המדבר באריזת מתנה

לכבוד השנה החדשה, החלטתי להגיש לכם את המדבר באריזת מתנה –
ירדנו לנגב, לחפש פרחים. וגם מצאנו – אבל הפעם אני מתמקדת דווקא בעלים.

כבר כתבתי פה על חבצלת הנגב, שהיא דומה מאד לחבצלת החוף – רק מעט יותר קטנה. כתבתי גם שלפי ההשערות, היא התפתחה מחבצלת החוף – עובדה שהזרעים שלה מצופים מעטה שחור שנועד לעזור להם לצוף על המים, ולהגן עליהם מפני המלח בים; למרות שהיא גדלה במדבר שבו אין ים.
כשהפרי בשל והזרעים מתחילים להתפזר, הם נראים כך:

היחוד של חבצלת הנגב הוא דווקא בעלים שלה.

הם נראים כמו סרט מתנה, שסלסלו אותו יפה-יפה

וממש אפשר לחשוב שמישהו קישט את המדבר בסרטי מתנה ירוקים ויפים –

עובי הסרטים, הכמות והגודל משתנים מחבצלת אחת לשניה. זו, למשל, חבצלת צעירה יותר – העלים צרים יותר –

לזו יש עלים רחבים יותר –

ואצל זו רואים את הפרי שבנוי משלוש פרודות, וכל פרודה מכילה זרעים שחורים –

בטיול פגשנו עוד עלים יפים של צמחים מיוחדים. למשל העלים של הקדד הקהירי, שכבר כתבתי עליו והיללתי את יופיו בכל שלב (עלים, פריחה, פרי) –

עוד עלים מקסימים ומיוחדים הם העלים הגלוניים של החצב הגלוני – כאן אפשר להבין מאיפה הוא קיבל את שמו –

ושושנת עלים קטנה במיוחד – בקוטר 5 ס"מ בערך – זו השושנת של בן-חצב מדברי – קרוב של בן-חצב סתווי, פורח כמוהו בסתיו – ומעולם לא פגשתי אותו פורח…
אני מקווה להגיע אליו בשנה הבאה.

עוד דבר מרשים שפגשנו בחולות – פטריה.

זו פטריה גדולה מאד, שגדלה בחולות, בקרבת אקליפטוסים. שמה פסיפסית החולות (ותודה לפטריותית על ההגדרה). היא שייכת למחלקת פטריות הכרס – פטריות שנראות לרוב כמו כדור סגור, עד שהן מבשילות – ואז הן מתפוצצות ומפיצות את הנבגים שנראים כמו אבק.
הפטריה הזו כבר התפוצצה, ומה שאנחנו רואים פה אילו השאריות לאחר הפצת הנבגים. המטבע למטה נועד לקנה מידה – להבהיר כמה היא גדולה.

התמונות צולמו בחולות משאבי שדה ובחולות ממשית, בתאריך 29.12.2012

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

תוספת, בעקבות שאלתו של עופר D – למה לצמחים רבים במדבר יש עלים מסולסלים, גלוניים, מתולתלים?

את ההסבר מצאתי בספר "הצומח בנגב" של פרופ. דנין:
לעלים יש פיוניות – פתחים זעירים דמויי פה, שדרכם מתבצע חילוף הגזים של העלה – שאיפת CO2 בעת פוטוסינתזה, שאיפת חמצן בעת נשימה. דרכם גם מתאדים מים מהעלה. 
כשהעלה מקופל, והפיוניות לא פונות ישירות אל השמש – אידוי המים יהיה נמוך יותר. כלומר, זו בעצם עוד שיטה לחסכון במים במדבר. 

דרך הבשור, 10.9.2011

הסתיו כבר ממש-בערך כאן, והחצבים חוגגים מכל עבר. הפעם החלטנו לחגוג איתם במחוזות ילדותה של חברתי הטובה, אום נטע – נסענו לדרך הבשור.
אום נטע, יקירתי – אמנם לא היית איתי הפעם בטיול, אבל אני מבטיחה לך שחשבתי עליך לארכו, וכל פעם נזכרתי בחוויות משותפות שלנו מהאיזור.

 

התחלנו באיזור קיבוץ גבולות, על כביש 222. ליד "אתר פינוי אשפה דיה" בדרך כלל אפשר למצוא דיות מצויות מסביב. לצערנו, הפעם לא ראינו עשרות רבות של דיות (כמו שהיו בשנת 2005, אם אני זוכרת נכון…) – אבל ריחפו מעלינו דיות – וזה מה שקלטתי במצלמה:

דרך הבשור מקשרת את כביש 222  (בדרום) וכביש 241 (בצפון), היא מתאימה לכל רכב – וזהו טיול קליל ונחמד. נוסעים בדרך, עוצרים בנקודות התצפית השונות, מדי פעם יוצאים לטיולון של 10 דקות – בסך הכל, בילוי מהנה של 3-4 שעות, ומתאים לימים חמים – כי רובו ברכב.

התחלנו במגדל התצפית, שממנו צפינו על הסביבה. לצערי, קירות מרפסת התצפית הם גבוהים ואטומים – אז שני בני ה-10+ לא יכלו לראות מלמעלה את הנוף (אלא אם הרימו אותם, ובגיל הזה הם כבר לא רוצים שירימו אותם, והם גם כבדים!) הילדים הגדולים יותר – כן נהנו מהנוף.
משם המשכנו לגשר התלוי.

הילדים מאד נהנו לחצות את הגשר ולנדנד אותו – אבל גם לעמוד עליו ולצפות בנחל הזורם למטה, בשפיריות ובציפורים ליד למים

באחת העצירות פגשתי פרפרים קטנטנים ומקסימים – כחליל הקיטנית, שותה צוף מפרחי ארכובית שבטבטית: פרח שגדלו עומד ביחס הפוך לאורך השם שלו: הפרח גדלו כשני מילימטר.
הפרפרים הללו  גם הם קטנים – גודל הפרפר כחמישה מילימטר, והגב שלו כחול מקסים.

ליד באר רבובה – באר שהיתה שייכת לכפר ערבי לפני קום המדינה – מצאנו עץ שקמים בודד בנוף

אבל הסיבה העיקרית, מבחינתי, לטיול – היתה חצבים. והחצבים באמת לא אכזבו אותי: מצאנו קבוצות רבות של חצב מצוי (מימין) וחצב גלוני (משמאל)

  

החצב המצוי הוא החצב המוכר לכולם. כאשר הוא בפריחה מלאה, גבהו מעל מטר וחצי,ופריחתו לבנה. הניצנים שלו נראים כך:

החצב הגלוני הוא האח הקטן והפחות-מרשים: גבהו פחות מחצי מטר, הפרחים אפרפרים: בצבע הלס. אבל הניצנים דומים לאילו של החצב המצוי –
בכל מקרה, היתה לי חגיגה גם מאילו וגם מאילו – מאות חצבים מצויים פרחו, ואיתרתי עשרות חצבים גלוניים.

אחת הנקודות שעצרנו בהן היא גב שרוחן. הגב הזה סיפק מים לעיר שרוחן ששרידיה נמצאים ליד.
כשאנחנו ביקרנו בגב, המים היו מגעילים למדי – מלאים ירוקת. אבל זה לא הפריע לכמה צבי ביצות נחמדים (שיקבלו רשימה משלהם בעתיד) לשחות ברפש…

אחד היתרונות של טיול ברכב, הוא שלא מפחידים ציפורים – ואפשר לעצור מול הציפורים ולצלם אותן. כאן יש מקבץ לדוגמא של כמה ציפורים שפגשנו:

טיפסנו על תל שרוחן והסתכלנו סביב. העיר שרוחן מופיע בספר יהושע בתנ"ך, כאחת הערים של שבט שמעון.

בהמשך הדרך פגשנו עוד חצבים גלוניים – כאן אפשר לראות גם את הפירות שלהם –

גם לכבשים ולעיזים היה חם, הן הצטופפו בצל עלי האשל, ומילאו את כל השטח המוצל.
את הטיול אפשר לגמור בפארק אשכול – מקום מצוין לפיקניק ולשכשוך במי הנחל – הם מוטים לבריכות שכשוך נחמדות.

תודה רבה לקרקל1 שעזר לי בזיהוי הפרפר והציפורים!
התמונות צולמו בדרך הבשור, 10.9.2011

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

סתיו נעים לכולם!

יומולדת וזר חצבים

 
היום יום הולדת 
היום יום הולדת 
היום יום הולדת 
לאבא שלי!
 
ואני חוגגת את האירוע עם זר של חצבים.
 
 
 
בשנה שעברה, איחלתי לאבא שלי שהשנה נצא לחפש סתוונית בכירה ביחד… אז אמנם לא יצאנו יחד, אבל היום אבא שלי יצא (עם אמא שלי, ועוד חברים) לטייל אל הסתוונית הבכירה.
 
 
 
בניגוד לשנה שעברה, השנה הזו מתחילה עם הרגשה טובה יותר, בריאות טובה יותר, ותקווה לעתיד טוב – לפחות אצלינו במשפחה.
 
 
 
ולך, אבא, אני מאחלת עוד הרבה שנים יפות ונעימות!
שתמשיך ליהנות מהפנסיה – לראות סרטים, לקרוא ספרים, ללמד את כל העולם שפיזיקה זה לא עניין סוביקטיבי…
 

 
אנחנו אוהבים אותך!
מאיתנו – עננת, ענן והעננצ`יקים!
 
 
התמונות פה הן של חצב גלוני – שהצגתי גם בשנה שעברה – וסיפרתי אז כמה קשה לאתר אותו. הפעם צלמתי תמונה של כמה חצבים בשדה, כדי שתבינו למה התכוונתי:
 

 
אבל גם הפעם טיילתי עם איתי (שהוא כבר בן 7 בערך!) – ואיתי איתר את החצבים, יחד עם אבא שלו.
 
 

 
עוד דבר מעניין שראינו היה זחלים – אנחנו לא יודעים של מי הזחלים הללו, אבל התרשמנו מההסוואה: הם נראים בדיוק כמו פרחי חצב נבולים!
 
 

 
אבא שלי לא כל כך אוהב מוזיקה קלה. לעומת זאת, הוא מאד אוהב מוזיקה קלאסית. אז במקום לצטט שיר, אני אוסיף כאן קטע יפהפה של יוהן סבאסטיאן באך –
 
 
 
 
 
 
כל התמונות צולמו בדרך הבשור, בראש השנה, 20.09.2009 (יופי של תאריך…)
 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
 
 

את בטוחה שגם זה חצב?

הוא בסך הכל בגובה 30-40 ס"מ,
הצבע שלו – חום-מלוכלך, מזכיר מאד את אדמת הלס שהוא גדל בה.
הוא מאד נחבא-אל-הכלים – אפשר לעמוד ממש לידו, ועדיין לא לראות שהוא פורח למרגלותיך!

וכן, הוא חצב. לא חצב מצוי – חצב גלוני.

שמו הלטיני – Urginea undulata, והוא אמור להיות די נפוץ בכל מרחבי הלס של איזור באר שבע.
למה אמור? שוב, בגלל ההסוואה המופלאה שלו. עמדתי חצי מטר ממנו, ועדיין – לא ראיתי אותו עד שהראו לי אותו.

טוב שיצאתי לטיול הזה עם איתי – שהיה אז בן 5 בערך, ובתור בן של דוקטור לבוטניקה הוא התגלה ככשרון טבעי לאיתור חצבים. אנחנו חפשנו, אבל איתי מצא.

כל התמונות צולמו בפארק אשכול – מקום מצוין לפיקניקים רגועים, ולארוחות מקסיקניות – בתאריך 13.9.2007 (ראש השנה)
אתם מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראות אותן בגודל מלא.
…אה, אתם בטח שואלים למה "גלוני"?
הנה: תראו את העלים שלו – שצלמתי ב15.3.2007 ליד נתיבות.