גיחה קצרה לכרמל

IMG_7024

פברואר כבר כאן, וגשם – אין. אני חייבת להודות שכל השמש הזו – 25 מעלות במשך היום לאורך כל ינואר – די מדכאת אותי. ולא רק אותי, גם את הטבע. יצאתי לכרמל לראות פריחה.
פרחים חד-שנתיים כמעט לא ראיתי. לא מצאתי כוכביות, מקורי חסידה או אפילו נזמית לופתת בכרמל. רק סביונים, ומעט צפורני חתול.  ברשימה כאן אני אראה כמה מאילו שכן פורחים – צמחים שהם רב-שנתיים ולא תלויים רק בעונת הגשם הנוכחית. 

anemones

הקידה השעירה, למשל – זהו שיח. הקידה רגילה להתמודד עם הקיץ כל שנה, היא אוגרת נוזלים גם מהעונות הקודמות – ולכן מסוגלת לפרוח גם בשנים קשות. 

IMG_6947

הכלניות – האהובות על כולנו – גם הן רב-שנתיות. יש להן ציצת-שורשים שנשארת בקרקע גם לאחר הפריחה, כך שגם הן יכולות לפרוח בשנים קשות. אבל אפשר לראות שהגבעולים נמוכים יותר מהרגיל. 

IMG_6976

עצי השקדיה הנהדרים חגיגיים כל כך בפריחה מלאה – פשוט נפלאים!

IMG_6979

השקד המצוי – השקדיה – כעץ, מצליח להראות נהדר גם בשנה יבשה. הוא אמנם התחיל לפרוח מאוחר, אבל הפריחה נהדרת, הריח נפלא, והמוני דבורים, פרפרים וציפורים מאושרים לבוא ולהנות ממנו. 

IMG_6981

זמזומית מצויה פורחת כבר בכרמל – רק שהזמזומיות הרבה יותר קטנות, בערך חצי הגודל מאילו שצלמתי בכרמל לפני שנה. 

IMG_6985

כתמה עבת-שורשים – עוד צמח רב שנתי עם שורש מעובה שנשאר בקרקע כל השנה, פורחת גם היא – וגם היא קטנה ונמוכה יותר מהרגיל. 

IMG_6986

עוד פרח רב שנתי ממשפחת המורכבים הוא חיננית הבתה – פרח ששמו מאד הולם אותו. בשנים קודמות ראיתי מרבדים של חינניות בכרמל. השנה, לצערי, פגשתי בודדות.
אני אוהבת את החינניות שתמיד מחייכות אל השמש, ואם מסתכלים עליהן מאחור – הצד התחתון של הפרחים הלשוניים הוא ורדרד. 

IMG_7022

הלכתי לחפש שניים מהפרחים המיוחדים לכרמל – מינים שבארץ אפשר למצוא אותם רק בכרמל. הראשון הוא האכסף המבריק היפהפה והנהדר – בן-שיח מקסים עם עלים כסופים ופרחים צהובים-אדמדמים. 

IMG_6994

השני הוא הרומוליאה הצידונית – ממשפחת האיריסיים, גיאופיט (בעל פקעת) קטן – גודל הפרח הוא כ-2 ס"מ, והוא פשוט מקסים. ברוב האיזורים הים תיכוניים בארץ מתחילה עכשיו לפרוח הרומוליאה הסגלולית (שהיא לבנבנה-סגלגלה) – ורק בכרמל אפשר למצוא את הרומוליאה הצידונית, שהיא ממש סגולה. 

IMG_7090

בשבוע שעבר אמא שלי מצאה מקבץ מקסים של איריס ארץ ישראלי באיזור רקית. בשבת נסענו לשם בעקבותיה – זה מקבץ מקסים, ממש לצד הכביש העולה לרקית. 

IMG_7006

אבל לא סתם נסעתי לראות מקבץ איריסים – מצאנו שם איריס מיוחד, עם ארבע תעלות האבקה (וּשמונָה עלי כותרת) – הנורמלי (כמו בתמונה מעל) הוא עם שלוש תעלות האבקה, וששה עלי כותרת.
בעצם מצאנו שלושה איריסים כאילה, "מרובעים". 

IMG_7009

אבל איריס מרובע זה לא מספיק, נכון? אז הנה איריס מחומש: חמש תעלות האבקה, עשרה עלי כותרת – מוטציה יוצאת דופן, ואיריס מקסים ומיוחד: 

zIMG_7030

גם העיריות החלו לפרוח בכרמל, באיחור רב. בדרך כלל אפשר למצוא את הראשונות בסוף דצמבר – והשנה הן פרחו מאוחר יותר. 

IMG_7019

עוד פרח אהוב עלי ומסמל לי מאד את החורף הוא בן-חצב החורש, שפורח בסביבות חניון האגם ועין אלון – 

IMG_7043-horz

בפברואר בכרמל אמורים לפרוח כבר כמה מיני סחלבים. הלכנו לחפש את הסחלב הנקוד ומצאנו כמה ניצנים שעדין לא פרחו.
הדבורנית השחומה, לעומת זאת – כבר בשיאה: 

IMG_7083

הופתענו מאד לגלות את הניצנים הללו – אילו ניצני צמיחה של שנק החורש. זו עוד הוכחה לכך שהטבע ויתר על החורף השנה. שנק החורש פורח בדרך כלל באפריל, בסביבות פסח. את הניצנים הללו אני מחפשת בדרך כלל באמצע מרץ ולא לפני כן. 

IMG_7049

ועם השחרור הנחמד הזה אני גומרת את הגיחה היבשה לכרמל, ומקווה שכן ירדו עוד כמה גשמים, כי כרגע המצב עגום מאד.

IMG_7101

את התמונות צלמתי בכרמל – בשפך נחל אורן, באיזור רקית, בחניון האגם, מעל עין אלון – בתאריך 8.2.2014
​מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
ושימו לב לחגב הזעיר כאן, על האיריס המרובע: 

IMG_7026

ועוד רגע אחרי הגשם

אחרי העצירה בצומת אורן, עלינו אל חניון האגם. גם שם מתחילה פריחת החורף.
הראשונה ששמתי לב אליה היא זלזלת הקנוקנות –

כבר כתבתי על הזלזלת, והסברתי שהפרחים תלויים הפוך – כדי שעלי העטיף יגנו על האבקנים מפני הגשם.
אגב, העלים המבריקים-המאורכים בתמונה הבאה הם אינם עליה של הזלזלת, אלא של מטפס אחר – קיסוסית קוצנית.

בזכות הגשמים, האגם מלא מים –

השמש יצאה, ויחד איתה גם הפרפרים, למשל – לבנין הכרוב שמבקר את הכתמה עבת-השורשים

נחל אורן היה אחד האיזורים שנשרפו באופן החמור ביותר בשריפה לפני שנתיים. עקבות השריפה עדיין ניכרים –

אבל שימו לב לצמיחה למרגלותיו – זית אירופי מתחדש מהשורשים שלא נשרפו, ומתחיל לצמוח מחדש!

גם ההרדופים ממשיכים לגדול – אפשר להשוות את התמונה הבאה לתמונות שצלמתי באותו מקום לפני שנה.

ליד הנחל ברחה ממני צפרדע נחלים.
חברתה האילנית היתה איטית יותר והספקתי לצלם אותה:

המדרון מעל עין אלון היה מלא פטריות. בדקתי אותן מקרוב – היו מספר מינים. התאכזבתי לגלות שהמין הנפוץ ביותר היה נטופה דורית – מין שאינו ראוי למאכל…

חיננית הבתה פורחת בהמוניה בכרמל וממלאת מרבדים. החינניות מחייכות אל השמש –

אבל תמיד אני נהנית ללכת מאחוריהן, ולצלם את האחוריים הורדרדים שלהן

ואז הגעתי אל היעד שלי, וההכרזה:

גבירותי ורבותי, אני מתכבדת להכריז על פתיחת עונת הסחלבים! שלוש דבורניות שחומות פורחות בעין אלון!

דבורנית שחומה היא אחד הסחלבים הצנועים ביותר בארצנו. היא קטנה ועדינה.  

היא פורחת בשני מחזורי פריחה – האחד עכשיו, בראשית החורף; והשני – מאוחר יותר באביב, בסביבות מרץ.

התמונות צולמו בין חניון האגם לעין אלון, 8.12.2012
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא

סחלבת מוצלחת לכולם!

יש לי בלוג, ויש לי יום הולדת!


איריס הסרגל, רמות מנשה, 3.12.11

שבעים ותשעה ימים חלפו מאז שתפוז גרדשו את הבלוגיה, והיום – לראשונה מאז 10.10.11 – הבלוג שלי נראה כמו שרציתי שייראה!


שושנתית הלבנון – העלים יפים יותר מהפרח. נחל מערות, כרמל, 3.12.11

בנוסף, למי שלא יודע (כי הוא לא קרא אצל מוטי) – היום זה יום ההולדת שלי. התיקון הגיע ממש בזמן…


מרסיה יפהפיה, שמורת בני ציון, 10.12.11

אז החלטתי שאני חייבת לפרסם היום רשימה! אבל… על מה?


רקפת מצויה, מערת התאומים, 21.12.11

חשבתי לחזור אל כמה מפרחי הסתיו שהזנחתי: יש לי שני מיני אחילוף ומין אחד של כרכום שפרחו באוקטובר ונובמבר, ודוקא רציתי לכתוב אודותיהם…


חיננית הבתה, עין אלון בכרמל, 17.12.11

יש גם כמה בעלי חיים שהצטברו אצלי – חרדון-צב מצוי, דנאית הדורה ועוד…


דודא רפואי בגן איריס טל בכפר יהושע, 29.12.11

אחרי כמה התלבטויות, החלטתי לפרסם מקבץ פרחי-דצמבר. פרחים שצלמתי החודש הזה, בשלל מקומות בארץ.


כרכום חרפי, ליד מערת התאומים, הרי יהודה, 21.12.11

דצמבר הוא חודש עם מעט פריחה – פרחי הסתיו – כרכומים וסתווניות – כבר גומרים לפרוח, ופרחי החורף – כלניות ורקפות – רק מתחילים.
ובכל זאת, פגשתי גם מאילו וגם מאילו – אפילו את האיריס הארץ-ישראלי כבר פגשתי:


איריס א"י, מערת התאומים, הרי יהודה, 21.12.11

נרקיסי ההר כבר גומרים לפרוח, אבל אפשר עוד לפגוש אותם בהרי יהודה ובכרמל. הנרקיסים של מישור החוף רק מתחילים עכשיו.


נרקיס מצוי, יער הקדושים, הרי יהודה, 21.12.11

מבין הסחלבים – מתחילה עכשיו לפרוח הדבורנית השחומה. זוהי דבורנית קטנה ועדינה, ומסמלת את תחילת הפריחה של הסחלבים בארץ.


דבורנית שחומה, עין אלון, כרמל, 26.12.11

גם הסביונים התחילו לפרוח כבר. אם תסתכלו על איי התנועה ושולי הדרכים שאתם עוברים בהן – אני בטוחה שתוכלו לראות סביונים. אפילו בתל אביב ראיתי אותם.
הסביון קרוי "סביון אביבי" – אבל הוא לא ממש מתחשב בשמו, ומתחיל לפרוח כבר בראשית החורף, ולאורך כל החורף והאביב.


מרבד סביון אביבי, שמורת בני ציון, 29.12.11

את התמונות צלמתי במקומות שונים בארץ, ככתוב – לאורך חודש דצמבר 2011

   
כלנית מצויה למרגלות עץ זית וצפורני חתול מצויות, שפך נחל אורן, 29.12.11

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!


כלנית מצויה, שמורת בני ציון, 29.12.11

השיר הזה פשוט מתבקש, נכון?

טיול לרמות מנשה, 1.1.2011

סוף סוף ירדו גשמים – אמנם מכת גשם נוראית בפרק זמן קצר מדי,  אבל הצמחים הרגישו את זה, והתחילו לצוץ.
אז נסענו לאיזור רמות מנשה – ממש מאחורי הקיבוץ, וירדנו לטיול ברגל.

עוד בתחילת הדרך פגשנו בז:

בעצם זו בזה, נקבה של בז מצוי. היא עמדה לה על חוט חשמל, וצפתה בנו עוברים בשביל לא רחוק מהקיבוץ.
השביל הוא דרך 4X4, שפעם היתה טובה לכל רכב. אבל היום החלק ההתחלתי שלה – הירידה מהכביש – כולל מדרגה וכמה חריצים, וממש לא התחשק לנו לבדוק את עמידות המכונית שלנו במדרגה הזו. כנראה זו תוצאה של הגשמים שירדו.
לכן אנחנו ירדנו ברגל, וזכינו לטיול נעים ונחמד.


כרכום חורפי

רכבי שטח דווקא ירדו – ועלו – ודהרו מסביבנו כל עוד היינו על דרך העפר. הלכנו בדרך העפר, לצד נחל קטן, ששמו נחל שלף. מקום נעים ונחמד (וגם שקט, ברגעים בין טרקטורון לרכב שטח)
המטרה שלנו היתה גבעה מסוימת, שאמור לפרוח עליה איריס הסרגל – אך כיון שזו הפעם הראשונה שלי באיזור, לא הייתי בטוחה לאיזו גבעה הכוונה.




אלון תבור

לכן טיפסנו על גבעה אחת, שנראתה לנו מזמינה. וזו בהחלט היתה גבעה נהדרת. אני לא יודעת עד עכשיו אם הגענו לגבעה ה"נכונה", אבל מיד פגשנו אלוני תבור (כמו זה בתמונה פה מעל) – לאלון התבור יש בלוטים גדולים ויפים במיוחד – וגם הספלולים שלהם נפלאים:

אחרי כך שמנו לב לכרכומים. כרכום חורפי – ובכמויות נדיבות מאד. רובם היו סגורים – בגלל מזג האויר הסגרירי, אבל ברגע ששמנו לב אליהם, ראינו שהם מנקדים את כל השטח. ובין לבין – ראינו גם עלי רקפת.
הפרח הבא שמצאנו היה נרקיס מצוי :

ומהרגע שראינו נרקיסים, הם ליוו אותנו לאורך כל הגבעה. יפהפיים וריחניים – בודדים, בקבוצות קטנות, וגם במרבדים נפלאים וכל-כך ריחניים, שאפשר פשוט לעמוד לידם ולהריח: לא צריך להתכופף!
אחרי הנרקיסים הצטרפו הרקפות: רקפת מצויה עדיין בתחילת הפריחה, בישנייות. חלקן נחבאות בין השיחים.

פרח פשוט ומצוי שכבר התחיל לפרוח הוא כתמה עבת שורש, ממשפחת המורכבים

בינתיים התחיל לטפטף קלות… אבל אנחנו מצאנו עוד פרח ממשפחת המורכבים – חיננית הבתה! כמה טיפות גשם לא יעצרו אותי פה!


חיפשנו גם דודאים. אני יודעת שזו העונה, וזהו פרח חמוד מאד. מצאנו (כלומר, מוטי מצא) פרט בודד בראשית הפריחה  –

הדודאים שרועים על הקרקע: זר פרחים נמוכים סגולים בלב שושנת עלים גדולה.

הגשם התחזק, אבל עדיין היה קל. העננצ'יקים התחילו להראות סימני חוסר סבלנות, ואני כבר כמעט ויתרתי על האיריסים – ולפתע ראיתי כתם תכול! איריס הסרגל!

גם כאן הם קטנים מאד וצמודים לקרקע. אני מאד שמחתי לפגוש אותם – ספרנו בערך עשרה פרטים, חלקם כבר נבולים.
בשלב הזה הגשם כבר איים לחדור לבגדים: אפילו דבורה אחת מצאה לה מחסה, בצל האיריס –

ולכן התחלנו לחזור. בדרכנו חזרה לאוטו פגשנו דוחל שחור-גרון אחד, ניצב על שיח מאד קרוב אלינו ולא בורח. הסתכלנו עליו בשקט כמה דקות, ואז המשכנו בחזרה לאוטו.
היה לנו טיול רגוע ונעים.

התמונות צולמו ברמות מנשה, 1.1.2011
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

טיול שבת אל שמורת בני ציון – 12.12.2009

 
בשבת נשארנו קרוב לבית -ובכל זאת קפצנו לטיול קצר בשמורת בני ציון.
כבר כתבתי כאן על שמורת בני ציון הקטנה, שאני מאד אוהבת – בגלל העושר המרוכז שלה.
וגם הפעם נהנינו בשמורה.
 

 
את פנינו קידמו בחיוך שני מיני פרחים מורכבים צהובים קטנים – הסביון האביבי, ופה בתמונה – צפורני חתול מצויות.
הפרח נקרא כך על שם הפרי שלו, שנראה כמו כפת חתול שכל הציפורנים שלה שלופות.
 

 
עלינו בשביל, וכשכבר תהיתי איפה הן – הן הציצו וחייכו אלי מכל עבר: החינניות! חיננית הבתה, גם היא ממשפחת המורכבים, פרח עדין ונחמד של ראשית החורף.
 

 
כבר הצגתי פה את החינניות, והזכרתי את התכונה שלהן לחייך אל השמש – הן מפנות את ראשן לכיוון השמש, ומחייכות…
 

 
המשכנו וירדנו אל עץ האקליפטוס הענק – וליידו באחו, ראינו את ההוכחה שהחורף כבר כאן – פורחת באדום עז ויפהפה…
 

 
כבר ציינתי שכל שנה, כשהכלניות הראשונות פורחות, נראה לי שהן אדומות יותר ממה שזכרתי? מבהיקות יותר ממה שזכרתי?
 

 
עוד הוכחה שהחורף כבר מתחיל – לפחות לדעת הצמחים – פרחה באיזורים הגבוהים יותר של השמורה:
 

  
 
המרסיה היפהפיה אמנם קטנה מאד,אך זה כלל לא גורע מיופיה!
 

 
המשכנו לטייל ופגשנו עוד מצליב זעיר – הפעם בגוון צהבהב-קרמי עדין –
 

 
כאן קצת נעצרתי… לא הייתי בטוחה מי זה. פניתי לפורום צמחי בר – ושני אנשים שאני מאד מעריכה זיהו לי את הפרח בתור כרוב החוף.
למען האמת, חשבתי על הכרוב – אבל אני מכירה את כרוב החוף כצמח גדול יותר, ואילו הפרט הזה היה "פרט רעב" – זעיר ואומלל.
 

 
כדי להזכיר לנו שהסתיו עוד לא לחלוטין סגר את ענייניו פה, עדין פרחו סתווניות היורה פה-ושם –
 

 
ראינו כמות נאה של זחלים מסתובבים על הצמחים הקטנים ובינהם –
 

 
אני משערת שזהו זחל של טוואי כלשהו. לא מצאתי אותו בספרים שלי. שאלתי בפורום שמירת טבע, ואני ממתינה לתשובה – ומבטיחה לעדכן אם תהיה.
 

 
בדרכנו חזרה, עצרנו במרכז הקניות המאולתר בכניסה לבני ציון. בד"כ אני לא עורכת קניות בשבת (עונג שבת אצלי קשור לפרחים וטבע) – אבל הפעם עצרנו בחנות "ספרים בכפר" – ואני שמחה לאמר שסוף סוף קניתי לי עותק של ה"משקולת הצהובה" – ב50 שקלים בלבד!
יש לי אוסף מכובד למדי של ספרים בנושאי בוטניקה של ארץ ישראל, אבל מגדיר מלא מעולם לא היה לי. עכשיו – יש!
 

 
 
כל התמונות צולמו בשמורת בני ציון, בתאריך 12.12.09
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
 
 

חיננית הבָּתָה – Bellis sylvestris

 
 
הנה פרח שמסמל לי כבר את תחילת החורף.
הוא כבר פורח, על התפר בין הסתיו לחורף; הוא חמוד ועדין.
 
אני מפרסמת אותו עם תפילה לגשם.
 
(בני ציון, 11.2005)
 
תכירו את חיננית הבתה. סוף סוף פרח ששמו הולם אותו: החיננית היא חיננית מאין כמוה.
 
(מצוק הארבעים, 1.11.2008)
 
במבט-על, היא נראית מאד דומה לקחוון או בבונג – עוד אחד מהמורכבים הללו, שה"אמצע" (כלומר, הפרחים הצינוריים) שלו צהוב, ו"עלי הכותרת" (כלומר, הפרחים הלשוניים) לבנים.
 
(נחל שורק, 22.12.2007)
 
(נחל שורק, 22.12.2007)
 
אבל אם מסתכלים, רואים שיש קצת גוון ורוד לפרחים הלשוניים.
 
(חורשת הארבעים, כרמל, 1.11.2008)
 
אז מציצים מלמטה, ורואים שיש שלל צבעים – לבנבנים, ורדרדים, ולפעמים גם ורוד ממש.
 
(18.11.2006, חורשת הארבעים)
 
הן גם מאד אוהבות לחייך לשמש: כולן מפנות את ראשיהן אליה –
 
(18.11.2006, חורשת הארבעים)
 
הן פורחות עכשיו – בשרון, בכרמל, בגליל, בהרי יהודה… מחייכות אל השמש ומקוות לגשם.
 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.
 
ובקשר לתפילה – הנה להקת הנח"ל: