עדכונים

field01

לפני שאני כותבת עוד קצת על ברלין, יש לי כמה דברים חשובים לספר.

השנה עבדתי – כחלק ממלגת התמחות – בחברה להגנת הטבע, בקהילת תל אביב.

התפקיד שלי היה לקחת את מפת "50 אתרי טבע עירוני במחוז תל אביב" שהקהילה הפיקה בשנה שעברה, ולמחשב אותה. אני שמחה לומר שהצלחנו:

כאן נמצא הקישור הישיר למפה,
וכאן למפה בדף החברה להגנת הטבע, שם אפשר גם להוריד את הpdf של המפה המודפסת.
אם אתם רוצים עותק מודפס של המפה, תצטרכו להטריח את עצמכם את משרדי הקהילה – רחוב רבניצקי 4 בת"א, ותמסרו להם ד"ש ממני.

ואני ממליצה במיוחד על אתר המערות השומרוניות בכפר שמריהו – לא מוכר, מאד מעניין מבחינה ארכיאולוגית ובחורף ובאביב יש שם פריחה משגעת. 

DSCN4810

עוד אירוע מעניין – או נכון יותר, שורת אירועים שיוזמת קהילת תל אביב – ים על הבר. סדרת הרצאות בחינם בברים על חוף תל אביב. ממש מממש רעיון מוצלח: לצאת בערב לבר תל אביבי על חוף הים, לשתות בירה קרירה ולשמוע הרצאה – על החי והצומח בים ובחוף, או לחילופין על האיומים על החופים – שכן בעלי ההון מנסים כל הזמן להפוך את חופי ישראל לנדל"ן ולמכור אותם לעשירים. 

DSCN1882
לדעתי, חשוב לבוא להרצאות הללו – מצד אחד, להכיר טוב את הסביבה, להבין למה הים חשוב לנו כל כך; ומצד שני – לראות איך אפשר להגן עליו, להשאיר אותו כמו שהוא צריך להיות: משאב ציבורי, נחלת הכלל, לרווחתנו כולנו – ולא חוף פרטי לעשירים בלבד. הפרטים המלאים – כאן

DSCN6437

כמו שכתבה בפייסבוק חברתי שרה:

אם נרצה או לא, הרבה מההחלטות במדינה לא נלקחות בצורה מקצועית מושכלת וראייה ארוכת טווח של טובת הציבור כולו, כי אם מתוך לחצים פוליטיים וכלכליים של בעלי עניין. לחץ ציבורי חזק על הפוליטיקאים המעורבים, הדואגים לשמם הטוב יכול לעזור לשנות את המצב. תבחרו משהו ששווה לכם להילחם למענו ותצטרפו להגנה על הים והחופים.

IMG_9939

עוד אירוע נחמד של קהילת תל אביב, וגם הוא קשור לים: ביום שבת הקרוב, 6.8.16 יהיה סיור בחוף גבעת עליה בין יפו לבת ים – בסיור אפשר יהיה לפגוש כמה מבעלי החיים שחיים בטבלאות הגידוד בחוף. הסיור הוא בחינם ובהרשמה מראש – אפשר להרשם כאן. סיור מיוחד ומומלץ.

DSCN4240
עד כאן העדכונים שלי להיום.
תמונות הים הן מחוף הבונים, השחפים הם שחפי אגמים.
השדה הפורח הוא במקווה ישראל, המערות בכפר שמריהו והעץ הוא שיזף קוצני ממערות אפקה.

פרגה צהובה – Glaucium flavum

אני ממשיכה עם צמחי חוף הים, ועדיין במחלקת הרושם: צמח גדול, פרח גדול – 8-10 ס"מ, צבע צהוב עז: זוהי הפרגה הצהובה.

כבר הראיתי כאן את הפרגה חלקת-הפרי מהחרמון. הפרגה הצהובה קרובה לפרגה מהחרמון, אם כי היא פחות מרשימה  – אין לה כזה מגוון של צבעי אש נפלאים. ובכל זאת, זהו צמח יפה, גדול ובולט.

הפרגה הצהובה גדלה בחוף הים, ובעקרון היא פורחת בקיץ – בין אפריל לאוגוסט. אני מאד שמחתי לפגוש את סוף הפריחה שלה, בראשית ספטמבר  בחוף דור. 

אם כי רוב הפרגות בעונה הזו נראות כך – (רק בלי שקיות ניילון. עוד קצת מהזבל של חוף דור)  – שושנת העלים מתחדשת, והצמח מלא פירות. ה"חניתות" הארוכות והצרות הללו הן הפירות של הפרגה.

הפרגה היא צמח של חגורת הרסס, כלומר – היא גדלה ממש על קו החוף. היא לא בררנית, ומסתדרת בחול, בכורכר – וגם בין שרידי מבנים. וכך פגשתי אותה על חומות עכו – וגם בשרידי מקדש יווני עתיק – מקדש אפולו – בחוף העיר סִידֶה אשר בטורקיה, באיזור אנטליה.

השם הלטיני של הפרגה – Glaucium – מגיע מיוונית, ומשמעותו מעושן – וזה בגלל צבעו של הצמח, הירקרק-אפרפר – שנראה מעט מעושן.

בעונה הזו, אם תחפשו את הפרגה – תראו בעיקר את שושנות העלים שלה, שהן יפות מאד בזכות עצמן:

הפרגה צומחת לאורך כל חופי הים התיכון, וגם לאורך חופי אירופה המערביים – ליד האוקיאנוס האטלנטי, ולחופי בריטניה.

בתמונה הבאה תפשתי חגב על הפרגה: אבל חגבים אינם מאביקים פרחים, אלא פשוט אוכלים אותם – את  כל הפרח – אז לא מאד הצטערתי כשהוא נבהל מהמצלמה שלי וברח משם.

הפרגה היא קרובתו של הפרג האדום שלנו, וגם של האשולציה – הפרג הקליפורני הכתום.

התמונות צולמו –
בטורקיה, מקדש אפולו בעיר סידה, 26.4.2009
בעכו העתיקה, 12.7.2008
ובחוף דור, 29.5.2010 ו-4.9.2010

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

קריתמון ימי – Crithmum maritimum

כש-Dominolog יורדת לים – היא מצלמת את המים, האנשים והחוף מזויות לא-שגרתיות, היא מראה לנו איך הים נושק לחוף, ומעלה מחשבות מעניינות…

כשאופל כחול יורדת לים, היא מחפשת דולפינים – ומוצאת אוניות

אני? אני מוצאת צמחים…

בשבת האחרונה ירדנו לים. הילדים רצו להשתולל, ואני רציתי לצלם חבצלות. לצערי, החבצלות בחוף סידני-עלי בהרצליה עדיין לא פורחות. אז נאלצתי להסתפק בקריתמון.

  

הקריתמון הימי הוא צמח ממשפחת הסוככיים (ממש כמו הגזר, למשל). הסוככיים נקראים כך, כי התפרחת שלהם – שמורכבת מפרחים קטנים וצפופים – בנויה כמו סכך עגול.

הפרחים עצמם קטנים למדי, וצבעם צהבהב-ירקרק. כפרח בודד זה מאד לא מרשים, אבל כמקבץ פרחים – יש בו רעננות נעימה.

הקריתמון גדל במצוקי הכורכר לאורך החוף. גבהו  של עמוד הפריחה – בין 30 ל-60 ס"מ.
ואם אני מזכירה את מצוקי הכורכר, הסתכלתם עליהם פעם? אני מאד אוהבת את מרקם השכבות השבורות שלהם.

העלים של הקריתמון מכוסים במעין שכבה שעוותית – הקרויה קוטיקולה, והיא  מונעת מהמלחים והחול להספג בתוך הצמח, ומאפשרת לו לגדול ממש קרוב לים – באיזור הרסס של חוף הים.

יחד עם זאת, העלים הצעירים של הצמח – אכילים. אני מודה שלא טעמתי,  ואני בהחלט רוצה לנסות את זה בהזדמנות.
לפי חוברת הכיס "צמחי בר למאכל ולתבלין" בהוצאת "טבע ישראלי" (סדרה שכבר המלצתי עליה פה), אפשר להשתמש בהם לכבישה, להוסיף לחביתה או לסלט. יש להם טעם דומה לפטרוזיליה, אך חמצמץ יותר.  וכיון שנועם (המו"ל) ניסה, טעם ובישל כל צמח שהוא ממליץ עליו,  אני חושבת שאפשר לסמוך על ההמלצה

הקריתמון פורח בחודשי הקיץ – בין מאי לאוקטובר.  הוא נפוץ מאד לאורך החוף – אבל הוא מהפרחים האילה שאף אחד לא שם לב אליהם, אולי בגלל הצבע, או אולי פשוט כי הים מושך אותנו כל כך!

  

 הצוף של הקריתמון פשוט מרוח על הפרח – ולכן גם חרקים לא מאד מתוחכמים – כמו נמלים וצרעות  – יכולים להנות מהצוף, ולהאביק את הפרח. זאת בניגוד לצמחים שמחפשים מאביקים מתוחכמים יותר – ומחביאים את הצוף והאבקה, כך שרק מאביק שבנוי בצורה מיוחדת (למשל, פרפר עם חדק, דבורה חכמה, או דבורת בומבוס גדולה וחזקה) יוכל להגיע אליהם.

 

אה, ושלא תגידו שאני מצלמת רק את הפרחים – הנה לפניכם הים…

התמונות צולמו בחוף סידני-עלי בהרצליה, 14.8.2010

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!  

 

 תוספת:
נועם מבקש להוסיף מספר הערות –

1. הקריתמון הגדל בכורכרים בחוף הים תיכון, מסתדר טוב מאוד באזורים מופרעים: גדל סביב חומות ועל חומות (למשל בעתיקות קיסריה), סביב נישות של עצי נוי ועוד.
2. הקריתמון כמו גם סוככים רבים אחרים משמש כצמח פונדקאי לפרפר זנב סנונית נאה.
3. לגבי הקריתמון כצמח מאכל:
הצמח אכן צמח מאכל, בארצות שונות בארופה, ובמיוחד סביב הים האדריאטי הוא מוגש במסעדות (בקרואטיה הוא נקרא "מוטר" או "מטר").
אני החמצתי את הקריתמון: אוספים עלים צעירים ורעננים, מבשלים כמה דקות במלח ואחר כך שמים בצנצנת עם חומץ למשך כשעשרה ימים-שבועיים.
חברים שלי מוסיפים קריתמון לחביתה ומתכון אחד או שניים לקריתמון אפשר למצוא במאמר של דר רחלי עינב בטבע הדברים ("יש מה לאכול בארץ הזו") . מתכון אחד או יותר ניתן למצוא בספר של אורי מאיר ציזיק בהוצאת מפה "צמחי בר למאכל".

תודה רבה, נועם!