בסוף הרשומה על צבעוני החרמון, אום נטע הגיבה לי: הפרפר מקסים, אבל הפרח – עוד יותר!"
אני חושבת שזו סיבה מצוינת להקדיש את הרשומה הנוכחית לאום נטע, וחוץ מזה יש לה יום הולדת היום.
הקדד המפורץ גדל בחרמון – (לפי אתר הפלורה הוא נדיר גם בגולן, אך יכול להיות שזו טעות, והוא כלל לא נמצא שם). בחרמון אפשר לפגוש אותו בעיקר באיזורים הגבוהים – ברום 2 ק"מ לערך.
לקדד יש כדורי פריחה מקסימים בצבע בורדו,
כל כדור הוא בערך בקוטר שני סנטימטרים.
הצמח כולו רך וצמרירי –
גם ראשי התפרחת – הפרחים כאילו צצים מכדור צמר גפן –
וגם העלים לבידים – כלומר, יש להם רכות ושעירות, כאילו הם עשויים לבד.
החרמון הוא נקודת התפוצה הדרומית ביותר של הקדד הזה. הוא ממשיך לפרוח צפונה בהרי הלבנון ומול-הלבנון, וגם בהרים בכורדיסטאן (כלומר, טורקיה-עירק-איראן).
כדורי התפרחת מזכירים מעט את אילו של קדד אהרנברג שהצגתי לפני שלוש שנים.
מזל טוב לאום נטע חברתי הטובה, אני מאחלת לך הרבה אושר ושמחה ובריאות!
את התמונות צלמתי בחרמון, בתאריך 27.5.2014
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
כל שנה ביום ההולדת שלי יש לי מסורת – אני לוקחת יום חופש, ויוצאת לטייל לראות פרחים. בד"כ עם חברים ומשפחה, אבל היתה גם שנה שיצאתי לבדי.
היום, לצערי, בגלל בעיות הברכיים, אני לא יכולה לצאת לטייל. במקום זה, אני נזכרת בפרח קטן ומיוחד, לא מוכר ומאד חביב עלי – אצבוע אירופי.
האצבוע הוא סוקולנט – כלומר, צמח בשרני שאוגר מים ברקמות. אין לו עלים, והגבעולים שלו נראים כמו אצבעות שמנמנות
הוא מזכיר לנו את הקקטוסים, אך הוא שייך למשפחה אחרת – משפחת האסקלפיים (כמו תפוח סדום, למשל).
הפרח שלו – בגוונים צהבהבים-בורדו – הוא בשרני, וקטן מאד. קטרו בערך סנטימטר. לטעמי הוא מאד יפה – גם אם הוא בהיר –
וגם אם הוא כהה –
הפרי של האצבוע נראה כמו אצבעות מוזרות שמזדקרות מעלה –
האצבוע צומח בסדקי סלעים ובמצוקים, בהרי יהודה ובהרי הנגב.
האצבוע פורח פעמיים בשנה – בסתיו (בסביבות נובמבר) ובאביב (בסביבות אפריל). אבל כיון שהוא אוגר נוזלים ולא תלוי בגשמים, יש סיכוי מסויים לראות אותו פורח כל השנה.
הרי יהודה והנגב אילו איזורים שאני מכירה פחות טוב – יחסית לכרמל למשל – ולכן את כל האצבועים פה פגשתי בזכות אנשים טובים ונחמדים.
כיוון שאני מאמינה גדולה בנתינת קרדיט לאנשים הראויים לו – אזכיר את כל אותם אנשים מצויינים:
את האצבוע הראשון שפגשתי ראיתי בגן צמחי ארץ ישראל של עָתָי יפה בנתיב הל"ה. הייתי שם במסגרת השתלמות רת"ם, בתאריך 11.10.2007.
מעט אחר כך, בתאריך 30.11.2007 נפגשתי עם מספר אנשים לסיור אחרי-הגשם בנחל כסלון, בהנחיית פרופסור דנין. שם פגשתי את האצבוע פורח בפעם השניה. אל נחל כסלון חזרתי כמה וכמה פעמים, לראות אם האצבוע פורח. אבל לרוב פגשתי רק את האצבעות, ללא פריחה.
הפעם האחרונה שראיתי אותו פורח היתה בחודש מרץ האחרון – 28.3.2013 – יצאנו לטיול פסח משפחות בנחל חלילים, עם אנג'ולי ועם גגג האחת ומשפחותיהם. בשלב מסוים, כשכל הילדים טיפסו אל המערה – אני דיברתי עם ד"ר רון פרומקין – אקולוג ואדם נהדר, והוא ירד במיוחד מביתו על מנת לטפס איתי על המצוק ממול ולהראות לי אצבוע פורח.
ועוד פעם מיוחדת אחת היתה בדיוק היום לפני שנה – 29.12.2012 – בטיול יום ההולדת שלי לצפון הנגב. היינו אז בחולות משאבי שדה, באיזור ממשית ובעוד כמה נקודות. בשלב מסוים ד"ר יובל ספיר, מנהל הגן הבוטני של אוניברסיטת ת"א, לקח אותנו לאיזור שהיו בו כמה מצוקי אבן – ושם בחריצי הסלע צמח האצבוע.
אני רוצה להודות לפרופסור דנין, לעתי יפה, לד"ר פרומקין ולד"ר ספיר – שלימדו אותי על הפרח המקסים והמיוחד הזה!
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
עוד אני יושבת ומכינה רשימות על הטיול המופלא שלי עם אום נטע, ופתאום הבנתי ש…היום הוא יום הולדתה של אום-נטע!
ליום ההולדת מקובל להגיש זר פרחים, ומה יותר הולם מאשר להגיש זר מדברי לילדת המדבר?
אום נטע יקירתי, רציתי שוב לומר לך תודה על הטיול המופלא שלנו והאירוח הנהדר, ולאחל לך מזל טוב, הרבה אושר ואהבה, נחת, שמחה ובריאות!
הפרח שאני מקדישה לך הוא ה-Desertholly שפגשנו בלוע הר הגעש Ubehebe.
זהו אמנם לא פרח ראווה קלאסי מהסוג שמקדישים בדרך כלל – אבל זהו צמח מיוחד מאד, ואני יודעת שאת, כאדם יוצא דופן, תדעי להעריך את הזר הזה כראוי.
השם העממי של הצמח נקרא כך כי העלים שלו דומים בצורתם לצמח ה-Holly – הצינית שמשתמשים בה לקישוט בתקופת חג המולד.
אני לא כל כך מכירה את הצינית – לי הצמח הזה הזכיר את המלוח שאני מכירה בארץ.
והפעם האינטואיציה שלי היתה נכונה יותר מזו של האירופאים שקראו לצמח "Desert Holly" – כי זהו אכן מין של מלוח.
המלוח הוא סוג המשפחת הסלקיים, ורוב מיני המלוח גדלים באיזורים בהם הם צריכים להתמודד עם מלחים רבים – איזורי מלחות (בהם יש מים מלוחים), חוף הים או המדבר.
למיני המלוח יש שיטת התמודדות עם המלחים במים: הם מפרישים אותם דרך העלים. לשיטה הזו יש כמה יתרונות: ראשית, הם יכולים להשתמש במים גם אם אינם מים ראויים לשתיה, שנית, המלחים המופרשים על העלה והגבעול מהווים שכבת מגן בפני רוחות, וכן כיסוי נוסף כמגן בפני השמש.
התוצאה היא, שאם תלקקו עלה של מלוח – תבינו בדיוק מאיפה הוא קיבל את שמו: העלה יהיה מלוח!
בארץ אפשר למצוא מינים שונים של מלוח לאורך החופים ובמדבר. המלוח הזה גדל במדבריות קליפורניה ומקסיקו.
בתמונה מעל אתם יכולים לראות יפה את הפרח של המלוח – השילוב של הורוד-מג'נטה הזה עם העלים הירקרקים-לבנבנים הוא מוצלח מאד. בתמונה הבאה הפרחים כבר הופכים לפירות –
ולסיכום, שוב רציתי לאחל מזל טוב לאום נטע, ותודה על 42 שנות חברות
את התמונות צלמתי במכתש Ubehebe, ב-Death Valley National Park, בתאריך 8.3.2013
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
כבר כתבתי על יקינתון מזרחי בבלוג – פעם ועוד פעם. אבל השבוע הזדמן לי לבקר גם בקרני חיטים וגם במצוק הארבל, והיקינתונים פורחים בשני המקומות, משמחים את העין ביופים ואת האף בניחוחם.
אז חיפשתי תירוץ להעלות תמונות של יקינתונים – ולכן אני חוגגת ימי הולדת, והפעם לשני אנשים מאד מאד שונים זה מזה. לשניהם אני מקדישה זר יקינתונים.
הראשון הוא דני קיי הגדול, שביום שישי האחרון (18.1.2013) מלאו 100 שנים להולדתו.
דני קיי היה קומיקאי מוכשר בטירוף – בעל לשון זריזה, מגוון של הבעות פנים וקולות, יכולת מוזיקלית – פשוט נפלא.
הנה אחד הקטעים האהובים עלי שלו –
בדיוק שלושים שנה ויום אחרי דני קיי, (כלומר, ביום שבת 19.1.2013מלאו 70 שנים להולדתה) נולדה ג`ניס ג`ופלין – זמרת הרוק-בלוז המסוממת, המוטרפת, והמדהימה.
אני מאד אוהבת את השירים של ג`ניס. היא לא הספיקה הרבה – היא נפלה עמוק לסמים ומתה ממנת-יתר של הרואין בגיל 27 בלבד.
אבל השירים שלה זועקים ותופסים אותי בסרעפת…
הנה אחד להדגמה –
אני חושבת שלמרות שהזיווג הזה – דני קיי המצחיק, התמים, הנקי ולעומתו ג`ניס המוטרפת והמסוממת – נראה מאד מוזר, זה בדיוק מה שמאפיין את הטעם המוזיקלי שלי.
מצד אחד, אני תמימה למדי, ואוהבת מוזיקה נקיה וברורה עם קריצה, כמו הקטע הזה:
ומצד שני, אני אוהבת רוק-פולק, כזה שתופס אותך ולא עוזב
ולכן אני חוגגת את הולדתם של שני האנשים הללו, ושמחה על כך שהם נולדו, והוסיפו צבע ומוזיקה לחיי.
ואגב צבע, היקינתון בדרך כלל הוא בצבע תכול אחיד. הפעם מצאנו אחד שצבעו משתנה מתכלת כהה ועד כמעט לבן –
בקרני חיטים צלמתי יקינתון משקיף לעבר הארבל והכנרת –
ובארבל מצאתי מסלעה נהדרת של רקפות ויקינתונים –
גם שפן סלע פגשתי בין סלעי הארבל – זהו הזקיף, ששומר על משפחתו. משפחת השפנים נמצאת מעט נמוך יותר, הם עסוקים באכילה. הזקיף ניצב על סלע בולט ובודק את הסביבה. במקרה של סכנה הוא מתריע בפני שאר השפנים, והם בורחים (כמו שפנים!) למחבוא.
התמונות צולמו בקרני חיטים, בתאריך 16.1.2013
ובמצוק הארבל, בתאריך 19.1.2013
כתמידף מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
היום, י` בטבת תשע"ג הוא יום הולדתו ה-140 של חיים נחמן ביאליק.
החלטתי להקדיש לחיים נחמן ביאליק זר של סביונים אביביים. בעצם, "זר" נשמע לי קצת קטן בשביל המשורר הלאומי, אז אני אקדיש מרבד סביונים.
לסביון אמנם קוראים "סביון אביבי" – אבל אם תסתכלו סביב – גם בעיר וגם מחוצה לה – תראו שסביונים כבר פורחים, ואפילו ממלאים איי תנועה ומרבדי פריחה.
הסביונים מתחילים לפרוח כבר בתחילת החורף, וממשיכים עד לשיא האביב.
חיים נחמן ביאליק נולד בתחום האמפריה הרוסית – באיזור שכיום הוא באוקראינה – בתאריך י` בטבת תרל"ג. הוא התייתם מאביו בגיל 7, וגדל אצל סבו שהיה אדוק וקפדן.
ביאליק כתב שירה מגיל צעיר. הוא למד בישיבה, אבל נמשך אל ההשכלה ואל חיי הרוח – ועבר מהישיבה ללימודים חילוניים.
עם זאת, היהדות והמסורת היו חלק ממנו, והם מופיעים הרבה בשיריו.
אני חושבת שרוב האנשים שגדלו בארץ בשמונים השנים האחרונות מכירים את שירי הילדים של ביאליק. "נד נד", "רוץ בן סוסי", "קן לציפור"…
הנה אחד שחביב עלי –
ביאליק היה ממחדשי השפה העברית. הוא טבע מלים יפהפיות כמו "גחלילית", "שלדג", "מצלמה" – ועוד רבות. כלומר, הוא תרם לבלוג שלי עוד לפני שההורים שלי נולדו…
לא רחוק ממרבדי הסביונים פגשתי את הציפור הזו – דוחל שחור גרון.
הדוחל מגיע אלינו בחורף, ובקיץ הוא חוזר לאירופה ולרוסיה. אולי אליו כיוון ביאליק כשכתב את "אל הציפור"?
בתמונה הבאה, שימו לב לחרק ששותה מצוף הסביון – בערך במרכז התמונה –
כשראיתי אותו ברגע הראשון, חשבתי שזו דבורה. אבל לא! זהו זבוב. הוא מתחזה לדבורה בשביל להפחיד טורפים פוטנציאליים, שיודעים שלדבורה יש עוקץ. שמו – רקבן מפוספס.
יש כמה תמונות נהדרות שלו בבלוג של אדי, והסבר יפה על ההבדל בין זבוב לדבורה בבלוג של Weinman.
לאחר הפריחה, הסביון נובל – ומוציא פרי. הפרי שלו הוא ה"סבאלה" – זה שנתן לו את שמו. אני מאד אוהבת לנשוף על סביונים…
למרות החינוך הדתי והקפדן – או אולי בגללו – ביאליק לא היה בישן או צנוע בכל הקשור למין הנשי. אחד השירים היפים שלו מספר על התעלסות בפרדס…
ביאליק עלה לארץ בשנת 1924, והתגורר בתל אביב. השירים הרבים שלו הקנו לו את התואר "המשורר הלאומי", ולדעתי – בצדק גמור,
כי גם היום מלחינים מחדש שירים שלו. הנה דוגמא שמצאתי בעת חיפושי – דין דין אביב ואלון אולארצ`יק שרים את "מאחורי השער" –
ובזה בעצם נמדדים המשוררים הגדולים שלנו: שגם עשרות שנים אחרי שהשיר נכתב, אפשר להלחין אותו מחדש, להצעיר אותו – והוא יישמע טוב.
הביצוע חביב מאד, ובהחלט עדכני – אבל אני עדיין מעדיפה את הביצוע הישן של אריק איינשטיין…
אז מזל טוב לחיים נחמן ביאליק, ואני מאחלת לו שעוד הרבה ילדים יגדלו על שיריו…
התמונות צולמו בכפר סבא, בתאריך 18.12.2012
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
ושיר נהדר אחד לסיום – נהדר במיוחד בגלל הביצוע הנפלא –
בשנה הזו פרסמתי 160 רשימות, וצפו בהן כמעט 30,000 פעמים!
אני חוגגת יום הולדת שנה עם פרפר מאד מיוחד.
אי שם, בראשית ימי הבלוג שלי, פרסמתי תמונות של סטירית משוישת. זהו פרפר איטי יחסית, שמעופף נמוך מעל פני הקרקע.
הזכרתי אז, שאחד הפרפרים שאני חולמת לצלם הוא נמפית היערה.
לא תארתי לעצמי, שפחות משנה אחר כך – החלום הזה יתגשם!
נמפית היערה הוא פרפר גדול (מוטת כנפיים של כ-4.5 ס"מ) ומהיר. הוא מטיל את ביציו, והזחלים שלו מתפתחים על צמחי היערה – ומכאן שמו. לפי הספר "פרפרי ארץ ישראל" של יצחק אייזנשטיין, הם "אינם נפוצים ביותר".
היערה היא צמח מטפס – כלומר, היא נמצאת מעל העצים, ונמפית היערה מרחפת לה אליה מעלה מעלה, גבוה – ובנוסף, היא מאד מהירה.
אבל בעוד הביצים, הזחלים והגלמים מוגבלים לצמח היערה למען מזון – ולא ישרדו בלעדיו – הבוגר יכול לברור לו לאן לעוף
ולשמחתי הרבה, הבוגר הזה עף לו אל פרח לטם שעיר, והחליט למצוץ ממנו צוף.
וזה מצא חן בעיניו מספיק זמן, בשביל שאני אוכל לצלם אותו!
כל התמונות צולמו במירון, ב-29.5.2009
כדאי-כדאי לכם להקליק התמונות על ולהקיש F11 על מנת לראות את הפרפר היפהפה הזה בגודל מלא!
הפרח החביב עלי ביותר מבין פרחי חודש דצמבר הוא הדבורנית השחומה.
דבורנית שחומה היא סחלב, צנוע, עדין וקטן – ולא מאד מרשים. במיוחד לא אם משווים אותה לאחיותיה הדבורניות שיפרחו באביב – כמו דבורנית גדולה, דבורנית הדבורה…
הדבורנית השחומה חשובה בעיני, כי היא מבשרת את פתיחת עונת הסחלבים – היא הסחלב הראשון שפורח.
חוץ מזה, היא הסחלב היחידי שפורח ביום ההולדת שלי (שהיה ביום שני – 29.12)
לכן, בדרך כלל, ביום ההולדת שלי, אני משתדלת לקחת יום חופש – ולצאת לחפש דבורניות שחומות.
אחד המקומות החביבים עלי לחפש דבורניות שחומות הוא עין אלון בכרמל. מקום מומלץ לטיול כל השנה, אבל במיוחד בחורף – כשגשום.
וכן – גם השנה יצאתי לי (מלווה במשפחתי האוהבת) לכרמל, וירדנו אל עין אלון – וכמו כל שנה, חיכה לי שם זר עדין ונפלא של דבורניות. קטנות, עדינות – צריך לחפש אותן בשביל לראות אותן. מוטת ה"כנפים" שלהן היא בערך 2-3 ס"מ. וכמובן – גשומות! 🙂
לעניין השם דבורנית – הדבורניות נקראות ככה כי בצורתן הן דומות לדבורים. כמו רוב הסחלבים, הדבורניות הן רמאיות. הן מתחזות לדבורים נקבות, מגרות את הזכרים – ואז מגיע זכר להוט, רואה נקבה יפה ומושכת, מזדווג איתה…. ו…. מגלה באמצע שהוא לא עם Hot Babe, אלא סתם תחליף. אבל בינתיים היא כבר הדביקה לו אבקה על המצח. הוא עובר אל יפהפיה מושכת אחרת – שוב מרומה – אבל אותה הוא מאביק.
מה שעוד אני יכולה לספר על דבורניות, זה שבדוגמא על גוף הדבורנית יש שוני – יש הבדל בין פרח לפרח, אפילו באותו צמח. וזאת למה? כמו שאמר פעם פרופסור שמידע: "אם אתה רמאי, ולידך נמצא עוד רמאי – אתה לא רוצה להראות בדיוק כמוהו, כדי שלא יזהו אותך מיד!"
עוד תמונה אחת: ניצן חמוד של דבורנית שחומה.
כל התמונות צולמו בעין אלון בכרמל, 29.12.2008
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
היום הוא יום הולדתה של ציפורן חתול1. אנחנו מכירות ממש מההתחלה, (והמבין יבין) ולמדתי ממנה המון המון. אז אני חוגגת היום עם זר של צפורני חתול מצויות.
(16.2.2008 – שמורת פורה)
צפורני חתול מצויות – Calendula Arvensis – הוא פרח חביב ממשפחת המורכבים. צבעו כתום-צהבהב, והחלק המרכזי הוא לעתים באותו כתום:
(13.1.2007, נחל מערה, הרי יהודה)
ולעתים כהה יותר, חום:
(25.11.2006, חוף השרון)
צפורני החתול הם ממשפחת המורכבים. כלומר, מה שאנחנו רואים כ"פרח" – הוא בעצם תפרחת של הרבה פרחים קטנים, שהסתדרו להם כפרח.
(16.2.2008 – שמורת פורה)
"עלי הכותרת" נקראים בעצם פרחים לשוניים, ואילו החלק המרכזי, שבפרח סטנדרטי כולל את מנגנון ההאבקה – בנוי פה מפרחים קטנים הקרויים "פרחים צינוריים".
מנגנוני ההאבקה של הפרחים הלשוניים נמצאים בבסיסם, ואילו של הפרחים הצינוריים – במרכזם.
(10.1.2008, הכרמל)
אפשר להקליק על התמונות ולראות אותן גדולות, ולראות יפה שהפרחים הצינוריים הם ממש במבנה של פרח זעיר, כל אחד מהם.
(10.1.2008, הכרמל)
צפורני החתול בדרך כלל קרובות בגודל לסביון – קצת קטנות יותר ממנו. הנה צפורן חתול (משמאל) ליד סביון – כדי שתוכלו להשוות את הצבע והגודל השונים. וגם אצלו כל "פרח" הוא בעצם תפרחת של פרחים.
(7.3.2006, רמות מנשה)
לסיום, שוב – מזל טוב והרבה אושר לציפורן חתול1, שתמשיכי להנות מהפרחים והטבע מסביבך!
מידת אורך – אמנם מוטי הוא הגבוה במשפחה, אבל אנחנו ידועים יותר ב"נומך" שלנו.
, וביקשה לכתוב שבילבו וסיסלי מוסרים מיאו לראג` ולאקשמי!) 
היום יום הולדת שנה לבלוג שלי! הידד! 
