יום הזכרון לשואה ולגבורה, תשפ"ב

ביום הזכרון לשואה ולגבורה אני תמיד זוכרת את בני משפחתי שנרצחו בשואה – משפחות גרין ובאטוס מקאליש בפולין.

יום הזכרון לשואה ולגבורה, תשפ"א

שוב הגיע היום העצוב והקשה ביותר בשנה, יום הזכרון לשואה ולגבורה. הפעם אני רוצה לחזור אל פוסט שפרסמתי ביום השואה בשנת 2010: מוזמנים להקליק ולהמשיך לקרוא.

יום הזכרון לשואה ולגבורה, תש"ע

יהי זכר הנספים ברוך, וכל הכבוד לשורדים – שבזכות רבים מהם יש לנו מדינה.

יום הזכרון לשואה ולגבורה, תש"פ

שוב הגיע היום העצוב והקשה ביותר בשנה, יום הזכרון לשואה ולגבורה.
הפעם אני מציינת את היום הזה עם אחד השירים העצובים והיפים של יהודה פוליקר ויעקב גלעד – אפר ואבק.

יום הזכרון לשואה ולגבורה, תשע"ט

השנה, לראשונה בחיי הבלוג, לא פרסמתי רשומה ביום השואה. לכן כעת אני מפרסמת רשומה רטרואקטיבית, וזוכרת את בני משפחתי שנספו בשואה. יהי זכרם ברוך. 

יום הזכרון לשואה ולגבורה, תשע"ח

אלי, אלי,
שלא יגמר לעולם
החול והים,
רשרוש של המים,
ברק השמיים,
תפילת האדם. 

החול והים,
רשרוש של המים,
ברק השמיים,
תפילת האדם.

את השיר כתבה חנה סנש, שעלתה לארץ מהונגריה. חנה התגייסה לצבא הבריטי והתנדבה לקבוצת צנחנים שיועדו לצנוח באירופה ולחבור שם אל הפרטיזנים, על מנת להציל קהילות יהודיות שהיו נצורות תחת השלטון הנאצי. היא נתפסה ע"י השלטון ההונגרי, עונתה והוצאה להורג בהיותה בת 23 בלבד. 

חשבתי שהשיר הזה מאד מתאים לתמונות שצלמתי, כי צילמתי אותן בחוף תל אביב, מעל החול והים, עם רשרוש של המים.
הצמח הזה דווקא מסמל הרבה תקווה ואופטימיות. זהו דרדר נמוך, וכבר כתבתי עליו. דרדר נמוך מוכר בארץ בתור צמח נדיר שגדל רק בחוף הכרמל. 

ברשימות של האוניברסיטה העברית, נמצאו דיווחים על דרדר נמוך בחופי תל אביב משנות ה-20-30 של המאה ה-20. המדווחים היו פרופ. אייג, פרופ. פיינברון ופרופ. זהרי – ראשוני ענף הבוטניקה בארץ. ולא ברור אם הדרדר נמצא בחוף ת"א באופן טבעי, או שהוא הובא לשם כחלק מגינון בצמחי ארצנו שנעשה בהקמת גן העצמאות. בכל מקרה, זה באמת היה מזמן. 

בראשית שנות ה-90 הגיע למקום אדם נוסף ששם לב אל הדרדרים. מן הסתם הם היו שם כל השנים – אבל אם תשאלו חובבי פרחים לאן ללכת על מנת לחפש פרחים נדירים, חוף תל אביב לא תהיה התשובה הראשונה. וגם לא השניה…
וכך חלפו השנים, ובשנת 2011 הגיע למקום ד"ר גדי פולק, כחלק מהמחקר לכתיבת "הספר האדום" של צמחים בסכנת הכחדה. גדי מצא את הדרדרים. בשנת 2015 נערך במקום סקר מסודר (ע"י ד"ר יובל ספיר), פורסמה כתבה מרתקת באתר "כלנית", ובעקבותיהם גם אני הגעתי למקום, אבל בקיץ… ראיתי את הדרדרים בפרי: 

אתמול, רגע לפני יום הזכרון לשואה ולגבורה, הזדמן לי שוב לעבור בשטח, אם כי לזמן קצר מאד – והצלחתי לאתר שני דרדרים פורחים! 

הגדר כאן היא גדר שנועדה לעצור אבנים מלהדרדר על האנשים ההולכים בטיילת למטה. והדרדרים שממשיכים לפרוח 95 שנים אחרי שאלכסנדר אייג מצא אותם לראשונה – בהחלט משדרים אופטימיות. ויחד עם זאת, הסמליות של הגדר שהפרחים מאחוריה מאד בלטה לי. 

יהי זכר הנספים ברוך. אני מקדישה את הרשומה לזכר בני משפחתי, משפחות באטוס וגרין מקאליש, שנספו בשואה.
את התמונות צלמתי במצוק גן העצמאות בת"א, בתאריכים 19.8.2015 ו-11.4.2018

אני יודעת שהגרסה הזו היא לא ה"קלאסית", ובכל זאת, היא מיוחדת ומצאה חן בעיני.

למי שבכל זאת רוצה – הנה גרסה מוכרת יותר: 

ערב יום הזכרון לשואה ולגבורה, תשע"ז

לרגל יום השואה אני מארחת את ידידי אריק פלג. הוא כתב טקסט כואב, ולצערי – מאד מציאותי: 

בעוד כמה שנים יקרה משהו שמדינת ישראל חושקת בו כבר שנים. בעוד כמה שנים, לא שנים רבות האמת, יחיה בישראל ניצול שואה בודד, ניצול השואה האחרון.
כולם יעופו עליו, הוא יהפוך (בעל כורחו) לכוכב תקשורת, הוא יקבל כתבת שער במוסף סופהשבוע של ידיעות אחרונות, בחדשות ערוץ 10 ו2 יקיימו איתו ראיון וישאלו אותו מה הוא חושב על זה שהוא ניצול השואה האחרון שנשאר, הוא בטח גם יתארח בבית הנשיא ויקבל שם איזה אות הוקרה. ראש הממשלה יזמין אותו למעונו הצנוע וינצל את הבמה על מנת להזכיר לכולם שאוטוטו כבר לא יהיו ניצולי שואה אבל זה לא אומר שיש כאלה שהפסיקו לנסות להשמיד אותנו, במיוחד בדור הזה. ואז, גם ניצול השואה האחרון, העדות החיה האחרונה לזוועות הנאצים תלך לעולמה, ואז מדינת ישראל תנשום לרווחה, היא סוף סוף תפטר מהעול המציק והלא נעים הזה שנקרא ניצולי שואה, לא יהיו יותר מבקרי מדינה שיבקרו אותה על הטיפול בניצולי השואה, היא לא תצטרך יותר לקרוא כתבות על כמה היא הזניחה את אותם ניצולים, כמה עוול היא עשתה במשך כל השנים, כמה עסקנים מתועבים עשו הון על חשבונם, וכמובן, היא תפסיק לשמוע כמה ח"כים ושרים הבטיחו לתקן את העוול ולא עשו לא כלום בנידון.
היום הזה לא רחוק, והמדינה יודעת את זה.

עד כאן דבריו של אריק. לצערי, אני מאד מסכימה. ההבדל היחידי הוא שאני – בעקבות סבתא שלי ז"ל – קוראת להם שורדי שואה. סבתא שלי אמרה תמיד שהיא לא ניצלה מן התופת, היא שרדה אותו.

יהי זכר הנספים ברוך. ואני מקווה (אם כי לא אופטימית) שהמדינה תתעשת, ותטפל גם בחלשים ובזקנים (וכן, גם באילו שאינם ניצולי שואה. גם להם מגיע כלכלה בסיסית ותרופות). 

בתמונות אפשר לראות את פרפר סטירית הטבעת, שצלמתי הבוקר (23.4.17) בגן הבוטני של אוניברסיטת תל אביב.

יום הזכרון לשואה ולגבורה, תשע"ו

החול יזכור את הגלים אבל לקצף אין זוכר
זולת ההם אשר עברו עם רוח לילה מאחר
מזכרונם הוא לעולם לא ימחה. 

הכל ישוב אל המצולות זולת הקצף הלבן.
נרות הלילה דעכו. הידידות האהבה
הנעורים שבאו פתע אל סופם
הנעורים שבאו פתע אל סופם. 

כמוהו גם על חוף ליבם רטט אז משהו חיוור
והם רשמו בתוך החול, כשהירח העובר
האיר פתאום פנים זרות ושחוק רפה. 

הכל ישוב אל המצולות זולת הקצף הלבן.
נרות הלילה דעכו. הידידות האהבה
הנעורים שבאו פתע אל סופם
הנעורים שבאו פתע אל סופם. 

היו שם קונכיות ריקות שנהמו קינה של ים
ובית עלמין על הגבעות
ושניים שחלפו דומם
בין החצב והקברים והשיקמה. 

הכל ישוב אל המצולות זולת הקצף הלבן.
נרות הלילה דעכו. הידידות האהבה
הנעורים שבאו פתע אל סופם
הנעורים שבאו פתע אל סופם. 

את השיר "החול יזכור" כתב נתן יונתן והלחין נחום היימן.

והיום, במיוחד, אני גאה במורשת שלי, גאה בסבים שלי ששרדו את התופת. 

בתמונות אפשר לראות מקבצים מקסימים של זכריני מופשל (Myosotis refracta), שצילמתי במרומי החרמון בתאריך 25.4.2016

והם מזכירים לי לא לשכוח. לעולם לא לשכוח את התופת, את הנרצחים, את הזוועה – ולא לתת יד לפגיעה באנשים באשר הם אנשים, ללא קשר למוצאם או דתם – אבל גם לא לוותר ולפגוע בעצמי בשביל כבוד מדומה לדת כלשהי.

 

 

 

 

יום הזכרון לשואה ולגבורה, תשע"ה

לכל איש יש שם שנתן לו אלוהים ונתנו לו אביו ואימו
לכל איש יש שם שנתנו לו קומתו ואופן חיוכו ונתן לו האריג 

לכל איש יש שם שנתנו לו ההרים ונתנו לו כתליו
לכל איש יש שם שנתנו לו המזלות ונתנו לו שכניו 

לכל איש יש שם
לכל איש יש שם 

לכל איש יש שם שנתנו לו חטאיו ונתנה לו כמיהתו
לכל איש יש שם שנתנו לו שונאיו ונתנה לו אהבתו 

לכל איש יש שם שנתנו לו חגיו ונתנה לו מלאכתו
לכל איש יש שם שנתנו לו תקופות השנה ונתן לו עיוורונו 

לכל איש יש שם
לכל איש יש שם 

לכל איש יש שם שנתן לו אלוהים ונתנו לו אביו ואימו 

לכל איש יש שם
שנתן לו הים
ונתן לו מותו

את השיר כתבה המשוררת זלדה מישקובסקי, והלחין חנן יובל.
אני מקדישה אותו לזכרם של מליוני הנרצחים בשואה, וגם לכל אילו ששרדו אותה, ובאו הנה ובנו את החיים מחדש – שלהם, וגם שלנו. 

בתמונות: קצח ריסני ממשפחת הנוריתיים, צלמתי בכרמל, 1.4.2015
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

 

יום הזכרון לשואה ולגבורה, תשע"ד

השנה, לכבוד יום הזכרון לשואה ולגבורה – אני רוצה לצטט שיר שכתב אברהם שלונסקי. 

נדר / אברהם שלונסקי

על דעת עיני שראו את השכול
ועמסו זעקות על לבי השחוח
על דעת רחמי שהורוני למחול
עד באו ימים שאיימו מלסלוח
נדרתי הנדר: לזכור את הכל
לזכור – ודבר לא לשכוח.

דבר לא לשכוח – עד דור עשירי
עד שוך עלבוני עד כולם עד כולהם
עדי יוכלו כל שבטי מוסרי.
קונם אם לריק יעבור ליל הזעם
קונם אם לבוקר אחזור לסורי
ומאום לא אלמד גם הפעם.

יהי זכרם של הנרצחים בשואה ברוך.
הרשימה מוקדשת באהבה לסבא וסבתא שלי זכרונם לברכה, ששרדו את השואה.

בתמונות – הפרח חוחן בלאנש (Onopordum blancheanum) – קוץ גדול ויפהפה שפורח עכשיו בצדי דרכים ברמת הגולן.
הפרפר הוא נמפית החורשף.
את התמונות צלמתי בתאריכים 22.4.2014 ו-26.4.2014 ברמת הגולן.

יום הזיכרון לשואה ולגבורה, תשע"ג

אני עושה הפסקה בדיווחים מארה"ב, לכבוד אחד משני הימים העצובים ביותר בשנה – יום הזכרון לשואה ולגבורה.

כאן התחנה טרבלינקה
כאן התחנה טרבלינקה
בקו שבין טלושץ` לוורשה
מתחנת הרכבת וורשאו אוסט
יוצאים ברכבת ונוסעים ישר
הנסיעה נמשכת לפעמים
חמש שעות ועוד ארבעים וחמש דקות
ולפעמים נמשכת אותה נסיעה
חיים שלמים עד מותך
והתחנה היא קטנטונת
שלושה אשוחים גדלים בה
וכתובת רגילה אומרת:
כאן התחנה טרבלינקה
כאן התחנה טרבלינקה

ואין אפילו קופה
גם איש המטענים איננו
ובעבור מליון
לא תקבל כרטיס חזור
ואיש לא מחכה בתחנה
ואף אחד לא מנפנף שם במטפחת
רק באויר תלויה דממה
לקדם פניך בשממה אטומה
ושותק עמוד התחנה
ושותקים שלושת האשוחים
שותקת הכתובת השחורה
כי כאן התחנה טרבלינקה
כאן התחנה טרבלינקה

ורק שלט פרסומת
תלוי עוד מאז
סיסמה ישנה ובלויה האומרת:
"בשלו רק בגאז"
כאן התחנה טרבלינקה
כאן התחנה טרבלינקה.

"התחנה הקטנה טרבלינקה" – כתב ולדיסלב שלנגל; תרגמה לעברית – הלינה בירנבאום. הלחין ושר – יהודה פוליקר.

יהי זכרם של ששת מליוני הנרצחים ברוך.

הרשימה מוקדשת באהבה לסבא וסבתא שלי זכרונם לברכה, ששרדו את השואה.

בתמונות: שפרירה קשקשנית ממשפחת הסוככיים – פורחת עכשיו מצפון הנגב ועד לגליל העליון. אני אוהבת את העדינות של עלי הגביע שלה, מלמטה.
החרגול הירוק הוא מגלית איזופיה, והפשפשים האדומים שעל פרי השפרירה – תריסית הפסים.
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.