קדד מפורץ – Astragalus emarginatus

IMG_7831

בסוף הרשומה על צבעוני החרמון, אום נטע הגיבה לי: הפרפר מקסים, אבל הפרח – עוד יותר!" 

IMG_7833

אני חושבת שזו סיבה מצוינת להקדיש את הרשומה הנוכחית לאום נטע, וחוץ מזה יש לה יום הולדת היום. 

IMG_7826

הקדד המפורץ גדל בחרמון – (לפי אתר הפלורה הוא נדיר גם בגולן, אך יכול להיות שזו טעות, והוא כלל לא נמצא שם). בחרמון אפשר לפגוש אותו בעיקר באיזורים הגבוהים – ברום 2 ק"מ לערך. 

IMG_7836

לקדד יש כדורי פריחה מקסימים בצבע בורדו, 

IMG_7843

כל כדור הוא בערך בקוטר שני סנטימטרים. 

IMG_8748

הצמח כולו רך וצמרירי –

IMG_7848

גם ראשי התפרחת – הפרחים כאילו צצים מכדור צמר גפן – 

IMG_7851

וגם העלים לבידים – כלומר, יש להם רכות ושעירות, כאילו הם עשויים לבד. 

IMG_8754

החרמון הוא נקודת התפוצה הדרומית ביותר של הקדד הזה. הוא ממשיך לפרוח צפונה בהרי הלבנון ומול-הלבנון, וגם בהרים בכורדיסטאן (כלומר, טורקיה-עירק-איראן). 

IMG_7849

כדורי התפרחת מזכירים מעט את אילו של קדד אהרנברג שהצגתי לפני שלוש שנים. 

IMG_7858

מזל טוב לאום נטע חברתי הטובה, אני מאחלת לך הרבה אושר ושמחה ובריאות!

IMG_7863

את התמונות צלמתי בחרמון, בתאריך 27.5.2014

IMG_7853

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

IMG_8752

מודעות פרסומת

אצבוע אירופי – Caralluma europaea

e01

כל שנה ביום ההולדת שלי יש לי מסורת – אני לוקחת יום חופש, ויוצאת לטייל לראות פרחים. בד"כ עם חברים ומשפחה, אבל היתה גם שנה שיצאתי לבדי. 

e03

היום, לצערי, בגלל בעיות הברכיים, אני לא יכולה לצאת לטייל. במקום זה, אני נזכרת בפרח קטן ומיוחד, לא מוכר ומאד חביב עלי – אצבוע אירופי. 

e04

האצבוע הוא סוקולנט – כלומר, צמח בשרני שאוגר מים ברקמות. אין לו עלים, והגבעולים שלו נראים כמו אצבעות שמנמנות 

e14

הוא מזכיר לנו את הקקטוסים, אך הוא שייך למשפחה אחרת – משפחת האסקלפיים (כמו תפוח סדום, למשל). 

e05

הפרח שלו – בגוונים צהבהבים-בורדו – הוא  בשרני, וקטן מאד. קטרו בערך סנטימטר. לטעמי הוא מאד יפה – גם אם הוא בהיר – 

e02

וגם אם הוא כהה – 

e07

הפרי של האצבוע נראה כמו אצבעות מוזרות שמזדקרות מעלה – 

e08

האצבוע צומח בסדקי סלעים ובמצוקים, בהרי יהודה ובהרי הנגב. 

e09

האצבוע פורח פעמיים בשנה – בסתיו (בסביבות נובמבר) ובאביב (בסביבות אפריל). אבל כיון שהוא אוגר נוזלים ולא תלוי בגשמים, יש סיכוי מסויים לראות אותו פורח כל השנה. 

e12

הרי יהודה והנגב אילו איזורים שאני מכירה פחות טוב – יחסית לכרמל למשל – ולכן את כל האצבועים פה פגשתי בזכות אנשים טובים ונחמדים.
כיוון שאני מאמינה גדולה בנתינת קרדיט לאנשים הראויים לו – אזכיר את כל אותם אנשים מצויינים: 

e10

את האצבוע הראשון שפגשתי ראיתי בגן צמחי ארץ ישראל של עָתָי יפה בנתיב הל"ה.  הייתי שם במסגרת השתלמות רת"ם, בתאריך 11.10.2007.
מעט אחר כך, בתאריך 30.11.2007 נפגשתי עם מספר אנשים לסיור אחרי-הגשם בנחל כסלון, בהנחיית פרופסור דנין. שם פגשתי את האצבוע פורח בפעם השניה.

אל נחל כסלון חזרתי כמה וכמה פעמים, לראות אם האצבוע פורח. אבל לרוב פגשתי רק את האצבעות, ללא פריחה.  

e11

הפעם האחרונה שראיתי אותו פורח היתה בחודש מרץ האחרון – 28.3.2013 – יצאנו לטיול פסח משפחות בנחל חלילים, עם אנג'ולי ועם גגג האחת ומשפחותיהם. בשלב מסוים, כשכל הילדים טיפסו אל המערה – אני דיברתי עם ד"ר רון פרומקין – אקולוג ואדם נהדר, והוא ירד במיוחד מביתו על מנת לטפס איתי על המצוק ממול ולהראות לי אצבוע פורח.

ועוד פעם מיוחדת אחת היתה בדיוק היום לפני שנה – 29.12.2012 – בטיול יום ההולדת שלי לצפון הנגב. היינו אז בחולות משאבי שדה, באיזור ממשית ובעוד כמה נקודות. בשלב מסוים ד"ר יובל ספיר, מנהל הגן הבוטני של אוניברסיטת ת"א, לקח אותנו לאיזור שהיו בו כמה מצוקי אבן – ושם בחריצי הסלע צמח האצבוע.

e13

אני רוצה להודות לפרופסור דנין, לעתי יפה, לד"ר פרומקין ולד"ר ספיר – שלימדו אותי על הפרח המקסים והמיוחד הזה!

e06

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

e15

זר מלוח ליום הולדת

Desertholly

עוד אני יושבת ומכינה רשימות על הטיול המופלא שלי עם אום נטע, ופתאום הבנתי ש…היום הוא יום הולדתה של אום-נטע!  

IMG_8221

ליום ההולדת מקובל להגיש זר פרחים, ומה יותר הולם מאשר להגיש זר מדברי לילדת המדבר? 

IMG_8222

אום נטע יקירתי, רציתי שוב לומר לך תודה על הטיול המופלא שלנו והאירוח הנהדר,
ולאחל לך מזל טוב, הרבה אושר ואהבה, נחת, שמחה ובריאות! 

IMG_8223

הפרח שאני מקדישה לך הוא ה-Desertholly שפגשנו בלוע הר הגעש Ubehebe. 

IMG_8238

זהו אמנם לא פרח ראווה קלאסי מהסוג שמקדישים בדרך כלל – אבל זהו צמח מיוחד מאד, ואני יודעת שאת, כאדם יוצא דופן, תדעי להעריך את הזר הזה כראוי. 

IMG_8227

השם העממי של הצמח נקרא כך כי העלים שלו דומים בצורתם לצמח ה-Holly – הצינית שמשתמשים בה לקישוט בתקופת חג המולד. 

IMG_8227a

אני לא כל כך מכירה את הצינית – לי הצמח הזה הזכיר את המלוח שאני מכירה בארץ. 

IMG_8230

והפעם האינטואיציה שלי היתה נכונה יותר מזו של האירופאים שקראו לצמח "Desert Holly" – כי זהו אכן מין של מלוח. 

IMG_8231

המלוח הוא סוג המשפחת הסלקיים, ורוב מיני המלוח גדלים באיזורים בהם הם צריכים להתמודד עם מלחים רבים – איזורי מלחות (בהם יש מים מלוחים), חוף הים או המדבר. 

IMG_8232

למיני המלוח יש שיטת התמודדות עם המלחים במים: הם מפרישים אותם דרך העלים. לשיטה הזו יש כמה יתרונות:
ראשית, הם יכולים להשתמש במים גם אם אינם מים ראויים לשתיה,
שנית, המלחים המופרשים על העלה והגבעול מהווים שכבת מגן בפני רוחות, וכן כיסוי נוסף כמגן בפני השמש. 

IMG_8236

התוצאה היא, שאם תלקקו עלה של מלוח – תבינו בדיוק מאיפה הוא קיבל את שמו: העלה יהיה מלוח!

IMG_8237

בארץ אפשר למצוא מינים שונים של מלוח לאורך החופים ובמדבר. המלוח הזה גדל במדבריות קליפורניה ומקסיקו. 

IMG_8242

בתמונה מעל אתם יכולים לראות יפה את הפרח של המלוח – השילוב של הורוד-מג'נטה הזה עם העלים הירקרקים-לבנבנים הוא מוצלח מאד.
בתמונה הבאה הפרחים כבר הופכים לפירות –

IMG_8245

ולסיכום, שוב רציתי לאחל מזל טוב לאום נטע, ותודה על 42 שנות חברות 

IMG_8246

את התמונות צלמתי במכתש Ubehebe, ב-Death Valley National Park, בתאריך 8.3.2013

IMG_8247

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

IMG_8255

יקינתון מזרחי ושני ימי הולדת

כבר כתבתי על יקינתון מזרחי בבלוג – פעם ועוד פעם. אבל השבוע הזדמן לי לבקר גם בקרני חיטים וגם במצוק הארבל, והיקינתונים פורחים בשני המקומות, משמחים את העין ביופים ואת האף בניחוחם.

אז חיפשתי תירוץ להעלות תמונות של יקינתונים – ולכן אני חוגגת ימי הולדת, והפעם לשני אנשים מאד מאד שונים זה מזה. לשניהם אני מקדישה זר יקינתונים.

הראשון הוא דני קיי הגדול, שביום שישי האחרון (18.1.2013) מלאו 100 שנים להולדתו.

דני קיי היה קומיקאי מוכשר בטירוף – בעל לשון זריזה, מגוון של הבעות פנים וקולות, יכולת מוזיקלית – פשוט נפלא.
הנה אחד הקטעים האהובים עלי שלו –

בדיוק שלושים שנה ויום אחרי דני קיי, (כלומר, ביום שבת 19.1.2013מלאו 70 שנים להולדתה) נולדה ג`ניס ג`ופלין – זמרת הרוק-בלוז המסוממת, המוטרפת, והמדהימה.

אני מאד אוהבת את השירים של ג`ניס. היא לא הספיקה הרבה – היא נפלה עמוק לסמים ומתה ממנת-יתר של הרואין בגיל 27 בלבד.
אבל השירים שלה זועקים ותופסים אותי בסרעפת…

הנה אחד להדגמה –

אני חושבת שלמרות שהזיווג הזה – דני קיי המצחיק, התמים, הנקי ולעומתו ג`ניס המוטרפת והמסוממת – נראה מאד מוזר, זה בדיוק מה שמאפיין את הטעם המוזיקלי שלי.

מצד אחד, אני תמימה למדי, ואוהבת מוזיקה נקיה וברורה עם קריצה, כמו הקטע הזה:

 

ומצד שני, אני אוהבת רוק-פולק, כזה שתופס אותך ולא עוזב

ולכן אני חוגגת את הולדתם של שני האנשים הללו, ושמחה על כך שהם נולדו, והוסיפו צבע ומוזיקה לחיי.

ואגב צבע, היקינתון בדרך כלל הוא בצבע תכול אחיד. הפעם מצאנו אחד שצבעו משתנה מתכלת כהה ועד כמעט לבן –

 

 בקרני חיטים צלמתי יקינתון משקיף לעבר הארבל והכנרת –

 ובארבל מצאתי מסלעה נהדרת של רקפות ויקינתונים –

 

גם שפן סלע פגשתי בין סלעי הארבל – זהו הזקיף, ששומר על משפחתו. משפחת השפנים נמצאת מעט נמוך יותר, הם עסוקים באכילה. הזקיף ניצב על סלע בולט ובודק את הסביבה. במקרה של סכנה הוא מתריע בפני שאר השפנים, והם בורחים (כמו שפנים!) למחבוא.

התמונות צולמו בקרני חיטים, בתאריך 16.1.2013
ובמצוק הארבל, בתאריך 19.1.2013
כתמידף מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

ולסיום:

זר סביונים לחיים נחמן ביאליק

היום, י` בטבת תשע"ג הוא יום הולדתו ה-140 של חיים נחמן ביאליק.

החלטתי להקדיש לחיים נחמן ביאליק זר של סביונים אביביים. בעצם, "זר" נשמע לי קצת קטן בשביל המשורר הלאומי, אז אני אקדיש מרבד סביונים.

לסביון אמנם קוראים "סביון אביבי" – אבל אם תסתכלו סביב – גם בעיר וגם מחוצה לה – תראו שסביונים כבר פורחים, ואפילו ממלאים איי תנועה ומרבדי פריחה.
הסביונים מתחילים לפרוח כבר בתחילת החורף, וממשיכים עד לשיא האביב.

חיים נחמן ביאליק נולד בתחום האמפריה הרוסית – באיזור שכיום הוא באוקראינה – בתאריך י` בטבת תרל"ג. הוא התייתם מאביו בגיל 7, וגדל אצל סבו שהיה אדוק וקפדן.

ביאליק כתב שירה מגיל צעיר. הוא למד בישיבה, אבל נמשך אל ההשכלה ואל חיי הרוח – ועבר מהישיבה ללימודים חילוניים.
עם זאת, היהדות והמסורת היו חלק ממנו, והם מופיעים הרבה בשיריו.

אני חושבת שרוב האנשים שגדלו בארץ בשמונים השנים האחרונות מכירים את שירי הילדים של ביאליק. "נד נד", "רוץ בן סוסי", "קן לציפור"…
הנה אחד שחביב עלי –

ביאליק היה ממחדשי השפה העברית. הוא טבע מלים יפהפיות כמו "גחלילית", "שלדג", "מצלמה" – ועוד רבות. כלומר, הוא תרם לבלוג שלי עוד לפני שההורים שלי נולדו…

לא רחוק ממרבדי הסביונים פגשתי את הציפור הזו – דוחל שחור גרון.
הדוחל מגיע אלינו בחורף, ובקיץ הוא חוזר לאירופה ולרוסיה. אולי אליו כיוון ביאליק כשכתב את "אל הציפור"?

בתמונה הבאה, שימו לב לחרק ששותה מצוף הסביון – בערך במרכז התמונה –

כשראיתי אותו ברגע הראשון, חשבתי שזו דבורה. אבל לא! זהו זבוב. הוא מתחזה לדבורה בשביל להפחיד טורפים פוטנציאליים, שיודעים שלדבורה יש עוקץ. שמו – רקבן מפוספס.
יש כמה תמונות נהדרות שלו בבלוג של אדי, והסבר יפה על ההבדל בין זבוב לדבורה בבלוג של Weinman.

לאחר הפריחה, הסביון נובל – ומוציא פרי. הפרי שלו הוא ה"סבאלה" – זה שנתן לו את שמו. אני מאד אוהבת לנשוף על סביונים…

למרות החינוך הדתי והקפדן – או אולי בגללו – ביאליק לא היה בישן או צנוע בכל הקשור למין הנשי. אחד השירים היפים שלו מספר על התעלסות בפרדס…

ביאליק עלה לארץ בשנת 1924, והתגורר בתל אביב. השירים הרבים שלו הקנו לו את התואר "המשורר הלאומי", ולדעתי – בצדק גמור,

 כי גם היום מלחינים מחדש שירים שלו. הנה דוגמא שמצאתי בעת חיפושי – דין דין אביב ואלון אולארצ`יק שרים את "מאחורי השער" –

ובזה בעצם נמדדים המשוררים הגדולים שלנו: שגם עשרות שנים אחרי שהשיר נכתב, אפשר להלחין אותו מחדש, להצעיר אותו – והוא יישמע טוב.

הביצוע חביב מאד, ובהחלט עדכני – אבל אני עדיין מעדיפה את הביצוע הישן של אריק איינשטיין…

 

אז מזל טוב לחיים נחמן ביאליק, ואני מאחלת לו שעוד הרבה ילדים יגדלו על שיריו…

 

התמונות צולמו בכפר סבא, בתאריך 18.12.2012

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

ושיר נהדר אחד לסיום – נהדר במיוחד בגלל הביצוע הנפלא –

אחותי הקטנה

היא כמעט בת שנה (כמעט… קצת יותר בעצם… המספר המדויק שמור במערכת)
והיום יש לה יום הולדת, ולא קוראים לה לִבּי…

אז אני רוצה לומר לך, אחותי האהובה –  מזל טוב!
אני אוהבת אותך
ושתזכרי תמיד שאת מוצלחת ומוכשרת ונפלאה ונהדרת!

והמון המון תודה על שאת – את.

בתמונות:
זנב סנונית נאה, מהר תבור, 7.10.2012
סתוונית התשבץ, מרכס בשנית ברמת הגולן, 6.10.2012
לבנין הצלף על טיון דביק, הר תבור, 7.10.2012
עוד סתווניות התשבץ מרכס בשנית ברמת הגולן, 6.10.2012
וכחליל הקוטב על ליפיה זוחלת, מנחל אלכסנדר, 17.9.2012

כתמיד מוזמנים להקליק על התמונות על מנת להציגן בגודל מלא.

ועכשיו כולם לשיר ביחד:

מודדים מדים או מודדים מידות?

אמנם הבטחתי שבוע אדום, אבל היום מוטי חוגג מ"ד – לכן אני עושה פסק זמן, למען כמה מדידות.

פתחתי את מילון אבן שושן, בערך מִדָּה: הפרוש הרביעי הוא:  תכונה, טיב, דרך-התנהגות.

אחר כך מופיעות דוגמאות לכל מיני מידות:
מידת אורך – אמנם מוטי הוא הגבוה במשפחה, אבל אנחנו ידועים יותר ב"נומך" שלנו.

 מידת אורך – מוטי הוא בהחלט בעל אורך רוח, ולא מתרגז בקלות.

 מידת הרחמים היא מידה בולטת אצל מוטי – הוא תמיד מוכן לוותר, לרחם ולטפל באנשים לפנים משורת הדין.

 מידת זמן גם היא חשובה למוטי – הוא אדם דייקן, וחשוב לו לא לאחר: אפילו אם הוא יודע שכל שאר המוזמנים יאחרו, הוא יקדים.

 מידת חסידות – מוטי בהחלט מקפיד על יושר וצדק, ומדרבן אחרים לעשות זאת

 מידת היבש – ההומר אמנם יבש קצת לעתים, אבל חריף מאד!

 מידת הלח – אין כמו כוס יין טוב ללחלח את הגרון, ככה פעם בכמה שבועות…

 מידת נפח – פה, כמובן, מדובר על הנפח שלי, שגדל בעקבות הבישולים הנפלאים של מוטי

 מידת שטח – מוטי מוכן לבוא איתי לטייל כמעט בכל שטח (בשטח עירוני, ברחובות של חנויות הוא פחות אוהב לטייל)

 מידת סדום – את זה אין למוטי. בכלל.

הוכחתי, כמדומני, שמוטי הוא בהחלט איש-מידות, וגם אם פעמים רבות הוא יושב על המדוכה – הוא בוחר באופן מדעי את הפתרון הנכון – ולא מדרדר במדרון!

מוטי, ליום ההולדת שלך –
המון מזל טוב! אני מאחלת לך שתמצא את האושר, ותצליח להנות מכל הסובב,
שתמצא את השלווה, ותדע מה טוב לך
והמון נחת ממני ומהילדים…. 

התמונות הן של בן-חורש גדול – סחלב נדיר ויפהפה שצלמתי בנחל ערוגות, ב5.3.2011
סחלב זה הוא גם הרקע של הבלוג שלי.

אתם מוזמנים לקפוץ לבלוג של מוטי, ולאחל לו מזל טוב!
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

עוד יומולדת וזר ורדים.

 
עוד יום הולדת לחגוג – ושיהיו לכולנו רק חגיגות וימים טובים!
היום אני חוגגת יום הולדת לורד, בת השלוש!
 

 
ורד חמודתי,
שתגדלי ותמשיכי לפרוח
לשגע את כולם במבטים המעמיקים שלך
לרוקן ולמלא מגירות וקופסאות, ולחשוב שזו הפעילות הכי מוצלחת בעולם…
 
בקיצור, שתהיי את עצמך!
 

 
אוהבים אותך, וגם את נטע אחותך ואת ההורים שלכן –
כל העננים
(מוואה מוסרת , וביקשה לכתוב שבילבו וסיסלי מוסרים מיאו לראג` ולאקשמי!)
 

 
הורדים כאן הם Interior Rose – או בשם הלטיני Rosa woodsii – ורדים שצילמנו בMariposa Grove, ביערות הסקוויה הענק.
 

 
כל התמונות צולמו בתאריך 19.8.2009, בפארק יוסמיטי, ב-Mariposa Grove.
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
 

 
– כן, אני יודעת שהערב מתחיל יום כיפור. הנה רשימות מומלצות בנושא –
רשימת יום כיפור של אופל כחול, שטיילה ברמת הגולן, בתל סאקי

נמפית היערה – Limenitis reducta reducta

 היום יום הולדת שנה לבלוג שלי! הידד! 
בשנה הזו פרסמתי 160 רשימות, וצפו בהן כמעט 30,000 פעמים!
אני חוגגת יום הולדת שנה עם פרפר מאד מיוחד.
אי שם, בראשית ימי הבלוג שלי, פרסמתי תמונות של סטירית משוישת. זהו פרפר איטי יחסית, שמעופף נמוך מעל פני הקרקע.
הזכרתי אז, שאחד הפרפרים שאני חולמת לצלם הוא נמפית היערה.
לא תארתי לעצמי, שפחות משנה אחר כך – החלום הזה יתגשם!

נמפית היערה הוא פרפר גדול (מוטת כנפיים של כ-4.5 ס"מ) ומהיר. הוא מטיל את ביציו, והזחלים שלו מתפתחים על צמחי היערה – ומכאן שמו. לפי הספר "פרפרי ארץ ישראל" של יצחק אייזנשטיין, הם "אינם נפוצים ביותר".

היערה היא צמח מטפס – כלומר, היא נמצאת מעל העצים, ונמפית היערה מרחפת לה אליה מעלה מעלה, גבוה – ובנוסף, היא מאד מהירה.

אבל בעוד הביצים, הזחלים והגלמים מוגבלים לצמח היערה למען מזון – ולא ישרדו בלעדיו – הבוגר יכול לברור לו לאן לעוף

ולשמחתי הרבה, הבוגר הזה עף לו אל פרח לטם שעיר, והחליט למצוץ ממנו צוף.
וזה מצא חן בעיניו מספיק זמן, בשביל שאני אוכל לצלם אותו!

כל התמונות צולמו במירון, ב-29.5.2009
כדאי-כדאי לכם להקליק התמונות על ולהקיש F11 על מנת לראות את הפרפר היפהפה הזה בגודל מלא!

 ועכשיו, כמה שירי יום הולדת – בשביל מצב הרוח :

חגיגה בלי Beatles זו לא באמת חגיגה…

דבורנית שחומה – Ophrys israelitica

הפרח החביב עלי ביותר מבין פרחי חודש דצמבר הוא הדבורנית השחומה.
דבורנית שחומה היא סחלב, צנוע, עדין וקטן – ולא מאד מרשים. במיוחד לא אם משווים אותה לאחיותיה הדבורניות שיפרחו באביב – כמו דבורנית גדולה, דבורנית הדבורה

הדבורנית השחומה חשובה בעיני, כי היא מבשרת את פתיחת עונת הסחלבים – היא הסחלב הראשון שפורח.
חוץ מזה, היא הסחלב היחידי שפורח ביום ההולדת שלי (שהיה ביום שני – 29.12)
לכן, בדרך כלל, ביום ההולדת שלי, אני משתדלת לקחת יום חופש – ולצאת לחפש דבורניות שחומות.
אחד המקומות החביבים עלי לחפש דבורניות שחומות הוא עין אלון בכרמל. מקום מומלץ לטיול כל השנה, אבל במיוחד בחורף – כשגשום.

וכן – גם השנה יצאתי לי (מלווה במשפחתי האוהבת) לכרמל, וירדנו אל עין אלון – וכמו כל שנה, חיכה לי שם זר עדין ונפלא של דבורניות.
קטנות, עדינות – צריך לחפש אותן בשביל לראות אותן. מוטת ה"כנפים" שלהן היא בערך 2-3 ס"מ.
וכמובן – גשומות! 🙂

לעניין השם דבורנית – הדבורניות נקראות ככה כי בצורתן הן דומות לדבורים. כמו רוב הסחלבים, הדבורניות הן רמאיות. הן מתחזות לדבורים נקבות, מגרות את הזכרים – ואז מגיע זכר להוט, רואה נקבה יפה ומושכת, מזדווג איתה…. ו…. מגלה באמצע שהוא לא עם Hot Babe, אלא סתם תחליף. אבל בינתיים היא כבר הדביקה לו אבקה על המצח. הוא עובר אל יפהפיה מושכת אחרת – שוב מרומה – אבל אותה הוא מאביק.

מה שעוד אני יכולה לספר על דבורניות, זה שבדוגמא על גוף הדבורנית יש שוני – יש הבדל בין פרח לפרח, אפילו באותו צמח. וזאת למה?
כמו שאמר פעם פרופסור שמידע: "אם אתה רמאי, ולידך נמצא עוד רמאי – אתה לא רוצה להראות בדיוק כמוהו, כדי שלא יזהו אותך מיד!"

עוד תמונה אחת: ניצן חמוד של דבורנית שחומה.

כל התמונות צולמו בעין אלון בכרמל, 29.12.2008

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

יום הולדת לציפורן חתול1

היום הוא יום הולדתה של ציפורן חתול1. אנחנו מכירות ממש מההתחלה, (והמבין יבין)  ולמדתי ממנה המון המון. 
אז אני חוגגת היום עם זר של צפורני חתול מצויות. 

(16.2.2008 – שמורת פורה)

צפורני חתול מצויות – Calendula Arvensis – הוא פרח חביב ממשפחת המורכבים. צבעו כתום-צהבהב, והחלק המרכזי הוא לעתים באותו כתום:
(13.1.2007, נחל מערה, הרי יהודה)

 ולעתים כהה יותר, חום:

(25.11.2006, חוף השרון)

צפורני החתול הם ממשפחת המורכבים. כלומר, מה שאנחנו רואים כ"פרח" – הוא בעצם תפרחת של הרבה פרחים קטנים, שהסתדרו להם כפרח.

(16.2.2008 – שמורת פורה)

"עלי הכותרת" נקראים בעצם פרחים לשוניים, ואילו החלק המרכזי, שבפרח סטנדרטי כולל את מנגנון ההאבקה – בנוי פה מפרחים קטנים הקרויים "פרחים צינוריים".
מנגנוני ההאבקה של הפרחים הלשוניים נמצאים בבסיסם, ואילו של הפרחים הצינוריים – במרכזם.

(10.1.2008, הכרמל)

אפשר להקליק על התמונות ולראות אותן גדולות, ולראות יפה שהפרחים הצינוריים הם ממש במבנה של פרח זעיר, כל אחד מהם.

(10.1.2008, הכרמל)

צפורני החתול בדרך כלל קרובות בגודל לסביון – קצת קטנות יותר ממנו. הנה צפורן חתול (משמאל) ליד סביון – כדי שתוכלו להשוות את הצבע והגודל השונים. וגם אצלו כל "פרח" הוא בעצם תפרחת של פרחים.

(7.3.2006, רמות מנשה)

לסיום, שוב – מזל טוב והרבה אושר לציפורן חתול1, שתמשיכי להנות מהפרחים והטבע מסביבך!

(10.1.2008, הכרמל)

באהבה, ממני ומכל המשפחה.