

 
לבנין התלתן על נפית כפופה

השנה האחרונה לא היתה שנה פוריה במיוחד בבלוג שלי – ולמען האמת, לא באשמתי. באוגוסט תפוז שדרגו את מערכת המסרים, מה שגרם לשבועיים-שלושה של אי זמינות המסרים – ובעיות ותקלות בהתנהלות המערכת שעד היום לא נפתרו,
ולכן עצרתי מלפרסם.
וכיון שזה לא הספיק, בראשית אוקטובר ערכו שדרוג של הבלוגיה כולה, וכתוצאה מזה כמעט לא יכולתי לפרסם רשומות עד ליום ההולדת שלי, בסוף דצמבר.
זה היה מבחינתי משבר רציני, וכמעט עזבתי את תפוז.

לבנין הכרוב על נפית כפופה

זה גם גרם לפיגור רציני בדברים שרציתי לפרסם – נטשתי את הדיווחים מהטיול בארה"ב בקיץ שעבר, ולפתע פתאום גיליתי רשימה על חבלבל (ורוד יפהפה שאפשר לראות במאי לצידי דרכים, גם מהאוטו) שכתבתי והתכוונתי לפרסם…
מה אתם אומרים? שאני אחזור לרשימות מארה"ב?

כחליל האספסת על נפית כפופה

ובעצם, למה לא עזבתי את תפוז?
העניין הוא שאני "מושקעת" פה די עמוק. זו הרשומה ה-582 שלי, כלומר למרות הבעיות הצלחתי לפרסם השנה 122 רשומות.
גם הקהילה התפוזית – האנשים, הבלוגרים האחרים, חביבים עלי מאד.
קראו אצלי מעל 380,000 פעמים, כלומר השנה היו אצלי כ-105,000 קוראים. ירידה של כ-30% מהשנה שעברה (שאז היו כמעט 150 אלף)

כחליל האשחר על לטם שעיר

מבחינת בולים…
13 רשימות קיבלו בול "תמונת היום" – דומה לשנה שעברה, שאז אספתי ארבעה עשר בולים
13 רשימות קיבלו בול "בחירת העורך" כחול ו-3 קבלו בול "בחירת העורך" אדום.
2 מתוך הרשומות הללו עוטרו ב"בול-בול", ולכן בסך הכל 27 רשימות שלי עוטרו.

כחליל השברק

מבחינת איחולים, אני חושבת שאני פשוט אחזור על מה שכתבתי בשנה שעברה: זה לא השתנה.
לבלוג שלי אני מאחלת שיהיו לו הרבה קוראים,
אני מקווה שאנשים יהנו ממנו, יצאו לטייל בעקבותיו ואולי אפילו ישימו לב לאיזה פרח או ציפור שהם לא ראו אף פעם…
(למען האמת, אני יודעת שזה קרה כבר… )

סטירית הציבורת על דרדר מצוי

אני מקווה לסקור עוד כמה מאבקים בנושאי שמירת טבע, ואולי אפילו להשפיע קצת על האנשים מסביב – להראות להם כמה חשוב לשמור על הטבע סביבם
ומצד שני, כמה כיף לצאת ולהנות מהסובב אותנו!
וכמובן, לתפוז – שנה בלי תקלות טכניות, ועם הרבה QA יעיל!

נמפית היערה במנוחה רגעית על אלה ארץ-ישראלית

את התמונות צלמתי במירון – בעיקר בשביל המנדטורי ובשביל פסגה, ב-29.5.2012

סטירית משויישת על דרדר מצוי

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
ותראו את החיפושית שבאה להצטרף אל כחליל האלון:

טבע עירוני: תחנת הצפרות בגן סאקר, ירושלים – חלק שני

המשך הסיור בתחנת הצפרות בירושלים. הקליקו לחלק הראשון.

רוב הציפורים שראיתי בתחנת הצפרות היו צוצלות, דרורים ובולבולים – ציפורים שאני רואה בכל מקום, ולא צריכה לנסוע במיוחד לירושלים בשביל לפגוש אותן.
אבל פה ושם הגיעו כמה מיוחדות, כמו קנית – ציפור שאוהבת להתחבא בסבך ביצה, ופה היא מתחבאת בין עליו של האיריס הענף:
אבנר מספר שעופות מים מתחילים לגלות את הבריכה, וכבר ביקרו אצלם אנפית גמדית וכמה לבניות.

גם נקר סורי עבר מעלינו, בין העצים. לצערי, הוא לא נשאר לדגמן לי מספיק זמן. 

נקבת הסבכי שחור-הכיפה, לעומת זאת, שיתפה איתי פעולה ועמדה בסבלנות על ענף עד שהצלחתי לצלם תמונה טובה שלה.

בבריכה חיות המון צפרדעים – שומעים אותן מכל עבר, לראות קצת יותר קשה כי הן חבויות בבוץ. אבנר מספר שהוא ראה פעם אחת שלדג לבן-חזה יורד ותופס חמש צפרדעים בזו אחר זו…
לא נראה שזה פגע במיוחד באוכלוסיה. למשל, בתמונה הבאה יש ארבע צפרדעים. (וזו הסיבה שלא הורדתי מהתמונה את החלקים עם הענפים המטושטשים…)

בשטח הפתוח של התחנה נשמרת הצמחיה טבעית. עכשיו רוב הפרחים כבר גמרו לפרוח, ומצאתי צלע-שור קטנה: פרח קטן ועדין ממשפחת הסוככיים:

ומה לגבי פרפרים? המוני פרפרים מרפרפים בשטח. בודדים הצלחתי לצלם.
למשל, לבנין הכרוב –

כחליל השברק – שהגב שלו בצבע כחול מטלי משגע

כחליל האפון נהנה מאד מפרחי אחירתם החורש. שימו לב שגם אצלו, כמו לכחליל האשחר, יש ראש מדומה עם שנצים דמויי מחושים בחלק האחורי של הכנפיים –

גם סטיריות היו – ראיתי סטירית פקוחה וגם את סטירית היבלית. צלמתי סטירית משויישת שנהנתה מצוף של דרדר מצוי –

לפתע שמעתי זמזום חזק, ממש הליקופטר מעלי… הסתכלתי וראיתי משהו שחור וגדול (גדול יחסית לחרק…). הוא נחת על שיח צלף קוצני, ואני התקרבתי כדי לצלם:
זהו קפנודיס השקד. חיפושית גדולה (כמעט 5 ס"מ אורכה), שהפונדקאי שלה הוא עץ השקד. הבעיה היא שזחלי הקפנודיס הורסים את עצי השקד והורגים אותם, ולכן החיפושית הזו נחשבת למזיק רציני לחקלאות.

הסתובבתי עוד קצת בשטח התחנה, ראיתי שרקרקים ופשושים שבאו לבקר,
הודיתי לאבנר על הסיור המקיף וההסברים היפים.
בדרך לאוטו, על עץ ברוש, פגשתי שוב את הסבכית שחורת-הכיפה. עכשיו אני כבר מזהה אותה בעצמי:

התמונות צולמו בתחנת הצפרות בירושלים, בתאריך 15.5.2012
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא
וגם מוזמנים לבקר בתחנה המקסימה הזו.

 

 

ערב יום הזכרון לשואה ולגבורה, תשס"ט

 

הפרפר / פאול פרידמן, נער מגיטו טרזינשטאט

הוא היה אחרון, האחרון שבהם.
צבעו הצהוב היה מר ומסנוור,
כדמעת החמה באבן צחורה כי תקיש,
צבעו כזה, כזה.
בקלות התעופף למרומים,
ודאי רצה לנשק עולמי האחרון.
 
זה שבעה שבועות אני פה,
"גטואיזירט"
יקיריי מצאוני פה,
גם מרגניות קוראות לעברי,
אף ענף הערמון הלבן בחצר:
ופרפר לא ראיתי.
 
הוא היה האחרון –
אין פרפרים בגטו.

פאול פרידמן נולד בפראג.
גורש לגטו טרזינשטאט ב26.4.1942
ונרצח באושוויץ, 29.9.1944
 

 

הפחד/ אורה ביקובה בת 12 שנרצחה באושוויץ

אני עוד חיה,דופק ליבי עדיין,
אך חברתי כבר בעולם אחר.
אולי גם טוב יותר למות. מאין אדע עכשיו מה טוב מה רע יותר?

לא… לא… אלי –  אנחנו עוד רוצים לחיות.
אל תדלדל כל כך את שורותינו.
אנחנו עוד צריכים עולם אחר לבנות,
יפה וטוב יותר. רבה עוד מלאכתנו.
 
מעט ילדים פה נשארנו
אין אבא, אין אמא, אין דוד
מעט ילדים לבדנו
שומעים מנגינות רחוקות.
יש ארץ כך שרה לי אמא
צומחים בה עצים מתוקים,
לארץ הזאת עוד נגיע-
נעופה כמו ציפורים.
שירים שם תלויים בשמים
ציפורים עליזות ושמחות
ולנו רק גדר ותיל
איך נעוף אל הארץ הזאת?

לכל איש יש שם  / זלדה מישקובסקי
 
לכל איש יש שם שנתן לו אלוהים
ונתנו לו אביו ואימו

לכל איש יש שם שנתנו לו קומתו ואופן חיוכו
ונתן לו האריג

לכל איש יש שם שנתנו לו ההרים
ונתנו לו כתליו

לכל איש יש שם שנתנו לו המזלות
ונתנו לו שכניו

לכל איש יש שם שנתנו לו חטאיו
ונתנה לו כמיהתו

לכל איש יש שם שנתנו לו שונאיו
ונתנה לו אהבתו

לכל איש יש שםשנתנו לו חגיו
ונתנה לו מלאכתו

לכל איש יש שם שנתנו לו תקופות השנה
ונתן לו עיורונו

לכל איש יש שם שנתן לו הים
ונתן לו
מותו.
 

 

במוזיאון השואה של יוסטון, טקסס בארה"ב הכריזו על פרוייקט בעקבות השיר של פאול פרידמן: מליון וחצי פרפרים, לזכר מליון וחצי הילדים שנרצחו בשואה. אנשים מוזמנים ליצור, לצייר, לצלם פרפרים כרצונם – ולשלוח אליהם. בשנת 2011 תיפתח התערוכה. בקישור יש פרטים, לאן לשלוח את הפרפרים.

 

הפרפר הוא כחליל האפון, על פרחי אספסת מצויה – צולם בכרמל, 9.4.2009

ואני מקדישה אותו לזכר משפחתי שנספתה בשואה – בני משפחתם של סבַי וסָבותַי.

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.