קסם על ים כינרת

אחד הפרחים היפים ביותר בסתו שלנו הוא החלמונית הגדולה. כבר כתבתי אודותיה בתחילת ימי הבלוג, והזכרתי אותה ברשימות פה ושם.

להמשיך לקרוא קסם על ים כינרת

זבל מי שמלכלך

kinneret

אתם רואים את התמונה כאן מעל? זו הכינרת, בימים רגועים. אבל חול המועד הוא ממש לא ימים רגועים.
נחרדתי לראות בפייסבוק תמונות שפרסם הצלם אלון לויטה. כמויות הזבל והטינופת שהשאירו אחריהם היוצאים לשטח – פשוט מזעזעות, בכל קנה מידה.
ביקשתי מאלון את רשותו לפרסם את התמונות, וכעת אני מציגה אותן – לא להנאתכם. ממש לא.

11150756_10205764322618802_75091464523741899_n

כן. כך נראים חופי הכינרת היום. הטינופת מסתירה כל נקודה שהיתה יכולה להיות יפה. הזוהמה עולה על גדותיה.

10929904_10205764322658803_7682730400247944570_n

קשה לי למצוא מלים חריפות מספיק שיביעו את דעתי על כל אותם מתהוללי הזבל.

11110213_10205764322498799_1671096373464231349_n

ונכון. לא רק אילו שמקימים את האוהל בערימות הזבל אשמים.
ידידתי אתי אייזנרייך כתבה, בתגובה לתמונות הללו – ואני מאד מסכימה איתה:
כאשר יודעים שהכינרת מתמלאת בעשרות אלפי אנשים – צריך ליצור תנאים תברואתיים הולמים. בשביל זה יש רשויות ובשביל זה משלמים מסים. משום מה יש לי תחושה שאם היו מספיק שירותים כימיים ואם היו מספיק פחי זבל ואם היה פינוי 4 – 6 פעמים ביום של האשפה ואם היו פקחים ושוטרים נוכחים בשטח – אז החופים לא היו נראים כך.
אמנם מדובר בחזירים שמשאירים אחריהם ערימות זבל שכאלה, אבל החזירות היא לא רק של האזרח הקטן. בהחלט ניתן להפנות אצבע מאשימה גם אל הרשויות והמדינה. בהחלט לגיטימי לצפות שיוקצה תקציב להיערכות נכונה לקליטה סבירה של מטיילי החג. כן כן, כמו שנערכים למלחמה, וכמו שנערכים לשלג, צריך להיערך גם לימי נופש בכינרת. אהה, אין תקציב? לאן הלך הכסף? לכולם חילקו ורק לבבונים לא נשאר?!

11148651_10205764322218792_4561053925379382611_n

הנה, הם הוציאו את הכלב החוצה… נכון נראה שהוא מאושר?!

11013268_10205764319258718_3844263519841926981_o

אגב, התמונות של אלון הן לא היחידות שראיתי. תמונות של זבל וטינופת מכל רחבי הארץ.

11102674_10205764322538800_154445561517571257_n

החג תכף נגמר, האוהלים יקופלו והאנשים יחזרו אל הדירות שלהם – שוודאי הן מצוחצחות, והם מנקים כל פירור שנופל.
ומי יטפל באלפי הצלחות החד-פעמיות, שלוקח להן מאות שנים להתכלות?

10628458_10205764322138790_7464928846331548675_n

וזה לא שאין חוק. יש חוק לשמירה על הנקיון.
אבל אין מספיק פקחים. וגם אם מגיע פקח, לרוב הוא מתקבל בקללות ויריקות, באיומים – ואפילו בתקיפות פיזיות.
אני חושבת שצריך להוסיף הרבה פיקוח, וגם הערכות נכונה יותר כמו שכתבה אסתר.
רעיון מוצלח נוסף הוא לקחת את תלמידי בתי הספר השונים למבצעי ניקוי – עכשיו! לפני יום העצמאות! שיראו מה הם השאירו אחריהם, ואולי בפעם הבאה יחשבו רגע לפני שהם מטנפים את השטח.


DSCN8841

וככה, בשביל לא לגמור עם מצב רוח רע – אני אספר שאפשר לשפר, ואפשר לתקן.
באילת, לפני 10 שנים בערך, קמה קבוצה של אנשים שנמאס להם מהטינופת ואמרה – די. הם הקימו חוג נוער – משהו מקביל לתנועות הנוער הרגילות – ששמו "שומרי המפרץ". הם נפגשים פעם בשבוע, ולומדים על הטבע והסביבה, לומדים לצלול – ואז יוצאים למבצעי צלילה וניקוי הים.
בני הנוער המקסימים הללו עוסקים בפעילות הסברה לתיירים על החוף, עורכים מבצעי נקיון בים ובחוף.

DSCN8850

הנה כתבה עליהם משנת 2009 –

ובתכנית "המהדורה" של ערוץ 1 שודרה כתבה חדשה עליהם השבוע – הקישור כאן, הכתבה מתחילה בערך בדקה ה-13.

אז הנה, אפשר לשפר. אפשר לתקן. בואו נלמד מ"שומרי המפרץ", ונדאג לנקיון בכל הארץ. בכינרת, בהרי יהודה, אפילו בתחומי העיר!

עוד יוזמה יפה שאני רוצה להמליץ עליה – אתר "בשבילנו" – אתר שמעודד אתכם, המטיילים, לקחת איתכם שקיות זבל, לאסוף תוך כדי הטיול כמה שנכנס לשקית ולפנות את זה לאתר איסוף אשפה. מדווחים על זה באתר, ובאמת זו הרגשה טובה לדעת שעשיתם משהו קטן למען הסביבה. כי אילו השבילים שלנו, והנקיון הוא באמת בשבילנו. 

DSCN8855

התמונות צולמו כולן בכינרת. אלון לויטה צילם שם השבוע, ואני צילמתי בינואר 2015.

 

מים. הרבה הרבה מים.

אף אחד לא ניסה להבין מה צלמתי בתמונה האחרונה ברשימה הקודמת… ובכן, אני אסביר לכם: צלמתי את הכביש המוביל אל העיר Niagara Falls שבמדינת ניו יורק, והעשן הלבן שם הוא כלל לא עשן לבן – אלא הרסס של מפלי הניאגרה.

הגענו אל אחד המקומות המדהימים בעולם – ובהחלט המדהים ביותר בטיולינו – מפלי הניאגרה.

מפלי הניאגרה הם מפלי ענק מרשימים, שנמצאים בנהר הניאגרה. זהו נהר המחבר את ימת אירי לימת אונטריו – שהם שתיים מהימות במערכת הימות הגדולות בין ארה"ב לקנדה. גובה המפלים האמריקאיים הוא בערך 30 מטר, ואילו גובה המפלים הקנדיים – כ50 מטר.
עומק המים בנהר מתחת למפלים הוא כחמישים מטרים נוספים.

ישנן המון דרכים להתקרב אל המפלים – הידועה שבהם היא שיט בספינה Maid Of the Mist – עלמת הערפל.  בעצם ישנן כעשר ספינות שנוסעות הלוך וחזור ומטילות בקטע זה של הנהר. הנה אחת מהן –

בעצם הסירות הללו כל הזמן שטות שם מצד לצד – עד שאי אפשר כמעט לצלם תמונה ללא אחת (או כמה) מהן בנהר:

אנחנו, כמובן, שטנו באחת הסירות אל המפלים. ניסיתי לצלם את המפלים האמריקאיים, כשהיינו לידם. זה יצא כך:

נפלא, נכון? מהר ניגבתי את הרסס מהמפלים וניסיתי שוב – זה קצת יותר ברור:

אבל גם ליד המפל הקנדי זה קרה לי – יותר מפעם אחת:  שולי המפל מבעד לרסס –

ואותה נקודה, עם פחות רסס – הרסס מהמפלים כל כך חזק, עד שבעצם זה כמו לעמוד בגשם שוטף.

ספיקת המים של המפלים הללו מדהימה. בדקתי וגיליתי שספיקת המים הממוצעת היא בסביבות 2400 מ"ק לשניה. המקסימלית היא יותר מ-8000 מ"ק לשניה.
שימו לב – לשניה.

אז הייתי חייבת לבדוק מה הנפח של הכנרת שלנו, כדי לנסות להבין מה יקרה אם – למשל – ניקח את כל מי הכינרת ונשפוך אותם יחד עם מי המפלים.

אני לא חושבת שאני אפתיע פה מישהו אם אני אגיד שלא תהיה השפעה…  – – –
והנה טעיתי טעות מביכה, ותודה רבה מאד לעופר D שבדק ותיקן אותי – אם נשפוך את הכינרת במורד הניאגרה, ייקח לה בערך 20 ימים – ליתר דיוק, בערך 19 ושליש – לעבור במפלים. זמן לא ארוך, אבל בכל זאת משמעותי.
(בזמן ספיקת שיא של המפלים זה ייקח קצת פחות מששה ימים!)

סליחה על הבלבול, ותודה לעופר על התיקון!

הסבר קצר, למי שלא ביקר מעודו במפלים (יש כאילה? אם כן, אני מאד ממליצה על ביקור!) – מפלי הניאגרה מורכבים משלושה מפלים.
המפל האמריקאי- ומימינו (חתוך פה בתמונה) מפל הינומת הכלה (שהוא צר יותר, אבל טכנית הוא ממש חלק מהמפל האמריקאי)

והמפל הקנדי, הוא מפל הפרסה – הגדול יותר, שהרסס ממנו עולה לגובה רב ונראה למרחקים –

אחת הדרכים להתקרב למפלים היא לרדת תחתיהם – מגיעים ממש למרפסת בשולי המפלים: זו בהחלט חוויה.

הרשימה הזו היא הראשונה בנושא מפלי הניאגרה, אבל בהחלט תהיינה עוד – המקום הזה מדהים ונפלא.

התמונות צולמו בתאריכים 9-10/7/2011, במפלי הניאגרה

כדאי – ממש חובה – להקליק על התמונות ולהקיש F11 כדי לראות אותן בגדול. מומלץ מכל הלב!