אם בשער יש אורח

עליתי לגג, במטרה לצלם את הגוּלנית שפורחת אצלי. זו איננה הגולנית שפורחת בר בארץ, אלא מין תרבותי – גוּלנית יובשנית. (גולנית – מהמילה גולה, כי הפרח עגול)

ולבדוק אם החטמית הזיפנית עוד פורחת – יש עוד פרחים אחרונים באמת:

קצח השדה בעציץ שלי ממש בשיא – יש המון פרחים תכולים ועדינים

ואז שמתי לב שמשהו מרחף מסביב. בהתחלה ראיתי רק את הצל, אבל כשבילבו  (החתול) ניסה לתפוס אותו – הבנתי שיש לי אורח

האורח ניגש לבדוק את עציץ הזוטה הלבנה שלי – אבל בילבו הפחיד אותו… תפסתי את בילבו והכנסתי אותו אחר כבוד הביתה. חזרתי כדי לצפות באורח.

עכשיו יכולתי להסתכל בשקט, ולראות שהאורח שלי הוא פרפר נהדר: זנב סנונית נאה.
זנב-סנונית נאה הוא פרפר יפהפה. הוא נפוץ בכל העולם, ומוגדרים עשרות מינים ותתי מינים שלו, מאד דומים זה לזה

הוא מטיל את הביצים על צמחים ממשפחת הפיגמיים (כמו הדרים, פיגם, פיגמית) והסוככיים (כמו שומר) 

על הגג שלי ישנו עץ הדרים אחד (לימקוואט), וקיוויתי מאד שהפרפר שאני רואה הוא בעצם פרפרית, שבאה לחפש מקום להטיל בו ביצים.

הפרפר התעלם מהרצונות שלי, רפרף במהירות סביב הגג כמה פעמים, נראה שהוא בודק את עץ ההדר, אבל… הוא דילג עליו, ועבר לצד השני – שם יש עציצים של זוטה לבנה ובזיליקום.

הוא עצר כל פעם על אחד מהם, נח לו ל2-3 דקות, וחזר להתעופף במהירות.

גם כשהוא הגיע אל פרחי הבזיליקום – הוא לא טרח ללגום מהם צוף, החדק שלו נשאר מקופל – נח לכמה דקות, וממשיך בריחוף…


שאלתי בדף של אגודת חובבי הפרפרים, ושם הסביר לי ידידי איתי שלדעתו זהו זכר. הזכרים אוהבים לעלות לפסגות – לאיזורים הגבוהים ביותר. הבית שלי הוא באמת אחד הגבוהים באיזור, וכנראה זנב הסנונית הזה הרגיש אצלי "על הגובה"…

התמונות צולמו הבוקר, 6.6.2012, בכפר סבא
מוזמנים להקליק עליהן על מנת לראותן בגודל מלא.

רשימה לבנה לשבועות, תשע"ב

לכבוד חג שבועות לפני שלוש שנים, פרסמתי רשימה לבנה: רשימה על פרחים שביום-יום הם צבעוניים, אבל פה ושם פוגשים מופע לבן שלהם: לבקנים.
כיון שהצטברו אצלי בינתיים עוד כמה וכמה לבקנים שכאילה, החלטתי ששבועות הוא זמן מצוין לסקירת לבקנים.
בעצם, נשאלת השאלה – מה זה "לבקנות" – או Albinism באנגלית?
זהו פגם גנטי בו הצמח מפסיק לייצר פיגמנטים. וכאן אנחנו מתחילים להסתבך, כי הכלורופיל – שנותן לצמח את הצבע הירוק – גם הוא פיגמנט.
צמח לבקן אמיתי הוא צמח שלא מצליח לייצר כלורופיל. אם הוא לא מצליח לייצר כלורופיל, תהליך הפוטוסינתזה לא מתקיים ולכן הצמח לא יצליח לספק לעצמו מזון. במצב כזה, לפני שהוא יצליח להתפתח הוא ימות. בודאי הוא לא יצליח לפתח פרחים – שדורשים הרבה אנרגיה ומזון.
ללבקנים שאני מראה ברשימה פה – אין בעיות של ייצור כלורופיל: הצמחים ירוקים ומבצעים פוטוסינתזה. אבל הפרחים שלהם לבנים או בהירים מאד – מה שמעיד על בעיה בפיגמנטציה. כלומר, הם לא לבקנים "אמיתיים", אלא פרחים בעלי פגם גנטי שמונע מהם לייצר את הפיגמנטים הצבעוניים שלהם.

הראשון הוא הקטן ביותר – ורוניקה סורית. הורוניקה היא כחולה-לבנה, ולכן יש הקוראים לה "ורוניקה ציונית". אבל פעם אחת, בהר אדיר, פגשנו אחת ורדרדה בהירה:

ישנם מינים רבים של מקור חסידה, ולפעמים הם מאד דומים וקשה להבדיל בינהם. ההבדלים בין  המינים השונים הם לעתים מזעריים.
הפרחים של מיני מקור החסידה השונים הם בדרך כלל על הקשת בין ורוד לסגול.
ביער קדימה צלמתי מקור חסידה מפוצל לבקן: במקור הוא אחד הורודים יותר.

ואילו באיזור לכיש, ליד תל בית מרסים פגשתי דוקא מקור חסידה ארוך – מין האופייני לאיזורי ספר המדבר, בעל פרי (כלומר, מקור-חסידה) ארוך – ארכו בסביבות 8 ס"מ.
הפרח שלו בדרך כלל בצבע סגלגל-תכול, אך לא הפעם:

פרח אופייני לתקופת החורף, שפורח בירוק-סגול הוא המצילות. במישור החוף ישנם שני מינים נפוצים, ויש לי נציגים לבקניים לשניהם:
מצילות החוף – בעלי ציצית קטנה למעלה –

ומצילות מצוייצות – בעלי ציצית גדולה ומרשימה. כאן אפשר לראות פרט סגול "נורמלי" ליד הפרט הלבקן:

ברשימה לפני 3 שנים הצגתי בן-חצב יקינתוני לבקן מחורשת הסרג'נטים. כנראה התופעה קיימת שם – גם השנה פגשתי בן-חצב יקינתוני לבקן:

הלבן ממש זוהר על רקע מרבד של חרצית דביקה (שהיא קטנה יותר מהחרצית העטורה, הנפוצה)

והיפהפיה שלי להיום היא החטמית הזיפנית –

בכרמל מצאנו מקבץ מרשים של חטמיות, ורודות ולבנות יחדיו – חגיגיות ונפלאות!

את התמונות צלמתי:
בהר אדיר, 7.4.2011
ביער קדימה, שמורת תל יצחק וחורשת הסרג'נטים, 15.3.2012
בתל בית מרסים, לכיש 29.3.2012
ובכרמל 30.4.2012

וכיון שיש לי עוד לבקנים – המשך יבוא!
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

חג שמח!

חטמית זיפנית – Alcea setosa

"חזרנו היום בכביש 6 דרום והיו שם לאורך קטע לא קצר פרחים מאד יפים גבוהים בצבע ורוד, אז בתי אמרה בצחוק שזה חצב ורוד. אולי את יודעת מהו הפרח שדומה לחצב והוא בצבע ורוד? "
כך כתבה לי חברה בפייסבוק לפני שבועיים בערך. מיד עניתי לה – "חטמית זיפנית", ואז חשבתי שבעצם זו סיבה לרשומה.

לדעתי, הדמיון בין החטמית לחצב מתמצה בכך שאילו עמודי תפרחת גדולים ובולטים.
הפרחים של החטמית גדולים ומרשימים יותר מאילו של החצב, אבל בהחלט ברור למה ילדה שמחפשת שם לפרח תבחר דוקא ב"חצב ורוד"

כשסללו את כביש 6, בעקבות הצעתה המצוינת של פרופ. אביבה רבינוביץ'-וין ז"ל, הוחלט שהגינון סביב הכביש יהיה גינון בצמחי ארץ-ישראל, ובפרט – גינון בצמחים שנעקרו למען סלילת הכביש.
זה אמנם דרש מהעובדים לאסוף זרעים ושתילים לפני הסלילה ולא סתם לרמוס אותם, אבל התוצאה מרהיבה: הנוסעים בכביש היום נהנים ממרווה משולשת, לטם שעיר ומרווני, חצב מצוי, תורמוס ההרים ועוד רבים מצמחי ארצינו – וגם מהחטמית הזיפנית.

 

החטמית הזיפנית נפוצה בכרמל, בגליל, ביהודה ושומרון… בכל איזור שיש בו 400 מ"מ גשם לשנה או יותר. אבל היא חודרת גם לאיזורי ספר-המדבר.

אם תפתחו ספרים ישנים על טיולים ופריחה בארץ, תוכלו למצוא תמונות של חטמית עם הכיתוב "ורד הקציר" – זה היה השם העממי שלה במשך שנים רבות.
אמנם אין קשר לורד (או למשפחת הורדניים), אך החטמית ורודה (מאד!), בעלת חמישה עלי כותרת (כמו ורד בר), יפה ובולטת בשטח.

היא פורחת בין אפריל ליוני – כלומר בעת הקציר. והנה לנו "ורד הקציר".

בטבע, הצבע של החטמית הוא ורוד. יש מעט שוני בגוונים – יש בעלות מרכז כהה ובהיר יותר, כמו שאפשר לראות פה –

אבל בסך הכל הגוונים הם ורודים. החטמית תורבתה, ומופיעה כיום גם בגינון – ושם אפשר למצוא אותה בקשת גוונים נפלאה, מלבן ועד בורדו.
בשנה שעברה אספתי זרעים מערוגה במרכז כפר סבא, וכעת פורחות על הגג שלי שתי חטמיות בצבע בורדו משגע!

עמוד התפרחת של החטמית הוא גבוה ומרשים – יכול להגיע לשני מטרים, ואצל התרבותיות גם יותר.
קודם כל, זה מאפשר לנו כל מיני תמונות של חטמית-בנוף, כמו זו שצלמתי ממצוק הארבעים בכרמל – לכיוון המורדות המזרחיים של חיפה, והמפרץ.

או מעל עמק הירדן…

דבר נוסף ששמתי לב אליו, הוא שהחטמיות לא פורחות לפי סדר פריחה מסוים.

בניגוד לפרחים שכבר הצגתי – כמו סחלב הגליל, שפורח מלמעלה למטה (סדר בסיפטלי) או בן-חצב יקינתוני שפורח מלמטה למעלה (סדר אקרופטלי) – פרחי החטמית פורחים ללא סדר.
יש מקדימים, יש מאחרים – כל אחד ביחס לעצמו, בלי להתייחס לניצנים תחתיו או מעליו.

לחטמית יש אבקה רבה ודביקה. האבקה הזו מושכת חרקים – כמו החיפושית שבתמונה, ששמה יקרונית נאה.

התמונות צולמו –
בנחל תלכיד, בבקעת הירדן, 26.3.2009
ביער חורשים, 9.4.2012
בכרמל, בנקודות שונות, ב20.4.2012 וב-30.4.2012
ועל הגג שלי, ב-11.4.2012

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.