עוד יש טבע במדינת ישראל, בואו לשמור עליו!

אני רוצה להסב את תשומת לבכם למספר ארועי שמירת טבע שיתקיימו בחג סוכות.

גל אנושי בחוף בצת –

בצפון הארץ, צפונית לנהריה, ישנו חוף מקסים, חוף בצת. חוף פתוח ובתולי, וצומחים בו גם כמה צמחים יחודיים. ישנן תכניות לבנות במקום כפר נופש ומרכזי קניות – כלומר, לסגור את החוף ולהעביר אותו לבעלי ההון.
החברה להגנת הטבע מקיימת ביום שבת, 15.10.2011, החל מהשעה 13:00 בצהרים, אירוע מחאה ציבורי למען שמירה על החוף. הם מבטיחים דוכנים, מופעים מוזיקליים – ויצירת גל אנושי לאורך החוף, להמחשת ההתנגדות הציבורית. בואו בהמוניכם!
פרטים נוספים – באתר החברה להגנת הטבע.

קריאה אחרונה להצלת חולות סמר –

ביום שני, 17.10.2011 בחול המועד סוכות , החל מהשעה 15:00 יתקיים אירוע למען הצלת חולות סמר, בהנחית אברי גלעד ובהשתתפות אמנים שונים.
למי שלא זוכר: חולות סמר הם דיונת חול – בית גידול חשוב לבעלי חיים וצמחים יחודיים, ורוצים להרוס אותו על מנת לכרות חול לבניה.
הועלו הצעות לחלופות לחול הזה – אבל קל יותר להרוס מלבדוק אם החלופות הללו שימושיות.
אני יודעת שזו נסיעה ארוכה, כמעט עד אילת – ובכל זאת, זהו מאבק חשוב ואם אתם יכולים להגיע, מה טוב.

מצילים את חולות סמר


הצלת חופי הכרמל –

למחרת, ב-18.10.2011 יום שלישי, חול המועד סוכות החל מהשעה 10 בבוקר תתקיים צעדה למען הצלת חופי הכרמל.
על חופי הכרמל – בעיקר באיזור דור-הבונים שכרגע זהו חוף טבעי ורובו פתוח לכולם – מתכננים להקים כפרי נופש, אתרי בילוי ומסעדות. כלומר, במקום חוף חופשי ופתוח לכולם – החוף יהיה חוף פרטי לבאי כפרי הנופש. רק מי שישלם יוכל להכנס.
באתר "כחול-ירוק" כתוב כך:

מימוש תוכניות הבנייה ברצועת החוף של הבונים ונחשולים יביא לפגיעה בלתי הפיכה ולבכייה לדורות בייחודם של חופי הכרמל.
חוף נחשולים וסביבתו יהפוך עם מימוש התוכנית לגוש בנוי מתוכנן אשר ימיר רצועת חוף אינטימית במחצב נדל"ן, ימנע נגישות הציבור לחוף וינכס את החוף לידי בעלי ההון.
חוף הבונים יאבד לנצח את בתוליותו וייחודו ויהפוך לעוד חוף מוסדר בתשלום, אחד מני רבים.
את התוכניות ניתן עדיין לעצור – אם נפעל עכשיו, יחד!
 
 אתם מוזמנים להצטרף לאירוע, למען שמירה על חוף ים יפהפה, קרוב ומקסים –
אילו האירועים שאני יודעת עליהם בסוכות הקרוב. זה רק חלק קטן מהאיומים על הטבע והסביבה בארץ. אני מתכוונת להגיע לפחות לאחד האירועים שכאן, אני אשמח מאד אם תבחרו לכם אירוע ותבואו.
אם אתם נופשים באילת בסוכות – סעו לאירוע בחולות סמר. זה לא רחוק, וזה חשוב מאד.
אם אתם נופשים בצפון – סעו לחוף בצת
בקיצור, צאו להגן על הארץ שלנו – אין לנו אחרת!
לסיום, תמונה אחת שצלמתי בחוף הבונים – עם פתגם חכם מאד:

הרשומה החמש מאות


לבנין מזרחי על עירית גדולה, שמורת פורה, 18.2.11

היום אני מפרסמת את הרשומה החמש מאות בבלוג שלי. ובנוסף, השבוע הגעתי גם ל-300,000 מבקרים – אז החלטתי לציין את האירוע הכפול.
זה אומר שבממוצע יש לי כ-600 כניסות לרשומה, וזה מאד מרשים.


כחליל השברק על צללית הדורה, צורמן, רמת הגולן 5.5.11

אני תוהה לפעמים מאין הגיעו רבים כל כך אל הרשומות השונות שלי, תשובות חלקיות אני יכולה למצוא בדף הסטטיסטיקות של תפוז – חיפושים שהובילו אל הבלוג שלי.
הדוגמאות הבולטות הן נרקיס (משום מה, החיפוש מגיע דווקא אל הנרקיס האפיל), רקפת (סתווית) וכנרת. כמובן, אם תחפשו בגוגל שם לטיני של פרח או בעל חיים שהופיע אצלי – גם אז תגיעו אלי.
– אבל לא פעם ראיתי חיפושים תמוהים מאד.


לבנין התלתן על עדעד כחול, אפולוניה, 28.5.11

למשל, חיפוש אחר "ורוניקה קישוטים לציפורנים" לא מוביל רק אל המניקוריסטית האשקלונית הידועה ורוניקה, אלא גם אל רשימת החצבים שפרסמתי לזכרו של אייבי נתן, שם ציטטתי את השיר דון קישוט.
אני לא באמת יודעת מה רצה אותו אדם שחיפש "הסוואת סנאי". אני מקווה שהוא נהנה משלל הרשימות שלי אליהן הוא כן הגיע בסופו של דבר – עפרוני מדבר , מניפנית מצויה , מירונית סרגלית  , ציפורים במונו לייק  – ועוד כמה.
בשנת 2009 מישהו חיפש "נערות יפות צנועות" – אני בטוחה שהוא נהנה מאד מצניעותן של סתווניות התשבץ שלי.
ואפילו מה"ג'ונגלים באפריקה" הגיעו אלי – ישירות לרשימה על נחל שניר.


נרקיסים באפקה, ינואר 2011

בנוסף, ישנם שני נושאים שחשוב לי להעלות ולהדגיש –


בהק צחור – צמח נדיר מהערבה, 16.3.10

נושא ראשון: חולות סמר.

מי שקורא אצלי בבלוג מכיר כבר את הנושא הזה – המדינה החליטה להרוס את הדיונה האחרונה בערבה, ולחצוב בה חולות לבניה. מתעלמים מחלופות, מדיעות אנשי מדע, מהתושבים באיזור – ופשוט הורסים.
אתם מוזמנים לקרוא כתבה עצובה של אביב לביא ושיר עזרא בNRG, המסכמת את המצב העגום.


מפל הבניאס: מבצע! מחיר מיוחד!

נושא שני: הפרטת הגנים הלאומיים

אני חייבת לציין שכשקראתי על זה לראשונה, הלכתי לבדוק אם במקרה התאריך הוא אחד לאפריל. עד כדי כך עצם הרעיון נשמע לי הזוי ולא הגיוני. אבל זה פה, וחמישים ושמונה חברי כנסת כבר הצביעו בקריאה טרומית בעד הפרטת הגנים הלאומיים.
רוצים לקנות את מצדה? בא לכם שמפל הבניאס יהיה שלכם? אולי דווקא מתאים לכם חניון האגם בכרמל?
החברה להגנת הטבע יצאה בקמפיין – את הטבע לא מוכרים – ואני מסכימה איתם מאד.

לא משנה כמה סייגים והגבלות הם ישימו על המכירה הזו, ולא משנה שלכאורה רשות הטבע והגנים נשארת "אחראית" על שלומם של הגנים הלאומיים – מי יימנע מרוכש השטח לערוך מסיבות לכל דורש? לפתח את האיזור בלי להודיע לפקח, לפרוץ דרכים, לבנות מבנים…

הרבה מהגנים הלאומיים היום הם אתרים לא רווחיים. לא לכל מקום מגיעים, יש מקומות שמגיעים אליהם רק בעונות מסויימות וכן הלאה. אנשים שירכשו גנים לאומיים ירצו להפוך אותם לרווחיים בכל מחיר. ומי שישלם את המחיר זה הטבע – ואנחנו, אזרחי המדינה הפשוטים.
כבר סיפרתי פה מה קורה בחרמון, שלמרות שחלקים ממנו מוכרזים כשמורה – הוא שייך לנווה אטי"ב העושים בו ככל העולה על רוחם.
אתם מוזמנים לקרוא באתר החברה על האסון החדש, ולחתום שם על העצומה בנושא.


טריסטרמיות: קנו את מצדה, קבלו אותן בחינם – עסקת חבילה משתלמת!

אני מודה לכל הגולשים שמבקרים בבלוג שלי: בלעדיכם לא הייתי מגיעה עד הלום.
אני מקווה שהחברה להגנת הטבע תצליח ליצור לחץ ציבורי מספיק שיגרום לכנסת להתעשת ולהסיר את ההצעה האומללה הזו מעל סדר היום, ושאוכל בעתיד לבשר בשורות טובות בבלוג.


בן-חורש גדול, נחל ערוגות, מרץ 2011

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

בחזרה לחולות סמר

לפני כמה חודשים, פרסמתי רשימה על הדיונה של חולות סמר.
הדיונה הגדולה בדרום הערבה, חולות סמר, נמכרה ע"י המדינה לקבלן שיכרה בה חול.
המאבק הציבורי לא הצליח לעורר מספיק אהדה, ובית המשפט פסק נגד הארגונים הירוקים, ואפשר למדינה לכרות חול בדיונה.


הרנוג השיטים

אבל המאבק כן גרם לשינוי: הקבלן שזכה במכרז מבקש לסגת ממנו כעת.
מנהל מקרקעי ישראל, לעומת זאת, מתבצרים בעמדתם ומאיימים לתבוע מהקבלן מיליון שקל אם הוא לא יבצע את העבודה. הם יפדו את הפיקדון שלו.


קוצן זהוב

וכאן נכנסים אנחנו, תושבי המדינה. אני מעתיקה לכאן מכתב שקבלתי, ככתובו וכלשונו:

הנה הזדמנות טובה לפעול למען ישראל טובה יותר, ולא רק לקטר:
תִרמו 10 שקלים כדי להבטיח שחולות סמר לא ייפגעו.
לאחר שלוש שנות מאבק הגענו לרגעי ההכרעה, שיקבעו אם יימשך ההרס והניצול בחולות סמר – הדיונה האחרונה בערבה – או שיובהר כי מה שנותר מאזור הנפלא והיקר הזה יישמר לטובת הדורות הבאים.
בעבר השתרעו החולות על פני עשרה קמ"ר. 3/4 משטחה של הדיונה נעלם, כתוצאה מחציבה למשק הבנייה ולצורכי החקלאות. כעת מבקש מינהל מקרקעי ישראל לחצוב עוד 400 דונמים. זאת, למרות שלא נבדקו מספר חלופות מעשיות, ובלא שנערך תסקיר השפעה על הסביבה.
אבל יש תקווה: בעקבות מסע הסברה נמרץ ומאבק משפטי מתמשך, מבקש הקבלן שזכה במכרז לסגת ממנו. האם המדינה תיקח אחריות על הפרשה ותמצה את המקורות החלופיים בטרם ייהרסו עוד מאות דונמים? קשה להאמין אבל המינהל מסרב לשחרר את הקבלן (חב' אליקים בן-ארי בע"מ) ממחוייבותו, ומאיים לתבוע ממנו כמיליון ש"ח.
מול אטימותם של הפקידים, מתגייסים האזרחים כדי להבהיר כי לא ישלימו עם ניהול רשלני של אוצרות הטבע של הציבור, והתנהגות כוחנית: "התנועה הירוקה" מארגנת מסע התרמה שבמסגרתו מתחייבים אזרחים אכפתיים, אוהבי הנוף והמרחבים, לשלם מכיסם סכום של 10 שקלים – אשר ישמשו לפיצוי היזם במקרה הבלתי סביר שהמינהל לא ייכנע ללחץ הציבורי ויקנוס את הקבלן.
עזרו להציל את מה שנותר מחולות סמר!


רכפתן מדברי

אני אגיד כבר עכשיו שהיוזמה הזו בעייתית בעיני. מצד אחד, זה יוצר תקדים שבו יצפו מאיתנו האזרחים "לקנות" כל דבר שקשור לאיכות החיים שלנו.
בנוסף, אין דבר המונע מהמנהל להוציא מכרז חדש ברגע שזה יבוטל.
ובכל זאת, אני התחייבתי. ל-50 שקלים  חשוב לי להאריך את חייה של הדיונה – וחייהם של כל הצמחים ובעלי החיים שבה – ולו לזמן קצר.
אני מקווה, כמובן, שאני מאריכה אותם לזמן ארוך מאד.
אז מה אתם אומרים, כמה עולה קילו חול?
כמה חול אפשר לקנות בעשרה שקלים?
למה בעצם אזרחי המדינה צריכים לקנות את הדיונה ששייכת להם?
והאם כל זה יעזור בכלל?

טופס ההתחייבות  באתר התנועה הירוקה נמצא כאן – אתם מוזמנים לקרוא ולהתחייב לתשלום – ולו רק של עשרה שקלים.

דיון בנושא מפורום שמירת טבע נמצא כאן.

אתר המאבק כאן – ובפייסבוק כאן.


שבטוט מצויץ

התמונה הראשונה היא מאתר המאבק.
שאר התמונות הן צמחים (ובעל חיים) שאפשר למצוא בערבה, צלמתי אותן בשנים 2009-2010, ואפשר להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

שמירת טבע בישראל: עמק ססגון

לפני הכל, עדכון עצוב: בית המשפט העליון החליט לדחות את העתירה של אדם טבע ודין בנוגע לחולות סמר, ולאפשר לקבלנים להפוך את הדיונה למכרה חול.  "אדם טבע ודין"הבטיחו להמשיך להלחם על הדיונה, בועדה המחוזית – אבל הסיכויים עגומים מאד.



ובכל זאת, אני ממשיכה עם סקירת המאבקים למען השמירה על הטבע.
מעט דרומה לדיונה של סמר נמצאת  בקעת תמנע.
אני משערת שרובנו בקרנו בגן הלאומי תמנע – הנמצא במרכז בקעת תמנע.
האיזור הדרומי של הבקעה הוא שטח הרוס על ידי איזורי תעשיה כימית, אתרי פסולת והטמנת אשפה וכיוצא באילה.

נשאר האיזור הצפוני של הבקעה – שקרוי בשם "עמק ססגון" – בגלל אבני החול הססגוניות שבו.

כיום, האיזור הזה הוא שטח פתוח – לא שמורת טבע. שביל ישראל עובר בו, ומביא מאות מטיילים להנות מהנופים המדבריים המיוחדים הללו.

אבל… אי אפשר להשאיר שטח פתוח אצלינו בארץ. שטח ללא מטרה פרט להיותו "מקום יפה"…. ולכן התקבלההחלטה: השטח ניתן ליזם (קבוצת איגרא), על מנת שיבנה מלון פאר בעמק.


ארנבית הצבעים – משפחת הזיפניים – מהשורשים אפשר לעשות חינה (אבל לא חייבים… זה פרח ממש חמוד)

ההחלטה מאפשרת לקבלן לקחת חלק מהשטח בעמק, ולבנות עליו מלון אחד. הוא גם זכאי (כמובן) לקבל עזרה כספית מהמדינה – כלומר, המסים שלנו יעזרו לממן את מלון הפאר הזה.
הקבלן ואנשיו ישבו ועבדו וחזרו עם…
לא. זה לא תכנית למלון. גם אם תנסו לשכנע אותי, אני לא חושבת שאני אוכל להגדיר את התכנית הזו כ"מלון". זה מתחם ענק שיכלול ארבעה מלונות, מרכז כנסים, אמפיתיאטרון להופעות, חנויות, נחל מלאכותי שזורם מסביב ואיים מלאכותיים, פארק מים ופארק אתגרי…
וכל זה על שטח גדול פי כמה וכמה מהשטח שהוקצב.
(ובכלל, פארק מים במדבר?? איזו ראוותנות, איזה בזבוז מיותר!)

וזהו, הם כמעט התחילו לעבוד. אף אחד לא אמר כלום על החריגות מהרעיון המקורי.

מזה שלוש שנים מתנהל מאבק אזרחי עיקש להצלת העמק. "אדם טבע ודין" ותושבים מהערבה הדרומית עתרו לביהמ"ש, בטענה שמתחם המלונות חרג בעשרות עד מאות אחוזים מהמותר. השופט קבע שהתוכנית אכן מהווה "פגיעה חמורה בשלטון החוק" וציווה לדון בה מחדש, לאחר שייערך תסקיר סביבתי הכולל בחינת חלופות.
החברה להגנת הטבע ערכו חוברת, ובה הם הציעו שמונֶה חלופות. לא אחת, לא שתים – אלא שמונה חלופות שיפגעו פחות בטבע.

הראשונה מהן היתה הפשוטה ביותר בעיני.
במרחק של עשרים דקות נסיעה (בערך) מתמנע שוכנת העיר… אילת.
רגע, בעיר אילת יש מלונות! יש מתחם מלונות אדיר, כולל תשתיות עירוניות (חשמל, מים, ביוב) , כולל חנויות, ואפילו ים קרוב! למה צריך בכלל עוד מתחם?
כיום, התיירות העירונית (מלונות) נמצאת באילת, ומצפון לה ישנה תיירות כפרית – צימרים ובתי הארחה ביישובים הקטנים.
למה בכלל צריך להוסיף עוד מתחם מלונות גדול שכזה? התפוסה במלונות אילת אינה מלאה. לא קורה כיום מצב שבו תייר שמחפש חדר מלון באילת (ובמיוחד אם מדובר בחדר מלון יוקרתי)  – נשאר ללא חדר.


זוגן פשוט – משפחת הזוגניים

אבל גם אם יוחלט שצריך (וגם בית המשפט, כאמור, לא בטוח בכל מאת האחוזים שזה אכן דרוש) – הועלו שבע הצעות נוספות לאתרים שיפגעו פחות בנוף ובטבע, הם נמצאים קרוב יותר ליישובים הקיימים – כלומר, עלות הקמת התשתיות תהיה נמוכה יותר,
והם לא יהרסו שטח ארץ בתולי שכזה.

היזם, מן הסתם, מסרב. הוא קיבל אישור לשטח הזה, תכנן תכניות ורצה כבר להתחיל.
ומבחינתו הוא צודק – האישור התקבל בכל הועדות.


לוטונית מדוקרנת – משפחת הפרפרניים

אבל אנחנו בני אדם. אנחנו טועים מפעם לפעם. וכאשר אנחנו מחליטים החלטה שיסודה בטעות, יש שתי אפשרויות:
האחת, לומר – נו, אז טעינו. לא חשוב. ממשיכים עם הטעות הלאה. נהרוס מה שנהרוס.
השניה – לעצור לרגע, לומר – רגע. היתה החלטה חפוזה, ולא חשבנו עליה עד הסוף. מצד שני, שום דבר עדיין לא נהרס. אפשר לעצור ולהציל, אפשר לשנות את ההחלטה.


מחטנית המדבר – משפחת המורכבים. נקראת "מחטנית" כי היא נראית כמו עץ מחט זעיר. כל גודלה – כ-3 ס"מ

וכאן אני רוצה להזכיר מאבק אחר, שאני מתכוונת לכתוב גם עליו. מאבק שהצליח. המאבק למען חוף פלמחים.
גם שם התקבלה החלטה – ההחלטה היתה להקים כפר נופש יוקרתי וטיילת ארוכה לאורך החוף. אבל בזכות מאבק של תושבי האיזור, ובראשם נערה אחת נהדרת – התכנית בוטלה.
החוף הזה יישאר יפה ופתוח לציבור הרחב.


אני אפילו לא יודעת של מה העלה הבודד הזה, אבל איזה מעגל יפה הוא שרטט בחול!

ההחלטה להקים את מתחם המלונות התקבלה לפני שנים. המודעות לשמירה על הטבע עוד לא היתה חזקה.
פרופסור אמוץ זהבי, שהוא זואולוג, ממקימי החברה להגנת הטבע, פרופסור אמריטוס באוניברסיטת ת"א ומנהל ביס"ש חצבה אמר: "שגיאות צריך לתקן, כי עמק כמו עמק ססגון אי אפשר לקנות בכסף, ושום אדם לא יכול לייצר אותו כמו שהוא היום".



לוטוס אילתי – משפחת הפרפרניים

עזריה אלון, שגם הוא ממקימי החברה להגנת הטבע, ואדם שפעל רבות למען הסביבה ולמען החינוך בארץ אמר בכתבה בידיעות אחרונות מאוקטובר האחרון –
"בשנים האחרונות עולה המודעות לערכו הנופי של הנגב ולסיכוי הגלום בו כמוקם לתיירות מדברית. אולם יש לזכור, יש סיכוי לתיירות כזו רק בתנאי שהמיקום למיזם תיירותי כזה או אחר ייבחרו בהתאם למינימום הפגיעה במדבר, וכל פיתוח שייעשה בו יותאם לאופיו המיוחד של המדבר.
הכנסת מיזמים בעלי אלמנטים זרים הנוגדים את אופיו של המדבר – איננה תירות מדברית.
(את הכתבה המלאה אפשר לקרוא באתר המאבק)

בעקבות החריגה החמורה של הקבלן מהתכנון המקורי (חריגה של 75%), השופט הורה לוועדה המחוזית לערוך סקר חדש באיזור. הסקר פורסם בדצמבר, והוא מאמץ את רוב הטענות נגד המיזם.
אני מקווה שכעת הועדה המחוזית תאמץ את מסקנות הסקר (שהיא שילמה עליו), ובאמת תעצור את המיזם המנופח והמיותר הזה.


בהק צחור – משפחת הגרניים. קרוב משפחה נדיר, עדין ומיוחד של מקור החסידה.

התמונות של עמק ססגון ותמונת תכנית אתר המלונות נלקחו מאתר המאבק למען עמק ססגון, כמו גם רוב המידע פה (תודה, ערן!)
התמונות שלי צולמו בבקעת תמנע במרץ האחרון, והן בעיקר פרחים מדבריים יחודיים לאיזור.
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

 


שושנת יריחו האמיתית – משפחת המצליבים

גם כאן, אני מקווה שהעמק הזה ישמור על יופיו ויישאר טבעי ומקסים כמו שהוא היום.
לקריאה נוספת –

אתר המאבק הרשמי – www.sasgon.org  
דף המאבק בפייסבוק
המאבק באתר אדם טבע ודין

 


 

 

* פרופסור אמריטוס – פרופסור שיצא לגמלאות, אך עדיין שומר על קשר פעיל עם האוניברסיטה.

שמירת טבע בישראל: חולות סמר

החלטתי לסקור כאן כמה מאבקים למען ההגנה על הטבע, והשמירה על השטחים הפתוחים. מאבקים שמתחוללים ממש לידנו ולמעננו,
ואני לא בטוחה כמה אנשים בכלל מודעים אליהם.


לובד המדבר – משפחת הירבוזיים

המאבק הראשון שאני אספר עליו הוא המאבק למען חולות סמר.
הסיבה שאני פותחת דווקא בחולות סמר, היא שביום רביעי הקרוב – 12.1.2011 – ייערך דיון בנושא חולות סמר בבית המשפט העליון, בירושלים.
הדיון יערך בשעה 9:00 בבית משפט העליון בקריית בן גוריון.
פעילי המאבק מבקשים מאנשים שיכולים לבוא להראות תמיכה.

שימו לב: אין מדובר בהפגנה, אין צורך להכין שלטים וכיו"ב. פשוט להופיע באופן מכובד לדיון, על מנת להראות שלא רק תושבי הערבה דואגים לאיזור הזה.


לשון-אפעה רבת עלים – משפחת לשון-אפעה
חולות סמר הם אחת משתי נקודות בארץ בהן גדל צמח זה

ואחרי שקראתי לכם להצטרף למאבק, אולי אני אחזור קצת אחורה, ואסביר מה בעצם קורה פה.

בדרום הערבה, דרומית ליטבתה וצפונית לתמנע, ליד קיבוץ סמר, נמצאת דיונה גדולה. בעצם זו הדיונה הגדולה. הדיונה של סמר.
בשנות החמישים, שטח הדיונה הזו כלל בערך שבעה קמ"ר. 
כיום נותר חלק שגודלו פחות משליש מהגודל המקורי – על המפה זה נראה כך:
החלק המסומן בצהוב בהיר בצד הגבול שלנו זה שטח הדיונה שנשאר. לשם השוואה, ניתן לראות את המשך הדיונה בצד הירדני – שטח טבעי שגדלו כ-80 קמ"ר.

מה בעצם קרה לשאר החלקים?  במהלך השנים,  השטח הטבעי הצטמצם –
על המפה זה נראה כך – התמונה לקוחה מתוך המצגת של אתר הקמפיין
הסימון השחור הוא התחום המקורי של הדיונה.
החלק הירוק – הוכרז כשמורת טבע.
החלק המסומן בעצי תמר – הוא חלק שהוסב לחקלאות.
החלק שמסומן במשולשי אזהרה הוא איזור שזוהם על ידי שפכים של מכרות תמנע
החלקים המסומנים בטרקטורים הם שטחי כריה, שמהם נכרה חול.
נשארנו עם החלקים המסומנים בכתום ובאדום. כרגע הם שטחים פתוחים, שלכאורה לא שייכים לאיש. אבל מה הלאה?


לפי תמ"א 35 – תכנית המתאר הממשלתית שאמורה לקבוע את מדיניות הבינוי ופריסת היישובים בישראל עד לשנת 2020 – האיזור הזה הוגדר כאחד מארבעה איזורים בנגב ובערבה שהם "איזור נופי – איזור שהוא בעל רגישות נופית סביבתית גבוהה". אילו מלים גבוהות ויפות שבעצם באות לאמר שאין עוד מקום כזה. זה מקום ייחודי מבחינת נוף.
זה מקום שמהווה מקלט לבעלי חיים,  יש בו צמחיה ייחודית, וזהו שטח יחסית גדול – מהאחרונים שנותרו לנו שהם ללא הפרעה, ובעלי החיים יכולים לגור בהם בשקט.
אתם מוזמנים, למשל, לקרוא את רשימתו של עמיר על בעלי החיים בחולות סמר (כרגיל, עם דגש על חרקים)


כתריים אדמדמים – משפחת השושניים

הועדה המקומית התעלמה מהתכנונים, מהסביבה או מכל דבר אחר – ואישרה לחברות הבניה לחפור גם בחלקים הנותרים של הדיונה.
למעלה מעשור נאבקים התושבים המקומיים כדי לעצור את הכריה באיזורים היפים הללו. הם מנסים לשכנע את המדינה לאתר מקורות חלופיים – למשל, לפני כשנתיים הוקמה ועדה – שקבעה שיש לבדוק את האפשרות לכרות לעומק באיזור שכבר נכרה. אבל… כולנו יודעים מה עושים עם קביעות של ועדות בארצנו, נכון?
ובכן, משרד התשתיות השיב: "לצערנו, לא נמצא מימון לבדיקת מרבץ החול המדובר".
ממש קרוב לדיונה, בסמוך למכרות תמנע, ישנן סוללות עפר ובהן מיליוני טונות של חול שנכרה מעומק האדמה בדרך אל שכבות הסלע שבהן נמצא עפרת הנחושת. זה חול שכבר נכרה! האם נעשתה בדיקה אם אפשר, למשל, להשתמש בו?
מובן שלא.
בהרי אילת ישנם מכרות חצץ. חול הוא תוצר לוואי של המכרות הללו. אולי החול הזה יתאים?
אתם מנחשים את התשובה… הנושא אפילו לא נבדק.
הועלתה גם הצעה לייבא חול מירדן – שם יש עתודות רבות וכח עבודה זול. גם הצעה זו מעולם לא נבדקה. 
  


באשן תלתני – משפחת הצלפיים

תושבי חבל אילות והמועצות האיזוריות בחבל, ביחד עם החברה להגנת הטבע, רשות הטבע והגנים, עמותת אדם טבע ודין – ואם שכחתי מישהו, איתו הסליחה – פועלים על מנת להכריז על כל השטח כשמורת טבע. זהו רעיון ראוי ביותר, שיאפשר לנו להגן על הצמחים ובעלי החיים המיוחדים שחיים באיזור.
הממשלה וועדות התכנון סומכות על זה שהאיזור הזה מרוחק מאד מתל אביב וממרכזי האוכלוסיה – הם מאמינים בשיטת NIMBY – כלומר, Not In My Back Yard – רוב בני האדם לא שמים לב למה  שמתרחש מחוץ לחצר האחורית שלהם, וגם לא אכפת להם מזה.
ומה אכפת לתושבי תל אביב, ירושלים או אפילו באר-שבע מאיזו דיונה לא רחוק מאילת?  לצערי, רובם אפילו לא יודעים שקיים מקום כמו "סמר"…


שבטוט מצויץ – משפחת הארכוביתיים – מראה כללי

הועדה המקומית אישרה לחברות הבניה להתחיל לכרות בשטחים הטבעיים – גם לאחר שהוגשה עתירה לבית המשפט, ולפני שהנושא הגיע לדיון! למרות צו בית משפט שהורה להמתין לדיון, הם כבר החלו את העבודות! עמותת אדם טבע ודין פנתה לבית המשפט העליון על מנת לעצור את הדחפורים.


שבטוט מצויץ – משפחת הארכוביתיים – פרח ופרי מקרוב

מכתבים נשלחו לחברי ממשלה, ונפתחה עצומה  באתר "עצומה" שחתמו עליה מעל 29,000 איש.
את רשימת החתימות העבירו בעבר לנשיא פרס, כדי שייראה שיש ציבור רחב שמעוניין בשמירה על הדיונה. אני מזמינה אתכם להוסיף את חתימתכם לעצומה הזו.
ישנה גם קבוצה בפייסבוק שאפשר להתעדכן שם לגבי מה שקורה.


סדנית מצוייצת- podaxis pistillaris  – פטריה הגדלה בחולות

אני רוצה לומר, שגם אם חולות סמר רחוקים מאיתנו – הם עדיין חשובים לנו. לכם, ולי. אנחנו חייבים להגן עליהם, למען הדורות הבאים. ואני אחזור על הפתגם האינדיאני המוצלח – לא ירשנו את הארץ הזו מאבותינו. קיבלנו אותה בהשאלה מילדינו.
ושוב אני מבקשת, ממי שיכול (לצערי, אני במחסור חמור של ימי חופש ולא אוכל להגיע בעצמי) – להגיע ביום רביעי בבוקר לבית המשפט העליון, להיות נוכח בדיון. זו לא הפגנה, רק הוכחה לערכאות השונות שגם אם אנחנו לא רואים את חולות סמר מחלון הסלון שלנו, עדיין אכפת לנו מהמקום המיוחד הזה.

 

בתקווה שהמקום ימשיך להראות כך: 

רוב המידע וכן חלק מהתמונות נלקחו מאתר המאבק למען חולות סמר.
את תמונות הפרחים צלמתי בדרום הנגב במהלך שנת 2010 – כולם צמחים שניתן למצוא בחולות הללו.
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

 

 

 

 

 

לשון-אפעה מצרית – Ophioglossum polyphyllum

אי שם, בתחילת ימי הבלוג שלי,  הצגתי שרך קטנטן ששמו לשון-אפעה קטנה. סיפרתי על המסע לאיתור לשון האפעה, בשמורת בני ציון. הפעם נסענו – אני והעננצ'יקית שלי, עם יובל וילדיו  –  לראות את אחותה – לשון אפעה מצרית.

 

ולאן נסענו? עד לערבה.

 

 

לשון אפעה מצרית ידועה בארץ משני אתרים בדיוק, ושניהם בערבה: חולות שיזף, בצפון הערבה; וחולות סמר – בדרומה.  אנחנו נסענו לצפון הערבה. ½3 שעות נסיעה – בשביל לראות פיצקלה, שגודלו כמה סנטימטרים…

 

 

הפעם היו לנו הוראות מדויקות. ידענו בדיוק לאן לנסוע, כמה מטרים ללכת, ובין אילו שיחים לחפש. שיחי פרקרק פרסי, למי שתהה. כשהגענו למקום, זה נראה כך:

 

 

השיח מאחור הוא הפרקרק, ומימין הצל של הפרקרק השני. אבל מה יש בינהם? במבט ראשון לא ראינו כלום. אז מה עושים? כורעים מטה, ומתחילים לבדוק.  בתחילה לא מצאנו כלום. הרגשנו די מיואשים: ציפינו שהערבה כבר תפרח!  והנה, הכל צהוב; רק מעט נבטים – ואיפה לשון האפעה? האם נסענו כל כך רחוק לשוא?

 

 

התחלנו לבדוק את הנבטים. מסתכלים על כל נבט ונבט – ואז רואים שחלק מהם הם שרכים.  לא סתם שרכים: לשון אפעה! הידד! מצאנו!

 

ובשביל להבין כמה הם קטנים, שמתי את מפתח המכונית שלי לידם:

 

 

יובל סיפר לי, מתי נתגלתה לשון האפעה בארץ. זה היה אי-שם, בשנת 1981 – לפני כמעט 30 שנים. פרופ. שמידע (שאז היה עוד ד"ר) יצא עם אנשי רת"ם להשתלמות בערבה. רוב הנוכחים עמדו ושמעו הסברים על צמח מסוים שנמצא – ורק יואב גרטמן, בן קיבוץ יגור – אחד מרודפי הצמחים הותיקים בארצנו,  הסתובב מסביבם, ופקח עיניים. לאחר זמן מה הוא הביא אל החבורה צמח ש…לא היה מוכר לו.

בתחילה פרופ. שמידע חשב שזהו אחילוף זעיר – צמח אחר, שגדלו קרוב לגודלה של לשון האפעה. אבל לאחר בדיקה, פתיחת מגדירים וחיפושים שונים – הסתבר שזהו צמח שלא היה מוכר מהארץ עד אז: לשון אפעה מצרית.

 

 

נמצאו שתי נקודות קרובות, ובהן הרבה לשונות אפעה. הנקודות סומנו במעגלי אבנים,  שנמצאים שם עד היום. ולשונות האפעה – כך גילינו – נשארו בתחומי המעגלים שלהן, ולמרות שסרקנו את השטח – לא מצאנו אף לשון אפעה מחוץ למעגל.

 

 

אז כרענו – משתדלים לא להכנס לתחומי המעגל, ולא למעוך (חס וחלילה!!!) אף לשון עדינה ונדירה, והתחלנו לצלם אותן מכל הכיוונים.

 

 

כתבתי בתחילת הרשימה, שלשון האפעה הנדירה הזו ידועה משני מקומות בארץ: חולות שיזף וחולות סמר. אני אמנם צלמתי אותה בחולות שיזף, אבל אני רוצה לנצל את ההזדמנות לדבר על חולות סמר.
חולות סמר, בדרום הערבה, הם גוש החולות האחרון שנותר בערבה – שטח חולות בתולי ומיוחד. רק שליש מגדלו המקורי נותר, רוב השטח נוצל לכריית חול,  לשפכי תעשיה ולחקלאות. עכשיו החליטה המדינה להרוס גם את החלק האחרון שנותר לפליטה – ולאפשר לכרות חול גם שם. עמותת אדם טבע ודין  עתרה לבג"צ – בבקשה להגן על החולות האחרונים שנותרו, לאפשר לבעלי החיים והצמחיה היחודית של האיזור להמשיך לחיות שם.

 

 

אני מצרפת פה כמה קישורים למאבק ההגנה על חולות סמר –

ראשית, אתר המאבק – יש שם גם קישור לעצומה, אבל אני לא יודעת עד כמה עצומות אינטרנטיות משפיעות. עד כמה שאני יודעת – הן סתם סמליות.
כתבה מYnet , ועוד כתבה מnrg (שתיהן דומות מאד)

ישנו גם דף בfacebook שאתם מוזמנים להצטרף אליו ולצרף אליו עוד אנשים.

 

 

הטענה הממשלתית – כרגיל – היא ש"אין שם כלום, רק חול וחול – זה בסך הכל מדבר, שממה". אני מקווה, שהקוראים שלי מבינים שהמדבר איננו שממה, ובחולות ישנם הרבה חיים – גם בעלי חיים, וגם צמחיה. זו מערכת אקולוגית מיוחדת במינה, ולדעתי זו חובתנו להגן על השטח הזה, כדי שגם הבאים אחרינו יוכלו להנות מיופיו של המדבר.

 

 

שמעתי פעם פתגם אינדיאני (או שמא אמריקאי-מקורי?) יפהפה:

We do not inherit the Earth from our parents, we borrow it from our children

כלומר – לא ירשנו את כדור הארץ מאבותינו, אלא קבלנו אותו בהשאלה מילדינו.  לדעתי זהו פתגם נפלא, מדויק ונכון – וכל האנושות צריכה לחיות לפיו.
…אבל אני, מה אני יודעת?

 

התמונות צולמו בשמורת חולות שיזף בערבה, בתאריך 13.2.2010

 

 

 

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

 

 

 

 

תוספת, 18.2.2010 –

מוטי כתב בבלוג שלו אגדה על לשון-האפעה. אתם מוזמנים לקרוא, לצחוק ולהגיב!!