יקינתון מזרחי – פרחים, פרפרים וכל מיני

ערב יום הזכרון, תשפ"ג

מלחמה זה רע
מלים ולחן: Geraldo Vandré, תרגום לעברית: יהונתן גפן

יום הזכרון לחללי מערכות ישראל, תשע"ז

הערב מתחיל יום הזכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, וככל שנה אני מציינת את היום הזה – החשוב והכואב – בבלוג שלי.

השנה אני מצטטת שיר של המשורר יהודה עמיחי, מלא כאב – ומבטא היטב את הרגשות שלי. כדרכי, אני מעטרת את השיר בפרחים שצילמתי השנה, ברחבי הארץ.

ראיתי שיש לשיר לחן, של רונית אופיר – אך לא מצאתי אותו ברשת. אשמח להוסיף אותו, ואם מישהו מוצא – מוזמנים לכתוב לי בתגובות!

אהבת הארץ / יהודה עמיחי

והארץ מחולקת למחוזות הזכרון וגלילי התקווה,
ותושביהם מתערבבים אלה עם אלה,
כמו חוזרים מחתונה עם חוזרים מלווית המת.

והארץ לא מחולקת לשטחי מלחמה ולשטחי שלום.
ומי שחופר גומה נגד פגזים –
ישוב וישכב בה עם נערתו,
אם יחיה לשלום.

והארץ יפה.
אפילו אויבים מסביב מקשטים אותה
בנשק מבריק בשמש
כמחרוזת על צוואר.

והארץ ארץ חבילה:
והיא קשורה היטב והכל בה, והיא קשורה חזק
והחוטים לפעמים מכאיבים.

והארץ קטנה מאד,
ואני יכול להכיל אותה בתוכי,
סחף הקרקע סוחף גם את מנוחתי
ומפלס הכנרת תמיד בתודעתי.

ולכן אני יכול לחוש אותה כולה
בעצימת עין: ים, עמק, הר.
ולכן אני יכול לזכור את כל אשר קרה בה
בבת אחת, כאיש שזוכר
את כל חייו ברגע מותו.

תודה למודי זנדברג שהקריא את השיר ביום שישי בתכניתו, ב-88FM.

יהי זכר הנופלים ברוך, וכמו כל שנה, אני מקווה שנשכיל (אנחנו – וגם שכנינו) להתגבר על השנאה והפחד, ולהגיע למקום טוב יותר למען כולנו.

את כל התמונות צלמתי במהלך שנת 2017, כתבתי על כל תמונה את שם הפרח והמקום בו צלמתי אותו.

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

יקינתון מזרחי ושני ימי הולדת

כבר כתבתי על יקינתון מזרחי בבלוג – פעם ועוד פעם. אבל השבוע הזדמן לי לבקר גם בקרני חיטים וגם במצוק הארבל, והיקינתונים פורחים בשני המקומות, משמחים את העין ביופים ואת האף בניחוחם.

אז חיפשתי תירוץ להעלות תמונות של יקינתונים – ולכן אני חוגגת ימי הולדת, והפעם לשני אנשים מאד מאד שונים זה מזה. לשניהם אני מקדישה זר יקינתונים.

הראשון הוא דני קיי הגדול, שביום שישי האחרון (18.1.2013) מלאו 100 שנים להולדתו.

דני קיי היה קומיקאי מוכשר בטירוף – בעל לשון זריזה, מגוון של הבעות פנים וקולות, יכולת מוזיקלית – פשוט נפלא.
הנה אחד הקטעים האהובים עלי שלו –

בדיוק שלושים שנה ויום אחרי דני קיי, (כלומר, ביום שבת 19.1.2013מלאו 70 שנים להולדתה) נולדה ג`ניס ג`ופלין – זמרת הרוק-בלוז המסוממת, המוטרפת, והמדהימה.

אני מאד אוהבת את השירים של ג`ניס. היא לא הספיקה הרבה – היא נפלה עמוק לסמים ומתה ממנת-יתר של הרואין בגיל 27 בלבד.
אבל השירים שלה זועקים ותופסים אותי בסרעפת…

הנה אחד להדגמה –

אני חושבת שלמרות שהזיווג הזה – דני קיי המצחיק, התמים, הנקי ולעומתו ג`ניס המוטרפת והמסוממת – נראה מאד מוזר, זה בדיוק מה שמאפיין את הטעם המוזיקלי שלי.

מצד אחד, אני תמימה למדי, ואוהבת מוזיקה נקיה וברורה עם קריצה, כמו הקטע הזה:

ומצד שני, אני אוהבת רוק-פולק, כזה שתופס אותך ולא עוזב

ולכן אני חוגגת את הולדתם של שני האנשים הללו, ושמחה על כך שהם נולדו, והוסיפו צבע ומוזיקה לחיי.

ואגב צבע, היקינתון בדרך כלל הוא בצבע תכול אחיד. הפעם מצאנו אחד שצבעו משתנה מתכלת כהה ועד כמעט לבן –

בקרני חיטים צלמתי יקינתון משקיף לעבר הארבל והכנרת –

ובארבל מצאתי מסלעה נהדרת של רקפות ויקינתונים –

גם שפן סלע פגשתי בין סלעי הארבל – זהו הזקיף, ששומר על משפחתו. משפחת השפנים נמצאת מעט נמוך יותר, הם עסוקים באכילה. הזקיף ניצב על סלע בולט ובודק את הסביבה. במקרה של סכנה הוא מתריע בפני שאר השפנים, והם בורחים (כמו שפנים!) למחבוא.

התמונות צולמו בקרני חיטים, בתאריך 16.1.2013
ובמצוק הארבל, בתאריך 19.1.2013
כתמידף מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

ולסיום:

יקינתונים (ועוד כל מיני) בשלג

כמו רוב האנשים בארץ, גם אנחנו עלינו צפונה. החלטנו לטייל במירון. אני מאד אוהבת את איריס הלבנון שפורח עכשיו בפסגת המירון, ואמנם ראיתי אותו כבר השנה – אבל לא בשלג…
אז נסענו למירון.

כבר יותר מקילומטר לפני ההר התחיל פקק. והמוני מכוניות חונות משני צידי הכביש. זחלנו לאיטנו – כי בכל זאת רצינו לעלות למעלה… אבל כשהגענו לצומת העליה להר, גילינו שם את המשטרה.

המשטרה פוחדת מ"פקקים ובלגן" על ההר, וה"פתרון" שלהם, במקום לווסת את התנועה, ולסדר אותה – פשוט היה לסגור את ההר. אז כולם באו להר, ונתקעו בבלגן. אני מקווה שאף ילד לא נדרס שם.
לא היתה לנו הרבה ברירה, וכמו כולם חנינו לאורך כביש 89, ועלינו ברגל – עד עין חומימה, וחזרנו בחזרה. את סיפור הטיול תוכלו לקרוא אצל מוטי, ברשומה הזו.
אני אשאר עם התמונות.

בדרך הלכנו בברד ובגשם קפוא…. זה דווקא היה נחמד.
אל האיריסים – לא הגענו.

אבל מצאתי כלניות –

חלקן היו ממש קבורות בקרח –

וחלקן מנסות להפשיר, מטות ראשיהן מטה:

גם סביונים מצאתי בשלג:

ליד בית ספר שדה מירון, ובשביל המוביל לעין חומימה, מצאנו סוף סוף את היקינתונים:

כשפרסמתי רשימות על יקינתונים לפני 3 שנים, צלמתי יקינתונים בשמש, בחום – הפעם זה ההפך המוחלט. שלג!

היקינתון הוא צמח נוי נפוץ – אפשר לקנות פקעות יקינתונים הולנדיות – שהפרחים שלהן צבעוניים, וצפופים יותר מאילו של היקינתון המזרחי.
אבל… הפקעות הללו תורבתו מהיקינתון המזרחי שלנו. כמו עוד פרחים יפהפיים של איזורינו – הצבעוני, השושן, הרקפת והכלנית – כולם תורבתו מפרחי הבר של ארץ ישראל וסביבותיה.

בארץ היקינתונים פורחים בגליל התחתון והעליון, בגולן ובחרמון. לפני 3 שנים כתבתי שאני זוכרת אותם כילדה בכרמל… ושמחתי לשמוע לפני שנתיים שמכר שלי טייל בנחל כלח (בכרמל) ופגש שם יקינתון פורח!
אני מקווה לפגוש יקינתונים – או שלג – או גם וגם – בכרמל

התמונות צולמו במירון, באיזור בית-ספר שדה הר מירון, בתאריך 3.3.2012

התמונות ב-Picasa, מוזמנים להקליק עליהן על מנת לראותן בגודל מלא.

ועוד תמונה אחת – של ה"בריכה" שמצאנו במקום מערת פער. ב-Picasa יש עוד כמה מאותו איזור, כאן אני אשים דוגמא אחת:
מערת פער היא ואדי שיורד אל מערת בולען, הנחל נבלע במערה ופורץ החוצה במקום אחר. הפעם, במקום ואדי – פגשנו אגם (שעמקו מגיע גם ל3-4 מטרים)…

רשימה לבנה לשבועות

לכבוד שבועות החלטתי ללבוש לבן ולהציג פרחים לבנים.

השושן הצחור, שאין כמוהו בלבנים, כבר סיים את פריחתו – והרעיון שלי הפעם הוא לקחת פרחים שביום-יום כלל אינם לבנים, אבל פה-ושם יש מופע לבן שלהם.

כלומר, לבקנים.

כבר הצגתי פה שני לבקנים, ואני אזכיר אותם:

כלנית מצויה – Anemone coronaria

ממשפחת הנוריתיים – שצלמתי ליד קיבוץ ארז, 15.2.2007 :

סתוונית היורה – Colchicum stevenii

ממשפחת השושניים – שצלמתי בחורשת הארבעים, 1.12.2007:

ועכשיו אני מוסיפה, לפי סדר כרונולוגי:

בן חצב יקינתוני – Scilla hyacinthoides

גם הוא ממשפחת השושניים, שצלמתי בחורשת הסרג`נטים הנתניה, 31.3.2007 : צבעו של בן-החצב הוא תכלת-סגלגל. האחד הזה החליט להתחפש לקרובו החצב:

ומבט על פרח בודד מקרוב:

פעמונית קִפּחת – Campanula rapunculus

ממשפחת הפעמוניתיים – פרח נפוץ ומוכר, בצבע סגול עז. במירון, ב-23.5.2007 – הפעמונית החליטה להחליף את הסגול בלבן.

כנראה יש משהו באווירו של הר מירון, שגורם לפרחים לרצות להטהר מצבעי היום-יום, ולהתקשט בלבן חגיגי. יש לי כמה צילומים של סחלבים לבקנים מהמירון. הנה שוב הפעמונית:

דרדר כחול – Centaurea cyanoides

ממשפחת המורכבים.

ב5.4.2008 ביקרתי בגן הבוטני של עָתַי יופה בנתיב הל"ה. זהו מקום נפלא, ושמעתי שעכשיו עתי עורך שם סיורים בתשלום. זהו גן מדהים שכולל כמה מהיפים והנדירים שבצמחי ארץ-ישראל.

בביקורי אז, עתי הראה לי דרדר כחול – שפרח בלבן:

הדרדר הכחול – עם צבעו הכחול העז – תמיד הקסים אותי. והנה, גם בלבן הוא מיוחד ומרגש:

שום תל-אביב – Allium tel-avivense

גם הוא ממשפחת השושניים, פרח ורוד ומיוחד של מישור החוף שכבר הצגתי פה – ואת האחד המיוחד הזה פגשתי בשמורת בני ציון, 19.2.2009

יקינתון מזרחי – Hyacinthus orientalis

עוד נציג יפהפה של משפחת השושניים, שככב אצלי בעבר.

בטיול במירון, בפורים האחרון – 10.3.2009 – ההר היה מלא יקינתונים. חגיגה תכולה לכל עבר. אבל בין המוני התכולים – גילינו בשביל הפסגה אחד לבן:

עכנאי יהודה – Echium judaeum

ממשפחת הזיפניים. פרח חביב מאד, שצובע מרבדים בורוד-סגול במרץ. בגבעת זקיף, מעל כרמיאל ב-21.3.2009 – הוא הפתיע אותנו בלבן.

ועכשיו, לכבוד החג – אני שוב מארחת בבלוג את אמא שלי – ציפורן חתול1. כשסיפרתי לה שאני מתכוונת להכין רשומה לבקנית לכבוד שבועות, היא תרמה לי עוד שני פרחים מיוחדים בלבן:

דם המכבים האדום – Helichrysum sanguineum

ממשפחת המורכבים. כשמו כן הוא – אדום. בעצם, האדום שבו איננו הפרח אלא מעטפת של הפרחים. הפרחים הם בצבע קרם, פורחים מאוחר יותר ופחות בולטים. אבל אין ויכוח על זה שהמעטפת היא אדומה לוהטת…

… פרט למקרים שבהם היא לבקנית: צולם ע"י ציפורן חתול1, ליד עפולה, 8.5.2009 :

ואין כמו לסגור את הרשימה הזו עם פרח מרהיב, לא משנה מה הצבע שלו:

מרווה כחולה – Salvia indica

המרווה הכחולה ממשפחת השפתניים כבר כִּכבה אצלי ביום העצמאות. היא גדולה ומרהיבה. בהר בנטל, ב-8.5.2009, ציפורן חתול1 פגשה אותה בלבן!

חג שמח ולבן לכולכם!

כדאי מאד להקליק על התמונות ולהקיש על F11 על מנת לראותן בגודל מלא!!!

פזמון ליקינתון

לא יכולתי לדבר על יקינתונים, ולא להזכיר את המשוררת האהובה עלי – לאה גולדברג, נכון?

במיוחד כשהיא כתבה שיר כל כך נחמד עליהם… אמנם היא כתבה על יקינתון לבן – ואצלינו פורח תכול. אבל היקינתון התרבותי, שמופיע בשלל גוונים (לבנים, ורודים, אדומים, כחולים וסגולים) תורבת במאה ה16, ע"י האירופאים – בעיקר ההולנדים – מן היקינתון המזרחי שפורח בר אצלינו.

את השיר "פזמון ליקינתון" כתבה לאה גולדברג, וכשרבקה גוילי-ברוידא, המלחינה, קבלה את המלים וישב להלחין – היא לא ידעה מה מקור השם (שספרתי עליו ברשומת היקינתונים הקודמת שלי) והשם נראה לה בכלל… יפני, או משהו כזה.

אז היא ניסתה להלחין שיר בסגנון יפני.

לילה לילה מסתכלת הלבנה
בפרחים אשר הנצו בגינה
בצִיצֵי היקינתון
בגננו הקטון
לילה לילה מסתכלת הלבנה….

ואומרת הלבנה לעננים:
תנו טיפה ועוד טפונת לגנים
שיפרח היקינתון
בגננו הקטון
כך אומרת הלבנה לעננים

בא הגשם וצלצל בחלוני
שר ניגון עליז לפרח בגני
וענה היקינתון
בשמחה ובששון
למטר אשר צלצל בחלוני.

ומחר נצא כולנו אל הגן
ונראה שם את הפרח הלבן
ולכבוד היקינתון
בני ישיר את הפזמון
ושמחה גדולה מאד תהיה בגן.

כל התמונות צולמו בארבל, בתאריכים 17.1.2009, 19.1.2008

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

הנה אסתר עופרים שרה את השיר, וגם עוד גרסה נחמדה שמצאתי, מ-1980 – של ירדנה ארזי, מזי כהן, יואל לרנר וראובן גבירץ. תהנו…

יקינתון מזרחי – Hyacinthus orientalis

החורף מתעכב – לצערי הרב, אמרו בחדשות שגם השבוע לא יהיו גשמים. אבל התותחים הגדולים כבר מתחילים – צמחי הבצל והפקעת שולפים פרחים, ומרגשים אותנו ביופים.

והנה פרח נפלא: יקינתון מזרחי.

(קרני חיטים, 29.1.2005)

היקינתון פורח עכשיו – בינואר – בגליל התחתון, בארבל ובקרני חיטים.

(רמות נפתלי, 4.3.2007)

עוד חודשיים בערך – במרץ – הוא יחייך אלינו במירון, וברמות נפתלי

(ארבל, 19.1.2008)

וחודשיים מאוחר יותר – בסביבות מאי – בהר כחל בחרמון.

(ארבל, 19.1.2008)

פעם – כשהייתי ילדה – עוד ראיתי יקינתונים גם בכרמל. אבל לצערי הרב הם נעקרו משם, ונעלמו.

היקינתון הוא פרח נהדר – גם הצבע שלו מקסים, וגם הריח שלו עדין ונפלא.

(ארבל, 19.1.2008)

השם יקינתון – או השם הלטיני, הְיָקִינתוֹס – בא מהמיתולוגיה היוונית. היקינתוס היה בנה של המוזה קליאו, והיה ידוע ביפיו. עד כדי כך היה יפה, שהתאהב בו האל אפולו – ואף זכה באהבתו.

אך – כרגיל במיתולוגיה, טרגדיות ואסונות הם ענין של יום-יום, ואפולו הרג את אהובו בשוגג, כשהשליך דיסקוס ופגע בראשו…

היקינתון פרח במקום בו נפל היקינתוס, עלה מדמו – וכאן נשאלת השאלה האם להיקינתוס היה דם כחול?!