חלמונית גדולה – פרחים, פרפרים וכל מיני

קסם על ים כינרת

אחד הפרחים היפים ביותר בסתו שלנו הוא החלמונית הגדולה. כבר כתבתי אודותיה בתחילת ימי הבלוג, והזכרתי אותה ברשימות פה ושם.

יום גשום בחרמון, 31.10.2014

בסוף אוקטובר עלינו לחרמון, לטיול בעמק מן. הגענו ליום סגרירי עם טפטוף גשם כמעט ללא הפסקה.
כמובן, זה לא הרתיע אותנו – ירדנו בשביל לעמק, כדי לפגוש את הפרחים המיוחדים של החרמון.

הראשונה – סתוונית החרמון. היא גדלה במורדות העמק, אך לא בבסיסו. ניכרת באבקנים הכהים שלה, שראינו אותם דרך עלי הכותרת – גם כשהפרח היה סגור בגלל הגשם:

גינות טחב קטנות קישטו את המורדות:

בתחתית העמק התחילו לפרוח סתווניות קצרות עלים – נחמד לצלם אותן עם העמק נפרש מאחוריהן –

טיפות הגשם על עלי הכותרת נראות ממש כמו יהלומים:

בעמק מן פורחת גם חלמונית גדולה. החלמוניות של החרמון הן הראשונות שמתחילות לפרוח – כבר בסוף ספטמבר – ולכן בסוף אוקטובר אמנם קיווינו לפגוש עוד חלמוניות, אך ידענו שיכול להיות שאחרנו אותן.
לשמחתנו, פגשנו את החלמונית האחרונה פורחת ורטובה מהגשם:

עוד פרח שאחר לפרוח הוא החוחן הקפח – קוץ שפורח בד"כ בקיץ, ואפשר למצוא אותו גם בגליל ובכרמל –

בשלב הזה כבר היינו רעבים… צריך לדאוג להפסקת אוכל. טוב שיש עצי עוזרר קוצני בשטח. זהו עץ ממשפחת הורדיים, כלומר קרוב של התפוח – קרוב לו גם בטעם, רק שגודל הפרי מספיק ל2 נגיסות בערך.
עצי העוזרר היו עמוסי פירות, ונהנינו מאד לאכול אותם. אני חושבת שהעוזררים של עמק מן הם העוזררים הטעימים ביותר שאכלתי.

פגשנו גם שלושה (מתוך ארבעה) מיני כרכומים הפורחים בעמק מן:

בבסיס העמק פגשנו את כרכום החרמון, שצבעו סגול-לילך, ויש לו צלקות כתומות מפוצלות לחוטים דקים – התפעלתי גם מהעורקים הסגולים החיצוניים על עלי הכותרת:

במורד פגשנו את הכרכום הנאה, שיש לו צלקת אדומה-כתומה, מפוצלת ל-3 אונות עבות –

ומעל העמק פגשנו את כרכום גיירדו הלבן –

מצאתי גם שרידים יבשים של פרח קטן ממשפחת הרקפתיים – שמו אנדרוסק חד-שנתי. פעמים רבות ראיתי את האנדרוסק היבש, מעולם לא ראיתי אותו פורח.

וגם ורד הכלב, בפירותיו האדומים נראה נהדר –

העננים ירדו וכיסו אותנו מכל כיוון. ראיתי "חלון" בעננים, ודרכו אפשר היה לראות את הנוף:

בעצם, בגלל העננים הרבים, בהתחלה כלל לא הייתי בטוחה לאיזה כיוון אני מצלמת… אבל כשהסתכלתי בעיון בתמונה הבאה – ראיתי בבירור את טורבינות הרוח של רכס בשנית: כלומר, צילמתי לכיוון דרום.

אחר כך הדרמנו מהחרמון, ליער אודם ועוד… אבל זה כבר סיפור אחר.
כל הקישורים ברשימה הם קישורים לרשימות קודמות על הפרחים שפגשתי בטיול הזה.
את התמונות צלמתי בחרמון, בתאריך 31.10.2014 – מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

זה הסתיו עם המרבד

גמרתי לסקור את הטיול בפלורידה, וכבר יש לי המון מה לספר על הסתיו בארץ.
אחד הדברים המרהיבים ביותר, לטעמי, הוא מרבדי פריחה. אני מאד אוהבת לפגוש משטח צפוף של פרחים נפלאים.

השנה היו לי כמה הצלחות עם פרחי הסתיו – מקבצים יפים ואפילו מרבדים צפופים ונהדרים.

הראשונות היו החלמוניות הזעירות – בגן הציבורי בגבעת עדה, שם אני פוגשת אותן כבר כמה שנים, פגשתי מקבץ יפה שלהן, עשרות פרחו זו לצד זו…

חלמונית זעירה היא פרח חמקמק למדי. אם מפספסים את הפריחה, קשה לדעת שהיא היתה שם… השנה בגבעת עדה היה לה טוב – היו שני מחזורי פריחה.

וכשבאתי לראות את המחזור השני (שבו פרחו רק חלמוניות זעירות מעטות) – ראיתי שהחלמוניות של המחזור הראשון כבר הוציאו עלים. הצפיפות מאד מרשימה:

עוד מרבדים נהדרים שפגשתי השנה – היו של בן-חצב סתווי.

כל שנה בראשית נובמבר שמורת ביתן אהרון בשרון לובשת שמלה סגולה, וזה פשוט נפלא:

בני החצב הסתוויים שם קטנים מאד (כל הצמח הוא בערך בגובה 5 ס"מ) – אבל הצפיפות שלהם מרהיבה!

גם סתווניות היורה שימחה אותי במרבדיה. בחורבת מלח ליד אור עקיבא פגשתי מרבד דליל למדי –

זה היה פתיח נחמד, אך ידעתי שאפשר לקבל יותר: בחורשת הארבעים בכרמל חיכה לי, כמו כל שנה, המרבד הנהדר בשולי החורשה –

ואז הגעתי לרמת הנדיב, ושם כבר היה מרבד מרשים במיוחד

סתוונית היורה בצפיפות נפלאה, פשוט חגיגה של סתווניות

ורוד-על-ורוד, ואני בכלל לא אוהבת את הצבע הורוד… אבל איך אפשר שלא להתרגש?!

כמובן, פגשתי גם חלמוניות גדולות… אמנם השנה לא פגשתי מרבד צפוף שלהן – אבל ראיתי מקבצים מאד יפים.
הראשון – חלמונית גדולה (עם כמה סתווניות התשבץ) מרכס בשנית בגולן:

אחר כך ירדנו דרומה: הנה מקבץ חלמוניות מאתר החלמוניות ליד להבים –

והאחרון ממורדות הר תבור –

ואם כבר היינו בתבור, עלינו לפסגה – ושם כל הדרך היתה מלאה בכרכומים. כרכום חורפי –

הכרכומים הם פרחים מאד אהובים עלי – במיוחד אילו שיש להם עורקים סגולים על הפרח. הם מקסימים במיוחד.

את התמונות צלמתי:
ברכס בשנית, 20.10.2014
בגבעת עדה, 22.10.2014 וגם 10.11.2014
בשמורת ביתן אהרון, 6.11.2014
בשמורת חלמוניות להבים, 8.11.2014
בחורבת מלח, 10.11.2014
ברמת הנדיב, 14.11.2014
בחורשת הארבעים, 15.11.2014
ובהר תבור, 20.11.2014

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

ועוד משהו אחד: אני ממליצה על פרוייקט "בשבילים של סבא" – פרויקט של ענבל, שהכרתי דרך פייסבוק.
ענבל החליטה לבנות משחקי רביעיות פרחי ארצנו וחיות ארצנו, בעקבות סבא שלה.
ענבל פתחה פרוייקט ב-Headstart, ואני ממליצה לכולם להציץ, ואולי גם לתרום לפרוייקט.

כמה טוב שבאתי הביתה

את החדשות על מותו של אריק איינשטיין שמעתי בחדר מיון.
באותו יום, באופן פתאומי למדי, הברך שלי התחילה לכאוב כאבי תופת. באותו לילה אושפזתי בבית חולים.

ולכן, את החדשות על אריק והעצב – לא הספקתי לעכל ורק עכשיו אני מתחילה להתאבל על מותו של הזמר האהוב עלי כל כך.

אתמול השתחררתי, אחרי ששה ימים ארוכים בבית החולים. ששה ימים שבהם העיקר עבורי היה הכאבים והקושי ללכת. ששה ימים שבהם הייתי מנותקת לחלוטין מכל מה שקורה מחוץ למחלקה האורתופדית (ב').

הברכיים שלי עדיין במצב רגיש, ואני לא יודעת מתי אוכל לחזור לטייל – אל הסחלבים האהובים עלי ואל ההרים האהובים עלי.
למשל, הר מירון – בדיוק גמרו לפרוח שם החלמוניות, הסתווניות והכרכומים.

רגע לפני שכל הבלגן התפרץ, עוד הספקתי לבקר בחממה הטרופית של הגן הבוטני של אוניברסיטת תל אביב, ולפגוש בחממה פרח מדהים – אמורפופאלוס קוניאק, ממשפחת הלופיים.

זהו קרוב גדול של הלוף שלנו, שגדל במזרח אסיה ובפיליפינים. בחממה באוניברסיטת ת"א משה פרי מגדל אותו ומטפח אותו.

הוא פורח אחת לעשר שנים – בארץ זו הפעם הראשונה שהוא פרח. הוא מוציא גבעול גדול ועבה בגובה של מטר בערך, ועליו פורחת תפרחת לופית שגודלה מעל חצי מטר נוסף. זה מאד מאד מרשים, אפילו אם זה רק בעציץ:

גם השם הלטיני – אמורפופאלוס – "איבר מין גברי חסר צורה" הוא מרשים, ולדעתי הולם מאד את צמח הזה…

אז כעת אני צריכה להחלים ולחזק את הרגל, כדי שאוכל לחזור למירון ולכרמל, לגולן ולהרי יהודה, לחרמון ולנגב – ולפגוש שם את כל חביבי נפשי, הפרחים.

רציתי לומר תודה לצוות האחיות והאחים המוצלחים של המחלקה האורתופדית ב' בבית חולים מאיר – צוות של אנשים טובי לב ונעימים, שבאמת מנסים להקל על החולים את השהות הלא-נעימה במחלקה; ולרופאים הרבים שעברתי דרכם – שבדקו אותי, ניתחו אותי, ניתחו את המידע לגבי…

בינתיים, אני חושבת שאריק איינשטיין מסכם היטב את מה שאני מרגישה:

בתמונות, לפי הסדר אפשר לראות:
סתוונית בכירה, כרכום נאה חלמונית גדולה ונוף מהמירון – כולם מהר מירון, מתאריך 2.11.2013
אח"כ אמורפופאלוס קוניאק וגולנית ערב מהגן הבוטני של אוניברסיטת ת"א, 18.11.2013
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

בחזרה למירון – הפעם בסתיו

קוצן קפח – מאחרוני פרחי הקיץ

נראה לי שלאט לאט אני לוקחת את כל הבלוגרים לשביל פסגה במירון… כבר הייתי שם עם גגג האחת, עם y י ר י ת, עם Anguly….
הילדים שלי מכירים את השביל הזה טוב כמעט כמו את הדרך לבית הספר!
הפעם נפגשנו עם איילת מטיילת, עינבלית וגגג האחת.

מסתבר שהיה לנו מזג אויר נפלא: באיזור המרכז סבלו מהחום והלחות, היו הפסקות חשמל – לנו היתה רוח קרירה, עננות נמוכה – מזג אויר אידאלי לטיול.

כדי לגוון קצת (לפחות בשבילי…) התחלנו בשביל המוביל אל חורבת בק. שם מצאנו סתווניות משני מינים – באיזורים הפתוחים, שבהם הקרקעות כבדות יותר – פרחה סתוונית ירושלים –
סתוונית ירושלים נחשבת לפרח הגדול ביותר בארץ….
למראית עין, זה מוזר. הלא לאדמונית החורש או לשושן הצחור יש פרח גדול יותר? ומה לגבי הגזר הקפח?
אז אני אסביר: הגזר הוא בכלל תפרחת שבנויה מהרבה פרחים קטנים. כל אחד גדלו כחצי ס"מ. אצל הסתוונית – זהו פרח אחד בודד.
בנוסף, השחלה של הסתוונית נמצאת עמוק באדמה – ליד הפקעת, כ-20 ס"מ בעומק האדמה. מבחינה בוטנית, השחלה היא חלק מהפרח. ולכן, גדלו של הפרח הוא 10 ס"מ מעל לאדמה ועוד 20 ס"מ מתחת לפני האדמה – בסה"כ 30 ס"מ!
זה בהחלט גדול יותר מהשושן הצחור או האדמונית, שגודל הפרח שלהם הוא כ-15 ס"מ.

ובאיזורים המוצלים יותר – פרחה סתוונית בכירה, שהיא הסתוונית הנפוצה באיזור המירון.
בניגוד לסתוונית היורה, גם סתוונית ירושלים וגם הסתוונית הבכירה מתחילות לפרוח לפי אורך היום – ולא לפי כמות הגשמים.

איכס, אמא! את מחזיקה את זה ביד?! שאלה המצ'יסטה – אבל איילת לא נרתעה, ואני צלמתי את קן הצרעות הנטוש –

העננצ'יק והאקליפטוס הם כבר מכרים ותיקים. הספקתי לצלם אותם בתחילת הטיול – ומאותו רגע הם הלכו יחד ולא הפסיקו לדבר.
לעננצ'יקית לקח קצת זמן, אבל היא והמצ'יסטה קלטו אחת את השניה, ומאותו רגע גם הן נעלמו באופק… טוב שמקגייבר רץ קדימה לוודא שכולם בסדר!

ידעתי שאני אפגוש את הסתווניות. קיוויתי לפגוש כרכום ראשון – בד"כ אני פוגשת את הכרכומים המיוחדים של המירון בסביבות סוף אוקטובר או תחילת נובמבר.
אף כרכום לא הקדים, אך בכל זאת צפתה לי הפתעה משמחת: החלמוניות התחילו לפרוח!

עוד פרח שפרח – ציפורן נקוד. זהו אחד הפרחים הנפוצים בארץ, והוא פורח פחות או יותר לאורך כל השנה. לרוב אני מתעלמת ממנו…

העננות מסביב היתה כבדה, והנוף מהמצפור הראשון היה נוף סקוטי למהדרין. הנה כל המטיילים במרפסת:

בתחילת השביל היו רק מעט סתווניות, אך ככל שהתקדמנו פגשנו עוד ועוד – מדרונות מנוקדים בסתווניות בכירות –

פה ושם פרח קוץ סתווי נחמד – חורשף מצוייץ.

וכמה שאני אשת-חתולים, לא יכולתי שלא להתלהב מקויה, הכלבה המפורסמת ביותר בבלוגיה -היא באמת כלבה סימפטית וחמודה בדיוק כמו שהיא נראית!

בגלל מזג האויר הקריר, כמעט לא ראינו חרקים. פה ושם עברה לה סטירית פקוחה.
אבל לצד הכביש החוזר לחניון ראינו טיון דביק פורח, ועליו פשפשים – תריסית שעירה. זהו פשפש נפוץ למדי על פרחים ברוב הארץ.

היה לי טיול כיף, מאד מאד נהניתי וממש שמחתי לפגוש את כל מי שבא!
הפיקניק אחרי הטיול היה מ-צ-ו-י-ן, כבר מצאתי מחדש את המתכון של עופר לסלט הסלק, ולביבות הירק שלי מבוססות על אילו של ניקי ב – הפעם הוספתי גם בטטה. לפעמים אני מוסיפה צנוברים, או ערמונים…
הגשם לסיום – מבחינתי היה קינוח סעודה מושלם, למרות שבגללו נאלצנו להתקפל.

כל התמונות צולמו במירון, 1.10.2012
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

קישורים: לרשימה של איילת מטיילת , ולרשימה של עינבלית

צפורן סינָי – Dianthus sinaicus

הרשימה שלי היום קצת לא הוגנת: אני מציגה פרח יפהפה ועדין, מאד מאד קטן – ובסוף, אחרי שתחשבו שהוא דווקא נחמד מאד, אני מתכוונת להפציץ אתכם בשתי תמונות, שייגרמו לכם לשכוח לחלוטין את הפרח הזה.
אבל כידוע, החיים לא הוגנים. ולכן אני מציגה את צפורן סינָי.

להמשיך לקרוא

טיול יום הולדת לרכס בשנית בגולן

יום ששי האחרון, 9.10.2009, היה יום הולדתו ה-69 של ג`ון לנון (אם לא היה נרצח באכזריות)

באותו יום יצאתי לטיול לרמת הגולן, אל רכס בשנית – זוהי דרך נפלאה לחגוג את יום הולדתו של הזמר האהוב עלי. (אני לא בטוחה ששותפי לטיול ידעו מהי הסיבה המדויקת למסיבה)

הפריחה הסתווית ברכס עכשיו בשיאה, חוגגת את יום הולדתו של ג`ון – ואני בטוחה שלו היה עדיין בחיים, הוא היה שמח לבוא ולטייל איתנו… (הוא מעולם לא אמר דבר נגד טיולי פריחה בגולן)

ברכס בשנית פורחות סתווניות התשבץ יחד עם חלמוניות גדולות. את שתיהן הצגתי לפני שנה, אבל הן כל כך נפלאות וסתוויות, אני פשוט חושבת שמגיע להן איזכור נוסף.

שימו לב למטבע בתמונה הבאה, שנועד להמחיש את גודלן של הסתווניות:

לג`ון לנון התחלתי להקשיב בערך בגיל 15, ומאז אני נאמנה למוסיקה שלו. השירים שלו מלווים את החיים שלי, את מצבי הרוח שלי, את השמחות והעצב.

משירים כמו All You Need Is Love שהוא כתב במסגרת הביטלס, ונוגן בחתונה שלי – ועד שירים כמו How – שליוו אותי בשעות של אי ודאות.

כשהגעתי לצבא, הלכתי עם חברה טובה (AquaG) לערבי ביטלס שערך ירדן אוריאל. בקושי היה אז אינטרנט, על YouTube אף אחד לא חלם, וזו היתה הדרך היחידה שלי לראות ולשמוע כל מיני בוטלגים וקטעים נדירים ומוזרים של הביטלס – בלי להיות מליונרית. (בכל זאת, חיילת בחובה…)

ומאז אני שומעת ביטלס. ובעיקר ג`ון. והיום עם הyoutube, הרבה יותר קל לי…

אני זוכרת שלכבוד פורים 1990 ערכו בקולנוע אלנבי (ותודה לAquaG על התזכורת!) בת"א מרתון של סרטים וסרטוני ביטלס. 8 שעות. אני ו-AquaG הצלחנו לארגן לנו יום חופש, התחפשנו למין גורו היפי, עם זר חרציות בשערינו, פיזרנו ריחות דאודורנט לכל כיוון וכמובן – הלכנו לצפות בכל 8 השעות של מרתון סרטי הביטלס…

מעבר לזרי הפרחים לכבוד יום ההולדת, פגשנו בטיול יום-ההולדת עוד כל מיני דברים מעניינים:

למשל, עץ אגס סורי עמוס פירות:

וגם משקפי הזקנה (ששמם הרשמי הוא משקפיים מצויים – ואני חושבת שהם יכולים להתאים מאד ליוקו) מפזרים זרעים מעדשות המשקפיים שלהם –

פרפרי סטירית עמומה הפליאו בהסוואה שלהם – מהזוית הנכונה הם נראים כמו סתם בליטה על הסלע

לאלון התבור יש בלוטים גדולים מאד, אבל לאלון שפגשנו בדרכנו היו בלוטי ענק, מרשימים בגודלם אפילו בשביל אלון תבור – הנה הם, עם האצבע שלי לקנה מידה:

פרפרי הכחליל חוללו במחול יום הולדת עליז סביב פרחי הארכובית השבטבטית – ולמרות זאת זהו כחליל החומעה, ולא כחליל הארכובית – תודה לIhtiyar על האימות.

אפילו בן-חצב סתווי כבר פרח לכבוד ג`ון –

ופרפרי לבנין הצלף הסתובבו בעיקר ליד שיחי הצלף – אך גם נחו על הקרקע מפעם לפעם –

כל התמונות צולמו ב9.10.2009, ברכס בשנית ברמת הגולן.

כתמיד, כדאי לכם להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

Happy Birthday, John Lennon!

חלמונית גדולה ואגדה קטנה

אני בחופש עכשיו. שמים לב, נכון?

יש לי עוד כמה דברים לכתוב על חלמוניות, ותמיד יפה לראות אותן.

התפוצה של החלמוניות היא מטורקיה ועד ישראל. כלומר, מאיזורים גשומים למדי – ועד איזורים כמו ירוחם או שדה בוקר, שבהם יש גשם מועט.

איך הן מסתדרות?

שאלה מצוינת. תסתכלו על התמונה הבאה, שצלמתי בירוחם (28.10.2006) :

תמיד כשאני רואה אותה, אני מתחילה לשיר: "העפילו, העפילו, אל ראש ההר העפילו…"

אבל היא מדגימה די טוב את מה שהחלמוניות עושות: הן גדלות בכיסי קרקע, בין סלעים בלתי חדירים למים.

הגשם שיורד על הסלעים זורם אל כיסי הקרקע (קוראים לזה "נֶגֶר עילי") – ומצטבר שם. אז למרות שבחורף ממוצע יורדים שם רק כ-100 מ"מ של מים, כיסי האדמה אוגרים את המים מכל הסביבה, ונהנים מכמויות מים גדולות יותר.

חוץ מזה, לפני כמה-וכמה שנים, אמא שלי היתה מדריכה בחוגי טבע. ואז היא המציאה אגדה קטנה וחביבה על החלמוניות. ברשותה – אני מפרסמת את אגדת החלמוניות כאן.

עמרי יצא לו לטייל בסתיו. האויר היה נעים – כבר לא חם ולוהט כמו בקיץ, והוא יצא לו לטבע, לראות את הנוף.

פתאום הוא שמע קול קטן: "זהירות! אל תדרוך עלי!"

הוא הסתכל למטה, וראה פרח – צמוד לקרקע, אפרפר, חסר צבע מוגדר.

"מי אתה? " שאל עמרי.

"אני… אני פרח. אני פרח די אומלל. לא מספיק שאני פורח בסתיו, גם בכלל אין לי צבע – ואף אחד לא רואה אותי. יש לי מזל אם איזו דבורה מגיעה להאביק אותי…"

"הצורה שלך דווקא די יפה. גביע כזה"

"תודה. אבל אף אחד לא טורח להסתכל עלי, אז מה זה בעצם משנה?"

"אני אמצא פתרון, אני אעזור לך!" קרא עמרי.

הוא רץ הביתה, והתייעץ עם אמו. "אמא! מצאתי פרח חסר צבע, והוא מאד מסכן! אני רוצה לצבוע אותו, שכל המאביקים יראו אותו ויבואו אליו!"
אמא אמרה: "רעיון יפה, אבל באיזה צבע אתה רוצה לצבוע אותו?"

עמרי ענה מיד: "צהוב! צהוב עז כמו חלמון ביצה! זה הצבע הכי יפה!"

אמא אמרה: "אז בוא ניקח חלמון ביצה, נערבב עם קצת דבק – שהצבע ייתפס על הפרח, ותוכל לצבוע את הפרח!"

הם לקחו חלמון ביצה, ערבבו עם דבק – ועמרי לקח מכחול, ויצא בחזרה אל הפרח.

הוא צבע אותו בצהוב, וקרא לו "חלמונית".

ומאז החלמונית פורחת בצהוב עז, כל המאביקים רואים אותה היטב – וכולם מאושרים!

את שמו של הילד אתם מוזמנים לשנות כרצונכם…

כל התמונות צולמו בשמורת חלמוניות ירוחם, 28.10.2006

כתמיד, אתם מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

וגם כשהיא נבולה, היא עדיין מקסימה!

חלמונית גדולה – Sternbergia clusiana

בסוכות נסענו לרכס בשנית – ברמת הגולן. זהו מקום מרשים מאד, ומסלול טיול חביב. לא ארוך מדי, ויש בו פריחה מעניינת בתקופות שונות במשך השנה.

.עכשיו הפריחה העיקרית היא של שני פרחים נפלאים: סתוונית התשבץ (שאני אקדיש לה רשימה… או כמה) וחלמונית גדולה. למרות הדמיון בצורה הכללית של הפרחים הללו – הסתוונית והחלמונית – הם בכלל לא קרובים. הסתוונית שייכת למשפחת השושניים, ואילו החלמונית – למשפחת הנרקיסיים.

החלמוניות ברכס בשנית הן פשוט ענקיות. הפרחים מגיעים לגודל של 20 ס"מ, ונראים כמו מדורות צהובות יפהפיות על רקע הסלעים האפורים, ועלי השלכת (שרובם עלים של אלון – אלון תולע ואלון מצוי)