לזכרו של פרופסור אבינעם דנין

IMG_1628

ושוב בשורות רעות…  אתמול (שבת, 12.12.15) התפרסמה ההודעה על מותו של פרופסור אבינעם דנין. 

IMG_0788

פרופסור דנין היה אחד מענקי הבוטניקה בארץ. הוא חקר את צמחית הארץ, והיה מומחה לצמחית הנגב. הוא תאר למדע 43 מיני צומח חדשים שלא היו ידועים – כמו למשל, מרבה-חלב נגבי (שאפשר לראות בתמונה הבאה).
הוא היה אחד מכותבי הפלורה פלשתינה, וכתב יחד עם פרופ. נעמי פינברון-דותן את המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל – שידוע אצל חובבי הפרחים בתור  "המשקולת הצהובה", בגלל צבע הכריכה ומשקלו בתיק. הוא הקים את אתר "צמחיית ישראל ברשת"

IMG_1443

תרומתו היתה מאד חשובה, ושמו ידוע בעולם. מספר מינים נקראו בשמו – כמו כלך דנין, עלקת דנין – ושום האבקנים, ששמו הלטיני הוא שום דנין. 

allium

התחלתי להזכר בכל מיני מפגשים (פיזיים ווירטואליים) שהיו לי עם פרופ. דנין, ולזכרו – אני מעלה כאן כמה זכרונות. 

IMG_1609

כיוון שתרמתי תמונות לאתר "צמחית ישראל ברשת", היו לנו התכתבויות פה ושם. חלקן בעקבות שאלות שלי, עליהן תמיד אבינעם ענה בנועם ובפרוט, וחלקן בעקבות שאלות שלו לגבי תמונות שהעליתי.
למשל, התמונה הבאה – של גרגרנית חד-פרחית: בעבר היו שני מינים: גרגרנית חד-פרחית, וגרגרנית נוֹאֶה. כשצלמתי את הגרגרנית הזו, ד"ר יובל ספיר אמר לי: הנה גרגרנית נואה. תצלמי, זה פרח נדיר.
אז צלמתי.
אחר כך ד"ר אורי פרגמן-ספיר אמר לי שהמינים אוחדו, וכיום זו גרגרנית חד-פרחית… אז התבלבלתי.
באתר הפלורה ראיתי שיש דפים שונים לכל אחד מהמינים – אך ללא תמונות. כתבתי לפרופ. דנין, צרפתי את התמונה ושאלתי אותו. הוא ענה לי תשובה יסודית ומעמיקה, שהסבירה את הסיסטמטיקה של המין ואת ההסטוריה של השם. בשנות ה-80 אכן אוחדו המינים למין אחד, אך באתר הפלורה, פרופ. דנין פתח בטעות שני דפים.
הוא כמובן הודה לי על מציאת הטעות ועל התמונה. 

IMG_4973

הסיור הראשון בו הצטרפתי אל פרופסור דנין היה בסתיו 2007. הוא הסביר לנו ששבועיים לאחר הגשם הרציני הראשון – אפשר לפגוש נרקיסים ורקפות בנחל כיסלון, והזמין כמה אנשים לסיור של יום שישי בבוקר.
אז נסעתי. הנרקיסים והרקפות קיימו את ההבטחה ופרחו – ויחד איתם, קיבלנו הסברים על נשרן צפוף, על האלון המצוי (וההבדלים בין האלונים המצויים אצלינו לעומת הרי אדום) ועל כל מה שראינו סביבנו.
הנה אבינעם, באותו טיול, מסביר לנו על כלך מרוקני – כלך הצומח במצוקים, בניגוד לכלך המצוי שמעדיף יותר אדמה וקרקע ישרה. 

IMG_8140

באותו סיור אבינעם לימד אותי להכיר צמח מקסים, שלא הכרתי עד אז: אצבוע אירופי. אז למדתי שזהו סוקולנט – כלומר, צמח בשרני (ממש כמו הקקטוסים האמריקאים) ששומר מים ברקמות שלו.
מאז פגשתי את האצבוע עוד כמה וכמה פעמים – גם כתבתי עליו

IMG_8144

בארץ גדל מין נוסף של אצבוע – אצבוע ים המלח, הייחודי לבקעת ים המלח. גם אותו פגשתי בזכות פרופ. דנין – בסיור אחר, בשנת 2010. 

IMG_0797

פרופסור דנין ידע פרטים כמעט על כל צמח בארץ. ממנו למדתי על צינורות ההזנה החזקים בעלים של בן-חצב יקינתוני. 

IMG_8173

ומובן שאני זוכרת את זה היטב. אחרי הדגמה כמו בתמונה הבאה – איך אפשר לשכוח?! 

IMG_8170

כמו שכתבתי, פרופסור דנין היה מומחה לצמחי הנגב. שמות כמו "ערטל מדברי", "קרוטלריה מצרית" או "לוטוס אילתי" התגלגלו על לשונו באופן טבעי ביותר. 

IMG_0847

בשנת 2010 יצאנו איתו (אני, ועוד כמה אנשים) לסיור של שלושה ימים בלתי נשכחים בנגב. שם ראיתי לראשונה בחיי פרחים מיוחדים ונדירים, כמו מרבה-החלב הנגבי שהזכרתי קודם,
וגם נדירים ומיוחדים כמו זצניה מזרחית ובהק עקרבי. למדתי המון באותו סיור. 

IMG_1529

פעם אחרת, יצאתי לסיור קיץ בשלולית דורה עם כמה חברים מפורום "עולם הטבע" ב-Ynet. בשולי השלולית המתייבשת מצאנו צמח קטן שלא הכרנו. שלמי אהרון ידידי ישב להגדיר אותו, והגענו אל אולדנית הכף – שהזכרתי אותה לא מזמן ברשימה על שלוליות החורף בחדרה.
צלמתי אותה כמיטב יכולתי, וכיוון שבאתר הפלורה לא היתה עוד תמונה שלה – העליתי את התמונה לאתר.
פרופ. דנין פנה אלי במייל, ושאל אותי על הצמח – התמונה לא העבירה מספיק את כל המאפיינים. כדי להיות בטוח שאכן ההגדרה שלנו נכונה – כאמור, הוא היה אדם יסודי ומעמיק – הוא ביקש ממני לגשת שוב לשלולית, לאסוף את הפרט שצלמתי, ליבש ולשלוח אליו.
אז למחרת, אחרי העבודה, חזרתי אל השלולית. לקח לי קצת זמן לאתר את הצמח – בכל זאת, זהו צמח זעיר – אבל איתרתי אותו, אספתי, ייבשתי ושלחתי אל פרופ. דנין. הוא בדק אותו והגדיר אותו, ואישר שזו אכן אולדנית הכף. 

IMG_5842

פרופ. דנין התעניין בצמחים גם מעבר ליופים או לסיסטמטיקה שלהם. הוא התעניין גם בשימושים שונים. עד היום יש לי חבל קטן, שפרופ. דנין קלע מסיבי מתנן – קשור לקישוט על מנורת הלילה שלי.
בתמונה הבאה אפשר לראות אותו מדגים הדלקת אש באמצעות צמרנית הסלעים: צמח נפוץ ומאד דליק. 

IMG_8177

למדתי רבות מפרופסור דנין. הוא תמיד שמח להסביר ולפרט, לתקן ולנמק. כל מכתב שלו, אפילו מענה על שאלות פשוטות, נכתב ביסודיות ממש כאילו הוא כותב מאמר מדעי.
עצוב לי מאד על מותו של אדם חשוב, מאושיות מדעי הבוטניקה בארץ . יהי זכרו ברוך. 

IMG_1492

את התמונות צלמתי בעיקר בסיורים עם פרופ. דנין לאורך 10 השנים האחרונות.
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

IMG_1072

לזכרו של עזריה אלון

a01

אתמול בבוקר הלך מאיתנו עוד אחד מדור הנפילים, מהאנשים שפקחו את עינינו והראו לנו את סביבתנו – עזריה אלון. 

a08

לצערי, לא הכרתי את עזריה אלון. מבחינתי – הוא תמיד היה כאן. אני לא יכולה לתאר לעצמי את מדינת ישראל, בלי החברה להגנת הטבע שהוא היה בין מקימיה. או בלי יערות הכרמל, שהוא נלחם להשאיר אותם כפארק טבע ולא לבנות שם. 

a03

עזריה אלון נולד באוקראינה, בשנת 1918; ועלה עם משפחתו לארץ בגיל 7. הוא למד בבית הספר הריאלי בחיפה – כלומר, הוא הסתובב בשכונה בה גרתי כילדה – עוד לפני שאבא שלי נולד. 

a04

כשהיה בן 20, הצטרף עזריה אלון לקיבוץ בית השיטה – שם הוא התגורר עד סוף חייו. 

a14

עזריה אלון פעל ללא לאות למען הטבע. הוא לימד אותנו שכדי לשמור על הטבע – צריכים להכיר אותו. אדם לא יתעניין בשימור והצלה של פרחי בר – אם הוא לא יודע שהם קיימים. ולכן צריך לחזק את הקשר בין האנשים לבין סביבתם.
זה היה הרעיון שהוביל את עזריה אלון בכל פעולותיו.
הוא זכה פעמיים בפרס ישראל – בשנת 1980, יחד עם החברה להגנת הטבע; ובשנת 2012 – פרס מיוחד על מפעל חיים ותרומה לקהילה. הוא זכה גם בעוד עשרות פרסים ואותות הוקרה, והיה ראוי לכולם.  

a05

הפרח האהוב על עזריה אלון היה, ללא ספק, האיריס. בספרו על האיריסים הוא כותב:
"איריס, כך קבע המחבר של אחד הספרים על איריסים, איננו רק שם של צמח: האהבה לאיריסים היא מחלה, ומי שנדבק בה לא בנקל יירפא ממנה. מחבר הספר הזה מאשר את האבחנה, והוא עצמו נמנה עם החולים: מאז נגלו לי איריסי ההיכל, תחילה איריס הגלבוע ואיריס הארגמן ואחר כך יתר חבריהם, אני מכור להם.
אין זה גורע מאום מחלקם של שאר מיני פרחים יפהפיים שיש לנו בארץ, אבל עדין האיריס נישא בראש כולם."
(עזריה אלון, "איריסים", הוצאת משרד הבטחון, 1992) 

a15

בהקדמה לספרו "77 שיחות על טבע" כותב עזריה אלון:
"לא אנחנו התחלנו לשוחח על טבע. זהו נושא אשר לכל איש יש בו דיעה, ואפילו ידיעה – אם כי לפעמים הידיעה מועטת במקצת, ובלתי מדויקת מעט או הרבה. גם מאת מי שמכריז בהחלטיות שאיננו מכיר אף צמח אחד ואף חיה אחת אפשר "לסחוט" הודאה שבעצם הוא כן מכיר כלנית ורקפת ונרקיס וברוש וחסידה ועורב – ואז הוא כבר מסוגל לעשות עוד צעד ו"לגלות" אפילו את הבולבול ואת החוחית שבחצרו." 

אני חושבת שלעזריה אלון עצמו יש חלק גדול בעובדה שאפילו האנשים שלא מתעניינים בטבע מכירים את הנרקיס, הרקפת והכלנית.

a06

בספרו "ישראל – טבע ונוף" עזריה אלון מזכיר לנו את הקשר בין התנ"ך לארץ ישראל:
"התנ"ך נוצר בארץ ישראל, ויותר מכן: הוא צמח מתוכה. הוא ריכוז של רעיונות דתיים וחברתיים, אך אילה יכלו, אולי, להיווצר גם בארץ אחרת. אך כל המעיין בו יווכח ללא קושי כי ספר זה, כמות שהוא, לא יכול היה להכתב אלא בארץ זו. כל דרך המחשבה של התנ"ך, צורות הביטוי שלו, מטבעות הלשון – כל אילה צמחו מתוך הארץ, מנופה ואקלימה, ולא יכלו להתהוות כמו שהם בשום מקום אחר, אלא כאן. "

וזו הסיבה שגם אתאיסטית כמוני מתעניינת בתנ"ך, ונהנית לקרוא בו ולמצוא בו קשר אלי ואל סביבתי. 

a02

עזריה אלון הבין שכדי לשמור על דמותה של הארץ – ועל דמותנו שלנו – אנחנו צריכים לשמור על הטבע. הוא אמר: "לטבע אני לא דואג – אני דואג לאדם: עולם בלי פרפרים, בלי ציפורים ובלי פרחים הוא עולם שאיני יכול להשלים איתו." 

a13

ועוד ציטוט מרשים ומרגש שלו (ותודה לאוריה שאצלו קראתי את זה) –
"בערוב ימיו שואל אדם את עצמו אם חי כפי שהיה רוצה לחיות, ואם עשה דבר בעל ערך או העביר סתם את חייו. אין לי אף טיפה של חרטה או צער על כך שהקדשתי שני שלישים מימי חיי לפעילות לרעיון של שמירת הטבע והנוף של הארץ. 

לשמחתי לא הייתי היחיד. החברה להגנת הטבע, שבמידה רבה היה לי חלק בהקמתה ובפעילותה, החלה בקומץ 'משוגעים' ויש בה רבבות חברים ומאות רבות של עובדים, ועל הזמן מתווספים אליה כוחות צעירים וחדשים.
היא שינתה מושגים בציבור, וקשה לי לתאר איך היתה הארץ נראית אלמלא היא קמה בשעתה. כשאני מביט לאחור אני חש שעשיתי משהו בחיי"

a07

עזריה אלון פעל בכל דרך אפשרית לקרב אותנו אל הטבע, אל הארץ שלנו. הוא נלחם למענה, הוא הדריך מטיילים ולימד מדריכים, הוא כתב ספרים, והוא הגיש פינה שבועית ברדיו – הכל כדי ללמד אותנו. 

a09

המורשת שלו היא מורשת של חיים, של אהבה, של לימוד ושל התבוננות. המורשת שלו היא ילדים משחקים בחורשה בין הרקפות. 

a10

אני מקווה שנשכיל לשמור על המורשת שלו, לטפח אותה ולדאוג לארץ ולטבע סביבנו. עזריה כבר לא איתנו, אבל אנחנו יכולים ללכת בדרכו.
יהי זכרו ברוך. 

כתבות נוספות עליו:

enlightened באתר החברה להגנת הטבע

 באתר Walla חדשות

 באתר Ynet

 בבלוג עונג שבת של דוד אסף

 באתר פרס ישראל

​ כתבה לזכרו בערוץ 2, עם עמיר בלבן

 באתר צמח השדה – כתבה של פרופ. עמרם אשל

a11

את התמונות צלמתי בשלושה טיולים בחודש ינואר:
נרקיס מצוי, איריס הסרגל ודבורנית שחומה בכרמל – 4.1.2014
נץ חלב אזמלני, לופית מצויה, פרפרים ורקפות ביער כוכב יאיר – 11.1.2014
צפורים, איריס ארץ-ישראלי, עירית גדולה ועוד רקפות – ליד בריכות הדגים של מעין צבי, 18.1.2014

a12

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

a16

לזכרו של בני

אתמול קראנו בצער רב בפורום הבלוגיה שבני, מהבלוג "חוג הסרטן והתקליט"  נפטר.
לא הכרתי את בני מעבר לוירטואליה, ובכל זאת אני מרגישה שהכרתי אותו, ומצרה על מותו.
את מילות הניחומים והמחשבות תוכלו לקרוא אצל מוטי .

אני אסתפק בלהקדיש לו ולמשפחתו שתי תמונות של דבורנית הקטיפה
ולשלוח תנחומים למשפחתו.
JAMES DEAN מנהל פורום אספנות ערך סרטון לזכרו של בני – אתם מוזמנים לצפות בו כאן.
יהי זכרו ברוך.

הדבורניות צולמו ליד יקנעם, 20.2.2012.

מייק לִבְנֶה

הלילה הלך לעולמו מייק לבנה.

ודאי שמעתם עליו – אם אתם גרים בגליל, או מתעניינים בבוטניקה, זואולוגיה, אקולוגיה, היסטוריה של ארץ ישראל, ארכאולוגיה, גיאולוגיה, טבע…
מייק ידע את כל אילו, ועוד. הוא הדריך דורות של מטיילים בשבילי ארצנו, הוא חקר יחד עם זאב משל את המצדה, וכתב יחד עם אבי שמידע את מגדיר צמחי החרמון. הוא היה מעורב בפרוייקטים רבים בנושאי טבע וסביבה, ותרם להם רבות. הוא הדריך ולימד את רוב המדריכים הטובים בארצנו, ואם לא אותם – אז את המדריכים שלהם.

לי היה המזל לפגוש אותו מספר פעמים, ולהתענג כל פעם מחדש מהידע, הענווה, החן והחכמה של האיש המיוחד הזה.

הפעם הראשונה שפגשתי אותו היתה בהשתלמות רת"ם הראשונה שהצטרפתי אליה, לפני כמה שנים. טיילנו בגליל העליון, בהר שמאי. פרופ. שמידע עמד והסביר על צמח מסוים, נדמה לי קחוון. מסביב עמדו המשתתפים והקשיבו. היה בינהם אדם מבוגר, רזה ולא גבוה, אבל עם ניצוץ מיוחד בעיניים. הוא לבש מכנסים קצרים ונשען על מקל. עוד לא ידעתי את זה – אבל זה היה מייק.
מישהו העביר מהצד צמח יבש, גבעול באורך של 15 ס"מ (בערך), ושאל מה זה. הגבעול עבר כהרף עין מול עיניו של מייק – ולפני שאבי הספיק לקבל אותו לידיו, מייק כבר אמר: "זה כמובן אשבל!"
והוא – כמובן – צדק.
אני הייתי מלאת התפעלות. הוא ראה את הגבעול היבש הזה לשניה או שתיים!



בפעם אחרת, פגשנו אותו בטיול שהוא הדריך בחרמון, והוא הזמין אותנו להצטרף להסברים. כדי לא לצעוק, הוא נעזר תמיד במקרופון נייד ("מדונה"). הוא סיפר לנו מהו הגובה המקסימלי של החרמון הישראלי: "גבהו הוא שתיים-שתיים-שתיים-שתיים, ואם תרצו: עוד שתיים. וביחד, אלפיים מאתיים עשרים וארבעה מטר. " – אתם יכולים להיות בטוחים שאני אזכור את המשפט הזה תמיד.

מאז פגשתי את מייק בעוד מספר השתלמויות וטיולים – אני חושבת שהטיול המיוחד מכולם היה הטיול בסתיו האחרון, שבו הוא לקח אותנו לראות שלכת, סתווניות, וחלמוניות בחרמון.

אתם מוזמנים לקרוא את ההספד באתר צמח השדה – אתר שמייק תרם לו רבות וכתב הרבה מהערכים שבו
ולראות את הסרטון הבא שמספר על האיש המקסים והמיוחד: מייק לבנה, יהי זכרו ברוך.

התמונות צולמו בחרמון, בתאריכים 28.9.2010, 5.5.2010, 20.6.2009
הפרח התכול הוא ברונרה מזרחית, פרח יפהפה הפורח רק בחרמון.
התמונה האחרונה – זרעים של זקן-הסב המצוי מתעופפים ברוח, מכפר סבא, 24.4.2011

תוספת: אתם מוזמנים לקרוא את מה שכתבה ענבלית על מייק.
כתבה שמייק כתב אודות איריס שגילה בחרמון, וכינה אותו איריס הדובדבן (Iris Westii )