Mori Point – מינים פולשים בקליפורניה

הטיול הבא שאספר עליו הוא הטיול ל-Mori Point. זה מסלול הליכה על מצוקים מעל האוקיאנוס, ו-Mamma Quail הבטיחה (וקיימה) נופים ופריחה.
ההתחלה דוקא לא היתה מרשימה. את התמונה הבאה צילמתי ממש בכניסה: 

למי שלא מזהה, יש כאן בתמונה: חרצית עטורה – Glebionis coronarium (כן, כמו שלנו), לפתית מצויה – Hirschfeldia incana, (כן, כמו שלנו), קרדה איטלקית – Carduus pycnocephalus, קרובה לשלנו, ברומית – Bromus sp. – אני לא בטוחה איזה מין, אבל דומה לברומית ספרדית או ברומית דו-אבקנית שגדלות אצלינו. למרגלותיהם פרח מקור-חסידה גזור – Erodium cicutarium, כן. גם הוא נפוץ אצלינו. 

אז תחילת המסלול היתה קצת עצובה ולכן החלטתי שוב לכתוב על בעית המינים הפולשים. 

אמנם כבר כתבתי מהם מינים פולשים, אבל זו בעיה אקולוגית חמורה ואני חושבת שחשוב להסביר שוב. מינים פולשים הם מינים זרים לסביבה בה הם גדלים: מינים שנוכחותם במקום מסוים היא תוצאה של התערבות האדם, בין אם התערבות מכוונת ובין אם לא.  

אחרי שהצמח הגיע למקום מסוים, הפלישה מתרחשת לרוב בטווח זמן ארוך – ולכן הוגדרו שלבים שונים: 

 צמח מזדמן – צמח זר שפורח בשטח, לפעמים גם מתרבה, אבל לא מקיים אוכלוסיה בת קיימא. כלומר, אם נעזוב אותו לנפשו ולא נוסיף עוד פרטים – תוך כמה שנים הוא ייכחד מהמקום. 

 צמח מאוזרח – צמח זר, שכבר מקיים אוכלוסיות ארוכות טווח ללא עזרת האדם לפחות 10 שנים, אבל עדיין מוגבל בתפוצתו לנקודה שבה התחיל לפלוש. 

 צמח פולש – צמח מאוזרח, שמייצר כמות צאצאים גדולה ומופץ למרחקים גדולים מנקודת המקור. 

ברשימה על מינים פולשים לאורך כביש 1 בקליפורניה, לפני 5 שנים, סיפרתי על הדרכים השונות בהן צמחים פולשים מגיעים למקום מסוים:
👿 צמחי נוי, כמו זקן התיש הסגול – Tragopogon porrifolius בתמונה השניה ברשימה.
👿 צמחים שימושיים, כמו הפשתה התרבותית – Linum usitatissimum – ממנה מפיקים את סיבי הפשתן – בתמונה מעל.
👿 צמחים שהגיעו בטעות, אולי נדבקו למכנסים של מישהו, או היו במקרה בתוך משלוח של צמחים אחרים, כמו האספסת המצויה – Medicago polymorpha – בתמונה הבאה. 

קיימת גם הגדרה נוספת, לשלב רביעי – צמחים פולשים משני סביבה – Invasive transformers. הכוונה למינים פולשים בעלי יכולת לשנות את התכונות, התנאים, הצורה או האופי של מערכות אקולוגיות בשטח גדול.

משני הסביבה יכולים לשנות את המינרלים בקרקע, למשל – הם מנצלים הרבה מן החנקן והסידן בקרקע, ומונעים מצמחים אחרים להשתמש בו, משנים את ה-pH הטבעי, מייצבים חולות, ועוד. 

בקליפורניה נרשמה התגברות בתופעת השריפות בעקבות מיני דגניים פולשים. שריפות יער הן תופעה טבעית בקליפורניה, אבל הדגניים הפולשים מתחדשים מהר יותר יחסית לצמחים המקומיים ודוחקים אותם. כאשר יש שריפה, הם מחזקים אותה – עשבים יבשים בוערים היטב, הורגים את התחרות, ומתחדשים בעצמם בקלות. 

צמחים הפולשים במקווי מים, כמו יקינתון המים שפגשתי בנחל אלכסנדר וגם בפלורידה יכולים לשנות את טמפרטורת המים, להוריד את שיעור החמצן במים ולפגוע בחי ובצומח המקומיים. 

היו צמחים שבאמת הופתעתי לפגוש בקליפורניה. למשל, הרוש העקוד – Conium maculatum, בתמונה מעל. זהו צמח רעל, ויש בקליפורניה מספיק מיני סוככיים יפים ממנו. למה להביא אותו? 

מינים אחרים בהחלט לא הפתיעו אותי, למשל בתמונה הבאה, אלו סלסילי הכסף, שמה העממי של מללנית הים – Lobularia maritima, צמח ממשפחת המצליבים שמשתמשים בו הרבה כצמח כיסוי בגינון: 

רוב המינים שהאדם מעביר ממקום למקום (ויש אלפים כאלה) לא הופכים למינים פולשים. במחקר הפולשים מדברים על "חוק העשיריות" – רק כ-10% מהמינים המובאים למקום מסויים יהפכו למינים מזדמנים. רק כ-10% מהמזדמנים יהפכו למינים מאוזרחים, ורק כ-10% מהמינים המאוזרחים יהפכו ממש לפולשים. כלומר, בהערכה גסה, רק מין אחד מתוך 1000 מינים שהובאו למקום מסוים יהפוך למין פולש. כיום יש גם חישובים נוספים, אבל ככלל אצבע, זה לא רחוק מהמציאות. בכל זאת יש המוני פולשים. וכל פולש משתלט בצורה מרשימה ודוחק את כולם. למשל, הפרח בתמונה הבאה: אהל רב-פרחים – Drosanthemum floribundum – מכסה משטחים ורודים מהממים על המצוקים מעל חוף האוקיאנוס. מוצאו בדרום אפריקה. 

אחת הסיבות להצלחתם של הפולשים היא העדר אויבים טבעיים. לכל היצורים בעולם (פרט לאדם, שהתגבר על רוב הגורמים) יש גורם מגביל – גורם שמגביל את התפשטותם במרחב, בשביל לאפשר את מגוון המינים המקסימלי, זה שמעיד על מערכת אקולוגית בריאה ומקיימת. לדוגמא בעלי חיים שאוכלים או טורפים אותם, או (במקרה של טורפי על) הקושי להשיג כמויות מזון שיתמכו באוכלוסיה גדולה מספיק.

אם מעבירים צמח (או בעל חיים) ממקומו הטבעי למקום אחר – ולרוב גם מאזרחים אותו שם, כמו שעושים עם צמחי נוי וצמחים שימושיים – האויבים הטבעיים שלו (כמו חיפושיות שאוכלות את הפירות ומקטינות את מספר הצאצאים, פטריות שמפרקות חלקים ממנו, עצים שמצלים עליו וכן הלאה) לא נמצאים שם. אין מי שיגביל אותו וימנע ממנו להתפשט. 

לרבים מהצמחים הפולשים יש מגוון תכונות משותפות שבזכותם הם יכולים לפלוש. 

הראשונה – גמישות אקולוגית. הם מסוגלים לשרוד במגוון קרקעות, טווח טמפרטורות רחב (את מקור החסידה הגזור פגשתי בעמק המוות!), כמויות משתנות של משקעים. אם נסתכל שוב על החרצית העטורה, היא פורחת סביב אגן הים התיכון – גם במקומות קרים יחסית, כמו הרי ירושלים, וגם בחום של באר שבע. גם בחמרה במישור החוף, וגם בקרקעות גיר או בזלת בגליל ובגולן. 

תכונה נוספת היא ריבוי אל-מיני – הם לא חייבים לייצר פירות. הם לא תלויים במאביקים או ביצורים אחרים שיפיצו את הזרעים. החמציץ הנטוי, שפולש גם בארץ וגם בקליפורניה, מתרבה רק באופן וגטטיבי, ובכל זאת הצליח להגיע כמעט לכל פינה בארץ וגם בקליפורניה. 

יכולת התחדשות ומהירות צימוח – כל עוד השורש קיים או הזרע קיים, גם אם כרתנו אותם וגם אם שרפנו אותם, הם יתחדשו. ולא רק זה, הם יצמחו מהר יותר מכל מי שמסביבם – ואז לא יאפשרו לאחרים להתחדש. 

כאן אפשר לראות את סלסלי הכסף, עדיין מוקפים בפרג הקליפורני המקומי – אשולציה קליפורנית

תחרותיות – המינים הפולשים מנצלים את המשאבים ביעילות רבה יותר. אחד הדוגמאות המוכרות אצלינו היא טיונית החולות, שמקורה בדרום קליפורניה. בקליפורניה השורשים שלה יורדים לעומק 2-3 מטרים על מנת להגיע למי התהום. אצלינו הם מעמיקים ל-6 מטרים ויותר, וכך מונעים מהצמחיה המקומית לקבל מים. 

העלוק המצוי – Bellardia trixago – בתמונה הבאה מצא שיטה אחרת – כמו שמרמז שמו, הוא טפיל-למחצה. הוא מנצל את הצמחים המקומיים לקבל מהם את הדרוש לו לשרוד. 

פעמים רבות המינים הפולשים גם נעזרים באללופתיה – העלים הנושרים, הפירות או השורשים של הצמח מפרישים חומרים המונעים מצמחים אחרים להתבסס לידם.  

עוד תכונה היא כמות הזרעים והיעילות בהפצתם. מינים פולשים מייצרים לרוב כמויות גדולות של זרעים, ומצליחים להפיץ אותם למרחקים. לחרצית יש זרעים שנישאים ברוח, לאספסת – זרעים שנצמדים לפרוות בעלי חיים (ארנבות, שועלים וכיו"ב) והם מפיצים אותם במרחב. ולזרעים יש חיוניות ויכולת תרדמה. כלומר, אם פוזרו הזרעים במרחב – לא כולם ינבטו בעונה הקרובה. חלקם יישארו רדומים, במצב זרע, וימתינו שנה, שנתיים ויותר, על מנת לנבוט בזמן מאוחר יותר. כך הם מונעים תחרות בינם לבין עצמם, אבל מאפשרים לעצמם להתחדש ולנבוט גם אם ניסינו לבער אותם מן השטח. 

כיום, אחרי שפיזרנו כל מיני צמחים ובעלי חיים בעולם בחוסר אחריות ובלי להבין את ההשלכות – אנחנו צריכים לנסות להתמודד עם זה. במקומות רבים בעולם יש פעילויות לטיפול בנושא.
בין הראשונים לטפל בנושא היתה ניו זילנד, שכבר בשנת 1996 חוקקה חוק מתקדם במיוחד שנועד לעצור פלישות עתידיות, לדאוג לתקציבים לטיפול בפלישות קיימות, וגם להעניש אנשים המנסים להבריח מינים פולשים. בשנת 2015, האיחוד האירופי חוקק חוק המחייב את כל מדינות אירופה, וגם הוא מטפל בנושא על כל השלכותיו. בארץ, הארגונים הירוקים מנסים כבר כמה שנים להעביר חוק דומה לזה של ניו זילנד והאיחוד האירופי, אך עדיין ללא הצלחה. ואני חושבת שרוב הקוראים שלי יודעים מה דעתי על ממשלת ישראל לפחות בעשור האחרון. כל סדר הקדימויות שלהם הפוך ולא הגיוני. 

בקליפורניה יש מספר חוקים המטפלים בנושאים שונים, לא בדקתי אם הם מכסים את כל הבעיה או רק חלקים ממנה. בכל הנוגע לצומח, יש להם ארגון מקומי – Cal-IPC – המועצה לניהול מינים פולשים שמנהלת את שיקום המערכות האקולוגיות. 

הלחך בתמונה מעל – Plantago coronopus, לחך שסוע, הוא קרוב ללחך השסוע שגדל אצלינו במדבר, אך זהו מין שונה – מוצאו באירופה וגם הוא פולש בקליפורניה. 

אבל אני לא רוצה שהרשומה הזו תהיה רק שלילית. ולכן אספר שבפארק הזה נעשו עבודות רבות לשיקום המערכת האקולוגית, להדברת המינים הפולשים ולהשבת מינים מקומיים. 

אז עם ברוש מונטריי (Cupressus macrocarpa) המקומי והנהדר (פה מעל, למרות שהוא מוקף עשב-פמפס – Cortaderia selloana, פולש מדרום אמריקה) אנחנו יוצאים לדרך בשביל: המשך (אופטימי) יבוא! 

הרבה מהמידע שכתבתי פה קראתי בספר "הצמחים הפולשים בישראל" של ד"ר ז'אן-מארק דופור-דרור, חלק למדתי בקורס "הבסיס המדעי לשמירת טבע" של פרופ. תמר דיין באוניברסיטת ת"א, והשאר מאתרים שונים ברשת.
את התמונות צלמתי ב-Mori Point, בתאריך 10.5.2018. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

חג אביב שמח – פסח תשע"ח

השנה, לכבוד פסח, החלטתי לחגוג עם אחד מפרחי האביב האולטימטיביים שלנו: החרצית העטורה

אני מאחלת לכולם חג אביב שמח! הכל פורח מסביב, וזה הזמן לצאת החוצה ולהנות! 

צאו לטייל, תהנו מהיופי מסביב – ובבקשה, זכרו לאסוף אחריכם את הזבל שלכם! 

לחרצית העטורה (שכיום שמה הלטיני הוא Glebionis coronarium – היא הופרדה מהכריזנטמות) יש שני מופעי צבע: החרציות הצהובות, המוכרות – וגם מופע דו-גוני, של צהוב-קרם. 

זה לא מוטציה, ולא מחלה – זה פשוט מופע צבע אחר. כמו שיש כלניות אדומות, לבנות, ורודות או סגולות – יש חרציות צהובות וגם צהוב-קרם. 

מערבית לנו, לאורך חופי הים התיכון, המופע הדו-גוני של החרציות נפוץ יותר מהמופע הצהוב. אצלינו הן יחסית נדירות. 

אבל בתל-מיכל, מעל המרינה של תל אביב, יש אוכלוסיה יפה של חרציות מעורבות, צהובות ודו-גוניות – וביחד זו חגיגה! 

אז אם אתם מחפשים טיול קרוב ופורח לחג – תל מיכל בהרצליה זה אתר מיוחד ומקסים, והחרציות בו פשוט נפלאות! 

את התמונות צלמתי בתל מיכל, בתאריך 27.3.2018. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא! 

חג אביב שמח! תהנו מהפריחה מסביב! 

יום הזכרון לחללי מערכות ישראל, תשע"ו

עוד שנה חלפה, ולפי משרד הביטחון, ישנם 23,447 חללי מערכות ישראל. 

field01

מיכל אינה קטנה כל כך, אך עוד אוהבת סיפורים
וגם אוהבת לטייל אל הנירים האפורים.
כלה קציר ויום דועך, הדליק שמיים באדום
ובשדה החרישי ניצב בודד אילן יתום. 

יום הזכרון 2016

מיכל הביטה עגומות ולחשה בקול חרד:
"כל כך מפחיד להיות אילן בזמן שלילה פה יורד"
אז סחתי לה סיפור קטן והיא שקטה בהרהורים
הלא אמרתי זאת מראש, מיכל אוהבת סיפורים. 

DSCN4224

סיפרתי לה על חיילים אשר יצאו למלחמה,
ועל אחד אשר נפל קרוב קרוב לאדמה. 

DSCN6555

סיפרתי לה על ידידי, על היקר מכל רעי
אשר נשאר בשדה הקרב ולא ישוב לעד אלי. 

field04

אז גחנה אלי מיכל ושאלה בקול דממה:
"נכון שזה נורא לא טוב כשיש בארץ מלחמה?" 

DSCN4245

וכשכסתה האפילה חזרנו אט מן השדות
ורק אילן אחד יתום נשאר בחושך לבדו.
"מחר אולי יהיה כבר סתיו" מתלחשים האנקורים
אך אנו שוב נצא לשוט אל הנירים האפורים. 

DSCN4240

את השיר כתב נתן יונתן והלחין סשה ארגוב.

יהי זכר הנופלים ברוך.

DSCN6785

את עצי השיזף המצוי צלמתי ליד מערות אפקה, בתאריך 30.3.2016
את שדות הפרגים והחרציות צלמתי בחולון, בתאריך 7.4.2016
ואת מרבדי קחוון החרמון – במרומי החרמון, בתאריך 25.4.2016

field03

סביון הערבות – Senecio glaucus subsp. coronopifolius

s16

הרשימה של היום מדגימה במעט את הקשיים שלי. אךךך, קשה, קשה.

s12

ביום חמישי הייתי בהשתלמות רת"ם בצפון הנגב. בין שאר המקומות שהיינו בהם, לקחו אותנו לשדה מול מושב תפרח, ואחר כך לשדה אחר מאחורי קיבוץ ניר יצחק.
זה מושב תפרח:

s07

השדות הללו היו מוארים באופן יוצא דופן. ומלאים. מלאים בסביונים.

s06

הסביונים הללו גדולים יותר מהסביון האביבי שפורח ברוב איזורי הארץ, ומרשימים יותר: אילו סביוני הערבות. הם נפוצים בכל הנגב, מדבר יהודה והערבה.

s08

צלמתי עשרות תמונות של סביונים צהובים. מצד אחד, הרבה מהן מאד דומות זו לזו. מצד שני, היה לי מאד קשה לסנן אותן. הצהוב הזה הוא חגיגה נהדרת.

s05


ונמפית החורשף מסכימה איתי.

s19

כמו שאמרתי, הם גדולים יותר מסביון אביבי – אבל גודל הוא לא תמיד סימן טוב להגדרה. לכן הסתכלתי במגדיר לצמחי בר בארץ ישראל של פרופ. פיינברון-דותן ופרופ. דנין. שם כתוב:
"החפים החיצוניים בבסיס המעטפת דמויי סרגל או אזמל צר, חדים או בעלי חוד ארוך. כרגיל, אין צבעם כהה, ומספרם אינו עולה על 12."
הסתכלתי מאחורי הסביון: החפים החיצוניים הם הצ'ופצ'יקים בבסיס התפרחת, בחיבור לגבעול.


s01

רגע, את זה צריך להשוות לסביון הרגיל – לסביון האביבי, נכון? ניגשתי אל העציצים שלי, שהרוח הביאה אליהם סביונים: החפים קהים יותר, ומסתיימים בחוד שצבעו כהה, מספרם עולה על 12. סימנתי בחיצים לבנים את החפים בסביון האביבי:

s01a

אחרי שהסתכלנו היטב על סביון הערבות, ראינו שבעצם השדות הללו מלאים בפרחים נוספים!
למשל בתמונה הבאה: שן-ארי שעירה פורחת בין הסביונים:

s09

גם זמזומית אייג, שהיא גדולה יותר מהזמזומית המצויה, פורחת בין הסביונים:
הכדורים הלבנים הם ה"סבאים" – פירות הסביון.

s11

לעתים זיהינו את הפרחים השונים לפי השינוי במרקם, או בגוון הצהוב –

s15

ובהמשך שדה הסביונים השתרע שדה של חרציות, משולבות במצליב סגול: שלח הערבות:

s18

כשיצאנו משדה הסביונים גילינו שהנעלים שלנו נצבעו באבקה צהובה: פתאום לכולנו היו נעלים צהבהבות:

s13

אבל ללא ספק, את האושר הגדול מצאנו מאחורי ניר יצחק: שם ראינו כתמים סגולים בין הסביונים:

s03

איריס הנגב החל לפרוח!
איריס הנגב הוא ה"סגפן" מבין מיני איריסי ההיכל. הוא מסוגל לפרוח באיזורים שחונים, שבהם יש פחות מ-200 מ"מ גשם לשנה. בניר יצחק, למשל, יורדים כ-180 מ"מ גשם לשנה.

s02

 אני חושבת שהאיריסים הללו ערכו איזו השתלמות באומנות. אחרת, איך הם ידעו שהצבע הנכון לבחור כרקע לסגול, הצבע שיבליט אותם בצורה הטובה ביותר, יהיה צהוב!?

s17

  אם אתם רוצים לראות עוד קצת מהחגיגה שהיתה לנו בהשתלמות, אתם מוזמנים לשרשור בפורום צמחי בר.

s10

התמונות צולמו מול מושב תפרח ומאחורי קיבוץ ניר יצחק, בתאריך 23.2.2012
ובעציצים שלי, 26.2.2012

 s14

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בFlickr!

 

 s04

 

חרצית עטורה – Chrysanthemum coronarium

במיוחד לכבוד אוהדי מכבי ת"א מבין קוראי הבלוג (Volcman, ו…עוד מישהו?) החלטתי לעבור לצהוב… ואין כמו הצהוב של החרציות.

מכל הצהובים שממלאים מרבדים בארץ – סביונים, חרדלים, חלבלובים וכן הלאה – הצהוב של החרציות הוא החביב עלי. הוא חם ושמח.

החרצית היא ממשפחת המורכבים. כבר סיפרתי בעבר על המורכבים, אבל החרצית היא הזדמנות טובה לחזור על כך. כל 'פרח' בצמח החרצית הוא כלל לא פרח! הוא בעצם תפרחת!
התפרחת בנויה מפרחים בשתי צורות:
פרחים לשוניים – שצורתם היא כמו לשון, והם "עלי הכותרת" של החרצית,
ופרחים צינוריים – שנראים כמו צינורות קטנים – והם "המרכז" של הפרח.
אם תקליקו על התמונה הבאה – תוכלו לראות יפה את הפרחים:


במשפחת המורכבים ישנם צמחים בעלי פרחים שהם  – כמו החרצית, צינוריים ולשוניים; ישנם צמחים שהפרחים שלהם רק צינוריים.

ברשימת המורכבים הצהובים שפרסמתי לפני שנתיים (איך הזמן חולף…)  הצגתי את שלוש האפשרויות –
פרעושית גלונית, שכמו לחרצית יש לה פרחים לשוניים וגם צינוריים;
לוניאה שרועה, שיש לה רק פרחים לשוניים
ואהרונסונית פקטורי (השם הזה מדהים כל פעם מחדש) – שיש לה רק פרחים צינוריים.

  

 אבל בואו נחזור לחרצית… השם הלטיני שלה הוא כריזנטמום – ומשמעותו – פרח הזהב.

השם הלטיני ברור מאד: השדות הזהובים של החרציות הם באמת נהדרים, וממש מתבקש לקרוא לפרח הזה "פרח הזהב".
אבל… מה לגבי השם העברי?

 ובכן, גם השם העברי מוצאו מהזהב. אחת המשמעויות של המילה "חרוץ" בתנ"ך היא זהב!

למשל, בספר משלי, פרק ט"ז, פסוק ט"ז:
"קְנֹה-חָכְמָה- מַה-טּוֹב מֵחָרוּץ;    וּקְנוֹת בִּינָה, נִבְחָר מִכָּסֶף"

 

מדי פעם, בשדה חרציות רואים תופעה מעניינת –

כמה פרחים בשדה הם לא צהובים לגמרי! המרכז צהוב, ואילו הפרחים הלשוניים הם צהובים במרכז, אבל בהקף צבעם בהיר – לפעמים צהוב בהיר, ולפעמים ממש לבן, כמו כאן:

זו תופעה שקורית באוכלוסיות רבות של חרציות. לפי האנציקלופדיה של החי והצומח, זהו זן שונה – כלומר, זה לא מין נפרד, אבל זו שונות מוכרת בחרציות.
אצלינו קוראים לה "חרצית עשר-שקל" (נא לקרוא את השם באינטונציה של מוכר בשוק!) 

התמונות צולמו במקומות הבאים:
22.3.2008 במורדות רמת הגולן
10.2.2010 בחוף פלמחים
24.2.2010 במצפור אסף סיבוני
12.3.2011 בנס ציונה
11.4.2010 וגם 18.3.2010 בכפר סבא

כתמיד מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

ובהצלחה למכבי!

 

ע נ נ ת והפרחים

 
(חרצית עטורה, אחו בנימינה, 4.2008)

בתגובה לרשימה על ורד הכלב, נשאלתי מאיפה הידע שלי בפרחים.
כיון ששאלו אותי את השאלה הזו כבר כמה פעמים, החלטתי לנסות לענות עליה.

 
(כלנית מצויה, נחל גרר, 15.2.2007)

תמיד אהבתי פרחים, תמיד הכרתי פרחים נפוצים בסביבתי (גדלתי בחיפה, בכרמל) , תמיד שמתי לב אליהם.
אחד המשחקים החביבים עלי כילדה היה "רביעיות פרחי ארצנו" – ושם היו 40 מיני הפרחים הראשונים שידעתי לזהות.
אני זוכרת פיקניק אחד (בשבתות היינו יוצאים לכרמל עם חברים, לפיקניק) שבו יצאתי לסיבוב קצר, לא רחוק מהמקום בו כולם ישבו – וחזרתי בהתרגשות אל אמא שלי: "בואי תראי! מצאתי סחלבן החורש!" – בכלל לא ידעתי שהוא פורח בסביבה, ואת ההתרגשות שאחזה בי (וכמובן, הקלפים היו איתי – אז יכולתי גם לשלוף אותם ולהשוות!) – אני זוכרת עד היום. – כבר אז התפעלתי מהסחלבים!

(סחלבן החורש, 31.3.2007, חורבת רקית, כרמל)

אמא שלי היתה מדריכה בחברה להגנת הטבע, וממנה קבלתי בסיס רחב ואיתן של הכרת הצומח, איתור פרחים, הבדלה בין משפחות של פרחים – לא כל המשפחות, אבל יש פרחים שאני יכולה לשייך למשפחה הנכונה גם אם אני לא מכירה את הפרח ומעולם לא ראיתי אותו.
אגב, זה לדעתי יתרון של מדריך פרחים המחולק לפי משפחות (כלומר, סיסטמתי) ולא לפי צבעים – לומדים לזהות את מאפייני המשפחה, ולא מסתפקים בצבע של הפרח, שפעמים רבות לא מאפיין את הפרח ( למשל, לכלנית יש כמה צבעים). לי, לפחות, גישת זיהוי המשפחה עזרה לזכור טוב יותר את שמות הפרחים.
(זנב ארנבת ביצני, 31.3.2007, חורשת הסרג`נטים, יער נתניה)
בתיכון בחרתי ללמוד גיאוגרפיה ולא ביולוגיה, אבל לקראת הבגרויות – כל כיתת הביולוגיה היתה מביאה אלי פרחים שונים כדי שאני אספר להם מה שמו של הפרח, והם היו עושים את תהליך ההגדרה הפוך…
המשפחה שלי תמיד אהבה לטייל, וסופי שבוע רבים עברו עלי בטיולים שונים בארץ. יש מקומות שהפכו להיות מאד אהובים עלי – בינהם, שביל פסגה במירון, חורבת רקית, חניון האגם ומצוק הארבעים בכרמל.

(סחלב אנטולי, 6.4.2007, הר שפנים – רכס המירון)
אחר כך בכלל שיניתי כיוון: למדתי מחשבים, גם בצבא (ממר"ם)  וגם באוניברסיטה. המשכתי לטייל ולפגוש פרחים, אבל הקשר העיקרי שלי עם עולם הבוטניקה התמצה בזה שהייתי בודקת תרגילים בקורס מתמטיקה לביולוגים…
ואז, יום אחד טיילנו באחו בנימינה – ופגשתי שם פרח שלא הכרתי. ולא ידעתי גם לשייך למשפחה. ניסיתי לחפש אותו בספר שלי – "צמחי ישראל בתמונות" – ולא מצאתי.
אז התחלתי לחפש ברשת.
ומצאתי את פורום שמירת טבע – שם אנשים שאלו שאלות על פרחים וקבלו תשובות! אנשים ידעו לזהות פרח מתמונה כללית לא ממוקדת!
אז ניסיתי.
נרשמתי לאתר – ובחרתי לעצמי שם שהולם אותי: ענֶנֶת. אני אוהבת חורף ועננים, ובנוסף – יש שיר ילדים חביב מאד, שכתב שמואל בס:

מעל לביתנו, על הר הכרמל
ענן ועננת יצאו לטייל
לבן מעילו הוא רקום בשוליו
והיא במגבעת – שוליה זהב

מעל לביתנו על הר הכרמל
ענן ועננת יצאו לטייל,
יפה תוך התכלת יפה כה לצעוד,
ללכת, ללכת ולא לעמוד.

בתמונה: ענן ועננת – וכל החמולה – כפי שצולמו בכרם שלום, 15.3.2007

בפורום שמירת טבע פתחתי הודעה. מצלמה דיגיטלית – עוד לא היתה לי, אז כתבתי תיאור כללי של הפרח – ותוך זמן קצר קבלתי תשובה!
הפרח היה פרח שקוראי הקבועים מכירים כבר – פשתה צרת עלים.
(פשתה צרת עלים, 17.4.2009, הר מירון)

מאז הפכתי להיות קוראת קבועה בפורום – ואחר כך גם משתתפת פעילה. התפעלתי מהידע ומהאהבה של אנשים לטבע. למדתי הרבה על נושאים רבים – גם בוטניקה, גם זואולוגיה וגם על הגנת הסביבה.
(רצועית הגליל, 22.5.2004, סיבוב הסחלבים במירון)

התחלתי לטייל בעקבות המלצות ואתגרים של חברי הפורום, ולמדתי להכיר עוד ועוד פרחים. התחלתי גם לקנות עוד ספרים על בוטניקה וטיולים – יש לי כיום ספריה מכובדת למדי – כולל, כמובן, ספר הסחלבים של אסף שיפמן! מאז, אני פותחת ספרים וקוראת על הצמחים שמעניינים אותי, משווה מקורות ודיעות, ומגיעה גם למסקנות פרטיות…

 
חלק ממדפי הספרים שלי…

השלב האחרון מבחינתי היה הצטרפות באופן פעיל לסיורי רת"ם ולאתר הפלורה הישראלי. כאן למדתי להכיר את האנשים שמקצועם הוא בוטניקה. למדתי לשים לב גם למה שהם מכנים "פרחי נשמה" – פרחים שהם כל כך קטנים, ולכן תשים לב אליהם רק אם יש לך נשמה של בוטנאי… (או לחילופין – פרחים שנשמתך יוצאת עד שאתה מוצא אותם!)
הכרתי גם רבים מאנשי פורום שמירת טבע – חובבי טבע ואנשי טבע, והתחלתי לטייל איתם גם באופן פרטי – וללמוד מהם הרבה.

 
(רב-פרי בשרני – ממשפחת הציפורניים – צמח נשמה בגודל 1-2 מ"מ. 21.2.2008, ליד ניצנים)

ומה הלאה? עדיין יש פרחים רבים בארץ שטרם פגשתי ואני מאד רוצה לראות – למשל, צבעוני ססגוני וריבס המדבר – אני מקווה שאצליח לראות אותם בקרוב, ואני מבטיחה לדווח על כך.
מעבר לזה, יש עולמות בלתי ידועים (לי) מעבר לגבול – התכנון שלי לעתיד היותר רחוק, הוא לצאת לטיולי פרחים (ובעיקר סחלבים) בארצות אחרות – כמו קפריסין, תורכיה ואף רחוק יותר (מי אמר ניו זילנד?)
ולסיום – שיר שממש מתבקש פה –

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא
וחוץ מזה, היום יום הולדת לפול מקרטני

תוספת, 15.9.2010:

n o g a m o o n  מצאה עבורי את השיר, לקחה והוסיפה לו תמונות שלי, ויצרה את הסרטון המקסים הבא: